מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
האוניברסיטה העברית
[לחץ כאן לקרוא מאמרים מהאוניברסיטה העברית מלפני שנת 2004]

תיקון לכתבה שפורסמה בשנת 2008 העוסקת בפרופסור עמירם גולדבלום מהאוניברסיטה העברית
ב-13 ביולי 2008 חדשות ערוץ 2 פרסמו סיפור על חזרתו של עאדל הידמי, סטודנט שהורשע בחברות בארגון טרור, אל המחלקה לכימיה תרופתית באוניברסיטה העברית. חזרת הסטודנט אל האוניברסיטה נעשתה על ידי ועדה פנימית של האוניברסיטה. פרופסור עמירם גולדבלום, ראש המחלקה באותם ימים, לא היה מעורב בחזרת הסטודנט. ערוץ 2 שרבבו את שמו בטעות ופרסמו התנצלות שנה מאוחר יותר.
מוניטור האקדמיה הישראלית לא היה מודע לתיקון ורק לאחרונה תיקן את הטעות.
מוניטור האקדמיה הישראלית מתנצל בפני פרופסור גולדבלום על הטעות.
על פי משרד הדוברות באוניברסיטה העברית, עאדל הידמי הורשע בחברות בארגון טרור ונאסר למשך 3 שנים. לאחר שחרורו ביקש לסיים את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית. האוניברסיטה סירבה להתיר לו להיכנס למעבדותיה והידמי נאלץ להשלים את עבודתו על סמך הניסויים שביצע בעבר. הידמי הגיש את עבודת הדוקטורט שלו והיא נמצאת עתה בתהליך השיפוט.

הבהרה נוספת לגבי החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית מאת הדיקן
אני, דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית, יכול רק להוסיף שבניגוד גמור לכל מה שנכתב באמצעי התקשורת, לא זו בלבד שהמרצה בו מדובר לא פוטר, אלא שעל שולחני מונח מכתב הנושא תאריך מלפני שבועיים, כלומר לפני כל הפרשה החלה, מאת ראש החג לפילוסופיה המבקש אישור להעסיק את ד"ר כן ברץ בסמסטר השני של שנת הלימודים הבאה! כלומר, מישהו הפיץ בכוונה בתקשורת עובדה לא נכונה.

הבהרה - בעקבות מחול השדים שמתרחש בימים האלה סביב החוג לפילוסופיה באוניברסיטה העברית
היה מכרז למשרת הוראה תקנית וזכה בו, בהליך תקין לחלוטין, ששוב הייתי שותף בו, המועמד שכל חברי החוג, וחבריהן של וועדות אחרות, תמכו בו פה אחד. גם אני. רן עצמו איננו יכול כלל להיות בשלב הזה מועמד למשרה תקנית מפני שאין לו ולו גם פרסום מדעי אחד. כל העניין הוא שילוב של תמימות ובורות עם מניפולציה מכוערת ונסיון לכופף את ידי החוג והאוניברסיטה בשיטות של בריונות פוליטית.

[האוניברסיטה העברית] לסגל האקדמי יש כל זכות לחופש הביטוי. אך כשהצוות מוחה עם תלמידיהם, הדבר מעלה ספק כבד על האובייקטיביות של מרצים
ב-26 במאי, מספר סטודנטים מאוניברסיטה העברית יצאו לרחובות, תחת הסיסמה "כיבוש זה כאן", כשהם צועדים מהקמפוס לשכונת שייח ג'ראח במזרח ירושלים. מלבד הסטודנטים, תוכננה השתתפותם של מספר מרצים.
השכונה היא מקור קבוע של חדשות, לאחר שכמה משפחות יהודיות עברו להתגורר בבניין באזור שכולו מיושב על-ידי פלשתינאים. 'פעילי זכויות פלשתינאים' למיניהם – מהארץ ומהעולם – הביעו את זעמם על גירוש המשפחות הפלסטיניות – לכאורה על אי תשלום שכר דירה – ועל כניסת יהודים לשכונה. פעילי השמאל הקיצוני טענו כי המהלך הוא חלק מהאסטרטגיה של ישראל ל"ייהוד" מזרח ירושלים; חלקם טענו כי ראש עיריית ירושלים ברקת עוסק בטיהור אתני.
לסגל האקדמי יש כל זכות לחופש הביטוי. אך כשהצוות מוחא עם תלמידיהם, הדבר מעלה ספק כבד על האובייקטיביות של מרצים אלה, וכך גם על יכולתם למנוע כניסת פוליטיקה לכיתה. המארגנים מודים כי מרצים אלה מביעים את דעתם בנושאים פוליטיים – דעתם שלרוב נוטה לצד שמאל, לצד הליברלי. הטיה זו היא פסולה במוסד אקדמי, אשר מטרתו היא לחנך התלמידים לשמור על ראש פתוח ולחשוב במו ראשם.
על ישראלים ללמוד לקח חשוב מארה"ב: לקיצוניות, אנטישמיות ואנטי-ציונות קיימים היום שורשים עמוקים במכללות והאוניברסיטאות הליברליות ביותר. נראה כי התלמידים הישראלים לא יחונכו לחשוב בעצמם, אלא יוזנו תעמולה על-ידי מורים עם אג'נדה רחוקת-תווך.

ד"ר עמוס גולדברג - עוד נציג של השמאל ההזוי
בעוד האליטות רודפות את הימין, בא הד"ר המלומד מהשמאל הקיצוני וההזוי ושופך דמעות תנין על מר גורלו הצביעות ע"פ גולדברג
אין זה סוד כי עיתון הארץ, כמו גם כלי תקשורת אחרים, הפך כבר מזמן לשופרם של אויבי ישראל, והנה עוד דוגמה לכך: מאמרו ההזוי של עמוס גולדברג, הד"ר המלומד, טוען תחת הכותרת "ישראל רוצה לדחוף את הפלשתינים חזרה לתוך מעגל האלימות", כי ישראל היא מדינה לא דמוקרטית - ועל מה מבסס הד"ר המלומד את טיעוניו הנלוזים? ובכן, הוא טוען כך: "ישראל מנהלת מאבק מר נגד פעילי זכויות אדם ונגד המאבק הלא אלים...של יהודים וערבים נגד הכיבוש. לשם כך, המדינה עשתה שימוש מפוקפק ביותר, הם [המדינה] תוקפים בכל החזיתות, וקשה להאמין כי מעשיהם אינם מייצגים את המדיניות הרשמית. ככזה, מבלי לשים לב, הדמוקרטיה הישראלית היא שוב בכיוון של הדמוקרטיות של רוסיה ומצרים".
נשאלת השאלה האם הד"ר המלומד תומך באלימות של אותם מפגינים נגד הגדר נגד חיילי צה"ל? האם הוא סבור כי זכותם של המפגינים היהודים מהשמאל ההזוי, יחד עם "ידידיהם" הפלשתינים, לתקוף חיילים על-ידי זריקת אבנים וזריקת ברזלים עליהם? הזוהי משנתו של גולדברג הפציפיסט מהאקדמיה? האם שכח הפציפיסט כי חייל צה"ל התעוור כתוצאה מההפגנות ה"עדינות" של אותם "לוחמי חופש ודו-קיום"?

נורית פלד: "אני אתאבל ביום הנכבה". "בני כינים ככינים". הרצאה: "פלסטינים אמיתיים – פלסטינים מדומיינים": לגיטימציה לגירוש פלסטינים בספרי הלימוד הממלכתיים בישראל בעשור האחרון
אתאבל על כולנו, שאיננו יודעים מה אפשר לעשות לנוכח חוק שכולו רוע, אחד מעשרות חוקי גזע שהולכים ותופסים מקום של כבוד, אם לא את כל המקום, בספר החוקים של המדינה היהודית הדמוקרטית. אתאבל על הדמוקרטיה בארץ הזאת - שיותר ממחצית נתיניה חיים בתנאים שחוקים בארצות דמוקרטיות אינם מתירים לחיות-בר לחיות בהם.
אתאבל על הילדים. שמתו. שימותו. על הילדים שאינם יכולים עוד לחיות פה, ועל אלה שחיים פה כגלמים שקמו על יוצריהם. יצורים שהפחד, הרשע, הגזענות, האהבה המסולפת לאדמה לא-להם, השנאה לכל מה שאיננו כמוהם, ותאוות ההרג - מרכיבים את זהותם.

[האוניברסיטה העברית, חינוך] 01–01– נורית פלד-אלחנן בנאום הפגנה שנה לעזה 2010
ערב טוב לכל מי שבאו לציין שנה לטבח בעזה, ולמחות על השאננות המדושנת של יושבי הארץ הזאת והעיר הזאת לנוכח ההשמדה האיטית ההולכת ונמשכת בעזה ובכל פלסטין.



[האוניברסיטה העברית, מכון שלום הרטמן] אורית קמיר: "הגיע הזמן לעשות את מה שכולנו יודעים שצריך לעשות", ברק אובמה
מה שהגיע הזמן לעשות זה הדבר שאנו כה ממאנים לעשותו: היפרד. להיפרד מחלום הגדלות של מלכות ישראל השלישית המשתרעת על כל השטחים ההיסטוריים שרגלי יהודים תנכ"ים דרכה בהם אי פעם. להיפרד מן הפנטזיה של אימפריה איזורית (או בעצם עולמית?); של התחברות לימים הטובים של שלמה המלך, או הורדוס, במעין "עוקף/מוחק גלות"; "עוקף/מוחק שואה". הגיע הזמן להיפרד מהתחושה ש"מגיע לנו", כי "זה שלנו" וכי "לקחו לנו", פגעו בנו, השמידו אותנו מאז ועד היום. מה שמוכר בשיח שלנו כ"קרבנות הנצחית" והבלעדית ("רק אנחנו") שאנו כה אוהבים להאחז בה. לא בגלל שלא פגעו בנו ולא השמידו אותנו – בודאי שפגעו והשמידו, וזה כאב מאוד, וכואב עדיין. כואב כל כך שהכאב אוכל אותנו יומם וליל. אבל שום שליטה באוכלוסיה כבושה לא תפצה על הכאב הזה, לא תשכיח אותו ולא תאפשר להתגבר עליו. על כאבים צריך להתגבר כמו שמתגברים על כאבים: לאט, בקושי, באומץ. חלקית. כמה שאפשר. לא על ידי חלומות גדולה דורסניים הממיטים כאב על אחרים. הגיע הזמן להפסיק לברוח מן הכאב אל מחוזות מיתולוגיים; הגיע הזמן להרגיש את הכאב, להביט לו בעיניים, לבכות, ולנסות להחלים. ואז לנסות לבנות חיים נורמאליים, יום יומיים. "ככל העמים". שהרי, כפי שכולם יודעים, זו תמציתה הבריאה של הציונות. לחיות. לחיות ולתת לחיות.
בשלב זה כולנו גם יודעים שהכיבוש משחית; שהוא לא רק פוגע בכבושים, אלא גם משחית את הכובשים. אי אפשר לא לדעת. אנחנו יודעים שמאז שהפכנו לכובשים נהיינו אטומים; אכזריים.

סערה באוניברסיטה העברית. פרופסור יורי פינס התבטא בחריפות נגד קמפיין למניעת הריסת ביתו של רב סרן רועי קליין, גיבור מלחמת לבנון ה-2
סערה באוניברסיטה העברית בירושלים בעקבות התבטאות חריפות של ראש החוג ללימודי מזרח אסיה, פרופ' יורי פינס, נגד קמפיין התנגדות להריסת ביתו של רס"ן רועי קליין ז"ל: "אני מקווה שלא רק ביתו של הרס"ן ייחרב, אלא ההתנחלות כולה, ושהמתנחבלים יפוצו לכל הרוחות".

אפרת אבן צור, סטודנטית לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית משתמשת בכתובת האימייל שלה מהאוניברסיטה העברית כדי לתת לקורא תחושה שהיא "אקדמאית"
הזיכרון הקולקטיבי הישראלי מדגיש את ההיסטוריה הלאומית-יהודית של הארץ, ומתכחש במידה רבה לעבר הפלסטיני שלה. האירועים המכוננים של 1948, למשל, מוכרים לנו כמלחמת שחרור; אך מעטים מאיתנו עסקו ברצינות גם בטרגדיה הפלסטינית - הנכבה.
הנכבה היא האסון של הפלסטינים, אולם היא גם הסיפור שלנו, היהודים הישראלים שחיים כאן. אולי בשל כך למידה על הנכבה מעלה כל כך הרבה מורכבויות עבור רובנו: היא מאתגרת את היסודות שעליהם גדלנו ומאיימת לסדוק אותם. אך הלמידה על צדדים מושתקים בהיסטוריה שלנו, גם אם אינה פשוטה, עשויה לפתוח עבורנו אופקים חדשים. למידה כזו תאפשר לנו לבחון מחדש את זהותנו כיהודים בישראל; למידה כזו היא גם תנאי הכרחי לכינונם של יחסים שונים בינינו לבין הפלסטינים – יחסים שיושתתו על כבוד, הכרה ולקיחת אחריות.
עמותת זוכרות פותחת בירושלים קבוצה המיועדת לא/נשים בגילאי 20-30 הרוצים לחקור ביחד את הנושא. תהליך הלמידה יתבסס על ערכת לימוד על הנכבה שיצאה לאור ב-2008. במהלך עבודת הקבוצה ננסה לבחון מה סופר לנו על מה שקרה כאן ב-1948, ויותר מכך - את מה שנעדר מן הסיפור הזה; נכיר קולות, מקומות וסיפורים על הנכבה, על החיים הפלסטיניים שהיו כאן ועל הפליטות הפלסטינית; נבחן כיצד אלו הושתקו בחברה הישראלית; נבדוק איך עיצב הסיפור הקולקטיבי את הזהות שלנו ונתמודד עם הביקורת עליו; ונשאל ביחד איך כל זה משפיע על תפיסת העתיד שהיינו רוצים לבנות פה

עמוס גולדברג / חברון כפי שלא דמיינתם
אולי בחברון צריך לחשוב באופן "דו לאומי". כעל עיר ששייכת גם ליהודים וגם לפלסטינים וההסדר צריך להכיר בסוג של ריבונות משותפת – מדינית ומוניציפאלית. אולי זה גם ההסדר הרצוי לא רק לחברון אלא גם לכל שטחי ארץ ישראל.

זאב שטרנהל | ציונות קולוניאליסטית
בשנת 2001 שטרנהל כתב:
"אין ספק בדבר לגיטימיות ההתנגדות
המזוינת בשטחים עצמם. אילו היתה בפלשתינאים מעט תבונה, הם היו מרכזים
את מאבקם נגד ההתנחלויות, לא פוגעים בנשים ובילדים ונמנעים מירי על
גילה, על נחל עוז ועל שדרות. כן היו נמנעים מהנחת מטענים בצדו המערבי
של הקו הירוק. בדרך זו היו הפלשתינאים משרטטים בעצמם את פרופיל הפתרון
שממילא יושג בעתיד".
עכשיו שטרנהל כותב:
חייהם של יהודים החיים משני עברי הקו הירוק "יקרים בה במידה".

מוניטור האקדמיה הישראלית מוקיע את הפגיעה בפרופסור זאב שטרנהל
מטען צינור קטן התפוצץ הלילה (חמישי) סמוךלשעה 01:00 בפתח ביתו של הפרופ' זאב שטרנהל,חתן פרס ישראל לחקר מדעי המדינה לשנת 2008.שטרנהל נפצע קל והועבר לבית החולים "שעריצדק" בירושלים.

פרופ' זאב שטרנהל כהרגלו מפיץ רעל במאמרו בהארץ: "בין חברון ליצהר גוועת הציונות"
"המפעל הציוני", אמר בשנת 1929 ברל כצנלסון, בבואו לסכם את עשר שנותיה הראשונות של תנועת אחדות העבודה, הוא "מפעל כיבוש". ובאותה נשימה הוסיף מיד: "לא במקרה אני משתמש לגבי היצירה היישובית במונחים צבאיים". אכן, הציונות היתה תנועת כיבוש וכל האמצעים היו כשרים לביצוע המשימה. אולם, מה שהיה הכרחי ולכן גם מוצדק בימי היישוב, לובש היום צורה מכוערת ואלימה של כיבוש קולוניאלי. משטר האדנות בשטחים, יצירת שתי מערכות חוק, העמדת הצבא והמשטרה לרשות ההתנחלות, גזילת האדמות הפלשתיניות מסמלים לא את מימוש הציונות אלא את קבורתה. אכן, שם, בין חברון ליצהר קוברת ההתנחלות את מדינת היהודים הדמוקרטית.

אבנר פאלק / שתיקת המרצים
מניעת גישה של סטודנטים לאוניברסיטאות והגבלות על חופש תנועתם של מדענים במכללות, כפי שנכפו בשטחים הפלשתיניים הכבושים בידינו - משמעותן שלילה של הזכות הבסיסית הזאת, החירות לחקור וללמוד. אף כי לא האקדמאים יזמו אותה, חובה עליהם להיאבק בה שכן היא מהווה פגיעהבעצם מהותם.
שיקולים של חופש אקדמי חייבים לעמוד מול שיקולי ביטחון גורפים; וזאת בלי להזכיר את הסיכוי להבנה ולסובלנות ביחס לדעותיו של האחר, שהפתיחות המדעית מעניקה.לפני חודשים מספר יזמו פרופ' חוה יבלונקה, ד"ר סנאית גיסיס ופרופ’ מנחם פיש באוניברסיטת תל אביב ואנוכי באוניברסיטה העברית בירושלים פנייה אישית אלמרב חברי הסגל האקדמי באוניברסיטאות בישראל.
ביקשנו מהם להצטרף למכתב הקורא לראשי ההשכלה הגבוהה בארץ לפעול למען ביטול האיסור הגורף על חופש התנועה שלסטודנטים פלשתינאים בשטחים ומחוצה להם וביטול המגבלות שהוטלו על מדענים מחוץ לארץללמד תקופות זמן רציפות באוניברסיטאות בשטחים.

דוקטורנט שישב בכלא על שגנב חומרים מסוכנים חוזר ללימודים באוניברסיטה
הכימאי הטרוריסט שיצא מהכלא ישוב לאוניברסיטה

לפני שנים נעצר דוקטורנט פלסטיני לכימיה באוניברסיטה העברית ונכלא באשמת חברות בארגון טרור. כעת הוא השתחרר מהכלא וצפוי לחזור לאותה אוניברסיטה


20:00 | 13.07.08

השבתה של הציונות הדו-לאומית: תנועה חדשה? אייל ניב מלמד עברית כשפה זרה באוניברסיטה העברית
תקציר: אנו מעוניינים להקים תנועה כלל ארצית של סטודנטים (ומרצים) שתתחבר לערכים של הציונות הדו-לאומית (בובר/מאגנס/אחד העם וכו') בעדכון מודרני, ותשאף לשנות את השיח הישראלי-ציוני מבפנים. המטרה היא להרחיב את שורות השמאל הרדיקאלי, ולכן נציע ביקורת מתוך הציונות (ומתוך השמאל הרדיקאלי), ונבקש לייצר פעילות שאיננה רק פעילות "בשטח" אלא גם "רכה" ומזמינה (לקח מניסיון העבר וההווה והקושי להרחיב את מעגלינו ולדבר עם ישראלים). הרעיון הוא לראות בישראלים-יהודים, על כל הקושי הכרוך בכך,שחקן אינטגרלי בדרך לסיום הכיבוש והאפליה המובנית, ולייצר פעילות מזמינה שתגרום לאנשים לחשוב ולהיכנס לתהליך ארוך-טווח של ערעור על התפיסות הישנות.

דר' גולדברג עמוס בסיור סולידריות עם הפלסטינאים בחברון ומסוקר במדיה הערבית
לכל משתתפי הסיור שנערך ביום ששי, שבוע טוב, שוב אנו מודים לכל מי שהצטרף אלינו לסיור הסולידריות אשר נועד לציין 40 שנים של התנחלות אלימה בחברון.
הסיור התפתח לכיוונים שלא תיכננו ולא ציפינו ואנו מתנצלים בפני כל אלו שחשו שנקלעו לאירוע שלא היו מוכנים לקראתו.
יחד עם זאת אנו רוצים לציין שכסיור סולידריות הוא הצליח מעל למשוער. האירוע הפך לשיחת היום בחברון, הוא סוקר בכמה מהעיתונים הפלסטינים החשובים ואף שודר באל ג'זירה.
מעבר לכך, הסיור שידר לצבא למשטרה ואף למתנחלים שהם אינם בעלי הבית היחידים בחברון. יש גם פלסטינים שמנסים להגיד את דברם באופן לא אלים וישראלים אשר מוכנים להצטרף אליהם.

דיווח מיוחד על חדירתם של פעילי תעיוש בראשותו של עמיאל ורדי (לימודים קלאסיים, האוניברסיטה העברית)
בהיותי חבר בכיתת הכוננות של היישוב, אני נושא עימי מכשיר "מירס" לקשר בין חברי כיתת הכוננות. יצרתי קשר בעזרתו עם הרבש"ץ, והודעתי לו על חדירת פעילי השמאל ליישוב. המשכנו בדרכנו מתוך מחשבה שבכך יסתיים העניין. לאחר כמה דקות קיבלתי קריאה במכשיר במירס מהרבש"ץ שנשמע במרדף או עימות כל שהוא, בה הוא מזעיק את כל חברי כיתת הכונות של היישוב להגיע מיד לעבר מגרש הכדורסל בו נערך באותה שעה מפקד של תנועת הנוער בני עקיבא וכל ילדי היישוב נכחו בו או בקרבתו באותו זמן. רצתי למקום וראיתי את חברי הקבוצה ובראשם פעיל רזה ומשופם שנראה כמוביל החבורה-
מאוחר יותר התברר לנו ששמו עמיאל ורדי והוא ד"ר להיסטוריה ומרצה באוניברסיטה העברית בירושלים. (גילינו זאת מכיוון שהצלמת, ביתו של הרבש"ץ, הינה תלמידתו של ד"ר ורדי באוניברסיטה).
אל ד"ר ורדי התלוו עוד חמישה פעילים, חלקם אף אינם תושבי הארץ.

נורית פלד-אלחנן: 'במדינת ישראל הולכת ונכחדת האם היהודיה'
חבל שאי אפשר לחגוג היום את סיום פעולתן של הנשים בשחור. אך האמת היא שפעולתן הולכת ונעשית קשה מיום ליום. במדינה שבה מולכים אלי המוות והכסף, במדינה שכלכלתה פורחת וילדיה רעבים, שגיבוריה המיתולוגיים הם רוצחים ללא חת, שקברניטיה מודים בגלוי ובפומבי שחיי אדם אינם שווים בעיניהם כקליפת השום, במדינה השולחת את בניה להיהרג מבלי לטרוח אפילו להמציא סיבה לכך, במדינה שכולאת מליוני בני אדם בגטאות ובמכלאות וממיתה אותם לאט לאט, קולן העקבי, השקט של הנשים בשחור הוא קול הסירוב המצפוני החזק ביותר. הנשים בשחור הן דוגמה ומופת לסירוב לעבוד את אל המוות, סירוב לציית לחוקי הגזע של מדינת ישראל. סירוב לחינוך הגזעני ולהרעלת המוחות השיטתית והיומיומית המזינה את בתי הספר, את אמצעי התקשורת ואת נאומיהם של נבחרי האומה.

עופר ניימן (מדעי המחשב) במאמר תגובה למאמר של בן-דרור ימיני
מקרה שחאדה איננו יחיד במעללי חיל האוויר. יתרה מזו, עדויות רבות ומפורטות של חיילים וקצינים בצה'ל פורסמו בנוגע למעשים שאין מנוס מלהגדירם כ'פשעי מלחמה'. חיילי 'שוברים שתיקה' ראיינו מאות חיילים, שהעידו בין היתר על ירי מכוון בילדים ועל עינויים. דוגמה אחת מני רבות היא עדות צנחן על חייל בחברון שירה בדם קר בתושב העיר שפרק סחורה מרכב, התגאה בכך, ונעזר במפקדיו שהסתירו את האירוע. למרבה הצער, המערכת המשפטית בישראל, אליה עתרנו ונעתור, כמעט שאינה חוקרת עדויות אלו. באין דין ודיין, כאשר ראיות מושמדות ועדויות מטויחות, הופכים מעשי הנבלה לנגע מערכתי, ומדינת ישראל כולה, כמו חזבאללה וארגונים פלסטינים, מוכתמת בפשעי מלחמה. כישראלים אנו מחויבים לפעול נגד הפשעים הללו. מחויבותנו מודגשת לאור העובדה שאלפי פלסטינים הועמדו לדין בישראל בגין ביצוע פשעי מלחמה, אך אף ישראלי בכיר לא הועמד לדין על פשעי מלחמה, ואף חייל או קצין לא הועמד לדין בשנים האחרונות על רצח אזרחים בשטחים. אם מדינת ישראל שופטת חשודים פלסטינים, נתיני הכיבוש ומשוללי אזרחות, בודאי אין מניעה שאזרחים ישראלים יישפטו בבריטניה.

דפנה גולן-עגנון / סמינר אינדוקטרינציה פוליטי של האוניברסיטה העברית
מבנה הסמינר
הסמינר נפתח בהרצאה במליאה ע"י נידאא ח'לילייה-ח'טיב רכזת ארצית של מהפך, וד"ר דפנה גולן-עגנון מנהלת שותפות אקדמיה-קהילה לשינוי חברתי. לאחר מכן, שתי מנהלות מהפך ח'ולוד אידריס ותמי שניידר,דיברו על הארגון עקרונותיו ומטרותיו וכיו"ב. קיום הרצאה בשתי השפות הערבית והעברית היווה תחילה שיתופית, שוויונית ותורמת למטרות הסמינר.
הסמינר הורכב מ-37 סדנאות שונות אשר התקיימו ב-6 יחידות זמן. בכל יחידת זמן התקיימו כ-6 סדנאות ולסטודנטים ניתנה האפשרות לבחור באילו סדנאות הם מעוניינים להשתתף. בנוסף לסדנאות התקיימו שני סיורים לכפרים עקורים והוקרנו סרטים בנושאים חברתיים. הנושאים בהן עסקו הסדנאות היו מגוונים ביותר ועסקו בחינוך, הגות, אקולוגיה וסביבה, החברה הישראלית, כלכלה ופמיניזם. כמחצית מהסדנאות הועברו ע"י המשתתפים עצמם (הסטודנטים) והמחצית השנייה הועברה ע"י מרצים אורחים ונציגי ארגונים שונים. בסמינר בלטה השותפות היהודית פלסטינית אשר התבטאה הן בנושאי הסדנאות והן בשותפות המעמיקה של עמותות וארגונים פלסטיניים בסמינר.

הטיהור האתני המתקדם | ויקטוריה בוך
הוכנה הקרקע לטיהור אתני של הפלסטינים בשטחים הכבושים, וטיהור אתני נמצא בעיצומו. זהו הפרויקט העיקרי של מדינת ישראל כיום. לאדם חסר פניות ובעל בינה ממוצעת, יספיק קרוב לוודאי, סיור בודד בשטחים הכבושים על מנת לגבש דעה דומה. מאז ומתמיד, המכשיר העיקרי של הטיהור האתני הוא סיפוח אדמות פלסטיניות ביחד עם הרחבת ההתנחלויות. ניתן להבחין במספר שלבים של תהליך סיפוח השטח הכפרי בגדה המערבית, המהווה כ-60% משטחי הגדה. נכון להיום 9% מכלל האדמה בגדה המערבית הועברה לשליטה ישירה של ההתנחלויות. לא מזמן, גילה תחקיר של שלום עכשיו, שרק 12% מן האדמה הזו נמצא בשימוש. "מצד אחד, מוכרזים שטחי שיפוט חסרי פרופורציה ליישובים ישראליים כדי למנוע בנייה פלסטינית בתוכם. ומצד שני, מרגע שתחום השיפוט חסום לפלסטינים, מפנים המתנחלים את מאמציהם לכיוונים אחרים - ותופסים קרקעות סמוכות שאינן בתחום השיפוט ולעתים קרובות הן בבעלות פרטית פלסטינית". על פי בצלם, כבר ב-2002, 41.9% מהגדה המערבית הוקצה למועצות אזוריות ישראליות. ובמשך שנים כל "שטח C" הכפרי של הגדה היה תחת שליטה אדמיניסטרטיבית של הגוף המתקרא "המינהל האזרחי", אשר בשיתוף הדוק עם זרועות אחרות של הצבא וביחד עם המתנחלים עומל על הפיכת חייהם של התושבים הפלסטינים לאומללים ככל האפשר; כשהמטרה הברורה היא לגרום להם לעזוב.

תיק הרצח של עביר ארמין נסגר / נורית פלד אלחנן
כמה עצוב להיווכח שמספר המשתמטים מן השירות בצבא הכיבוש הוא כה נמוך, ושבעצם אין שום פגיעה במוטיבציה של ילדי ישראל לעטות על עצמם את מדי הברוטליות.
פרופסור סטיוארט כהן מאוניברסיטת בר אילן מנחם אותנו בהכריזו שה'אשמה' נעוצה בריבוי מספר החרדים שאינם מתגייסים ומודיע שצבא ארצות הברית היה גאה באחוז משתמטים כה נמוך במלחמת וייטנאם. אולי כדאי דווקא ללמוד משהו מן האמריקאים של שנות הששים, או אף מן היהודים החרדים לשלום ילדיהם.
כשנודעו ממדי ה'השתמטות' הוזמנתי לתוכניתו של עודד שחר "פוליטיקה" בתור אם שלא תתיר לבנה (בן 15 היום) להתגייס. חוץ ממני, כך נאמר לי במסע שכנוע ארוך, הוזמנו רק גברים ורובם גנרלים שוחרי מלחמה כמו אפי איתם ויוסי פלד. לאחר ששוכנעתי שחלקי בתוכנית חשוב ומכריע, הסכמתי. התחקירנית שאלה אותי מדוע לא אתיר לבני להתגייס. הסברתי לה שצבא שעוסק כבר ארבעים שנה בהתעללות שיטתית וגוברת באוכלוסייה אזרחית, (התעללות שמשום מה גם עיתונאי אמיץ כגדעון לוי מכנה אותה בשם המוזר "שיטור"), צבא שמחנך את חייליו שהרג ילדים פלסטינים ומגיניהם – כדוגמת ריצ'ל קורי וג'יימס מילר - איננו פשע, צבא שאיש ממצביאיו לא נענש ולא ייענש לעולם על פשעים נגד האנושות, איננו המקום הראוי לבני שחונך לאהבת אדם, שרבים מחבריו ומחברי אחיו והוריו הם פלסטינים הנתונים לאותו משטר טרור של עינויים יומיומיים.

האיש שלא עלה, אלא היגר לכאן / עם מותו של ברוך קימרלינג מאת יצחק לאור
קימרלינג העניק תיאורים פוליטיים למה שהסביבה שלו - עיתונות, פוליטיקה ואוניברסיטה - העדיפה לא לתאר, אלא למחזר, להסתיר מאחורי קלישאה. הכיבוש הוא דוגמה מצוינת. קימרלינג הקדיש הרבה מאוד כתיבה מחקרית ופובליציסטית לכיבוש. לפעמים, בקריאה של "טקסטים ביקורתיים", נדמה לך כאילו עצם השימוש במלה "כיבוש" - אחרי שבמשך שנים נחשבה ל"חתרנית", או-הה מה זה חתרנית - עושה את כל המלאכה. לפעמים נדמה כאילו המרצה הרדיקלי עומד בכיתה ואומר "כיבוש" ותלמידיו רושמים כיבוש וכבר נפתר הצורך לומר משהו, ונפטרו הכל מחובת התיאור הפוליטי או הסוציולוגי, לשון אחר מהמשגה. מה פירושו של הכיבוש הישראלי של השטחים הפלשתיניים מקץ ארבעים שנות שלטון פרוע, חסר גבולות, שסניגוריו אוהבים לומר עליו כי הוא "נאור יותר מכל כיבוש אחר", ושוכחים כי נאורות זאת לא נבדקה אף פעם מצדו הפלשתיני של המגף, וגם לא מציינים כי שום כיבוש לא התמשך כל כך הרבה שנים בהיסטוריה המודרנית. אבל מה הוא בדיוק הכיבוש הזה, הנמשך ארבעים שנה. מה הוא מבחינה היסטורית, או סוציולוגית?

ויקטוריה בוך: אנשי הימין הקיצוני חיבלו באתר של 'מגזין הכיבוש'
אתר החדשות הישראלי שמתנגד לכיבוש "מגזין הכיבוש" (www.kibush.co.il) חובל אתמול (ג'), ככל הנראה בידי אנשי הימין הקיצוני. פרופ' ויקטוריה בוך מהאוניברסיטה העברית בירושלים, העומדת בראש הצוות המערכתי, אמרה היום: "חיבלו לנו באתר. אתמול נמחקו לפתע מהאתר 63 מאמרים שהוכנסו אליו בימים שבת, ראשון ושני. היום הופל האתר כולו, כאשר לדף באנגלית אי אפשר להכנס כלל, ובאתר בעברית הוחלף החומר שלנו בדגל ישראלי ודברי איום ודרישה מאיתנו לעזוב את הארץ. כנראה שהמאבק שלנו נגד הברוטאליות של הכיבוש מפריע לאנשים האלה. אנחנו מתכוונים לתקן את האתר ולהמשיך להפריע להם עוד יותר."

מדיניות ישראל בשטחים הכבושים - איך נקרא לה? | ויקטוריה בוך
הממסד הישראלי קורא לזה "מלחמה בטרור" או "מלחמת קיום". המתנגדים מכנים אותה - "קולוניאליזם", "אפרטהייד" או "טיהור אתני". ברוך קימרלינג המציא מונח, "רצח פוליטי" (Politicide). אדוארד סעיד דיבר על "דימום איטי למוות של החברה הפלסטינית". לאחרונה נשמעו אף ביטויי גנאי כגון "רצח עם. להלן אנסה להגדיר מדיניות ישראלית זו, ולאחר מכן להתמודד עם השאלה של המינוח המתאים.
יודגש מלכתחילה שכוונתי למדיניות ארוכת הטווח של ממשלות ישראל למיניהן במשך שנות הכיבוש הארוכות. מרכיבה העיקרי של המדיניות הזו הוא קידום ההתנחלויות ונישול פלסטינים מאדמותיהם. כתוצאה, מתגוררים כעת כ-440 אלף יהודים מעבר לקו הירוק (כולל מזרח ירושלים). השטח הבנוי של ההתנחלויות מהווה אמנם רק פחות מ-3% מהגדה, אך יותר מ-40% מאדמת הגדה נמצאת תחת שליטתם. עקב כך יותר משליש הגדה היא מחוץ לתחום הפלסטיני. המרכיבים הנוספים של המדיניות הם ריכוז וגידור פלסטינים במובלעות מנותקות, והרס הדרגתי של החברה במובלעות באמצעות פלישות צבאיות הולכות ונשנות, וכן בעזרת הסגר הכלכלי

תרגיל הסחה - מאת משה צימרמן
מיליוני הישראלים חדלו להיות מטרה מיידית של המאבק הפלשתיני, ולדעתי הם קונים הישג זה במס השפתיים של השתתפות בצער אנשי שדרות או במחיר הקריאה חסרת הטעם להרוג עוד יותר פלשתינים בעזה. האם לא מינו את עמיר פרץ, איש שדרות, לשר ביטחון אך ורק כדי לבצע את תרגיל ההסחה הזה ביעילות כה גדולה?


סיורים בחברון - עמוס גולדברג
אנו, קבוצת "בני אברהם", מזמינים אתכם לסיור הכרות עם מצב הכיבוש בחברון.
חברון היא העיר הפלסטינית היחידה שחלק מהשליטה בה נתון עדיין בידי ישראל ובה מתקיימת התיישבות יהודית. כתוצאה מכך מתנהל בעיר טיהור אתני מתמשך ומתקיימת בה מציאות של אפרטהייד שמעטים מאזרחי מדינת ישראל מודעים להם.

ישראל היא לא האחראית הבלעדית לעימות בין חמאס לפתח - מאת מאיה רוזנפלד
אחריותה המלאה של ישראל לאסון ההומניטרי המתמשך ברצועת עזה, ופגיעותיה המכוונות במוסדות השלטון של הרשות, אינם הופכים את הסלמת העימות בין מחנות פוליטיים יריבים שם, לתולדה בלתי נמנעת.

די עם "ציר הרשע" / מאת ירון אזרחי
כמדינה הלא מוסלמית היחידה במזרח התיכון, ישראל לא תוכל להתקיים באזור לאורך זמן אם תמשיך למלא בעיני עצמה ובעיני שכנותיה את תפקיד ראש החץ של המאבק המערבי באיסלאם. אף שמאבק זה החל תוך התמקדות באיסלאם הפונדמנטליסטי-טרוריסטי, התגובות במערב ובישראל מטשטשות יותר ויותר את ההבחנה בינו לבין האיסלאם המתון.
בעוד ישראל נתפשת כנטע זר, הגלובליזציה של המאבק באיסלאם הפונדמנטליסטי לא רק שאינה תורמת לביטחוננו - אלא מעמידה את מיטב הדור הצעיר שלנו בקו האש; מעמסה קשה מנשוא זאת מוטלת על כתפי מדינה המגלה רגישות קיצונית לאבידות ולחטיפות של חיילים ואזרחים.
במשך שנים לא השכילו מנהיגים לפרק את הפצצות המתקתקות של ההתנחלויות בשטחים הכבושים, כולל רמת הגולן; מנהיגים שנכשלו בהבנת הסכנות המצטברות של התגרות בעולם המוסלמי ושהפכו את ישראל לשופר האזורי לסיסמאות אנטי-מוסלמיות גורפות כ'ציר הרשע' או 'ציוויליזציה מפגרת', מעלים את ישראל על מסלול התנגשות עם העולם המוסלמי כולו. במשך עשרות שנים תרמנו תמונות קשות של הרג אזרחים תחת כיבוש, של השפלת נשים, זקנים וטף במחסומים ושל חומות המבתרות כפרים. ישראל הצליחה לספק תמיכה ויזואלית שוטפת לדמות השטן שמשווה לה התקשורת המוסלמית. לכן, דווקא אחרי עוד מלחמה כושלת, ולאחר שמלחמת יום כיפור, האינתיפאדה, הסקאדים, הטרור, הקסאמים והקטיושות הוכיחו שמחיר הניסיונות לפתרון צבאי מעלים חרס; דווקא עכשיו הגיע הזמן לתפנית חדה בתודעה ובמדיניות הישראלית כלפי העולם המוסלמי.

ויקטוריה בוך / עכשיו, בבקשה
התעמולה הרגילה שחוזרת על עצמה ' רצינו לתת להם הכל אבל הם רק רוצים לזרוק אותנו לים'.

יהודי פשוט לא צריך לגרש / מאת: דפנה גולן-עגנון
אבל הדיון הזה בזכויות אדם והתנגדות לגירוש חייב להיות רחב עוד יותר. כדי להידבר עם הפלסטינים על אפשרות של אזרוח יהודים בארצם אנחנו צריכים להידבר גם על העתיד המשותף שלנו בארץ הזאת, שעליה אנחנו חיים יחד - לא בשוויון. המחויבות לזכויות אדם, וההתנגדות לגירוש, חייבות לכלול גם את זכויות הפלסטינים אזרחי ישראל, וזכויות הפלסטינים בשטחים הכבושים וגם זכויות הפלסטינים שגירשנו מבתיהם ב1948, וב1967, ובכל השנים שמאז.
ההידברות צריכה לכלול חיפוש הדרך לפצות את אלה שאיבדו את בתיהם ושחיים היום במחנות פליטים בעזה ובגדה; את הפלסטינים שבבתיהם גרים יהודים, ואת אלה שבתיהם נהרסו ועליהם הוקמו ערים חדשות שמחקו כל זכר להם (והשאלה כמה פלסטינאים גירשנו, וכמה ברחו, וכמה עזבו מרצונם היא משנית - כי לכולם לא הרשינו לחזור. לא ליפו ולא לרמלה ולא ללוד ולא לטלבייה ולא למאות הכפרים שהרסנו). הידברות על עתיד של שוויון זכויות וללא גירוש חייבת לכלול הידברות גם על פיצויים, והתנצלות, ובחירת דרכים להסכמה על תיקון הגירוש של העבר.

מדינה בפורמלין / ברוך קימרלינג
הלוחמה הפלשתינית באמצעות המתאבדים, שבתחילה נראתה מן הצד הפלשתיני כמענה הולם ושקול כביכול לעליונות הצבאית המוחלטת של ישראל, התבררה כבומרנג - שכן העניקה לישראל לגיטימציה פנימית וחיצונית להשתמש בכוח בלתי מרוסן ולתאר את מלחמתם הנואשת של הפלשתינאים לעצמאות כחלק מן הטרור הבינלאומי.

חרפת האוניברסיטה העברית
התבטאויות ארסיות נגד ישראל זוכות לגיבוי ראשי האקדמיה, מטעמי חופש אקדמי. אך רקטור האוניברסיטה העברית התגייס כדי להשתיק ביקורת על מפיצי הארס

האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
מבקרים: 245867890שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
blueweb