מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
מאמרים כלליים
פוסט ציונות באקדמיה מאת המכון לאסטרטגיה ציונית
לקריאת הנייר המלא
סיכום שינויים גרסת אוקטובר
לצפייה במצגת שהוצגה בפני ועדת החינוך של הכנסת, 2.11.10.
פרסומים בתקשורת בעקבות נייר העמדה

נמשכת הספירה לאחור: השיח הביקורתי והאנטי-ציוני, על אילן פפה - יועץ מדעי למשרד החינוך
השבוע הציג "הארץ" את ד"ר איימן אגבריה, שהתפטר מהוועדה הפדגוגית, עקב הניסיון של ד"ר צמרת לבצע שינויים מתבקשים. רק דבר אחד שכח העיתון לציין - שאגבריה הוא יו"ר הוועדה הפדגוגית של ועדת המעקב של ערביי ישראל. עוד שתול של תעשיית מסמכי החזון בתוככי מערכת החינוך. וזו הוועדה שמפרסמת בארץ ובעולם לא רק דרישות צודקות לשוויון, אלא גם תעמולה פוליטית מהמתחם שבין רק"ח לבל"ד. ואותו אגבריה רוצה להכתיב לכלל תלמידי ישראל, באופן מתוחכם, את רעיון שלילת המדינה היהודית-דמוקרטית בשמו של "שיח ביקורתי".
והמצעד נמשך. בשנת 2005, השנה שבה כיהנה לימור לבנת כשרת החינוך, יצא ספר בשם "המזרח התיכון בעת החדשה", לבתי הספר הערבים. ומיהו היועץ האקדמי של הספר? ד"ר אילן פפה. הוא ולא אחר. אחד התועמלנים הארסיים ביותר נגד מדינת ישראל הוא יועץ של משרד החינוך בספר היסטוריה. את "השיח הביקורתי" הזה רוצים אגבריה, בגיבוי "הארץ" ועוד חברים בכוחות הקדמה, להכתיב לכלל תלמידי ישראל.

ביקורת, לא מקרתיזם
ביוני פירסם תא הסטודנטים "אם תרצו" דו"ח על ההטיה הפוליטית הקיימת בחוגים מסוימים באקדמיה הישראלית וחודרת לתוך חדרי ההרצאות. הדו"ח עורר תגובות נזעמות, שבמרכזן חרדה לחופש האקדמי וחשש ממקרתיזם בעקבות דברי שר החינוך, גדעון סער, שיש לבדוק את הנושא.
לנוכח תגובות אלה עלי לציין, שעצם ההתארגנות של הסטודנטים "מלמטה", בעקבות חרדתם לעתיד הבית הלאומי, היא תופעה מרעננת באקדמיה הישראלית. סטודנטים אלה נמנים עם הדור שיישא באחריות לקיומו של המפעל הציוני בעוד עשרים, שלושים שנה, ויש לברך על מעורבותם.
לעניין תוכן הדו"ח, הרי ממה נפשך: אם אין הטיה, והמרצים מלמדים את מגוון הדעות והעמדות באובייקטיביות אקדמית טהורה בלא קשר לעמדותיהם הפוליטיות הפרטיות, הרי שבדיקת העניין תפזר את הטענות והכל יבוא על מקומו בשלום. ואם קיימת הטיה, הרי שיש בכך פגיעה בעקרון החופש האקדמי והדבר דורש תיקון.

מקרתיזם אקדמי: החופש האקדמי, שכולל השמעת עמדות מבחילות, שמור רק לצד שמאל. ד"ר ירוחם לויט פוטר מכיוון שהביע עמדה. היכן שר החינוך?
אבל זה בסדר מותר להם. כך למשל, שישה מתוך 11 חברי הסגל הקבוע במחלקה לפוליטיקה ולממשל באוניברסיטת בן גוריון חתומים על מכתב תמיכה בסרבנים. בראש המחלקה עומד ד"ר ניב גורדון, שגם קורא להחרמת ישראל. אסור לגעת בהם, אפילו שיש משהו מעורר חלחלה בכך שרוב המרצים הקבועים מצויים שמאלה ממרצ. זה לא חופש אקדמי. זו שטיפת מוח אקדמית.
זה מעורר חשד שצריך להיות בעל עמדה מסוימת כדי לזכות לקידום. זה מעורר חשש שצריך להשמיע עמדות חריגות כדי לזכות בקידום. האקדמיה זקוקה לחשיבה ביקורתית. אבל בחוגים מסוימים נדמה שמדובר באינדוקטרינציה, תוך רמיסת החופש האקדמי. והנה, מכל המרצים החריגים, מכל שלל ההתבטאויות, מצאה אוניברסיטת בן גוריון קורבן אחד ויחיד. אדם שטען בכיתה משהו על ילדים להורים הומואים.
כך שהמפתח מצוי עכשיו אצל שר החינוך. הוא לא יכול לשתוק. מתוקף תפקידו הוא גם יו"ר המועצה להשכלה גבוהה. זה בתחום אחריותו. משום שאם הוא ישתוק, האקדמיה הישראלית תקבל אישור להפוך לחממה של שטיפת מוח. בשם החופש האקדמי תימשך החתירה האנטי-ישראלית.

ימין ושמאל: הידלדלותה של הרוח
"עונת הציד החלה". כך הכתירו בעיתון "הארץ" את קריאתם האמיצה של חברי כנסת, ובראשם שר החינוך, לבדוק את ההטיה האנטי?ציונית באקדמיה, ובעיקר את הקלות שבה מרצים המקבלים את שכרם מהמדינה קוראים לחרם אקדמי, כלכלי, תרבותי ופוליטי עליה. איזו אירוניה: דווקא מי שאבותיהם המציאו את ה"סזון" למדו לצווח "מקרתיזם" כל אימת שהחלק הבריא בציבור הישראלי מתקומם נגד מגמות ההתאבדות המסתמנות בתוכנו.
האמת היא שעונת הציד של מדינת ישראל נמצאת בעיצומה, בחסות גורמים חתרניים שמזמן אינם מתעניינים באמת, לא כל שכן במדע או בתרבות, אלא אם כן אלו קשורים ב"חשיפת" פשעיה התרבותיים והפוליטיים של ישראל.
כמו במקרה של "הקרן החדשה לישראל", כך גם במקרה של הדו"ח החדש של תנועת "אם תרצו" על הפוליטיזציה החד?צדדית במוסדות להשכלה גבוהה, שיטת הפעולה היא סטליניסטית ידועה: דה?לגיטימציה של מגישי הדו"ח והאשמתם ב"סתימת פיות".
השקר הזה זועק לשמיים. ב?20 השנים האחרונות אני נמצא במערכת האקדמית, מסתובב באוניברסיטאות ברחבי הארץ, משתתף בכנסים אקדמיים, צורך כתבי עת מדעיים, ומניסיוני הרב אפשר לומר במלוא האחריות שהדו"ח של "אם תרצו" הוא קצה הקרחון של תופעה רחבה הרבה יותר. בידי דוגמאות למכביר.

קודם כל יושרה אקדמית
חוגים מהימין הקיצוני מנסים זה זמן רב לפגוע בחופש האקדמי של מרצים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. כעת מתברר, שהחופש האקדמי נתון בסכנה גם מצד השמאל הקיצוני.

תחשבו כמונו - תקבלו ציון. חנן עמיאור. ישראל היום
דוח חדש של תנועת אם תרצו טוען: השיח האנטי והפוסט ציוני כבש את האקדמיה, והעמדות הציוניות מגורשות • 80 אחוזים מהחומר הנלמד במחלקות למדעי המדינה מייצג גישות אנטי ציוניות • חלק מהמרצים תוקפים את הדוח ואומרים שהוא מקארתיסטי • אבל מרצים אחרים אומרים שהדוח מדויק, ועוד איך הוא מדויק • הקמפוס כשטח לחימה

הסוסים הטרויאנים בינינו
בקרב חברת בני אנוש מקובל להניח כי בגידה בעמך ומולדתך הינה פעולה בה הבוגד בפועל קושר קשר עם גורם חיצוני לנו, ידיד או אויב, על מנת ליצור בעזרתו מציאות אחרת הנוגדת את אמונתם, רצונותיהם ואף קיומם של תושבי מדינתו.
ההגדרה לעיל אינה חד משמעית ונחרצת. קיימות דרגות של חומרה בנאמר לעיל, לדוגמא: שינוי תרבותי אינו כלול בהגדרה זו, המגיעות בהדרגה עד למעלת בגידה בעמך ובמולדתך תוך הפיכה פשיסטית וכוחנית (שאינה באמצעים דמוקרטים), של המשטר השורר. לא כל קשר לקשירת-קשר חתרני עם גורמים חיצונים לנו יחשב כבגידה. כבכל תחום מחיינו, המידתיות חייבת להישקל לחומרה אם לקולא.
הנאמר לעיל בהחלט מציב את "הקרן לישראל חדשה" אשר פעולותיה משך שני העשורים שחלפו שנויות במחלוקת קשה, וזאת עדיין בלשון המעטה, בעמדה המחייבת בחינה מעמיקה באשר להגדרת פעולותיה כסיפה של בגידה במולדתם של ישראלים, פעילים בקרן הן בארצות-הים והן בישראל

פרובוקציה מדעית כדיסציפלינה אקדמית
בקרב אוכלוסיית המרצים יש מצבור לא קטן של שוטים מופלגים. המדען המתאר אירועים היסטוריים פרי דמיונו הקודח, או עמיתו הקורא להחרמת ישראל אינם מציגים תזות מלומדות אלא מחפשים עוד כותרת

כל מה שרצית לדעת על הקמפיין ל-BDS ולא העזת לשאול (רחל גיורא), אחריות תאגידית על הכיבוש הישראלי (דלית באום ומירב אמיר), רשתות פמיניסטיות של ידע ופעילות – איך ממשיכות מכאן? (דליה זק"ש)
רחל גיורא [אונת"א, בלשנות]. דלית באום [אוניברסיטת חיפה, לימודי נשים], מירב אמיר [מכון כהן, אונת"א], דליה זק'"ש [החוג לריפוי בעיסוק, אוניברסיטת חיפה]
מיליון וחצי תושבים בעזה סובלים כבר שנים ארוכות ממצור והתקפות צבאיות
ישראליות, ששיאם הנורא במלחמת עזה. מה שמאפשר את ההשתוללות הצבאית הישראלית הוא התהליך ההדרגתי של בידוד עזה – פוליטית, גיאוגרפית, כלכלית ואנושית – מהמרחב המקיף אותה. מדינת ישראל הציגה את ההתנתקות כסיום הכיבוש, אך ההתנתקות הפכה את עזה לכלא הגדול ביותר בעולם.
את רצועת עזה כבשה ישראל ב-1967, יחד עם הגדה. תושביה הם חלק מהעם הפלשתיני שאיבד את מולדתו ואת אדמתו ב-1948. מאז, מדינת ישראל ממשיכה ומשכללת את השליטה בפלסטינים. בימים אלו מוכיחה ישראל, במדיניותה בכל התחומים, כי הנכבה עדיין לא הסתיימה. סיום הכיבוש, הסרת המצור ומימוש זכות השיבה – כולם מרכיבים הכרחיים לשלום צודק.

על ד"ר אריאלה אזולאי, עדי אופיר וחיים דואל לוסקי שפעילים בארגון זוכרות במאמר "לוחמי השכחה"
ארגון השמאל הרדיקלי "זוכרות" מנסה לשנות את התודעה היהודית והבינלאומית. לדברי פעיליו, יש להחזיר את הפליטים הערבים לגבולות מדינת ישראל, להנציח ולזכור את ה"נכבה" ולהקים מדינה דו-לאומית שהיהודים בה הם מיעוט * הם גם טוענים שהקיבוצניקים ותושבי תל-אביב הם המתנחלים המסוכנים ביותר * האם מדובר בארגון שוליים סהרורי או בסכנה למדינת היהודים? אנשי ימין ממליצים להיזהר ממי שהם מכנים "בוגדים.


על המשורר הפלסטיני שנפטר מחמוד דרוויש, שעל מעריציו נמנו אמנון רז-קרקוצקין (אוניברסיטת בן גוריון) ויצחק לאור (אוניברסיטת תל אביב)
במקומות אחדים בעולם-הערבי, אנשי-רוח ליברליים עורכים חשבון-נפש בנוגע ל"תרבות המוות" שכה מאפיינת את הפוליטיקה הערבית בעשורים האחרונים. שכן, לפתע הם גילו כי תרבות זו פוגעת בעיקר ברקמות העדינות ביותר של הקיום הערבי. אולם, את החשבון-הדמים הזה עליהם להגיש למשוררי ההרס והחורבן כדוגמת מחמוד דרוויש, הנחשב, בעיני רבים וטובים, לאחד מהמשוררים החשובים ביותר בקרב ערביי האזור.

ועידת חיפה למען זכות השיבה והמדינה החילונית הדמוקרטית בפלסטין שישי ושבת 20-21 ביוני 2008
דר' ענת מטר
הסקת המדינה האחת מהחוק הבינלאומי והלגיטימיות הבינלאומית- דר' אורי דייוויס
הדיאלקטיקה של המולדת והגולה וההתגברות על הפיתוי המתעתע ל''שיבה הביתה" - פרופ' אילן גור זאב
מבט אופטימי אל שיבת הפליטים, מנקודת ראות אנרכיסטית - אייל רוזנברג
מדינה דו לאומית לפלסטינים ולישראלים - דר' אסעד ראנם
רפובליקה דמוקרטית חילונית לכל אזרחיה הפלסטינים - פרופ' יהודה קופרמן
איך אפשר להיענות לקריאה הפלסטינית לחרם על ישראל? - רועי הרוש / קובי סניץ
לקראת שחרור החברה הישראלית מעול ההגמוניה (על הכחשת הנכבה)
ד"ר מארי תותרי

א. מדינה לקראת שישים: הקונגרס האנטי ציוני. תוכנית רדיו
על האסכולה הפוסט ציונית באקדמיה הישראלית ובחברה. הם רוצים לנתק את הקשר בין העם היהודי למדינת ישראל. הם טוענים כי הציונות חטאה חטא כבד כלפי ערביי ארץ ישראל. הם תובעים לבטל את הסמלים היהודיים והציוניים של מדינת ישראל ולעשותה למדינה סתמית של כלל אזרחיה. האם הם קוריוז או ראשיתו של תהליך.

הפלשתינים יגנו על המיעוט היהודי
קבוצה של אנשי אקדמיה יהודים, פלשתינים ואירופאים הקימו בשוויץ את ההתאגדות 'למען מדינה דמוקרטית אחת בפלשתין / ישראל'. מדובר בארגון לא ממשלתי הפועל תחת החוק השוויצרי ואשר משרדיו ממוקמים בז'נבה. החברות בארגון פתוחה לכל אדם ובתנאי שהוא מקבל את העיקרון של "מדינה דמוקרטית אחת בכל שטח פלשתין / ישראל". נשיא הארגון הינו מחמוד מוסא ועל צוות ההנהלה נמנים פרופסור אילן פפה מישראל, ד"ר מען זרין מצרפת, מהא קירטה מאנגליה וויליאם ססיל סמית' מקנדה.

להחזיר את הציונות לפקולטות
לא מעט מילים נכתבו על מגמת הפיכתה של הזירה האקדמית הישראלית לסוכנת אפקטיבית של אידיאולוגיית הפוסט ציונות, מאז ראשית אינתיפאדת אל אקצה, אז החלו אקדמאים ישראלים יוזמים חרמות אנטי ישראליים בבריטניה, סועדים עם ערפאת במוקטעה, מקדמים שיח פוסט מודרני המזהה את הציונות כאשמה בכל הרעות החולות (אפליית מזרחים, הדרת נשים, התעמרות בעניים ומה לא).

שמאלנות כתנאי לאומנות
נילי פורטוגלי, ארכיטקטית בעלת שם עולמי, יוצאת במתקפה חריפה על עמיתיה הנוקטים בעמדות שונות נגד ישראל כדי לקדם את עצמם ואומנותם

פסטיבל חופש הביטוי
מי זה "הבית הזה"? ובכן, זה מועדון הוויכוחים של אוקספורד. מועדון ותיק ויוקרתי. שמא נחשוב - "ויכוח"? הצחקנו אותם. אין ויכוח. יש קביעת עמדה מראש. מהצד התומך בהצהרה שלעיל מופיעים שלושה, שהמוכרים ביניהם הם אבי שליים, ישראלי לשעבר, אנטי-ציוני מדופלם, שמלמד בבריטניה, ואילן פפה, שנדמה שכבר אין שום צורך להציג אותו לקהל הישראלי. לא רק לבריטים יש "לורד האו-האו". גם לנו. וכנס כזה לא יכול בלעדי הלורד הזה, ששנים רבות חי על חשבון משלם הישראלי כדי להטיף לחיסול מדינת ישראל. אבל תהיה גם שלישייה שמחזיקה בעמדה "מנוגת דת".
ומי מופיע שם? נורמן פינקלשטיין. שפשפתי את העיניים. פינקלשטיין? הוא הצד השני? הרי מדובר באדם שרבים חושבים שהוא מכחיש שואה. אולי זה מוגזם. אבל אין ספק שהוא הדבר הקרוב ביותר לתואר מכחיש שואה יהודי. ודעותיו על ישראל? התואר "אנטי-ציוני" קטן עליו. ספק אם אפשר להכניס סיכה בינו לבין הלורד האו-האו הישראלי. סליחה, אילן פפה.

לא הכל מותר באוניברסיטה
ביום שבו פירסם שר הביטחון את התחייבותו הראויה לציון לטפל בהשתמטות משירות בצה"ל, הגיע לידי מידע מזעזע. ב-2003 חתמו 358 אנשי סגל במוסדות אקדמיים בישראל על עצומה הקוראת לחיילי צה"ל לסרב לשרת ב"שטחים", כהגדרתם. כל חותם ציין לצד שמו את הפקולטה והאוניברסיטה שאליהן הוא משתייך. בין החותמים היו 117 אנשי סגל אקדמי באוניברסיטת תל-אביב, 41 מאוניברסיטת בן-גוריון, 97 מהאוניברסיטה העברית, 14 מהטכניון, 35 מאוניברסיטת חיפה, 25 מבצלאל ועשרה ממכון ויצמן למדע.

מה'נאכבה' לג'יהאד השאהידים
התלמידים הערביים לא זקוקים לשרת החינוך כדי ללמוד על האסון שפקד אותם ב-1948. בעיניהם מדינת ישראל היא האסון בעצמו

ציונים לייט
"למה אתה מבזבז כל כך הרבה זמן ואנרגיה במלחמה באנטי ציונים ובפוסט ציונים?", שאל אותי ידידי ע', מרצה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. "זה פאתטי! שאלתי זאת כמה מחבריי לאקדמיה הנוהגים כמוך, ולא קיבלתי כל תשובה. הרי מי הם כל אותם אנטי ופוסט? קבוצה זעירה, כמה פרופסורים ודוקטורים, חסרי כל כוח פוליטי, חסרי כל משמעות אלקטורלית, חסרי כל השפעה. אתם סתם מנפחים אותם ומחזקים אותם".
שאלה טובה. אי אפשר לומר שדבריו מופרכים. שהרי באמת, אם הפרופסורים אילן פפה, יהודה שנהב, אבי שליים, עדי אופיר, המשורר יצחק לאור ושאר האנטי ציונים המוצהרים יתאגדו ויקימו מפלגה, הם יהיו רחוקים מאוד מאוד מלהריח את אחוז החסימה. אז למה להקדיש להם כל כך הרבה תשומת לב, שהם כה מייחלים לה?
חשבתי על כך רבות. מספר אירועים בתקופה האחרונה שכנעו אותי, שהשפעתם הרעה של אנשים אלה, היא הרבה מעבר לכוחם האלקטורלי. מדובר באנשים בעלי כוח והשפעה רבה באליטה האקדמית, התקשורתית והאמנותית בישראל, ובתור שכאלה, יכולת הנזק שלהם אינה מתבטאת רק במספר האנשים המשתכנעים ותומכים בעמדתם, אלא בחלחול המתמיד של ספק בצדקת הציונות, של "אולי יש משהו" בטענה שהציונות היא גזענית וקולוניאליסטית, של "אולי באמת" נעשה כאן עוול נורא ב-1948 וכן הלאה. הספקות מולידים עמדות המתרחקות יותר ויותר מן האידאולוגיה הציונית, בקרב ציבור רחב, בתוך המיינסטרים של החברה הישראלית.

החופש עצר בירוק
החופש האקדמי, היות האוניברסיטה אתר של ביקורת, פתיחות וקידום שלום, גם אם היא ממוקמת במדינות טוטאליטריות, טיעונים כאלה וטיעונים אחרים, שכולם ביקשו לתמוך בשיח חוצה גבולות בין מי שפוליטית או לאומית הנם יריבים אך אקדמית הנם שותפים למחקר ולשיח האינטלקטואלי.
כל זה יפה ונכון אך נעצר ונבלם כאשר מדובר, לפחות במקרה הישראלי, במכללת אריאל. רק זו מבקשת להפוך לאוניברסיטה – והנה נשכחים הטיעונים בדבר חופש המחשבה, נזנחות ההנחות כי זו תקדם ביקורת מדעית ותפיסה שוויונית בקרב אוכלוסיית תלמידיה, )שכן בניגוד לטרוריסט של אתמול שהפך לשותף של היום, הרי סטודנטית מקדומים תיוותר תמיד מתנחבלת)

קללת ההיסטוריונים החדשים
השנה, ביארצייט ה-40, השתלטה על שיח הסיכומים הקביעה הפסקנית כי אותה מלחמה "זימנה לנו קללה" (יוסי ביילין), אם לא "נכבה משלנו" (פרופ' זהר שביט). כשהמקלים שבפוסקים מועילים ברוב טובם להבחין בין הישגיה הצבאיים לבין "האסון המדיני שנלווה אליה" (ד"ר מוטי גולן), או בין ניצחוננו הצבאי לבין "הפסדנו האסטרטגי", שכן "לא הצלחנו לנצל את השטחים כקלף מיקוח להשגת שלום" (ד"ר ראובן פדהצור).
במידה מסוימת, ניתן לראות בקביעות מהמין הנ"ל מעין השלמת תמונה מתבקשת של הטענות הגורסות כי ישראל הרבתה בדחיית יוזמות שלום ערביות לפני מלחמת ששת הימים (פרופ' אבי שליים), או ש"הייתה שורה של הזדמנויות להגיע להסכם עם נאצר" שלא הסתייעו (אורי אבנרי); שמדובר במלחמת ברירה
מלחמת אין ברירה?
לכל דבר ועניין; ושבכלל האוונטורה הצבאית ההיא הייתה לא יותר ממענה מובהק לנסיגה מעמדות סוציו-אקונומיות בחברה הישראלית (פרופ' יואב פלד). טענות כגון אלו, העשויות לרוב מחומרים המעצבים מציאויות אלטרנטיביות, ושנוטות לרוב להלך קסמים על היסטוריונים חדשים ושוחרי קונספירציות ותיקים - החלו באחרונה לחלחל אט-אט אל מחוץ למתחמים הצרים הללו. אמנם, לא כל מי שאמון על תפישת מלחמת ששת הימים כקללה, או כנכבה משלנו, ניזון מחומרים אלה, אך אצל חלקם הדברים משתלבים היטב זה בזה לכלל תמונה שלמה של ישראל שוחרת המלחמות, חובבת הכיבושים וסרבנית השלום הכרונית.

פפה-את-ביילין בהצגה מקטאר
ערוץ ה-בי.בי.סי. כינס פאנל ונתן שוב לאילן פפה, הידוע כפרופ' מאוניברסיטת חיפה, במה להשמיץ את ישראל ח"כ יוסי ביילין, שהוזמן אף הוא, לא עשה את הדרוש כדי להדוף את דבריו של פפה ולגונן על ישראל

רדיקלים עם קביעות בישראל: מציונות חדשה לאקטיביזם פוליטי
מאחר ולא הושגה הסכמה באשר לדרך הטובה ביותר לשחזר את ההצלחה לה זכו פעילים בדרום אפריקה, החוקרים אימצו אסטרטגיות שונות. לדוגמה, פפה, ריינהרט, גיורא, יבלונקה ורם, תומכים בחרם אקדמי וסוגים נוספים של לחץ; גורדון וגרינברג תמכו בהגשת תביעה לבית המשפט לפשעי מלחמה נגד קציני צהל בשטחים ומפקד חיל האוויר אותו הם רצו להעמיד לדין בגין התנקשויות. קימרלינג הגורס כי 'מוסדות אקדמיים הם חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל הדכאנית שבין שאר מעשי הנבזות והאיוולת שעשתה בצעה פשעים שלא ייסלחו נגד העם הפלשתיני', מתנגד לחרם אקדמי מלבד אם יהיה זה חלק מחרם כולל על פי המתכונת הדרום אפריקאית. אופיר, כועס על כך ש'צל האנטישמיות' מונע מאירופה מלנקוט בגישה חריפה יותר כלפי ישראל, ואומר ש'אם הדברים ימשכו כפי שהם' יתכן ויהיה מקום להתערבות של נאטו שתפציץ את ישראל.[24]
למרות מספרם המוגבל, לחוקרים הביקורתיים הייתה השפעה משמעותית גם בישראל וגם מחוצה לה, והחרם שהטיל ארגון המרצים הבריטי הוא הדוגמה הגלויה ביותר. על מנת להבין כיצד קבוצה קטנה יחסית של אנשי אקדמיה יכולה להביא לתוצאות כה מרשימות, נדרשת הבנה עמוקה יותר של דרכי פעולתם.

ישראלים נגד ישראל 2/3/2006
הם קוראים לסרבנות, מגישים תלונות נגד קציני צה"ל ומצוטטים באתרים של אנטישמיים ומכחישי שואה* המערכה הציבורית והמשפטית המתנהלת נגד ישראל בעולם מונעת על ידי ישראלים, המתאמצים מאוד להשחיר את פנינו, גם במחיר ביזוים וסיכונם של בכירי צה"ל

הקרן החדשה - לא מה שחשבת
כך כותבים איפרגן וברץ בהקדמה לדו"ח: "שוו בנפשכם, ארגון לא נבחר, אשר אינו מזוהה כארגון פוליטי, אשר מפעיל כמעט את כל המחאות החברתיות, המארגן ומנהל מאות עמותות וארגונים, המממן כמעט את כל הכנסים, המייעץ לכל הגופים, המפעיל כמעט את כל ההפגנות, בקיצור, קובע כמעט את כל המהלכים של השמאל בישראל".

כך, את המאבק לעידוד מסירת אדמות לערבים, תוך מניעת התיישבות יהודית, מנהלת הקרן באמצעות ארגונים 'תקשורתיים' דוגמת 'הקשת הדמוקרטית המזרחית', ארגונים 'משפטיים' דוגמת 'אגודת הארבעים –להכרה ביישובים ערביים' ו'עדאלה', וארגונים ל'איכות הסביבה' דוגמת 'מגמה ירוקה' ו'פעולה ירוקה'; את מאבק החילוניים בדתיים היא מנהלת באמצעות 'עמותת עם חופשי' ו'נשות הכותל'; ואת המאבק בפוליטיקאים של הימין היא מנהלת באמצעות גופים דוגמת 'התנועה לאיכות השלטון' ו'המכון הישראלי לדמוקרטיה'.

כוחו ההולך ומתעצם של השמאל הרדיקלי
אמריקאים התומכים בישראל נאבקים בקמפוסים האמריקאיים כדי להפסיק את המאמצים העקביים להחרים או לנדות את ישראל. לעומת זאת קבוצת פרופסורים ישראלים תומכת בגלוי בחרם אקדמי על ישראל. עצומה שפורסמה לאחרונה קובעת:

אנו החתומים מטה, מג?ני החופש האקדמי הפלשתיני ותומכי החרם האקדמי על ישראל... הממשלה הישראלית הקימה מערכת מחסומים ונקודות ביקורת המקשים או מונעים ממורים ומסטודנטים פלשתינים להגיע לאוניברסיטאות, למכללות ולבתי-הספר שלהם. מדיניות ההטרדה, המעצרים, הירי והתקיפות המבוצעת מדי שבוע בידי חיילים ישראלים בקמפוסים פלשתיניים... כל זה מתרחש על רקע של כיבוש הנמשך זה 37 שנים והתקפה מתמדת על החברה האזרחית הפלשתינית...

התנועה לזכויות האזרח - יו"ר התנועה, דר' נעמה כרמי אינה שמאלנית מספיק ועל כן סולקה על ידי העובדים הערביים
בעיני נעמה כרמי, הבעיה של האגודה שונה לגמרי: "צריך באגודה הרבה אומץ כדי להביע דעה שונה. שני אנשים יקרים שפרשו מהאגודה אמרו לי שהם לא יכלו לסבול יותר את העובדה שאם אתה אומר משהו שלא מתיישר עם השמאל הכי רדיקלי, אתה מיד מתויג כפשיסט וגזען. גם אותי הפכו לגזענית, וזה שבעבר עבדתי שנה כתחקירנית ב'בצלם' כנראה לא עומד לזכותי. אני הרי מכירה את הבולשביזם הזה מהקיבוץ, והוא מדאיג אותי. יש באגודה גם מה שהייתי מכנה 'הטרור של הפוליטיקלי קורקט'. אני מאמינה שהעובדה שמישהו משתייך למיעוט עדיין לא אומרת שמותר לו לעשות כל דבר. אני הצגתי אותן דרישות לכולם, אבל היו כאלה שפשוט לא היו מוכנים לקבל את זה".

צימרמן – זוהמה לשונית מאמרו של פ. דויד הורניק
האוניברסיטה העברית ירושלים מעסיקה זה עשרות בשנים אחד משה צימרמן, פרופ' להיסטוריה גרמנית המתקשה להימנע משימוש במילה נאצי כאשר מדובר בישראלים. בשנת 2000 כינה צימרמן את מי שהיה אז חבר כנסת, רחבעם זאבי, אחד מקורבנות הברבריות הערבית "העתק נאצי". זאבי הגיש נגדו תביעה בגין השמצה, וזכה. מושאים אחרים לפגיעותיו המילוליות של צימרמן לא זכו לשום פיצוי, לדוגמה, כאשר כינה את ילדי הקהילה היהודית בקרית-ארבע שליד חברון "היטלר יוגנד" או כאשר השווה את התורה אל מיין קאמפף כתוכנית להשמדתם של עמים אחרים.

הדמוניזציה חוזרת / בן-דרור ימיני
"...מכונת התעמולה המשומנת ביותר להשמצת ישראל, הקרויה לעתים גם "אילן פפה", הפיקה עוד מסמך טרום התנתקות, בשיתוף עם אורי דיוויס, המתגורר בסכנין, ותמר ירון מקיבוץ הזורע. השלישייה הזאת, שההתנתקות כמובן אינה מוצאת חן בעיניה, היתה חייבת לגלות את פשרה. מה פתאום התנתקות? האם שרון השתגע?

ובכן, השלישייה פתרה את החידה. הקשיבו טוב להסבר: ישראל זוממת לבצע רצח המוני במיליון וחצי הפלשתינים החיים ברצועה. וכדי למנוע פגיעה במתנחלים, צריך להוציא אותם משם...".


ההקצנה האנטי-ישראלית באוניברסיטאות ממומנת בידי ישראל פ. דויד הורניק
כל אחת מן ההכרזות לעיל נכתבה או נשמעה מפי אקדמאי ישראלי המועסק על-ידי אוניברסיטה ישראלית. מרצים האמונים על הוראת ההיסטוריה, מדע המדינה ומדעי חברה. ההסתה שהם מלבים בכתביהם, בהכרזותיהם ובפעולותיהם נגד ישראל – ממומנת בכספו של משלם המסים ובכספם של התורמים לאוניברסיטאות המבקשים לסייע למדינה היהודית, והיא משמשת תחמושת רבת-משקל נגד יהודים בכל מקום ונגד מדינת ישראל בידיהם של אנטישמים בכל רחבי העולם

על סרבנות וצביעות - אודי לבל חושב שמי שדורש סילוק רבנים שהטיפו לסרבנות, יידרש לסלק אקדמאים ומרצים משמאל
הענשת והרחקת רבנים מהישיבות עוד תוביל לדרישה לניקוי אורוות ממלכתי בין חברי הסגל האקדמי, הרחוקים מלקרוא לתלמידיהם לציית להוראות הריבון הישראלי. הרי חלק מסלבריטאי סרבני השמאל הם אנשי אקדמיה ישראלים. מודל צבא העם אמנם מיצה את עצמו.בכל מתגייס מתחבא סרבן קטן,ובעידן של צבא מקצועי, המילה סרבנות תהפוך לכל היותר להתפטרות. אך כל עוד המודל הנוכחי לא הוחלף, הטענות כלפי ישיבות ההסדר הן צביעות פוליטית מיותרת.

פנטזיה פוסט-ציונית / בן דרור ימיני
פרופ' שלמה זנד וניר ברעם, אנשים חכמים וחושבים, הרחיבו את הפנטזיה של שוקן.
הם, בתמצית, טענו שאין אומה יהודית, והפתרון הוא אזרחות מכלילה, "אומתיות ישראלית". לדידם, לא רק שאין צורך במדינה יהודית, אלא שאין דבר כזה – אומה יהודית. וכשניסיתי להסביר להם שאומה יהודית איננה עניין גזעי או גנטי, הם לא ויתרו. מה זה חשוב שאין קשר בין התשובה שלהם לבין הטענה שלי. כמ קאטו הזקן, הם משוכנעים שאם הם רק יחזרו מספיק פעמים על הטענה הגנטית-גזעית-ביולוגית – אז אולי משהו יידבק.

הרדיקליזם של השמאל באקדמיה העברית
יום אחד, כשההיסטוריונים יגרדו את פדחתם בנסותם להבין את טירוף המערכות שפקד את מדינת היהודים כאשר זו אימצה ללבה את לבנת החבלה הקרויה הסכמי אוסלו, מן הראוי שיקדישו מעט תשומת לב לאנשי האקדמיה שפעלו בישראל בעת ההיא. הם יביטו אחורה בתימהון וישאלו את עצמם – כיצד זה קומץ רדיקלים יהודים, עוכרי עמם, אימץ לעצמו את סדר-היום של האויב, ובעשותו כן פעל על מנת לפגוע במולדתו.
על מנת לסייע לאותם היסטוריונים עתידיים במלאכתם, ולהקל מן העומס שירבוץ על כתפיהם, ברצוננו להעמיד לרשותם חומר רקע אודות כמה מן הדמויות המככבות בזירה האקדמית בעת הזאת.

הצעה לדיון מהיר של ח"כ הבה גלאון "הפגיעה בחופש האקדמי במדינת ישראל בעקבות הסרבנים"
קבוצה גדולה של מרצים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטאות אחרות הביעו תמיכה בזכות לסרב לשרת בשטחים. אני רוצה לומר מראש שאני לא מתכוונת להיכנס כרגע לגופו של הדיון בסוגיית הסרבנות אלא אני מדברת על עצם העיקרון, האם מרצים באוניברסיטה, אלה ואלה - אלה שתומכים ואלה שמתנגדים, ואני מכבדת את זכותם של אלה ואלה - האם הם רשאים, זכאים, חייבים, מחויבים מתוקף מחשבה חופשית וביקורתית. מדובר בחוקרים שבאים מדיסציפלינות שונות, מדובר בטובי החוקרים במדינת ישראל בעלי תואר בכלכלה ובשורה של תכנים, אנשים שזכו להישגים מדעיים בינלאומיים שהייתי אומרת שדווקא בגלל שיש להם רוח חופשית וביקורתית, היא זו שאפשרה להם להגיע לאותם הישגים מדעיים והיא גם שמאפשרת להם להביע את דעתם בסוגיות אחרות, גם אם הן שנויות במחלוקת.

ארכיון אתר "סרוב"
ישראלים למען מרד, חתרנות, וסרבנות

יהודים נגד ישראל
לעיתים אי אפשר להבחין בין התקפות המוטחות כלפי ישראל על ידי יהודים, לרבות כמה מאזרחיה הישראלים, לבין אלו המוטחות בה על ידי לא יהודים. אין תימה איפוא שקהיליית המשמיצים הבינלאומית עושה שימוש בדברי ישראלים או יהודים.


לא אנטישמיים, אבל...
הבעיה היא לא בביקורת על מדינת ישראל. הבעיה היא בדמוניזציה של ישראל, שקרויה אצל שונאיה, גם בתוכנו, בשם "הישות הציונית". יש כמה מומחים לעניין הזה. זרטל היא דווקא לא הגרועה שבחבורה, אבל גם היא תופסת מקום של כבוד. בספרה המוזכר לעיל היא הופכת את ישראל לאומה שמאופיינת באובססיה למוות ולמות קדושים. קביעה מתועבת ומופרכת. אורח מכוכב זר היה חושב שישראל שולחת מתאבדים לריכוזי אוכלוסייה שכנה, ושהישראלים רוקדים ברחובות על כל ישראלי שמתאבד בקרב פלשתינים.

על "שקיפות" ו"חופש" באקדמיה
ומה לגבי ה"חופש האקדמי", זה שבשמו מסתובבים פרופסורים מת"א (ואחרים) בעולם, מחרפים ומגדפים את המדינה משלמת משכורתם, ומסיתים להחרים מדעית את עמיתיהם בארץ? - ובכן, די ברור: ה"חופש" הזה נגמר באופן נחרץ, כאשר הוא מתחיל לדגדג את ה"קוזה נוסטרה" (איטלקית: ענייננו שלנו).

כועסים על טלי פחימה / אורית שוחט, הארץ
פחימה מואשמת בסיוע לארגון טרור, במסירת ידיעה לאויב ובסיוע לאויב במלחמה. אם היא תישפט למאסר, ולו לתקופה
קצרה, היא תיהפך למהדורה חדשה של אייבי נתן, שישב שנה בכלא על פגישה אסורה עם פלשתינאים. אם רק רוצים, אפשר להכניס מאות ישראלים לכלא על שנפגשו עם פלשתינאים בשנות האינתיפאדה. גם עליהם אפשר להעליל כי סייעו לאויב. המועמד הראשון הוא אורי אבנרי, ששימש מגן אנושי ליאסר ערפאת.

בשבי הקיצוניים - בן דרור ימיני, מעריב 6.12.04
גם תדי כ"ץ, תלמידו של אילן פפה, ישב בהנהלת מרצ (והוא עדיין חבר במוסדות המפלגה). ופפה , למי שלא יודע, הוא איש האקדמיה הישראלית שעבר את כל הקווים האדומים. מכיוון שהוא מתנגד לעצם קיומה של המדינה וגם פועל בכל דרך לנידויה ולהחרמתה, הוא מתקרב בצעדי ענק לתואר "בוגד" (במובן המהותי, ולא בהכרח הפלילי).

כך פועלת הדמוניזציה - בן דרור ימיני, מעריב 19.11.04
ניקח את הדוגמה של אילן פפה, שכבר הוזכר במדור הזה פעמים אחדות. הוא אחד הארסיים והרעילים שבחבורה המצומצמת של הלוקים בשנאה עצמית בדרגה חמורה. על דעותיו מיותר להתווכח. אם כן, מדוע המדור הזה עוסק בו ובשכמותו? ובכן, מדינת ישראל, כדמוקרטיה, אינה יכולה להעמיד את פפה לדין. היא אפילו מנועה מלפטר אותו, למרות שהוא חי על חשבון משלם המסים כאיש סגל באוניברסיטת חיפה. הסנקציה היחידה שנותרה בשיח הציבורי היא לחשוף את הנזק. ומדובר בנזק חמור. בעולם הרחב האנשים הללו משפיעים. בקמפוסים השפעתם עצומה.

קדחת הדמוקרטיה

מכאן ואילך יש לדאוג רק לדבר אחד: שוויון. אם דורשים לפטר את אנשי האקדמיה, צריך לדרוש גם את פיטורי הרבנים. ואם דורשים לפטר את הרבנים, נא להפנות דרישה דומה גם בעניין אנשי האקדמיה.

היסטוריה חדשה, שנאה ישנה
העובדות לא מפריעות לחמישה כותבים ישראלים באוקספורד לנסות ולשלול מישראל את זכות הקיום

פחימה לא לבד,
הצעירה שהגנה בגופה על מפקד הפת"ח בג'נין היא לא עשב שוטה, אלא ביטוי לתופעה הולכת וגוברת. כמעט בכל הפגנה נגד הגדר אפשר למצוא פעילי שמאל ישראלים, לצד פלשתינים המשליכים אבנים על השוטרים. את התמיכה האידיאולוגית מעניקים מרצים, מיעוט קולני מהאקדמיה, המאמינים כי לישראל אין זכות קיום. וגם הסרבנים פועלים במלוא המרץ. בחמאס מודים כי הם שואבים מכך עידוד. וגורמי אכיפת החוק שותקים

פרופסורים יוצאים בקמפיין למען סרבני הגיוס
בעקבות העברת חמשת סרבני הגיוס לכלא אזרחי, החליטו הסרבנים ותומכיהם לפתוח בקמפיין "אזרחי" למען שחרורם; לצורך כך הוקם "הוועד למען הסרבן", הכולל את הפרופסורים זאב שטרנהל, ברוך קימרלינג ואבי עוז

עלייתה ונפילתה של הפוסט ציונות
אם האינתיפאדה לא חיסלה לגמרי את הפוסט ציונות, היא לבטח הורידה אותה למחתרת. גם קודם התקשו נציגי האסכולה לפלס את דרכם באקדמיה, אבל עכשיו אפילו הם עצמם נוטים להתנער מההגדרה. ציונים, פוסט ציונים ופוסט-פוסט-ציונים מנסים למצוא את עצמם בזירה האינטלקטואלית בחודש הבא תמלא שנה לאינתיפאדה החדשה. ד"ר אילן פפה, פוסט ציוני מובהק, טוען שבכך תמלא גם שנה לגסיסתה של הפוסט ציונות כתנועה וכהשקפה חברתית.

האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
מבקרים: 244965933שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
blueweb