מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
אוניברסיטת תל אביב
תיעוב עצמי בתל-אביב

מאת ס?ט?יב?ן פ??ל?או?ט

 FrontPageMagazine.com | 20 באפריל 2006

 

לאמריקנים מוכרות אושיות קמפוס, כגון וו?ר?ד צ?'ר?צ?'יל ונועם חו?מסק?י , המנצלות את מעמדן האקדמי לרעה בכדי להפיץ דברי שטנה ותעמולה אנטי-אמריקניים מעל בימת הנואמים האוניברסיטאית, המוסווים לעיתים קרובות באצטלה של  "מחקר". אולם, באופנים רבים, האוניברסיטאות הישראליות גרועות הרבה יותר.

 

באוניברסיטאות הישראליות שורצים אנשי סגל קיצוניים למכביר, שרבים מהן שונאים את מדינתם, מעודדים את אויבי ארצם ומשתפים פעולה עם ארגונים אנטי-ישראליים מסביב לעולם – לעיתים אף עם אנטישמים מוצהרים. לאורך השנה האחרונה, החלה לפעול  "מוניטור [משגוח] האקדמיה בישראל" (Israel Academia Monitor), קבוצה העוקבת אחר פעילותם של קיצונים אנטי-ישראליים ו – "פוסט-ציוניים" באוניברסיטאות הישראליות, וחושפת את פעילויותיהם, התנהגותם והצהרותיהם של אותם קיצונים. מאמציה כוללים חשיפה של אינדוקטרינציה במסגרת כיתתית, הפרות חוק, הסתה, ואף התנהגות אלימה מצידם של אנשי סגל אקדמי הנמנים על שורותיו של  הפלג הקיצוני בישראל. 

 

על אף שקשה להצביע על הקמפוס הגרוע ביותר בישראל כאשר מדובר בפעילות אנטי-ישראלית של אנשי סגל אקדמי, אוניברסיטת תל-אביב היא מתחרה רצינית על התואר הזה. שלא כמו בקמפוסים אחרים, נראה כי הקיצוניות האנטי-ציונית באוניברסיטת תל-אביב פועלת לפחות באופן חלקי בברכתו ונהנית מתמיכתו של נשיא האוניברסיטה, איתמר רבינוביץ'.

 

בשנים האחרונות עלתה אוניברסיטת תל-אביב לכותרות בשל מסירתה את קמפוס האוניברסיטה למפלגה הקומוניסטית הישראלית למטרת הפעלתה של תוכנית "ללימודים סוציו-אקונומיים". "קליניקה משפטית" פועלת בבית-הספר למשפטים של האוניברסיטה בשיתוף ארגון אנטישמי (הארגון האנטי-ישראלי הקיצוני "רופאים למען זכויות אדם"). קורס תעמולתי בשם "הפסיכולוגיה של הכיבוש" מועבר כיום בידי מרצה אנטי-ציוני מן החוג לפסיכולוגיה. בין מובילי האנטי-ציונות והמרקסיזם בסגל האקדמי נמנים יהודה שנהב, יואב פלד, ענת בילצקי, רן הכהן, ורבים אחרים, ועד לאחרונה היתה שם גם טניה ריינהרט (אחת מחניכותיו של נועם חומסקי). ישנם חוגים שלמים באוניברסיטת תל-אביב שהינם כמעט אחדויות של קיצוניות. אולם, אף אחד מן החוגים הללו אינו מתקרב למידת הקיצוניות של החוג להיסטוריה.  ראש החוג הזה הוא "פוסט-ציוני" מוביל, דהיינו קיצוני אנטי-ישראלי.

 

בין המתנגדים הבולטים לכל פעולה ישראלית שתעצור את הירי המסיבי של טילי קסאם וטילים אחרים לעבר אזרחי ישראל נמצא את אביעד קליינברג, ראש החוג להיסטוריה של אוניברסיטת תל-אביב. כמה נוח בשבילו שהקמפוס שלו איננו נמצא (נכון לעכשיו) בטווח הטילים והקליעים של הפלסטינים.

 

קליינברג טוען למומחיות מסויימת בהיסטוריה של ימי הבינים, וכן בפילוסופיה ובדת (נראה שהעניין שלו ב – "דת" היהודית  מסתכם בהצהרותיו כי הרמב"ם רומז בהכרח שעל אנשים להצביע בעד מועמדה של מפלגת העבודה הישראלית, או בהצהרה הקליינברגית, הקובעת כי כל פעולת תגמול נגד טרוריסטים "איננה כשרה"). כמה ממחקריו עסקו ברומנים פופולריים כאילו של ימי-הביניים כגון "שם הורד" ו – "צופן דה-וינצ'י".  הוא גם עומד בראש ההוצאה לאור של אוניברסיטת תל-אביב, וכותב טור קבוע עבור "ידיעות אחרונות", העיתון בעל התפוצה הרחבה ביותר בישראל.

 

 

באחד מטוריו האחרונים, קליינברג הוקיע את כל פעולות התגמול הישראליות שנועדו לעצור את שיגור טילי הקסאם, והתעקש כי "המלחמה כנגד הקסאמים איננה כשרה... אפילו בפסח, ישנן שיטות שפשוט אינן כשרות".

 

כיום משוגרים טילי קסאם דרך-קבע ע"י טרוריסטים פלסטיניים מן החמאס, מאש"ף [פת"ח] ומן הג'האד האסלאמי לעבר אזורים אזרחיים בתוך ישראל, כלומר בתוך קווי 1967. אלפי טילים כבר שוגרו לעבר היהודים בידי הטרוריסטים. לאחרונה, הוסיף צבא הטרור של אש"ף-חמאס גם טילי קטיושה למחסני הנשק העזתיים שלו – אותו נשק שבו השתמש הצבא האדום הסובייטי באפקטיביות רבה לצרכי המטת טרור על אויביו במהלך מלחמת העולם השנייה, ולפחות אחד שוגר לעבר אזרחים יהודים.

 

התזה המרכזית של קליינברג הינה כי ישראל מתנהגת כמו מדינת טרור ברברית כאשר היא מגנה על אזרחיה מפני הטילים הללו:

 

"התקיפות של צה"ל כמעט תמיד פוגעות בחפים מפשע. הסיבה שבעטיה נורים הפגזים היא פסיכולוגית. הם נועדו לספק לישראלים הרגשה טובה לרגל ראשית חג הפסח – "תראו, צה"ל אינו שוקט על שמריו". ההיפך הוא הנכון – הצבא משתמש במה שהתקשורת מכנה בחיבה "אגרוף ברזל", ומכה באגרוף זה את החפים מפשע "

 

במילים אחרות, ישראל משיבה בירי לעבר הטרוריסטים סתם כי מתחשק לה, כיוון שהיא מדינה בלתי-רציונאלית וצמאת-דם, המנסה להמיט טרור על החפים מפשע – הפלסטינים העניים והמסכנים – סתם כך, ללא סיבה. קליינברג מתעקש שעל ישראל להבליג ולא להגיב כלל על אלפי טילי הקסאם הנורים לעבר שטחים מאוכלסים, שכן הטילים הללו אינם מהווים "איום קיומי" על ישראל.

 

בין שאר טענותיו באותו המאמר, קליינברג מוקיע את התקשורת הישראלית על כך שאיננה מתנגדת מספיק לפעולות תגמול  הישראלי נגד משגרי הטילים:

 

"אם תקשיבו היטב, תוכלו לשמוע את קולות האביב: את הציפורים מצייצות, את זמזום היתושים, ואת הרחש הבלתי פוסק של תותחי צה"ל, ההופכים את חייהם של אלפי עזתים חפים מפשע לגיהנום עלי אדמות. האביב הגיע, זה בטוח. צה"ל יורה הרבה, טוב, נו, אלפי פגזים לעבר "שדות פתוחים" שמהם נורים טילי הקסאם. כמובן שניתן להתווכח על משמעותו של הביטוי "שדות פתוחים"....קסאמים הם טילים פרימיטיביים... תוכלו למצוא ידיעה, אולי אפילו תמונה ביומון הישראלי "ידיעות אחרונות", של כלב בקיבוץ זיקים שהופחד למוות, תרתי משמע, כתוצאה מחילופי האש. "האש הארטילרית הרגה לנו את הכלב", צווחות הכותרות. מי אמר שליהודים אין רחמים?... ותקיפות צה"ל תמיד פוגעות בחפים מפשע..."

 

כבר שנים רבות שקליינברג מוקיע את ישראל על פעולות תגמול ופעולות מנע כנגד הטרור. קליינברג מאמין כי יש למנוע מישראל לבצע פעולות כאלו באופן מוחלט כל עוד ישנו סיכוי כלשהו שאזרח פלסטיני כלשהו ייפגע מהן. אולם, כיוון שבסיסיהם ומקומות מחבואם של הטרוריסטים שמשגרים את הטילים לעבר היהודים תמיד נמצאים בסמיכות לאזרחים פלסטיניים, עמדתו של קליינברג הינה שוות ערך לתביעה כי ישראל תימנע לחלוטין מלהגן על אזרחיה מטרור הטילים והמרגמות של הפלסטינים.

 

תחת זאת, קליינברג דורש שישראל תגביל את תגובותיה לטרור למחוות פציפיזם ולהפניית הלחי השנייה, לפחות עד שתתעורר סכנה שאכן "תיחשב לאיום קיומי". אחרת, ישראל עצמה היא הטרוריסטית האמיתית. וכאן קליינברג מסכם: "חיים ערביים שווים מעט מאוד במדינת ישראל".

כל הדברים האמורים לעיל הם מנגינה  מוכרת מצד האקדמאים הקיצוניים, והאנטי-ישראליים של ישראל: מעשי זוועה פלסטיניים הינם פעולות של "הגנה עצמית" ו – "מחאות כנגד הכיבוש", אפילו כשהן כוללות שיגור טילים לעבר בתיהם של אזרחים יהודים. פעולותיה של ישראל למען עצירת השיגורים הינן הפרת זכויות אדם שיש להוקיע ולחסום בכל מחיר, הכל בכדי שהקסאמים ימשיכו להיות משוגרים.  כפי שאומר קליינברג:

 

"אבל, מה שחשוב יותר, פעולות התגמול הישראליו) נועדו – שימו לב לפסיכולוגיה המתוחכמת כאן – להפעיל לחץ על האוכלוסייה האזרחית, כדי שתפעיל לחץ על הרשויות הפלסטיניות, כדי שתפעיל לחץ על מ?ש??ג?ר?י הקסאם לחדול מלירות.  הדבר שקול לאותו שיר על הגדי הקטן [חד גדיא] שבסוף ההגדה של פסח."

 

קליינברג מוציא תעמולה אנטי-ישראלית קיצונית ממשרדו באוניברסיטת תל אביב מזה שנים רבות. ישראל איננה דמקורטיה כלל, מתנשא קליינברג, בשל "היפוך שילובה של ישראל בגוש המדינות הדמוקרטית ואימוץ תחתיו של אותו דפוס של מדיניות אלימה ואתנוצנטרית שאותה אנו מוקיעים באופן רשמי". במילים אחרות, בכדי להיות דמוקרטיה, על ישראל ראשית כל לאמץ את אותה מדיניות קיצונית שבה הוא עצמו תומך ושאליה מתנגדים רוב הבוחרים הישראלים.

 

קליינברג מתעקש שישראל היא "אוטוקרטית" ולא דמוקרטית מכיוון שהיא "מסתמכת על מנהיגיה", כגון אריאל שרון. "(השיטה הדמוקרטית) הזו איננה המצב בישראל של ימינו. חולשתה העיקרית של השיטה היא שכוח רב מדי מרוכז בידיו של ראש הממשלה, השולח מסרים של אוטוקרטיה (למשל, הופך את בנו ליועץ סתרים)".

 

קליינברג רואה באריאל שרון מחרחר מלחמה המסור למניעת שלום, אך רואה באותו אופן גם את אהוד ברק ממפלגת העבודה. כל מה שאלו הציעו לפלסטינים, אליבא דקליינברג, הייתה "בנטוסטאן", אותו ביטוי קשקוש האהוב כל כך על האנטי-ישראלים בעולם. (גוגל ויאהו מכילים יותר מ – 40,000 דפי רשת שבהם שונאי ישראל קישרו את המונחים "ישראל" ו – "פלסטיני" עם "בנטוסטאן"). להלן הערכתו של קליינברג את השורה התחתונה של אסטרטגיית הביטחון של מדינתו-שלו: "ישראל צריכה להיות בטוחה שהפלסטינים יוותרו על חלומם, ויגיעו לייאוש מוחלט".

 

ניתן להדגים את תפיסתו של קליינברג את הדמוקרטיה בצורה הברורה ביותר באמצעות העובדה שהוא עצמו, מזה שנים רבות, תומך בסירובי פקודה ובהמרדה של חיילים ישראלים ממניעים פוליטיים. הפרת החוק הינה תפיסתו את הערכים הנעלים ביותר של הדמוקרטיה. כמחבר שניתן לו מקום של כבוד באתרי תעמולה פלסטיניים רבים, הוא חתם גם על הצהרות שקראו לחיילים ישראלים לסרב לשרת בצה"ל. זוהי הטקטיקה האנטי-דמוקרטית שלו בכדי להכריח את המדינה ליישם את המדיניות שבה תומך הפלג הקיצוני והאנטי-ציוני של ישראל. ואז, מבלי להניד עפעף, הוא מוקיע את ה – "מתנחלים" הישראלים על "הפרות החוק" שלהם: "המתנחלים מהווים סכנה לא רק משום ההתנחלויות ה – 'חוקיות' עומדות בדרכה של כל הסכמה ביננו לבין הפלסטינים, אלא משום שדור שלם גדל ללא רגשי כבוד כלפי סמכות ורואה בנציגיו הנבחרים מכשול".  בינתיים, הוסרו כל ההתנחלויות היהודיות בעזה, אולם בתגובה הגבירו הפלסטינים את קצב שיגור הקסאמים. עד כאן, בעניין ניתוחו של הפרופסור המלומד להיסטוריה את סוגיית היעדרו של השלום.

 

קליינברג מפטיר כי ישראל היא חברה גזענית, ומוקיע אותה כ – "צועדת לעבר אפרטהייד". לפני כמה שנים ביטלו באופן זמני האוניברסיטאות בישראל את מבחני הכניסה האוניברסיטאיים [המבחנים הפסיכומטריים], אך החזירו אותם לאחר מכן, שכן נוכחו לדעת כי בלעדיהם הסטנדרטים האקדמיים פשוט "הורדו ברמה". קליינברג תקף את האוניברסיטאות על "גזענותם האנטי-ערבית" בכך שהחזירו את המבחנים. בכל מבחן של יכולות אקדמיות, משיגים הערבים הישראלים בממוצע ציונים נמוכים יותר מאלו של היהודים, דבר המצביע, לדעת קליינברג, על כך שאין לבחון את היכולות הללו כלל.  [מעניינת העובדה כי לא הוקיע אוניברסיטאות ערביות במדינות ערב על "גזענותם האנטי ערבית", על אף שגם הן עושות שימוש במבחני כניסה]. ואין זה משנה שאותן האוניברסיטאות ישראליות יישמו מדיניות כוללת של אפלייה מתקנת לטובתם של הערבים!! 

 

באופן טבעי, קליינברג הוא גם אנטי-אמריקני. מיד לאחר שהחל שחרורה של עיראק מעולו של סאדאם קליינברג כתב: "המלחמה בעיראק הייתה יותר מאשר הביטוי הראשון של מוכנותה של ארצות-הברית לצאת למלחמה כאימפריה. לעולם היתה שריף חדש שאינו מהסס להשתמש באקדחו, עם או בלי שותפים, עם או בלי מנדט, עם או בלי הצדקה".

 

פרופ' קליינברג הוא בעל ידע מסויים אודות הנצרות של ימי הביניים, שבעטיו הוא סבור, ככל הנראה, כי יש לו את הזכות לקבוע קווי מדיניות בקשר לכל דבר, החל מן הדת היהודית וכלה במדיניות המים של ישראל. בעוד שיש לו בעיה להביע גינוי או זעם בתגובה לשיגור טילי קסאם לעבר בתי אזרחים יהודים, הוא זועם באופן בלתי-מרוסן לחלוטין על קבוצה אחת של אנשים: יהודים דתיים. הוא קנאי אף יותר בשנאתו כאשר מדובר ב – "מתנחלים" היהודים.

 

"המתנחלים שרויים באחיזתה של קנאות אלוהית – במשך שנים רבות הם פעלו מחוץ לחוק, כשהם מונעים על-ידי תחושה עמוקה שאינם מפרים את ה – 'חוקים האמיתיים'. בשמה של הקנאות הדתית הם שדדו, שיקרו ורימו, שפכו דם, וכל זאת כדי שתחושת מסירותם המוחלטת לאלוהים לא תיפגע".

 

לפני מספר שנים, קליינברג חתם על מסמך שהצהיר כי:

 

"בחלק זה של העולם ישנם שני גבולות הזוכים כעת להכרה בין-לאומית ואזורית: הגבול הבין-לאומי בינינו לבין מדינות ערב והגבול של יוני 1967 בין ישראל לבין הפלסטינים. הפלסטינים מקבלים את הגבול הזה. לא זאת בלבד,  הם גם הראו מוכנות לפרז את המדינה הפלסטינית ולמנוע ירי ארטילרי, להכיר בסיפוח של טבעת הפרברים הישראלים שנבנו בירושלים, ובשינויים אחרים בגבול של 1967, על בסיס הסכם הדדי וחילופי קרקעות".

 

עתה, כשתפס החמאס את השלטון בגדה המערבית ובעזה, וכשהוא בונה צבא טרור אסלאמו-פשיסטי, אנו מצפים מן הפרופסור להיסטוריה אביעד קליינברג מאוניברסיטת תל-אביב, ומחבריו הקיצוניים שם, לחזור בהם מן ההצהרה הזו ולהוציא התנצלות אקדמית.  לא נופתע אם לא תבוא.

 

סטיבן פלאוט הוא מרצה בבית-הספר לניהול של אוניברסיטת חיפה, וכן בעל טור ב – Jewish Press. אוסף של דברי הפרשנות שלו אודות אירועים אקטואליים בישראל ניתן למצוא ב – "יומן הרשת" [בלוג] שלו בכתובת www.stevenplaut.blogspot.com .

חזרה ל "אוניברסיטת תל אביב"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 242947032שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb