מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
מאמרים כלליים
ציונים לייט

http://www.omedia.co.il/Show_Article.asp?DynamicContentID=5815&MenuID=813&ThreadID=1030&Msg=OK&#ResOK

 אורי הייטנר (9/8/2007)
 
"למה אתה מבזבז כל כך הרבה זמן ואנרגיה במלחמה באנטי ציונים ובפוסט ציונים?", שאל אותי ידידי ע', מרצה למדע המדינה באוניברסיטה העברית. "זה פאתטי! שאלתי זאת כמה מחבריי לאקדמיה הנוהגים כמוך, ולא קיבלתי כל תשובה. הרי מי הם כל אותם אנטי ופוסט? קבוצה זעירה, כמה פרופסורים ודוקטורים, חסרי כל כוח פוליטי, חסרי כל משמעות אלקטורלית, חסרי כל השפעה. אתם סתם מנפחים אותם ומחזקים אותם".

שאלה טובה. אי אפשר לומר שדבריו מופרכים. שהרי באמת, אם הפרופסורים אילן פפה, יהודה שנהב, אבי שליים, עדי אופיר, המשורר יצחק לאור ושאר האנטי ציונים המוצהרים יתאגדו ויקימו מפלגה, הם יהיו רחוקים מאוד מאוד מלהריח את אחוז החסימה. אז למה להקדיש להם כל כך הרבה תשומת לב, שהם כה מייחלים לה?

חשבתי על כך רבות. מספר אירועים בתקופה האחרונה שכנעו אותי, שהשפעתם הרעה של אנשים אלה, היא הרבה מעבר לכוחם האלקטורלי. מדובר באנשים בעלי כוח והשפעה רבה באליטה האקדמית, התקשורתית והאמנותית בישראל, ובתור שכאלה, יכולת הנזק שלהם אינה מתבטאת רק במספר האנשים המשתכנעים ותומכים בעמדתם, אלא בחלחול המתמיד של ספק בצדקת הציונות, של "אולי יש משהו" בטענה שהציונות היא גזענית וקולוניאליסטית, של "אולי באמת" נעשה כאן עוול נורא ב-1948 וכן הלאה. הספקות מולידים עמדות המתרחקות יותר ויותר מן האידאולוגיה הציונית, בקרב ציבור רחב, בתוך המיינסטרים של החברה הישראלית.

יעיד על כך הוויכוח שהתעורר בשבועות האחרונים בעקבות קבלתו בקריאה ראשונה של החוק המאפשר לקק"ל למלא את ייעודה – התיישבות יהודית על קרקע הלאום. לאורך שנים רבות, יהודים טובים בארץ ובגולה אספו פרוטה לפרוטה כדי לרכוש אדמות לצורך התיישבות יהודית בא"י. בראשית שנות המדינה, רכשה קק"ל מהמדינה אדמות נוספות, בעסקה שנועדה לגייס כספים לאוצר המדולדל של המדינה. מדובר בקרקע פרטית של העם היהודי שלה ייעוד אחד – הגשמת הציונות. סך כל הקרקעות הללו – 13% בלבד מאדמות המדינה. אין עוררין על כך שב-87% הקרקעות האחרות אין עדיפות ליהודים. ואף על פי כן, החוק עורר סערת רוחות, וכונה כ... "גזעני". אפשר להתווכח האם החוק מוצדק, האם הוא עוד רלוונטי, אפשר להציע לשנותו או לדחותו. אבל מי שטוען שהקמת התיישבות יהודית בא"י היא גזענות, מקבל את גישת עצרת האו"ם שגינתה את הציונות כגזענות. את הנייר עליו נכתבה ההחלטה הזאת קרע חיים הרצוג, שגריר ישראל באו"ם, לגזרים. כעבור למעלה מעשור, עצרת האו"ם עצמה ביטלה את ההחלטה האנטישמית הזאת. והנה, היום, גורמים בישראל, במפלגת העבודה, במר"צ, בלב הקונסנזוס, מאמצים את הטיעונים הללו. שטיפת המוח האנטי ציונית מכרסמת בהצלחה.

דוגמה נוספת – לפני שבועות אחדים השתתפתי בכנס "לא בשמיים 2007" בכפר בלום. ברב שיח שהתקיים בכנס, הציע פרופ' אבי שגיא, דתי לאומי מתון, הצעה "מקורית" – לדון בשינוי ההמנון הלאומי, ובהחלפתו בהמנון שגם האזרחים הערביים יוכלו להזדהות אתו. אבי שגיא אינו יהודה שנהב. הוא ציוני. והנה, גם הוא אינו חסין מפני ההשפעה הרעה הזו. כשהוא הציע את הצעתו, הוא קצר תשואות מצד כמחצית הקהל. ל"לא בשמים" מגיע קהל ציוני, מרכזי, אנשים המעוניינים בדיאלוג בין חילונים ודתיים, אנשים שהזהות היהודית ישראלית מעסיקה אותם. והנה, גם בציבור זה - מה שרק לפני שנים ספורות היה לב לבו של הקונסנזוס, כבר אינו קדוש.

ההמנון והדגל הם הביטוי לזהותה של המדינה. מי ששולל את ההמנון, שולל את הזהות שההמנון מסמל – מדינת ישראל כמדינה יהודית וציונית, המגשימה את כמיהת הדורות לשיבת ציון ולריבונות יהודית בא"י. והנה, בציבור נורמטיבי לחלוטין, לא בארגון "אנרכיסטים נגד הגדר", לא במערכת כתב העת "תאוריה וביקורת", יש לגיטימיות לשלילת זהותה היהודית של המדינה.

מסתבר שהחלוקה ל"ציונים", "פוסט ציונים" ו"אנטי ציונים", אינה מתארת היום את המפה האידאולוגית כולה. יש להוסיף עליה הגדרה נוספת – "ציונים לייט". "ציונים", כיוון שבשעה ששלילת הציונות הופכת לאופנה, אין לשלול ממי שמגדיר עצמו כציוני את הגדרתו זו. "לייט", כיוון שזו ציונות קלושה ביותר, הנעתקת משורשיה ומושפעת יותר ויותר ממכחישי הציונות ושולליה.

קיימת טענה בוויכוח הציבורי הישראלי, שהשליטה על השטחים שוברת את הקונסנזוס, ולכן ראוי לחזור לגבולות ההסכמה הלאומית הרחבה, כפי שהיתה לפני מלחמת ששת הימים. למרבה הצער, מסתבר שגם באשר ל"ישראל הקטנה" אין עוד קונסנזוס. אם נחלק את הארץ כך שממזרח לקו הירוק תקום מדינה פלשתינאית ריקה מיהודים, הוויכוח הפנימי יתמקד בזכות לקיים מדינה יהודית ממערב לקו הירוק. אם התיישבות יהודית היא גזענות, אם סמלי הלאום מבטאים "חוסר התחשבות" במיעוט הערבי וכו' – הרי שלמעשה אין זכות לקיים מדינה יהודית, וחלוקת הארץ תהיה בין מדינה פלשתינאית, לבין "מדינת אזרחיה" דו לאומית.

כן, מסתבר שקומץ האינטלקטואלים האנטי ציוניים מצליחים יותר ויותר לכרסם כתולעת בתחושת הצדק שלנו, ולכן יש ויש הצדקה למלחמה בהם ובהשפעתם הרעה.

ואגב הוויכוח על קק"ל – לפני שבועות אחדים פירסם "הארץ" מאמר מערכת חריף ביותר, בו גינה את החלטת הכנסת וכינה אותה גזענית ואנטי דמוקרטית. כעבור ימים אחדים, פירסם הפרשן המדיני הבכיר של העיתון עקיבא אלדר מאמר חריף נגד הפיכת מכללת אריאל לאוניברסיטה. בכתבה, הוא הגדיר את הפלשתינאים שמכרו ליהודים את האדמות עליהם יושבת המכללה – "בוגדים בעמם". הנה, המוסר הכפול והצביעות בהתגלמותם.
 
 (9/8/2007)

חזרה ל "מאמרים כלליים"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 242911350שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb