מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
האוניברסיטה העברית
מדיניות ישראל בשטחים הכבושים - איך נקרא לה? | ויקטוריה בוך

 http://hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=5055


תאריך: 2007 / 01 / 18
נושא: ::: האידיאולגיה הציונית :::


הממסד הישראלי קורא לזה "מלחמה בטרור" או "מלחמת קיום". המתנגדים מכנים אותה - "קולוניאליזם", "אפרטהייד" או "טיהור אתני". ברוך קימרלינג המציא מונח, "רצח פוליטי" (Politicide). אדוארד סעיד דיבר על "דימום איטי למוות של החברה הפלסטינית". לאחרונה נשמעו אף ביטויי גנאי כגון "רצח עם"[1]. להלן אנסה להגדיר מדיניות ישראלית זו, ולאחר מכן להתמודד עם השאלה של המינוח המתאים.

יודגש מלכתחילה שכוונתי למדיניות ארוכת הטווח של ממשלות ישראל למיניהן במשך שנות הכיבוש הארוכות. מרכיבה העיקרי של המדיניות הזו הוא קידום ההתנחלויות ונישול פלסטינים מאדמותיהם. כתוצאה, מתגוררים כעת כ-440 אלף יהודים מעבר לקו הירוק (כולל מזרח ירושלים). השטח הבנוי של ההתנחלויות מהווה אמנם רק פחות מ-3% מהגדה, אך יותר מ-40% מאדמת הגדה נמצאת תחת שליטתם [2]. עקב כך יותר משליש הגדה היא מחוץ לתחום הפלסטיני [3]. המרכיבים הנוספים של המדיניות הם ריכוז וגידור פלסטינים במובלעות מנותקות, והרס הדרגתי של החברה במובלעות באמצעות פלישות צבאיות הולכות ונשנות, וכן בעזרת הסגר הכלכלי [4].

מנגד, אייחס חשיבות מועטה לפגישת אולמרט - אבו מאזן האחרונה, ולהבטחות ראש הממשלה להקלות לפלסטינים. ממשלות ישראל יצאו בהכרזות מסוג זה פעמים רבות בעבר, אך ההבטחות מעולם לא קוימו באופן משמעותי לאורך זמן (ואף הן חלק בלתי נפרד מהמדיניות). תוכניות פיתוח ההתנחלויות והחרמת האדמות הפלסטיניות לא עוכבו או אף זורזו בתקופות אלו [5]. לכן יש להתייחס להכרזות מסוג זה כאל תרגיל תעמולה הנועד לשפר את תדמית ישראל בעיני דעת הקהל הישראלית והזרה. מדובר בקהל שאינו יודע או אינו רוצה לדעת את המציאות העגומה בשטחים, ואינו מבדיל בין ההבטחות וקיומן.

על מנת להבין את פשר מדיניות ישראל בשטחים, יש להשקיף מבעד לתרגילי תעמולה מהסוג הנ"ל ולהתייחס ישירות לתהליכים המתרחשים שם. אחד הצדדים האפלים של מציאות זו משתקף באי-מייל המצוטט להלן שנשלח על-ידי פלוני ל"יש גבול". תתפלאו מדוע בחרתי לצטט מכתב מכוער שכזה, אבל יש לי סיבה. אנא התאזרו בסבלנות.

"מאת אופיר בן צור:

שלום רב, כמו שכתבתי, שמי אופיר. רק רציתי לומר שאני ביצעתי 3 שנים 'פשעי מלחמה' כמו שאתם מגדירים אותם. הכיתי ויריתי בפלסטינאים וברכוש שלהם. יש לי אפילו תמונות רבות. ממש נהניתי מזה, ועוד הייתי מפקד, סמל מחלקה ובסוף גם רס"פ. כל הפלוגה עשו דברים דומים. אני חייב להודות שאני גאה במעשיי. אני לא סופר את החיות שאתם קוראים להם פלסטינאים, ואני גם לא סופר אתכם. אני חושב שצריך להכניס את כולכם למחנות. אתכם ואת חבריכם שמעבר לגבול. OK, אני בטוח שכולכם חבורה של זקנות שמצאו לעצמן פתרון זמני לשעמום, להעביר את הזמן שבין הגמלאות והמוות... אני גם בטוח שלא תטרחו לקרוא דברים אלו, בכל מקרה, רק שתדעו אני בחור די חכם (סטודנט להנסה), צעיר (23), חילוני, לא איזה מתנחל קיצוני שתמצאו בשטחים. ועדיין אני חושב שמקומכם הוא לא עימנו. אני באמת מאחל לכולכם שתקבלו מחלה הכי קשה שיש, אתם וכל הילדים שלכם. תמותו. נאצים
מטומטמים. ביי ביי. סופ"ש נעים".

העלבונות שכוון מחבר המכתב לפעילי "יש גבול" מוזרות במקצת, בהתחשב שזהו ארגון גברים ולא נשים (התבלבל עם נשות מחסום-ווטש?). באשר לקללות בסוף המכתב, אין בהן עניין רב, התגובה הנאותה היא ביטוי יהודי עתיק "הפוסל במומו פוסל", ותו לו. מה שמעניין זוהי התדמית העצמית של האיש. הוא רואה את עצמו כ"די חכם", "לא איזה מתנחל קיצוני", בקיצור, אחד מהחבר'ה הטובים. אנשים מסוג זה אינם ממציאים את מערכת הערכים שלהם אלא רוכשים אותה מהסביבה. סביר להניח שרכש אותה בצבא. נראה שהממסד הצבאי רוצה שהחיילים יראו בפלסטינים "חיות" וש"לא יספרו אותם". נראה שגם ראשי הממסד הצבאי דוגלים בגישה זו.

ואם אין אתם מאמינים לי, איך תסבירו את מדיניות הצבא בעזה, בגדה, ובקיץ שעבר - בלבנון. איך תסבירו פיזור מיליוני פצצות מצרר ביישובים לבנונים ממש לפני הנסיגה? נראה שבעיני המפקדים שהורו על כך היה הדבר דומה לריסוס החדר בקוטל חרקים לפני יציאה מהבית. ומה הטעם בהרס השיטתי והמתמשך של רצועת עזה מתחילת האינתיפאדה השנייה ועד היום, גם אחרי ה"התנתקות"? אין זה מתקבל על הדעת שהמטרה היא הגנה בפני טילי הקסאם. בתחילת האינתיפאדה לא היו אפילו טילי קסאם, הם התחילו לנחות מעבר לגבולנו בשנתה השנייה, כשפעילות צבאית להרס הדרגתי של הרצועה היתה בשלב מתקדם למדי. אין שיטה "יעילה" יותר להזין את שורות הקיצונים מאשר לכלוא 1.5 מיליון תושבי הרצועה בתנאים מזוויעים, תחת סכנה מתמדת של מתקפה מהאוויר, מהים או מהקרקע, בלי סיכוי או תקווה לחיים נורמליים. כל בר דעת מבין שירי טילי הקסאם יימשך.

הציטוט השני להלן, הוא מאת ארנון סופר - פרופסור מכובד מאוניברסיטת חיפה, אב רעיוני לתוכנית ההתנתקות של שרון.

(הציטוט מתורגם ממוסף ג'רוזלם פוסט, 21 במאי 2004, עמוד 9):

"כאשר 1.5 מיליון בני אדם חיים מכותרים בעזה, זו תהיה קטסטרופה אנושית. האנשים האלו יהפכו לחיות עוד יותר גדולות ממה שהם היום, בעזרת איסלאם פונדמטליסטי מטורף. הלחץ בגבול יהיה נוראי. תהיה זו מלחמה נוראית. אז אם אנחנו רוצים להישאר בחיים נצטרך להרוג ולהרוג ולהרוג. כל יום, כל היום. אם לא נהרוג, קיומנו ייפסק. הדבר היחיד שמטריד אותי הוא איך להבטיח שבחורינו וגברינו שיצטרכו לעשות את זה יוכלו לחזור הביתה למשפחותיהם ולהיות אנשים נורמליים".

הפיסקה הנ"ל לא עוררה שערורייה ציבורית בישראל. המחבר ממשיך להיות מורה באוניברסיטה ישראלית מכובדת, ונחשב למומחה ל"בעיות דמוגרפיות". גם מזמינים אותו להופיע ברדיו. שימו לב לסוג הדברים שמתקבלים כיום על דעת הציבור הישראלי.

אין אני רוצה לומר בזאת שמרבית היהודים הישראלים הם מפלצות הצמאות לדם הערבי. לרובם פשוט לא איכפת מהפלסטינים ומהטרגדיה שלהם. בשבילי, עולה מפולניה משנת 1968, פלסטינים היו למושג אבסטרקטי. זועזעתי באמת ממה שמדינתנו עושה להם רק אחרי שבשנות ה-90 הכרתי באופן אישי כמה מהם. למרבית היהודים הישראלים אין ידידים ערבים. רובם מדמיינים את עצמם כרודפי שלום שלצערם הרב הוכרחו להתגונן בכוח צבאי מה"ברברים" הפלסטיניים. מרבית אזרחינו משוכנעים שכללי ההגינות האנושית הרגילים לא חלים על הערבים. האנושיות נשחקה תחת מטר יום-יומי של תעמולה המופצת על-ידי אמצעי התקשורת ("הערבים רק רוצים לזרוק אותנו לים", "זאת מלחמת הקיום שלנו", "אי אפשר להתחיל במשא ומתן לפני שמנצחים את הטרור", ושאר הסיסמאות הנבובות שהאזרח המצוי מאמין בהן מילולית). מצד שני, אני מאמינה שאילו הציעו לאזרח גרסה אלטרנטיבית של המציאות ("חייבים להתפשר עם הערבים למען עתידנו וביטחוננו"), גם בזה היה מאמין.

אך בעלי השררה במדינתנו אינם מעוניינים בהפצת הגרסה האלטרנטיבית, מלבד תרגילי יח"צנות כמתואר לעיל. מאז תחילת הכיבוש גויסו אזרחינו היהודים לשירות מפעל סיפוח השטחים הכבושים. מרביתם אינם מודעים לכך מה הם משרתים - נדמה להם שהם משרתים את ביטחון המדינה. זאת למרות שעיניהם רואות את ההתנחלויות המתרחבות. למרות ששנות הדיכוי הצבאי לא הביאו ביטחון. למרות שמפעל הסיפוח סוחט את משאבי המדינה מהחינוך, הבריאות, והעזרה הסוציאלית. אין ביכולתו של האזרח להתעלם מהתעמולה היום-יומית ולהבין את התמונה הגדולה. ובכך אין הוא שונה מרוב האנשים ברוב מקומות העולם.

נסכם את עקרונות המדיניות הישראלית:

1) "אם רע לערבים, זה טוב ליהודים". לקח זמן רב עד שעקרון זה השתלט סופית והחלטית על החשיבה של הממסד הישראלי. עוד לפני כמה שנים אפשר היה לשמוע בצה"ל ובממשלה דעה שזה לטובת ישראל לאפשר לפלסטינים להתפרנס ולנהל חיים נורמליים. אך גישה אלטרנטיבית זו נמחקה סופית בעת כהונתו של אריאל שרון כראש ממשלה. אריאל שרון, מעמודי התווך של מפעל הסיפוח, והמוכשר והיצירתי שבהם, עשה את הבלתי יאומן בזמן כהונתו, תוך שימוש מבריק בתרגיל "ההתנתקות": הוא יצר לעצמו תדמית ציבורית של רודף שלום, ותוך כדי כך ביסס וזירז את תהליך הסיפוח של הגדה במידה כזו, שפתרון שתי המדינות הפך לבלתי אפשרי. וכן הרחיב, ביסס והשריש את מנגנון ההרס ההדרגתי של החברה הפלסטינית. כעת מופעלות שיטות אין-ספור לעשיית רע לערבים, והנה רק מקצתן [6]:

הרס בתים ורכוש. שיסוי "נערי גבהות" בחקלאים. מניעת הגישה למים. מניעת הספקת מוצרי מזון פלסטינים לחנויות פלסטיניות, והחלפתם במוצרים ישראלים. מניעת השקעות בתשתית, והחרמות כספים. הפיכת תנועה אנושית רגילה ממקום למקום (לבית ספר, לעבודה, לבית חולים) לחוויה מייגעת ומשפילה במקרה ה"טוב" ולבלתי אפשרית במקרה הרע. גירוש אזרחים זרים הנשואים לפלסטינים. גירוש פלסטינים עם אזרחות זרה. מעצרים נרחבים. כליאת פלסטינים במובלעות, בהן החיים בזבל. הרס הדרגתי של המובלעות על-ידי פלישות צבאיות וכתר כלכלי.

2) "מניעת רגיעה". המדיניות תחת כותרת זו כוללת פרובוקציות לאלימות, והשתמטות מיוזמות שלום. המדהים הוא שמדיניות זו מתבצעת לאור יום, ממש מול אפם של אזרחי ישראל שרובם אינם מודעים לה כלל. הפרובוקציות מבוצעות על-ידי הצבא, והכלי העיקרי הוא התנקשויות במנהיגים פלסטינים - על נשותיהם, ילדיהם והעוברים והשבים. ההשתמטות מיוזמות השלום מתבצעת תוך שיתוף הממסד הפוליטי והצבאי. הדוגמאות הן הכשלת היוזמות של אבו-מאזן ושל הסעודים וכן הפסקת מו"מ מבטיח עם הסורים, כפי שפורסם באחרונה. אך הדוגמה המובהקת ביותר היא, לדעתי, התייחסות הממסד הישראלי לממשלת החמאס. אני רואה בעיני רוחי את מנהיגי ישראל נושמים לרווחה כאשר אבו-מאזן הפסיד בבחירות - האדם הטרחני הזה עם הפנים המערביות שלו ועם הקריות הלא-נוחות למשא ומתן לשלום. אך ראש הממשלה החדש אסמעאיל הניה לא סיפק את הסחורה! התחיל פתאום להתנהג לו כמו פוליטיקאי מכובד במקום כמו טרוריסט! בא לו לצאת בהצעות משא ומתן המבוססות - אלוהים ישמור - על הקו הירוק! ועוד היה יכול לטעון לזכותו את השמירה על ההודנה על-ידי החמאס במשך שנה שלמה, שנה בה ישראל לא שמרה על שום הודנה. אי אפשר היה להרשות הפרה חמורה שכזו של חוקי הטבע. הצבא יצא בסדרת פרובוקציות המתגברת והולכת - שהביאה בסוף את הפרי המיוחל - המתקפה בה נשבה החייל גלעד שליט. החייל המסכן סיפק לגנרלים את העילה לפלישה רחבת הממדים לעזה, אליה ייחלו מעז "ההתנתקות". רוב ההנהגה הפוליטית של החמאס הוכנס לכלא, והרחוב הפלסטיני הופקד בידי החמושים. אלה אינם נוטים לצאת בהצעות מביכות למשא ומתן, ואפשר לסמוך עליהם שיספקו את טילי הקסאם. את הקסאמים אפשר היה לעצור על ידי משא ומתן עם החמאס. אך הקסאמים הם עילה נוחה למדי לפעילות צבאית, שבלעדיה הממסד הצבאי היה הופך ללא כלום.

אין לראות בפגישת אולמרט אבו-מאזן שינוי מקווי המדיניות הנ"ל. תמיכה
באבו-מאזן יכלה להיחשב כצעד משמעותי לכיוון פשרה ושלום כאשר נבחר לראשונה לראשות הממשלה ונהנה מתמיכה רחבה של הציבור הפלסטיני. אבל אז דווקא עשתה ממשלת ישראל כל שביכולתה על מנת להכשילו. הבעת התמיכה הנוכחית, למנהיג שאיבד את אמינותו והפסיד בבחירות, יכולה רק להעמיק את הקרע בקרב הפלסטינים, וזו, לדעתי, המטרה האמיתית.

3) "כל מתנגד למדיניות ישראל הוא אנטישמי (אפילו אם הוא יהודי)". הכוונה, כמובן, להשתקת מבקרי מדיניות ישראל, תוך שימוש חסר בושה בהאשמות אנטישמיות, וגם בזיכרון השואה.

אז איך נקרא למדיניות הנ"ל? אין זו "מלחמה בטרור" מאחר שהיא מקדמת, בצורה ברורה, אלמנטים קיצוניים בקרב החברה הפלסטינית. אין היא, בעייני, "מלחמת קיום", נהפוך הוא, היא מסכנת את קיומנו (גם ארבעת ראשי השב"כ לשעבר אמרו זאת). מצד שני, המונח "רצח-עם" לא חל במובנו הפשוט של רצח המונים (אך יש לציין שההגדרה המורחבת של האו"ם לרצח-עם כוללת מרכיבים של המציאות בשטחים [1]). השם "מדיניות קולוניאלית" מכסה את הרוב, אך לדעתי לא את הכול.
"אפרטהייד" הוא קרוב לא רע למצב הקיים. רבים מחוקי ההפרדה והדיכוי שנגזרו על הפלסטינים דומים ביותר לאלו בהן השתמשו הלבנים בדרום אפריקה (אפשר רק להתפלא, למה לחקות את שיטות העבר כגון כליאה בבנטוסטנים ואיסורי תנועה, לאחר ששיטות אלו נכשלו לחלוטין במקום אחר). אך יש הבדל אחד גדול בין האפרטהייד
הדרום-אפריקאי למתרחש כאן. הלבנים בדרום אפריקה ראו ב"צבעוניים" תתי-אדם שנועדו לשרתם, אך בכך גם ראו בהם חלק בלתי נפרד מהחברה. לעומת זאת החלום הרטוב של הממסד הישראלי הוא שהפלסטינים פשוט ייעלמו מהנוף. ואם אין אתם מאמינים לי, הסתכלו מסביב. למשל, שימו לב לגירוש הפלסטינים משוק העבודה הישראלי והחלפתם בתאילנדים, סינים, רומנים, ותושבי ארצות רחוקות אחרים. או סעו לאורך כביש 6, ושימו לב לחומות האפורות של גטו קלקיליה. עוד מעט לא נראה אותן - עצים יפים שנשתלו שם יסתירו את המראה המכוער. ואין אף סימן דרך המצביע לעיר זו לאורך הכביש. ויש עוד דוגמאות אין-ספור.

לסיכום, המונח "טיהור אתני" נראה לי המתאים ביותר. הכוונה המדויקת היא (1) נישול מאדמות של קבוצה לאומית אחת (פלסטינים) על ידי קבוצה אחרת (יהודים ישראלים) הרואה את עצמה כעליונה, (2) הרס הדרגתי של החברה המנושלת.

אז מה יהיה? נראה שהממסד הישראלי מאמין כי אפשר להמשיך בלי קץ במדיניות הנ"ל, ושמלחמת אזרחים בשטחים "תגמור את העניין". אך מספר הערבים החיים תחת השליטה הישראלית מתקרב לזה של היהודים, והרעבתם ומניעת החיים הנורמליים בקרבם צפויה להביא להתפוצצות אלימה. ואין זה סביר שאפשר יהיה להכיל את ההתפוצצות בתחום המובלעות הפלסטיניות. האם הממסד הישראלי עיוור מלראות את הבאות? יתכן ועבור חלקו התשובה היא כן, יש אין ספור דוגמאות היסטוריות לעיוורון מנהיגים הבוחרים בגישה כוחנית. ויתכן שחלקו דווקא מייחל להתפוצצות הקרבה ורואה בה הזדמנות ל"פתרון הבעיה הדמוגרפית" על-ידי נכבה שנייה. יתכן ורצועת עזה מתוכננת כמחנה פליטים ענק, יעד לגירוש המוני מהגדה.

האם הטיהור האתני בשטחים יצליח? יתכן וכן. יש דוגמאות היסטוריות רבות למפעלי טיהור אתני שהצליחו. הממסד הישראלי רוכב על הגל של נאו-קולוניאליזם ששוב אופנתי במערב (תחת השם הנוח "מלחמה בטרור"). וכעת כל חבר קונגרס או סנאט אמריקאי יודע שמלה אחת של ביקורת על ישראל עלולה להביא לקץ קריירה פוליטית מבטיחה. אך בזמנו גם האפרטהייד הדרום-אפריקאי נראה כבלתי מנוצח, עם כל התמיכה האמריקאית והבריטית ועם כל הזהב והיהלומים. ואז האפרטהייד קרס.

ואמנם מטחנת הכיבוש מראה סימני שחיקה. שרון, הגאון הרשע שתרם יותר מכל אדם אחר להקמתה וקידומה, אינו עוד במנגנון הפוליטי. האנשים שהחליפו אותו אינם בליגה שלו - חלשים, צרי אופקים ובלתי יצירתיים. אזרחי ישראל ממשיכים לשרת את הכיבוש, אך ההתלהבות של פעם פסה מהעולם. בבחירות האחרונות, אחוז גדול של אזרחים לא טרח להצביע, ומתוך השאר, אחוז מדהים הצביע למפלגת הפנסיונרים. אז אולי (הלוואי) ימות המפעל הנבזי זה מוות טבעי?

השתתפתי בעבר בסיור לגדר באזור ירושלים. המדריך, עו"ד זיידמן, סיפר על העלות העצומה של הדבר הגדול והמכוער הזה, ועל משאבי האנוש המגוחכים הדרושים כדי לאבטח אותו לכשיושלם. מדריכנו ניבא: הפרוייקט הזה יקרוס תחת כובדו, כמו שקרס האפרטהייד הדרום-אפריקאי. לדעתי, זה מה שיקרה לכל המפעל המפלצתי לסיפוח וטיהור אתני בשטחים. רק הלוואי ושני העמים לא יקברו תחת ההריסות.

 

--------------------------------------------------------------------------------


הערות / מקורות

[1] Kathleen and Bill Christianson, Counterpunch, 27.11.06

"Does it matter what you call it? Genocide or erasure of Palestinians"

counterpunch.org/christison11272006.html

הגדרת האו"ם לרצח עם:

רצח-עם - הכוונה לכל אחת מהפעולות הבאות המבוצעות בכוונה להרוס בכללותה או בחלקה קבוצה לאומית, אתנית, או דתית, כגון:

א. הריגת חברי הקבוצה
ב. גרימת נזק גופני או נפשי חמור לחברי הקבוצה
ג. כפיית תנאי חיים קשים על חברי הקבוצה שמטרתם הרס הקבוצה או חלקה
ד. נקיטת צעדים שמטרתם מניעת לידות בקרב חברי הקבוצה
ה. העברת ילדי הקבוצה, בכפייה, לקבוצה אחרת

[2] הגדה המערבית - עובדות ומספרים - יוני 2006

peacenow.org.il/site/he/peace.asp?pi=61&fld=191&docid=1856

[3] ראו מפה שפורסמה ב"הארץ" במרץ 2006 - "יותר משליש הגדה מחוץ לתחום הפלסטיני"

kibush.co.il/downloads/MAP.jpg

[4] For an archive of pertinent articles from the Israeli, Palestinian and international press, see the Occupation Magazine

[4] ראו ארכיון מאמרים מהעיתונות הישראלית, הפלסטינית והבין-לאומית, בעברית ובאנגלית במגזין הכיבוש

www.kibush.co.il

כן ראו את נתוני האו"ם

www.ochaopt.org

[5] ראו, למשל, את מאמר המערכת של "הארץ" מ-25 בדצמבר 2006

haaretz.com/hasen/spages/805014.html

[6] סיכום שיטות הדיכוי והנישול באתר "בצלם"

www.btselem.org


פורסם תחילה באתר כיבוש. 
 



 


 
חזרה ל "האוניברסיטה העברית"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 241587556שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb