מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
האוניברסיטה העברית
האיש שלא עלה, אלא היגר לכאן / עם מותו של ברוך קימרלינג מאת יצחק לאור

 
 http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/865058.html

w w w . h a a r e t z . c o . i l 
 

--------------------------------------------------------------------------------
 
עודכן ב- 13:16 01/06/2007

בחלק האחרון בספרו של ברוך קימרלינג, "המצאתה של הישראליות ושקיעתה" (הוצאת האוניברסיטה של קליפורניה, ברקלי), נאמר: "כדי להבין את המתרחש כיום במזרח התיכון, מוכרחים לשים לב להגבלות חברתיות ופוליטיות בדמוקרטיה הישראלית, אשר באופן פרדוקסלי מסייעות גם - בגלל ריבוין - להציג מעין חזות פלורליסטית וכך לספק למדינה הישראלית ציפוי דק של לגיטימציה דמוקרטית". קימרלינג מונה את חמש ההגבלות של הדמוקרטיה הישראלית: חוקי ההלכה (שהמדינה אימצה לעצמה), האזרחות הנשית-היהודית (כלומר אפליה לרעה אפילו של יהודייה אשכנזית), ההגבלה של האזרחות הישראלית (כלומר אפלייתם לרעה של הערבים בישראל), ההגבלה האתנית (כלומר ההגנה על ההגמוניה האשכנזית בישראל), ומשטר הפיקוח הישראלי (כלומר הכיבוש). שמעתי מישהו בטלוויזיה אומר בפליאה כי קימרלינג הקפיד להשתמש ב"מלים משלו" ולא להשתמש ב"מה שאחרים אמרו". התאבלות על מותו של אחד אסור לה להיות הזדמנות להיפרע מאחר, לכן חשוב רק לומר כי השימוש הזה ב"מלים משלו" איננו משהו יוצא דופן אלא תחילת הדרך, פינוי השולחן, הכנה להגדרה מחדש של ההווה, כלומר הסוציולוגיה.

קימרלינג העניק תיאורים פוליטיים למה שהסביבה שלו - עיתונות, פוליטיקה ואוניברסיטה - העדיפה לא לתאר, אלא למחזר, להסתיר מאחורי קלישאה. הכיבוש הוא דוגמה מצוינת. קימרלינג הקדיש הרבה מאוד כתיבה מחקרית ופובליציסטית לכיבוש. לפעמים, בקריאה של "טקסטים ביקורתיים", נדמה לך כאילו עצם השימוש במלה "כיבוש" - אחרי שבמשך שנים נחשבה ל"חתרנית", או-הה מה זה חתרנית - עושה את כל המלאכה. לפעמים נדמה כאילו המרצה הרדיקלי עומד בכיתה ואומר "כיבוש" ותלמידיו רושמים כיבוש וכבר נפתר הצורך לומר משהו, ונפטרו הכל מחובת התיאור הפוליטי או הסוציולוגי, לשון אחר מהמשגה. מה פירושו של הכיבוש הישראלי של השטחים הפלשתיניים מקץ ארבעים שנות שלטון פרוע, חסר גבולות, שסניגוריו אוהבים לומר עליו כי הוא "נאור יותר מכל כיבוש אחר", ושוכחים כי נאורות זאת לא נבדקה אף פעם מצדו הפלשתיני של המגף, וגם לא מציינים כי שום כיבוש לא התמשך כל כך הרבה שנים בהיסטוריה המודרנית. אבל מה הוא בדיוק הכיבוש הזה, הנמשך ארבעים שנה. מה הוא מבחינה היסטורית, או סוציולוגית?

ובכן, מאוד אוהבים אצלנו כל מיני חוקרים לנאום, אקס-קתדרה, כמובן, ולקונן על "מה זה עושה לנו?" כמה רע לנו. כמה אנחנו מושחתים. כמה אנחנו שטופים. וכיבוש וכיבוש וכיבוש ומתי זה ייגמר ולמה זה קורה לנו, אנחנו שכל כך רצינו את הסרפן של רינה, ואת הנמשים שלה. ובכן, מעבר לקשקשת של "מתי זה ייגמר", מה בדיוק טיבו הסוציולוגי של הכיבוש? מה משמעותו הפוליטית? כיצד ייראה הכיבוש של 2007 מנקודת ראות היסטורית? למשל, כיצד חוסלה היישות הפוליטית והחברתית של הפלשתינאים? כיצד רוסקה הנחלה האחרונה שנשארה להם כדי לבנות בה את מדינתם? פשוט מדי להגיד: "שתי מדינות לשני עמים". אפילו בוש אומר את זה. אבל איפה בדיוק מתחילה המדינה הפלשתינית? איך בדיוק נעלם העם הפלשתיני כיישות לאומית, זו הרי השאלה ההיסטורית. החומה הברברית בתוך האדמות של הפלשתינאים היא רק סימפטום למשהו רחב יותר, לא ביטחון ולא אבטיח. לכן קימרלינג היה הרבה יותר מסוציולוג "בסדר", כי זה הרי מה שמלמד השימוש ב"מלים משלו". כאשר תיאר את הכיבוש במונחים של פיקוח, חיפש את המקום שבו המדינה הישראלית הרחיבה את מה שהירשתה לעצמה לעשות קודם לכן רק באופן מוגבל מאוד לאזרחיה שלה, לממדים מפלתיים. היה שב"כ גם לפני 1967, והיה צבא גם לפני כן והיו בתי סוהר גם לפני כן, אבל הכיבוש פירושו שכל הזרועות הללו הפכו להיות מפלצתיות.

קימרלינג הלך מן ההווה לעבר, לא רק כאשר טיפל בכיבוש, כלומר תיאר אותו כמות שהוא, ומי הגיבורים שלו, ומה האינטרס שלהם. הוא הלך בדרך זו גם כאשר עסק בסכסוך עם הפלשתינאים והגדירו כסכסוך על קרקעות, ועד מהרה הבין את מה שמפריד בין מה שמכונה שמאל ציוני (לימים נבלע לגמרי בתוך המרכז הפוליטי) לשמאל האחר (לימים נעלם כמעט לגמרי מהמפה הפוליטית): 1967 לא היתה הפצע אלא המוגלה של הפצע הלא מטופל. לא תמימים היו אלה שחשבו לעצמם, גם לפני 1967 וגם אחריה "הימים יעברו, והעולם ישכח", לא תמימים אלא טיפשים. היום השישי של המלחמה ההיא, שכונתה בחגיגיות "מלחמת ששת הימים", התארך כמו תרדמת ארבעים שנה.

קימרלינג העמיד הרבה תלמידים חוקרים, חלקם שילמו ביוקר בעשור האחרון, שנות הרדיפה של חוקרים ביקורתיים, על היותם תלמידיו. בו, כמו שהעיד כמה פעמים, בעיקר בראיון המצמרר שהעניק באוקטובר 2006 לדליה קרפל, לא העזו לגעת. אבל תלמידיו או מומלציו שילמו באותה סביבה איומה שבה חופש פירושו בעיקר חופשה.

כדי להבין את המאמץ שהשקיע, הן במחקר הראשון שלו על מלחמת הקרקעות והן מאוחר יותר, בעזרת כלים אחרים, בעיקר בספרים שפירסם בחו"ל ומאמרים שפירסם בארץ, על חיסולה של החברה הפוליטית הפלשתינית ועל התפוררות ה"ישראליות", כדי להבין את המאמץ צריך להשוות את העובדה שהחיבור המובהק ביותר אשר יצא מהמחלקה הזאת בעשורים האחרונים היה "מצוקות באוטופיה", מאת דן הורוביץ ומשה ליסק. גם מי שאינו מכיר את הספר יכול להתרשם משמו, איך נתפש המשבר הישראלי בעיני
הסוציולוגיה של "הזרם המרכזי", עתירת הכוח והיכולת להפיק עוד ועוד חוקרים, מלגות ו"ממשיכים". הבעיות שלנו, בשיח המרכזי, הן כעין כאב בחלצי החזון הציוני שלנו. כאן, למשל, אפשר ללמוד משהו על המאמץ והאומץ של קימרלינג, לא משום שהגדיר את עצמו כך או אחרת, ולא משום שהמודל הדמוקרטי שלו היה מדינת כל אזרחיה של ארצות הברית, אלא בעיקר משום שהתעקש למוטט את מגדל הקלפים
האידיאולוגי שהסוציולוגים סביבו, בחדרים השכנים של אותו מסדרון, בנו, ואפילו התגאו בכך. מפעלו של נוח אייזנשטאט הוא הדגם, בגלל התפקיד שנטל על עצמו, להיות שותף לפרויקטים של המדינה, בלי לתת דין וחשבון שמדינה, כל מדינה, היא קודם כל מנגנון פיקוח של אליטות. האם אפשר לכתוב סוציולוגיה כאילו מקס ובר לא כתב מה שכתב, כאילו אמיל דורקהיים לא חקר את מה שחקר. אי אפשר, אלא אם אנחנו יוצאים מן הכלל. זה היה המאמץ המדעי של קימרלינג בסוציולוגיה שלו: לבחון אותנו על פי אמת המידה של הכלל.

ידעתי, מעשרות אי-מיילים, כמה זקוק היה, כמה השתוקק, לאווירה חברית, לחברים, בעיקר בקמפוס שעל הר הצופים, ומצד שני כמה לא ויתר אף פעם על דעתו, אפילו איימה על הצורך העצום שלו בחברה, בחברים. זה היה הדבר הכי חשוב אצלו - החברות היוקדת ואי הוויתור על עמדתו. זה קשה למהגר בן מהגרים. זה קשה עוד יותר לנכה מלידה. את האומץ הזה, לא רק את בהירות הניתוח - הערצנו.
 
 
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" © 


 

חזרה ל "האוניברסיטה העברית"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 243825482שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb