מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
אוניברסיטת תל אביב
צביעות אקדמית? – זה בלשון המעטה...

 

אוניברסיטת תל-אביב מארחת היום את ההיסטוריון הרביזיוניסטי אבי שליים להרצאה על המלך חוסיין ויחסיו עם ישראל. האם הוא יספר להם מה הוא כתב בעמוד 8 של ספרו החדש?


צחוק הגורל, אבל באחד הדיונים הציבוריים שהתקיימו בלונדון בעיצומה של ה"אינתיפאדה השנייה", התוודה אבי שליים כי מעולם לא הטיל ספק בלגיטימיות של התנועה הציונית ושל מדינת ישראל. "הציונית", הוא הסביר, "הייתה מעל הכול תנועת השחרור הלאומית של העם היהודי והיא גם דגלה בערכים של חופש, שיווין, סוציאליזם ושלום".

הדיון ההוא נשא את הכותרת המשונה "האם הציונות מסכנת את העם היהודי" ושליים היה בצד אלה שהשיבו על השאלה ב"כן" מהדהד. הסיבה עבורו הייתה פשוטה: פשעיה של ישראל בשטחים מסכנים את חייהם של היהודים ברחבי העולם. הציונות, לטעמו, היא כישלון קטסטרופאלי.

אז האם הפרופסור הנכבד מאוקספורד מצדד בכלל בקיומה של מדינת ישראל אליה הוא היגר מעיראק בגיל חמש? יש להניח כי ב"מרכז דיין" הוא יעדיף לדבר על ספרו החדש "האריה של ירדן" שיצא בימים אלה בבריטניה, אבל שימו לב למה שהוא כתב כבר בפרק הראשון:

"לדעתי הצהרת בלפור הייתה אחת מהטעויות הגרועות ביותר במדיניות החוץ הבריטית במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים. היא הייתה כרוכה בעוול מונומנטאלי לערבים הפלסטינים וזרעה את זרעי הסכסוך הבלתי נגמר במזרח התיכון".

אם נניח שההצהרה הכשירה את הקרקע להקמת בית יהודי לאומי בארץ ישראל, המסקנה היא בלתי נמנעת: שליים סבור כי ישראל נולדה בחטא ושבעצם לא הייתה צריכה להיוולד בכלל.

 אפשר כמובן לתת לו ליהנות מן הספק בטענה כי לאחר שהוקמה צריך היה לתמוך בה ולא להטיף לפירוקה. אולם אליבא דשליים, גם לאחר שהוקמה היא לא פסקה מלהלך אימים על שכנותיה וצחצחה חרבות בכל הזדמנות. מנהיגים ערביים דוגמת המלך פארוק, המלך עבדאללה, הנשיא הסורי חוסני זעים ואפילו גמאל עבדול נאצר הושיטו את ידם לשלום, אך זו נותרה באוויר. ישראל פשוט החליטה לחיות על חרבה.

 

מסיבות השמורות עמו הוא העדיף גם להתעלם ממעשי הזוועה שעשו הערבים בתושבי מדינת ישראל לפני 1967 וביישוב היהודי לפני 1948. גם העובדה שהצבאות הערביים ניסו להשמיד את היישוב לא מצאה אצלו אוזן קשבת. הוא, כמו רבים מעמיתיו, הרי סבור כי צה"ל היה עדיף על אויביו לא רק בנשק, אלא אף בכוח אדם. לא רק זאת, אלא שבאחד מספריו הקודמים הוא השמיע את הטענה כי מנהיגי ישראל וירדן, בתמיכת בריטניה, קשרו קשר לנשל את הפלסטינים מאדמתם ולנפץ אחת ולתמיד את חלום הריבונות שלהם.

הדעות הקדומות של שליים נגד ישראל הגיעו לביטוי אבסורדי אפילו במלחמת לבנון האחרונה. שליים הדגיש במאמר שפרסם ביומון העוין ה"גארדיאן" כי ישראל יצאה אשתקד למלחמת כזב והוא מצא לנכון לטעון כי התנגדותו של טוני בלייר להפסקת אש זירזה את התפטרותו כעבור שנה. בלייר, במאמר אחר, זכה ממנו לגינוי נוסף על שהיה חלק ממדיניותו של הנשיא בוש שתמך ב"מלחמה הקולוניאלית האכזרית של ישראל נגד העם הפלסטיני".

מעניין, שליים העיד בשלהי דרכו האקדמית כי בתחילה לא גילה עניין במזרח-התיכון. מי שעורר בו את הרצון לחקור את הסכסוך באזור היה לא אחר מאשר אילן פפה, האקדמאי הידוע לשמצה, שהצטרף לאחרונה לאוניברסיטה אחרת באנגליה. שליים היה אחד הבוחנים שאישרו את עבודת הדוקטורט שלו. לא ייפלא, אפוא, שהשניים גם מצאו את עצמם מככבים בשנה שעברה ב"שבוע האפרטהייד הישראלי" שנערך באוניברסיטת אוקספורד.

הנה הגיעה שעתו של שליים, דווקא בתל-אביב, לומר לנו מה הן דעותיו האמיתיות.

 

 

 

 
חזרה ל "אוניברסיטת תל אביב"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 241642079שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb