מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
מוסדות אחרים
ראש בית הספר לתקשורת במכללת ספיר מצדיקה את המרצה שסילק מכתתו סטודנט במדים

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/932933.html

תגובה לא אקדמית
 
מאת נעמה שפי
 
תגיות: פוליטיקה, אקדמיה, צבא 
 
התפרצותו הלא-שקולה של עמיתי להוראה במכללת ספיר, ניזאר חסן, שאסר על סטודנט במילואים לבוא לכיתה עם נשק ומדים, קוממה עליו רבים. חסן ניצל את מעמדו כמרצה כדי להעביר מסר פוליטי נגד הצבא. התלמיד מילא את חובתו כנדרש, ובצוק העתים העדיף להגיע ללימודים במדים במקום להתרענן בביתו.

בעיני מבקריו, חסן פרץ כל גבול. הוא השתמש בבמה האקדמית לצרכים לא לה ועירער את הגבול הדק שבין חופש הביטוי לבין חובתם של אנשי אקדמיה לשמור על אתיקה מקצועית - המבחינה בין דעותיהם הפרטיות לבין גישותיהם המחקריות, או דרכי עבודתם כיוצרים במקרה זה.

אין לשכוח שחסן השתמש באחת הבמות הבודדות הנתונות לו כאיש רוח ערבי-ישראלי. הוא עשה זאת כבמאי הבא להכשיר במאים צעירים, וכדרכו איתגר אותם באמירה חריפה.


אלא שחסן לא שת לבו לכך, שמעל באמון הניתן בו כמי שאמור להילחם למען חופש רעיוני ורמה אתית גבוהה, וככזה היה עליו לקבל גם את בחירתו של התלמיד לשרת במילואים ולהעדיף סדנת בימוי על מקלחת. חסן גם ירק לבאר שממנה הוא שותה. מקצת משכורתו, כמו משכורתי, באה מכיסם של מוסדות אוכפי חוק דוגמת שירות בתי הסוהר, המאפשרים לעובדיהם לרכוש דעת בצד פעילותם היום-יומית השוחקת - שרצוי שיתלוו אליה העשרה עצמית ופתיחות מחשבתית. ביקורתי ככל שיהיה, בעבודתו במוסד ציבורי מחויב חסן לקבל כל אזרח, במדים, ברעלה, בפאה, בראש גלוח או בכיפה.

חסן שפך את מררתו ממש בימים שבהם פרשה שרת החוץ את חזון אחרית הימים שלה, גם הוא לא שקול עד הסוף. בחזונה יוכלו ערביי ישראל שווי הזכויות ליהנות מן האפשרות למצוא ביטוי לאומי במדינת פלשתין השכנה. ביום המאושר שבו ישתווה מעמדם של בעלי תעודות זהות כחולות שאינם יהודים למעמדם של יהודים החיים בניו יורק, למשל, סביר שגם חסן יוטרד פחות מנוכחותם של לובשי מדים בכיתתו.

בעיניו של חסן, אזרח שזכויותיו שוות על הנייר בלבד, ייצג תלמידו את הצבא הישראלי כולו, צבא שהאתיקה שלו מוטלת בספק לעתים מזומנות מדי. הוא לא עסק בשאלה מה עשה התלמיד במילואים, אלא התמקד בקשר בין מדים כמייצגי עוולות לבין אקדמיה כמייצגת חופש מחשבה ולבין יצירה כמייצגת חופש ביטוי. בדרך הוא פגע בחופש הבחירה של תלמידו ובאחד מקודשי הקודשים של החברה היהודית בישראל.

אם כבר רצה חסן להעמיק את התודעה הפוליטית של תלמידיו, ראוי היה שישתמש בבמת המרצה כדי לדרבן אותם להגיב על דבריו ולמצות את הפלורליזם הרעיוני עד תום. לא לשבת מהוסים בכיתה, מתעלמים מאמירתו הכואבת של המרצה ומהמבוכה של עמיתם. לחשוב, לגבש עמדה, להסתכן בוויכוח. ולא להתמיד בשתיקתם גם אם הם רואים חיילים המנצלים את המדים ככסות לעשייה בלתי מוסרית.

חסן נתן את ידו להעדר השיח והחלפת הדעות בחברה הישראלית בכלל ובמערכת החינוך בפרט. זעמו שנותר תלוי בחלל ללא מענה מבליט את חששם של הישראלים להתעמת עם אמיתות קשות. צעקותיהם של מבקריו ושל תומכיו מנציחות את האין-דיאלוג: הן נותרות כאוסף אמירות שאינן מנסות להתכנס לכלל דיון.

הכותבת היא ראש בית הספר לתקשורת במכללת ספיר 


 
חזרה ל "מוסדות אחרים"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 246241770שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb