מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
מאמרי מערכת
סרבת לשרת בצה"ל? הנה לך ג'וב בכיר ברמת-אביב...

כתבת תחקיר מאת מוניטור האקדמיה הישראלית

24.12.07

סגן הנשיא החדש של אוניברסיטת תל אביב הוא יליד דרום-אפריקה שאינו פוסק לערוך השוואה בין מדינתו הנוכחית לבין משטר האפרטהייד במולדתו...אבל זה עוד לא הכול...הוא מגנה את גדר הביטחון ומעודד חיילים לסרב שרות צבאי מעבר לקו הירוק.


מאת יואל אמיתי


סקרי דעת קהל מצביעים על כך שהישראלים אינם מחוברים אידיאולוגית לגדה המערבית/יהודה ושומרון ואינם מתנגדים עקרונית להקמתה של מדינה פלסטינית. יחד עם זאת הם פסימיים לגבי הסיכוי שמדינה כזאת תהיה שוחרת שלום ולא תנהל מלחמה נגד מה שיישאר מישראל. לכמה מאתנו זה נראה כעייפות מסוכנת "קחו את השטחים, רק תנו לנו שלום, או אפילו קחו אותם ללא שלום...". במרחב הזה עייפות מתורגמת לחולשה ולרוב היא מובילה לתוקפנות נוספת. אבל, בכל זאת, מסיבות שקל להבינן, בעקבות 15 שנים של ויתורים ישראלים שנענו בטרור פלסטיני מתגבר – שיקולי בטחון ובחינת העוינות של הצד השני נותרו מאד שכיחים בקרב הישראלים.

מבחינות אלו ואחרות, המינוי של ד"ר גארי ססמן לסגן נשיא הממונה על קשרי חוץ באוניברסיטת תל אביב, נראה כמו בחירה מוזרה. ססמן, לשעבר מנהל פיתוח מחקר ותוכניות בבית-הספר למימשל ולמדיניות ע"ש הארטוג שבאוניברסיטה, הוא יליד דרום-אפריקה. ככזה הוא נוהג לעתים קרובות לקשור בין ישראל לבין משטר האפרטהייד במולדתו. נטייה זו מעמידה אותו לחלוטין מחוץ לזרם המרכזי בישראל הדוחה השוואה כזאת מכל וכל ומחזיק בדעה כי תוקפיה של ישראל מתכחשים  לקיומה ואינם חותרים לשלום עמה.

גארי ססמן הוא גם חבר בקבוצה קטנה הנקראת "האומץ לסרב" הדוחה בפומבי כל שרות בצה"ל בגבולות שמעבר לקוי הפסקת האש של 1949, גם אם הוא כרוך בלחימה נגד קבוצות טרור העורכות התקפות רצחניות מתוך השטחים נגד אזרחי המדינה.

ב-8 בפברואר 2006 ססמן היה אחד מהקוראים שהגיבו של סדרת כתבות שהופיעו ביומון הבריטי ה"גארדיאן" פרי עטו של הכתב בישראל כריס מקגריל שהאשים את המדינה באפרטהייד. ססמן כתב:"גדלתי בחווה באזור חקלאי ושמרני של
דרום-אפריקה. הלבנים שחיו בכפר קרוב היו מאד גזענים. החוואים נהגו להכות את עובדיהם ושחורים לא יכלו להיכנס אל ביתו של אדם לבן דרך הדלת הקדמית...משום כך ההשוואה הזאת גרמה לי לבחילה...אני סבור כי היא קשה מידי".

נשמע בסדר, הא? אבל המשיכו לקרוא את דבריו של ססמן:"כריס מקגריל הוא פשוט שליח...הוא מעמיד מראה אל מול פניה של החברה הישראלית. הוא אומר זאת, כפי שזה נראה לי, לרבים בתוך הקהילה הבינלאומית ולפלסטינים....אני נותר אופטימי שאנו נוכל להיחלץ מההשוואה הזאת ולהציל את עצמנו מלהיות דרום אפריקה". אבל, הוא ממשיך:"יש דבר אחד שעושה אותי פחות אופטימי. הישראלים מאוהבים בהתנתקות חד-צדדית....כאשר אני שומע את הכהנים הגדולים של החד-צדדיות מדברים, אני מוטרד משביעות הרצון העצמית שלהם, מהביטחון העילאי הזה שהפלסטינים יתנהגו בדרך שבה אנו, הישראלים, מצפים מהם. זוהי תזכורת מצמררת  מהמנהיגים הלבנים
בדרום-אפריקה  שדיברו על אכיפת פתרונות, שרטוט קווים ומפות ותכנון של המדינה".

אופס....אמנם ההשוואה "קשה מידי" לטעמו של ססמן, אבל הוא עורך אותה בעצמו. בפברואר 2006 ניתן היה להשמיע טענות בעד ונגד נסיגה חד-צדדית מחלקים של השטחים. אולם לדמות את רעיון הנסיגה לאפרטהייד זה לא ייאמן.

זה כבר 15 שנים שבהן נעשו ניסיונות להעביר שטחים לשליטת הדרגתית של הפלסטינים כפועל יוצא של הסכמים הדדיים. הניסיונות, כידוע לכולנו, הניבו מעשי טבח ברחובות תל-אביב, ירושלים, חיפה וערים אחרות בארץ והם גרמו לאזרחים רבים להיאחז ברעיון ההדרגתיות ומסירת השטחים. הרעיון היה שאם ה"כובשים" השנואים יסולקו לחלוטין מעזה, הפלסטינים יוכלו סוף סוף לבנות את חברתם באין מפריע – רעיון שהתפוצץ במטחים של רקטות הנופלות על היישובים הישראלים עוטפי הרצועה.

ובכל זאת ססמן כותב כי "המנהיגים והמעצבים החוקתיים הדרום-אפריקאים הלבנים, שדיברו על אכיפת פתרונות, שרטוט קווים ומפות", כאשר התגובה הישראלית הייתה ממש הפוכה: לסלק כל סממן של שליטה ישראלית בעזה, עד אחרון החיילים והמתיישבים (אפילו אחרון בית העלמין), כדי להותיר את הפלסטינים חופשיים לעצב את גורלם בכוחות עצמם. ישראלים רבים שנאו לשרת בעזה, לסייר בערים פלסטינאיות ולהקים מחסומי דרכים. אם הניסוי העזתי היה עובד כהלכה, ישראלים היו נכונים לנהל מו"מ על האדמות שנותרו בגדה המערבית.

אבל ססמן, במקום שיכתוב על כך כמי שמהווה חלק מהחברה הישראלית וחולק עמה את חוויותיה, תקוותיה ופחדיה, נשמע כמו צופה זר ועוין. מכאן שקשה להיות מלא תקווה באשר לתפקידו החדש כמי שאחראי על קשרי החוץ של האוניברסיטה הגדולה בישראל.

עמדותיו של ססמן באו לידי ביטוי דומה בחורף 2005/6 כאשר כתב סקירה על ספרו של נתן שרנסקי THE CASE FOR DEMOCRACY ברבעון היהודי JEWISH QUARTERLY . כמו רבים מאויביי ישראל המרים מצא לנכון ססמן באותה סקירה להוקיע את גדר הביטחון, כאשר הזכיר עמותה פלסטינית בשם "מיפתח" ותהה כיצד היא יכולה לקדם דמוקרטיה פלסטינית כאשר חומה מפרידה פיזית בינה לבין האנשים אותה היא אמורה לשרת. עבורו המדובר בשאלה שאליה שרנסקי לא מתייחס בספרו. אולם לאורך הסקירה ססמן אינו מזכיר כי ישראל החלה להקים את הגדר ב-2002 לאחר ש-850 ישראלים נרצחו ואלפים נוספים נפצעו בהתקפות טרור שהחל בספטמבר 2000. ססמן מתעלם, כמובן, מחוות דעתם של מומחי ביטחון רבים שטענו כי הגדר הצילה עד כה מאות חיים. באותה מידה אין הוא מגלה סימפטיה לקורבנות הישראלים שמותם הוא זה שהביא בסופו של דבר להחלטה לבנות את הגדר אותה הוא כה מגנה. כל זה היה בסופה של פסגת קמפ דויד בה אהוד ברק, ראש הממשלה דאז, הציע לפלסטינים לבנות לעצמם אומה ריבונית משלהם.

ססמן שייך לאלה בשמאל הישראלי הרדיקלי הסבורים כי רק ריבונות לפלסטינים תוביל אותם לדמוקרטיה, תוך שהוא מתעלם מן העובדה שאין בעולם הערבי אף לא מדינה דמוקרטית אחת. האופטימיות חסרת הבסיס שלו קשורה להערצה שהוא חש כלפיהם. הוא אפילו, באותה סקירה, מתאר אותם כ"אמיצי לב". זהו ביטוי שקשה יהיה למצוא שגור על שפתיהם של ישראלים כלשהם לאחר התוקפנות הפראית שהפגינו בשנים האחרונות. מתי, יש לשאול, תוארו הישראלים כ"אמיצים" על ידי הפלסטינים לאחר שהצליחו להדוף את גלי הטרור, לשמור על הדמוקרטיה שלהם ועוד לשאוף לשלום?

ססמן מאשים את שרנסקי כי הוא מוכן להעניק לפלסטינים משהו שהוא "פחות ממדינה". באותו מאמר הוא מזכיר כי שרנסקי היה אורחה של הקהילה היהודית בדרום-אפריקה והוא מנצל זאת כדי לעקוץ:"יש לקוות כי הם סיפרו לו שפרויקט דומה נכשל בארצם". הוא מעדיף להתעלם מן העובדה שמה שיש כבר היום לפלסטינים בגדה וברצועה עונה על אמות מידה של מדינה. ושוב, הוא לא יכול שלא להתאפק ועורך השוואה נוספת עם דרום-אפריקה!

אולי אין זה מפתיע שססמן חבר בקבוצת "האומץ לסרב". נוכל למצוא את השם "גארי ססמן, סמל, חי"ר" כמה פעמים בשנים האחרונות בעצומות המכריזות על סירוב לשרת בשטחים.  הציטוט מדבר בעד עצמו:"לא נמשיך להילחם מעבר לגבולות 1967 כדי לשלוט, לגרש, להרעיב ולהשפיל עם שלם". הנה לכם סוג של רטוריקת השמצה היכול להימצא רק בקרב אויביה המרים של ישראל. ססמן ממלא תפקיד מרכזי בקבוצה, הוא מתואר כ"מנהיג" ושמו מוזכר כמי שהמחאות כסף יכולות להישלח לכתובתו
התל-אביבית. ב-2006 בסרט על הסרבנים אף הוענקו לו "תודות מיוחדות".

תומכיה של ישראל, יהודים ולא יהודים, עומדים על המשמר כדי להיאבק בדעותיהם של אנשים כמו הנשיא האמריקאי לשעבר ג'ימי קארטר והאקדמאים סטיבן וולט וג'ון מירשהיימר. אלה משווים את ישראל לאפרטהייד הדרום אפריקאי, מגנים את גדר הביטחון ומגלים אהדה לפלסטינים על אף כל פשעי המלחמה שהם ביצעו. אולי הם יצטרכו לעמוד על המשמר אפילו יותר כלפי מי שמאמץ דעות כאלו, מבצע אותן הלכה למעשה והיום הוא סגן נשיא אוניברסיטת תל-אביב לקשרי חוץ.    

 

 

 

חזרה ל "מאמרי מערכת"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
התגובות שלכם
    1.  זה קצת מוגזם. אני לא חושב שסגן נשיא
     מאת זיו, נשלח בתאריך 25-12-2007
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 243831531שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb