מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
מאמרי מערכת
פרס יוקרתי למשמיץ סידרתי

כתבת תחקיר של המוניטור 2.1.08

 פיו של אבישי מרגלית תמיד הפיק מרגליות אנטי-ישראליות. אולם בעוד מטילי בוץ
אחרים נהגו להתרכז במדיניותה של ישראל בשטחים, הפרופסור המכובד הזה פגע בצורה
שיטתית בקודש הקודשים של החברה הישראלית – בזכר לוחמי צה"ל ובשואה. כל זה לא
מונע ממנו לקבל פרס על פעילותו האקדמאית.

מאת יואל אמיתי


בין אלה שקיבלו את פרס "אמת" למדע, אומנות ותרבות לשנת 2007 ניתן למצוא את
שמו של פרופ' אבישי מרגלית שלימד פילוסופיה באוניברסיטה העברית עד פרישתו
לפני שנה. המדובר באחד מהאקדמאים הישראלים הבולטים שמצאו לנכון להטיל רפש
בישראל בכל הזדמנות. קשה להבין מה הניע את חברי הועדה לכלול את שמו בין מקבלי
הפרס. המדובר בבחירה מוזרה ומזוכיסטית המלמדת לא רק על מקבל הפרס, אלא גם על
מעניקיו.

מי שרוצה לעמוד על טיבו של האיש, יוכל לקרוא כמה מן המאמרים שנהג לפרסם,
ועדיין מפרסם, במגאזין האינטלקטואלי-השמאלני העוין NEW YORK REVIEW OF BOOKS
שבעבר אף פרסם מאמר, פרי עטו של פרופ' טוני ג'וד, בו נטען כי ישראל צריכה
לחדול להתקיים.

 

 במלך השנים האחרונות ניצל מרגלית את הבמה שהוענקה לו על ידי
ה-NYRB כדי להביע את דעתו רוחשת הבוז למדינה בה עבד למחייתו. דוגמא לכך ניתן
למצוא במאמר שפרסם עוד ב-1988 תחת הכותרת "הקיטש של ישראל" בו העריף גינויים
על סמליה וערכיה היקרים ביותר לליבה של המדינה. זה התחיל בהעפת מבט סטירית על
הדרך בה ישראל זוכרת את חייליה הנופלים ואת ניצחונותיה בשדה הקרב. כדי להוכיח
את טענותיו הוא נתלה בספר המפורסם "שיח לוחמים" שתיעד שיחות עם חיילים לאחר
מלחמת ששת הימים. "המסר הברור, אף כי לא המובע, של הספר היה של טפיחה עצמית
מוסרית על השכם: אנו יפים, אבל אנו חייבים לירות כדי להרוג – לא לפני שאנו
עוברים תהליך מייסר של הלקאה עצמית".

 

מכאן המשיך מרגלית להתלוצץ על חשבונה של
"
תעשייה פורחת של ספרים המוקדשת לזכרם של חיילים נופלים". לדבריו, לפתע
פתאום, דווקא לאחר מותם, נכתב כי החיילים נהגו לקרוא בסתר שירים משל משוררים
כמו רחל או נתן אלתרמן. "החיילים האלה מעולם לא זכו לתשבחות על כך שאהבו שירה
בעודם בחייהם, אלא רק לאחר מותם המוקדם".

לצה"ל עוד נשוב בהמשך, אבל קשה שלא להתאפק מלצטט כמה מאמרות השפר מעוררי
הפלצות של מרגלית שהחליט להיטפל גם לשואה. "מקדש הקיטש של ישראל אינו, כצפוי,
הכותל המערבי", הוא משרבט, "אלא מקום שצריך היה להיות חף מפני עקבות כלשהן של
קיטש: יד ושם, המרכז המנציח את השואה” .חדר ילדים" חונך שם לאחרונה, חדר אפל
עם קולות מוקלטים של ילדים הבוכים באידיש  "מאמא", "טאטא". אפילו גאון קיטש
כמו הסופר אלי ויזל יתקשה לעלות על קיטש כזה".

 

המאמר הזה פורסם בביטאון הניו-יורקי והוא גרר אחריו תגובה של מנהל התקשורת ב"יד ושם" שהציע פרס של מיליון דולר להוכחת דבריו של מרגלית אודות קולותיהם המוקלטים של הילדים.
הסתבר שמרגלית פשוט בדה את הדברים מליבו ואולץ לחזור בו:"במאמרי תיארתי בצורה
לא נכונה מה שניתן היה לשמוע בחדר הזיכרון לילדים ב"יד ושם". על כך אני
מתנצל". ובכן, האיש התנצל, אבל רק על טעות עובדתית. לא על הקטע ממנו נשבה רוח
כה אכזרית של בוז ורשע.




ישראל? הוי, כמה וולגארי...

בספטמבר 2000 פרצה "אינתיפאדת אל אקצה", או "מלחמת אוסלו" בה ישראל הקיטשית
נפלה קורבן להתקפה מרוכזת כמוה לא ידעה מאז מלחמת יום הכיפורים ב-1973.
מרגלית, כהרגלו, לא הביע תמיכה באזרחים הישראלים, אבל ידע להזין את החוגים
הספרותיים בניו-יורק - שרובם אינם מצויים בעובי הקורה המזרח-תיכונית וסבורים
כי ה"פלסטינים" אינם אלא רומנטיקנים שוחרי שלום – בניאוציו האנטי-ישראלים.

בגיליון מאי 2001, תחת הכותרת "המזה"ת: נחשים וסולמות", הוא כתב כי "...אנו
עדים לסכסוך מלא בין שתי קהילות, עם התקפות רצחניות יומיומיות כנקמה על
הפצעים והמכאובים של יום האתמול". ישראלי, שחי את אותה תקופה, יוכל לקרוא
שורות אלו בחוסר אמון. עבור מרגלית מעשי ההתאבדויות של הפלסטינים היו
"
ההתקפות הרצחניות", בדיוק כשם שהיו הפעולות של צה"ל - באותה עת מוגבלות ולא
מועילות, חלקית מתוך רצון שלא לפגוע באזרחים הפלסטינים – כדי למנוע או לעצור את מעשי
הטבח באוטובוסים, במרכזי הקניות ובמסעדות. המסקנה הבלתי נמנעת מדבריו היא
שחייל צה"ל באותה עת היה כמו טרוריסט ב"חמאס", ב"פתאח" או ב"ג'יהאד
המוסלמי".

 

מרגלית רואה כאן משוואה מושלמת והוא ממשיך:"הטיעון הישראלי פשוט
אם הפלסטינים יפסיקו את אלימותם מחר, ישראל תעשה זאת מיד אחריהם. אבל אם
הישראלים יחדלו מאלימותם מחר, אין סיכוי שגם הפלסטינים יעשו זאת. הטיעון הזה
הוא ברובו נכון, אבל הוא מתעלם מחוסר הסימטריה הקיימת בין שני הצדדים. כשם
שהדברים עומדים עתה, הפסקת אש תסייע לישראל, היא תותיר את ישראל עם
התנחלויותיה המפוטרלות בגדה המערבית וברצועת עזה ובשליטתה בגבולות ולפלסטינים
לא תהיה מדינה. כמי שמצדדים בסטאטוס-קוו המתמשך, הישראלים יהיו יותר
מרוצים מהפסקת העימות מאשר הפלסטינים".

 

במלים אחרות, לפלסטינים יש סיבות טובות להילחם ולכן אין לצפות מהם לחדול
מהתקפותיהם. זהו בעצם, מבלי ליפות את הדברים, הצדקה של הטרור הפלסטיני נגד
ישראל. קוראי ה-NYRB יגיעו מן הסתם למסקנה שיחסם המגמתי לנעשה באזור הוא אכן
נכון ועוד מצידו של כותב ישראלי, לא פחות: הפלסטינים תמיד צודקים והם ראויים
לאהדה, למרות ההתנהגות הבלתי אנושית אליה הם דרדרו את עצמם.

גזירה שווה בין צה"ל למחבלים

בינואר 2003 חזר מרגלית לנושא במאמר שנשא את הכותרת "המחבלים המתאבדים". הוא
הבחין ש"המתאבדים הצליחו לפגוע קשות בחברה הישראלית ולא רק בגלל שהרגו ופצעו
אזרחים רבים. הצלחה יותר מרחיקת לכת הייתה שמנהגי ישראל בפעולות התגמול שלהם,
התנהגו בצורה כה מתאכזרת, תוך שהם מטילים מצור על שלושה מליון בני-אדם, עם
הטלת עוצרים חוזרים ונשנים וכל זה לנגד עיני העיתונות העולמית והטלוויזיה,
במה שעלול להופך את ישראל למדינה השנואה ביותר בעולם. זה גורם נזק עצום לישראל,
מאחר וההבדל בין להיות שנואה לבין לאבד לגיטימיות הוא צר בצורה מסוכנת. בכל
רחבי העולם המחבלים המתאבדים נראים כסימן של נואשות פלסטינית מאשר מעשי
טרור".

כן, ואל תצפו ממרגלית להשתמש בבמה הניו-יורקית כדי להתעמת מול הסילופים האלה.
הטלת עוצר כתגובה לרצח מתאבדיםהישראלים הברוטאליים האלה! לא, כל מה
שמרגלית יכול לעשות הוא להצטרף לאספסוף. "ישראל טוענת שהיא נלחמת נגד 'תשתית
הטרור', אבל למעשה היא הורסת את התשתית של החברה הפלסטינית כולה, לא רק את
כוחות הביטחון שלה ומינהלה האזרחי, אלא גם כל דבר אחר. רבים מצעדי הנגד של
ישראל אינם רק אכזריים, אלא לא הגיוניים...מתנחלים לא רק שמונעים פלסטינים
מלקטוף זיתים, אלא גונבים אותם לעצמם. זוהי פשוט דוגמא למדיניות שאינה רק
רעה, אלא אף לא הגיונית".

רק רגע, גם אם כמה מתנחלים עושים זאת, האם זוהי מדיניות ישראלית? האם הממשלה
הישראלית שולחת אותם לגנוב זיתים? ולא רק זאת, אלא שבהמשך הוא סותר את עצמו:
"
גם כאשר ברור שהמדיניות הישראלית כלפי הפלסטינים היא מרושעת ובלתי רציונאלית,
מאד לא ברור כיצד יש לעמוד מול המחבלים המתאבדים בצורה מועילה והגיונית  ויחד
עם זאת מוצדקת מוסרית". אכן לא ברור! בעיקר מאז אבירי מוסר מחוץ לישראל הוסתו
על ידי ישראלים לא נאמנים כאשר גינו כל צעד אנטי-טרוריסטי בו נקטה ישראל,
מעוצר ועד מחסומי דרכים והתנגשויות בחייהם של סנדקי טרור. אולי יואיל מרגלית
בטובו לגלות לנו מה לדעתו יכול להיחשב כ"צעדים ראציונלים ואפקטיביים"? אל
תבנו על זה.

 

 איני יודע אם חתן הפרס הטיף את דעותיו הפוליטיות בהרצאותיו, אך טבעי הוא שפרופסורים משפיעים על תלמידיהם. אם מישהו תוהה מדוע ישראל נראית לעתים כמי שאינה בטוחה בעצמה, פגיעה להאשמות ונתונה בספק עצמי, ל"מורים" כמו אבישי מרגלית יש חלק רב בכך.

יואל אמיתי הוא חוקר ובמאי עצמאי שאפשר ליצור קשר אתו ב: jamitai40@gmail.com

חזרה ל "מאמרי מערכת"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 238565675שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb