מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
מאמרי מערכת
הר העצה הרעה
   צריך לקרוא כדי להאמין: סטודנטית לתואר שני באוניברסיטה העברית קיבלה ציון לשבח על עבודת גמר בה טענה כי העובדה שחיילי צה"ל לא אנסו נשים ערביות היא הוכחה לגזענות של היהודים הסבורים כי אותן נשים לא ראויות לכך בהיותן בלתי נחשקות! זוהי רק פנינה אקדמית אחת לה זכינו בשבועיים האחרונים. אם זה לא היה מקומם, זה היה משעשע.

 

ד"ר גיא כרמלי

 

 

זה יכול היה להישמע כעוד תרגיל פוליטי מטורף מבית מדרשו של הר הצופים, אך לא. המדובר באמת לאמיתה. החיילים הישראלים מוצמדים לעמוד הקלון משום שעד כה לא ידוע כי מי מהם היה מעורב במעשה אונס כלשהו במהלך שישה עשורים של סכסוך עקוב מדם. הטיעון הזה לא נזרק לחלל האוויר של חדר ההרצאות כדי לנתח את תופעת האונס במלחמות. הוא נכתב, שחור על גבי לבן, בעבודת הגמר של הגב' טל ניצן, סטודנטית בחוג לאנתרופולוגיה. כל זאת נעשה תחת הדרכתם של הפרופסורים המלומדים אייל בן ארי ועדנה לומסקי-פדר ואפילו זכה לגיבויו של פרופ' זלי גורביץ', ראש החוג. הסערה הבלתי נמנעת שפרצה בעקבות פרסום התיזה גררה לויכוח את נשיא האוניברסיטה מנחם מגידור ואת הרקטור חיים רבינוביץ' והשניים העניקו את תמיכתם לחוג ולכותבת.

השערורייה האקדמית הזאת מזכירה בהיקפה את הטירוף שאחז בשעתו בפרופ' אריאל טואף מאוניברסיטת בר-אילן (ובנו של הרב הראשי האיטלקי לשעבר) אשר פרסם ספר בו טען כי יהודי ימי-הביניים השתמשו, אחרי הכול, בדמם של נערים נוצרים כדי לאפות מצות לרגל חג הפסח.

באוסף של רטוריקה פמיניסטית וג'יבריש פוסט-מודרניסטי טוענת ניצן כי הימנעות מאונס היא לא אנושית ומדכאת בדיוק כמו אונס מזדמן ולמעשה מחליפה את מקומו. כלומר, היעדרו של אונס הוא רע בדיוק כמו קיומו של האונס. כל זה מדגיש ביתר שאת את יחסו המתנשא של החייל הישראלי המצוי כלפי הערבים. במלים אחרות, איך לא, זוהי ג-ז-ע-נ-ו-ת! חיילים המסרבים לאנוס, מייצגים את הדעה שהערבים נחותים, בדיוק כמו ממשלות הפוקדות על צבאותיהן לבצע מעשים של אונס המוני כדי לנשל את האדם מצלם האנוש שלו בזמן מלחמה.

ועל מה מסתמכת ה"חוקרת"? על ראיונות שביצעה (בבית, בבית הקפה, במקום העבודה ובטלפון) עם 25 חיילים לשעבר ששירתו בשטחים בתקופת ה"אינתיפאדה" האחרונה. 25 חיילים בתזה החפה מניתוח סטטיסטי ובדיקה אמפירית. ה"מדענית" הצעירה לא העלתה על דעתה את האפשרות הפשוטה שחיילי צה"ל לדורותיהם לא הואשמו מעולם בעבירות מיניות משום שהם מחונכים, ממושמעים, אנושיים ותרבותיים.

לא מאמינים? קראו את העבודה ב-WWW.UPFREE.NET/3100688   אם יש לכם סבלנות. מילא הסטודנטית. מילא, אפילו, המרצים שלה. גם מהם איננו מצפים לגדולות ולנצורות. אבל מה באשר לנשיא ולרקטור? כיצד לא התביישו להגן על הסמרטוט המחקרי הזה? לקברניטי ה- HEBREW U הפתרונים.

 

 

על גמל ועם כאפייה

 

ממקום אחר בקמפוס הירושלמי, כתבה נורית פלד-אלחנן מאמר המתחקה אחר הדרך בה ספרי לימוד בהיסטוריה ובגיאוגרפיה מציגים את הפלסטינים. במאמר שהתפרסם ב-WWW.KIBUSH.CO.IL. גם היא מגיעה במסקנותיה לאותם תווים מוסיקליים. הישראלים מתייחסים לאויביהם בדימויים גזענים, באוצר מילים גזעני ובסטריאוטיפים גזעניים. הפלסטינים הפרימיטיבים מתוארים בספרים כבעיה דמוגרפית, כאיום קיומי וכיצורים נחותים. מצבם הנוכחי מתואר בספרים כ"טרגדיה" או כ"כוח גורל", בהם הם עצמם אשמים.

 

פלד-אלחנן בדקה מפות המופיעות באותן ספרים ולדבריה הן כוללות את השטחים הפלסטינים, אך לא את התושבים החיים עליהם. הפלסטינים מודרים הן מהתמונות והן מהגרפים. אדמה הנקייה מיהודים מתוארת כאידיאל, כתעודת ערבות עבור המשך קיומה של המדינה היהודית. לא רק זאת, היא מוסיפה וכותבת, הגדרתם של האזרחים הפלסטינים כ"לא יהודים", הופכת אותם ל"חסרי ישות" וזהו, כמובן, מאפיין לגזענות. הערבים הם ה"אויב מבית" ולכן, כפי שמסביר ספר גיאוגרפיה אחד, הם מאיימים על הרצף היהודי שכה חיוני למדינת ישראל.

הבעיה הפלסטינית, היא מוצאת, מוצגת על ידי המחברים כ"בעיה סביבתית", כלומר כמגיפה, ולא כ"בעייה של העם הפלסטיני". בבתי-הספר מלמדים את התלמידים כי הלאומיות הפלסטינית צמחה מתוך שנאה ותחושות נקם. סיפורם של הפליטים הפלסטינים אינו מתואר כמו זה של פליטים יהודים, האירים או רואנדים, כלומר לא כבני אנוש. באחד הספרים ניתן למצוא תמונה של מחנה הפליטים ג'באליה ברצועת עזה ממעוף הציפור, מבלי שיינתן לה הסבר. במלים אחרות, לפי פלד-אלחנן ההסבר היחידי המתבקש הוא כי כך רואה הישראלי את בעיית הפליטים, כטייס חיל אוויר שאינו מבחין באנשים אותם הוא עומד להפציץ.

פלד-אלחנן ממשיכה בהשמצותיה, מעשי הטבח שבוצעו בפלסטינים לא מתוארים מנקודת ראותן של הקורבנות. בעקבות מנוסת הפליטים אחרי אירועי הכפר דיר יאסין מצוטט הנשיא חיים וייצמן כמי שכינה זאת "נס", שכן היא "פתרה בעיה דמוגראפית מפחידה". פעולת יחידת 101 בכפר קיבייה ב-1953 מתוארת כ"עונש". אלחנן כותבת כי ההרוגים נענשו על שחצו את הגבול כדי להגיע לבתים ולחלקות האדמה מהם גורשו ב-1948. לא משום ששחטו משפחות יהודיות שחיו מעבר לקו הירוק. הטבח בכפר קאסם, שפרץ ביומה הראשון של מלחמת 1956, מוגדר בספרי הלימוד כ"טרגדיה", אבל עם תוצאות חיוביות לתושביו. כל זה משום שהניצחון הישראלי במלחמה חיזק את בטחונה של המדינה וגרם לביטולו של הממשל הצבאי עשור מאוחר יותר.  

נורית פלד-אלחנן סבורה כי חובשי ספסל הלימודים בישראל חשופים בספרים אלה לא לבני אנוש, אלא לסטריאוטיפים, לדמויות כמו מצוירות המופיעות תמיד עם גמל, מהלכות יחף ועטופות בכאפייה. במילה אחת: גזענות אליטיסטית.

 

ישראל? להד"ם!

 

באותו אתר אינטרנט מספרת רוני המרמן, אף היא מהאוניברסיטה העברית, על ביקור שערכה לאחרונה בחברון בעקבות הפולמוס סביב אחד מבתי המריבה בעיר. במאמר שכתבה היא מאשימה את חיילי צה"ל ב"שתילת" ממצאים מרשיעים בבתיהם של תושבים מקומיים כדי להצטייד בעילה לערוך בבתיהם שמות.

באתר אחר, PLESTIMECHRONICLE, משמיעה כתבת זרה שיר הלל ל"גיבורי" הכפר בילעין הלוחמים מידי שבוע נגד "גדר האפרטהייד" שהקימה ישראל לאורך הקו הירוק. היא מתרכזת במאמרה בחברה קים יובל, מאוניברסיטת תל אביב, שאחיו יאני נפגע במהלך הפגנה נגד גדר ההפרדה מכדור גומי שנורה לעברו. הכדור פגע בראשו, אך לדבריה לא חדר עמוק דיו כדי לקפח את חייו. בכל זאת הוא סובל מחרדות, סיוטים ומכאבי ראש, אך ישוב לקו החזית לכשיחלים. יאני, היא טוענת, הוא בר מזל. אחרים, בעיקר פלסטינים, אינם כאלה, שכן חיילי צה"ל אינם מהססים להשתמש לכוון לראשם ולפגוע בהם בתחמושת חיה כדי לפזר את התקהלותם ליד הגדר.

אבל יש מי שסבור כי אין טעם במתיחת ביקורת על מדיניותה של ישראל בשטחים, משום שישראל עצמה מיותרת ולא רק בשטחים, אלא גם על השטח בו היא הקימה את המדינה לפני ששים שנה. זהו ד"ר אורן בן דור, יליד נהריה ומרצה באוניברסיטת סאות'המפטון שבדרום אנגליה שמצא דרך מעניינת לעשות לעצמו שם בעולם. אצל בן דור שלילתה של המדינה היהודית הפכה לאובססיה ואין הוא מחמיץ כל במה תימהונית כדי לפרוש עליה את משנתו. לא מכבר שודר עמו ראיון בתחנת הרדיו KBOO, המופעלת על ידי שוחרי העם הפלסטיני בארצות-הברית. קשה שלא ל"התפעל" מרמת הארס שטופטפה במהלך הראיון אל תוך גלי האתר. "אסור לה לישראל להתקיים כפי שהיא!", הוא פוסק נחרצות, "שכן אין לה שום זכות מוסרית להתקיים כמדינה יהודית".

בן דור מעיד על עצמו כ"אינטלקטואל" שצריך להוכיח בשער בת רבים את הקהילה הבינלאומית ולהתריע בפניה כי יש לבטל את הנגע היהודי מקרבו של המזרח-התיכון. לדבריו ישראל הילכה אמים על שכנותיה זה עשרות שנים וקיומה גרם סבל רב לעם הפלסטיני, כמו גם למיעוט הערבי החי בתוכה. הוא מצטט "היסטוריון מכובד" כאילן פפה, שכבר כתב כי ישראל נולדה מכוחו של "טיהור אתני" של תושביה המקוריים של הארץ. הוא מזכיר את חוק השבות כחוק גזעני שאינו מתיר ערבים לשוב לבתיהם או לגור בארץ ומאשים את ישראל כי היא עושה הכול על מנת להאט את התרבותם של הערבים. נכון, הוא מודה, שיש להם זכות הצבעה. אולם הוא מצר כי לעולם לא יוכל ערבי להיות ראש-ממשלה...

אפשר כמובן להתרווח ולהתפתל מצחוק, אבל לכו תדעו: מחר עוד עלול בן דור לקבל ג'וב על הר הצופים, או על הר הכרמל, אולי על רמת אביב ואפשר אפילו בערבות הנגב,  יש לו את כל הנתונים הנדרשים...  

 

 

 

 

חזרה ל "מאמרי מערכת"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 241627379שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb