מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
אוניברסיטת תל אביב
מפגינים אלימות | יגאל ברונר וניב גורדון

מפגינים אלימות | יגאל ברונר וניב גורדון
תאריך: 2004 / 04 / 22
נושא: ::: שמאל ומחאה :::


לפני כמה חודשים געשה הארץ. המפגין גיל נעמתי נפצע קשה מאש צה"ל. חיילים ירו בו למרות שידעו בברור שמדובר באדם לא חמוש, שלא סיכן אותם כלל. הצבא ניסה להסתיר את העובדות ברצף של שקרים (נעמתי היה רעול פנים; החיילים לא ידעו שמדובר בישראלי, ועוד), אך אלו הופרכו בזה אחר זה בכלי התקשורת והאירוע הפך לשיחת היום. הרמטכ"ל עצמו נזעק לבקר את נעמתי בבית החולים. מן הפרשה אפשר היה להסיק שירי מכוון על מפגינים לא-אלימים לא יעבור כאן בשקט. התקשורת והציבור פשוט לא יתנו לטאטא אירוע כזה מתחת לשטיח.

טעות חמורה מזו לא יכולה היתה להיות. תשאלו את איתי לוינסקי. לפני כשבועיים נטל איתי חלק בהפגנה לא אלימה משותפת של פלסטינים וישראלים נגד גדר ההפרדה. כמו יתר המפגינים נשכב איתי על התוואי בו אמורים היו הדחפורים לעבוד. ואז הוא קם על ברכיו, ובעזרת המגפון שבידו ניסה לומר משהו לשאר המפגינים. בתגובה ירה חייל כדור גומי בדיוק אל הנקודה שבין שתי עיניו. איתי הובהל לטיפול נמרץ. בנס לא איבד עין.

הפעם הארץ לא געשה. התקשורת לא התעניינה. אף אישיות לא באה לבקר את הפצוע. הרוב המוחלט של הציבור בישראל כלל לא שמע על איתי לוינסקי.

בדיעבד מתברר שפרשת הירי על גיל נעמתי לא סימנה את חסינותה של הדמוקרטיה הישראלית. להיפך, היא סימלה שלב נוסף במסלול הקריסה שלה - עוד מחסום שנפרץ. הנה, התברר לצבא שניתן לירות על מפגינים באין מפריע. לא רק על פלסטינים לא חמושים מהשטחים (מה שהפך למנהג יום יומי), זרים כרייצ'ל קורי, ואזרחי ישראל הערבים, אלא גם על יהודים. יורים וזה עובר. הרעש נמוג במהירות, וכרגיל, איש לא מואשם בירי. ואם לא מוגש כתב אישום, סימן שלא נעברה עבירה.

ואכן, רבים יאמרו ש"הגיע לו". שמי שמטלטל את גדר ההפרדה, שוכב מול הדחפור, או משתתף בהפגנות הלא אלימות של פלסטינים הנאבקים נגד סיפוח שטחי מחייתם - דמו הפקר. בעיניהם, מי שחוצה את הגדר המנטאלית והפיסית שממשלת שרון בונה, ומצטרף למאבק נגדה, ראוי גם ראוי שיפעלו כנגדו באלימות הרגילה, הכמעט מובנת מאליה, שהמדינה מפנה אל הפלסטינים שסביבם נבנית אותה הגדר.

כאן בדיוק טמונה הסכנה הקיומית לדמוקרטיה הישראלית, או למה שנותר ממנה. הרי בלב כל דמוקרטיה מצוי הרעיון שלאזרחים יש אפשרות להשתתף בצורה ממשית בקבלת ההחלטות שמשפיעות על חייהם. יתרה מזו, כל דמוקרטיה תלויה בריבוי של דעות, ומפסיקה להתקיים כאשר בעלי השררה פוסלים אזרחים שדעותיהם ופעולותיהם לא מתיישבות עם תמונת העולם הדומיננטית. איזה מן דמוקרטיה זו אם מחאה לא אלימה נגד דעת הרוב הופכת אזרחים לאויבים שמותר לירות בהם?

התנגדות לא אלימה לגדר היא מחאה דמוקרטית מובהקת, היונקת את השראתה ממהאטמה גנדי וממרטין לותר קינג. מנגד, הלגיטימציה לאלימות כלפי המפגינים ("מגיע להם"), מבוססת על השקפה פשטנית אנטי-דמוקרטית במהותה, המחלקת את העולם לבני אור ובני חושך. מכלול של הבחנות נמחקות במחי יד. אין מקום למגוון או ריבוי של עמדות. האזרח מתבקש לבחור בין ממשלת שרון הרעה לבין פלוגות ההרג של החמאס. אזרחים יכולים להיות שותפים בהליך הפוליטי רק בתנאי שהם תומכים בעמדת הממשלה. וכל מי שיוצא למחות נגדה מיד מוכנס למשבצת של אויב ישראל.

הידרדרות הדמוקרטיה לא התחילה בגדר, וגם לא תיעצר בה. תהיה זאת טעות מרה לחשוב שאלימות הממשלה תוגבל רק לפלסטינים המוחים נגד החומות הכולאות אותם בגטאות ולאותם אזרחים ישראלים המצטרפים אליהם. מי ששתק כשירו על מפגינים "מעבר לגדר", שלא יופתע כשהגדר תתקרב אליו. תשאלו את איתי לוינסקי.


ד"ר יגאל ברונר מרצה באוניברסיטת תל-אביב; ד"ר ניב גורדון מרצה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

חזרה ל "אוניברסיטת תל אביב"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 245725985שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb