מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
האוניברסיטה העברית
יהודי פשוט לא צריך לגרש / מאת: דפנה גולן-עגנון

http://news.walla.co.il/?w=/2961/756408/@@/item/printer

יום שלישי, 2 באוגוסט 2005, 8:59, הארץ 

דפנה גולן עגנון טוענת שאסור לגרש אף אחד, גם לא פלסטינים. ומאלו שכן גירשנו צריך לבקש סליחה וגם לתת להם פיצוייםאחרי הסרט הכחול השלישי שנתלש מהמכונית שלי, אני שוקלת לעבור לכתום. זה צבע כל כך יותר מתאים לי ולמזג האוויר החם בירושלים.

אפילו את הסטיקר, שמאחוריו אני תקועה לפחות פעם ביום, "יהודי לא מגרש יהודי", הייתי שמחה להדביק על המכונית שלי, אם כי בגרסה מקוצרת - "יהודי לא מגרש". השיח החדש של מתנגדי ההתנתקות, שקושר ערכים אוניוורסליים של זכויות אדם עם הקשר של העם היהודי לשורשים, הוא מאתגר וחשוב.

כיהודים, שגורשנו מכל כך הרבה מקומות, האם אנחנו לא מחויבים למנוע גירוש ולשמור על זכויות? אולי במקום לרכז כוחות ולצור על צירים ננסה להידבר על המחויבות שלנו לזכויות אדם וההבנה החדשה שמציעים מתנגדי ההתנתקות - שיהודי לא מגרש? אולי ההבנה הזאת, שהגירוש הוא רע ומתנגש עם זכויות אדם, יכולה להיות בסיס חדש להידברות לא רק עם מתנגדי ההתנתקות אלא גם עם שכנינו הפלסטינים?

המחויבות לזכויות אדם בנויה על ההסכמה שכל בני האדם נולדו שווים ובני חורין או שכולם נבראו בצלם אלוהים ולכן זכאים לחיים בכבוד. אם מוסיפים לה את הרגישות לגירוש, שנובעת מההיסטוריה היהודית של גירוש וגעגועים לשורשים, ייתכן שיש כאן הצעה חדשה להידברות על עתיד האזור.

אנחנו צריכים להידבר עם היהודים שרוצים להישאר בעזה, על איך הם רואים את עתידם אם יישארו בבתיהם - כאזרחים פלסטינים שווי זכויות המתחלקים במשאביה המצומצמים של רצועת עזה, במים באדמה. מובן שההידברות הזאת חייבת להיות גם עם הפלסטינים שחיים בעזה ושעל אדמתם חלק מהמתנחלים רוצים להישאר.

אבל הדיון הזה בזכויות אדם והתנגדות לגירוש חייב להיות רחב עוד יותר. כדי להידבר עם הפלסטינים על אפשרות של אזרוח יהודים בארצם אנחנו צריכים להידבר גם על העתיד המשותף שלנו בארץ הזאת, שעליה אנחנו חיים יחד - לא בשוויון. המחויבות לזכויות אדם, וההתנגדות לגירוש, חייבות לכלול גם את זכויות הפלסטינים אזרחי ישראל, וזכויות הפלסטינים בשטחים הכבושים וגם זכויות הפלסטינים שגירשנו מבתיהם ב1948, וב1967, ובכל השנים שמאז.

ההידברות צריכה לכלול חיפוש הדרך לפצות את אלה שאיבדו את בתיהם ושחיים היום במחנות פליטים בעזה ובגדה; את הפלסטינים שבבתיהם גרים יהודים, ואת אלה שבתיהם נהרסו ועליהם הוקמו ערים חדשות שמחקו כל זכר להם (והשאלה כמה פלסטינאים גירשנו, וכמה ברחו, וכמה עזבו מרצונם היא משנית - כי לכולם לא הרשינו לחזור. לא ליפו ולא לרמלה ולא ללוד ולא לטלבייה ולא למאות הכפרים שהרסנו). הידברות על עתיד של שוויון זכויות וללא גירוש חייבת לכלול הידברות גם על פיצויים, והתנצלות, ובחירת דרכים להסכמה על תיקון הגירוש של העבר.

אם כולנו - מצדדי ומתנגדי ההתנתקות, הכחולים והכתומים וכל האנשים היושבים כאן, יהודים וערבים - מחויבים לערכים האוניוורסליים של זכויות האדם, לכך שאין אנשים ששווים יותר, אולי הסיסמה "לא לגירוש" יכולה להיות בסיס להידברות חדשה.


נציגי ונציגות כל הזרמים הישראליים והפלסטיניים צריכים להידבר על עתיד שבו כולם ייהנו משוויון זכויות, ללא גירוש לא של פלשתינאים ולא של ישראלים. הידברות זו על עתיד חדש צריכה להכיל גם התנצלות על פגיעה בזכויות האדם בהווה ובעבר וחיפוש דרך של שוויון, חירות וכבוד לכולם. אני אשמח ללבוש רק כתום כל השנה, כדי לתמוך בהידברות כוללת על זכויות אדם ו"לא לגירוש".

הכותבת מלמדת זכויות אדם בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית.

 

 

 
חזרה ל "האוניברסיטה העברית"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 245057855שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb