מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
האוניברסיטה העברית
פרופ' זאב שטרנהל כהרגלו מפיץ רעל במאמרו בהארץ: "בין חברון ליצהר גוועת הציונות"

 

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1009732.html

עודכן ב- 03:22 08/08/2008

בין חברון ליצהר גוועת הציונות

 

מאת זאב שטרנהל

"המפעל הציוני", אמר בשנת 1929 ברל כצנלסון, בבואו לסכם את עשר שנותיה הראשונות של תנועת אחדות העבודה, הוא "מפעל כיבוש". ובאותה נשימה הוסיף מיד: "לא במקרה אני משתמש לגבי היצירה היישובית במונחים צבאיים". אכן, הציונות היתה תנועת כיבוש וכל האמצעים היו כשרים לביצוע המשימה. אולם, מה שהיה הכרחי ולכן גם מוצדק בימי היישוב, לובש היום צורה מכוערת ואלימה של כיבוש קולוניאלי. משטר האדנות בשטחים, יצירת שתי מערכות חוק, העמדת הצבא והמשטרה לרשות ההתנחלות, גזילת האדמות הפלשתיניות מסמלים לא את מימוש הציונות אלא את קבורתה. אכן, שם, בין חברון ליצהר קוברת ההתנחלות את מדינת היהודים הדמוקרטית.

כמו במשטרים קולוניאלים אחרים, מנסה השלטון בשטחים לפעול בחסות החשכה. על סיור שאורגן על ידי שלום עכשיו לפני שלושה שבועות, בהשתתפות כ-250 איש, נאסרה הכניסה לחברון. האזור הוכרז על ידי מח"ט חברון כשטח צבאי סגור, אך משטרת חברון לא מנעה מבריונים מקומיים לנסות ולתקוף את משתתפי הסיור. המשטרה גם לא עצרה מכוניות אחרות שיצאו מחברון ונכנסו לעיר בלא הפרעה. סביר להניח, שאילו הגיעו לביקור חברי ליכוד ומפד"ל, השטח לא היה נסגר והצבא היה מתייצב לשירות הבאים.

מח"ט חברון הוא אותו האיש שבהזדמנות אחרת אפשר היה לראות בטלוויזיה אוסר בגסות את צלם "בצלם": האיש תיעד את המתרחש לנגד עיניו, ובשטחים זאת עבירה קשה. כאשר יש במקום מצלמה, אין אפשרות להכחיש מקרים של התעללות והשפלה או אירועים כמו ירי בפלשתינאי כפות. אך הגרוע מכל הוא שמאחורי המח"ט, שפועל ברוח מפקדיו, מאחורי המג"ד שחייל שלו לחץ על ההדק בנעלין, עומד כל סולם הפיקוד בשטחים. אלה האנשים שחיילים צעירים מופקדים בידיהם. אולם, מבחינה ציבורית אהוד ברק הוא האיש הנושא באחריות הכוללת לשותפות בין המתנחלים לכוחות הביטחון. למצב זה חייבים לשים קץ מיד ולמוטט אחת לתמיד את תרבות האלימות השולטת בשטחים, תרבות המטפחת את העבריינות היהודית ואת ההתעמרות היום-יומית באוכלוסייה האזרחית הפלשתינית.

סיורים בארץ המתנחלים הם צורך חיוני בעבור כל מי שרוצה ללמוד על המתרחש סביבו. מי שיוצא לשטח מבין מיד, כי הבעיה אינה טמונה במאחזים המכונים "לא חוקיים". אמנם, חוסר הנכונות להתמודד עם קבוצות בריונים המצפצפים על החוק ועל החלטות ממשלה הוא חרפה כשלעצמו, אך לא כאן המכשול הגדול לסיום הכיבוש. הבעיה היא בהתנחלות עצמה, ברעב הישראלי לאדמה.

הסיבה האמיתית להתנחלות, ברמת הגולן תחילה, בבקעת הירדן ובגב ההר מאוחר יותר, היתה כיבוש הקרקע: יורשיו הרוחניים ותלמידיו של ברל כצנלסון, ואף אלה מבין בני דורו שהיו עוד בחיים, לא ראו שום סיבה לא להמשיך במלאכה. לאנשים המפוכחים כמו לוי אשכול ופנחס ספיר לא היתה תשובה אינטלקטואלית ומוסרית לתביעה להמשיך בדרך שעד אז נתפשה כדרך היחידה שידעה הציונות. בצדה השני של המפה עמד הימין הרוויזיוניסטי שהסתייע בגוש אמונים: בסך הכל ימין ושמאל היו שותפים למעשה. הלהט הלאומני-משיחי והרצון לסיים את מלחמת העצמאות חברו לתנופת הכיבוש: הימין כולו והשמאל ברובו - חזרנו לארץ השופטים ומלכי בית דוד, התפעם שר הביטחון משה דיין בקיץ של שנת 1967 - נושאים באחריות משותפת להיווצרותו ההדרגתית של האסון שהחברה הישראלית מבוססת בו.

מאחר שלא היה אפשר להשתלט על האדמות באורח חוקי התפתחה בשטחים תרבות מאפיונרית של גזל, שקר וכזב, שבה מבוססות עד היום רשויות השלטון, משרים בחליפות ועד אחרון השוטרים המיוזעים בכבישים. בניגוד לכללי המשפט הבינלאומי והישראלי, בניגוד לכללי צדק אלמנטרי, בניגוד לכל היגיון ולכל אינטרס ישראלי ממשי, הוחרמו למען המתנחלים שטחים נרחבים ונשפכו שם סכומי עתק.

אך במשך השנים קם הגולם על יוצרו: כאשר סוף כל סוף החלה לחדור לתודעה הציבורית ההכרה, שאם לא תקלוט התנועה הלאומית היהודית יסודות אוניוורסליים של זכויות אדם, דמוקרטיה ושלטון החוק, היא תדון את עצמה לכליה, מעבר לקו הירוק כבר הספיק לקום כוח המאיים עתה להטביע את ישראל כולה. כך השתלט מיעוט על גורל החברה כולה ולקח אותה כבת ערובה, הן בגלל חוסר אונים אידיאולוגי של השמאל והן בשל העדר אופי, נחישות ומנהיגות. אם לא יימצאו בחברה תעצומות הנפש להסרת עניבת החנק ההתנחלותית, לא יישאר ממדינת היהודים כפי שהיא עדיין קיימת אלא זיכרון עצוב.
כל הזכויות שמורות ,"הארץ" ©
חזרה ל "האוניברסיטה העברית"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 241540789שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb