מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
אוניברסיטת תל אביב
[אוניברסיטת תל אביב, פילוסופיה] ענת מטר | שקר החופש האקדמי

  http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1110443.html

עדכון אחרון - 02:10 27/08/09 
  
ענת מטר | שקר החופש האקדמי 
 

 
 
לפני ימים אחדים פירסם ד"ר ניב גורדון, מאוניברסיטת בן גוריון, מאמר דעה ב"לוס אנג'לס טיימס". במאמר הבהיר מדוע, לאחר שנים של פעילות במחנה השלום החליט להשליך את יהבו על לחץ חיצוני על ישראל, הכולל סנקציות, משיכת השקעות וחרם כלכלי, תרבותי ואקדמי. אמונתו, כמו גם אמונתי, היא כי רק כאשר שכבותיה המרופדות היטב של החברה הישראלית ישלמו מחיר של ממש על הכיבוש המתמשך, הן ינקטו סוף סוף צעדים של ממש כדי לשים לו קץ.

גורדון מביט בחברה הישראלית ורואה מדינת אפרטהייד. מן הצד האחד תנאי חייהם של הפלסטינים הולכים ומידרדרים; מן הצד השני נהנים ישראלים רבים מרווחי הכיבוש; ובתווך הולכת החברה הישראלית ושוקעת בהכחשה גמורה, נסחפת לשנאה וללאומנות קיצונית. לקהילה האקדמית תפקיד חשוב בתהליך הזה. במקום להתריע בשער, היא מתעוררת רק כאשר מישהו מעז לפנות לקהילה הבינלאומית בקריאה נואשת להתערב. המטבע השחוק שבו משתמשים הכל, בהקשר זה, הוא "החופש האקדמי".

הגיע הזמן לסדוק מעט את המיתוס. ניצני הפנייה לחופש האקדמי נבטו בעידן הנאורות, כאשר השלטון ניסה לדכא הוגים בעלי דעות עצמאיות. כבר אז, לפני יותר ממאתיים שנה, הבחין עמנואל קאנט בין אנשי האקדמיה אשר מעצם מקצועם (משפט, תיאולוגיה, רפואה) משרתים את הממסד, לבין אלה החפים מכוח ומקרבה לכוח. לגבי הראשונים, קבע, אין שום טעם לדבר על "חירות" או "מחשבה עצמאית", וכל שימוש במטבעות אלה הוא בהכרח ציני.

מאז, הלכה הציניות והשתלטה גם על יתר הפקולטות. במקרה הטוב, התפרש החופש האקדמי כהיתר שלא לשאול שאלות מטרידות. במקרה הרע, היה זה החופש להטריד את מי ששאל יותר מדי. כאשר מונף דגל החופש האקדמי, בדרך כלל המדכא, ולא המדוכא, הוא המניף אותו. איזהו החופש האקדמי המעניין את הקהילה האקדמית בישראל? מתי, למשל, הביעה דאגה למצב החופש האקדמי בשטחים הכבושים?

שנת הלימודים בעזה תיפתח בכיתות מנותצות, בהעדר חומרי בנייה הדרושים לשיקום ההריסות, ובלי מחברות, ספרים וכלי כתיבה, האסורים בהכנסה לרצועה בשל החרם (כן, לישראל מותר להחרים את האוניברסיטאות, ושום זעקה לא מושמעת). מאות סטודנטים באוניברסיטאות הגדה נתונים במעצר או מאסר בכלא הישראלי, בדרך כלל בשל השתייכותם לאגודות סטודנטים שאינן נושאות חן בעיני הכובש. חומת ההפרדה והמחסומים אינם מאפשרים לסטודנטים ומרצים להגיע להרצאות, לספריות ולבחינות; על יציאה לכנסים בחו"ל כמעט שאין לחשוב בכלל, וגם הגעתם של מומחים בעלי דרכון זר מתאפשרת רק במשורה.

מנגד, עומדים חברי האקדמיה בישראל בקנאות על שמירת החופש שלהם לחקור את מה שהשלטון מצפה מהם לחקור ועל החופש למנות יוצאי צבא למשרות אוניברסיטאיות. אוניברסיטת תל אביב לבדה מתפארת בכך ש-55 ממחקריה ממומנים על ידי משרד הביטחון, ותשעה נוספים על ידי הסוכנות למחקר ביטחוני מתקדם במשרד הביטחון האמריקאי. כל האוניברסיטאות מציעות מסלולי לימודים מיוחדים למערכת הביטחון.

האם מאוזנת ההתגייסות הזאת במחאה כלשהי? בניגוד לדימוי המקובל, ספורים הם המרצים המשמיעים קול נחרץ נגד התבהמותה של מדינת ישראל, נגד הכיבוש ומה שהוא מעולל. הרוב המוחץ שומר על חירותו להישאר אדיש, עד הרגע שבו פונה מישהו בתחינה להצלה אל הקהילה הבינלאומית. אז עולים הקולות, מימין ומשמאל, האדישות נמוגה ונחישות אלימה מחליפה אותה: חרם על האוניברסיטאות בישראל? הרי זו פגיעה בקודש הקודשים, בחופש האקדמי!

ד"ר מטר מרצה בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב 

 

חזרה ל "אוניברסיטת תל אביב"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 241758096שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb