מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
מי אנחנו
מוניטור האקדמיה הישראלית מוזכר במאמר "שנואים", עיתון העיר תל אביב

 

שנואים - כתבה מומלצת ביותר על היחס לפעילי שלום וזכויות אדם בישראל
English:

“Antisemites,” how human rights activists became public enemies :

http://coteret.com/2009/12/10/israeli-cover-story-antisemites-how-human-rights-activists-become-public-enemies-with-call-for-support/


שי גרינברג, נטע אחיטוב -
העיר 11.12.09

את הכתבה, כולל תמונות, אפשר לקרוא לפי הסדר בקישורים הבאים, או להלן (טקסט בלבד)

http://www.kibush.co.il/pdf/A1001p034.pdf

http://www.kibush.co.il/pdf/A1001p035.pdf

http://www.kibush.co.il/pdf/A1001p036.pdf

http://www.kibush.co.il/pdf/A1001p038.pdf

http://www.kibush.co.il/pdf/A1001p039.pdf


שנואים - כתבה על ההתנכלות לפעילי שלום וזכויות אדם בישראל

העיר, 11.12.2009

מאת שי גרינברג, נטע אחיטוב



לפני חודש וחצי, נועה קאופמן, פעילת הארגון Israeli Children, הנאבק למען הסדרת מעמדם של ילדי העובדים זרים, התעוררה מצלצול הנייד שלה בארבע לפנות בוקר. בקו השני נשמע קול גברי: 'הציבור לא מתנגד לגירוש, יא כלבה'. היא ניתקה את הטלפון. הוא התקשר שוב, וכשלא ענתה השאיר הודעה: 'יא כלבה אשכנזייה מסריחה, חבל שהיטלר לא סיים עם כולכם. תגיעי לשכונת שפירא ותראי מה נעשה לך. מחר נתפוס אותך, נהרוג אותך'.

נמענת נוספת של דברי נאצה מהסוג הזה היא חברת מועצת העיר תל אביב, יעל בן יפת, שפעלה בעירייה נגד מעצרי הילדים והרחקתם מאזור המרכז. יפת, שמשמשת גם כמנהלת הקשת המזרחית הדמוקרטית, קיבלה למשרדי הארגון פקס אנונימי בזו הלשון: 'אילו ידעתם מה מתרחש היום בשכונות הדרום, הייתם מתביישים בעצמכם, ספרדים תורנים מלקקי-תחת לגזענים האשכנזים ששונאים אתכם...הדברים מופנים גם אלייך, יפת, סמרטוטה... חם לכם בתחת של האשכנזים, אבל לא מסריח?'.

איתן ברונשטיין, מנכ'ל עמותת 'זוכרות', קיבל גם הוא איומים על חייו. 'לקראת יום העצמאות, קראנו להצטרף לתהלוכת השבעה לנכבה, וקיבלתי שיחה אנונימית לנייד: 'עד ה-17 באפריל כבר לא תחיה. אנחנו נדאג לזה'. אחר כך היו שיחות נוספות, גם לנייד וגם למשרד'. ברונשטיין כבר רגיל לשמוע נאצות בטלפון. בשנה האחרונה התראיין מספר פעמים בתוכניתו של שמואל פלאטו שרון ברדיו רדיוס, 'ופלאטו, שיש לו דעות מאוד לאומניות', הוא מספר, 'כינה אותי לכל אורך ראיון כזה 'רוצח', 'אנטישמי' ואף אמר 'הלוואי שתגורש מהארץ''.

נראה שדיבורים מהסוג הזה הפכו לגיטימיים בישראל 2009. בתנאי שהם מופנים נגד פעילי זכויות אדם, כמובן. הקונצנזוס אומר שבהם מותר להתעמר. בטוקבקים אלימים, בתוכניות רדיו מתלהמות, בגרפיטי שמזהמים את צדי הדרך, וכמובן גם באופן אישי, פרטני, כפי שיודגם בהמשך. האמת, אין להתפלא על היחס הבהמי הזה. לאחרונה לא מעט גורמים ממסדיים העניקו רוח גבית לדה-לגיטימציה שעוברים אותם ארגונים. למשל, דוברת משרד הפנים, סבין חדד, שבמאמר דעה שפרסמה באתר וואלה! באוגוסט האחרון כינתה את המפגינים נגד גירוש מהגרי העבודה כ'נערים יקרים שאינם מבינים את מהות החיים, אך מתעקשים לקרוא לעצמם 'פעילי זכויות אדם''; או פקיד בשם יצחק דרקסלר, ראש יחידת הערבויות במשרד הפנים, שכתב בתשובתו לפניית עמותת 'עלם' בשמו של בן למהגר עבודה: 'השתדלו להימנע מלהגן על פליליסטים, להדביק אותם לעמינו, ארץ ישראל'. דרקסלר זה אף כתב למוקד הסיוע לעובדים זרים שהם 'מייצגים עבריינים פליליים בעזרה לחסל את המוסר בארץ ישראל'.

לא מן הנמנע ששני אלה, אנשי משרד הפנים, שאבו השראה מהשר הממונה, אלי ישי, שקרא לארגוני הסיוע לעובדים זרים ופליטים 'איום על המפעל הציוני'. דבריו של ישי, אגב, היו במסגרת תגובה שנועדה לגבות את ציקי סלע, מפקד יחידת עוז לשעבר, אחרי שבעצמו כינה את הארגונים בראיון ל'מעריב': 'אנרכיסטים שרוצים בהשמדת מדינת ישראל'.

השבוע 11 ארגוני זכויות אדם ואזרח ניסחו מכתב לנשיא המדינה, ראש הממשלה ויו'ר הכנסת בבקשה לפגישה שתדון בתופעת הדה-לגיטימציה כלפיהם. בד בבד 40 מהם יקיימו מחר (שישי) את מצעד זכויות האדם הראשון בישראל, שייצא מכיכר רבין וישתתפו בו בין היתר הדג נחש ועלמה זהר. מטרת המעצד היא מחאה על מצב זכויות האדם המעורער בארץ – כפי שהוא משתקף בדוח שפרסמה השבוע האגודה לזכויות האזרח (ראו היילייטים ממנו בצדי העמוד) – ועל הידרדרות הדמוקרטיה בארץ. אבל רגע לפני שהארגונים מתאחדים כדי למחות על העוולות שנעשות כלפי כל הקבוצות המוחלשות בישראל ובשטחים, שווה לכוון זרקור אל אליהם - סקטור נוסף שהודר מהחברה.



ביניים

רות, פעילה בארגון גישה, המגן על זכות התנועה של פלסטינים, מתארת כיצד נפרדה מבן זוגה, איש הייטק, לאחר שמשפחתו הביעה מורת רוח מתמדת מעיסוקה. 'זאת משפחה מרעננה, אנשים משכילים, בורגנים, מהמיינסטרים, אבל הם הגיבו בעוינות על עבודתי בארגון זכויות אדם שמקדם זכויות של פלסטינים. הם אמרו לי דברים כמו 'זו לא ציונות', 'עניי עירך קודמים', 'הם אשמים במצבם' והמשפט הקטלני מכולם, במיוחד כשהוא יוצא מפיה של משפחה שמגדירה עצמה שמאלנית, 'היה עדיף מאה ילדים פלסטינים (מתים) על חייל ישראלי אחד''.

מה שבמיוחד הפריע להם, אומרת רות, אלה חרדות לגבי עתידה הכלכלי והחברתי של המשפחה. משפטים כמו 'זה יכול לסכן את הקריירה של הבן שלנו (בעלי), להקשות עליו את הקידום', 'אתם צריכים לחשוב על הילדים שיהיו לכם, העבודה הזאת יכולה לסכן אותם, מה יקרה כשהיא תיקח אותם להפגנה בבלעין?'. 'אבל מה לי ולבלעין?', מתקוממת רות, 'העבודה שלנו היא במישור אחר, זאת עבודה משפטית על בסיס חוקים בינלאומיים של זכויות אדם, ייצוג אנשים שחופש התנועה שלהם נפגע. התגובות שלהם, ושל החברה בכלל, מראות שמה שחשוב זה לשמור על זכויות של יהודים. סבל של אנשים אחרים לא נתפס כמשהו שצריך לתת עליו את הדעת. היה מאוד קשה לחדור את השיח המתיש הזה, ובסוף נפרדנו'.

ורד כהן-ברזילי, דוברת אמנסטי ולשעבר כתבת פלילים, משפט ובריאות בערוץ 10, מתארת דברים ברוח דומה: 'אני מגיעה מבית ימני, וכשעשיתי את השינוי בקריירה לפני שש שנים, מעיתונות לעבודה בתחום זכויות האדם, נפרדתי מהרבה חברים, ביניהם גם מהחברה הכי טובה שלי. כשסיפרתי לה שאני עובדת באמנסטי היא ירקה על הרצפה שלוש פעמים וסילקה אותי מהמשרד שלה, כשהיא אומרת 'מה את חושבת, שאם תתחברי עם ערבים, תהיי מוגנת מפיגועים?''.

רבים מהפעילים ששוחחנו איתם ציינו את יחס המשפחה כעניין הקשה ביותר להתמודדות עבורם. פעיל אחד מספר שההתנערות של המשפחה ממנו הגיעה עד למרחב המקוון, 'כשאבא שלי הבין שאני מדבר על העבודה בפייסבוק, הוא הסיר אותי מרשימת החברים'. פעילה אחרת, שמבקשת לא לחשוף את שמה או את שם הארגון שבו היא מתנדבת, מספרת על שיחה שניהלה עם אביה לפני שנה, בעקבות החלטתו להפסיק את המנוי לעיתון 'ניו יורק טיימס', זאת לאחר שכתבה לפיה ארה'ב מבצעת האזנת סתר לטרוריסטים, פגעה ביכולת של רשויות הביטחון לפעול נגדם. 'אתה יודע שרשויות הביטחון בישראל – בעיקר השב'כ – מאזינים גם לשיחות שלי?', שאלה הבת ונענתה לתדהמתה על ידי אביה: 'אוקיי, אני חושב שהם רוצים לוודא שאת לא מרחיקה לכת'.



ביניים

גם מרצים באוניברסיטאות מספרים על השתקה. היא מופעלת באמצעות אתר האינטרנט של ארגון Israel-academia monitor המתעד בשיטתיות כל אקדמאי, מסטודנט ועד פרופסור, שלדעת מפעיליו 'פוגע באינטרסים ציוניים יהודיים'. כלומר: חותם על עצומות, משתתף בכנסים, מתראיין לתקשורת וכותב מאמרים המבקרים את מדיניות הממשלה כלפי הפלסטינים. 'על בסיס המעקב הזה, הארגון מגיש מדי שנה דו'ח לחבר הנאמנים של האוניברסיטאות השונות בצירוף האזהרה ש'זה מה שאנשים עושים עם הכסף שלכם'' מספר ד'ר עמיאל ורדי, מרצה בחוג ללימודים קלאסיים באוניברסיטה העברית ופעיל בתעאיוש.

'כן, אנחנו בהחלט עוקבים אחרי אנשי אקדמיה שרוצים להרוס את מדינת ישראל', מאשרת עורכת האתר של הארגון, דנה ברנט, 'לפי הרושם שעולה מהדברים שהם כותבים או אומרים בכנסים בינלאומים ובראיונות בתקשורת. אקדמאים שקוראים בכנסים בעולם לחרם נגד ישראל, או אקדמאים שמשתפים פעולה עם ארגונים פרו-ערביים כמו עדאלה ובצלם - כולנו צריכים לדעת מה הם עושים. אנחנו בהחלט חושבים שרק מעצם התיעוד הזה אותם אקדמאים הפחיתו את הפעולות שלהם'.

פרופסור דייויד ניומן, מהמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן גוריון, כבר חווה רדיפה מצד איש חבר הנאמנים במוסד שבו הוא מלמד. לפני כחודש קיבל מייל נאצה ממייקל גרוס, היושב בחבר הנאמנים של האוניברסיטה, בעקבות הופעה טלוויזיונית שהעניק לצ'אנל 4 הבריטי. 'אשתמש בכל ההשפעה שיש לי באוניברסיטת בן גוריון כדי לגרום לזה שתיזרק החוצה', כתב לו גרוס, 'אם יש משהו יותר גרוע מגוי אנטישמי זה יהודי אנטישמי בוגדני. אני מקווה שתיכחד. אני מקלל אותך'. במייל אחר גרוס מוסיף 'ככל שתסתלק יותר מהר מהאוניברסיטה ומפני כדור הארץ כך ייטב'.

חברי הפקולטה למדעי הרוח והחברה באוניברסיטה מארגנים כעת עצומה שתישלח ליו'ר חבר הנאמנים, רוי צוקרברג, המתגורר בניו-יורק, במחאה על המיילים של גרוס. 'זאת דוגמא לאיך שתורם של האוניברסיטה הנמצא בחו'ל (גרוס מתגורר באנגליה) מנסה להשתלט על סדר היום של האוניברסיטה', אומר אחד מחברי הפקולטה. ניומן הסכים רק לומר השבוע: 'עושים מאבק למעני, לא אני עבור אחרים, ואני מעדיף לא לדבר על כך'.



ביניים

מאפיין חשוב ברדיפה של פעילי זכויות אדם הוא התנכלות כוחות הביטחון כלפיהם. לטענתם, הדבר החריף בצורה משמעותית לאחר המבצע האחרון, לפני שנה, בעזה. דפנה בנאי, אחת מנשות מחסום ווטש (ואשתו של השחקן גברי בנאי), מספרת ש'בהפגנה שהיתה אז נגד הפעולה בעזה, אנשים היכו חברה שלי וירקו לה מוחטה בפרצוף ושוטרי יס'מ עמדו סביבה וצחקו. כשרצינו להגיש תלונה השוטרים מנעו מאיתנו להגיע לתוקף. כשביקשנו מהם לעצור אותו, הם נעמדו בינינו לבינו, לקחו אותו הצדה ואמרו לו שיילך משם. יש תחושה שאף אחד לא יגן עלינו. החיילים גם. הרבה פעמים הם עומדים ומעודדים את המתנחלים לתקוף אותנו. אומרים להם 'כן, יופי, תמשיכו', או פשוט עומדים ומסתכלים ומתחילים לצחוק כשנשים מבוגרות מותקפות על ידי בריונים'.

במקרה אחר, לפני כחצי שנה, בנאי קיבלה דוח תנועה על 'משהו מטורף שלא היה ולא נברא', לטענתה. 'שוטר הקים מחסום פתע על כביש בשטחים, וכשאנחנו (נשות ווטש; ש'ג) רואות דבר כזה אנחנו עוצרות ליד כדי לצלם. עמדתי בדרך צדדית והשוטר התרגז שאנחנו עומדות שם ומפקחות עליו. הוא טען שעמדתי על פס לבן בדרך בינעירונית, שלא לבשתי אפוד זוהר ושנסעתי אחורה בלי אדם מכוון. כל זה לא נכון, צילמתי הכול. הוא נתן לי דוח על 250 שקל רק בגלל שהוא לא רצה שנעצור שם'.

לאה שקדיאל, פמיניסטית דתייה מירוחם שפועלת ללא מסגרת של ארגון, מספרת על מקרה שקרה לה לפני כשנה. 'ב?14 בינואר הצטרפתי למשמרת מחאה בבאר שבע של קבוצת 'דרום שלום' היהודית?ערבית. משמרת מחאה, לפי החוק, לא מצריכה רישיון מהמשטרה. מדובר באנשים שעומדים במקום אחד, לא מפריעים לתנועה, לא צועדים, רק מחזיקים שלטים. אלא שהמשטרה החליטה להפריע לנו באופן אקטיבי. באו שוטרים לפינה שבה עמדנו, במקום די מרכזי בעיר, חסמו את התנועה ויצרו בלגן. הקצין הוציא מגפון ואמר שזאת הפגנה לא חוקית ושיש לנו רבע שעה להתפזר. שאם לא - יהיו מעצרים. לא עברו שלוש דקות ושוטרים גררו אנשים לניידות. אני לתומי חשבתי שאנחנו נדרשים להתפזר כי ההתקהלות מסוכנת מבחינת הקאסמים. חשבתי שהמשטרה באמת התכוונה לדאוג לביטחון שלנו. אבל אז השוטרים התנפלו על מישהו שעמד לידי כדי לקחת ממנו מצלמה וגררו אותי יחד איתו לניידת. סך הכול היינו שישה עצורים. שוחררנו לחלופת מעצר בעשר בלילה, למעצר בית. קיבלתי צו הרחקה מבאר שבע למשך שבועיים. השוטרים אמרו לי 'תפגיני בירוחם, לא פה'.

'כל העסק היה לא מקצועי וחסר אחריות. הואשמנו בהתפרעות ובהפגנה בלתי חוקית ולא התפרענו ולא שום דבר. בזמן המעצר לא אמרו לנו שיש לנו זכות לעורך דין. צרחו עלי שאם לא אחתום על חלופת מעצר בלי עורך דין, כמו שביקשתי, ישאירו אותי בתחנת המשטרה כל הלילה. הייתי חמישה ימים במעצר בית. זה פגע ביכולת שלי להתפרנס כמרצה בנושאי יהדות ופמיניזם במכינות קדם צבאיות ובמכללת ספיר.

מכיוון שהוגשו כתבי אישום יש לנו נגישות לחומר הראיות נגדנו, ויש לנו עותק של הסרט שהמשטרה בעצמה צילמה, שמראה שעמדנו לאורך המדרכה בשקט, מחזיקים שלטים בערבית ועברית. בסופו של דבר ההאשמות כלפי רובנו בוטלו מחוסר עניין לציבור. הסיבה שזה לא בוטל מחוסר ראיות היתה בגלל שהם רוצים להמשיך להציק לצלם שנעצר איתנו ועדיין עומד נגדו כתב אישום. אני יודעת ששוטרים ראו אותו בהפגנה אחרת וחיפשו הזדמנות להתנכל לו'.

במקרים הפוכים, מעידים פעילים, כשהם אלו שמגישים תלונות על התנכלויות – ידה של המשטרה כבדה מאוד על ההדק. 'באוגוסט 2008 מתנחלים חתכו לי את הגלגלים ליד מאחז בלתי חוקי', מספרת דפנה בנאי, 'ושברו לי את הדגל של מחסום ווטש שמוצמד לרכב. כשחזרתי לשם, כעבור שבוע, ראיתי את הדגל מתנוסס מעל המאהל שלהם. התלוננתי במשטרה וקיבלתי תשובה שאין עניין לציבור. לאחד הנהגים שלנו מתנחלים שברו את הלסת באגרוף. גם אז הגשנו תלונה למשטרה ולא יצא מזה כלום. תמיד אין עניין לציבור. אין הוכחות. היו מקרים שנשים שלנו הותקפו ובסופו של דבר השוטרים לקחו את תעודות הזהות שלנו ונתנו למתנחלים להסתכל'.



ביניים

ההתנכלות המוסדית לארגונים לא נעצרת ברמת החייל בשטח. בלא מעט מקרים הפקודה ניתנת על ידי הדרג הבכיר ביותר. במאי 2007 פורסם שהשב'כ מפעיל מעקב במקרים שבהם מתבצעת 'פעילות חתרנית נגד אופייה היהודי של המדינה', גם אם מדובר על פעילות חוקית. ראש השב'כ, יובל דיסקין, הכריז אז שהסמכות הזאת 'חשובה לדמוקרטיה הישראלית', ולא מעט פעילים מספרים שהם חשים אותה על בשרם ועל קו הסלולרי שלהם. אבל השב'כ לא רק מצותת. ביוני 2008 נלקח סלאח חאג' יחיא, ראש המרפאה הניידת של ארגון רופאים לזכויות אדם (רל'א), לחקירת שב'כ על פעילות הארגון. במהלך החקירה הוא נשאל מהו התקציב, מיהם התורמים, כיצד הם נכנסים לשטחים, מעבירים חולים מעזה לישראל ואם נפגשו עם ראש ממשלת החמאס, איסמעיל הניה. 'אני מעדיף לא לעורר את זה מחדש', ביקש השבוע, 'טענו שאנחנו מנצלים את הפעילות ההומניטארית לפעילות פוליטית. שטויות'.

אגב רופאים לזכויות אדם, בשיחה טלפונית שהתקיימה לפני כשנה בין ד'ר יורם שניר, מנהל מחלקה בסורוקה ודמות בבכירה בבית החולים, וענת ליטוין, מנהלת מחלקת כלואים בארגון, שניר כינה אותו 'ארגון של עוכרי ישראל' וניתק. השבוע מנכ'ל עדאלה קיבל שיחת טלפון מגבר שאיים על חייו, 'כבר התרגלנו', מסבירים שם באדישות.

שלושה חודשים אחרי החקירה של רל'א, בספטמבר 2008, נפתחה חקירת משטרה נגד הארגון פרופיל חדש, זאת באישור היועץ המשפטי לממשלה ופרקליט המדינה. המשטרה חשדה שהארגון מסייע לבני נוער להשתמט משירות צבאי. בערב יום הזיכרון האחרון היא אף פשטה על בתיהם של פעילים בשבע בבוקר, החרימה את מחשביהם האישיים ונאסר עליהם לשוחח זה עם זה. 'הם לקחו גם את המחשב של בתי בת התשע', מספרת מרים הדר, אז יו'ר הארגון, 'ומכיוון שאני עובדת מהבית הייתי תקועה עם העבודה שלי כעורכת ומתרגמת מאמרים בפסיכואנליזה ותיאוריות מגדר באוניברסיטה'.

בנובמבר האחרון נסגרה החקירה, אחרי שנמשכה כמעט שנה. התיקים נגד הפעילים נסגרו מחוסר ראיות ומחוסר אשמה. בעיני הציבור כנראה שהם עדיין נחשבים לאויבים. רק בשבוע שעבר נמנע משתי פעילות של הארגון לחלק פלאיירים בכנס שערך הרמטכ'ל, גבי אשכנזי, למנהלי בתי ספר תיכון בבנייני האומה. 'נסענו לירושלים, שתי דודות בגיל העמידה, הגענו חצי שעה לפני הכנס כדי לחלק את הפלאיירים', מספרת רבקה סו, יו'ר פרופיל חדש הנוכחית, 'הגיעו אלינו שני מאבטחים שנצמדו אלינו וגרמו לנו ללכת אחורה ולהתקרב חזרה אל עבר השער. המאבטחת הזמינה שוטר ששאל אם יש לנו רישיון להפגנה. שאלתי, איפה יש פה הפגנה? הוא נאנח ואמר, 'מה אכפת לכן? לכו''.

לפני כשלושה חודשים, היו אלה שלושה חברים מתנועת יש גבול שהוזמנו לחקירה במשטרה. גם למשרדי המוקד להגנת הפרט נכנסו שוטרים, חיפשו מחשב שמישהו מפרופיל חדש עבד עליו פעם, לא מצאו ועזבו. בקרב הארגונים התבדחו השבוע שבכניסה לעצרת שהם מתכננים מחר תקים המשטרה מחסומים, ותיקח טביעות אצבעות עבור המאגר הביומטרי, שהקמתו אושרה השבוע בכנסת.



בוקסה

נדמה שבשבוע שעבר הניסיון לסתום לארגונים את הפה ואת הברז עלה מדרגה. זה קרה בכנס מיוחד שהתקיים בכנסת בזימונו של הארגון NGO MONITOR (ארגון למעקב אחרי ארגונים) בשיתוף עם המכון לאסטרטגיה ציונית. המטרה: לדון ב'שקיפות' של התרומות המגיעות לארגונים מגורמים בחו'ל. 'למרות שמימון זר לארגונים בארץ מתויג כסיוע ל'חברה האזרחית', זוהי הגדרה מוטעית', אמר במהלכו פרופ' ג'רלד שטיינברג, מנכ'ל NGO MONITOR, 'ארגונים כמו 'רופאים לזכויות אדם', 'בצלם', 'המוקד להגנת הפרט' ורבים אחרים לא יכולים לטעון שהם נטועים בלב החברה האזרחית בישראל בזמן שהם ממומנים ישירות על ידי הממשלה השוודית. אין מקרה אחר שבו ממשלות עושות שימוש בכספי משלם המיסים בשביל לתמוך בקבוצות אופוזיציה במדינות דמוקרטיות אחרות'.

השר לשיפור השירות לציבור, מיכאל איתן, וחבר הכנסת זאב אלקין, שהנחו את הכנס, יזמו הצעת חוק שדורשת כי בכל מסמך שיוצא מתוך הארגונים תהיה חובת ציון של כל התורמים הקשורים בו, אפילו על תג השם שהפעילים נושאים בכנסים. החוק אף מחמיר ואומר שאם לא יעשו זאת חלה עליהם חובת אחריות אישית שנושאת איתה סנקציה של עד שלוש שנות מאסר. 'אנחנו מניחים שזה יגרום לממשלות הזרות לא להעביר את הכספים, כי גם להן יש אופוזיציה פנימית, ודעת הקהל, משלמי המסים, לא יקבלו את העובדה שהממשלה שלהם מתעסקת בעניינים פנימיים של מקום אחר', הסביר השר איתן לבאי הכנס, שרובו המכריע הורכב מחובשי כיפה יהודים-אמריקאיים.

הארגונים הוזמנו לכנס אך בחרו להדיר ממנו את רגליהם. במקום נוכחות הם פרסמו תגובה מאוחדת בה הם מסכימים שאכן יש חשיבות בשמירה על שקיפות, 'אנו מיישמים עיקרון זה הלכה למעשה', הם כותבים, אך עם זאת 'עולה הרושם הבוטה שתחת כותרת 'השקיפות' יש המבקשים לקדם מטרות אחרות, שהכנס....נועד בראש ובראשונה ליצור דה-לגיטימציה לארגוני זכויות אדם ושינוי חברתי בישראל'.

עורך דין מיכאל ספרד מהאגודה לזכויות האזרח אומר שמבחינה חוקית אין מניעה למימון זר בשטחים כבושים, כך על פי החוק הבינלאומי. 'הכיבוש הישראלי הוא לא עניין פנימי ישראלי. מבחינה משפטית, פוליטית ומדינית זהו סכסוך בינלאומי. לומר שפעילות ארגונים בגדה הוא עניין ישראלי זה כמו לומר שהגרעין האיראני הוא עניין לאיראנים בלבד. מעבר לכך, מאז שנות ה-70 מקובל במשפט הבינלאומי וביחסים הבינלאומיים לראות בהפרת זכויות אדם כחריג לאיסור להתערב בענייניה של מדינה. התערבות לצורך הגנה על זכויות המיעוטים או אוכלוסיות חלשות נחשבת לחריג'.





תגובות:

מהנהלת בנייני האומה נמסר בתגובה: בנייני האומה מרכז הקונגרסים הוא גם מתחם גדול המשכיר את שיטחו לאירועים המיועדים למוזמנים של מארגני הכנס ולהם בלבד. במסגרת זו נדרש מרכז הקונגרסים להחזיק שירותי אבטחה אשר אחראים לביטחון באי הכנס ולהבדיל מונחים גם למנוע פעילות שיווקית פרטית ללא אישור מקדים במסגרת מתחם בנייני האומה. בירור שערכנו בעקבות פנייתכם העלה, כי במקרה הנדון נערך אירוע של מנהלי בתי ספר בהשתתפות שר החינוך והרמטכ'ל. ככזה אבטחת האירוע התבצעה בתיאום היחידה לאבטחת אישים ולמשטרת ישראל, אשר נכחו במקום. במהלך האירוע הגיעו אנשים והחלו בחלוקת פליירים. צוות הביטחון הודיע להם ששטח הרחבה הצפונית והחניון הם חלק משטח האירוע ואין לחלק פליירים בתחומי האירוע. צוות הביטחון אף ציין באדיבות כי אם הם מוזמנים לאירוע הם יכולים להמשיך ולשהות בו אך ללא חלוקת פליירים או לחילופין, לצאת את שטח הכנס ולחלק את הפלייר ברחוב שזר מחוץ לשטח לבנייני האומה אך לא בתוכו. משסירבו מספר נשים לשתף פעולה עם המאבטחים וכדי להימנע מהפרובוקציה התבקשה התערבותו של שוטר אשר נכח במקום'.

חזרה ל "מי אנחנו"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 241776020שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb