Home
Search
עברית
Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
On the Brighter Side
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Lawfare
Activists Profiles
Readers Forum
Photographs
Anti-Israel Conferences
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
Donate
Number of visitors to IAM
Tel Aviv University
[TAU, Sociology] Yehouda Shenhav: Israeli TV confrontation a metaphor of the moral crisis in Zionism...the liberal Israeli becomes domineering and racist


http://spirit.tau.ac.il/socAnt/shenhav/resume.rtf
Yehouda Shenhav FACULTY OF SOCIAL SCIENCES
SOCIOLOGY & ANTHROPOLOGY 
  8830   shenhav@post.tau.ac.il

            Tel Aviv University’s Professor Yehouda Shenhav gives his take on the “moral crisis” of Zionism!

            Want to know about the “moral crisis” in which Zionism finds itself today? Professor Yehouda Shenhav of Tel Aviv University’s department of social sciences (and head of advanced studies at Jerusalem’s Van Leer Institute) provides the answer. It is the “nationalistic model called a ‘Jewish and Democratic state’…that keeps the skeleton of 1948 hidden in a closet.”

            That, in essence, is the central conclusion drawn by Shenhav in his intemperate  account in Yediot Aharonot  (January 5) of the fractious interview of  Balad Knesset member Jamal Zahalka by veteran journalist Dan Margalit on the Erev Chadash program on December 31.

            As widely reported by the media in the aftermath of the broadcast, Zahalka used the occasion for a blanket condemnation of Israel’s defensive operations in Gaza. While expressing unqualified sympathy for the “suffering” of the Palestinians, he adamantly refused to concede that Israel’s actions were a response to relentless Hamas provocations, including the unleashing of thousands of rockets against Israeli civilians. In response to Margalit’s outraged reaction that he was being “impudent,” Zahalka gratuitously invoked the image of Defense Minister Ehud Barak enjoying classical music while children in Gaza were being killed. A frustrated Margalit stated that the interview was at an end. In a parting jab, Zahalka declared, “This is Sheik Munis”-- an allusion to the Palestinian claim that (even) Tel Aviv is occupied land, having been built on the ruins of the Arab village of that name.

            Shenhav does not take umbrage at Zalaka’s tirade against Israel by a member of the country’s parliament.  Instead, he takes Margalit to task for characterizing Zahlka’s screed as “impudent”; a term, Shenhav alleges, that reflects the demeaning and domineering attitude of the liberal Jewish “elite” toward the Arabs, and is resonant of the “colonial” tone of a “master toward a servant.”

            For Shenhav this “racist” mindset goes back to the very founding of Israel. Its establishment as a “Jewish and democratic state” represented—and continues to represent--a “denial of history,” a colonial imposition on the Palestinians, the majority of whom “both inside and outside the Green Line” continue to believe that “war of 1948 is not over yet.” Israel’s refusal to take this narrative into account in seeking to end the conflict is the skeleton in the closet, the “moral crisis” of the Zionist enterprise. He proposes a “coalition of Jews and Arabs who see the solving of the 1948 trauma as a necessary condition for ending the conflict.”       

            Whatever impulses or intellectual rationale Professor Shenhav may have for his skewed  views, it is, to say the least, depressing when members of Israel’s academic elite provide fodder for those who seek to undermine the state by calling into question the legitimacy of the Jewish and democratic principles upon which it was founded. Can our enemies ask for anything more? 

Jack E. Friedman, Ph.D.

 

 

Watch the TV Program

http://www.youtube.com/watch?v=1BLe3lUFBXk

With English subtitles translation (from Hebrew):
Israel, Channel 23, "Erev Hadash" (aka "New Evening Show"): The Journalist Dan Margalit in a front colision with the member of Israeli parlament, Jamal Zahalka fron the Arab Party. Zahalka called the Defence Minister Ehud Barak "a children killer". Margalit didn't ignore, and the fight began, live on TV...

ערוץ 23, הטלוויזיה החינוכית הישראלית, התוכנית ערב חדש, יום 31/12/2009 שעה 17:30 לערך: חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה בעימות חזיתי נגד המראיין דן מרגלית. מעט מהפנינים: אהוד ברק רוצח ילדים, עיתונאי חצר, אפס, תלך מפה, חוצפן.
=======================================================================================

            Yehouda Shenhav's article translated:       

http://mondoweiss.net/2010/01/israeli-television-confrontation-is-a-metaphor-of-the-moral-crisis-in-which-zionism-is-found-today.html

Israeli television confrontation is ‘a metaphor of the moral crisis in which Zionism is found today’

At the moment of truth of the TV drama that unfolded during “Erev Hadash” [New Evening], the Israeli liberal became racist and domineering – a clear product of the nationalistic model called “Jewish and Democratic State” which denies the events of 1948.

Published January 5, 2010

It is very important to watch the “discussion” between MK Zahalka and Dan Margalit on “Erev Hadash”, during which the televised interview between a Jewish journalist and a Palestinian member of the Knesset became a dialog of war. In the blink of an eye, the interviewer became a “fighter” as if by dictates of a state of emergency. This is a [metaphor] of the “Israeli Democracy” situation.

At minute 5:05, MK Zahalka says that Ehud Barak listens to classical music and kills children in Gaza. Margalit admonishes him “That’s Chutzpa” [better translated as “impudence”]. He repeats the word “Chutzpa” in a sequence of more than ten times. The expression “You are impudent” is utilized in general in language within hierarchical relationships and is directed toward a person who does not obey authority. For example: A teacher toward a student, a judge toward an accused, a master toward a servant, a father toward his son. In the history of colonialism, the imperial clerk always viewed the native as a boy. In Israel, too, the Jewish elite always viewed [or treated] the Arabs as lower. But, the real drama in that same conversation starts at minute 6:55 when Zahalka is thrown out of the studio as he laughs: “This is Sheikh Mwanis here”. Margalit hurls “There, the truth [finally] comes out”.

This drama reveals the sting of the conflict and which demonstrates how the gap between liberalism and racism is hair thin. At the moment of truth, the liberal Israeli becomes domineering and racist. This is a glaring product of the nationalistic model called a “Jewish and Democratic state” and one that keeps the skeleton of 1948 hidden in closet.

Especially, since for the majority of Palestinians inside and outside the Green Line, the war of 1948 is not over yet. The “Jewish Democratic” model is based on the denial of history.

In the new anthology of Hebrew poetry about the Nakba, the periodical “Sedek” [crack] published by the editor Professor Chanan Chaver one can find solid testimony of what happened in 1948 from the mouths of Jewish poets. That is the skeleton in the closet, if it is discovered it will threaten the morality and justness of the State of Israel.

The meeting between MK Zahalka and Margalit is a metaphor of the moral crisis in which Zionism is found today. Zahalka dared in his “impudence” to point out the skeleton in the closet, the same one that Margalit is trying to hide. As in totalitarian regimes, Margalit wants to aid the regime in hiding the secret and employs symbolic violence. Margalit’s position is dangerous to the future of the Jews because it seeks to ensure the rights and security through the perpetual use of tanks, instead of opening the conflict up [and getting to the bottom of it].

Unfortunately, this is also Israel’s strategy to ending the conflict. It is based on the illusion that the conflict started in 1967. Just like Ehud Barak already learned in Camp David, he came to solve the ’67 question, but Arafat came to solve the question of ’48. Therefore, the return of Jews to [acknowledging and discussing] 1948 is inevitable.

Actually, in contrast to Dan Margalit, elements on the right recognize the relevance of the war of 1948 to bringing about an end to the conflict. It is important to note that among the settlers decent and democratic positions can be found. For example, Uri Alitzor wrote in “Makor Rishon” [“First Source”, meaning first hand account], that the High Court for Justice’s decision regarding route 443 is justified. Eli’az Cohen, declared the same, a poet and a resident of the Kfar Etzion settlement that his return to Kfar Etzion is the actualization of the right of return and the strengthening of the rights of the Palestinians to return to Yaffo [Jaffa] and Acre.

These positions are similar to those heard among the radical left. There is no doubt that the time has come to think out of the box and to identify new coalitions that will change the manner by which Israeli politics are shaped. This is truly, the big bang, not the dissolution of one party or another. This is a coalition of Jews and Arabs who see the opening of the trauma [wounds] of 1948 a necessary condition for ending the conflict. New perception needs to be formed that will recognize that within the opening of this trauma lies hope to the dead end that Israeli political thinking has gotten into. Dan Margalit, does not participate in this discussion.

Professor Yehuda Shenhav’s forthcoming book “In the Trap of the Green Line: Jewish Political Mass” that deals with the return to 1948 will be published by “Am Oved”.

===================================

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3829657,00.html

שיעור חשוב מח"כ זחאלקה


ברגע האמת של הדרמה הטלוויזיונית ב"ערב חדש", הליברל הישראלי הפך לגזען וכוחני - תוצר מובהק של המודל הלאומני שקרוי "מדינה יהודית ודמוקרטית" שמכחיש את שאלת 1948

יהודה שנהב פורסם:  05.01.10, 12:47 


חשוב מאד לצפות ב"שיחה" בין ח"כ ג'מאל זחאלקה לבין דן מרגלית בתוכנית "ערב חדש", במהלכה הפך ראיון טלוויזיוני בין עיתונאי יהודי לחבר כנסת פלסטיני לשיח מלחמה. באבחת רגע הפך המראיין ל"לוחם" מתוקף תקנות שעת חירום. זהו משל למצב "הדמוקרטיה הישראלית".


 

בדקה 5:05 אומר ח"כ זחאלקה שאהוד ברק שומע מוסיקה קלאסית והורג ילדים בעזה. מרגלית מטיח בו "זו חוצפה". הוא חוזר על המלה "חוצפה" ברצף מעל עשר פעמים. הביטוי "אתה חצוף" מופעל בדרך כלל בשפה בתוך יחסים היררכים ומופנה כלפי מי שאינו מציית לסמכות. למשל: מורה כלפי תלמיד, שופט כלפי נאשם, ריבון כלפי נתין, אב כלפי ילדו. בהסטוריה של הקולוניאליזם. הפקיד האימפריאלי תמיד תפס את היליד כילד. כך גם בישראל, האליטה היהודית תמיד התיחסה לערבים באדנות. 
 
אולם הדרמה האמיתית באותה שיחה מתחילה בדקה 6:55, בסיומה נזרק זחאלקה מן האולפן, כשהוא צועק: "זה שייח' מוניס כאן". מרגלית נדרך: "הנה יצאה האמת".

 

זוהי דרמה שחושפת את עוקצו של העימות ואשר מדגימה עד כמה המרווח בין ליברליות לגזענות הוא דק כחוט השערה. ברגע האמת הליברל הישראלי הופך לגזען וכוחני. זהו תוצר מובהק של המודל הלאומני שקרוי "מדינה יהודית ודמוקרטית" שמחזיק את השלד של 1948 בארון.

 

בעוד שעבור רוב הפלסטינים בתוך ומחוץ לקו הירוק, מלחמת 1948 לא נסתיימה עדיין, המודל של "יהודית ודמוקרטית" מבוסס על הכחשת ההסטוריה. באנתולוגיה חדשה של שירה עברית על הנכבה שפרסם כתב העת סדק בעריכתו של פרופ' חנן חבר (אל תגידו בגת) ניתן למצוא עדות מוצקה למה שהתרחש פה ב-1948 מפי משוררים יהודים. זהו השלד בארון, שאם יתגלה יאיים על מוסריותה וצדקתה של מדינת ישראל. 


 

המפגש בין ח"כ זחאלקה ומרגלית הוא משל למשבר המוסרי בו נמצאת הציונות היום. זחאלקה העז "בחוצפתו" להצביע על השלד בארון, זה שמרגלית מבקש להסתיר. כמו במשטרים טוטליטריים, מרגלית מבקש לסייע למשטר בהסתרת הסוד ומפעיל אלימות סימבולית. עמדתו של מרגלית מסוכנת לעתידם של היהודים משום שהיא מבקשת להבטיח את זכויותיהם ובטחונם באמצעות טנקים לתמיד במקום פתיחתו של הסכסוך לעמקו.

 

לצערנו זוהי גם האסטרגיה של ישראל לסיום הסכסוך. היא מבוססת על האשליה שב-1967 התחיל הסכסוך. כמו שאהוד ברק כבר למד בקמפ דיוויד, הוא בא לפתור את שאלת 67' אולם עראפת בא לפתור את שאלת 48'. לכן, גם חזרת היהודים ל-1948 היא בלתי נמנעת.
 
 

בניגוד לדן מרגלית, דווקא חלקים בימין מכיר ברלבנטיות של מלחמת 1948 לסיום הסכסוך. חשוב לציין שבקרב המתנחלים ניתן למצוא עמדות הגונות ודמוקרטיות. למשל כתב אורי אליצור ב"מקור ראשון", שהחלטת בג"ץ בקשר לכביש 443 היא מוצדקת. כך גם הצהיר אליעז כהן, משורר ותושב התנחלות כפר עציון, שהחזרה שלו לכפר עציון היא מימוש זכות השיבה וחיזוק זכותם של הפלסטינים לחזור ליפו או לעכו.

 

העמדות הללו דומות לאלו שנשמעות בשמאל הרדיקלי. אין ספק שהגיע הזמן לחשוב מחוץ לקופסא, ולזהות קואליציות חדשות שישנו את האופן שבו מעוצבת הפוליטיקה הישראלית. זהו באמת המפץ הגדול ולא פירוק של מפלגה זו או אחרת. זוהי קואליציה של יהודים וערבים שרואים בפתיחת הטראומה של 1948 תנאי הכרחי לסיום הסכסוך. יש לגבש תודעה חדשה שתראה בפתיחת הטראומה הזו תקווה לחוסר המוצא שאליו נקלעה המחשבה הפוליטית בישראל. דן מרגלית לא משתתף בדיון הזה.

 

ספרו של פרופ' יהודה שנהב "במלכודת הקו הירוק: מסה פוליטית יהודית", שעוסק בחזרה ל-1948, עומד לצאת לאור בהוצאת עם עובד
 

     

 

Back to "Tel Aviv University"Send Response
Top Page
Your Responses
    1.  יהודה שנהב וזחאלקה צודקים מרגלית
     From יהושע רוזין, Sent in 11-01-2010
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 102689103Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version
    blueweb