Home
Search
עברית
Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
On the Brighter Side
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Lawfare
Activists Profiles
Readers Forum
Photographs
Anti-Israel Conferences
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
Donate
Number of visitors to IAM
Ben-Gurion University
[BGU] Anti-Israel activist & Israel-defamer Assaf Oron is a candidate for academic position at BGU

Please excuse rush translation to English

 
 

 Libel suit: Academic back-up to the incitement against the IDF
 09.02.10

 
 
Prof. Israel David, a professor in the department of Industrial Engineering and Management at Ben Gurion University filed a suit against the head of that department Prof. Gadi Rabinowitz. The suit sought damages in the sum of 100,000 NIS, David claimed that the Rabinowitz made libelous statements about him in response to his objection about giving tenure to Dr. Assaf Oron. As noted, Prof. David asserted that Oron defames Israel regularly and compares the IDF's actions to Nazi war crimes.
 
The affair began when the tenure committee of the department was scheduled to discuss Dr. Oron's candidacy. During that time it was known that Oron was using his website regularly to disseminate very problematic political contents.
 
 
In  response to the comments by Oron, Prof. David sent an email to his colleagues in the Tenure committee indicating that he, Prof. David, will object to granting tenure to Dr. Oron. He, David, will also work to convince his colleagues to vote agaist this tenure. In his email he told his colleagues on the tenure committee about the background of Dr. Oron's subversive political conduct. This entire matter arose following the case of  Dr. Neve Gordon, also a member of the academic staff of Ben Gurion University. Dr. Gordon published statements defaming the State of Israel, by which he caused severe damage to the reputation of Ben Gurion University. The president of the University, Prof. Carmi,  had to issue an official rebuke of Neve Gordon.   
However, in total disregard of the negative political expressions condemned by David, the Dean of Faculty of Engineering, Prof. Gabi Ben- Dor, accused Prof. David of serious misbehavior. According to Ben-Dor, Prof. David should resign from the tenure committee. Ben-Dor wrote:
"Your oppostion is based on Oron's political views and not on his academic achievements. This is inappropriate and to my mind, it disqualifys you from holding positions at any tenure committee. I hereby call you to resign from the committee immediately".
 

You may read the rest of the article in Hebrew here:

http://www.news1.co.il/Archive/001-D-229543-00.html?tag=21-00-44

אוניברסיטה כמרקחה 

תביעת דיבה: גיבוי אקדמי להסתה נגד צה"ל 
 
 09.02.10  איציק וולף
 
פרופ' דויד התריע בפני ועדת מינויים מפני התבטאויות נגד ישראל ונגד צה"ל של ד"ר אורון שהיה מועמד לקביעות  בתגובה השמיצו אותו הדיקן וראש המחלקה ברבים  כעת הוא תובע 100,000 שקל פיצוי 
  
    
 

פרופ' ישראל דויד, המכהן כפרופסור-חבר במחלקה להנדסת תעשיה וניהול, הגיש תביעה נגד ראש המחלקה שלו, פרופ' גדי רבינוביץ', על-סך 100,000 שקלים, בטענה שזה האחרון הוציא דיבתו רעה, בעקבות התנגדותו להענקת מינוי קבוע במחלקה לד"ר אסף אורון - אשר משמיץ את ישראל דרך קבע ואשר משווה את פעולות צה"ל לפשעי הנאצים.

הפרשה החלה לאחר שוועדת המינויים בהמחלקה אמורה הייתה לדון במועמדותו של ד"ר אורון. באותה עת נודע כי אורון נוהג לפרסם באתר האינטרנט שלו תכנים פוליטיים בעייתיים ביותר. בין היתר כתב [תרגום מאנגלית]:

[ www.stat.washington.edu/assaf/Letter_Jews_Short.htm   www.stat.washington.edu/assaf/israel.html   http://assaf.dailykos.com/ ]


"האם לישראל יש מונופול על תיוג אויביה כנאצים, וכל השאר צריכים לשתוק גם כשהמציאות מדברת בשם עצמה?... "הציבור הישראלי צריך להתעורר כי הוא ישן "ובתוך שנתו מהדקות זרועותיו את אחיזת המוות (בפלשתינים)"... "הרוב הגדול של האוכלוסיה הערבית בשטחים חי מורעב בגטאות... בין מפקדי צה"ל הבכירים דעה מקצועית מפורשת שיש לטפל (באוכלוסיה זו) בדיוק בשיטות בהן נקטו הכוחות הגרמנים לדיכוי מרד גטו ורשה..."


בעקבות הדברים הללו שיגר פרופ' דויד דואר אלקטרוני לעמיתיו לוועדת המינויים ובו הצהיר כי יתנגד למינוי הקבע של ד"ר אורון ואף יפעל לשיכנוע חבריו להצביע נגד המינוי. וכך כתב:


"בעקבות ישיבת ועדת המינויים היום והארותיה החשובות של (פלונית) בעניין המועמד אסף אורון בדקתי הערב היטב את החומר האנטי-ישראלי באתר האינטרנט האמריקני שלו. בעקבות זאת, אבקש אתכם לשים לב כבר בשלב זה, ולהוסיף הודעתי זו לתיק של אסף אורון, אם ייפתח, שהצפוי הוא שכאשר יובא, אם יובא, ד"ר אורון להצבעה לקביעות במחלקתנו, אפעל במרץ לשכנע את חברי להצביע נגד מתן קביעות לד"ר אורון"
.

בדוא"ל זה ביקש להביא לידיעת חבריו לוועדת המינויים את הרקע הבעייתי של פעילותו הפוליטית החתרנית והחריגה של ד"ר אורון. זאת לאור תקדים העבר עם פרסומיו של ד"ר ניב גורדון, החבר בסגל האקדמי של האוניברסיטה. ד"ר גורדון פרסם השמצות נגד מדינת ישראל וגרם לנזק כבד לאוניברסיטת בן-גוריון עד שנשיאת האוניברסיטה פרופ' כרמי נאלצה לנזוף בו.

עם זאת, ולמרות הנימוק הענייני של חשיבות השיקול של ההתבטאויות הפוליטיות החריגות, האשים דיקן הפקולטה להנדסה באוניברסיטה, פרופ' גבי בן-דור, את פרופ' דויד כי מעשהו היה חמור. לדבריו, בעקבות הדברים - על פרופ' דויד אף להתפטר מוועדת המינויים. וכך כתב לו:


"הודעתך המרומזת שהינך מתנגד לקליטת חבר-סגל במחלקתך והודעתך החד-משמעית שהיה והוא ייקלט תפעל נגד מתן קביעות וזאת בהתבסס על דעותיו הפוליטיות ולא על בסיס השיקולים האקדמיים המקובלים במוסד אקדמי כמוסדנו פסולות ולמיטב הבנתי פוסלות אותך מלכהן בוועדת מינויים כלשהי. הנני קורא לך להתפטר מוועדת המינויים לאלתר"
.

פרופ' דויד סירב להתפטר מן הוועדה, אליה מונה שנתיים קודם לכן,

כחודש וחצי לאחר חילופי הדברים הללו, בין דיקן הפקולטה להנדסה, פרופ' גבי בן-דור, לבין פרופ' דויד, פנה מנהל המחלקה של פרופ' דויד, פרופ' גדי רבינוביץ' לכל הסגל הקבוע במחלקה (שהוא, כאמור, הפורום שבו וזימן אותם לישיבה שלא מן המניין, במהלך הפגרה, כשעל סדר היום אך ורק דיון בבחירה מחדש של ועדת-המינויים כששמו של פרופ' דויד כלל לא נזכר בפנייה.

בלחץ המשתתפים בישיבה, נאלץ פרופ' רבינוביץ' להודות שהכוונה היא לפטר, או להיפטר, מפרופ' דויד, שלא כנאמר בהודעת-הזימון לישיבה שלא-מן-המניין שכלל לא כללה את העניין בסדר היום. "משפט השדה" כנגד פרופ' דויד התנהל בהיעדרו.

בתום אותה ישיבה, שהתקיימה ב-18 באוגוסט 2009, הפיץ ראש המחלקה, פרופ' רבינוביץ' מייל בתפוצה רחבה ברחבי האוניברסיטה - לסגל האקדמי הבכיר, לאנשי-הסגל בגמלאות, לסגל האקדמי הזוטר (תלמידי-מחקר), לסגל הטכני ולאנשי המזכירות - כ-75 אנשים בסך-הכל.

אותו מייל כלל השמצות חריפות והטלת דופי ביושרתו של פרופ' דויד ובהתנהלותו על-פי כללי האתיקה.

וזהו נוסח אותה הודעה משמיצה:


"פרופ' ישראל דויד הפיץ מכתב בדואר האלקטרוני בו הוא חשף מידע מדיונים חסויים שנערכו בוועדת המינויים המחלקתית בה הוא חבר. יצויין שוועדת המינויים המחלקתית מורכבת מפרופסורים חברי המחלקה, נבחרת באורח דמוקרטי על ידיהם, ועוסקת בהליכי מינוי, קידום וקביעות של חברי סגל קיימים וחדשים במחלקה. חשיבות החיסיון על דיוני הוועדה (המעוגן בתקנון האוניברסיטה) נובעת משני טעמים, שמירה על צנעת הפרט של אדם שענינו נדון בוועדה והבטחת שיקול דעת מקצועי נקי מלחצים של חברי הוועדה. בעקבות המכתב הנ"ל הורה הדיקן, פרופ' גבי בן-דור לפרופ' ישראל דויד להתפטר מועדת המינויים המחלקתית. פרופ' דויד הודיע לדיקן שהוא מסרב להתפטר. הדיקן ביקש ממני שאסביר לו את דרכי עבודת הוועדה וכשהבין שהיא נבחרה שלא בהתאם לתקנון הורה לי לפזר את הוועדה ולקיים בחירות מחדש, זאת עם ובלי קשר לאירוע עם פרופ' ישראל דויד. לאור הנחיה זו כינסתי אתמול את חברי הסגל הקבועים במחלקה כדי לדון במשבר שנוצר. הגיעו לפגיעה מרבית חברי הסגל הקבועים במחלקה..."
.

בכתב התביעה שהגיש כתב עו"ד חיים משגב בשם פרופ' דויד כי מדובר בהשמצות שאין בהן כל אמת.

"התובע לא הפיץ מכתב בדואר האלקטרוני שבו הוא חושף מידע מדיונים חסויים. כל מה שעשה התובע הוא, כמפורט לעיל, הוא פנייה לחברי ועדת-המינויים בלבד, שבו הוא הביע את חששו האישי מפני ההשלכות העלולות להיגרם אם יתקבל ד"ר אסף אורון בעתיד לסגל הקבוע, מי שנושא על גבו מטען פוליטי, הדומה לזה של ד"ר ניב גורדון, שעמדותיו מציקות ומביכות אפילו את, פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב", ציין בתביעה.

עוד הוסיף כי הנתבע, פרופ' רבינוביץ', אף חטא כלפי התובע משהציג את פנייתו של התובע ככזאת שחרגה ממסגרת של "שיקול דעת מקצועי נקי מלחצים", ופנה לאפיק זר, שאליו אסור, כביכול, לחברי ועדת-המינויים להיכנס - ולא היא.

"פרטיכל הישיבה מצביע על כך שלא רק שיקולים אקדמיים מעורבים בהליכי הקבלה של חברם חדשים לסגל המחלקה", ציין. "לא זאת אף זאת: ברור לכול, שאי-אפשר להם, לחברי ועדת המינויים, להתעלם מאופי פעילותו הפוליטית או מעמדות קיצוניות, מאוסות, לעתים, של מועמד, שכן לימים עמדות אלה עלולות, כדבר הנשיאה, פרופ' רבקה כרמי, לפגוע אפילו בעצם יכולתה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב לשרוד", כתב.

"מכל מקום, המייל מציג את התובע כמי שלא ראוי בעליל לכהן בוועדת-המינויים, או במשרות בכירות אחרות בעולם האקדמי, הן בגלל התנהגותו-כביכול והן בגלל שהוא לא מסתפק בשקילת פרמטריים אקדמיים, אלא מבקש להביא בחשבון גם שיקולים הכרוכים ביכולת של המועמד להשתלב בקהילה, או בפוטנציאל הנזק שהוא יכול לגרום בעמדותיו לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב", לשון כתב התביעה.

עוד מצויין בתביעה כי פרופ' רבינוביץ' לא הסתפק בהשמצה שהפיץ באוניברסיטה, אלא גם גרם למי שהגיע לישיבה של סגל המחלקה ב-18.08.09 לקבל החלטה שאותה הוא עצמו ניסח, שאף בה יש בה משום ביזויו של התובע:


"...חברי הסגל הקבועים במחלקה להנדסת תעשיה וניהול דנו במכתב שהופץ בדואר האלקטרוני ע"י פרופסור ישראל דויד שחשף דיונים חסויים מועדת המינויים המחלקתית בה הוא חבר. הם רואים בחומרה רבה את השתלשלות העניינים, יעשו כל מאמץ שמקרים כאלה לא יקרו בעתיד, ותומכים בהוראת הדיקן לפזר את ועדת המינויים ולבחור וועדה חדשה בהתאם לתקנון..."


"פרסום המייל הנ"ל של הנתבע - כמו גם המייל של דיקן הפקולטה להנדסה אל התובע - מעיד על צביעות, לפחות, או על רשעות-לשמה, שמקורותיה, כנראה, במניעים זרים לחלוטין לנשוא המחלוקת:


התנגדותו של התובע לצירופו של ד"ר אסף אורון לסגל המחלקה לא נבעה מהסתייגותו מדעותיו הפוליטיות, ככל שאלה מותרות בחברה חופשית, אלא מפעילותו האקטיבית לקידומן של עמדותיו הפוגעניות, מדרך הצגתן ומן החשש שלימים תוצג אוניברסיטת בן-גוריון בנגב כמוסד החורג באורח בוטה מן הקונצנזוס היהודי-ציוני;


פגיעה מכוונת בערכי-יסוד של מדינת-ישראל, כמו שעושה ד"ר ניב גורדון, או הצגת מנהיגיה כפושעי-מלחמה, בוודאי שראויה להישקל כאשר נידונה הצטרפותו של חבר סגל למחלקה.


הנתבע, משהציג את התובע כפי שהציגו, כמי שאינו עובד קשה או כמי שאינו מקדיש מאמץ רב להשבחת סגל המחלקה או כמי שפועל באורח חריג שאינו מאפיין את שגרת העבודה של ועדת-המינויים או כמי שאינו מקפיד על יושרה ועל כללי אתיקה, עשה מעשה פסול שיש בו כדי להוציא שם רע על התובע.

פרופ' דויד ציין כי החלטת הגינוי הפורמאלית שיזם הנתבע בהיעדר התובע ואשר מתועדת בכתובים ומתויקת בתיקו האישי, כמו גם ההשמצות האחרות, גורמים לו נזק ישיר. לדבריו, מכיוון שאינו יכול להעריך את הנזקים שנגרמו לשמו הטוב ולהשתכרותו העתידית הוא נוקב בתביעה בסכום של 100,000 שקלים.

 

http://www.news1.co.il/uploadFiles/733638942241669.doc

בבית משפט השלום

בבאר       -       שבע

 

 

            בענין:                          פרופ' ישראל דויד,

                                                ע"י ב"כ עוה"ד ד"ר חיים משגב ושות'

                                                מרחוב פנקס 24, תל-אביב 62661

                                                טלפון: 03-5442007 פקס' 03-5465230

 

                                                                                                            - התובע -

                                               

                                                            - נ ג ד -

 

                                   

                                                פרופ' גדי רבינוביץ,
                                               
מרחוב נועם 9, מיתר 85025
                                               

                                                                                                            - הנתבע -

 

 

            שווי נושא התביעה: 100,000 ₪

            נשוא התביעה:          הוצאת שם רע וגרימת נזק

 

 

כתב - תביעה

 

 

1.                  התובע, פרופ' ישראל דויד, הינו פרופסור-חבר במחלקה להנדסת תעשייה וניהול (להלן - המחלקה) בפקולטה להנדסה (FACULTY OF ENGINEERING SCIENCES) שבאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.

 

2.                  הנתבע, פרופ' גדי רבינוביץ, הינו פרופסור-חבר ומשמש כראש המחלקה.

3.                  (א)             התובע היה חבר בוועדת-המינויים של המחלקה, שתכליתה,
                  בין השאר, לאשר מועמדויות לתקופות כהונה ראשונות,
                  המשמשות מעין תקופת ניסיון למשך פרק זמן של שלוש עד
                  חמש שנים, לקראת הכרעה בשאלה של מתן סטאטוס של
                  קביעות, למי שמבקשים להצטרף למחלקה (להלן - ועדת-
                  המינויים).

(ב)                         ועדה זו נבחרה כשנתיים לפני הגשת כתב-תביעה זה, כמנהגה
                  של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, על-ידי כל חברי הסגל הקבוע
                  במחלקה.

 

4.                  ב-1/7/09, טרם יציאה לפגרה, התקיימה ישיבה של ועדת-המינויים ובמהלכה עלתה מועמדותו של ד"ר אסף אורון.




5.                  (א)             הפרטיכל של ישיבת ועדת-המינויים נערך, כרגיל, בידי
                  הנתבע ולהלן מקצת מן הדברים שנאמרו, ונרשמו, בנושא
                  מינויו של ד"ר אסף אורון:

                              "יש בעיה עם פרסומים באתר האינטרנט שלו שלא קשורים
                              לעניינים אקדמיים... צריך לחשוב האם הוא יגיע הנה וישתיק
                              את פעולתו הפוליטית ויתרכז רק בעניינים אקדמיים... יכול
                              להיות שצריך להעביר לו מסר לגבי הפרדת דעותיו הפוליטיות
                              מהפעילות האקדמית..."

(ב)                         ועוד נאמר בפרטיכל  הזה כך:

                             
"...יש הסכמה שהוא צריך לבוא להיפגש... אך (יש לו) בעיה
                              אישיותית..."

 

6.                  יש להדגיש כבר עתה, שד"ר אסף אורון, המרצה כעת באוניברסיטת וושינגטון שבסיאטל, נוהג לפרסם מאמרים הקוראים לסירוב מאורגן לשרת בצה"ל והמתייגים בחריפות רבה במיוחד את מדיניותה של מדינת-ישראל בשטחים שמעבר לקו-הירוק וכן מאמרים החוזרים וקוראים ליהודים בארה"ב ולנוצרים 'ידידי ישראל באמריקה', "להעניש" את מדינת-ישראל.

 

7.                  ד"ר אסף אורון אף ערך, כתב ותרגם מאמרים עבור האתר "מסרבים למען ישראל" של תנועת "אומץ לסרב" ועבור האתר "יש גבול".

 

8.                  בכתביו של ד"ר אסף אורון, המופיעים בדף שלו באתר האוניברסיטאי של אוניברסיטת וושינגטון, הוא מביע תמיכה בהשוואת פעילותה של מדינת-ישראל בשטחים שמעבר לקו-הירוק למעשיהם של הנאצים, מי שטבחו מיליוני יהודים רק בגלל היותם יהודים - ובכך הוא מזכיר מרצה אחר באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, את ד"ר ניב גורדון, המרבה לפרסם, בין השאר, גם באתרים ניאו-נאציים ואנטישמיים, גם במישרין וגם בעקיפין, תוך שהוא קורא להטלת חרם על מדינת-ישראל ולהגברת פעילות הטרור נגדה.

 

9.                  (א)             מסתבר, שד"ר אסף אורון לא מפגר אחר ד"ר ניב גורדון, מי
                  שפעילותו הבזוייה וכתביו מעוררי החלחלה כבר גרמו נזקים
                  רבים לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב (ראה - להלן).

(ב)                         בד בבד, יצויין שבין כתביו-הגיגיו של ד"ר אסף אורון אפשר
                  למצוא גם אמירות כאלה ( מתורגמות מאנגלית):

     
            (1)        "האם לישראל יש מונופול על תיוג אויביה כנאצים,
                              וכל השאר צריכים לשתוק גם כשהמציאות מדברת
                              בשם עצמה?"



                  (2)        "הציבור הישראלי צריך להתעורר כי הוא ישן "ובתוך
                              שנתו מהדקות זרועותיו את אחיזת המוות
                              (בפלשתינים)"

                  (3)        "הרוב  הגדול של האוכלוסייה הערבית בשטחים חי
                              מורעב בגטאות... בין מפקדי             צה"ל הבכירים דעה

                                         מקצועית מפורשת שיש לטפל  

                                         (באוכלוסייה זו) בדיוק בשיטות בהן נקטו הכוחות
                                          הגרמנים לדיכוי מרד גטו ורשה..."

                             (4)         "...הנימוק הנואל של 'טרור'... הוא (הטרור) באחריותו
                                         של הכובש. טרור זה משול לדרכי  השרידה
                                          המפוקפקות שאיפיינו את יהודי אירופה תחת הרוב
                                          הגויי..."

                            (5)          "בין הימין והשמאל יש סטאטוס-קוו קדוש לפיו לימין
                                          יש הזכות האקסקלוסיבית לחגוג על הדם ולבקש
                                          עוד, בעוד שתפקיד השמאלנים הוא לילל ולגנוח על
                                          כורסאותיהם הרכות תוך גמיעת יין..." (ותוך
                                          התחמקות מסרבנות קולקטיבית).

               (ג)           יש להדגיש שבישיבה משותפת של ועדת החוץ והביטחון
                              וועדת החינוך של הכנסת שהתקיימה לאחרונה  קבע
                              השופט (בדימ.) מישאל חשין, לשעבר המישנה לנשיא ביהמ"ש
                              העליון,  ש"סרבנות קולקטיבית משולה למרד נגד
                              המדינה".


             (ד)            באותה ישיבה אמר גם יו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ש"בעיני
                              מתן לגיטימציה לסרבנות מסכן את עצם קיומה של מדינת-
                              ישראל". דברים דומים אמר גם גדעון סער, שר החינוך.

10.              אין ספק, שד"ר אסף אורון, כמו ד"ר ניב גורדון, מי שמשתלח באורח בוטה במנהיגיה של מדינת-ישראל, בצה"ל ובמפקדיו, ואף אינו מדיר עצמו מפעילויות פוליטיות, שחלקן מאוסות בעליל, יכול, אם יתקבל אף הוא למסגרת של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, ליצור בעיה קשה במיוחד לתדמיתו של המוסד שהוא אבן השתייה של הנגב כולו.

 

11.              (א)             הראייה הטובה ביותר לכך התקבלה אך בימים האלה, כאשר
                  במאמר נוסף, שפרסם ד"ר ניב גורדון ב'לוס אנג'לס
                  טיימס',  הוא קרא, בין השאר, להטיל סנקציות על חברות
                  ישראליות ולהטיל חרם על מדינת-ישראל "כדי להבהיר
                  שהדור הבא של ישראלים ופלשתינים לא יחיה במשטר
                  אפרטהייד
".

(ב)                         אמירות מן הסוג הזה בוודאי יוצרות קרקע מתאימה
                  להתגברות האנטישמיות כלפי היהודים ברחבי העולם תוך
                  ניסיון ליצור דה-לגיטימציה למדינה היהודית שקמה לאחר
                  מלחמת העולם השנייה.



(ג)              לא זאת אף זאת: התבטאויות כאלה מעודדות קבוצות
                  קיצוניות, ואף מדינות, כמו איראן, לקרוא להשמדה של
                  מדינת-ישראל.

12.              (א)             על המאמר הנ"ל של ד"ר ניב גורדון נאלצה פרופ' רבקה כרמי,
                  נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, להגיב בחריפות רבה
                  מתוך חשש רב לפגיעה בתרומותיהם של יהודים ברחבי
                  העולם, כמו גם של נוצרים 'ידידי ישראל באמריקה',
                  שרבים מהם  אף הציפו את לשכתה במחאותיהם. וכך היא
                  אמרה, בין השאר, במכתב שהופץ לכל חברי הסגל האקדמי:

                 
            "...אני רואה חובה לחלוק עימכם את חששותי מנזק חמור
                              ומהשפעותיו האקוטיות על מצבה הכלכלי של האוניברסיטה,
                              על המוניטין האקדמי והחברותי שלה ועל היוקרה המקצועית
                              והנאמנות של כל אחת ואחד מאיתנו..."


(ב)                         לא מן הנמנע, שלא רק החשש מפני פגיעה בנכונות של יהודים
                  לתרום לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב גרם לה, לפרופ' רבקה
                  כרמי, להגיב בחריפות שאיננה אופיינית לה בדרך כזו; מה
                  שבוודאי הכעיס אותה יותר מכול היא עצם החוצפה של ד"ר
                  ניב גורדון לנהוג, ולהתבטא, כגרועים שבאנטישמים, שונאיה
                  של מדינת-ישראל, בשל מה שהיא מייצגת, ולבוז לכל מה
                  שלשמו ולמענו היא הוקמה: חידוש הלאומיות היהודית
                  ויצירת בית לאומי לעם היהודי. 

 

13.              (א)             נוכח כל האמור לעיל - והדברים פורטו רק על קצה המזלג -
                  לא היה לתובע כל ספק שקבלתו של ד"ר אסף אורון כמועמד,
                  בעוד מספר שנים, לקביעות במסגרת של אוניברסיטת בן-
                  גוריון בנגב, דווקא למוסד שנקרא על-שמו של מי שהוביל את
                  תחייתה של הלאומיות היהודית בארץ-ישראל, תהיה לא-
                  נכונה, או לא ראויה, או אפילו מסוכנת, לעתידו ולאיכותו של
                  המוסד שבו הוא מלמד מזה עשרות שנים.

(ב)                         התובע סבר, שכאשר מדובר בפעילות פוליטית אקטיבית, של
                  מועמד להתקבל למחלקה, שהיא בעיקרה פעילות ממרידה,
                  יש בכך כדי לחבל ביכולת של המחלקה לממש את יעדיה
                  הבסיסיים.

(ג)              פעילות דומה של מי שדעתו הפוכה מזו של ד"ר אסף אורון, מן
                  הצד הימני של המפה הפוליטית, הייתה זוכה להתנגדות דומה
                  של התובע.

(ד)                         הסטנדרטים האלמנטאריים שצריכים להיות מקובלים כאשר
                  בוחנים מועמדים לקביעות במחלקה צריכים להלום מוסד
                  אקדמי שחרט על דגלו נורמות אקדמיות מקובלות - ואלה
                  אינם כוללים פעילות פוליטית חריגה, לא-שגרתית, מעוררת
                  אנטגוניזם מהסוג המתואר לעיל.


(ה)                         אחד מחברי סגל ההוראה מחלקה, למשל, הוא אב שכול שבנו
                  נפל במבצע 'עופרת יצוקה'. כלום יעלה על הדעת שבאותה
                  מחלקה ישמש גם מי שמכנה את חיילי צה"ל נאצים? האם
                  ההגנה על אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מי  שספגה אף היא
                  פגיעות מטילי קאסם שנורו בידי ארגוני-טרור מרצועת-עזה,
                  היא פעולה צבאית שדומה למעשי הנאצים במלחמת העולם
                  השנייה?

14.              (א)             התובע יזם, אפוא, פנייה במייל לחברי ועדת-המינויים - ולהם
                  בלבד - עם עותק לדיקאן הפקולטה להנדסה, מי שאמון על
                  קריאת פרטיכלים מחלקתיים על-פי התקנון, בזו הלשון:

                             
"בעקבות ישיבת ועדת המינויים היום והארותיה החשובות של
                              (פלונית) בעניין המועמד אסף אורון בדקתי הערב היטב את
                              החומר האנטי-ישראלי באתר האינטרנט האמריקאי שלו.

                              בעקבות זאת, אבקש אתכם לשים לב כבר בשלב זה, ולהוסיף
                              הודעתי זו לתיק של אסף אורון, אם ייפתח, שהצפוי הוא
                              שכאשר יובא, אם יובא, ד"ר אורון להצבעה לקביעות
                              במחלקתנו, אפעל במרץ לשכנע את חברי להצביע נגד מתן
                              קביעות לד"ר אורון"


(ב)                         מייל זה, שנועד, כאמור, לחברי ועדת-המינויים בלבד, בתום
                  הדיון האחרון לשנה האקדמית, אינו יכול להתפרש כמיועד
                  למישהו שאינו חבר בוועדת-המינויים. תוכנו מלמד על כך,
                  שרק מי שמצוי בהוויה של ועדת-המינויים אמור להבין את
                  כוונת כותבו.

15.              (א)             מייל זה גרם לפרופ' גבי בן-דור, דיקאן הפקולטה להנדסה,
                  ממש לצאת מעורו תוך שהוא קורא לתובע להתפטר מוועדת
                  המינויים לאלתר:

                 
            "קראתי בעיון מספר פעמים את מכתבך לוועדת המינויים
                              המחלקתית ואיני יכול שלא להגיע למסקנה שהמעשה שעשית
                              חמור ביותר.

                              הודעתך המרומזת שהינך מתנגד לקליטת חבר-סגל במחלקתך
                              והודעתך החד-משמעית שהיה והוא ייקלט תפעל נגד מתן
                              קביעות וזאת בהתבסס על דעותיו הפוליטיות ולא על בסיס
                              השיקולים האקדמיים המקובלים במוסד אקדמי כמוסדנו
                              פסולות ולמיטב הבנתי פוסלות אותך מלכהן בוועדת מינויים
                              כלשהי.

                              הנני קורא לך להתפטר מוועדת המינויים לאלתר"








(ב)                         פרופ' גבי בן-דור עוד הרחיק לכת הרבה יותר משאיים על
                  התובע באלה המילים:

                             
"...אחרת, אאלץ לפנות לראש מחלקתך ולהורות לו לפעול
                              לפיזור ועדת המינויים המחלקתית ובחירת ועד(ת) מינויים
                              חדשה במקומה..."


(ג)             ודוק: בשלב הזה, לא עלתה, כמובן, בדעתו של פרופ' גבי בן-
                  דור כל עילה של ממש לפיזור ועדת-המינויים והוא ראה בכך
                  אך דרך להיפטר ממי שעושה "צרות פוליטיות" (קרי: התובע).
                  הוא השתעשע אומנם ב"רעיון" הזה, כדרך להיפטר מהתובע
                  אבל על  עילה של ממש הוא לא חשב, כנראה, באותו שלב.

(ד)                         הרעיון, ההזוי-מה, לטעון שבחירתה של הוועדה, כשנתיים
                  קודם לכן, לא היה תקין, בגלל סטייה של מה בכך מן התקנון,
                  נולד רק לאחר כחודש וחצי (ראה - להלן).

(ה)                         מצער מאוד, שבעולם האקדמי, יש שסוברים, שחופש הביטוי
                  של האחר אינו ראוי להגנה כמו חופש הביטוי שלהם-עצמם.

16.              (א)             הפנייה של הדיקאן, פרופ' גבי בן-דור, למרבה הצער, יש בה
                  לא מעט צביעות - ואף למעלה מזה - והתובע לא ראה להיעתר
                  לה או להיכנע לגחמות הלא-ראויות של דיקאן הפקולטה
                  להנדסה.  

(ב)            פנייתה של הנשיאה, פרופ' רבקה כרמי, לכל הסגל האקדמי
                  (ראה - לעיל) הרי מצביעה על-כך שפעילותו הפוליטית של חבר
                  בסגל האקדמי, ד"ר ניב גורדון, יכולה להיות מטרידה ביותר:

                             
"חברי וחברותי, אינני דנה לגופה של הכתבה (של ד"ר ניב
                              גורדון ב'לוס אנג'לס טיימס'), על אף שאני אישית סולדת
                              ממנה סלידה עמוקה. כל שאני רוצה הוא לשתף אתכם
                              במצוקה אליה, לדעתי, נקלעת האוניברסיטה, לדווח לכם על
                              הסיבה לכך וכאמור להתחלק עימכם בחששות למה שעלול
                              לקרות לעתידה ולהמשך פריחתה של האוניברסיטה..."

 

17.              (א)             פרופ' גבי בן-דור יכול , כמובן, לרחוץ בניקיון כפיו ולהשתעשע
                  באמירות מתיפייפות אבל עובדה היא שאנשים כמו ד"ר ניב
                  גורדון או ד"ר אסף אורון (אם יתקבל כחבר סגל במעמד כזה
                  או אחר) עלולים לסכן את עצם קיומה של אוניברסיטת בן-
                  גוריון בנגב (ראה - פנייתה המלאה של פרופ' רבקה כרמי
                  המצורפת לכתב-תביעה זה).

(ב)            מכאן, שחברי סגל נבחנים לא רק על רקע יכולותיהם
                  האקדמיות אלא גם מעבר לכך.

(ג)              היכולת לתרום לקהילה מהווה מימים ימימה פרמטר
                  סטנדרטי הנשקל אף הוא בוועדות-מינויים.

 

18.              לפיכך, השתוממותו של דיקאן הפקולטה להנדסה, פרופ' גבי בן-דור, נראית על פניה תמוהה, ואולי אף מיתממת, נוכח העובדה שגם במהלך הישיבה של ועדת-המינויים הועלו חששות על רקע דעותיו ופעילותו הפוליטית של ד"ר אסף אורון; מה גם, שכפי שעולה מפנייתה של פרופ' רבקה כרמי, יש מקום לחששות כאלה - ולסינון מועמדים גם על רקע האפשרות שהם יזיקו בעתיד, בפעילותם הפוליטית, למעמדו של המוסד שעל חשיבותו, דומה שאין טעם להכביר מילים.

 

19.              על ההצעה להתפטר, של הדיקאן, פרופ' גבי בן-דור, ענה התובע באופן נחרץ ביותר:

                 
"...מן הנחרצות והפזיזות שנקטת בהן ברור שלא העלית בדעתך לברר
                  את העניין לעומק קודם בשיחה ובצורה חברית. למרות זאת, אם
                  תתחרט, אני עומד לשם כך לרשותך..."

 

20.              (א)             כחודש וחצי לאחר חילופי הדברים הנ"ל, בין דיקאן הפקולטה
                  להנדסה, פרופ' גבי בן-דור, לבין התובע, פנה הנתבע במפתיע
                  לכל הסגל הקבוע במחלקה (שהוא, כאמור, הפורום שבו
                  נבחרת ועדת-המינויים) וזימן אותם לישיבה שלא מן המניין,
                  במהלך הפגרה, כשעל סדר היום אך ורק  דיון בבחירה מחדש
                  של ועדת-המינויים כששמו של התובע כלל לא נזכר בפנייה
                  (ראה - נספח).

(ב)                         "העילה", לכאורה, לצורך לבחור מחדש בוועדת-מינויים
                  הוגדרה כפגם פרוצדוראלי שנפל שנתיים(!) קודם לכן בדרך
                  שבה היא נבחרה.

(ג)             העילה האמתית הייתה, כמובן, הרצון לסלק את התובע
                  מוועדת-המינויים בדרך של קיום בחירות מחדש.

 

21.              (א)             על הזימון המפתיע של חברי הסגל, שלושה ימי עבודה(!) בלבד
                  מראש, הגיב התובע ביום 15/8/09, בין השאר, בזו הלשון:

                             
"...ודאי זכור לכם מכתבו של הדיקן בו פקד עלי להתפטר
                              מוועדת המינויים, "אחרת יורה לרמ"ח לפזר את הועדה ולערוך
                              בחירות חדשות". מאז מצאו הדיקן והרמ"ח עילה שקופה
                              לניסיון כזה, בדמות זה שבתקנון הפקולטי הישן היה כתוב
                              שרק פרופסורים בוחרים. וצריך "לישר את ההדורים" (לפזר
                              את ההדורים, גדי, לא ליישר). כל זה בעיצומה של פגרת הקיץ,
                              כשלועדה לא נועדות פגישות עד אוקטובר, לפחות, וכאשר
                              לפחות שליש מהפרופסורים הנ"ל לא יהיו בגלל הימצאם
                              בחו"ל או (מ)סיבות אחרות. מה דחוף? באוקטובר תמלאנה
     
 
                       שנתיים לכהונת הוועדה הנוכחית וניתן יהיה לבחור על פי
                              הסדר ובנוכחות מתאימה..."
                                                                          . . .
                              "הדרך הפשוטה לטפל בזה... היא להיעדר מישיבת פורום
                              הקביעות שהרמ"ח זימן ליום ג' ב-10 בפגרה (באותה נשימה
                              הוא כותב גם שזה בשביל "לדון" ו"להתייעץ" עם פורום
                              הקביעות, וגם שאח"כ יוצאו הלא קבועים ותישלפנה
                              המעטפות הכפולות). אני ממליץ ומבקש מכם לנהוג כן - בראש
                              ובראשונה לטובת המחלקה. אחרי הצהריים יגיע מי שזה
                              מתאים לו לאירועי סיום השנה, ונשמח כמתוכנן."



(ב)                         התובע, שמאוד כעס על הזימון, הלא-ראוי, של הישיבה של
                  'הפורום הבוחר' דווקא בפגרה, סבר שדיקאן הפקולטה
                  להנדסה, והנתבע, מסיבות כלשהן, בוודאי זרות לעניין,
                  נוהגים בעמיתיהם כב"חבר פוחלצים חסרי בינה", או כמי
                  ש"נתונים למניפולציה", ולכן הוא ביקש, כאמור, מהם שלא
                  להגיע לישיבה שנועדה, מן הסתם, לתכלית אחת: להדיחו
                  מוועדת-המינויים כדי לסלול את הדרך למינויו הלא-ראוי,
                  התמוה, בלשון המעטה, של ד"ר אסף אורון.

 

22.              (א)             ב-18/8/09 אכן התקיימה הישיבה של הפורום שבחר בזמנו
                  את ועדת-המינויים, בנוכחות חלקית בלבד, ובעקבותיה הופץ
                  המייל שיצוטט להלן - וזה הוא היסוד והעילה
                  לתביעה זאת שהגיש התובע כנגד הנתבע.

(ב)                         יש להדגיש, שבלחץ המשתתפים בישיבה, נאלץ הנתבע להודות
                  שהכוונה היא לפטר, או להיפטר, מהתובע, שלא כנאמר
                  בהודעת-הזימון לישיבה שלא-מן-המניין.

(ג)             הנתבע קיים את "משפט השדה" כנגד התובע, בהיעדרו, ומבלי
                  שעניינו של התובע יופיע על סדר היום.

(ד)                         למחרת, הופץ המייל המדווח על מה שהתרחש, לכאורה,
                  בישיבה הנ"ל לכולי-עלמא; קרי: לסגל האקדמי הבכיר,
                  לאנשי-הסגל בגמלאות, לסגל האקדמי הזוטר (תלמידי-
                  מחקר), לסגל  הטכני ולאנשי המזכירות - כ-75 אנשים
                  בסה"כ.

(ה)                         להלן החלק הרלוונטי לכתב-התביעה במייל, זה שבו מפיץ
                  הנתבע דברי-שקר אודות התובע, תוך שהוא גורם לפגיעה
                  חמורה בשמו הטוב וביכולת-שלו להתקדם בעתיד במעלות
                  העולם האקדמי, מה שעלול, ללא-ספק, גם לפגוע בשכר שלו:

                             
"...האמייל שלמטה של פרופ' ישראל דויד יצא בעקבות
                              השתלשלות אירועים כדלקמן:
                              פרופ' ישראל דוד הפיץ מכתב בדואר האלקטרוני בו הוא חשף
                              מידע מדיונים חסויים שנערכו בועדת המינויים המחלקתית
                              בה הוא חבר. יצויין שועדת המינויים המחלקתית מורכבת
                              מפרופסורים חברי המחלקה, נבחרת באורח דמוקרטי על
                              ידיהם, ועוסקת בהליכי מינוי, קידום וקביעות של חברי סגל
                              קיימים וחדשים במחלקה. חשיבות החיסיון על דיוני הועדה
                              (המעוגן בתקנון האוניברסיטה) נובעת משני טעמים, שמירה
                              על צנעת הפרט של אדם שענינו נדון בועדה והבטחת שיקול
                              דעת מקצועי נקי מלחצים של חברי הועדה.










                              בעקבות המכתב הנ"ל הורה הדיקן, פרופ' גבי בן-דור לפרופ'
                              ישראל דויד להתפטר מועדת המינויים המחלקתית. פרופ' דויד
                              הודיע לדיקן שהוא מסרב להתפטר. הדיקן ביקש ממני
                              שאסביר לו את דרכי עבודת הועדה וכשהבין שהיא נבחרה
                              שלא בהתאם לתקנון הורה לי לפזר את הועדה ולקיים בחירות
                              מחדש, זאת עם ובלי קשר לאירוע עם פרופ' ישראל דויד. לאור
                              הנחיה זו כינסתי אתמול את חברי הסגל הקבועים במחלקה
                              כדי לדון במשבר שנוצר. הגיעו לפגיעה מרבית חברי הסגל
                              הקבועים במחלקה..."


23.              דברים אלה, כאמור, שאמר/קבע הנתבע, אין בהם, בעיקרם, כל אמת:

(א)             התובע לא הפיץ מכתב בדואר האלקטרוני שבו הוא חושף
                  מידע מדיונים חסויים. כל מה שעשה התובע הוא, כמפורט
                  לעיל, הוא פנייה לחברי ועדת-המינויים בלבד, שבו הוא הביע
                  את חששו האישי מפני ההשלכות העלולות להיגרם אם יתקבל
                  ד"ר אסף אורון בעתיד לסגל הקבוע, מי שנושא על גבו מטען
                  פוליטי, הדומה לזה של ד"ר ניב גורדון, שעמדותיו מציקות
                  ומביכות אפילו את, פרופ' רבקה כרמי, נשיאת אוניברסיטת
                  בן-גוריון בנגב (ראה - סעיף 14 לעיל).

(ב)                         הנתבע אף חטא כלפי התובע משהציג את פנייתו של התובע
                  ככזאת  שחרגה ממסגרת של  "שיקול דעת מקצועי נקי   

                            מלחצים", ופנה לאפיק זר, שאליו אסור, כביכול, לחברי ועדת-

                            המינויים להיכנס - ולא היא. פרטיכל הישיבה שהתקיימה

                            ב-1/7/09, המצוטט לעיל, מצביע על כך שלא רק שיקולים   

                            אקדמיים מעורבים בהליכי הקבלה של חברם חדשים לסגל

                            המחלקה.

           (ג)              לא זאת אף זאת: ברור לכול, שאי-אפשר להם, לחברי ועדת-
                              המינויים, להתעלם מאופי פעילותו הפוליטית או מעמדות
                              קיצוניות, מאוסות, לעתים, של מועמד, שכן לימים עמדות
                              אלה עלולות,כדבר הנשיאה, פרופ' רבקה כרמי, לפגוע אפילו
                              בעצם יכולתה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב לשרוד.

24.              מכל מקום, המייל מציג את התובע כמי שלא ראוי בעליל לכהן בוועדת-המינויים, או במשרות בכירות אחרות בעולם האקדמי, הן בגלל התנהגותו-כביכול והן בגלל שהוא לא מסתפק בשקילת פרמטריים אקדמיים, אלא מבקש להביא בחשבון גם שיקולים הכרוכים ביכולת של המועמד להשתלב בקהילה, או בפוטנציאל הנזק שהוא יכול לגרום בעמדותיו לאוניברסיטת בן-גוריון בנגב.








25.              הנתבע אף הרחיק לכת וביוזמתו ובעידודו גרם למי שהגיע לישיבה של סגל המחלקה ב-18/8/09 לקבל החלטה שאותה הוא עצמו ניסח, שאף בה יש בה משום ביזויו של התובע:

                 
"...חברי הסגל הקבועים במחלקה להנדסת תעשייה וניהול דנו במכתב
                  שהופץ בדואר האלקטרוני ע"י פרופסור ישראל דוד שחשף דיונים
                  חסויים מועדת המינויים המחלקתית בה הוא חבר.
                  הם רואים בחומרה רבה את השתלשלות העניינים, יעשו כל מאמץ
                  שמקרים כאלה לא יקרו בעתיד, ותומכים בהוראת הדיקן לפזר את
                  ועדת המינויים ולבחור וועדה חדשה בהתאם לתקנון..."

 

26.              הנתבע גם הוסיף חטא על פשע, ובעקבות פרסום ההחלטה הנ"ל אף הוסיף מילות תוכחה שתכליתן הייתה לבזות את התובע:

 
                       
"...חברי הוועדה עובדים קשה מאחורי הקלעים ומקדישים מאמץ רב להשבחת
                        סגל המחלקה מבלי יכולת לחשוף את הקשיים, הדילמות וההישגים בעבודתם.
                        האירוע הנ"ל חריג ביותר ואינו מאפיין את שגרת העבודה של הוועדה ואת
                        ההקפדה היתרה על יושרה ושמירה על כללי האתיקה.
                        אני מאחל ומשוכנע שהועדה הבאה שתיבחר תבצע את מלאכתה נאמנה מתוך
                        תחושת אחריות ושליחות כקודמתה..."


27.              אלה בפירוש דברי הבל ורעות רוח, המציגים את התובע כמי שפעל בניגוד ליושרה המקובלת על שאר חברי הוועדה וכמי שלא הקפיד על כללי האתיקה.

 

28.              פרסום המייל הנ"ל של הנתבע - כמו גם המייל של דיקאן הפקולטה להנדסה אל התובע - מעיד על צביעות, לפחות, או על רשעות-לשמה, שמקורותיה, כנראה, במניעים זרים לחלוטין לנשוא המחלוקת.

 

29.              (א)             התנגדותו של התובע לצירופו של ד"ר אסף אורון לסגל
                  המחלקה לא נבעה מהסתייגותו מדעותיו הפוליטיות, ככל
                  שאלה מותרות בחברה חופשית, אלא מפעילותו האקטיבית
                  לקידומן של עמדותיו הפוגעניות, מדרך הצגתן ומן החשש
                  שלימים תוצג אוניברסיטת בן-גוריון בנגב כמוסד החורג
                  באורח בוטה מן הקונצנזוס היהודי-ציוני;

(ב)                         פגיעה מכוונת בערכי-יסוד של מדינת-ישראל, כמו שעושה ד"ר
                  ניב גורדון, או הצגת מנהיגיה כפושעי-מלחמה, בוודאי
                  שראויה להישקל כאשר נידונה הצטרפותו של חבר סגל
                  למחלקה.

30.              (א)             הנתבע, משהציג את התובע כפי שהציגו, כמי שאינו עובד קשה
                  או כמי שאינו מקדיש מאמץ רב להשבחת סגל המחלקה או
                  כמי שפועל באורח חריג שאינו מאפיים את שגרת העבודה של
                  ועדת-המינויים או כמי שאינו מקפיד על יושרה ועל כללי
                  אתיקה, עשה מעשה פסול שיש בו כדי להוציא שם רע על
                  התובע.

(ב)                         כל אלה, לרבות החלטת הגינוי הפורמאלית שיזם הנתבע
                  בהיעדר התובע ואשר מתועדת בכתובים ומתויקת בתיקו
                  האישי של התובע, גורמים לתובע נזק ישיר (כמוסבר לעיל).

 

31.              (א)             יש להדגיש שלאחר המייל הנ"ל של הנתבע היו התפתחויות
                  נוספות, ובהן פנייה של התובע לרקטור של אוניברסיטת בן-
                  גוריון בנגב, לרבות חילופי מכתבים בין עורכי-דין, אולם לכל
                  אלה אין כל משמעות משפטית.

(ב)                         כמו כן, יש להבהיר כי לאחר שהנתבע התעקש לקיים בחירות
                  חדשות לוועדת-המינויים בתוך הפגרה (ערב ראש השנה) לא
                  העמיד התובע את עצמו לבחירות - ובחר בדרך היחידה
                  שנותרה לו לליבון עמדתו ולהצדקת פנייתו לחברי ועדת-
                  המינויים ולהצגת פרץ האיבה והזדון ששטפו אותו מאז.

(ג)             התובע  היה בטוח שדיקאן הפקולטה להנדסה, פרופ' גבי
                  בן-דור, ישוב ויעשה כל שלאל ידו כדי לסלק את התובע
                  מוועדת-המינויים, היה וייבחר שוב, תוך ניצול ציני של תירוץ
                  כלשהו אחר.

 

32.              הנתבע לא טרח, כמובן, להתנצל בפני התובע או להבהיר את מה שאמר על התובע.

 

33.              התובע אינו יכול להעריך את הנזקים שנגרמו לשמו הטוב ולהשתכרותו העתידית, ולכן הוא מסתפק בסכום הנקוב בראש כתב-תביעה זה.

 

34.              לבימ"ש זה הסמכות המקומית, והעניינית, לדון בכתב-תביעה זה.




             לפיכך, מתבקש ביהמ"ש להזמין את הנתבע להגיש כתב-הגנה ולקבוע בסופו של המשפט שהנתבע פעל בזדון בעת שהפיץ את דיבתו הרעה של התובע ולחייב אותו לפצות את התובע בסכום של 100,000 ₪ (ללא הוכחת נזק ספציפי) בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת כתב-התביעה וכן בשכ"ט באי-כוחו בצירוף מע"מ והוצאות הגשת כתב-התביעה וניהול המשפט.



                                                                                  ___________________

                                                                                            ד"ר חיים משגב, עו"ד

                                                                                                 - ב"כ התובע -

רצ"ב: נספחים

 


ישראל דויד

 

 

 
Back to "Ben-Gurion University"Send Response
Top Page
Your Responses
    1.  Dear professor Ben Dor, I met Neve
     From , Sent in 11-02-2010
    2.  Has anyone ever done a research
     From , Sent in 11-02-2010
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 109848722Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version
    blueweb