מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
מאמרי מערכת
הסתה, הדרה והטייה אנטי-ציונית באוניברסיטאות. דו"ח אם תרצו מאי 2010

 

http://www.stuffings.co.il/Im-Tirzu/AcademicSpeechGag.pdf

"החופש האקדמי שייך גם לסטודנטים,

וזה כולל גם את הזכות לא להיות חשוף

לתעמולה מצד מרצים באוניברסיטה...

החופש האקדמי לא כולל רק את הזכות

לבקר, אלא גם את הזכות להגן על

הממשלה, לעבוד עם הממשלה והזכות

להיות פטריוט. החופש האקדמי שייך גם

לסטודנטים. יש להם חופש לבטא את

זכויותיהם"

פרופסור אלן דרשוביץ'

2

תוכן עניינים

תקציר מנהלים

חלק א:

הדרה, סתימת פיות והטיה אנטי-ציונית בחוגים ובקורסים

1

באוניברסיטאות בישראל.

. מחקר סילבוסים המעיד על הטיה אנטי-ציונית חריפה בחוגים למדעי המדינה

2

2.1 . מחקרה של פרופ’ נירה חטיבה

2.2 . סילבוסים לדוגמה

2.3 . רדיקליות פוליטית חד-צדדית

3. עדויות סטודנטים

3.1 . אוניברסיטת בן-גוריון

3.2 . האוניברסיטה העברית

3.3 . אוניברסיטת תל-אביב

3.4 . אוניברסיטת בר-אילן

3.5 . אוניברסיטת חיפה

3.6 . פרשת הפקולטה למשפטים והקליניקות המשפטיות באוניברסיטת חיפה

. ניצול מעמד מצד המרצים לקידום עמדות פוליטיות חד צדדיות.

חלק ב:

כינוסים של תאים פוליטיים אנטי-ציוניים במתקני האוניברסיטאות ובאישורן

1

. כינוס “אל קודס” – האוניברסיטה העברית

2

3 . מפגן הסתה – ראאד סאלח – אוניברסיטת תל-אביב

4 . הרצאה של ראאד סאלח – אוניברסיטת חיפה

5 . תערוכת קריקטורות אנטישמית – האוניברסיטה העברית

. כינוס “קולות מעזה” – אוניברסיטת תל-אביב

חלק ג:

עצומות והצהרות שכתבו אנשי אקדמיה ישראליים

1

. עצומה למוזיאון המדע בבוסטון נגד הביתן הישראלי

OECD 2

3 . עצומה לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל

4 . עצומה הקוראת לחרם על ישראל

5 . נאום ד”ר מטר בלונדון נגד ישראל

6 . עצומה הקוראת לחרם תרבותי ואקדמאי נגד ישראל

. עצומה נגד קבלת ישראל ל

7

. מכתב לביטול הגעה של אמנים לישראל

3

8

דרום-אפריקה

. עצומה נגד שיתוף פעולה מדעי בן אוניברסיטת בן-גוריון לאוניברסיטת יוהנסבורג,

9

. קריאה לחרם על ישראל

10

. תמיכה בחרם בין-לאומי על ישראל

11

. הרצאה למען חרם בין-לאומי על ישראל

UNISON 12

13 . תמיכה בחרם בין-לאומי על ישראל

14 . קריאה לעצירת השקעות בישראל

לחרם אקדמי על ישראל The Guardian 15 . חתימה בעיתון

16 . עצומת תמיכה בסרבנים

. הצעה לחרם על ישראל של

17

. עצומת גינוי למדיניות ישראל

נספחים:

א . הדו”ח המלא על אודות הטיה אנטי-ציניות בחוגים למדעי המדינה באוניברסיטאות

. בישראל – מחקר סילבוסים

2008

ב . סילבוס הקורס “מבוא לפוליטיקה וממשל” )אוניברסיטת בן-גוריון, תשס”ט(.

ג . סילבוס הקורס “פוליטיקה ומשטר בישראל” )אוניברסיטת תל-אביב, תש”ע(.

ד . מכתב לפרופ’ אנסון.

ה. תרגום כינוס “אל-קודס” באוניברסיטה העברית.

ו . רשימת חותמים על עצומה לסירוב לשרת בשטחים.

ז . רשימת חותמים על עצומה לגינוי תמיכה במדיניות ישראל.

4

בעקבות דיון שנערך בוועדת החינוך של הכנסת ב

אורלב, לתנועת "אם תרצו" וביקש להכין דו"ח מלא על אודות ממצאיה בעניין הדרה, סתימת

פיות והטיה אנטי-ציוניות באקדמיה בישראל. בהתאם להחלטת ועדת החינוך יועבר הדו"ח

למל"ג, וזה מצ?דו ילמד את החומר ויציג את מסקנותיו לוועדת החינוך של הכנסת.

שלא כטענות וההשמצות שהופצו מאז קיום הדיון בכנסת מטרת דו"ח זה אינה לסתום פיות

אלא להיפך: להוביל לחופש אקדמי אמיתי בישראל, לחשוף את ע?צמתה והיקפה של ההטיה

האנטי-ציונית במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל ולהקנות לכלל ציבור הסטודנטים בישראל

את הזכות ללמוד ולחקור באווירה של חופש, כבוד הדדי ופתיחות שלמרבה הצער חסרים היום

במערכת ההשכלה הגבוהה.

28- באפריל 2010 פנה יו"ר הוועדה, ח"כ זבולון

ממצאים עיקריים

א.

חלקו הראשון של הדו"ח מתבסס על מחקר שבחן את היחס לציונות וללאומיות בחוגים למדעי

המדינה באוניברסיטאות בישראל באמצעות בחינת הסילבוסים של קורסים העוסקים בנושאי

לאומיות וציונות. המחקר נערך בחודש מאי

מן הדו"ח עולה שהאחוז הכולל של המחקרים האנטי ציונים והאנטי לאומיים הנלמדים בכלל

האוניברסיטאות בחוגים למדעי המדינה הוא כ

. הנלמדים בחוגים למדעי המדינה הוא כ

המשך חלק א' של הדו"ח דן בניצול מעמד מצד המרצים לקידום עמדות פוליטיות חד-צדדיות.

בנובמבר

באוניברסיטת תל-אביב כי "יש תלמידים לא מעטים של מרצים )בעלי דעות שמאליות(

שמתלוננים מרה ומדווחים שהם נפגעים מאוד מהצגת הדברים המנוגדת לדעתם אבל חוששים

להביע דעות מנוגדות בשיעורים פן הדבר יפגע בציונים שלהם או בדברים אחרים שהמרצה יכול

להשפיע לגביהם". עוד כתבה פרופ' חטיבה שהיא "נתקלת בהמון תלונות של סטודנטים לגבי

מרצים לא מעטים ומתחומים שונים, שמביעים בשיעורים דעות שמאלניות קיצוניות, שתוקפים

את מדינת ישראל, את צה"ל, את התנועה הציונית וגם גרוע מכך". הסטודנטים, הוסיפה, "יושבים

בשיעורים מתוסכלים".

מחקר זה ממחיש את הממצאים שעלו מסקרי ההוראה ומציג עדויות קונקרטיות רבות המעידות

על תחושה של סטודנטים רבים ולפיה תחת המסווה של חופש אקדמי מנצלים מרצים רבים

את מעמדם להפצת תעמולה ועמדות פוליטיות קיצוניות ונתונות במחלוקת, כל זה תוך עירוב

מוחלט שבין האקדמי לפוליטי ולעתים אף תוך הצבת אישים ופעילים פוליטיים מארגוני שמאל

קיצוני בתקן של מרצים אורחים. עדויות נוספות מראות התייחסות מפלה, משפילה ולא עניינית

כלפי סטודנטים שמבקשים להציג עמדות אחרות. מלבד עדויות הסטודנטים מציג הדו"ח כמה

סילבוסים שממחישים את היקף ההטיה והחד-צדדיו?ת. למשל, באחד מהם נדרשים סטודנטים

להשתתף בפעילויות שטח של ארגוני השמאל הקיצוני "מחסום ווטש" ו"יש דין" ואף לקבל על

זה תמורה כספית. להמחשת חומרת ההטיה והאווירה מוצג גם מחקרה של גב' טל ניצן שזכתה

באות האגודה הישראלית לסוציולוגיה על מחקר שקבע שחיילי צה"ל הם גזעניים כיוון שאינם

אונסים נשים פלסטיניות.

2008 בליווי אקדמי של ד"ר אודי לבל וד"ר רן ברץ.80%- , ואילו אחוז המחקרים הציוניים והלאומיים20%-2009 כתבה פרופ' נירה חטיבה, האחראית על סקרי המשוב הנערכים למרצים

תקציר מנהלים

5

ב.

חלק ב' של הדו"ח מאיר את העובדה החמורה שבשנים האחרונות נהפכו הקמפוסים בישראל

לכר פעילות נרחב של הסתה ותמיכה בטרור מצד תאים אנטי ציוניים. הדו"ח מציג כמה כנסים

שנערכו בשנים האחרונות בתוך תחומי האוניברסיטאות באישור הנהלות האוניברסיטאות ותוך

ניצול חופש הביטוי וההתאגדות של תאי סטודנטים להפצת שנאה, תמיכה בטרור וקריאות

להשמדת ישראל. יש לציין שבדו"ח הוצגו רק כמה מקרים קיצוניים, אך מדי שנה נערכים עשרות

אירועים דומים באוניברסיטאות ובמכללות בישראל.

ג.

חלק ג' של הדו"ח מציג את מידת מעורבותם של פרופסורים, מרצים ואנשי אקדמיה ישראלים

בקריאות להטלת חרם, עיצומים וסנקציות על מדינת ישראל. הדו"ח מציג את מעורבותם של

מאות אנשי אקדמיה ישראלים בשורה ארוכה של עצומות, מאמרים, נאומים ופעילויות שנועדו

לפגוע במעמדה הבין-לאומי של ישראל בכלל ובמעמד האקדמיה הישראלית בפרט.

רצוננו להודות לד"ר דרור אידר על הייעוץ והסיוע בהכנת הדו"ח, לד"ר אודי לבל ולד"ר רן ברץ

על הייעוץ האקדמי שנתנו בהכנת מחקר הסיבלוסים בשנת

הישראלית" ולגב' דנה ברנט על העבודה הנרחבת והמעמיקה שעשו על מנת לגבש את ממצאי

חלק ג' של הדו"ח ולעשרות הסטודנטים שאזרו אומץ ומסרו את עדויותיהם בפנינו.

2008 , לארגון "מוניטור האקדמיה

6

הדרה והטיה אנטי-ציונית בחוגים ובקורסים

הטיה אנטי-ציונית בחוגים ובקורסים

היחס לציונות וללאומיות בחוגים למדע המדינה באוניברסיטאות בישראל מבוסס

על מחקר סילבוסים שנערך בחודש מאי

פרס. הדו”ח נערך בליווי אקדמי של ד’’ר אודי לבל וד’’ר רן ברץ.

2008 והוגש לנשיא המדינה מר שמעון

פתח דבר

להלן מוצגים ממצאי מחקר הבוחן את האופן שבו נלמדת הלאומיות בכלל והציונות בפרט

בחוגים למדעי המדינה באוניברסיטאות בישראל. החוג למדע המדינה הוא בית המחקר והלימוד

הטבעי של נושא הלאומיות, אחת התופעות הפוליטיות-חברתיות החשובות והמשפיעות בעולם

המודרני.

המחקר במדע המדינה כדיסציפלינה מובחנת מתחלק לארבעה תחומים עיקריים:

1

. פוליטיקה השוואתית )בחינה והשוואה של משטרים וחוקות(.

2

3. יחסים בין-לאומיים.

4. מחשבה מדינית ופילוסופיה פוליטית.

מבין תחומי המחקר הללו רק התחום הרביעי – מחשבה מדינית ופילוסופיה פוליטית, כולל את

חקר הלאומיות.

לחקר הלאומיות והוראתה באקדמיה הישראלית נודעת השפעה עמוקה על השיח הציבורי-

פוליטי במדינה, שכן כך מתעצבת המחשבה האינטלקטואלית ונבנה השיח, ובמסגרתם מתנהל

הוויכוח הרעיוני בין תומכי הציונות לשולליה. מובן מאליו שבלתי אפשרי לנתק בין היחס לציונות

במאה ה

המודרניות הבולטות.

. חקר המוסדות והבירוקרטיה.21- ובין היחס לסוגיית הלאומיות בכללה, שהרי הציונות היא אחת מן התנועות הלאומיות

מתודולגיה

להכנת המחקר נאספו והושוו עשרות סילבוסים המפרטים את התכנים הביבליוגרפים של

הקורסים העוסקים במישרין או בעקיפין בנושאי הלאומיות והציונות בחוגים למדעי המדינה.

בתוך קורסים אלו יש חלוקה נוספת למגמות וסוגי מחקרים בנושא.

בעולם האקדמי והאינטלקטואלי סוגיית הלאום והלאומיות היא זירה לוויכוח רעיוני רב-שנים בין

גישות שונות, שכל אחת רואה את תופעת הלאומיות באור אחר ולעתים הפוך. המחקר בדק

אם ניתן למצוא בקורסים השונים הטיה מובהקת לטובת תיאוריות מסוימות תוך דחיקה והדרה

של גישות אחרות, או שמא ניתנת במה במידה שווה לתיאוריות המתחרות. בחינה זו מתחלקת

לשלושה תחומים נבדלים:

א. התיאוריה של תופעת הלאומיות, כלומר הגישות העוסקות בלאומיות כתופעה היסטורית

ובוחנות את שורשי הלאומיות, מקורותיה הרעיוניים והתקופות שבהן התפתחה וצמחה. השאלה

העיקרית של מחקר זה היא אם הלאומיות המודרנית היא תוצר של התפתחות טבעית והדרגתית

בת מאות ואלפי שנים או המצאה מודרנית.

א. 1

חלק א

'

7

ב. התיאוריות\פילוסופיות הפוליטיות של צדק, מוסר וסדר חברתי רצוי בצמצומן לשאלה

הרלוונטית ללאומיות, קרי, האידיאולוגיה של הלאומיות והחלוקה למדינות לאום כגורמים

חיוביים, צודקים ומוסריים או כגורמים שליליים ובלתי מוסריים.

ג. היחס הישיר לציונות ולסכסוך בין התנועה הלאומית היהודית ובין התנועה הלאומית

הפלשתינית.

מבט כולל על החוגים למדעי המדינה באוניברסיטאות בישראל:

הערות:

1

של החוקרים המובילים בלבד. תמונה כוללת מגלה נוכחות מסיבית בהרבה של חוקרים אנטי-

ציונים רבים והדרה כמעט מוחלטת של עמדות פרו-ציוניות מהשיח האקדמי.

. יש להביא בחשבון שהנתונים חמורים עוד יותר בהתחשב בכך שמחקר זה הוגבל להופעתם

2

האזכורים של חוקרים ציונים אותרו בקורסים של אוניברסיטה זו.

בשבועות האחרונים הושמעו בתגובה לדו”ח הסילבוסים טענות שלפיהן לימוד שיעור כזה

של מחקרים אנטי-ציוניים ואנטי-לאומיים אינו מעיד על הטיה, משום שייתכן שמדובר בלימוד

ביקורתי של אותם טקסטים. טענה זו משוללת יסוד. ראשית, חשוב לציין שבניגוד לשאלה

הסובייקטיבית כיצד נלמדים הטקסטים, בדיקת התכנים בסילבוסים היא המדד האובייקטיבי

היחיד. שנית, אין כל היגיון בטענה שכ

לאומיים ואנטי-ציוניים ושהמרצים מבקשים לבקר גישה זו בלי להציג מחקרים המציגים גישות

הפוכות. אילו רצו המרצים לסתור את הגישות האנטי-לאומיות והאנטי-ציוניות, כי אז היו מציגים

שיעור דומה של מחקרים המצדדים בלאומיות ובציונות. הטענה שלפיה כ

הם בעלי קו מסוים אך המרצים הם בעלי קו אחר שאינו מגובה במחקרים אינה הגיונית, והיא

סותרת את אופי הפעילות, המחקר והלימוד האקדמי.

אוניברסיטה

בר אילן

תל אביב

ירושלים

חיפה

באר שבע

ממוצע האחוזים:

. המצב באוניברסיטת בר-אילן טוב מזה שבשאר האוניברסיטאות בארץ. כמעט מחצית מן80%- אחוזים מהתכנים שמלמדים המרצים הם אנטי-80%- אחוז מהתכנים

71%

72%

78%

84%

92%

79.5%

29%

28%

22%

16%

8%

20.5%

אחוז כולל של

מחקרים אנטי ציוניים

ואנטי לאומיים

אחוז כולל של

מחקרים ציוניים

ולאומיים

8

ניצול מעמד מצד המרצים לקידום עמדות פוליטיות חד-צדדיות

2.1 . מחקרה של פרופ’ נירה חטיבה

סקרי הוראה שמילאו סטודנטים באוניברסיטת תל-אביב מעידים על חשש של רבים מהם

להביע דעות מחשש לפגיעה בציוניהם ועל התנהלות חד-צדדית של מרצים מהשמאל.

הנה קטע מתוך הכתבה “בכירים באוניברסיטת ת”א: האם אנחנו שמאלניים מדי?” מאת אור

: קשתי, שהתפרסמה בעיתון “הארץ” ב

9- בנובמבר 2009

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1126869.html

יש תלמידים לא מעטים של מרצים )בעלי דעות שמאליות( שמתלוננים מרה, ומדווחים

שהם נפגעים מאוד מהצגת הדברים המנוגדת לדעתם אבל חוששים להביע דעות

מנוגדות בשיעורים, פן הדבר יפגע בציונים שלהם או בדברים אחרים שהמרצה יכול

להשפיע לגביהם.

כך כתבה ראש המרכז לקידום ההוראה באוניברסיטת תל אביב, פרופ’ נירה חטיבה, האחראית

על סקרי המשוב הנערכים למרצים. ההתבטאות יוצאת הדופן, שנכתבה לאחרונה ברשימת

תפוצה פנימית של חברי הסגל האקדמי, עוררה ויכוח בין המרצים, וכמה מהם אף הביעו חשש

מפרסומה.

בתגובה לפניית “הארץ” בעניין כתבה בסוף השבוע פרופ’ חטיבה, השוהה כעת בחו”ל, כי

“הדברים שכתבתי במסגרת הוויכוח הפנימי מבוססים על אינטואיציה והתרשמות אישית,

ומעולם לא נבדקו על ידי או על ידי אחר”. ואולם לדברי יו”ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטת

תל-אביב, שחר בוצר, האגודה מטפלת מדי שנה בכמה תלונות של סטודנטים המוחים על

התנהלות חד-צדדית מצד מרצים בעלי דעות שמאליות: “אם מרצים מביעים את דעתם בכיתה

כך שנוצרת תחושה כי אין זה לגיטימי להביע דעות מנוגדות הרי שהדבר פסול ולא מקובל

עלינו”, אמר בוצר ל”הארץ”. עם זאת הוא הוסיף שמדובר ב”מקרים יוצאים מהכלל”.

“בתוקף תפקידי אני קוראת בסוף כל סמסטר מאות רבות של הערות שסטודנטים רושמים

במשובים של סקר ההוראה”, כתבה פרופ’ חטיבה ב 23- באוקטובר. “אני נתקלת בהמון

תלונות של סטודנטים לגבי מרצים לא מעטים ומתחומים שונים, שמביעים בשיעורים דעות

שמאלניות קיצוניות, שתוקפים את מדינת ישראל, את צה”ל, את התנועה הציונית וגם גרוע

מכך. הסטודנטים”, הוסיפה, “יושבים בשיעורים מתוסכלים”. ועוד כתבה פרופ’ חטיבה כי “נראה

לי שאני קוראת מדגם די גדול ומייצג של תלונות סטודנטים, ומדגם זה מציע שבעצם דווקא

המרצים עם דעות ימניות )אני מניחה שיש כאלו אצלנו( חוששים לבטא דעות אלו בשיעוריהם,

בעוד שהמרצים עם דעות שמאליות, בכל דרגות הקיצוניות, מרגישים חופש פעולה גמור

בהבעת דעותיהם - גם אם אין בעניין זה שום רלוונטיות לנושא שאותו הם מלמדים”.

2.2 . סילבוסים לדוגמה

בחלק זה מצורפים שני סילבוסים מקורסים שנלמדו באוניברסיטת תל-אביב הממחישים את

הממצאים שעלו מסקרי ההוראה שעליהם כתבה פרופ’ נירה חטיבה.

בסילבוסים ניתן לראות שתחת המסווה של חופש אקדמי מנצלים מרצים את מעמדם להפצת

א. 2

9

עמדות פוליטיות קיצוניות ושנויות במחלוקת תוך הצבת אנשים ופעילים פוליטיים מארגוני

שמאל קיצוני בתקן של מרצים אורחים ותוך עירוב מוחלט בין האקדמי לפוליטי.

הקורס “בירוקרטיה, ממשליות וזכויות אדם” משנת הלימודים תשס”ח בחוג לסוציולוגיה

ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל-אביב מועבר על ידי פרופ’ יהודה שנהב והיועצת יעל ברדה.

בקורס מופיע כמרצה אורח גם היועץ המשפטי של עמותת “יש דין”, עו’’ד מיכאל ספרד,

שהתבטא בעבר פעמים רבות בקריאה להעמיד לדין קצינים ישראלים באשמת ביצוע פשעי

מלחמה כביכול.

כחלק מחובות הקורס יוצאים הסטודנטים לפעילות שטח עם ארגוני “מחסום ווטש” ו”יש דין”

.₪ ובתמורה אף זוכים במלגה שנתית של 1450

להלן חלקים נבחרים מסילבוס הקורס:

ביורוקרטיה, ממשליות וזכויות אדם

מרצה: פרופ’ יהודה שנהב

מנחה ומתרגלת: עו”ד יעל ברדה

מרצה אורח: עו”ד מיכאל ספרד

הקורס יעסוק בפרקטיקה ובתיאוריה הניהולית, תוך התמקדות בטכניקות שליטה אשר

צמחו בתוך ההקשר של הכיבוש הישראלי בשטחים. נבחן את המקורות ההיסטורים של

טכניקות אלה וננסה למקמן בתוך ההקשר הקולוניאלי במיוחד זה הבריטי והצרפתי. נדגים

כיצד משתקף הכיבוש, על חללי הריבונות שהוא מייצר, בפרקטיקות הניהוליות של רשויות

הביצוע, המשטור ואכיפת החוק. בין השאר נדגים כיצד משופע הכיבוש ממרחבים נטולי חוק

שבהם חייהם של אנשים הופכים להיות “חיים החשופים” לאלימות או לאיום באלימות. תוך

כדי כך ננתח את המשמעויות הפוליטיות והתרבותיות הכרוכות באנכרוניזם היסטורי ונחברן

לשאלות של מוסר וגזע, של פוליטיקה וריבונות, ושל תיאולוגיה פוליטית. במיוחד נתמקד בקשר

בין גזע לביורוקרטיה, והקשר בינם לבין אלימות על צורותיה השונות. במהלך הקורס נתודע

למורכבות של מימוש זכויות האדם דווקא במפגשים החריגים אך היומיומיים בהן קיומן הוא

החיוני ביותר, נלמד להקשיב לעדות ולסיפור מנקודות המבט של השחקנים השונים באירוע,

ובעיקר “להתבונן מעבר לכתף של הפועל בשירות המדינה” כדי לנסות ולהבין את המנגנונים

ורשתות האירועים הפועלים במציאות.

מבנה הקורס:

הקורס מוגדר כסמינר המשלב בין תיאוריה ופרקטיקה. בנוסף להרצאות של פרופ’ שנהב, עו”ד

מיכאל ספרד ילווה את הקורס כמרצה אורח וכיועץ המשפטי של עמותת “יש דין”. הסטודנטיות

יפעלו, מידי שבועיים, במסגרת הפעילות של פרוייקט המשקיפים על בתי המשפט הצבאיים של

הסטודנטיות .”watch “יש דין” ובפרוייקט הסיוע במנהלות התיאום והקישור של ארגון “מחסום

תפעלנה, בהנחיית הארגונים, בפעולות של תיעוד, סנגור וקישור מול הגורמים המנהליים תוך

ניהול “יומן מסע” של הפעילות. פעילותן תלווה ע”י עו”ד יעל ברדה, הן ברמה הפרטנית והן

ברמה הקבוצתית, לפי קבוצות הפעילות.

10

הסטודנטיות יקבלו דמי נסיעה למקומות הפעילות וכן מלגה שנתית על סך 1450 ש”ח.

בסוף השנה, כל סטודנטית תגיש מאמר המבוסס על פעילותה וחוויותיה המתייחסים לתוכן

התיאורטי של הקורס. חלק מהמאמרים יכללו בספר/חוברת בעריכתו של פרופ’ שנהב, מיכאל

ספרד ויעל ברדה ובשותפות עם הארגונים.

http://law.huji.ac.il/merkazim.asp?cat=936&in=610 : לסילבוס המלא

http://law.huji.ac.il/upload/AK_bureaucracygovernmentalityhumanrights.pdf : ובאנגלית

סילבוס הקורס “פוליטיקה וממשל בישראל” מסמסטר א’ בשנת הלימודים תש”ע בחוג למדעי

המדינה באוניברסיטת תל-אביב )הסילבוס המלא מובא בנספח(.

סילבוס הקורס, המועבר על ידי ד”ר אמאל ג’מאל, כולל מאמרים רבים המבקשים להציג את

הציונות כקולוניאליזם, את המפעל הציוני כמפעל שפוגע במיעוטים אתניים, דתיים או תרבותיים,

ואת ישראל כמדינה המחלישה שכבות רבות ומגוונות באוכלוסייה והופכת אותן לנחשלות.

חשוב להדגיש שכל אחד מהתכנים הנלמדים בקורס לימוד פרטני הוא לגיטימי וראוי לבחינה

וללימוד מעמיק בפני עצמו, אלא שמבט כולל על תוכני הקורס מבהיר חד-משמעית שמטרת

הקורס אינה לבחון את הסוגיות המדוברות מנקודות מבט שונות אלא להנחיל לסטודנטים

תפיסת עולם מסוימת וקיצונית הרואה בציונות ובמדינת ישראל תופעות שליליות.

בין המאמרים הנלמדים בקורס ניתן למצוא את המאמרים האלה:

יהודה שנהב וחנן חבר, “מגמות בחקר הפוסטקולוניאלי”,

בתוך: יהודה שנהב )עורך(

קולוניאליות והמצב הפוסטקולוניאלי

. )ירושלים: הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, 2004 (, עמ’ 189-200

אורי רם,

הזמן של ‘הפוסט’

. לאומיות והפוליטיקה של הידע בישראל )תל אביב: רסלינג, 2004 (, פרק

גרשון שפיר, “קרקע, עבודה ואוכלוסיה בקולוניזציה הציונית: היבטים כלליים וייחודיים”,

בתוך: אורי רם )עורך(

. החברה הישראלית: היבטים ביקורתיים )תל אביב: ברירות, 1993 ( עמ’ 104-119

אלה שוחט, “מזרחים בישראל: הציונות מנקודת מבטם של קורבנותיה היהודיים”,

בתוך: מיכאל ורשבסקי )עורך(

המהפכה המזרחית )קובץ מאמרים(,

. )ירושלים: המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית,

עזמי בשארה,

“מאה שנות ציונות”,

.

יואב פלד, “זרים באוטופיה: מעמדם האזרחי של הפלסטינים בישראל”

. 1993 (, עמ’ 21-35 ( תיאוריה וביקורת, 3

2, עמ’ 71-1261999 (, עמ’ 11-631998 , עמ’ 507-522 , תיאוריה ובקורת, כרך 12-13

11

עזמי בשארה, “על שאלת המיעוט הפלסטיני בישראל”,

בתוך: אורי רם )עורך(,

; החברה הישראלית: היבטים ביקורתיים )תל-אביב: ברירות, 1993 (, עמ’ 203-221

. 1993 (, עמ’ 7-20 ( וכן בתיאוריה וביקורת, 3

סמי סמוחה, “דמוקרטיה אתנית: ישראל כאב-טיפוס”, בתוך: גינוסר, פ’ בראל, א’ )עורכים(

ציונות: פולמוס בן-זמננו

. )באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, 1996 (, עמ’ 277-311

אמל ג’מאל, “בין מולדת, עם ומדינה: פטריוטיזם בקרב המיעוט הפלסטיני בישראל”,

בתוך: אבנר בן-עמוס ודניאל בר-טל )עורכים(,

. פטריוטיזם: אוהבים אותך מולדת )תל אביב: הקיבוץ המאוחד – קו אדום 2004 (, עמ’ 452-399

שלמה סבירסקי,

.57-73 , לא נחשלים אלא מנוחשלים )חיפה: מחברות למחקר ולביקורת,

ברוך קימרלינג,

“ההבניה החברתית של המושג ‘הבטחון הלאומי’ של ישראל”,

.

ברוך קימרלינג,

“הישראלים החדשים: ריבוי תרבויות ללא רב-תרבותיות”,

.308

1981 (, עמ’ 1-112001 (, עמ’ 267-301 ( תרבות דמוקרטית, כרכים 4-51998 (, עמ’ 264 ( אלפיים, 16

2.3 . רדיקליות פוליטית חד-צדדית

כאן מוצגים מקרים חמורים הממחישים שרדיקליות פוליטית שכיחה גם במוסדות לימוד

אקדמיים אחרים מלבד אוניברסיטת תל-אביב.

האוניברסיטה העברית

האגודה הסוציולוגית הישראלית העניקה בשנת 2006 פרס למחקר “נדירותו של אונס צבאי

בסכסוך הישראלי פלשתיני”. העבודה נכתבה באוניברסיטה העברית בחוג לסוציולוגיה על ידי

טל ניצן בהנחיית פרופ’ אייל בן ארי וד”ר עדנה לומסקי-פדר. הטענה המרכזית של המחקר היא

שחיילים ישראלים אינם אונסים פלסטיניות מפני שהם גזענים, משום שהנשים הפלסטיניות

עברו דה-הומניזציה, ולכן הן לא מושכות את חיילי צה”ל.

מכללת ספיר

ניזאר חסן, מרצה בחוג לקולנוע במכללת ספיר. פנה בחודש נובמבר

שהגיע לכיתתו היישר משירות המילואים ואמר לו את הדברים האלה: “לשיעור שלי לא נכנסים

על מדים ולא עם נשק”. חסן אילץ את אייל כהן, קצין בדרגת סגן, לעזוב את הכיתה. מלבד

מקרה זה חתם ניזאר חסן על עצומה ובה קרא לכל הא?מנים ויוצרי הקולנוע בעלי מצפון בעולם

לבטל השתתפותם בכל תערוכה או באירוע תרבותי אחר המתוכנן להתרחש בישראל ולהחרים

פסטיבלי קולנוע ישראליים.

2007 לסטודנט אייל כהן,

12

עדויות סטודנטים

להלן כמה עדויות פרטניות מחמש האוניברסיטאות שהועברו אלינו ישירות מן הסטודנטים

המעידים או באמצעות צד שלישי. עדויות הסטודנטים מובאות כלשונן.

מספר סטודנטים חששו להזדהות בשמם המלא בדו”ח. על מנת להסיר ספק בדבר מהימנותן

של העדויות, שמות כל הסטודנטים יועברו ליו”ר ועדת החינוך של הכנסת, ח”כ זבולון אורלב.

יש לציין ששמות נוספים של מרצים ומתרגלים שעליהם התלוננו סטודנטים רבים הועברו אלינו

ואינם נכללים בדו”ח זה, אך התלונות עליהם דומות לדוגמאות המובאות כאן. עדויות אלה

הועברו לוועדת החינוך של הכנסת.

3.1 . אוניברסיטת בן-גוריון

א.

אורן יפתחאל בקורס שהוא מעביר. חשוב לציין שיפתחאל הוא יו”ר משותף של ארגון “בצלם”

וחתום על עצומות הקוראות לסנקציות על ישראל, והוא מאנשי האקדמיה הישראלים הבולטים

הפועלים נגד ישראל.

לעצומות שעליהן חתום פרופ’ יפתחאל ניתן להיכנס בקישור הזה:

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-47703-00.html?tag=14-04-44

בשיעור שהתקיים ב 14- באפריל

יפתחאל מלמד עובדות שגויות. לתדהמתה, בעקבות האירוע זומנה לשיחת הבהרה עם ראש

החוג לגיאוגרפיה, פרופ’ אבי רובין. לאחר מכן החלה סדרת התכתבויות בדואר אלקטרוני

בינה ובין פרופ’ רובין, והתברר לה שרובין מקבל את גרסתו של יפתחאל למתרחש בלי שכלל

שמע את דבריה ונתן לה הזדמנות להוכיח את טענותיה. אברהם פנתה לארגון “מוניטור

האקדמיה הישראלית” ולעו”ד חיים משגב עקב חששה להגיע לבדה לשיחת ההבהרה,

וכעת היא ממתינה לקביעת מועד חדש לשיחה בהשתתפות עורך דין ופרופסורים נוספים.

הנה העדות המלאה )באנגלית(:

STANDING IN THE FACE OF INTIMIDATION BY RACHEL AVRAHAM

On April 14 and 15, 2010, I published two exposes on Ben-Gurion University’s Dr.

Oren Yiftachel. The class is entitled “Selected Topics in the Geography of the Middle

East.” One of the exposes showed how one of the readings that Oren Yiftachel assigned

was factually inaccurate and how Yiftachel failed to offer a counter perspective to that

reading. The second one was based off of the notes from the second class, which was

taught by Yiftachel’s assistant, Dr. Nir Cohen. I had every intention of continuing to

expose the inaccuracies and biases that are being taught in this class, for I believe that as

a pro-Israel advocate, it was the right thing to do. Israeli citizens needed to become aware

of what was going on in that classroom. However, the system at BGU was not going to

sit by silently and allow me to exercise my freedom of speech by raising awareness about

עדותה של רחל אברהם, סטודנטית לתואר שני בגיאוגרפיה, שנקלעה לוויכוח עם פרופ’2010 העירה רחל אברהם כמה הערות וטענה שפרופ’

א. 3

13

anti-Israel indoctrination in Yiftachel’s class.

On April 16, 2010, I received the following e-mail from the head of my department,

Dr. Avi Rubin.

Rachel,

Your defamatory web postings re Professor Yiftachel and Dr Cohen’s class have been

brought to my attention. I wish to meet with you and discuss the possible ramifications of

this. As next week I will be away, please come to meet me in my office on Monday, April

26th at 2:30. If you happen to have a class at that time, please tell your professor that you

need to leave class for 20 minutes, on my request.

Please confirm, Avi

I was very shocked to receive an e-mail like this. Prior to this e-mail, I had a very

good relationship with Dr. Rubin. I remember taking Ottoman State and Society with

him when I did my study abroad for one year at Ben-Gurion University when I was an

undergraduate. As a professor, he was very balanced. Even on controversial events in

Ottoman history such as whether or not what happened to the Armenians constituted

genocide, Dr. Rubin taught both sides. I remember that we all used to call him the Sultan,

as a joke, since he was a specialist on the Ottoman Empire. When I applied for graduate

school, he wrote letters of recommendation for me and played a major role in influencing

me to study at Ben-Gurion University. I liked him so much as a professor that I even sent

him an invitation to my wedding.Thus, as a result of this long history of previous good

relations, it came as a shock for me to receive an e-mail such as this. How could someone

whom I had been on such good terms with send me an e-mail like this one? While it is true

that in one previous conversation where I complained about the way that Dr. Yiftachel

was teaching, Dr. Rubin reiterated that he could not do any thing about Dr. Yiftachel’s

teaching methods because of the academic freedom that existed in Israel, but it is also true

that he stated that he would side with me if I was graded down for disagreeing with him

or if Dr. Yiftachel was rude to me in class. Thus, I was not expecting to receive an e-mail

like this, especially from Dr. Rubin. Nevertheless, I listened to the advice that I received

and did not respond to this e-mail.

In the meantime, I started to communicate with Dr. Israel David, a pro-Israel professor

at Ben-Gurion University, as well as Dana Barnett and other members of Israel Academia

Monitor on the best way to respond to this e-mail. After a series of discussions that took

14

place during my six day Yom Ha-Atzmot vacation, we came to the conclusion that since

I was at risk for being punished for doing nothing but expressing my ideological beliefs,

it was best that I get an attorney before proceeding with this case. So, on April 22, 2010, I

went to Tel Aviv to meet with Dr. Haim Misgav, who has experience dealing with a series

of cases regarding anti-Israel professors. He agreed to represent me and to send a letter to

Dr. Rubin in response to his e-mail that he sent me. As a response to these proceedings, I

took his advice and did not respond to an e-mail that Dr. Rubin sent me that day, asking

for a quick response regarding our meeting.

So, I went about my business. I spent a day going to Hebron with my class and then

relaxed on Shabbat, and told myself that my attorney would take care of every thing.

Then, on April 25, 2010, I woke up to a phone call from Rozalin, the secretary for the

MAPMES office. She asked about the meeting with Dr. Rubin and I responded that I was

not speaking to him without my attorney present. Then, Dr. Rubin called me himself.

He asked why I had not responded to him, and I explained to him what happened. On

the phone, Dr. Rubin denied that he wanted to punish me. He claimed that my exposes

were making things difficult for Dr. Yiftachel and that he merely wanted to discuss this

with me. He claimed that Israel Academia Monitor did not have my best interest at heart,

and that as the head of my program, he had my best interest at heart. Dr. Rubin insisted

that he just wanted to reach some sort of compromise between Dr. Yiftachel and myself,

without outside parties getting involved. He also claimed that Dr. Misgav was giving me

bad legal advice and that he represented the interests of Israel Academia Monitor, and not

me as a student. I started to think about what he was saying. Given my long history with

Dr. Rubin, I really wanted to believe that he was working for my best interests and just

wanted to come up with a resolution that would work well for every one involved. After

doing some talking with classmates, friends, my husband, my boss, and my attorney, I

was prepared to meet with him alone and give him a chance to work things out in a quieter

manner. Of course, under no conditions would I agree to stop the exposes unless Dr.

Yiftachel changed his teaching methods to include other perspectives, but I was willing

to tone down the attacks a notch and to give Dr. Yiftachel the chance to respond to my

accusations on the Israel Academia Monitor website. For a second, it seemed like every

thing was going to get resolved, especially considering the fact that it appeared that Dr.

Rubin did not want to silence my exposes, just change their tone a bit.

However, what appeared like a good resolution instantly failed the second that Dr.

Rubin responded to the letter that was sent to Dr. Rubin from my attorney. As an oleh

chadasha, my Hebrew was not good enough to read my attorney’s letter. However, my

husband, who is a sabra, did translate what Dr. Rubin wrote to Dr. Misgav and it did not

look good, for in this letter, Dr. Rubin accused me of lying about what happened in the

15

class based off of no evidence other than a statement from Dr. Yiftachel that this is the

case. What Dr. Rubin failed to grasp was that unless Dr, Yiftachel could provide one

example where something that I stated was not accurate and could prove that he stated

something else, his accusation merely has no merit. For both of my exposes, I relied on

a class reading and my notes. I did not pervert my own notes just to make Dr. Yiftachel

look bad. In fact, had Dr. Cohen given other perspectives on the Jewish Diaspora other

than the post-Zionist perspective, I would have had no need to send in that expose to

Israel Academia Monitor. But unfortunately, he only gave one perspective and one

perspective only, so that is why I had to do what I did. As it stands right now, thanks to

this false accusation that I lied about what happened in the class, my meeting with Dr.

Rubin is postponed until Dr. Israel David returns from Europe and can accompany to the

meeting, along with a member of BGU’s Board of Governors that supports me against Dr.

Yiftachel and possibly my attorney. I obviously can’t be alone in the same room with Dr.

Rubin when he has clearly shown that he does not want to be an impartial mediator as he

claimed, but wants to take Dr. Yiftachel’s side without even hearing what I have to state.

In response to this action, I sent the following letter to Dr. Rubin:

Dr. Rubin,

I am afraid that I cannot meet with you without an advocate if you believe that I am

lying about the contents being taught in the class. I am sorry, but Dr. Yiftachel is the one

who is lying when he said that what I wrote is not a reflection of what happened in the

class. The first expose was taken directly from a reading that he assigned and the second

one was taken directly from my notes for that class. You have known me for three years

now. Do you honestly believe that I would lie about something like that? Also, attached is

the reading that Dr. Yiftachel assigned, which you are welcome to read and thus see how

the first expose is contained of quotes taken directly from the text. It is a pity that you have

chosen to blindly believe Dr. Yiftachel before even hearing what I have to say. Until you

sent out a letter to Dr. Carmi and others stating that I was lying, I was prepared to meet

you alone on Tuesday. Now I guess we have no choice but to postpone the meeting until

I have an advocate present.

Rachel Avraham

Initially, he did not reply to this e-mail. However, after sending this letter and talking

to some of my friends, I wanted to give Dr. Rubin one more chance to reserve his judgment

regarding what happened in the classroom until after hearing what I had to say. I did not

think that I was asking for very much. I just wanted a fair hearing and that was all. Given

that Dr. Rubin is the head of our department and I had good terms with him prior to this

incident, I did not want to completely destroy my working relationship with him. So I sent

the following to Dr. Rubin:

16

Dr. Rubin,

I am still waiting for a reply to my last e-mail. I dropped by your office in my break

and wanted to speak with you up front before I met with you, but you were not there. Any

ways, I wanted a clarification on what you sent to my attorney. Did you read the article

that I sent, which showed without a doubt that the quotes from my first expose were taken

directly from that article that Yiftachel assigned? Are you willing to change your position

and remain neutral on what goes on in the class until you hear what I have to say? If you

are willing to do these two things, I might be willing to give you a second chance. If not,

we will need to reschedule the meeting. I am waiting for a reply.

Rachel Avraham

Dr. Rubin did not reply to the second e-mail. However, after I sent the second e-mail,

he replied to the first one. His response was as follows:

Very well. Our meeting on Tuesday is cancelled then. Arranging a meeting with

the presence of a representative of the university’s legal department, together with Prof.

Yiftachel and Dr. Cohen requires re-scheduling.

AR

I then responded to him:

You did not respond to my second e-mail where I said that I wanted to give you a

second chance?

Rachel Avraham

He did not reply to this last e-mail. I suppose, Dr. Rubin wants to stand behind his

program and what he falsely perceives to be academic freedom so much that he not only

does not care to do any thing to stop Dr. Yiftachel from teaching one-sided propaganda,

but also to the point where he is not even open to hearing dissenting opinions on this

matter with an open mind. However, it is important to note that Dr. Rubin is not an

anti-Israel professor. Through out my entire time working with him, I did not witness

any anti-Israel sentiment coming from him. I think this is a case where the head of the

program just blindly sides with the professor just because he is the professor, in addition

to defending his program and his perception of academic freedom, which includes the

right of a professor to teach lies while students can only oppose the professor inside of

the classroom and in their papers, not with non-governmental organizations and lawyers.

17

Dr. Rubin is also terribly worried of the effect that my report could have on recruiting

students to the MAPMES program. One of my classmates said this much, since MAPMES

recruits heavily from Jewish American students on MASA scholarships. I don’t think that

Dr. Rubin has an agenda to make internationals hate Israel like Dr. Yiftachel does, even

though by doing nothing about Dr. Yiftachel and trying to intimidate me into silence; his

actions are having that effect. Dr. Rubin just does not want bad publicity for the program,

so that Jewish Americans will want to study in his program at BGU. He wants to blindly

defend his colleague. And most important of all, he sincerely believes that professors have

the academic freedom to teach lies, while academic freedom does not extend to online

critiques of professors on NGO websites. I understand where he is coming from, even

though I don’t agree with him. I hope that I am able to work this out without completely

destroying my working relationship with Dr. Rubin. Despite my profound disagreements

with him over how Dr. Yiftachel’s propaganda should be dealt with, I still believe that he

is a great professor and a decent person on the whole.

ב.

במבחן בית שהוגש לידי ד”ר גלית בן-ישראל, כחלק מחובות הקורס “טרור אירופי, טרור

פלסטיני: מבט משווה” נמצאה הורדת נקודות לא עניינית. אחת מהן )סומנו רק טעויות, לא

משקלה של כל טעות(, הייתה כשציינתי את תחום הפעילות של אש”ף. אני ציינתי שתחום

הפעילות של אש”ף הוא “ארץ ישראל השלמה, שתי גדות הירדן” הד”ר מחקה וציינה “פלסטין

המאוחדת”.

סטודנט ששמו תמיר כפרי בקורס “טרור אירופי, טרור פלסטיני: מבט משווה”:

ג.

בעבר עוזרת פרלמנטרית בכנסת, ביקשה להישאר בעילום שם:

לא ניתן להתעלם מהסילבוס המגמתי, הקורס של איילת הראל שלו מכיל אוסף מאמרים

בתחומים השונים, אף אחד מהם לא מצדד בצד הציוני של המפה הפוליטית. ההיפך הוא הנכון,

מאמרים אשר נכתבו על ידי שלמה זנד, פראנץ פאנון, עבודות שהמקור לכתיבתן הינו עיתון

הארץ, וניתוח כתבה במהלך השיעור המעודדת סרבנות הם המרכיבים את חומר הלימוד.

הרצאתו של ח”כ דב חנין אשר הועברה במהלך הסמסטר אינה חלק מהסילבוס, כך גם

הסרט “שיחות עם עמי בשארה” – למרות עובדה זו, שניהם היו חלק מחומר הבחינה.

הרצאתו של חבר הכנסת דב חנין ניתנה שבועיים לפני הבחירות, ואף חומר מכך, הוא

התבקש ע”י ד”ר איילת הראל שלו לתאר את משנתו הפוליטית ולספר לנו על פעילות מפלגתו

במשך 15 הדקות האחרונות של השיעור. הנוכחות בשיעור זה היא כאמור נוכחות חובה, אשר

מהווה חלק מהציון הסופי בקורס. כך מחלקה שלמה חויבה לשמוע את דעותיו הפוליטיות

עדות שהגיעה דרך סטודנטית בפגישה פנים אל פנים. הסטודנטית המעידה, ששימשה

18

של אדם מוכשר, אך בעל אינטרסים שנויים במחלוקת בתקופה כה רגישה, שבועיים מיום

התמודדותו לבחירות לכנסת.

הקורס כלל תכנים אנטי ציוניים רבים ושולב באמירות קיצוניות מאוד של המרצה אשר לא

פעם כתבה מייל מחלקתי המתחרט על דבריה – כאמור לאחר שפיזרה את משנתה האנטי

ציונית – בנושא עזמי בשארה והפעילות האנטי ציונית של מדינת ישראל נגדו.

ציטוט ביחס לשוטרי מג”ב: “אני עוד לא נתקלתי בחייל מג”ב שלא מחפש רק להתעלל

בערבים”.

באחד התרגולים בקורס נאמר: “כל ערבי שעושה תאונת דרכים, מכנים זאת פיגוע חבלני”.

ציטוט משיעור הסיכום של הקורס של איילת הראל שלו: “בן-גוריון היה חרא של בן אדם”.

חשוב לי שידעו כי בעקבות הפחד להזדהות והרצון לעשות משהו, התארגנו קבוצה של

סטודנטים בבן-גוריון, וכאשר יש ימים פתוחים שמטרתם לשכנע סטודנטים להירשם ללימודים

אנחנו משכנעים צעירים שמתעניינים לא ללכת ללמוד פוליטיקה וממשל באונ’ בן- גוריון.

ד.

שמי יאיר כוסף, בן

ומרגיזה של תעמולה פוליטית אידיאולוגית המתנהלת ע”י מס’ מרצים במסגרת לימודיי

באוניברסיטה, תעמולה המוסווית מאחורי חופש אקדמי לכאורה. הקורסים עליהם אני מדבר

הם: “מבנה חברתי של מדינת ישראל” של הפרופסור יונתן אנסון, והקורס מבוא לסוציולוגיה

שמעבירה גב’ סיגל רון. בקורס הראשון כל המאמרים המופיעים בסילבוס מאופיינים כמאמרים

אנטי ציוניים ואף גובלים באוטו-אנטישמיות. בקורס השני, אני מצטט את המרצה סיגל רון:

“אני ממליצה לכם מאוד לקרוא את המאמר של אלה שוחט, משום שהוא מפרק לגורמים את

הנרטיב הציוני.”

בנספח ד’ מובא מכתב מחאה שכתב הסטודנט לפרופ’ אנסון.

יאיר כוסף, סטודנט במחלקה לעבודה סוציאלית:29 לומד עבודה סוציאלית, שנה א’. לאחרונה אני עד לתופעה מכעיסה

ה.

המרצה גב’ ריקי שופר, סיפרה לנו על חוקרת פלסטינית מסוימת. שאלתי את המרצה

מאיפה החוקרת הזו הגיעה והיא אמרה לי מחיפה. בהזדמנות אחרת עם אותה מרצה, דיברנו

על ה”פלסטינים” והעלייה היהודית לישראל )לפני קום המדינה( ואמרתי לה שרבים מהערבים

הגיעו בעקבות הבריטים לפלשתינה בשביל לחפש עבודה, וכי לא שכל מי שהיה פה ב 48- היה

כאן מאז ומעולם. היא אמרה לי שזה בפירוש לא נכון, ושהיא חוקרת הרבה זמן בתחום ואף פעם

לא שמעה על הטענה הזו, ושכל הערבים שגורשו ב 48- היו כאן תמיד.

מרצה אחר, ד”ר אפריים דוידי, מעביר קורס על מדיניות רווחה בישראל, הטענה שלו )והוא

מצטט מתוך הסילבוס שהוא בנה, שמורכב כולו ממאמרים מתוך “אדווה”( ששמירה על חיי

אזרחים ביו”ש זה נטל פוליטי על התקציב.

עדות הסטודנט איתמר שיאון:

19

3.2 . האוניברסיטה העברית:

א. הסטודנטית ה?לה אשר )שימשה סגנית יו”ר אגודת הסטודנטים(:

בקורס “סוציולוגיה של החינוך” עם פרופ’ תמר רפפורט המרצה ניסתה להסביר לנו את עניין

הקושי במעברים והצורך בטקסים. לשם כך, היא בחרה כדוגמא את הסטודנטים הפלסטינים

שיוצאים לראשונה מהבית בגיל

ציטוט מדויק של דבריה: “ניקח לדוג’ את האוני’ העברית, האידיאולוגיה שמנחה אותה היא

שהסטודנט הממוצע, הדומיננטי, הוא יהודי-עברי אחרי שירות צבאי. והסטודנטים האחרים,

הפלסטינים – הם נושרים, הם פחות נחשבים”.

אני מסכימה עם כך שהם נושרים, שקשה להם ושהאוניברסיטה צריכה לטפל בנושא ולהיות

רגישה. ואני כל הזמן אומרת שזה המעבר הראשוני שלהם למחוץ לבית וכור ההיתוך המקביל

לצבא. אבל האם זה אומר שהם פחות נחשבים? האם האוניברסיטה נותנת להם להרגיש ככה?

האם הם צריכים לשמוע בשבוע השני בשנה א’ מפי מרצה בכירה שהם פחות נחשבים ושכך

האוני’ העברית )“בגלל שהיא קרויה העברית ולא הישראלית או הירושלמית”( רואה אותם?

לדעתי, אפילו מבלי להתכוון )או שכן(, היא מחדירה להם, ולסטודנטים היהודים, תחושות

נגד האוניברסיטה והמדינה מבלי שתהיה לכך סיבה אמיתית.

בשנה שעברה לאחר יום העצמאות אמרה הפרופסור רפפורט: “אני לא מאמינה לכמות

הנוכחים בכיתה. זה מפליא אותי בעקבות מה שהיה אתמול, מה שאתם קוראים לו חג”.

באחת ההפגנות של התאים הערביים נשמעו קריאות כגון “חמאס חמאס תפגיז את

שדרות”; “בדם ואש נפדה את פלסטין”; “מוות ליהודים”. ה?לה שלחה מסרון מהפלאפון ועברה

באוניברסיטה וקראה לסטודנטים יהודים לצאת להפגנת תמיכה בצה”ל. האירועים החוזרים

ונשנים האלו לא הפריעו לפרופ’ אבנר דה-שליט, ראש החוג למדע המדינה, להקדיש שיעור

שלם “למעשה הלא-דמוקרטי” שעשתה לטענתו ה?לה אשר, כאשר קראה לחבריה היהודים

לעזוב את כיתות הלימוד ולהפגין נגד התאים הערבים. העדויות על שהתרחש באותו שיעור

חלוקות. הסטודנטים שנכחו בקורס מודים שבפתח דבריו סיפר המרצה לתלמידיו את העובדות

על התנהגותה של אשר. המרצה סיפר שבמהלך הפגנת הערבים שלחה אשר הודעה לחבריה

ממכשיר סלולארי שקיבלה מהאגודה ונקטה עמדה לטובת בני עמה. מכאן חלוקות הדעות.

היו סטודנטים שטענו שלאחר פתיח זה העלה המרצה לדיון דמוקרטי את התנהגותה ואפשר

לתלמידים להביע את דעתם בחופשיות. אחרים טענו שהפרופסור נקט עמדה חד-משמעית

ושלל בנחרצות את הלגיטימיות במעשיה. הנה דבריה של ה?לה אשר על המקרה:

חמישה סטודנטים שונים שישבו בשיעור, סיפרו לי שדה-שליט הישווה את מה

שעשיתי לנאציזם, למרות שהוא סייג באלף אלפי הבדלות. מרצה שמלמד על דמוקרטיה

אינו טורח לעשות את הדבר הבסיסי ביותר ולבדוק אתי מה היה שם ומהן עמדותיי, לפני

שהוא חורץ את עמדתו מול כיתה שלמה.

18 לאוניברסיטה.

20

ב. עדותו של הסטודנט י’:

Problems faced by research students

Academia is naturally a critical entity. The process of training an academic, in the

social sciences especially, is to facilitate the student to find holes, errors, misjudgments

in already existing theory or the perceived intellectual ‘norms’. Despite the fact that in the

world at large Israel is defamed constantly and as such anti-Israel ideas are the ‘norm’ -

here in Israel the Israeli academia in general considers the Israeli government and state

to be the ‘norm’ and thus the main focus of critical thought and criticism. So there is a

definite and observable trend in Israeli Academia to be excessively critical of Israel as a

historical, cultural and political phenomenon.

It is without doubt the role of Academia to provide insight and criticism into a given

society – in Israel the tendency is for our academics not to act as part of an “in-house” selfcritical

process, instead the tendency is to fan the flames of the foreign bigoted anti-Israeli

activists seeking to twist Israel’s global image by holding it to a standard no other nation

is held to. Two contemporary examples are 1. Neve Gordon writing his opinion piece

in the LA times, not in Haaretz or Maariv, thus aiming at a foreign rather than domestic

audience. 2. Ilan Pappe, perhaps the most deplorable and infamous, of Israel’s critics,

rather than continuing his work at the university of Haifa moves to the UK with his books

being entirely directed at non-Israeli audiences. There are many other similar examples.

The likely reasoning behind these actions is because Israel is a very small academic

arena and the world outside is near-obsessed with Israel related topics. It would appear

to have become an established career route for Israeli academics to promote themselves

internationally by excessively criticizing Israel to non-Israeli audiences.

Having established the nature of Israeli academic culture, I will deal specifically with

the problems research students face. A student with a balanced view of Israel (that is a view

which acknowledges there are problems here but in comparison to other nations, Israel

manages to maintain a standard of human rights, freedom, democracy, accountability

and transparency that few peaceful first world nations achieve) will find themselves

immediately intellectually at loggerheads with the prevailing academic culture around

them. It is possible this will make the leave academia, or elect to study abroad; either

option being far from ideal. It is of critical importance that we train academics which

are able to argue our case internationally and fight against this overwhelming tide of

defamation. On a personal note, having studied for my first and second degree abroad,

the amount of hostility, which Jews and Israelis face on Israel related topics is intolerable.

Due to this academic culture, those reasonable students we retain will invariably not be

given the tools in their education to fully research and develop opinions supportive of

Israel.

21

The first problem of PhD students at Israeli universities is that in order to even apply,

let alone be accepted, you need to have the support of a faculty member. Whether the

faculty member chooses to accept you or not is totally up to them. Unlike first and second

degree students who do not need to seek this support. There is potentially a huge room

for bias, especially in the case of overly idealistic academics. I know of no appeal process

by which someone can appeal a rejection of a potential supervisor. The supervisor is so

important, that even if you could appeal, it would certainly kill and potentially fruitful

relationship. This is a clear and unrestricted possibility for ideological bias, made worse

by our limited resources, so that either reasonable students are not accepted, or are forced

to conceal their true views in order to be accepted and maintain a close supervisorresearcher

relationship.

The second challenge is the issue of the PhD research topic itself. The research

proposal prepared after the ‘Shlav aleph’ needs to be approved unanimously by a

committee of the supervising academic and two other academics. The most important

support is from the supervisor. Should there be strong ideological differences between the

two, the outcome would either be the loss of a supervisor for the student, OR the student

changing his project to fit the interests and ideology of the supervising academic. This

results in an observable and demonstrative tendency of extreme left wing students being

allowed to research and publish anti-Israeli research, whereas reasonable students are

forced to conduct research and publications of a neutral tone that are neither supportive

nor critical of Israel. As a result we have at the end of the PhD process academics with

projected careers in Israel ‘bashing’ and academics with bland largely sidelined research

boarding on the irrelevant.

This academic culture is so observable that reasonable academics will inform PhD

students to keep their opinions to themselves. I was once told that anything “right of

Meretz” was best not spoken aloud or it would have a seriously detrimental impact on my

career in Israeli academia.

As a way of policy suggestions – I suggest that the committee looks into passing

a symbolic motion in the Knesset acknowledging the difficulties faced by reasonable

students in the Israeli academic culture. This requires no budgetary allocation and

would be a powerful tool to refer to when challenging decisions and appointments in

universities. The second and more potent policy suggestion would be to actually allocate

some money, in our desperately underfunded university system, to support the work of

reasonable pro-Israeli PhD students. As if we are unable to produce those people who will

be the intellectual supporters of our whole way of life, can we really leave it to fate and

the outside world to do it for us? Academia relative to the global image of Israel is not a

distant ivory tower. The defamers of Israel of Academic backgrounds such as Ilan Pappe,

Norman Finkelstein, Avi Shlaim, Noam Chomsky are the most read authors on the topic,

as a visit to the politics section of any popular bookshop will demonstrate

22

3.3 . אוניברסיטת תל-אביב

עדות מפי עו”ד יניב אהרון, בוגר הפקולטה למשפטים:

במסגרת לימודיי בפקולטה למשפטים באוניברסיטת ת”א, מרציי כפו עליי לשמוע את

דעותיהם הפוליטיות-שמאלניות במספר רב של מקרים וקורסים, אך ככל שהדברים נעשו

במידה סבירה, הגיונית ורציונאלית, פשוט התעלמתי )הגם שברור שאיני יכול להשמיע את

דעותיי בפני המרצה כפי שהוא מרשה לעצמו להשמיען בפניי(. בשנת הלימודים הרביעית

לתואר לקחתי קורס בשם “זכויות מיעוטים” המועבר על-ידי ד”ר יוסף ג’בארין. לאורך הקורס

היה ברור לגמרי שלמרצה ישנה אג’נדה ברורה – לשכנע את הסטודנטים שמדינת ישראל הינה

מדינה אפרטהייד גזענית. כלומר, ככל שד”ר ג’בארין דיבר על מיעוטים אחרים בעולם, הוא

עשה זאת כדי להדגים עד כמה ישראל היא גזענית כלפי המיעוט הערבי בישראל. כל הקורס

לווה בהערות ביניים הזויות ומופרכות, כך למשל טען ד”ר ג’בארין שהפסיכומטרי בישראל מוטה

באופן חד צדדי לטובת היהודים. כאשר שאלתי אותו כיצד זה יתכן, הוא השיב שסטטיסטית

ממוצע הציונים של הערבים הינו נמוך מזה של היהודים, משמע – ישנו קיפוח במבחן. הערתי

לו שמתמטיקה הינה שפה בינלאומית, וכך גם אנגלית, וכי כל ערבי-ישראלי רשאי לבחור

אם ברצונו להיבחן בערבית/עברית. ד”ר ג’בארין חזר על עמדתו כי תוכנית וניסוחית המבחן

הוא מוטה. כמובן שאף אחד לא מעז להתווכח עם ד”ר ג’בארין שכן כולם מפחדים להיתפס

כ”גזענים” או מפחדים שהדבר יבוא לביטוי בציון שלהם. ולא בכדי.

המבחן של הקורס היה מורכב משלושה חלקים כאשר בחלק השלישי נתבקשנו לבחור

זכות כלשהי שהמדינה מונעת מהמיעוט הערבי בישראל ולהסביר את מהות הזכות וכיצד היא

נמנעת מערביי ישראל. בהינתן שאלה כזו ברור שחשתי שהציון שלי יהיה גבוה ככל שאביע דעות

אנטי-ציוניות ופרו המיעוט הערבי.

3.4 . אוניברסיטת בר-אילן:

פנייה שהגיעה מסטודנטית שחששה לחשוף את שמה. זאת הפנייה היחידה בדו”ח שאיננו

יודעים את שמה של הפונה אלא רק את כתובת הדואר האלקטרוני שלה. יש לציין שאחרי

המכתב הראשון שבו התלוננה היה עלינו להתכתב א?תה עד למסירת שמו של המתרגל.

בהרצאה של אחד המתרגלים במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, שילב מתרגל את

דעותיו הפוליטיות השמאלניות בהערות בשיעור. הוא השתמש בביטויים מעליבים כמו “הדתיים

הלאומיים חושבים שהשמש זורחת להם מהתחת”; “תקום מדינה פלסטינית בתוך שנתיים

כאשר נפנה עוד ועוד התנחלויות” ועוד ביטויים כנגד הדתיים והציונות. אני כותבת את האימייל

הזה בצורה אנונימית, אין לי כל רצון להזדהות. רק להביא לידיעתכם את העניין הזה.

המכתב השני מאותה סטודנטית:

המקרה הזה הוא אחד מיני רבים אצל אותו מתרגל בשיעורים מסוימים. בפעם האחרונה

זה כבר עבר את הגבול כשהצהיר על עצמו שהוא אתאיסט ושאובמה הוא המשיח ושאר

ההתבטאויות שרשמתי באימייל הקודם. בכל מקרה, אני לא רוצה שהעניין יגבול בלשון הרע

ורכילות לכן מלכתחילה העדפתי שלא לומר את שמו של המתרגל. האירוע התרחש ביום ראשון

.) שעבר, בניין

102 כיתה 3 )בשעות תרגול של המחלקה לסוציולוגיה, 14:00-15:00

23

המכתב השלישי על אותו קורס. שם המתרגל: אסף שרעבי. הסטודנטית: “בחרנו שלא

להתעמת איתו כיוון שאנחנו יודעים שהוא אחד שאוהב להתסיס ומחפש אקשן”.

3.5 . אוניברסיטת חיפה

עדות הסטודנט מ”פ:

ישבתי ליד ק’ בשיעור היסטוריה של המזה”ת והמרצה פרומה זקס סירבה לקרוא למלחמת

העצמאות בשמה, אלא קראה לה מלחמת 48 . במהלך אותו שיעור היא השתמשה גם במושג

לא ברור בשם “מדינת ישראל פלסטין”. היה מקרה בקורס אחר שבו סטודנטית הציגה רפראט

בחוג לתקשורת בקורס שנקרא תקשורת ומגדר הרפראט היה על מחבלות והוצג באופן של

הערצה המרצה, מרי תתורי, נתנה לה להעביר את המצגת בלא כל הפרעה.

3.6 . פרשת הפקולטה למשפטים והקליניקות המשפטיות באוניברסיטת חיפה

מ’, סטודנט שנה ג’ בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, מספר:

רקע: אחד הפרויקטים הבולטים של הקרן החדשה לישראל הוא תוכנית המשפטנים

בשיתוף עם ארגון שתי”ל. התוכנית פועלת כ 26- שנה ומכשירה מידי שנה עו”ד יהודי ועו”ד ערבי.

תנאי הקבלה לתוכנית הוא שהם יהיו “בעלי מחויבות לזכויות אדם ואזרח המעוניינים להתמחות

בתחום ולעסוק בו.” מטרת התוכנית היא להזין את האליטה המשפטית של מדינת ישראל

באנשים ש”חושבים נכון” שיחדרו לכל תחומי המשפט:אקדמיה, בתי משפט, פרקליטות, ייצוג

של ארגונים מסויימים וכו’. תחקיר מקיף אודות תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה פורסם

ע”י עינת ארליך בעיתון מקור ראשון. ארליך מצביעה על כך כי במקרים רבים הקטגור הסנגור

ולעיתים אף השופט הם בוגרי תוכנית המשפטנים של הקרן החדשה.

http://www.news1.co.il/Archive/003-D-45887-00.html?tag=13-53-08 : לכתבה המלאה

הפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה

עם בוגרי תכנית המשפטנים של הקרן נמנים ד”ר נויה רימלט, מרצה למשפט פלילי, וד”ר

אילן סבן. השניים עסוקים ללא הרף בהטפה פוליטית מבית היוצר של השמאל האנטי-ציוני.

התחושה בקורסים של ד”ר סבן היא שעל מנת לקבל ציון טוב במבחן על התלמיד להפנים את

הרטוריקה “הנאורה” של המילים “כיבוש” ו”נאכבה”. תלמיד שיביע דעה אחרת יידחה בתקיפות.

סבן הוא גם העורך של כתב העת המקצועי “משפט וממשל” שמרבה לדון בנושאים פוליטיים

מנקודת מבט משפטית. הכתבות בעיתון מבטאות דרך קבע אג’נדה קיצונית של השמאל

הרדיקאלי. תנאי קבלה בסיסי למערכת העיתון הוא פשוט: “להיות בצד הנכון”. סטודנט שירצה

להתקבל לעיתון עם ציונים מעולים וקורות חיים מרשימים יהיה עליו להכין פסק דין ולהציגו

בריאיון. כל ניסיון לעסוק במשפט הציבורי שלא עוסק בערבים ינחל כישלון. סבן מנסה תמיד

למשוך את השיחה לכיוון זכויות הערבים במדינת ישראל ללא שום קשר לנושא השיחה.

קליניקות משפטיות

ד”ר סבן אף פעיל בקליניקה לזכויות המיעוט הערבי-פלסטיני. באוניברסיטה יש כמה

קליניקות, וכולן עוסקות בנושאים חשובים, כגון מעמד האישה וזכויות אסירים )לא רק ביטחוניים(.

24

אולם אוניברסיטת חיפה היא היחידה ש”מתהדרת” בקיומה של קליניקה כזאת במדינת ישראל.

הקליניקה, שאותה מנהל סבן עם חברו לתכנית המשפטנים של הקרן, יוסף ג’בארין, מתהדרת

בהישגים רבים. הנה דברים מתוך הסיכום החצי-שנתי של הקליניקה לזכויות המיעוט הערבי

בישראל:

1

1

האוניברסיטאות מנהיגות רף גיל מינימום של גיל

תנאי זה פוגע בעיקר בסטודנטים הערבים אשר נרשמים על פי רוב בגיל

הוגשה תובענה נגד האוניברסיטאות לביטול תנאי גיל מינימום לקבלה לאוניברסיטאות.

( הגבלת גיל בכניסה לאוניברסיטאות – שיתוף פעולה עם ארגון כראמה לזכויות האדם:19 ו 20- כתנאי קבלה למקצועות מסויימים.18 לאוניברסיטאות.

2

סרבו לעמוד בעת השמעת ההמנון בטקס הסיום של טורניר ספורט ארצי )הם היו האלופים(.

הקליניקה הכינה נייר עמדה אודות מתן פטור עבור תלמידים ערבים שלא לעמוד בהמנון.

3( מידע חסוי – שיתוף פעולה עם מרכז עדאלה: מחקר משפטי אודות השימוש במידע חסוי

בבתי המשפט לרבות אופן ההתמודדות עם השימוש בראיות חסויות בעת הפעלת סמכויות

שע”ח, מעצרים מינהליים, צווי הגבלה וכדומה.

הבעיה העיקרית בפעילות הקליניקה אינה האג’נדה הקיצונית שהיא מבקשת לקדם אלא

שהיא מבקשת לתייג את עצמה באוניברסיטה כגוף א-פוליטי. כך היא מוצגת לסטודנטים

בכנסים רשמיים, ממומנת מתוך הכספים של האוניברסיטה והפקולטה ומעודדת סטודנטים

לבוא ולהיות שותפים בארגון שמטרתו קידום אינטרסים פוליטיים קיצוניים.

אחד הסטודנטים הבולטים בפקולטה הציע להקים קליניקה לענייני משפט בין-לאומי

הומניטארי שתסייע בהגנה על ישראלים הנתונים בסכנה של תביעה משפטית בחו”ל על פשעי

מלחמה. בהחלט מטרה מבורכת ו”ממלכתית”. אולם היא זכתה לתגובה פושרת בפקולטה.

לטענתם, מדובר בנושא פוליטי במחלוקת. האם לסייע לילדים ערבים להימנע מלשיר את

ההמנון הוא נושא ממלכתי שיש עליו קונצנזוס?

עוד קליניקה בעייתית היא הקליניקה לזכויות אסירים ושיקומם – קליניקה בפקולטה

למשפטים של אוניברסיטת חיפה העוסקת בסיוע ל... עצירים בטחוניים

בזכויות של כל האסירים )נושא חשוב( הם עוסקים רק באסירים פלסטינים וערבים. הקליניקה

מנוהלת על ידי ד”ר חאלד גנאים, מרצה באוניברסיטה, ועו”ד עביר בכ?ר

. עדאללה

( עמידה בהמנון שיתוף פעולה עם מרכז מוסאוא: תלמידי בית ספר ערבי בשם שיזף,2. במקום להתעסק3, בכירה בארגון4, שבו היא תוקפת את המדינה בעניין דו”ח גולדסטון 5

קליניקה זו היא אפוא זרוע ארוכה של עדאללה – הפעם במימון ממשלתי ובסיוע של

סטודנטים ישראלים.

לסיכום, הקליניקות לזכויות אסירים ולזכויות המיעוט הערבי עובדות בשיתוף עם עדאללה,

ארגון פוליטי בעל אג’נדה אנטי-ציונית גלויה. אין זה לגיטימי להעניק לסטודנטים ציונים ונקודות

אקדמיות בשביל פעילות בארגון פוליטי.

1

http://weblaw.haifa.ac.il/he/AcademyInCommunity/ClinicList/ArabMinorityRights/Pages Activities.aspx

2

http://weblaw.haifa.ac.il/he/AcademyInCommunity/ClinicList/PrisonersRights/Pages/LegalActivity.aspx

3

http://weblaw.haifa.ac.il/he/AcademyInCommunity/ClinicList/PrisonersRights/Pages/Staff.aspx

4

http://www.arabs48.com/mahsom/article.php?id=743

http://hagada.org.il/hagada/html/modules.php?name=News&file=article&sid=5175

5

http://www.haaretz.com/hasite/spages/1126650.html

25

כינוסים והסתה של תאים פוליטיים אנטי-ציוניים

במתקני האוניברסיטאות ובאישורן

)

1. כינוס “אל קודס ו”אל אקצא” באולם טבע של האוניברסיטה העברית ) 15 באפריל 2010

האירוע נערך על ידי תא “אקראא” ועסק בדרכים העומדות בפני המוסלמים “להגן על ירושלים

ואל אקצא מפני היהודים”. פרופ’ צלאח לוטפי נשא דברים ודיבר על תפקידה החשוב של

התנועה האסלאמית במערכה על ירושלים והדגיש בדבריו את הצורך בהתחמשות.

באירוע הוצגה גם ההצגה “המחסום”, שבה הציגו סטודנטים המחופשים לחיילים כאשר הם

מכוונים רובים לגבו של אזרח פלסטיני הכורע על ברכיו.

חלק ב

'

ב. 1

26

)

2. כינוס “קולות מעזה” באוניברסיטת תל-אביב ) 15 באפריל 2010

הכינוס הזה משותף ל”מרכז מינרבה לזכויות אדם של הפקולטה למשפטים ע”ש בוכמן”,

“המכון הישראלי לפוטאטיקה וסמיוטיקה ע”ש פורטר” ולחוג לפילוסופיה בפקולטה למדעי

הרוח. הכנס נערך במתכונת של “וידיאו קונפרנס”, והדוברים המשתתפים בו מוכרים כסנגורים

של החמאס והחיזבאללה בארצות הברית. מקצתם הופיעו בשידור ישיר מעזה. מנחה הכנס

מהצד הישראלי הוא פרופ’ אורי הדר, החתום על עצומות אנטי-ישראליות רבות, ובכלל זה

הזדהות עם עזמי בשארה וטלי פחימה ותמיכה בסרבנים.

בכתבה שהתפרסמה בעיתון “מעריב” על הכינוס כתב העיתונאי בן-דרור ימיני שנודע לו

שרבים בצמרת האקדמית של האוניברסיטה זועמים על הכנס אך חוששים להביע את דעתם

בפומבי. מהצד האמריקני הונחה הכנס על ידי שרה רוי מאוניברסיטת הרווארד, שבשנים

האחרונות מבקש להציג את החמאס כפרגמטי ומתון. אשר לטענות שיועלו על שמדובר בסוגיה

של חופש אקדמי חשוב לציין שאוניברסיטת טאפט פסלה לפרסום מאמר שלה עקב היותו

חד-צדדי.

)

3. מפגן הסתה של השייח’ ראאד סלאח באוניברסיטת תל-אביב ) 20 בינואר 2009

האירוע נערך בכיתה 223 בבניין הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת תל אביב, ונושאו

“מיתוס הגבורה העזתית”. גם אירוע זה נערך על ידי תא “אקראא” המזוהה עם הפלג הצפוני

של התנועה האסלאמית, ופעילותו באוניברסיטה נאסרה בתחילת שנות ה

באישור דקאן הסטודנטים, פרופ’ יואב אריאל.

כהפוגה אמנותית הוצג בפני הקהל מחזה יחיד של האמן מחמוד חאג’, אשר בא ככל הנראה

להמחיש את סבל הפלסטינים בעזה. בשיא ההצגה אחז האמן בחלקים מדממים לכאורה של

בובת תינוקת ובבקבוקון שתייה של עוללים.

בהרצאתו אמר השייח’ סלאח כי “הציונות היא מקור כל הסבל האנושי” והצהיר ש”בניהם

של הרוגי מבצע ‘עופרת יצוקה’ ינקמו בבגרותם את מות הוריהם”. לאחר מכן הוסיף סלאח כי

“אפילו הדגים בים ואפילו העופות בקיניהם סובלים מהציונות. אין מדינה בעולם שלא סובלת

מהציונות העולמית. עזה, בניצחונה, איחתה לבבות שבורים בכל העולם! איחתה לבבות שבורים

בכל העולם! עזה סבלה ועודנה סובלת משחיתות עולמית אותה מנהיגה הציונות העולמית”.

הנאום זכה לתשואותיו רמות מהקהל. לנאומו המלא של השייח’ סלאח:

http://www.student.co.il/?CategoryID=971&ArticleID=4199

2000- אך חודשה

4.

) באוניברסיטת חיפה )

הרצאה של ראש הפלג הצפוני של התנועה האסלאמית, השייח’ ראאד סלאח,17 ביוני 2009

האירוע נערך באולם ספדיה באישור הנהלת האוניברסיטה ובי?זמת תא “אקררא”. הנה כמה

מדברי ההסתה של השייח’ סלאח בהרצאה:

התוכנית של נתניהו היא לחפור עוד מנהרות מתחת לאל-אקצה ולהקים את בית

המקדש בהר הבית... אנחנו אוהבים את החיים, את משפחותינו, בתינו וילדינו, אולם

אם יציעו לנו לוותר על עקרונותינו ועל המקומות הקדושים לנו, אנחנו מעדיפים למות

כשהידים, ונקבל את המוות בברכה.

27

סלאח נענה בקריאות “אללה הוא אכבר” מפי הסטודנטים. הנהלת האוניברסיטה לא זו

בלבד שלא מנעה את קיום ההרצאה אלא גם הציבה מאבטחים שמנעו מסטודנטים יהודים

להיכנס להרצאה. בערוץ הראשון דווח שהמאבטחים קיבלו הוראות מאחד הסטודנטים הערבים

בתוקף תפקידו כ’סלקטור’ שהופקד על ההרצאה לקבוע איזה סטודנט רשאי להיכנס להרצאה

ועל איזה סטודנט להישאר בחוץ.

http://www.news1.co.il/Archive/001-D-204315-00.html?tag=22-46-15

)

5. תערוכת קריקטורות אנטישמיות במרכז האוניברסיטה העברית ) 11 בדצמבר 2007

ברחבת הפורום שבאוניברסיטה העברית בהר-הצופים הוצבו בידיעת האוניברסיטה

ובאישורה עשרות קריקטורות אנטי-ישראליות, בהן כרזות וקריקטורות אנטישמיות רבות. את

האירוע אירגן ועד הסטודנטים הערבים באוניברסיטה העברית שהונהג באותה עת על ידי תא

“בני הכפר” )“אבנאא אלבלד”(. חשוב לציין שבפברואר 2004 נעצרו ארבעה בכירים מתנועת

“בני הכפר” בחשד שהעבירו לאנשי פתח’ בג’נין הוראות להרכבת מטעני חבלה ורקטות. בית

המשפט המחוזי בחיפה גזר על מוחמד כנאענה שנתיים וחצי מאסר על מגע עם סוכן זר, ועל

אחיו חוסאם נגזרו עשר שנות מאסר וחצי על סיוע לאויב. עונשו של האחרון הוחמר בשנתיים

נוספות כעבור שנה.

יש לציין שתא “בני הכפר” באוניברסיטה העברית פועל בידיעת האוניברסיטה ובאישורה

ומקיים מדי שנה כמה וכמה אירועים ומפגני הסתה חמורים )בהם עשרות הפגנות שבהן הושמעו

הקריאות “ברוח ובדם נפדה את פלסטין”; “חמאס, חמאס, תפגיז את שדרות”; “ברק, ברק, שר

הביטחון, כמה ילדים רצחת עד היום?”

בין הקריקטורות שהוצגו במרכז האוניברסיטה העברית ניתן למצוא ציור של אהוד אולמרט

מרוצץ גולגולת של ילדה באבן; יהודים בכיפות וזקנים אוחזים בסכינים מעוקלות ונוטפות דם;

חייל ישראלי מכוון את נשקו אל גבה של ילדה פלסטינית הנושאת תיק גב ומולם פלסטיני זקן

שמכוון בענף של זית לעבר החייל; אריאל שרון כשדם נוטף מידיו, ועוד מגוון קריקטורות ארסיות

נגד היהודים, צה”ל וישראל.

תגובת האוניברסיטה הייתה כי “התערוכה המוצגת בפורום אושרה על ידי משרד דיקן

הסטודנטים באוניברסיטה. מדובר בפעילות שאינה נוגדת את החוק ונעשית בהתאם לתקנון

הפעילות הפוליטית באוניברסיטה”.

חשוב להבהיר שפעילות ההסתה המתמשכת המתנהלת בקמפוסים בישראל מובילה

להקצנה הולכת וגוברת בקרב ציבור הסטודנטים הערבים. מאות סטודנטים משתתפים

בהפגנות רבות שבהן מושמעות קריאות לחיסול ישראל ובתמיכה בטרור. כמו כן מחולקים

בקמפוסים ללא הרף עלונים שעל גבם מפת ארץ ישראל ועל כולה דגל אש”ף, ובצ?דה השני

כאפ?ייה בלא כל אזכור לנוכחותה ולקיומה של מדינת ישראל.

28

עוד חשוב להזכיר שבחודשים יוני-יולי

מטייבה, נצרת וירושלים )ביניהם אברהים נאשף בן

באוניברסיטה העברית, ומוחמד נג’ם בן 24 מנצרת, סטודנט לכימיה באוניברסיטה העברית(

בחשד שתכננו להקים תא של אל-קאעידה בירושלים. נג’ם, שהתגורר במעונות הסטודנטים

בגבעת רם סמוך למנחת המסוקים באוניברסיטה, אף בחן את האפשרות לפגוע במסוקו של

נשיא ארצות הברית ג’ורג’ בוש בעת ביקורו בישראל.

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/761/869.html

2008 עצרה משטרת ישראל שישה ערבים ישראלים22 מטייבה, סטודנט לפיזיקה ומחשבים

29

עצומות והצהרות שכתבו אנשי אקדמיה ישראלים

להלן יובאו מאמרים ועצומות אשר הפיצו וקידמו אנשי אקדמיה מישראל בשנים האחרונות,

ובהם קריאה והסתה לחרם נגד מדינת ישראל, צבאה, ממשלתה ומוסדותיה, ובכלל זה חרם

כלכלי, תרבותי ואקדמי. כל המאמרים פורסמו באינטרנט באתרים שונים ונאספו לשם תיעוד

באתר ‘מוניטור האקדמיה הישראלית’. הקישורים אליהם מובאים כאן.

1.

העצומה פורסמה באנגלית ב

הדעת מפשעי מלחמה והפרת זכויות אדם”. חתומים עליה ד”ר קובי סניץ ממכון ויצמן, פרופ’

רחל גיורא וד”ר ענת מטר מאוניברסיטת תל-אביב. בין השאר נכתב בה כי “התצוגה היא חלק

ממסע תעמולה של ישראל המנסה להציג עצמה כמגדלור של קדמה במדבר של פיגור, כדי

להסיח את הדעת מרקורד אכזרי של פשעי מלחמה, הפרות זכויות אדם ומדיניות בסיסית של

אפליה”. עוד ציינו המחברים במכתבם כי “הטכניון אחראי לפיתוח טכנולוגיות של רצח” שצה”ל

השתמש בהן, לרבות אמצעים המופעלים בשלט רחוק להרס בתי פלסטינים ומטוסים ללא-

טייס הפוגעים באזרחים מהאוויר”.

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_

id=7693 http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3886056,00.html

עצומה שנשלחה אל מוזיאון המדע בבוסטון נגד הביתן הישראלי2- במאי 2010 , ועל פיה הביתן הישראלי הוא “ניסיון להסיח את

OECD

באפריל

עד אשר תציית לחוק הבין-

לאומי”.

בין החותמים מאוניברסיטת תל-אביב – גדי אלגזי, אלי פבריקנט, רחל גיורא, ד”ר ישי רוזן-

צבי, ד”ר ענת מטר וד”ר יוסף שוורץ.

בין החותמים מאוניברסיטת בן-גוריון – ד”ר עידן לנדאו, ד”ר יעלה לבנת רענן ואיל ניר.

בין החותמים באוניברסיטה העברית – פרופ’ נורית פלד-אלחנן, הילי רזינסקי, עמיאל ורדי,

ירוסלב )סלבה( יוסים, ד”ר אילנה המרמן ופרופ’ חנן חבר.

זה לשון העצומה:

תצביע בנושא קבלתה של ישראל ,

כחברה בארגון. כאזרחי ישראל, אנו מודאגים מהמדיניות של ממשלות ישראל, מדיניות אשר

מפרה את החוק הבינלאומי, מפרה את זכויות האדם הבסיסיות של הפלסטינים המצויים תחת

כיבוש, ומשרתת מטרה של עידוד להסתה לגרימת חוסר יציבות, אלימות וסבל במזה”ת.

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7681

http://www.alternativenews.org/index.php?option=com_content&view=article&id=25

77:israeli-citizens-say-do-not-approve-israels-oecd-membership-until-it-abides-byinternational-

law&catid=119:english&Itemid=878

- 2. עצומה נגד קבלת ישראל ל2010 חתמו אנשי אקדמיה ישראלים על העצומה באנגלית, שכותרתה “אזרחיOECD- ישראל אומרים: אל תאשרו את חברותה של ישראל בOECD בחודש מאי 2010 , ועדת השרים האמונה על

חלק ג

'

ג. 1

30

3.

בעצומה זו, שפורסמה באנגלית במרס

ב”קמפיין אמריקאי למען חרם אקדמאי ותרבותי על ישראל”, בהם עמנואל פרג’ון מן

האוניברסיטה העברית; רחל גיורא וד”ר ענת מטר מאוניברסיטת תל-אביב; קובי סניץ מן הטכניון

)עתה במכון ויצמן(. חרם זה קורא להצטרפות אל החברה האזרחית הפלסטינית לתנועה של

נגד ישראל. )BDS – Boycott, Divestment and Sanctions( ” “חרם, ביטול השקעות, ועיצומים

תנועה זו מגדירה את עצמה “המערכה בארה”ב הממוקדת באופן מיוחד בחרם על מוסדות

אקדמאיים ותרבותיים ישראליים”. תנועת חרם זו מאמינה שיש להתמיד באמצעי ענישה

כאלה נגד מדינת ישראל עד אשר ישראל “תשים קץ לכיבוש ולקולוניזציה של כל האדמות

הערביות ותפרק את גדר ההפרדה”. התנועה מכירה ב”זכויות הבסיסיות של האזרחים הערבים

הפלסטינים מישראל לשוויון מלא”, ומכבדת ומקדמת את “זכויותיהם של הפליטים הפלסטינים

לחזור לבתיהם ולרכושם כפי שנקבע בהחלטת האו”ם 194 ”. כמו כן תנועת חרם זו משווה את

ישראל ל’אפארטהייד’ בדרום אפריקה, רואה בנעשה בעזה טבח ומאשימה את “המוסדות

האקדמיים הישראליים )שרובם בשליטת המדינה( ואת הרוב המכריע של האקדמאים

והאינטלקטואלים הישראלים” בתרומה “ישירה לקיום, הגנה או הצדקה, כך או אחרת, של

צורות הדיכוי המוזכרות לעיל” או על היותם “שותפים בהם בשתיקתם”.

קוראת ל”עמיתיה להחרים באופן כולל ועקבי את כל המוסדות האקדמיים BDS תנועת

הישראליים כתרומה למאבק לסיום הכיבוש, הקולוניזציה ושלטון האפארטהייד”.

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7613

http://usacbi.wordpress.com/endorsers

BDS –

מבפנים” BDS- עצומה זו של אקדמאים ישראלים התומכים ב”קריאה הפלסטינית ל

כוללת בין השאר את פרופ’ רחל גיורא ואת ד”ר קובי סניץ. היא פורסמה באנגלית ב

פלסטינים ויהודים, אזרחים ,”SAIA –

ותושבי ישראל הרוצים “להיאבק לסיום האפרטהייד הישראלי ולסיום הדיכוי והכיבוש של

בקמפיין שלהם לשכנע את SAIA- הפלסטינים הנמשך זה עשורים”. הם טוענים לתמיכה ב

קרן הפנסיה של אוניברסיטת קרלטון לבטל את השקעתה בחמש חברות “המעורבות עמוקות

בכיבוש הפלסטינים בידי ישראל בשטחים הכבושים”. העצומה טוענת ש”המדכא והמדוכא”

אינם “שני צדדים שווים בסכסוך שיבוא על פתרונו על ידי הסדרת ההבדלים ההדדיים ביניהם”,

שהחוק הבין-לאומי הוא נגד ישראל, ושתהליך השלום התעלם מבעיות הפליטים הפלסטינים

ושל האזרחים הערבים בישראל. העצומה מגנה את חומת הביטחון, את ההתנחלויות ואת

ה”כיבוש” הישראלי המתואר כ”שיטת אפרטהייד” ה”מגבילה את תנועת הפלסטינים”. העצומה

אף רואה במבצע “עופרת יצוקה” “תוקפנות” המכוונת ל”אוכלוסיית עזה”, ומגנה את המצור

צריך להתקיים עד אשר “ישראל תוותר BDS- הנמשך מאז המלחמה. העצומה טוענת שה

על הפעולות של אפליה אתנית בלתי מוסריות שלה אשר פוגעות בלב ההתנהגות האנושית

המקובלת”.

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7563

http://groups.yahoo.com/group/ActLeft/message/15553

עצומה לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל2010 , רשימת אקדמאים ישראלים המשתתפים4. עצומה התומכת בקריאת הפלסטינים לחרם על ישראל7- בפברואר2010 ומופנית אל ה”סטודנטים נגד האפרטהייד הישראלי

31

5.

שהאקדמאית ד”ר ענת מטר, המלמדת Jerusalem Post ב

בחוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב, נשאה דברים באוניברסיטת לונדון לציון “שנה

למתקפת ישראל בעזה”. כותרת דבריה הייתה “לתמוך בחרם על ישראל: מבט מבפנים”. היא

השתתפה בכמה אירועים שארגנו אגודות פלסטיניות בחמישה קמפוסים של אוניברסיטת

במאמר בעיתון “הארץ” נאמר שבאוגוסט האשימה מטר את ,Jerusalem Post לונדון. לדברי

האוניברסיטה שהיא עצמה מלמדת בה בהיותה שותפה ל”כיבוש” והקשתה על עמדת ישראל

בדבר החופש האקדמי והחינוך הבסיסי.

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7547

http://www.jpost.com/servlet/Satellite?cid=1263147942494&pagename=JPArticle%2FShowFull

הקורא לחרם אקדמי ותרבותי על ישראל USACBI

ב 24- בדצמבר

כמה מאנשי האקדמיה הישראלים שחתמו על .USACBI – ” לחרם תרבותי ואקדמי על ישראל

דו”ח זה הם עמנואל פרג’ון מן האוניברסיטה העברית; רחל גיורא וד”ר ענת מטר מאוניברסיטת

תל אביב; קובי סניץ מן הטכניון )עתה במכון וייצמן(. בדו”ח זה נכתב:

ה

הישראלית בת עשרים ושניים הימים על האוכלוסייה השבויה בעזה, אשר הרגה 1400

אנשים, שליש מהם ילדים, ופגעה ביותר מ 5300 . מלחמה זו על אוכלוסייה ענייה,

פליטים ברובה, ישראל כיוונה לאזרחים, בהשתמשה בפצצות זרחן לבן, האסורות לפי

החוק הבינלאומי, שללה מהם חשמל, מים ודברים בסיסיים אחרים, וניסתה להרוס את

התשתית של החברה האזרחית הפלסטינית, כולל בתי חולים, מבני מנהל ומתקני או”מ.

היא כיוונה גם למוסדות חינוך, כמו האוניברסיטה האיסלמית של עזה, משרד החינוך,

ביה”ס האמריקאי הבינלאומי, לפחות עשרה בתי ספר של אונר”א ועשרות בתי ספר

ומתקני חינוך אחרים.

דו”ח זה טוען שה”קמפיין אמריקאי לחרם תרבותי ואקדמי על ישראל” הוקם מיד לאחר

מבצע “עופרת יצוקה” בהביאו יחדיו אנשי חינוך בעלי מצפון אשר לא היו מסוגלים לעמוד מנגד

ולצפות בשתיקה במתקפה חסרת ההבחנה הישראלית על רצועת עזה ועל מוסדות החינוך

היא קריאה לחרם על מוסדות תרבותיים ואקדמיים USACBI שלה. היא טוענת שהצהרת

ישראליים ותמיכה בקריאה של “הקמפיין פלסטיני לחרם תרבותי ואקדמי על ישראל”. הדו”ח

מבקש מהתומכים להימנע משיתוף פעולה עם מוסדות ישראליים אשר אינם מתנגדים בקול

רם למדיניות ישראל נגד פלסטין, לתמוך בחרם מלא על מסודות ישראליים ברמה לאומית

ובין-לאומית, לקדם אי-השקעה וביטול השקעות בישראל וממנה על ידי מוסדות אקדמיים בין-

לאומיים, לפעול למען החלטות המגנות את מדיניות ישראל באיגודים תרבותיים, מקצועיים

ואקדמיים ולתמוך במוסדות תרבותיים ואקדמיים פלסטיניים.

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7514

http://electronicintifada.net/v2/article10967.shtml

נאום ד”ר ענת מטר בלונדון נגד ישראל21- בינואר 2010 דיווח העיתון6. דו”ח2009 , פרסמה “האינטיפאדה האלקטרונית” דו”ח על ה”קמפיין אמריקאי27- לדצמבר 2009 מציין את יום השנה לתחילת מבצע “עופרת יצוקה”, המתקפה

32

7

ד”ר ענת מטר מן החוג לפילוסופיה באוניברסיטת תל-אביב חתמה על מכתב פתוח של

“הקמפיין הבריטי לסולידריות עם פלסטין” לקולג’ קלאר, קיימבריג’, ובו בקשה לבטל את

: הגעתם של אמנים לישראל. הנה קטע מן המכתב מ 31- באוקטובר

. מכתבה של ד”ר ענת מטר לביטול הגעה של אמנים לישראל2009

אמנים ומוזיקאים בפלסטין, השואבים השראה מהקמפיין שהביא לסיום

האפארטהייד בדרא”פ, מבקשים מאנשי מצפון ברחבי העולם לא להופיע בישראל,

כביטוי של סולידריות אתם. הם אינם עושים זאת ביד קלה, אולם כיוון שיותר מארבעים

שנות שיחות לא הביאו לתוצאות משמעותיות במימוש החוק הבינלאומי וההומניטרי כדי

לסייע לפלסטינים להשיג מדינה עצמאית.

המכתב ממשיך ומצהיר ש

שבו פתחה ישראל בהסתערות צבאית על האוכלוסייה הלכודה ברצועת עזה. כששאר העולם

יזכור את הטבח של 1400 פלסטינים, מקהלתכם תופיע בעיר הבירה של הממשלה אשר ביצעה

פעולות המוגדרות עתה פשעי מלחמה.

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7382

27- בדצמבר יהיה יום השנה של אותו יום נורא בשנה שעברה

8

שהקים עומ?ר ברגותי, סטודנט פלסטיני PACBI את העצומה יזם ב

הלומד לתואר שני באוניברסיטת תל-אביב, ובה קריאה נגד שיתוף פעולה בין אוניברסיטת בן-

גוריון לאוניברסיטת יוהנסבורג בדרום אפריקה, ועליה חתומים גם אנשי אקדמיה מיוהנסבורג.

וזה לשון העצומה:

אנו מאמינים שהסכם זה גורם נזק לאוניברסיטה שלנו כיוון שהוא מתעלם מקריאת

החברה האזרחית הפלסטינית להפסיק את שיתוף הפעולה עם אוניברסיטאות ישראליות

המשתפות פעולה בהפרות זכויות אדם. אוניברסיטת בן-גוריון היא אחת שכזו. נשיאתה,

רבקה כרמי, מתארת אותה כ”מוסד ציוני גאה”, ופירושו שהוא תומך באידיאולוגיה של

המדינה היהודית, השוללת מהפלסטינים חלק שווה באדמת הולדתם. אוניברסיטת בן-

גוריון הציעה גם פטור חלקי מדרישות התואר לחברי הצבא הישראלי, ובכך היא מכופפת

דרישות אקדמיות לצרכים של צבא המעורב בכיבוש אדמות פלסטיניות תוך הפרה של

החלטות או”מ. אנו מוטרדים במיוחד שהאוניברסיטה חתמה על הסכם עם אוניברסיטת

בן-גוריון בעת אשר הוצהר שהיא מחפשת דרכים חוקיות להעניש את ראש החוג למדעי

המדינה שלה, ניב גורדון, על שכינה את ישראל מדינת אפרטהייד ועל תמיכתו בחרם

בלתי-אלים של חברות ומוסדות ישראליים אשר מפרות זכויות אדם.

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7382

http://www.pacbi.org/etemplate.php?id=1118

. עצומה נגד הסכם לשיתוף פעולה מדעי בין אוניברסיטת בן-גוריון לאוניברסיטת יוהנסבורג27- באוקטובר 2009 ארגון

33

9

מאמר שפרסם ד”ר ניב גורדון, ראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון,

באוגוסט

דרום אפריקה כדי להראות כיצד חרם כלל-עולמי יאלץ את ישראל לסיים את הכיבוש, שאותו

השווה למשטר האפרטהייד.

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7250

http://articles.latimes.com/2009/aug/20/opinion/oe-gordon20

ריאיון מוקלט עם ניב גורדון באנגלית:

http://www.chicagopublicradio.org/Content.aspx?audioID=40191

. קריאה של ד”ר ניב גורדון לחרם על ישראל2009 בלוס אנג’לס טיימס, קרא לחרם בין-לאומי על ישראל. הוא השתמש בדוגמה של

10 .

אורי גורדון ממכון ערבה ללימודי סביבה, חבר ב”אנרכיסטים נגד הגדר” – קבוצה ישראלית

התומכת במאבק הפלסטיני בגדה המערבית, הרצה ב

לחרם על ישראל ומדבר על ההישגים ועל המגבלות של מאמץ משותף זה מלבד נקודת BDS

גורדון הוא מחבר הספר .BDS המבט האנרכיסטית על השחרור הלאומי הפלסטיני וקמפיין

.Anarchy Alive! Anti-authoritarian Politics from Practice to Theory

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7328

http://www.youtube.com/watch?v=SzC0TzwP398

תמיכה של ד”ר אורי גורדון בחרם על ישראל )ההרצאה מצולמת בווידיאו(18- באוקטובר 2009 על תמיכתו בקמפיין

11 .

ב 9-10- ביולי

חיפה וקיים אירוע חתימת ספר למען ה”קמפיין האמריקאי לציון יום השנה הרביעי לקריאת

.

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7163

http://www.endtheoccupation.org/img/original/july9102009bw.jpg

לחרם על ישראל

ב 15- ביוני

פרג’ון )האוניברסיטה העברית(, ד”ר ענת מטר וד”ר רחל גיורא )אוניברסיטת תל-אביב(, ד”ר

תקוה הוניג-פרנס וד”ר קובי סניץ )הטכניון, עתה במכון וייצמן למדע(, ד”ר יוברט לו-יון, נינה

מיורק ז”ל וד”ר חנה ספרן. עצומה זו נכתבה באנגלית, ובה נאמר:

להפעיל חרם

כלכלי ותרבותי על ישראל. אנו משבחים הצעה זו, במיוחד לאור ההחלטה ההיסטורית

של איגוד האוניברסיטאות והקולג’ים בבריטניה והצעות דומות של “אדריכלים למען

שלום וצדק בפלסטין” וקונגרס האיגודים המקצועיים הדרום אפריקאיים. לפעולות

כאלה יש השפעה מיידית בישראל. הן מקבלות סיקור נרחב באמצעי התקשורת

המרכזיים ומספקים כלי יעיל ביותר במאבקנו המשותף להביא את הכיבוש לסיום צודק.

אנו אזרחים ישראליים פעילים נגד כיבוש פלסטין בידי מדינתנו.

הרצאת פרופ’ בנימין בית הלחמי למען חרם בין-לאומי על ישראל2009 הרצה פרופ’ בנימין בית הלחמי מן החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטתDC בוושינגטון ”BDS- החברה האזרחית הפלסטינית לUNISON 12 . הצעה של2007 חתמו אנשי אקדמיה ישראלים על ההצעה, בהם ד”ר אהרון שבתאי ועמנואלUNISON אנו, אזרחים יהודיים ופלסטינים של ישראל, תומכים בהצעת

34

עצומה זו גם מגנה את התנהגות ישראל בעת המלחמה בעזה, את הקמת גדר ההפרדה

וההתנחלויות הישראליות בגדה המערבית, את העובדה שהקהילה הבין-לאומית הענישה את

הרשות הפלסטינית על בחירת חמאס ואת העובדה שאנשים עדיין משקיעים בישראל.

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=5422

http://www.labournet.net/world/0706/israelet1.html

BDS –

ב 23- בפברואר 2003 הביע פול וקסלר מן החוג לבלשנות באוניברסיטת תל-אביב את רצונו

שאוניברסיטת ייל תבטל את השקעותיה בישראל: “אני מעדיף את החרם, אף שאני אהיה אחד

מהקרבנות המיידיים שלו. אני מאחל לכם מזל רב במאמציכם להציל את ישראל ואת היהודים

מעצמם”.

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=240

www.yaledivestmentnews.org/wexler.html

13 . הצהרת פול וקסלר מאוניברסיטת תל אביב על תמיכתו ב חרם בין-לאומי על ישראל

14 .

השקעות בישראל ובחברות אמריקאיות המוכרות נשק לישראל.

MIT חמישה פרופסורים ומרצים בכירים באוניברסיטאות בישראל הצטרפו לחברי סגל

ואוניברסיטת הארווארד וחתמו ב 15- במאי

לעצור השקעות בישראל ובחברות אמריקאיות המוכרות נשק לישראל. העצומה נכתבה

באנגלית, וחתמו עליה פרופ’ יעקב כתריאל )הטכניון(, פרופ’ רחל גיורא )אוניברסיטת תל-אביב,

החוג לבלשנות(, פרופ’ נעמי שיר )אוניברסיטת בן-גוריון, החוג לבלשנות(, פרופ’ עמנואל פרג’ון

)האוניברסיטה העברית, החוג למתמטיקה(. הנה המאמץ האחרון שמטרתו לחקות את הבידוד

הבין-לאומי של דרום אפריקה בשלטון האפרטהייד ולהעתיקו לישראל:

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=110

http://muslimvillage.com/story.php?id=449

לחרם אקדמי על ישראל The Guardian

, בהצהרתה של יבלונקה, נוירוביולוגית באוניברסיטת תל-אביב, שפורסמה במאי

חתימת פרופסורים ומרצים בכירים באוניברסיטאות בישראל על עצומה לעצור2002 על עצומה המאיצה בשני מוסדות אלו בבוסטון15 . חתימת אווה יבלונקה על עצומה בעיתון האנגלי2002

נאמר: “אני חושבת שזה צריך לבוא מכל הצדדים. אתה לא יכול להגיד ‘אל תיגע בי, אני אקדמאי

קדוש’”.

בעקבותיה חתמו גם הפרופסורים טניה ריינהרט ז”ל, צבי רזי, סמדר לביא, רחל גיורא, דני

עמית ז”ל, ד”ר איריס בר, ד”ר חגי כתריאל וד”ר אילן פפה.

ההיסטוריון צבי רזי מנמק את חתימתו:

חתמתי משום שאני חושב שאי אפשר שמדינה שהיא כמעט נאצית, שמבצעת פשעי

מלחמה חמורים, תמשיך להתנהל על מי מנוחות. העצומה קוראת להפסקת המימון

המוסדי, שהולך למכוני מחקר אסטרטגי, למחקר ביולוגי ומחקרים בפיסיקה. כל אלה

עוסקים רבות בפיתוח ושכלול כלי משחית. כלומר, בשיפור יכולת המלחמה של ישראל.

http://israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=7683

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=155549

35

16 .

לשרת בשטחים הפלסטינים

עצומה זו יצאה בשנת

בנספחים(. וזה לשון העצומה:

אנו חברי סגל מהאוניברסיטאות מביעים בזאת את תמיכתנו והערכתנו לסטודנטים

ומרצים המסרבים לשרת כחיילים בשטחים הכבושים. שרות זה כרוך לעתים קרובות

מדי בביצוע פקודות שאין להן מקום בחברה דמוקרטית המאמינה כי כל אדם נברא

בצלם. מזה 35 שנה, מוחזק עם שלם של שלשה וחצי מליון איש ללא זכויות אדם בסיסיות.

הכיבוש והשליטה על עם אחר הביאו את מדינת ישראל אל המצב בו היא נמצאת היום.

ללא הצהרה ישראלית על סיום הכיבוש המלווה במעשים - ולו גם מעשים חד-צדדיים,

אין מלחמה זאת מלחמה על הבית כי אם על המשך הדיכוי והמשך מפעל ההתנחלויות.

אנו מביעים בזאת את נכונותנו לעזור ככל יכולתנו לסטודנטים שכתוצאה מסירובם

לשרת בשטחים יתקלו בקשיים לימודיים, כלכליים או מינהליים ואנו קוראים לקהילת

האוניברסיטה לתמוך בסרבנים. סטודנטים מוזמנים ליצור קשר עם כל אחד מהחתומים

למעלה.

anatbi@post.tau.ac.il- חברי סגל המעוניינים להצטרף מוזמנים לכתוב ל

http://www.seruv.org.il/UniversitySupportHeb_Print.asp

לפני כשנתיים הוסרו מאתר “סירוב” שמות החותמים, אך באתר ‘מוניטור האקדמיה הישראלית’

ניתן למצוא את שמותיהם כפי שהוצגו במקור:

http://israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=3105

חברי סגל אקדמי ישראלים חותמים על עצומה בתמיכה במרצים וסטודנטים המסרבים2002 , וחתמו עליה 358 אקדמאים ישראלים )שמותיהם מופיעים

17 .

שמנהלת ארצות הברית בעיראק

על העצומה חתמו אנשי אקדמיה ישראלים אשר שמותיהם מופיעים בנספחים בסוף

החיבור. בהצהרה פומבית זו אשר נכתבה באנגלית ונחתמה ב 23- בספטמבר

הממשלה הישראלית עלולה לתכנן פשעים נגד האנושות. אנו, חברים באקדמיה הישראלית,

נחרדים ע”י הגידול בתוקפנות האמריקאית נגד עיראק וע”י התמיכה הנלהבת בה של המנהיגות

הפוליטית הישראלית. אנו מודאגים עמוקות מהסימנים ש”ערפל המלחמה” עשוי להיות מנוצל

ע”י הממשלה הישראלית לביצוע פשעים נוספים נגד העם הפלסטיני, עד לטיהור אתני מלא.

http://www.israel-academia-monitor.com/index.php?type=large_advic&advice_id=120

http://www.nimn.org/Perspectives/international/000130.php?section

אנשי אקדמיה ישראלים חתומים על הצהרה המגנה תמיכה ישראלית במלחמה2002 נאמר:

36

היחס לציונות וללאומיות בחוגים למדע המדינה באוניברסיטאות השונות בישראל –

מבוסס על מחקר סילבוסים שנערך בחודש מאי 2008 והוגש לנשיא המדינה מר שמעון פרס.

הדו”ח נערך בליווי אקדמי של ד’’ר אודי לבל וד’’ר רן ברץ.

1. המחקר ההיסטורי של התפתחות הלאומיות

בעשורים האחרונים מתנהל בעולם האקדמי במערב מאבק רעיוני בסוגיית הלאומיות.

. מצד אחד יש הרואים בלאומיות אידיאולוגיה מודרנית שהתפתחה באירופה מסוף המאה ה

החוקרים הבולטים של גישה זו הם בנדיקט אנדרסון, ארנסט גלנר, אריק הובסבאום ואלי כדורי.

למרות הבדלים מסוימים בגישותיהם הגרעין המשותף להם הוא התפיסה שלפיה הלאומיות

היא תוצר של התקופה המודרנית ולא הייתה קיימת בעידנים קודמים. בנדיקט אנדרסון סבור

שהתפשטות הלאומיות במאות האחרונות נבעה מתפוצת השפה ומהפכת הדפוס. גלנר תולה

את התפשטות התופעה בצורך של החברה התעשייתית לגדול בקצב מהיר, והובסבאום עוסק

בביקורת מרקסיסטית על הלאומיות.

מצד אחר ניצבת גישה קוטבית, ולפיה הלאומיות היא תופעה מודרנית רק למראית-עין,

וזהויות לאומיות של מאות ואלפי שנים התגבשו ועוצבו מחדש בלאומיות המודרנית. החוקרים

הבולטים כאן הם אנתוני ד’ סמית ואדריאן הסטינגז. סמית כינה גישה זו “הגישה האתנו-

סימבולית”. לדבריו, הטענה שהלאומיות היא המצאה מודרנית משוללת יסוד, והוא מציין ארבעה

עמים שההיסטוריה שלהם מוכיחה את קיומה של הלאומיות כבר בעת העתיקה: הפרסים,

היוונים, הארמנים והיהודים. לשיטתו, העם היהודי הוא הדוגמה המובהקת לקיומה של אומה

בעלת רציפות היסטורית של אלפי שנים. עוד חוקרים בולטים המחזיקים בתפיסה דומה )גם

אם שונה בכמה פרטים( הם ג’ון ארמסטרונג וקליפורד גירץ הסבורים שלאומים התקיימו אלפי

שנים במתכונת דומה לזו שקיימת היום.

במחקר נבדק מספר האזכורים וההפניות לכל אחת משתי הגישות בסילבוסים העוסקים

בנושאים הקשורים לחקר הלאומיות. הממצאים מראים שהחוגים למדעי המדינה מקדמים

בבירור את הגישה הרואה בלאומיות המצאה מודרנית. לא זו בלבד, אלא למרות דרישת

הפתיחות הרעיונית והפלורליזם האינטלקטואלי מתבצעת הדרה ודחיקה לשוליים של הגישה

הרואה בלאומיות את הפנים המודרניות של זהויות עתיקות.

18-

נספח א' - דו”ח סילבוסים, מדעי המדינה, תשס”ט

נספחים

37

התוצאות לפי חלוקה לאוניברסיטאות:

האוניברסיטה העברית:

אוניברסיטת בן-גוריון:

אוניברסיטת חיפה:

בנדיקט אנדרסון

ארנסט גלנר

אריק הובסבאום

אלי כדורי

סה”כ

אנתוני סמית

אדריאן הסטינגז

ארמסטרונג

קליפורד גירץ

סה”כ

0

0

0

0

0

3

4

4

0

11

אסכולת

הלאומיות

כהמצאה מודרנית

הגישה

האתנו-סימבולית

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

בנדיקט אנדרסון

ארנסט גלנר

אריק הובסבאום

אלי כדורי

סה”כ

אנתוני סמית

אדריאן הסטינגז

ארמסטרונג

קליפורד גירץ

סה”כ

0

0

0

0

0

2

2

3

0

7

אסכולת

הלאומיות

כהמצאה מודרנית

הגישה

האתנו-סימבולית

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

בנדיקט אנדרסון

ארנסט גלנר

אריק הובסבאום

אלי כדורי

סה”כ

אנתוני סמית

אדריאן הסטינגז

ארמסטרונג

קליפורד גירץ

סה”כ

1

0

0

0

1

4

1

3

0

5

אסכולת

הלאומיות

כהמצאה מודרנית

הגישה

האתנו-סימבולית

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

38

אוניברסיטת תל אביב:

אוניברסיטת בר אילן:

סיכום של כל האוניברסיטאות:

בנדיקט אנדרסון

ארנסט גלנר

אריק הובסבאום

אלי כדורי

סה”כ

אנתוני סמית

אדריאן הסטינגז

ארמסטרונג

קליפורד גירץ

סה”כ

2

0

0

0

2

1

1

1

0

3

אסכולת

הלאומיות

כהמצאה מודרנית

הגישה

האתנו-סימבולית

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

בנדיקט אנדרסון

ארנסט גלנר

אריק הובסבאום

אלי כדורי

סה”כ

אנתוני סמית

אדריאן הסטינגז

ארמסטרונג

קליפורד גירץ

סה”כ

8

0

0

0

8

4

5

6

1

16

אסכולת

הלאומיות

כהמצאה מודרנית

הגישה

האתנו-סימבולית

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

בנדיקט אנדרסון

ארנסט גלנר

אריק הובסבאום

אלי כדורי

סה”כ

אנתוני סמית

אדריאן הסטינגז

ארמסטרונג

קליפורד גירץ

סה”כ

11

0

0

0

11

14

13

14

1

42

אסכולת

הלאומיות

כהמצאה מודרנית

הגישה

האתנו-סימבולית

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

39

2

. פילוסופיה פוליטית בדבר תיאוריות של צדק, מוסר וסדר חברתי רצוי

אם תחום המחקר ההיסטורי של התפתחות הלאומיות עוסק במצוי, הרי הפילוסופיה

הפוליטית מתמקדת בהקשרה הלאומי בתחום הרצוי, כלומר בשאיפה לפתח פרדיגמות וגישות

המגדירות את היחס הראוי והמוסרי שבין היחיד לקולקטיב )ובכלל זה העם, הלאום, המדינה

ועוד(. גם בנושא זה יש מחלוקת אידיאולוגית-רעיונית עמוקה המחלקת את המחקר לשלוש

גישות עיקריות:

א. ליברליזם חד-ממדי, שלפיו יש להפריד הפרדה מוחלטת בין היחיד למדינה ולכונן מדינה

ניטראלית מבחינה ערכית, כלומר מדינה שאיננה מקדמת ערכים אלא רק מג?נה על זכויות

הפרט. ההוגה הבולט של גישה זו הוא פרופ’ ג’ון רולס, מחבר הספר ‘תיאוריה של צדק’. עוד

חוקרים חשובים הנוקטים גישה זו הם הפרופסורים יורגן הברמאס ויולי תמיר. טענתם העיקרית

על הלאומיות היא שעל המדינה להיות חסרת פניות והעדפות בכל הנוגע להקצאת משאבים

והבנ?יה תרבותית. משמעות גישה זו בהקשרה הישראלי היא שהמדינה הראויה היא מדינת כל

אזרחיה ולא מדינה יהודית.

ב. גישה קהילתנית הגורסת שיש לחזק את תחושת הזיקה לקהילה, אך בד בבד ליצור

תחושה של קהילה גם במדינה כולה, כלומר לפעול למען המדינה כקהילה גם במחיר של

ויתור או של הגבלת שאיפות אינדיבידואליות כגון מימוש עצמי בכל תחום או חופש דיבור

מוחלט. הקהילתנות מדגישה את האופי האחדותי של הקהילה ואת התלות של הפרט בה,

ומכאן מחויבותו כלפיה. לפי הקהילתנות, כל אדם קשור לבני אדם אחרים, לקהילות שונות,

להיסטוריה מסוימת ולמקום מסוים. השתייכות זו היא חלק מהגשמתו העצמית ומרכיב חשוב

בזהותו העצמית. חוקרים בולטים בגישה זו הם הפרופסורים מייקל סנדל ואלסיידר מקינטאייר.

גישה זו בהקשרה הישראלי מכירה בזכותה של מדינת ישראל לשמור על זהותה כמדינה יהודית.

ג. גישה רב-תרבותית, שהיא גישת ביניים בין הליברליזם הרולסיאני לקהילתנות. החוקרים

הבולטים בגישה זו הם הפרופסורים מייקל וולצר וצ’רלס טיילור. טענתם העיקרית היא שעל

המדינה לפעול לשימור כלל הזהויות התרבותיות והלאומיות שבקרב?ה ולקידומן, ובכלל זה גם

תרבות הרוב. אף אסכולה זו מכירה בזכותה של ישראל לשימור זהותה כמדינה יהודית לצד

שימור זהויות תרבותיות של מיעוטים החיים בקרבה.

בין שלוש הגישות שנבחנו יש הבדלים רבים, ואף בתוך אותן אסכולות ניכרים הבדלים בין

ההוגים, אולם בהכללה ניתן לומר שהגישה הראשונה שוללת עקרונית את זכותה של מדינת

ישראל להתקיים כמדינה יהודית, ואילו הגישה השנייה והגישה השלישית מכירות בזכותה זו. לכן

לצורך מחקר זה העמדנו יחדיו את שתי האסכולות האחרונות, ונבחן מספר ההופעות של רולס,

הברמאס ותמיר מצד אחד כנגד מקינטאייר, סנדל, וולצר וטיילור מצד אחר.

40

התוצאות לפי חלוקה לאוניברסיטאות:

האוניברסיטה העברית:

אוניברסיטת בן-גוריון:

אוניברסיטת חיפה:

ג’ון רולס

יורגן הבראמס

יולי תמיר

סה”כ

אלסדייר מקינטאייר

מייקל סנדל

מייקל וולצר

צ’רלס טיילור

סה”כ

0

0

0

1

1

5

2

0

7

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

גישה א’ גישה ב’ ו-ג’

ג’ון רולס

יורגן הבראמס

יולי תמיר

סה”כ

אלסדייר מקינטאייר

מייקל סנדל

מייקל וולצר

צ’רלס טיילור

סה”כ

1

1

1

1

4

4

0

1

5

גישה א’ גישה ב’ ו-ג’

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

ג’ון רולס

יורגן הבראמס

יולי תמיר

סה”כ

אלסדייר מקינטאייר

מייקל סנדל

מייקל וולצר

צ’רלס טיילור

סה”כ

0

0

1

0

1

1

0

0

1

גישה א’ גישה ב’ ו-ג’

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

41

אוניברסיטת תל אביב:

אוניברסיטת בר אילן:

סיכום של כל האוניברסיטאות:

ג’ון רולס

יורגן הבראמס

יולי תמיר

סה”כ

אלסדייר מקינטאייר

מייקל סנדל

מייקל וולצר

צ’רלס טיילור

סה”כ

0

0

2

1

3

2

4

2

8

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

גישה א’ גישה ב’ ו-ג’

ג’ון רולס

יורגן הבראמס

יולי תמיר

סה”כ

אלסדייר מקינטאייר

מייקל סנדל

מייקל וולצר

צ’רלס טיילור

סה”כ

0

0

0

0

0

2

1

0

3

גישה א’ גישה ב’ ו-ג’

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

ג’ון רולס

יורגן הבראמס

יולי תמיר

סה”כ

אלסדייר מקינטאייר

מייקל סנדל

מייקל וולצר

צ’רלס טיילור

סה”כ

1

1

4

3

9

14

7

3

24

גישה א’ גישה ב’ ו-ג’

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

42

3. היחס הישיר לציונות ולסכסוך בין התנועה הלאומית היהודית ובין התנועה הלאומית הפלשתינית.

החלק השלישי של מחקר זה בחן נושאים הקשורים ישירות לסוגיות של הציונות עצמה

ולסכסוך הישראלי-ערבי.

החוקרים הבולטים המייצגים את הגישה האנטי-ציונית שנבחנו במחקר זה הם הפרופסורים

ברוך קימרלינג, אורי רם ואדואד סעיד. קימרלינג ידוע בטענותיו נגד המפעל הציוני מתוך

פרספקטיבות “פוסט-קולוניאליות”. לשיטתו, הגעתם של היהודים לארץ ישראל דומה

לקולוניאליזם הקלאסי, וטענתו היא שהמתיישבים היהודים פעלו להדרת אוכלוסיית הילידים,

קרי, הערבים שגרו בארץ ישראל.

רם היה אחד מהחוקרים שהחדירו וקידמו את מושג הפוסט-ציונות אל לב השיח האקדמי

והתרבותי בישראל, והוא זוכה לבמה נרחבת בחוגים למדע המדינה.

אדוארד סעיד, מחבר הספר ‘אוריינטליזם’, הוביל את השיח האנטי-ישראלי בעולם האקדמי

כולו, ורעיונותיו מקודמים גם בישראל. סעיד הסתכסך לאחר הסכמי אוסלו עם יאסר ערפאת

משום שלטענתו הדבר הוביל לוויתור ערבי על זכות השיבה.

כנגד חוקרים אלו נבחנה נוכחותם של הוגים ציונים חשובים בני זמננו: הפרופסורים רות

גביזון, אמנון רובינשטיין ושלמה אבינרי. גביזון פרסמה מאמרים רבים העוסקים בשילוב שבין

זהותה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ובין היותה דמוקרטית וניסחה בין השאר את אמנת

גביזון-מדן. אמנון רובינשטיין חיבר את הספר “ישראל ומשפחת העמים”, מן החיבורים החשובים

במאבק על הלגיטימיות של מדינת ישראל ברחבי העולם כמדינה יהודית. שלמה אבינרי, חתן

פרס ישראל למדעי המדינה, חיבר בין השאר את הספר “הרעיון הציוני לגווניו”, ולאחרונה פרסם

ביוגרפיה על הרצל.

התוצאות לפי חלוקה לאוניברסיטאות:

האוניברסיטה העברית:

אוניברסיטת בן-גוריון:

ברוך קימרלינג

אורי רם

אדוארד סעיד

סה”כ

רות גביזון

שלמה אבנרי

אמנון רובינשטיין

סה”כ

0

1

0

1

2

1

0

3

חוקרים

אנטי-ציונים

חוקרים

ציונים

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

ברוך קימרלינג

אורי רם

אדוארד סעיד

סה”כ

רות גביזון

שלמה אבנרי

אמנון רובינשטיין

סה”כ

1

0

0

1

4

3

2

9

חוקרים

אנטי-ציונים

חוקרים

ציונים

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

43

אוניברסיטת חיפה:

אוניברסיטת תל אביב:

אוניברסיטת בר אילן:

סיכום כל האוניברסיטאות:

ברוך קימרלינג

אורי רם

אדוארד סעיד

סה”כ

רות גביזון

שלמה אבנרי

אמנון רובינשטיין

סה”כ

1

0

0

1

7

0

2

9

חוקרים

אנטי-ציונים

חוקרים

ציונים

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

ברוך קימרלינג

אורי רם

אדוארד סעיד

סה”כ

רות גביזון

שלמה אבנרי

אמנון רובינשטיין

סה”כ

1

0

0

1

5

0

2

5

חוקרים

אנטי-ציונים

חוקרים

ציונים

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

ברוך קימרלינג

אורי רם

אדוארד סעיד

סה”כ

רות גביזון

שלמה אבנרי

אמנון רובינשטיין

סה”כ

3

0

0

3

5

6

0

11

חוקרים

אנטי-ציונים

חוקרים

ציונים

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

ברוך קימרלינג

אורי רם

אדוארד סעיד

סה”כ

רות גביזון

שלמה אבנרי

אמנון רובינשטיין

סה”כ

6

1

0

7

23

10

4

37

חוקרים

אנטי-ציונים

חוקרים

ציונים

מס’

הופעות

בקורסים

מס’

הופעות

בקורסים

44

4. רשימת הקורסים שנבחנו )סך הכול 36 קורסים(:

האוניברסיטה העברית:

מבוא למדע המדינה מושגים וגישות. ד’’ר גייל טלשיר.

מבוא למדע המדינה מושגים וגישות. ד’’ר דן מיודובניק.

מחשבה מדינית מודרנית. ד’’ר אפרים פודוקסיק.

מחשבה מדינית בת זמננו. פרופ’ אבנר דה-שליט.

מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו. פרופ’ מריו שניידר.

המערכת הפוליטית בישראל. ד’’ר שאול שנהב.

אוניברסיטת בן-גוריון:

מבוא לפוליטיקה וממשל. ד’’ר איילת הראל-שליו

מבוא היסטורי לפוליטיקה בת זמננו. ד’’ר עדו נבו.

תיאוריות פוליטיות בנות זמננו. גב’ מיכל גבעוני.

מחשבה פוליטית במאה ה

דמוקרטיה, שיטה ורעיון. ד’’ר הנרייטה דהאן כלב.

מבוא למערכת הפוליטית. ד’’ר דני פילק.

פרספקטיבות על הסכסוך הישראלי ערבי. ד’’ר לורן בסון.

אוניברסיטת חיפה )באוניברסיטה זו יש מיעוט יחסי של קורסים בנושאי לאומיות וציונות(:

מבוא לרעיון המדיני – מחשבה פוליטית. ד”ר גל גרזון.

מבוא לממשל ופוליטיקה. ד’’ר אנדריי עשת )משנת 2006 . לא היה אפשר לקבל את

הסילבוס של השנה(.

.) מבוא לממשל ופוליטיקה. ד’’ר ישראל ויסמל-מנור )משנת

20- . ד’’ר דני פילק.2007

אתיקה ופוליטיקה בעת קונפליקט. ד’’ר אנבל הרצוג.

הפלשתינים בישראל. פוליטיקה במשבר. ד’’ר אסעד גאנם.

תהליכי שינוי בפוליטיקה הישראלית. מר אלי נחמיאס.

אוניברסיטת תל אביב:

מבוא למחשבה פוליטית. ד’’ר תמי מייזלס.

מחשבה מדינית בת זמננו. ד’’ר אייל חוברס.

פוליטיקה השוואתית. ד’’ר חני לרנר.

פוליטיקה של יצירת חוקות. ד’’ר חני לרנר.

רב תרבותיות, דמוקרטיה רפובליקאנית ועתיד הלאומיות. ד’’ר אלברטו ספקטורווסקי.

פוליטקה ומשטר בישראל. פרופסור יואב פלד.

פוליטקה ומשטר בישראל. ד’’ר אמאל ג’מאל.

אוניברסיטת בר אילן:

45

תולדות המחשבה המדינית. ד’’ר אייל ברנדייס.

2000

. ד’’ר מירב משאלי-רם. חברה, תרבות ופוליטיקה בעידן החדש – 1500

2000

אתניות: פוליטיקה וסכסוך. פרופסור עמיקם נחמני.

תקשורת וזהות לאומית. ד’’ר יעקב ידגר.

אינטרנט, תקשורת ולאומיות. ד’’ר נאווה כהן-אביגדור.

אידיאולוגיה ומשטר בעידן המודרני. ד’’ר שלמה פרלה.

פוליטיקה ישראלית. ד’’ר אפרת קנולר.

פוליטיקה ישראלית. ד’’ר אשר כהן.

פוליטיקה ישראלית. ד’’ר אייל ברנדייס.

. פרופ’ עמיקם נחמני. חברה, תרבות ופוליטיקה בעידן החדש – 1500

נבחנו קורסים מקבילים העוסקים באותם נושאים אך בעלי שמות שונים במקצת

מהאוניברסיטאות תוך השלמה של קורסים ייחודיים לכל אוניברסיטה ואוניברסיטה ועוסקים

בנושאים הרלוונטיים.

46

מבוא לפוליטיקה וממשל

ד”ר אילת הראל-שלו

מתרגלים:

פרטי התקשרות עם המרצה:

שעת קבלה: יום ב’, שעה: 11:00-12:00

)או במועד אחר בתאום מראש(

E-mail: ayeleths@bgu.ac.il

מטרת הקורס

מטרת קורס מבוא זה הוא לפתוח צוהר ראשוני למחקר המדעי ולמחשבה הביקורתית

אודות הפוליטיקה. במהלך הקורס נרכוש כלים מתאימים לכתיבה מדעית ונדון במושגים

בסיסיים ובגישות התיאורטיות העיקריות במחקר הפוליטי. דגש יושם על שלוש גישות בסיסיות

הרווחות במדע המדינה להבנת המושג “מדינה” ולניתוח היחסים שבין המדינה, על מוסדותיה

השונים, לבין החברה על מרכיביה. בהתאמה, תשומת לב מיוחדת תינתן לדיון על דמוקרטיה,

אזרחות ומדינת הלאום. בנוסף, חלק מהותי מהמיומנויות שתירכשנה בקורס יהיו קריאת

טקסטים אקדמיים וכתיבה מדעית.

מטלות הקורס:

נועה סלור, מיכל צביאלי, עודד רענן

1

שמועברים בהרצאות ובתרגילים נושקים – אך אינם זהים. מטרת התרגיל הוא לעזור לתלמידים

בקריאת והבנת החומרים הביבליוגרפים. ]נוכחות בתרגיל היא חובה. ללא מילוי חובת הנוכחות

. לא ניתן לגשת למבחן[. ציון עובר בקורס הוא

2

החובה בקורס יידונו בתרגיל. על הסטודנט לקרוא את כל רשימת קריאת החובה ועל חומר זה

הוא יבחן בסוף הסמסטר. אנו מצפים מהסטודנטים ידע מספיק בקריאת אנגלית בכדי להגיע

להבנה בסיסית של הטקסטים. במהלך הקורס אנו – צוות הקורס – נעבוד יחדיו בכדי להקנות

לתלמידים את מיומנויות הקריאה והכתיבה האקדמית.

3 . הגשת שש מטלות ביניים במהלך הסמסטר ] 60% מהציון[.

. 4 . מבחן מסכם ] 40% מהציון[. ציון עובר במבחן המסכם הינו 56

5 . בנוסף, לפני השיעור/התרגיל יועלה קובץ באתר האינטרנט של הקורס, שיכלול

הגדרות וחומרי עזר. הסטודנטים מתבקשים להתעדכן כל שבוע בקבצים שיועלו לקראת

השיעור ו/או התרגיל, להדפיסם ולהביאם לכיתה.

6 . מומלץ מאוד – לשם העלאת רמת הדיונים שיערכו בשיעור/תרגיל בסוגיות אקטואליות

שונות, הסטודנטים מתבקשים לקריאה יומית של עיתון הארץ, ובנוסף, לעיין באחד מהשבועונים

.Time, Newsweek, Economist : הבינלאומיים דוגמת

. נוכחות בהרצאות, בסרטים ובתרגילים והשתתפות פעילה בשיעורים. החומרים70. קריאה שוטפת של החומר הביבליוגרפי. מפאת מחסור בזמן תרגול, רק חלק ממאמרי

נספח ב' - סילבוס הקורס “מבוא לפוליטיקה וממשל”

אוניברסיטת בן גוריון, תשס”ט

סמסטר א

קוד קורס 1620-1-831

' 8002-9002 , התשס"ט

47

מבנה הקורס ורשימת קריאה

1. מבוא – גבולותיה המשתנים של הפוליטיקה

האם מדע המדינה הוא מדע?

Phillips W. Shively, The Craft of Political Research. Englewood Cliffs, NJ: Prentice Hall,

1990. pp. 1-12.

Kenneth Hoover. The Elements of Social Scientific Thinking. New York: St. Martin’s,

1992. pp. 3-13.

דיווד מארש ופול פרלונג. “העור, לא הבגד: אונטולוגיה ואפיסטמולוגיה במדע המדינה”

מתוך דיוויד מארש וג’רי סטוקר )עורכים( תיאוריות וגישות במדע המדינה. רעננה: האוניברסיטה

. הפתוחה, 2005 . עמ’ 29-51

על מדע המדינה

ברוך זיסר, “מדע החברה והפילוסופיה של המדע” פרק

. זיסר )עורך(, תל-אביב: או”פ, 1993 , סרוק באתר, עמ’ 149-157

. מקס ובר, “טיפוסים של סמכות ותיאום מחייב”, סרוק באתר, עמ’ 34-48

קרל פופר, “מדע: השערות והפרכות”, מתוך מדע המדינה לגווניו, ברוך זיסר )עורך(, תל-

.182-212 , אביב: או”פ, 1993

2, מתוך מדע המדינה לגווניו, ברוך

2

. גישות שונות למחקר הפוליטי:

מושגי יסוד – תיאוריות וגישות

רוברט מיכלס, “חוק הברזל של האוליגרכיה”. מדינה וחברה: סוגיות בסוציולוגיה פוליטית,

. א’, 174-178

קארל מארכס, “המאניפסט הקומוניסטי”, בתוך: אברהם יסעור, צבי רענן )עורכים(, קארל

מארכס - מבחר כתבים פוליטיים )אוניברסיטת חיפה, 1983 (, עמ’ 161-179 . לחילופין, ניתן

לקרוא את קארל מארכס ופרידריך אנגלס “מניפסט של מפלגה קומוניסטית”, מתוך המקראה

. הישנה, עמ’ 53-60

רוברט דאהל, “ממשלות ואופוזיציות,” בתוך: ש”נ איזנשטדט, ע’ גוטמן, י’ עצמון, מדינה

. וחברה: סוגיות בסוציולוגיה פוליטית, חלק ב’ )עם עובד, 1976 (, עמ’ 52-82

גטאנו מוסקה, “המעמד השליט,” בתוך: ש. נ. איזנשטדט, ע. גוטמן, י. עצמון, מדינה וחברה:

. סוגיות בסוציולוגיה פוליטית, חלק א’ )עם עובד, 1976 (, עמ’ 159-173

התפתחות הדומיננטיות של התיאוריות

תדה סקוצ’פול, החזרתה של המדינה לתמונה: אסטרטגיות ניתוח במחקר העכשווי” מתוך

. מדע המדינה לגווניו, ברוך זיסר )עורך(, תל-אביב: או”פ, 1993 , עמ’ 521-542

Tony Smith, “The Dependency Approach” in Howard Wiarda, New Directions in

Comparative Politics (Boulder, CO: Westview Press, 1991), pp. 118-130.

Samuel Huntington, “The Change to Change: Modernization, Development, and Politics”

Comparative Politics April 1971, pp. 283-298.

Migdal, Joel, Atul Kohli and Vivienne Shue (Eds) State Power and Social Forces:

Domination and Transformation in The third world (Cambridge University Press: 1994),

pp. 1-4, 7-30.

48

3. עוצמה ופוליטיקה:

הקדמה כללית:

.124 ברוך קימרלינג, בין מדינה לחברה: סוציולוגיה של הפוליטיקה )כרך א’(, עמ’ 83

Lukes Steven, Power Macmillan, 1974, pp. 9-25.

העוצמה כידע ותרבות:

אדוארד סעיד, אוריינטליזם, הקדמה )סרוק(.

Samuel Huntington, “The Clash of Civilizations” Foreign Affairs 72 (3) 1993, pp. 22-49.

או בעברית – סמואל הנטינגטון, “התנגשות הציוויליזציות” תכלת, מס’

157 . סרוק.

9 )אביב 2000 (, עמ’129

טרור כעוצמה:

Frantz Fanon, Black skin, white masks translated by Charles Lam Markmann, Grove

Press, 1967.

Frantz Fanon, The wretched of the earth, translated by Constance Farrington, Penguin

Books, 1967.

. במהדורה העברית: פרנץ פאנון, מקוללים עלי אדמות בבל, 2006 . עמ’ 43-65

התפיסה הליברלית )רשות בלבד(:

. ג’ון סטוארט מיל, על החירות, מתוך מחשבה מדינית, עמ’ 356-393

. מישל פוקו, “תולדות השיגעון בעידן התבונה”, מתוך תולדות המחשבה המדינית, עמ’ 535-562

223 , ו”שעבוד כלכלי: קרל מרקס”, גל גרזון, ליברליזם, “ידע ומשמעות: מישל פוקו,” עמ’

209

. עמ’ 169-184

Robert A. Dahl, Modern Political Analysis, chapters 2, 3, 4.

4. תורת המשטרים:

משטרים: התפתחות, מודלים שונים: דמוקרטיה ליברלית לעומת דמוקרטיה לא-ליברלית

סיווג משטרים )טבלת סיווג המשטרים הועלתה )Linz & Stepan( – חואן לינץ ואלפרד סטפן

לאתר הקורס(.

רוברט דאהל, ]שוב![ “ממשלות ואופוזיציות”, בתוך: ש”נ איזנשטדט, ע’ גוטמן, י’ עצמון,

מדינה וחברה: סוגיות בסוציולוגיה פוליטית, חלק ב’ )עם עובד, 1976 (, עמ’ 52-82 . ראו במיוחד

טבלת סיווג משטרים!

יוסי יונה, “דמוקרטיה” מתוך אי-שיוויון )עורכים: אורי רם וניצה ברקוביץ(, הוצאת הספרים

.108-115 , של בן-גוריון בנגב, 2006

Robert A. Dahl, Modern Political Analysis, chapters 5, 6, and 7, pp. 49-81.

Fareed Zakaria, “The Rise of Illiberal Democracy.” Foreign Affairs, Vol. 76, Issue 6 (nov.-

dec. 1997), pp. 22-43.

Samuel Huntington, “Democracy’s Third Wave”, Journal of Democracy Spring 1991, pp.

12-34.

49

5. תפיסת האזרחות המודרנית:

אזרחות והתאזרחות:

. נעמה כרמי, חוק השבות: זכויות הגירה וגבולותיהן, הוצ’ אוניברסיטת תל-אביב, 2003

פרקים נבחרים )סרוק(.

התנגדות פוליטית:

243 )סרוק(. חיים כהן, “הזכות והחובה להתנגד לשלטון,” עמ’

181

השתתפות פוליטית:

. ארונדטי רוי, “מירב טובת הכלל,” מתוך: הסוף המושלם יהיה מוות. זמורה ביתן,

212)סרוק(. שלמה אבינרי, “ציות ודמוקרטיה,” עמ’ 1651999

6. דעת קהל ותרבות פוליטית:

גבריאל אלמונד וסידני וורבה. “התרבות האזרחית ויציבות דמוקרטית”, אצל בנימין

. נויברגר ואילנה קופמן דמוקרטיה ודמוקרטיזציה כרך א’, תל-אביב: או”פ,

. ברוך קימרלינג, “תרבות פוליטית”, מתוך בין מדינה וחברה, עמ’ 155-185

Alexis de Tocqueville, Democracy in America, Book 1, chapter XV, “The Unlimited

Power of the Majority in the United States and its Consequences,” and Book 2, chapter

2, “Of the Principle Source of Belief among Democratic Nations,”

http://xroads.virginia.edu/~HYPER/DETOC/toc_indx.html

Max Weber, The Protestant Ethic and the Spirit of Capitalism.

Gabriel Almond and Sydney Verba, The Civic Culture: Political Attitudes and Democracy

in Five Nations. Princeton: Princeton University Press, 1963.

גל גרזון, “עריצות הרוב: אלכסיס דה-טוקוויל וג’ון סטוארט מיל”, בתוך ליברליזם: קשרים,

.

1998 . עמ’ 191-22587 הקשרים, ביקורות, תל-אביב: או”פ, 2002 , עמ’ 64

7

. הלאומיות והלאה:

לאום, לאומיות ומדינה:

.

2 , ארנסט גלנר, לאומים ולאומיות, האוניברסיטה הפתוחה, 1994 . פרקים 1

בנדיקט אנדרסון, קהילות מדומיינות: הגיגים על מקורות הלאומיות ועל התפשטותה,

. האוניברסיטה הפתוחה.

1998

ברוך זיסר, “לאומיות: חיה וקיימת,” מתוך על ימין ועל שמאל,” ע”מ 270-308 )סרוק(.

אמל ג’מאל “זכויות קיבוציות למיעוטים מקוריים – היבטים תיאורטיים ונורמטיביים”, מעמד

המיעוט הערבי במדינת הלאום היהודית )עורכים( רכס אלי ואוסצקי לזר שרה, מרכז דיין

אוניברסיטת תל-אביב, 2005 . עמ’ 27-44 )תדפיס/סרוק(.

Sammy Smooha, “Types of Democracy and Modes of Conflict Management in Ethnically

Divided Societies”. Nations and Nationalism 8 (4) 2002: pp. 423-431.

Adam Przeworski, Alvarez Michael, Cheibub Jose Antonio & Limongi Fernando, “What

Makes Democracies Endure?” Journal of Democracy 7 (1) Jan 1996.

Abraham Diskin, Hanna Diskin, and Reuven Hazan, “Why Democracies Collapse: The

reasons for democratic Failure and Success” International Political Science Review 26 (3)

2005: pp. 291-309.

50

סמי סמוחה, “דמוקרטיה אתנית: ישראל כאב טיפוס”, אצל פנחס גנוסר ואבי בר-אל

.277-311 , )עורכים( ציונות: פולמוס בן זמננו, 1996

יואב פלד, ) 1993 ( “זרים באוטופיה: מעמדם של האזרחים הפלסטינים בישראל”, תיאוריה

.21-35 , וביקורת, 3

אורן יפתחאל וגאנם אסאד, ) 2004 ( “לקראת תיאוריה של משטרים אתנוקרטיים: הפוליטיקה

.

Alan Dowty, “Consociationalism and the Ethnic Democracy: Israeli Arabs in

.Comparative Perspective”, Israel Affairs 5 (2-3) 1999: pp. 169-182

788 761 )1( של התפשטות אתנו-לאומית”, מדינה וחברה 4

8

. הפוליטיקה הגלובלית: משמעויות משתנות של ריבונות פוליטית.

. בנג’מין ברבר, גיהאד נגד מק-עולם, תל-אביב: בבל, 2005 , עמ’ 39-60

רם אורי “גלובליזציה” מתוך אי-שיוויון )עורכים: אורי רם וניצה ברקוביץ(, הוצאת הספרים

. של בן-גוריון בנגב, 2006 , עמ’ 90-99

Francis Fukuyama, “The end of History”, in Owmeara Patrick, Howard D. Mehlinger and

Mattew Krain, Globalization and the Challenge of the New Century. Bloomington, In:

Indiana University Press, 2000, pp. 161-180.

Stephen Krasner, Problematic Sovereignty, pp. 1-3.

Kofi Annan, “Two Concepts of Sovereignty” -

http://users.lmi.net/wfanca/pp_annan_on_sov.html

http://www¬.un.org/News/ossg/sg/stories/kaecon.html

מקרה מבחן – הפוליטיקה של איכות הסביבה:

אבנר דה-שליט, אדום-ירוק: דמוקרטיה, צדק ואיכות הסביבה, תל-אביב: בבל – מרכז

. השל, 2004 . עמ’ 67-98

. ברבר בנג’מין, גיהאד נגד מק-עולם, תל-אביב: בבל, 2005 . עמ’ 39-60

ג’ארד דיימונד, התמוטטות: מדוע נפלו הציוויליזציות הגדולות של העבר, תל-אביב: מטר,

2008

אסון? 373-391 – סרוק.

. אדם סמית’, עושר העמים, תל-אביב: או”פ, 1994

אורי רם, גלוקליזציה. )מקראה ישנה(.

Hawken, P. Lovins, A.

Industrial Revolution. Little Brown. 1999.

/http://www.natcap.org : הספר כולו ניתן גם לקריאה והורדה מאינטרנט

Carter Neil, The politics of the environment: Ideas, activism, policy, Cambridge

University Press, 2001.

Clapp Jennifer and Peter Dauvergne, Paths to a green world: the political economy of the

global environment. Cambridge, MA: MIT Press, 2005

. תרגמה עידית פז, תל-אביב: בבל,

, פרק 10 – רצח-עם ברואנדה, 281-295 , פרק 14 – מדוע מקבלות חברות החלטות הרות& Hunter Lovins, L. Natural Capitalism: Creating the Next2000 ,No Logo , נעמי קליין

51

9

. אינטלקטואלים ופוליטיקה

Joanne Rappaport, Between sovereignty and culture: Who is an indigenous intellectual

in Colombia? International Review of Social History Assen: 2004. Vol. 49, pp. 111-133.

שלמה זנד, “עם הספר ואנשי הספר – קווי מתאר לתולדות האינטליגנציה העברית בעידן

הציוני” מתוך האינטלקטואל, האמת והכוח, עם עובד,

. ג’ורג’ אורוול, מדוע אני כותב ועוד מסות, עם עובד: 1984

, מיכאל קרן, העט והחרב: לבטיה של האינטליגנציה הישראלית רמות:

.138

2000 . עמ’ 140-173 )סרוק(.1991 , עמ’ 83-107109

.139-145 , מנחם קליין, בר-אילן: אקדמיה, דת ופוליטיקה, מאגנס:

1997 , עמ’ 98-111

10 . פוליטיקה ומגדר

השתתפות נשים בפוליטיקה העולמית, קריאה וכתיבה פמיניסטית:

רוזין טלי, מה זה בכלל פמיניזם? ואיך קרה שאנחנו לא יודעות על זה כלום, זמורה ביתן,

.

חנה הרצוג, נשים ראליות, פרק

טבלה/קובץ – ייצוג נשים בפוליטיקה העולמית – הועלה לאתר הקורס.

דה-בבואר סימון, המין השני, 1949 )*תמצות יועלה באתר הקורס באינטרנט(.

דפנה יזרעאלי “העדפה מתקנת” מתוך אי-שיוויון )עורכים- אורי רם וניצה ברקוביץ(, הוצאת

. הספרים של בן-גוריון בנגב, 2006 , עמ’ 140-147

. אלאונורה לב, הבוקר הראשון בגן עדן, קשת, 1996

בנוסף – במהלך הקורס ישולבו תרגולים נוספים שיעסקו ספציפית בעבודת ספריה

ובכתיבה אקדמית:

*כיצד לקרוא מאמר – הבחנת העיקר מהטפל; תקצירים וסיכומים. תימוכין, איזכורים

וביבליוגרפיה.

*כתיבה היררכית: משפט, פסקה, תת-פרק, פרק; תפקיד המבוא והסיכום. שימוש נכון

בציטוטים.

וכו’(, כתבי-עת ,ULI , *עבודת ספריה – הכרות עם קטלוג הספרייה המקוון )אלף

שוטפים, כרוכים ומקוונים, מקומם של סוגי פרסומים שונים. מנועי חיפוש מתקדמים.

*הימנעות מגניבה ספרותית; שימוש במקורות לא מבוקרים באינטרנט.

Schiff, Stacy. “Fact: Can Wikipedia Conquer Expertise?” The New Yorker (July 31, 2006).

http://www.newyorker.com/printables/fact/060731fa_fact

*שימוש במקורות מידע חדשניים לצורך מחקר; מאגרי מידע של משרדי ממשלה וארגונים

בין-לאומיים, אתרי ארגונים בין-לאומיים שמאגדים נתונים בתחומים שונים.

*ארגון תהליך הכתיבה - הבנת המטלה, זיהוי הנושא, קישור למחקר קיים, הכנת ראשי

פרקים וטיוטות, קבלת משוב. בניית טיעון: פסקנות והסתייגות, הימנעות מסוגים שונים של

טיעונים מופרכים.

Scott, Gregory M., and Stephen M. Garrison. 2000. The Political Science Student

Writer’s Manual, 3

2000 , עמ’ 17-412. סרוק באתר.rd edition. Upper Saddle River, NJ: Prentice Hall, pp. 131-154.

52

אוניברסיטת ת”א

הפקולטה למדעי החברה

החוג למדע המדינה

פוליטיקה ומשטר בישראל

1031.1002.01

ד”ר אמל ג’מאל

מתרגלים: הילה קורח, לירון אלחנני, גיא פלטיאלי

שעת קבלה - ד”ר אמל ג’מאל:

13:00 יום ד’, שעה: 12:00

נפתלי 521

טלפון: 6407457

e-mail: ajamal@post.tau.ac.il

דרישות הקורס:

בחינת סיום: 60%

עבודה ביניים: 30%

השתתפות פעילה:

10%

תנאי הכרחי לציון ‘עובר’ בקורס כולו הוא ציון ‘עובר’ הן בבחינה והן בתרגיל, בנפרד.

בנוסף, יש לקרוא עיתון יומי, יום-יום, במהלך הסמסטר.

על פי מדיניות תקנון הציונים של החוג למדע המדינה לא יעלה אחוז המקבלים

. ציון

המאמרים מופיעים במקראה על שם הקורס בהוצאת “ספרות זולה” של אגודת הסטודנטים.

רשימת קריאת חובה

שבוע ראשון ושני: מדינה וחברה- תיאוריות וגישות

90 ומעלה בקורס זה על 15% וממוצע הציונים יהיה בטווח של 77-82

1

.302 )עורך(, מדע המדינה לגווניו )תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 1993 (, עמ’ 263

. גבריאל א’ אלמונד, “מבוא: גישה תפקודית לפוליטיקה השוואתית”, בתוך: ברוך זיסר

2

.173 סוגיות בסוציולוגיה פוליטית, חלק א’ )תל-אביב: עם עובד, 1976 (, עמ’ 159

3. קארל מארכס, “המאניפסט הקומוניסטי”, בתוך: בנימין כהן )עורך(, המאניפסט

.64 הקומוניסטי במבחן הזמן )תל-אביב: הקיבוץ המאוחד,

4. יהודה שנהב וחנן חבר, “מגמות בחקר הפוסטקולוניאלי”, בתוך: יהודה שנהב )עורך(

קולוניאליות והמצב הפוסטקולוניאלי )ירושלים: הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר, 2004 (, עמ’

.

. גטאנו מוסקה, “המעמד השליט”, בתוך: ש”נ איזנשטדט, ע’ גוטמן, י’ עצמון, מדינה וחברה:1999 (, עמ’ 37200 189

נספח ג' - סילבוס הקורס “פוליטיקה ומשטר בישראל”

אוניברסיטת תל-אביב, תש”ע

סמסטר א

', תש"ע

53

מומלץ:

) אורי רם, הזמן של ‘הפוסט’: לאומיות והפוליטיקה של הידע בישראל )תל אביב: רסלינג, 2004

.126 פרק

2, עמ’ 71

שבוע שלישי: ראשית התהוות מוקדי כוח ותרבות פוליטית: מישוב למדינה

1

בתוך: משה ליסק, עמנואל גוטמן )עורכים(, המערכת הפוליטית הישראלית )תל-אביב: עם

. עובד,

.

3. גרשון שפיר, “קרקע, עבודה ואוכלוסיה בקולוניזציה הציונית: היבטים כלליים וייחודיים”,

בתוך: אורי רם )עורך( החברה הישראלית: היבטים ביקורתיים )תל אביב: ברירות, 1993 ( עמ’

.104-119

4. אלה שוחט, “מזרחים בישראל: הציונות מנקודת מבטם של קורבנותיה היהודיים”, בתוך:

מיכאל ורשבסקי )עורך( המהפכה המזרחית )קובץ מאמרים(, )ירושלים: המרכז לאינפורמציה

אלטרנטיבית,

. מחשבה רב-תרבותית )אסופת מאמרים(, )תל-אביב: בימת קדם לספרות,

מומלץ:

. משה ליסק ודן הורוביץ, “גיוס פוליטי ובינוי מוסדות בישוב היהודי בתקופת המנדט”,1977 (, עמ’ 51-602. יונתן שפירא, עלית ללא ממשיכים )תל-אביב: ספריית הפועלים, 1984 (, עמ’ 15-651999 (, עמ’ 11-63 ; וכן בתוך: אלה שוחט )עורכת(, זיכרונות אסורים – לקראת2001 (, עמ’ 140-205

1

. 1984 (, עמ’ 85-92 ( לדן הורוביץ”, מדינה, ממשל ויחסים בין-לאומים, כרך 23

,)1985(

. עמ’ 98-101

.

שסעים חברתיים עיקריים

שבוע רביעי וחמישי: השסע הלאומי – יהודים ופלסטינים אזרחי ישראל

. יונתן שפירא, “האם היה היישוב היהודי בארץ-ישראל דמוקרטיה קונסוציונלית? תשובה2. דן הורוביץ, “בכל זאת פונקציונאליזם”, מדינה, ממשל ויחסים בין-לאומים, כרך 241998 , עמ’ 507-522 , 3. עזמי בשארה, “מאה שנות ציונות”, תיאוריה ובקורת, כרך 12-13

1

1993 (, עמ’ 21-35 ; וכן בתוך: רות גביזון ודפנה הקר )עורכות(, השסע היהודי-ערבי בישראל: ( 3

. מקראה )ירושלים: המכון הישראלי לדמוקרטיה,

. יואב פלד, “זרים באוטופיה: מעמדם האזרחי של הפלסטינים בישראל”, תיאוריה וביקורת,2000 (, עמ’ 213-244

2

הישראלית: היבטים ביקורתיים )תל-אביב: ברירות, 1993 (, עמ’ 203-221 ; וכן בתיאוריה וביקורת,

.

3. סמי סמוחה, “דמוקרטיה אתנית: ישראל כאב-טיפוס”, בתוך: גינוסר, פ’ בראל, א’

)עורכים( ציונות: פולמוס בן-זמננו )באר שבע: הוצאת הספרים של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב,

. 1996 (, עמ’ 277-311

4. אמל ג’מאל, “בין מולדת, עם ומדינה: פטריוטיזם בקרב המיעוט הפלסטיני בישראל”,

בתוך: אבנר בן-עמוס ודניאל בר-טל )עורכים(, פטריוטיזם: אוהבים אותך מולדת )תל אביב:

. הקיבוץ המאוחד – קו אדום, 2004 (, עמ’ 399-452

. עזמי בשארה, “על שאלת המיעוט הפלסטיני בישראל”, בתוך: אורי רם )עורך(, החברה20 1993 (, עמ’ 7 ( 3

54

מומלץ:

Amal Jamal, “Strategies of Minority Struggle for Equality in Ethnic States: Arab .5

Politics in Israel”, Citizenship Studies, Vol.11, No. 3 (2007), pp. 263-282

Amal Jamal, “Nationalizing States and the Constitution of ‘Hollow Citizenship’: .6

Israel and its Palestinian Citizens”, Ethnopolitics, vol. 6, no. 4 (November 2007), pp. 471-493

שבוע שישי ושביעי: השסע העדתי

,)

1. שלמה סבירסקי, לא נחשלים אלא מנוחשלים )חיפה: מחברות למחקר ולביקורת, 1981

.57-73 ,

11 עמ’ 1

,)1984(

. עמ’ 169-206

3 אורי בן-אליעזר, “כושי סמבו, בילי-בילי במבו” כיצד יהודי הופך שחור בארץ המובטחת”

,) בתוך: יהודה שנהב ויוסי יונה )עורכים( גזענות בישראל )ירושלים: ון ליר והקיבוץ המאוחד,

2. סמי סמוחה, “שלוש גישות בסוציולוגיה של יחסי עדות בישראל”, מגמות, כרך 2-32008

. עמ’ 130-157

4. דימיטרי שומסקי, “אתניות ואזרחות בתפיסת הישראלים הרוסים”, תיאוריה וביקורת,

19

. )סתיו

מומלץ:

5. יואב פלד, “חידה ושמה ש”ס”, בתוך: יואב פלד )עורך(, ש”ס: אתגר הישראליות )תל-

. אביב: ידיעות אחרונות,

6. סמי שלום שטרית, “מלכוד

. אתגר הישראליות )תל-אביב: ידיעות אחרונות,

2001 (, עמ’ 17-402001 (, עמ’ 52-7417 : בין חרדיות למזרחיות”, בתוך: יואב פלד )עורך(, ש”ס:2001 (, עמ’ 21-51

7

. וביקורת, מס’ 12-13 ( )ירושלים: מכון ון ליר ותל-אביב: הקיבוץ המאוחד,

שבוע שמיני: השסע הדתי – חילוניים ודתיים

. שלמה פישר, “תנועת ש”ס”, בתוך: עדי אופיר )עורך(, חמישים לארבעים ושמונה )תיאוריה1999 (, עמ’ 329-337

1

. 1984 (, עמ’ 461-485 ( והתפתחויות ב’דת האזרחית’ של ישראל”, מגמות כח, 4

. 1994 (, עמ’ 116-131 ( 51

3. יונתן שפירא, “הפוליטיקאים החילוניים ומעמדה של הדת במדינת ישראל”, בתוך: מנחם

מאוטנר, אבי שגיא ורונן שמיר )עורכים(, רב-תרבותיות במדינה דמוקרטית ויהודית: ספר הזיכרון

. לאריאל רוזן-צבי, ז”ל, )תל-אביב: רמות,

שבוע תשיעי: השסע המיגדרי – גברים ונשים

. אליעזר דון יחיא וישעיהו ליבמן, “הדילמה של תרבות מסורתית במדינה מודרנית: תמורות2. ברוך קימרלינג, “דת, לאומיות ודמוקרטיה בישראל”, זמנים, מס’ 501998 (, עמ’ 663-674

1

. המדינה )תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה, 2005 (, עמ’ 141-166

. ויקי רנדל, “פמיניזם”, בתוך: דיוויד מארש וג’רי סטוקר )עורכים( תיאוריות וגישות במדע

2

.

. ניצה ברקוביץ, “’אשת חיל מי ימצא?’ נשים ואזרחות בישראל”, סוציולוגיה ישראלית, כרך1999 (, עמ’ 277-317 ( ב’, מס’ 1

55

3. חנה הרצוג, “ידע, כוח ופוליטיקה פמיניסטית”, בתוך: חנה הרצוג )עורכת(, חברה במראה

. )תל- אביב: רמות,

4. מנאר חסן, “הפוליטיקה של הכבוד: הפטריארכיה, המדינה ורצח נשים בשם כבוד

המשפחה” בתוך: דפנה ירעאלי, אריאלה פרידמן, הנרייט דהאן-כלב, חנה הרצוג, מנאר

חסן, חנה נוה וסילביה פוגל-ביז’אוי )עורכות( מין, מגדר, פוליטיקה )תל אביב: הוצאת הקיבוץ

. המאוחד,

שבוע עשירי: מחברה מגויסת לחברה אזרחית – ובחזרה?

2001 (, עמ’ 269-2931999 (, עמ’ 267-305

1

. בתוך: חנה הרצוג )עורכת(, חברה במראה )תל-אביב: רמות,

. יואב פלד וגרשון שפיר, “משיח של חלוציות לשיח של זכויות: זהות ואזרחות בישראל”,2000 (, עמ’ 515-537

2

.

3. ברוך קימרלינג, “ההבניה החברתית של המושג ‘הבטחון הלאומי’ של ישראל”, תרבות

.

4. יגיל לוי, עדנה לומסקי-פדר ונועה הראל, “מ’צבאיות נתינית’ ל’צבאיות חוזית’-פניה

המשתנות של הצבאיות בישראל”, המרחב הציבורי-כתב עת לפוליטיקה וחברה,

.

שבוע אחד עשר: מבנה חוקתי, משפט ופוליטיקה בישראל

. משה ליסק, “האתוס הביטחוני והמיתוס של ישראל כחברה מיליטריסטית”, תרבות2001 (, עמ’ 187-212 ( 5 דמוקרטית, כרכים 42001 (, עמ’ 267-301 ( 5 דמוקרטית, כרכים 41, )סתיו2007 (, עמ’ 89-116

1

.155-162 ,33-68 , דעת, 1993 (, עמ’ 9-10

. מנחם מאוטנר, ירידת הפורמליזם ועליית הערכים במשפט הישראלי )תל-אביב: מעגלי

2

. )עורך(, צדק חלוקתי בישראל )תל-אביב: רמות,

3. יואב פלד וגרשון שפיר, “המהפכה החוקתית”, בתוך: מיהו ישראלי: הדינמיקה של אזרחות

. מורכבת )תל אביב: אוניברסיטת תל אביב, 2005 (, פרק

4. אילן סבן, “בית המשפט העליון והמיעוט הערבי-פלסטיני: תמונה )ותחזית( לא בשחור-

2005 , עמ’ 23-47 ,)

. אייל גרוס, “החוקה הישראלית: כלי לצדק חלוקתי או כלי נגדי?”, בתוך: מנחם מאוטנר2000 (, עמ’ 79-969, עמ’ 305-3241( לבן”, משפט וממשל 8

שבוע שנים עשר: מערכת מפלגתית ודפוסי הצבעה

1

. המפלגות בישראל )תל אביב: האוניברסיטה הפתוחה,

. בנימין נויברגר, “המערכת המפלגתית”, בתוך: בנימין נויברגר, ממשל ופוליטיקה:1997 (, עמ’ 239-253

2

פוליטי”, בתוך: אשר אריאן ומיכל שמיר )עורכים( בחירות בישראל – 2003 )ירושלים: המרכזי

. הישראלי לדמוקרטיה, 2004 (, עמ’ 247-276

3. יהונתן מנדילוב, “אסטרטגיות המפלגות בבחירות 2006 : קדימה, הליכוד העבודה”,

בתוך: אשר אריאן ומיכל שמיר )עורכים( הבחירות בישראל – 2006 )ירושלים: המכון הישראלי

. לדמוקרטיה,

4. אמל ג’מאל, “הימנעות כהשתתפות – על תעתועי הפוליטיקה הערבית בישראל”,

בתוך: אשר אריאן ומיכל שמיר )עורכים( הבחירות בישראל –

.) לדמוקרטיה,

. מיכאל שלו וגל לוי, “המנצחים והמפסידים של 2003 : אידיאולוגיה, מבנה חברתי ושינוי2008 (, עמ’ 261-2982001 , )ירושלים: המכון הישראלי2002

56

מומלץ:

5. יצחק גל-נור, “מפלגות, תקשורת והדמוקרטיה הישראלית”, בתוך: דני קורן )עורך(, קץ

. המפלגות: הדמוקרטיה הישראלית במצוקה, )תל-אביב: הקיבוץ המאוחד,

שבוע שלושה עשר: הכלכלה המדינית של ישראל

.

1998 (, עמ’ 195-2141. ג’וני גל, “בטחון סוציאלי בישראל” )ירושלים: הוצאת מאגנס, 2005 (, עמ’ 24-39

2

, )עורכים(, שלטון ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2004

. עמ’ 34-56

3. שלמה סבירסקי, “ישראל במרחב הגלובלי”, בתוך: דני פילק ואורי רם )עורכים(, שלטון

. ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי, תל אביב: הקיבוץ המאוחד, 2004 , עמ’ 57-83

מומלץ:

4. מיכאל שלו, “האם הגלובליזציה והליברליזציה ‘נרמלו’ את הכלכלה המדינית בישראל?”

בתוך: דני פילק ואורי רם, ער., שלטון ההון: החברה הישראלית בעידן הגלובלי, תל אביב: הקיבוץ

. המאוחד, 2004 , עמ’ 84-115

שבוע ארבעה עשר: תקשורת בישראל

. דני פילק, “ישראל מודל 2000 : פוסט-פורדיזם ניאו-ליברלי”, בתוך: דני פילק ואורי רם

1

.250-264 ,39 אשכולות, 1993 (, עמ’ 15

.

3. דפנה למיש “שוות ערך תקשורתי: מבט פמיניסטי על התקשורת הישראלית”, אצל דן

. כספי )עורך( תקשורת ודמוקרטיה בישראל )הקיבוץ המאוחד ומכון ון ליר,

Elias, N., Jamal, A. and Soker, O. “Illusive pluralism and hegemonic identity in .4

popular reality shows in Israel”. Television and New Media 10(5) 2009, pp. 375-391

Jamal, A. “Media Culture as Counter-Hegemonic Strategy: The Communicative .5

Action of the Arab Minority in Israel”. Media Culture Society 31 (4), 2009, pp. 559-577

שבוע חמשה עשר: ישראל – חברה רב-תרבותית?

. דן כספי ויחיאל לימור, המתווכים: אמצעי התקשורת בישראל, 1948-1990 )תל-אביב:2. דניאל דור, עיתונות תחת השפעה, )תל אביב: בבל, 2001 (, עמ’ 15-421997 (, עמ’ 119-141

1

.

. ברוך קימרלינג, “הישראלים החדשים: ריבוי תרבויות ללא רב-תרבותיות”, אלפיים, 161998 (, עמ’ 264-308 (

2

בתוך: אלי רכס ושרה אוסצקי-לזר )עורכים(, מעמד המיעוט הערבי במדינת הלאום היהודית

. )תל אביב: מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה, 2005 (, עמ’ 27-44

. אמל ג’מאל, “זכויות קיבוציות למיעוטים מקוריים: היבטים תיאורטיים ונורמטיביים”,

57

נספח ד' - מכתב לפרופ

' אנסון

מפי הסטודנט יאיר כוסף

בשנים האחרונות הופכות הפקולטות למדעי החברה והרוח למה שמכונה ‘פוסט-מודרניות’

– כאלה המורדות בדור המייסדים של המחקר הישראלי, ואשר מאשימות אותו באהדת יתר

לרעיון הציוני ובהיעדר ביקורת עליו, מבלי לשים לב לכך שהם עצמם משרתים בכתיבתם

תפיסה אידיאולוגית, תפיסה שהיא על פי רוב אנטי-ישראלית ולבטח אנטי ציונית.

המדע אמור להצביע ולחשוף אמיתות, לא להיות מראש אג’נדה פוליטית, ההתעלמות

מהממד ההיסטורי היא עצמה אידיאולוגיה צרופה.

הפוסט-ציונות כדרך מחקרית היא חסרת פרספקטיבה היסטורית. היא מעניקה פירושים

שונים ומשונים למה שהתרחש בהיסטוריה של הקמת המדינה המנותקים לחלוטין מהמציאות.

לדוג’: בשאלה ‘מי התחיל?’ היא תתאר את מלחמת תש”ח כפעולות גירוש ונאכבה שעוללנו

באכזריותנו לערבים. שום התייחסות למה שקרה ערב המלחמה, ליחסי הכוחות המקומיים

והבינלאומיים, ולהכרעות המוטעות שהערבים קיבלו שהביאו עליהם עצמם את הגירוש.

הסוציולוגיה הפוסט-ציונית ממש מנסה להוכיח באותו ובמופתים שגירוש הערבים נגזר

מראש, בעוד שידוע שהכול התפתח מאילוצים תוך כדי המלחמה. הזרם הפוסט-ציוני מתנכר

לעובדות ההיסטוריות.

אולם, העניין המכעיס ביותר הוא הצגת הציונות כתנועה קולוניאליסטית, הצגה זו מהווה

התעלמות מוחלטת מהקשר הרוחני, הדתי והתרבותי, המצוי בספרי הקודש של העם היהודי

לארץ ישראל, קשר ששרד מעל

ללונדון או של הצרפתים לפריס? היו קשרים מסחריים, הם החזיקו קולוניות משיקולים כלכליים,

רצו להגן על דרכי הים ובוודאי לא ניסו לבנות תרבות בריטית או צרפתית עם קשר לחברת האם.

הקשר של היהודים לארץ ישראל אינו קולוניאלי, הקשר הוא קשר דתי ותרבותי, ולא ניתן

ולא נכון להתעלם מכך.

יש כאן ניסיון מודע לפגוע בלגיטימציה של החברה היהודית שצמחה כאן, והכול במסווה

של מאבק אקדמי!

חבל מאוד שכל המאמרים עליהם אמורה הייתה להתבסס העבודה, היו שייכים כולם

לאותה תפיסה אידיאולוגית אנטי ישראלית, אנטי ציונית )ואף אנטי יהודית בהקשרים מסוימים(

אשר מציגה אופן הסתכלות צר מאוד, ואינה תורמת לראייה כוללת ומקיפה של הנושאים

הנלמדים

2000 שנה, האם הייתה זיקה כלשהי בין הקולוניות של הבריטים

58

נספח ה' - תרגום הדיווח על כינוס “אל-קודס”

באוניברסיטה העברית מאתר “אקראא”

59

מיכל אביעד

אהרון אביתר

גיא אבן

ארנון אברון

עדי אופיר

אירית אורבוך

זוהר איתן

גדי אלגזי

מירי אליאב-פלדון

בני ארבל

מירה אריאל

מרדכי אריאלי

ענת בילצקי

אבנר בן-עמוס

זיוה בן-פורת

סיגל בן-פורת

לינדה בן-צבי

יגאל ברונר

ז’וזה ברונר

רות ברמן

עופר ברנע

רון ברקאי

אותי בת-אל

עפרה גולדשטיין-גדעוני

יובל גורן

רחל גיורא

סנאית גיסיס

אלי גלזנר

חיים גנז

יוסף גרודז’ינסקי

ישראל גרשוני

בלהה דוידסון-הרד

דניאל דור

טומי דרייפוס

אורי הדר

סילבי הוניגמן

ג’וליה הורבט

יורם הירשפלד

תלמה הנדלר

אברהם הפנר

חנה הרצוג

זאב הרצוג

מינה ווילסון

אמנון וולמן

שולה וולקוב

פול ווקסלר

נטע זיו

שלמה זנד

צבי טאובר

חוה יבלונקה

דפנה יואל

עלי יסיף

רעיה כהן

ינון כהן

ג’רלד כהן

חגי כנען

יצחק לאור

אורלי לובין

שמעון לוי

אליה לייבוביץ

חררדו לייבנר

דפנה למיש

אורי מאור

בן-ציון מוניץ

ענת מטר

אריאל מירב

רות מנור

שמוליק מרקו

ג’אד נאמן

חנה נוה

יוסף נוימן

יהודה ניני

רוזלי סיטמן

טלי סילוני

איימי סינגר

רקפת סלע-שפי

ראובן סרוסי

עובדיה עזרא

אהרון עצמון

עמוס פיאט

תמר פיטרברג

מנחם פיש

עינת פלד

יואב פלד

רבקה פלדחי

גדעון פרוידנטל

אריאלה פרידמן

ליאת פרידמן

איריס פריי

רוני פרצ'ק

משה צוקרמן

ג’ודי קופפרמן

יהודה קופפרמן

ליאו קורי

נורה קורין-לנגר

אביעד קליינברג

נפתלי קמינסקי

דני רבינוביץ

טובה רוזן

שרון רוטברד

דנה רון

פרדי רוקם

זאב רותם

צבי רזי

רענן ריין

טניה ריינהרט

אלחנן ריינר

עדנה שביט

עוזי שביט

אהרון שבתאי

אילנה שוהמי

ליאון שלף

רונן שמיר

ישעיהו שן

יהודה שנהב

נספח ו' -

חברי סגל אקדמאי החתומים על עצומה בתמיכה במרצים וסטודנטים

המסרבים לשרת בשטחים הפלסטיניים:

אוניברסיטת תל אביב

60

צח אדם

דוד אנוך

יהודה אנזל

ויקטוריה בוך

רות בטלר

מלאכי בית-אריה

לואיז בית-לחם

מתניה בן-ארצי

יוחנן בן-בסט

צבי בנטואיץ’

שלמה בנטין

גרשון בן-שחר

שלום בר

מנחם ברינקר

מיכאל ברנדייס

מישל ברקוביאר

עמירם גולדבלום

דפנה גולן

אברהם גל

צ’רלס גרינבאום

אבנר דה-שליט

פאני דולז'נסקי

סדרה דיקובן אזרחי

עתניאל דרור

פיטר הילמן

קרולה הילפריך

אריאל הירשפלד

רות הכהן

דון הנדלמן

יעקב הסינג

אלון הראל

אודי הרושובסקי

מרקוס ואסם

יוסף ווידינפלד

אביטל וולמן

ורד ויניצקי

עמיאל ורדי

יוסי זעירא

ענת זעירא

חנן חבר

גלית חזן-רוקם

מנחם יערי

אריק כהן

יונתה לוי

נתי ליניאל

ג’ון לנדאו

סטפני מוזס

עוזי מוטרו

נילי מור

נאוה מורן

נינה מיורק

ז’נט מלכין

פאול מנדס-פלור

ענת ניניו

גד נתן

אייבי סישל

אמוץ עגנון

דניאל עמית

איתמר פיטובסקי

יורי פינס

שמואל פלג

נורית פלד-אלחנן

רומה פלק

רפאל פלק

עמנואל פרגון

אילנה פרדס

מוטי פרי

אהוד פרידגוט

דב פרידלנדיר

אליזבת פריונד

מיכל פרנקל

איתמר צביק

משה צימרמן

דודי צפתי

רונן קדמון

אורנה קופרמן

רז קופרמן

מיכאל קרן

זאב רוזנהק

משה רון

יעקב ריטוב

אילנה ריטוב

ג’וליה רסניק

עידן שגב

ניטה שוחט

דוד שולמן

זאב שטיין

זאב שטרנהל

טוביה שלונסקי

גדעון שלח

בני שנון

ינון שרים

מוריס תובל

האוניברסיטה העברית

61

אוניברסיטת בן-גוריון

אוניברסיטת חיפה

הטכניון

גרדה אילתה-אלסתר

יעל אמיתי

אריה ארנון

נעמי בן-בסט

שמואל בן-דור

דן בר-און

ניב גורדון

חיים גורדון

עופר גל

לב גרינברג

יצחק דינשטיין

דליה דרעי

ברק וייס

יצחק חן

יוסי יונה

ניצה ינאי

אורן יפתחאל

דפנה לויט

עידן לנדו

פנינה מוצפי-הלר

אמנון מייזלס

יצחק )יאני( נבו

דוד ניומן

צבי סולוב

רנה פוזננסקי

דני פילק

עמית פינצ’בסקי

עדי פרוש

איריס פרוש

אלון פרידמן

בקי קוק

שושנה קייני

חנן קיש

סם קפלן

אילנה קראוזמן

אמנון רז-קרקוצקין

חגי רם

אורי רם

נעמי שיר

ענת אריאל

יאיר בוימל

בנימין בית-הלחמי

דוד בלנק

אורי בר-יוסף

דבורה ברנשטיין

יוסי גוטמן

אילן גור-זאב

עמית גזית

אבנר גלעדי

דליה זקש

מאיר חמו

מיכאל יוגב

יובל יונאי

טלי יצחקי

רון כוזר

תמר כתריאל

ג’ויס ליוינגסטון

מיכה לשם

אילן סבן

מיכאל סולטמן

אנה ספרד

חנה ספרן

אברהם עוז

רוני פיסקר

נירה פנסר

קובי פתר

חגי קופרמינץ

עמליה קוריאט

דבורה קלקין-פישמן

ורד קראוס

הנרי רוזנפלד

אריה שפירא

אילן תורן

יעקב אושמן

קלמן אלטמן

ארז בראון

חגי גלבוע

דוד דגני

ברונק ויינריב

עופר זיתוני

עירד יבנה

אורי כץ

יעקב כתריאל

יוברט לו-יון

מיכאל פריי

דני ריטר

שמאי שפייזר

62

המכללה האקדמית ת”א-יפו

המרכז הבין-תחומי

אקדמיה בצלאל

מכללה אקדמית תל-חי

מכללה אקדמית אשקלון

האוניברסיטה הפתוחה

המכללה לחינוך ע”ש קיי

המכללה לחינוך גורדון - חיפה

המכללה למנהל

רועי וגנר

רבקה יעקובי

עופר פיין

מיכל פרנס

חנן פרנק

ערן שדך

דורית שוויקי

אברהם שוייגר

דני שפרוך

מכון וייצמן

עופר אהרוני

עודד גולדרייך

יוסף ניר

רון נעמן

עוזי סמילנסקי

איתמר פרוקצ'יה

סטיב קרליש

אמיתי רגב

ורד רום-קידר

דניאל רורליך

זיויה

יאיר אביגדור

איל בן-דב

יובל בר

עידו ברונו

מיכל ברושי בן-לוי

דוד גוגנהיים

דוד גינתון

שוקה גלוטמן

ענת דוד

לנס הנטר

קרן וינר

ראובן זהבי

חיים יעקובי

מיה כהן לוי

מרילו לוין

מירי סגל

אריה סיון

צחי פרבר

יעקב קאופמן

גיל קליין

שמואל קפלן

ענת קציר

שרון קרן

איציק רנרט

מכללת ספיר

דניאל דה מלאך

אורלי סוקר

דני בן-שחר מייק דהאן

שמעונה גינצבורג אמירה גלבלום

אביהו רונן

מנשה שויד

דורון נרקיס

ענת ברנע

ראובן חורש

63

אוניברסיטת בר-אילן

הקריה האקדמית

מכללת בית ברל

מכללת לוינסקי לחינוך

מכללת רמת גן

חנה כשר

רימון כשר

בצלאל מנקין

דוד סנש

אורלי שנקר

דיאנה סילברמן קלר

דורית כהן

יעל ברדה

64

Prof. Zach Adam, Rehovot

Prof. Colman Altman, Haifa

Dr. Janina Altman, Haifa

Tammy Amiel-Houser, Tel Aviv

Dr. Shmuel Amir, Tel Aviv

Prof. Daniel Amit, Jerusalem/Rome

Yali Amit, Chicago

Dr. Meir Amor, Montreal, Canada

Dr. Yonathan (Jon) Anson, Beer Sheva

Prof. Shalom Baer, Jerusalem

Dan Bar-On, Beer Sheva

Dr. Avner Ben-Amos, Tel Aviv

Prof. Matania Ben-Artzi, Jerusalem

Prof. Linda Ben-Zvi, Tel Aviv

Dr. Louise Bethlehem, Hod Hasharon

Prof. Anat Bilezki, Tel Aviv

Prof. Daniel Boyarin, Berkeley

Prof. Victoria Buch, Jerusalem

Dr. Nicole Cohen-Addad, Tel Aviv

Dr. Uri Davis, Sakhnin

Prof. Aharon Eviatar, Tel Aviv

Dr. Ovadia Ezra. Tel Aviv

Prof. Emmanuel Farjoun, Jerusalem

Elizabeth Freund, Jerusalem

Gadi Geiger, Cambridge, MA, USA

Dr. Amira Gelblum, Tel Aviv

Prof. Rachel Giora, Tel Aviv

Dr. Anat Goldrat-First, Netanya

Dr. Ofra Goldstein-Gidoni, Tel Aviv

Dr. Neve Gordon, Beer Sheva

Dr. Yerah Gover, New York

Prof. Charles W. Greenbaum, Jerusalem

Dr. Lev Grinberg, Beer Sheva

Ran HaCohen, Tel Aviv

Prof. Uri Hadar, Tel Aviv

Prof. Galit Hasan-Rokem, Jerusalem

Dr. Sara Helman, Beer Sheva

Prof. Hanna Herzog, Tel Aviv

Prof. Ze’ev Herzog, Tel Aviv

Prof. Hannan Hever, Jerusalem

Dr. Tikva Honig-Parnass, Jerusalem

Tal Itzhaki, Haifa

Prof. Eva Jablonka, Tel Aviv

Dr. Devorah Kalekin-Fishman, Haifa

Prof. Jacob Katriel, Haifa

Prof. Tamar Katriel, Haifa

Prof. Baruch Kimmerling, Jerusalem

Dr. Haggai Kupermintz, Boulder, Colorado

Dr. Ron Kuzar, Haifa

Dr. Ariela Lazar, Evanston

Prof. Micah Leshem, Haifa

Erez Levkovitz, Jerusalem

Prof. Rene Levy, Lausanne

Dr. Orly Lubin, Tel Aviv

Dr. Ruchama Marton, Tel Aviv

Dr. Anat Matar, Tel Aviv

Prof. Paul Mendes-Flohr, Jerusalem

Menucha Moravitz, Ramat-Gan

Regev Nathansohn, Tel Aviv

Prof. Avraham Oz, Haifa

Dr. Ilan Pappe, Haifa

Gabriel Piterberg, UCLA

Shakhar Rahav, Berkeley

Dr. Amnon Raz-Krakotzkin, Beer Sheva

Prof. Zvi Razi, Tel Aviv

Prof. Tanya Reinhart, Tel Aviv

Prof. Fanny-Michaela Reisin, Berlin

Prof. Freddie Rokem, Tel Aviv

Prof. Henry Rosenfeld, Haifa

Dr. Maya Rosenfeld, Jerusalem

Ouzi Rotem, Philadelphia

Dr. Hannah Safran, Haifa

Tami Sarfatti, UCLA

Dr. Nita Schechet, Jerusalem

Hillel Schocken, Tel Aviv

Ruben Seroussi, Tel Aviv

Dr. Erella Shadmi,Beit Berl

Prof. Nomi Shir, Beer Sheva

Dr. Miriam Shlesinger, Tel Aviv

Aharon Shabtai, Tel Aviv

Orly Soker, Sapir-Jerusalem

Nurit Steinfeld, Jerusalem

Roman Vater, Tel Aviv

Dr. Roy Wagner, Tel-Aviv

Dr. Michael Yogev, Haifa

Kim Yuval, Tel Aviv

Prof. Moshe Zimmermann, Jerusalem

נספח ז' -

אנשי אקדמיה ישראלים החתומים על הצהרה המגנה תמיכת ישראל במלחמה

שמנהלת ארצות הברית בעיראק ומזהירים שמלחמה זו עלולה להיות מנוצלת

על-ידי ישראל לביצוע פשעים נגד העם הפלסטיני

65

חזרה ל "מאמרי מערכת"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 97278637שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb