מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
מאמרים כלליים
תחשבו כמונו - תקבלו ציון. חנן עמיאור. ישראל היום

 http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F2010%2F05%2F28&pageno=42&view=document

 
 http://digital-edition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/LandingPage/LandingPage.aspx?href=SVRELzIwMTAvMDUvMjg.&pageno=NDI.&entity=QXIwNDIwMA..&view=ZW50aXR5

 
תחשבו כמונו - תקבלו ציון. חנן עמיאור. ישראל היום
דוח חדש של תנועת אם תרצו טוען: השיח האנטי והפוסט ציוני כבש את האקדמיה, והעמדות הציוניות מגורשות • 80 אחוזים מהחומר הנלמד במחלקות למדעי המדינה מייצג גישות אנטי ציוניות • חלק מהמרצים תוקפים את הדוח ואומרים שהוא מקארתיסטי • אבל מרצים אחרים אומרים שהדוח מדויק, ועוד איך הוא מדויק • הקמפוס כשטח לחימה

 

| 2010-05-28 09:44:11

 
לקריאת הדוח המלא לחץ כאן : 
 http://www.stuffings.co.il/Im-Tirzu/AcademicSpeechGag.pdf

כשהחלו תלמידי הקורס "ביורוקרטיה ממשלית וזכויות אדם", שאותו העביר באוניברסיטת תל אביב פרופ' יהודה שנהב, לעיין בסילבוס, ציפתה להם הפתעה. אל שנהב ואל המתרגלת, עו"ד יעל ברדה, התלווה כמרצה אורח עו"ד מיכאל ספרד, היועץ המשפטי של עמותת "יש דין". בקורס שהוגדר כסמינר המשלב תיאוריה ופרקטיקה, כך הבטיח הסילבוס, "יפעלו הסטודנטים מדי שבועיים במסגרת פרויקט המשקיפים על בתי המשפט הצבאיים של תנועת 'יש דין', ובפרויקט ארגון 'מחסום ווטש', בפעולות של תיעוד, ניהול יומן מסע וכדומה.
"על פעילות זו", הבטיח הסילבוס, "יתוגמלו הסטודנטים בהחזרי נסיעות ובמלגה שנתית בסך 1,450 ש"ח. בסוף השנה על הסטודנטים להגיש מאמרים המבוססים על פעילותם וחוויותיהם, חלקם אף יזכו להיכלל בחוברת בעריכת פרופ' שנהב ועו"ד ספרד, ובשיתוף הארגונים".
היו בין הסטודנטים כאלה שהבטחות הסילבוס לא נראו להם. תלונותיהם, כמו גם תלונות נוספות שחלקן יובא להלן, מצאו את דרכן לדו"ח שהגישה השבוע תנועת "אם תרצו" ליו"ר ועדת החינוך של הכנסת, ח"כ זבולון אורלב.
כותרת הדו"ח מדברת על "סתימת פיות, הדרה והטיה אנטי ציונית באקדמיה בישראל". התמונה שמציג הדו"ח עולה בקנה אחד עם אמירתו של המשנה לראש הממשלה, משה (בוגי) יעלון מהשבוע, לפיה "גורמים באקדמיה בישראל מערערים על קיומנו, חוברים לאויבנו במערכה על קיומנו, מתוך רדיקליות או נאיביות".
הדו"ח בחן את המחלקות השונות למדע המדינה ואת אחוזי הייצוג למחקרים אנטי ציוניים או פוסט ציוניים, לעומת מחקרים התומכים בתנועה הציונית. הדו"ח גם סקר פעילויות אנטי ציוניות שונות שמתקיימות בין כותלי האוניברסיטאות ובחסותן. עוד מציג הדו"ח דוגמאות לכינוסים איסלאמיים אנטי ציוניים, שהתקיימו באוניברסיטאות, והושמעו בהם קריאות אנטי יהודיות ובזכות ההתנגדות החמושה, וכן תערוכת קריקטורות אנטישמית שהוצגה ב?2007 במרכז האוניברסיטה העברית בהר הצופים.
אבל במוקד הדו"ח עומד מחקר על הסילבוסים (חומרי הלימוד). הוא חילק את המחקרים והמאמרים מהם מורכבים הסילבוסים במחלקות למדע המדינה ל"ציוניים" מצד אחד, ול"אנטי ציוניים" או "פוסט ציוניים", מצד שני. מסקנת המחקר, שעליו פיקחו ד"ר אודי לבל וד"ר רן ברץ, מצביעות על יחס ממוצע של 20:80 - כלומר רוב מכריע מהחומר הנלמד במחלקות למדע המדינה מבוסס על רשימת מקורות המייצגת גישות "פוסט ציוניות" ו"אנטי ציוניות".


במסגרת המחקר נסקרו 36 הקורסים העוסקים בנושא הלאומיות והציונות במחלקות למדעי המדינה בחמש האוניברסיטאות בישראל. נבחרו שלושה הוגים פוסט ואנטי ציונים מובהקים: ברוך קימרלינג, הטוען כי הציונות דומה לקולוניאליזם, אורי רם, מהחוקרים שהחדירו את מושג הפוסט ציונות לשיח האקדמי, ואדוארד סעיד, שהוביל את השיח האנטי ישראלי בעולם האקדמי. מולם בחנו את מספר המאמרים של חוקרים ציונים מובהקים: פרופ' רות גביזון, פרופ' אמנון רובינשטיין ופרופ' שלמה אבינרי.
"כדי לקבוע אם מאמר מסוים מביע גישה ציונית או אנטי ציונית", אומר ד"ר ברץ, "השתמשנו בקריטריון אחד בלבד - עמדתו בשאלה האם ליהודים יש זכות לקיים מדינת לאום בארץ ישראל - כן או לא. מאמרים שהוגדרו כציוניים על פי הקריטריון הזה כמעט אינם מופיעים בסילבוסים".
הסוגיה השלישית שנבחנה השוותה בין מספר ההופעות בסילבוסים של חוקרים המצדדים במודל של מדינת כל אזרחיה, לעומת חוקרים היכולים להכיר גם בזכותה של ישראל להתקיים כמדינה יהודית. גם כאן, חוקרים המצדדים במדינה הניטרלית הופיעו בסילבוסים 24 פעמים, ולעומת זאת חוקרים המכירים בזכות של ישראל להתקיים כמדינה יהודית הופיעו בסילבוסים 9 פעמים בלבד.
יו"ר התנועה, רונן שובל, מסביר: "המרצים מפנים סטודנטים ל?80 אחוזים של חומר אנטי ציוני, כמעט בלי ללמד מחקרים המציגים גישות הפוכות".
מן הצד השני, מרצים למדע המדינה המוכרים כאנשי שמאל, בזים למתודולוגיה של "אם תרצו", ומגדירים אותה כ"פשטנית ואינפנטילית".
פרופ' אברהם דיסקין, לשעבר ראש החוג למדע המדינה באוניברסיטה העברית, אומר ש"אכן יש בעיה להגיד על מישהו דיכוטומית שהוא ציוני או פוסט ציוני. אבל המגמה שהם מראים היא סופר מדויקת. יש באינטרנט רשתות שיח של מדע המדינה. הרוב המכריע של הדוברים הוא פוסט ציוני, שמקבל נרטיבים שקריים. למשל, אני לא חושב שיש מישהו באיזושהי מחלקה למדע המדינה שמלמד את העובדות היסודיות לפיהן האוכלוסייה הערבית בירושלים גדלה פי ארבעה מאז מלחמת ששת הימים בעוד תחת השלטון הירדני לא גדלו בכלל. אבל מה, כולם מלמדים על ייהוד ירושלים והולכים להפגנות בשייח' ג'ראח. אז אתה שואל אם הדו"ח של 'אם תרצו' נכון? האמת שהוא מתון".
"בדיוק כמו מקארתי"
"מה שאני חושב על הדו"ח", עונה פרופ' אורי הדר מאוניברסיטת תל אביב, מנחה כינוס "קולות מעזה" שנערך באוניברסיטה לפני כשישה שבועות, ומי שחתם על עצומות תמיכה בעזמי בשארה, טלי פחימה והסרבנים, "זה שהוא חלק ממאמץ מקארתיסטי לפסול אנשים. המגמה זהה - להוציא מהשיח הישראלי אוסף מסוים של דעות. להופכן ללא לגיטימיות במובהק".
פרופ' יהודה שנהב, מאותו קורס שכלל פעילות ב"מחסום ווטש", ומחברם של מאמרים רבים המתארים את הציונות כקולוניאליזם, אינו מבין מה רוצים ממנו: "מעולם איני עוסק בשיעורים בפוליטיקה. לעומת זאת אני עוסק ב'פוליטי', שהוא חשיפת יחסי הכוח בתוך מבנים חברתיים. אי עיסוק בו הוא הטעיה, והוא מעשה פוליטי בדיוק כמו להפך. אם ישראל מטילה פצצות זרחן ברצועת עזה, מחובתי לדבר על כך, אם זה מתאים לנושא השיעור. מדעי החברה מחויבים לערכים אוניברסליים. יש אנשים שמבינים אוניברסליות במונחים של בגידה. זו אבחנה מוכרת מן ההיסטוריה".
פרופ' שנהב מאוכזב מאנשי "אם תרצו": "אני מצר על כך שקבוצה של אנשים צעירים החליטה לחקות את המקארתיזם. אני מבין שחלק מהם הם בוגרי מדעי החברה. אם כך, כשלנו במשימתנו כמורים. אופק המחשבה שלהם צר והדבר בא לביטוי בחוסר מורכבות ובשימוש בסיסמאות מביכות".
מאוניברסיטת תל אביב נמסר השבוע, כי אותו קורס שהעביר פרופ' שנהב, שבמסגרתו הצטרפו הסטודנטים לפעולות ב"מחסום ווטש" וב"יש דין" תמורת מלגה, היה חד פעמי ואינו קיים עוד.
"מה שאתם קוראים לו חג"
תלונות סטודנטים על עוינות כלפי ציונות ולאומיות הגיעו אל עורכי הדו"ח של "אם תרצו", לא רק מאוניברסיטת תל אביב, אלא ממוסדות אקדמיים נוספים.
באוניברסיטה בבאר שבע, הנקראת על שמו של דוד בן גוריון, שמעו תלמידי הקורס "מבוא לפוליטיקה וממשל" שאותו בן גוריון היה "חרא של בן אדם", כדברי המרצה איילת הראל שלו (שוהה בחו"ל ולא העבירה את תגובתה לתלונות בדו"ח). הם גם נאלצו לצפות, כחלק מחובות השיעור וכחלק מחומר הבחינה, בסרט "שיחות עם עזמי בשארה".
עוד בחומר הלימוד של הקורס, ובמסגרת נוכחות החובה: ניתוח כתבה עיתונאית המעודדת סרבנות והאזנה להרצאה מפי ח"כ דוב חנין, איש מפלגת חד"ש, על משנתו הפוליטית.
לתלמידי הקורס "מבוא לסוציולוגיה", המליצה המרצה סיגל רון "לקרוא את המאמר של אלה שוחט, משום שהוא מפרק לגורמים את הנרטיב הציוני" (רון לא הגיבה לפניות אליה), ותלמידיו של ד"ר אפרים דוידי, בקורס על מדיניות הרווחה בישראל, שמעו מפיו ש"שמירה על חיי אזרחים ישראלים ביהודה ושומרון אינה אלא נטל פוליטי על התקציב" (גם דוידי לא העביר את תגובתו).
הלאה. תלמידי הקורס "סוציולוגיה של החינוך" של פרופ' תמר רפפורט באוניברסיטה העברית, שהופיעו למחרת יום העצמאות שעבר לשיעור, שמעו מפיה שהיא: "לא מאמינה לכמות הנוכחים בכיתה, זה מפליא אותי בעקבות מה שהיה אתמול, מה שאתם קוראים לו חג". רפפורט לא הגיבה לפניות העיתון אליה, אבל דוברת האוניברסיטה העברית מסרה: "האוניברסיטה העברית דוגלת בחופש ביטוי מלא. חברי הסגל של האוניברסיטה נבחרים על פי מצוינות אקדמית ולא על פי האוריינטציה הפוליטית".


בפקולטה למשפטים באוניברסיטת חיפה, מספר הדו"ח, מפעיל ד"ר אילן סבן "קליניקה משפטית לזכויות המיעוט הערבי פלשתיני", אשר בה הוא מייעץ לתלמידים ערבים ישראלים. בין העצות: כיצד לא לעמוד בזמן השמעת ההמנון, כיצד להתמודד עם מידע חסוי שמגישים שירותי הביטחון לבתי המשפט בפרשות ביטחוניות ועוד.
הקליניקה מתייגת עצמה באוניברסיטה כגוף א?פוליטי, אבל על פי הדו"ח, כשביקש תלמיד בפקולטה להקים קליניקה לענייני משפט בינלאומי כדי לסייע לישראלים בחו"ל בהגנה מפני תביעות בגין פשעי מלחמה - הוא נדחה בטיעון לפיו "מדובר בנושא פוליטי שנוי במחלוקת".
ד"ר סבן אמר בתגובה כי אל הקליניקה שהוא מנהל הגיעו תלונות על שבית ספר נענש על כך שחלק מתלמידיו, שליוו קבוצת כדורגל של המוסד למשחק חוץ, לא עמדו בעת השמעת ההמנון. עמדתו היא שיש לאפשר זאת. בנוסף, הוא רצה לדעת איך לצמצם את "התופעה הקפקאית" של הוצאת צווי הגבלה.
הלאה. בקורס "ההיסטוריה של המזרח התיכון" באותה אוניברסיטה, התלוננו סטודנטים על התעקשותה של המרצה לא לקרוא למלחמת העצמאות בשמה, אלא "מלחמת 48", ויש עוד תלונות.
מאוניברסיטת חיפה נמסר: "'אם תרצו' הוא גוף מקארתיסטי המאיים על חופש הביטוי, המחקר והמדע בישראל, ואינו ראוי להתייחסות רצינית".
איך להתקדם
"כל מי שהחופש האקדמי יקר לליבו", אומר ארז תדמור, מראשי תנועת "אם תרצו", "צריך להיות מודאג מאוד. דו"ח זה הוא רק קצה הקרחון של תופעה רחבה הכוללת מאות מרצים שמנצלים את עמדת ההוראה להפצת תעמולה אנטי ישראלית. מי שמכיר את המתרחש בפקולטות למדעי הרוח והחברה יודע שהמדד המרכזי לקידום אינו מצוינות אקדמית, כי אם תמיכה בעמדות ה'נכונות', המייצגות את הספקטרום הרחב שבין חד"ש למרצ".
לא רק בדו"ח של "אם תרצו" משתקפת תחושת המחנק. בנובמבר האחרון כתבה פרופ' נירה חטיבה, האחראית על סקרי המשוב הנערכים למרצים באוניברסיטת תל אביב, כי "יש תלמידים לא מעטים של מרצים (בעלי דעות שמאליות) שמתלוננים ומדווחים שהם נפגעים מאוד מהצגת הדברים המנוגדת לדעתם, אבל חוששים להביע דעות מנוגדות בשיעורים, פן יפגע הדבר בציוניהם".
עוד כתבה פרופ' חטיבה שהיא "נתקלת בהמון תלונות של סטודנטים לגבי מרצים לא מעטים ומתחומים שונים, המביעים בשיעורים דעות שמאליות קיצוניות, תוקפים את מדינת ישראל, את צה"ל, את התנועה הציונית ואף גרוע מכך".
דבריה של חטיבה, שנשלחו ברשימת דיוור פנימית לגורמים בתוך אוניברסיטת תל אביב, דלפו לכתב "הארץ", אור קשתי, ועוררו סערה.
מאוניברסיטת תל אביב נמסר השבוע ל"ישראל היום" בתגובה: "רקטור אוניברסיטת תל אביב ערך בדיקה מקיפה של משוב התלמידים, ובמסגרתה נמצאו כ?140 הערות על השמעת דעות פוליטיות. רוב התלונות היו על שלושה מרצים. לאחר פגישה שבה הובהר להם כי האוניברסיטה אינה מוכנה לקבל התנהלות כזו בשיעורים, כל השלושה התנצלו ואמרו שלא היו ערים לכך והבטיחו להקפיד להימנע מכך בעתיד".
אבל המצור האידיאולוגי אינו נחלתם של סטודנטים בלבד, אלא גם אתגר למרצים ולחוקרים. פרופ' אברהם דיסקין נזכר בחיוך איך "פעם, כשהייתי ראש החוג, יום אחד עמד פרופ' שלמה אבינרי שהיה אז מהתומכים המובהקים באוסלו, וצעק עלי במזכירות לעיני תלמידים ומזכירות, 'אתה לא חושב כמוני וזאת לא הפעם הראשונה!'
אמרתי לו: 'זו גם לא תהיה הפעם האחרונה'.
'אז אני אלך לרקטור', הוא איים עלי.
אמרתי לו: 'מאוד מעניין מה יגיד הרקטור. תחזור אלי עם תגובתו'. הוא לא חזר".
פרופ' אבינרי מסר בתגובה: "מפאת כבודו של דיסקין ומפאת כבוד האמת לא אגיב".

 

 

חזרה ל "מאמרים כלליים"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 243095932שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb