מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
מאמרים כלליים
קודם כל יושרה אקדמית

http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1176810.html

פורסם ב - 02:22 29/06/10
עדכון אחרון - 02:29 29/06/10 
 
 
 אפי יער | קודם כל יושרה אקדמית 
         
 
 
חוגים מהימין הקיצוני מנסים זה זמן רב לפגוע בחופש האקדמי של מרצים במוסדות להשכלה גבוהה בישראל. כעת מתברר, שהחופש האקדמי נתון בסכנה גם מצד השמאל הקיצוני.

בהצהרה שפירסמה האגודה האמריקאית של פרופסורים באוניברסיטאות כבר לפני כ-70 שנה נאמר, בתרגום חופשי, כי "חופש אקדמי במחקר הוא הכרח יסודי בחתירה לאמת, וחופש אקדמי בהוראה הוא הכרח יסודי לצורך הגנה על זכויות המרצה והסטודנט לחופש בלמידה". עם זאת, "על הפרופסורים מפאת מעמדם המיוחד חלים גם חובות מיוחדים... עליהם לכבד את חופש המחקר של עמיתיהם ולהכיר בתרומתם האקדמית, גם אם היא מובילה למסקנות שונות משלהם. כמורים, עליהם לעודד את חופש הלמידה, לחנך את תלמידיהם על פי נורמות אתיות גבוהות ולהתאמץ להקנות להם יושרה אקדמית".

הואיל ובמדעי החברה יש פרדיגמות תיאורטיות שונות, המנסות כל אחת לתאר ולנתח את המציאות החברתית על פי הנחות יסוד משלה, יש חשיבות יתר לאימוץ עקרונות אלה בידי חברי הסגל בתחומים אלה. עליהם להקפיד שתלמידיהם יכירו בקיום גישות ופירושים שונים של המציאות החברתית, בלי לנצל לרעה את המונופול שיש להם על העברת הידע בכיתה.

נורמות אלה אינן מקובלות כנראה על מקצת עמיתי במדעי החברה. בחרתי כמקרה בוחן את השיעור "מבוא לחברה בישראל", קורס החובה היחיד בנושא זה לתלמידי התואר הראשון במחלקה לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, שיש לי היכרות אתו על בסיס הוראה ומחקר.

בתיאור מטרות הקורס נכתב: "נציג עמדה סוציולוגית שמבקשת לערער על: 1) קיומו של מבנה אפריורי המכונה ?חברה ישראלית'. 2) קיומו של נרטיב קנוני המקובל על כל החלקים בתוך החברה בישראל". עיון ברשימה הביבליוגרפית מגלה, שהיא תואמת ברוחה את המטרות. כך, למשל, מקריאת החובה נעדרים כמה חוקרים חשובים ביותר, דוגמת פרופ' ש"נ אייזנשטדט, מהסוציולוגים הבולטים ביותר, שמחקריו על החברה הישראלית הם בבחינת הכרח לכל סטודנט וחוקר בנושא, וגם סוציולוגים אחרים בעלי מוניטין, כולל הפרופסורים משה ליסק, יוחנן פרס ואליעזר בן-רפאל, שתרומתם לחקר החברה הישראלית זכתה להכרה בקהילה הסוציולוגית הישראלית והבינלאומית. לעומת זאת יש ברשימה, לדוגמה, מאמר מאת עזמי בשארה והסרט "שיחות עם עזמי בשארה".

מותר כמובן למרצה להקנות לתלמידיו את החומרים הנחוצים, לדעתו, ללימוד. אך מה בדבר החובה לכבד דעות של עמיתים ולהכיר בתרומתם האקדמית, גם אם היא מובילה למסקנות שונות משלו? ומה על החובה לעודד את חופש הלמידה? האם ניתן להשיג מטרות אלה בהטלת צנזורה?

יש כאן שימוש לא הוגן בסמכות, במטרה לחנך לחשיבה חד-ממדית, בלי לתת לתלמידים אפשרות לבחור בין גישות שונות בניסיון לחתור לאמת. ככל שמגמה זו תתחזק, רמת המחקר בחוגי הלימוד שבהם היא קיימת תרד, והם יאבדו את אמון הקהילה האקדמית ואת אמון הציבור הרחב.

כמה אירוני הוא, שהמרצים המייצגים מגמה זאת, המכונים "ביקורתיים", אינם מוכנים לקבל חשיבה ביקורתית כשזאת מופנית כלפיהם.

הכותב הוא פרופ' אמריטוס במחלקה לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב 

חזרה ל "מאמרים כלליים"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 241429329שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb