Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
General Articles
Maariv: Israel Academe Exposed שטיפת מוח אקדמית


MUST READ:Israel Academe Exposed

by Ben Dror Yemini, NRG, http://www.nrg.co.il/app/index.php?do=blog&encr_id=f2b4c1b55be76d1e6d7b777256ea0370&id=1565

Academic Brainwashing: Anatomy of Israel Higher Education, 2010, written in Hebrew by a senior member of Maariv's editorial board and brought by permission. Translated by Sara Bedein.

Israeli universities were not established with the purpose of promoting any Zionist vision of Israel.

A call for an academic boycott of Israel or a call to dismiss professors from the left or right is worthy of condemnation.

Yet when respected branches of Israeli academia allow themselves to become tools of an anti-Zionist vision and branches of radical left-wing NGO’s - it is imperative to make that known.The problem arises when the right to publicize and criticize is met with a counter campaign designed to intimidate exposure and criticism, and that is what threatens both freedom of expression and the public discourse.A case in point:

The official description (http://law.huji.ac.il/merkazim.asp?cat=936&in=610) of a course given at an Israeli university reads as follows:“The course will focus on the controlling techniques which were generated by the context of the Israeli occupation in the territories. We will study the historic sources of these techniques and will attempt to place them withinthe colonial context, especially that of the British and French.”Sounds somewhat dubious, nevertheless it is not a crime to teach about the “Israeli Occupation” and it is even permissible to force an artificial connection to Western colonization from previous centuries.

The course description continues as follows: “In addition to Prof. Yehuda Shenhav, attorney Michael Spharad will oversee the course as a guest lecturer and as legal advisor to the Yesh Din NGO - Volunteers for Human Rights. Twice a month the students will participate in activities within the framework of Yesh Din’s “Monitoring the Military Courts Project” and with “Machsom Watch’s” District Coordination and Liaison Aid Project.

“The students, working under the guidance and supervision of the above organizations, will document, advocate and confront IDF Civil Administration authorities, while keeping a precise, daily record of the activities. Their activities will be overseen by attorney Yael Barda, on the individual level and as a group. The students will receive transportation fare to places of activity in addition to a yearly stipend of NIS 1,450. At the end of the year, students will submit an article based on their activities and experiences relating to the theoretical content of the course. Some of the articles will be included in a booklet edited by Prof. Shenhav, Michael Spharad and Yael Barda and in cooperation with the above organizations.

Is this an academic course or is it the deliberate brainwashing conducted by three people who have never attempted to conceal their partisan political identity?

Is this an academic seminar, or is it an action workshop of radical left wing organizations

Should a university be permitted, following a course that masquerades as an academic course, to publish a book written in cooperation with partisan political organizations?

We did not have to go to the university with these questions, since from experience we know their automatic answer is:” Freedom of Expression”.

The Syllabus that followed gets even worse.

A series of articles of which, perhaps apart from one, could successfully serve as an “introduction to political brainwashing for the purpose of delegitimizing the State of Israel”

There is also a movie included in the syllabus: “The Specialist”, directed by one of the most lethal anti-Israel directors, Ayal Chason.

The movie is based on Hannah Arendt’s, “The Banality of Evil” (http://www.tau.ac.il/~shura1/1/paper1.PDF ). Nazism, according to Arendt, is the result of bureaucratic banality.

There is no need to create the explicit connection and I have no idea whether or not one was made in that course.

However the analogy is obvious. Murderous Nazism and the Israeli Occupation have in common the same bureaucratic banality.

Pravda, from the Dark Age of the USSR could learn a thing or two in this seminar. They can also continue to profess innocence and say, “Us brainwashing? What are you talking about?!

The movie itself poses as a documentary. In actual fact, a thorough examination proves it to be a work of fraud. Hillel Tryster (http://www.notes.co.il/eshed/32229.asp), who was the director of the Steven Spielberg Jewish Film Archive, examined the film and concluded that it was a perverse fraud. It goes hand in hand with the Lie Industry.

In addition, the legal advisor to Jerusalem’s Hebrew University filed a complaint against the movie, claiming that many sections of the “documentary” film were forged (http://www.fpp.co.uk/Auschwitz/Eichmann/trialfilm_forgery.htm .)

Sivan’s manipulations are indeed worthy of study within the scaffold of lessons in the law of brainwashing in the cinema - not as a seminar course in the Faculty of Law.

This course is obviously not included in the list of requirements at the Islamic University in Gaza, nor in a Political Science course in Teheran.

It is a course that appears on the official listing of the Faculty of Law at the Hebrew University

It is doubtful whether one can call it a course. More accurate would be to define it as a left-wing political workshop with political content coupled with a movie that the same university filed a complaint against as being fraudulent, yet, nevertheless is included in a course masquerading as academic.

In another course taught by Shenhav at the Tel Aviv University, there are no less than 38 referrals to articles published in the blatantly anti-Zionist magazine, “Theory and Criticism” of which. Shenhav is editor. Brainwashing? Of course not! They’ll call it “Critical Discourse”.

“Partnership” (seminar for student activists), another ambitious project of the Hebrew University, is organized by dozens of NGO’s, mostly from the radical left. The “Nakba” is presented there by an activist from the radical left organization, “Zochrot”, which advocates the Right of Return and the elimination of the State of Israel as a Jewish and democratic state.

Can such a concentrated brainwashing, blatantly anti-Zionist “course” be termed an academic issue? And where is the Council for Higher Education? Where is the Minister of Education? And why do Israeli taxpayers have to fund such a “seminar”?

And as it was revealed in correspondent Yishai Friedman’s article in the Makor Rishon newspaper (and on INN in Englis,ed.} , The New Israel Fund grants

NIS 7,400 Scholarships to students participating in the Fund’s NGO’s activities (http://rotter.net/forum/scoops1/22416.shtml).

This takes place at the Politics and Government course at the Ben-Gurion University.

Does this collaboration with a blatant political group, including NGO’s from the radical left fall under the definition of “academic freedom of expression”?

Is there a connection between this collaboration and the fact that the person who heads this class calls for an academic boycott on Israel? Is that what the heads of the academia mean, when they publicize automatic support for any anti-Zionist performance masquerading as academic? Or perhaps they intend to demand that any information on the topic go through a preliminary censure.

The Legitimacy of de-legitimization

Following these words another thing needs to be stated: Despite the fact that Shenhav is very close to Balad - The National Democratic Assembly party [before the elections he hosted Hanin Zuabi at a house meeting in his home (http://www.tajamoa.org/?mod=article&ID=834 )] and despite of the fact that the other two collaborators for the “seminar” are radical left-wing activists, and despite the fact that the above seminar is molded according to their radical views, and despite the fact that the case in point is political preaching and on the ground political activity - the seminar is legitimate.

That is the meaning of academic freedom. It needs to provoke, anger and deviate from the consensus

Therefore, there is no place for calling for the dismissal of professors or an ultimatum to be given to the university so that it should mend its ways. Threatening with boycotts is ugly and unnecessary whether it emanates from the left or the right.

But there is one more thing that is permitted to do: to publicize the existence of these courses, what they consist of, their motivations and political tilt, their brainwashing. And it is acceptable to reveal the fact that for some reason, under the umbrella of “academic freedom”, there is no chance of finding an academic seminar that refers its students to “practicum” within the framework of, for example, “Arteret Kohanim”, and then to publish a joint booklet in conjunction with the NGO.

It is also permissible to disclose that the vast majority of professors from the Political Science and Sociology Departments hold extreme anti-Zionist views.

Since anyone who says differently, claims that he and his ilk are allowed everything. But anyone who so much as dares to think differently is not permitted to utter a word. Not allowed to criticize, expose or refute. The reason for that is because the sanctity of the academia is reserved exclusively for the radical left. Every word of criticism is met with cries of “McCarthyism”, “Fascism”, and other “isms” from the bla blas of the academic Department of Freedom.

In a soon to be published article, Prof. Amnon Rubenstein states that according to German constitution, academic freedom of expression is a constitution right as long as it is not (and that’s an important condition) exploited to undermine the constitutional foundation of the country.

Thus, the restraint imposed upon the academia, within the context of their role in molding the students’ minds, is even greater than that of the rest of society. This is not a suggestion to adopt the German model, but food for thought for the purpose of the public debate so essential in this area.

Sociology in the Service of Demonization

Over the past years, much data has been accumulated which deals with the anti-Zionist tilt in academic courses, and about “academic conferences”( http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/529/615.html ), that have nothing to do with academia and were sponsored by political groups. Here and there a few examples were publicized.

And that is only the tip of the iceberg.

Dr, Hannan Moses conducted a research for the Institute for Zionist Strategies, about the post-Zionist tilt in the Sociology Faculties (http://izs.org.il/documents/Post%20Zionism%20in%20the%20Academy-Draft.doc ).

The findings were unequivocal. Their research yields an insightful document, a journey into a maze of darkness.

The draft and the draft alone, was sent to the Council for Higher Education and to close to 1,000 academics. Not to protest. Not to silence. For the sole purpose of presenting the findings and receive feedback in preparation for its final publication.

Wonder of wonders, miracle of miracles, Prof, Joseph Klafter, President of Tel Aviv University, asked to have a look at the claims.

He asked to be shown the syllabi of certain courses.

That was the beginning of the “Gevalt” Campaign.

How dare he examine anything? And once again, like a Pavlovian chain reaction, the refrain of the usual name thrashing, “Fascism!”, “McCarthyism!”

The academic Thought Police adulates freedom, critique, defiance, provocation - on one condition: that this right be the post-Zionists’ monopoly. The Thought Police achieved their purpose: There will be no investigation.

Predictably, the Ha’Aretz newspaper is leading the campaign to silence the criticism. In an editorial under the title of “Politruks in Academia” (http://www.haaretz.com/print-edition/opinion/politruks-in-academia-1.308486 ), the newspaper teamed up with the one and only Yehudah Shenhav, who of course was screeching “McCarthyism”! The same Shenhav, who is attempting to turn the academia into a branch of “Balad” and who is leading a seminar in brainwashing sponsored by a series of left-wing organizations.

Interestingly enough, the only newspaper in Israel that preached against silencing voices in the academia, was a guest op-ed written in the same Ha’aretz newspaper. (http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1059719.html ), when Pnina Baruch-Sharvit was supposed to give a course at the Tel Aviv University.

Baruch-Sharvit served in the military attorney’s office and as part of her job, she had to authorize certain military activities. The enlightened newspaper decided to file claims against her for her “war crimes” and rashly hurried to convict and defame her.

And this same McCarthyism newspaper has the audacity to preach about academic freedom! The impudence!

A World Phenomenon

A study in the United States (http://www.criticalreview.com/2004/pdfs/cardiff_klein.pdf) reveals data, supposedly indicating, that political tilting exists in every university. In certain faculties, the Republican: Democratic ratio was 1:5, 1:10 or 1:20 in favor of the Democrat professors (left-wing in Israeli terminology). Except the difference between the US and Israel is immense. The democrats in the US consist of 50% of the population while in Israel. the post-Zionists are only a small fraction in Israeli society. The problem isn’t the dovish tilting or even the left-wing politics of many professors. The problem lies in the fact that their common denominator is much more far-reaching: Denial of Israel’s right as a Jewish democratic state.

Whoever researches crimes committed against the natives in North America or Australia, does not rule out their right to exist, nor do they demand the “Right of Return” for millions of others.

This is not the case with Israel. Here we have political indoctrination which undermines the very state of Israel which masquerades under the label of “academic freedom”.

Professors or Radical Left-Wing Activists?

Dr. Moses’s research presents the model of Prof. Oren Yiftachel, whom has become one of the post-Zionists’ senior spokesmen. In “academic” articles, Yiftachel rejects the definition of the State of Israel as a Jewish and democratic state in addition to raising a new generation of academics.

Moses points out how Yiftachel’s students mimic what they learn from their teacher:

“The term indoctrination stars in these studies that include a consistent use of terminology and theories from the Post-Zionism School of academia and in particular from the teachings of Oren Yiftachel.

“The repetitive conclusions reached in these papers all prophesize in one voice: The Jewish-Zionist collective created a non-democratic system in order to expand at the expense of the Palestinian People...the Zionist-National ethos represents the basis of the discrimination, disinheritance and exclusion of the Palestinian residents of Israel and the required condition of how to transform the State of Israel into an enlightened and democratic state is to cancel the Jewish nature and Zionism of the state and transform it into a liberal-civilian, multi-cultured and post-national ethos.”

If this were to be one approach among many, so be it. But when all of Yiftachel’s advanced degree students are a generic clone of himself - this is not about a critical or academic discourse. This is pure political propaganda.

Many of Yiftachel’s students are active in radical left-wing NGO’s. The fact of the matter is, it is doubtful whether there is a separation between their political activities to their academic activities.

The result is frightening: A powerful campaign with one purpose: Revoking the right of the Jewish people to self-determination in their own country.

What they don’t Teach

Prof. Ephraim Ya’ar, who is not suspect of right-wing tendencies and who is highly critical of the right, stated in an article he published lately in Ha’aretz newspaper (https://secure.haaretz.co.il/hasite/spages/1176810.html), that “academic freedom is in danger also from the side of the radical left.”

Ya’ar had no problem in what was taught in the required classes. His problem was with what is not taught. He requested a broad and critical dialogue. Some of his colleagues, it turns out, prefer an indoctrination dialogue.

Hence the problem is not in the learning material from the School of post-nationalism, post-colonialization or anti-Zionism. The problem is that against this abundance of anti-Zionism, there is very little alternative study material.

Many of the graduates of the anti-Zionist course are totally unaware that over 50 million people have experienced the difficult process of forced transfer and population exchange in order to create new states and nations (http://www.solomonia.com/blog/archives/009518.shtml); or that the Jewish Nakba was worse than the Palestinian one (http://www.solomonia.com/blog/archive/2009/05/ben-dror-yemini-the-jewish-nakba-expulsi/); or that the “Venice Committee” (http://amnonrubinstein.com/index.php?option=com_content&task=view&id=546&Itemid=101), that was founded by the European Union, recognizes the laws that were intended, in certain areas, to give priority for the sake of preserving an ethnic majority or national ambience of a group majority (Benefit Laws); or that the right of self-determination of the nations, includes the Jewish nation, just like the Slovakians, Armenians or Palestinians.

Academia does not have to serve as a mouthpiece for the Zionist vision. And even when parts of the academia become a tool in the hands of the anti-Zionist vision and the radical left NGO’s - there is no place for censorship or banning.

However, it is necessary to expose, critique and demand a public discourse.

The problem is there are those who wish to suppress any of those who wish to engage in such a public discourse

The Vicious Cycle

Advancement of many researchers is dependent upon publication in academic journals in the West, where some are dominantly anti-Zionist. The chances are higher for publishing an anti-Zionist article. The result of this is, as the research indicates, that post-Zionist academics get far more exposure.

There is a dangerous vicious cycle here. Since promotion is dependent on publication, the anti-Zionists benefit from an immense advantage. Anyone exposed to these “publications” knows that it about one article with endless generic mutations.

Their writing is uniform, using identical phraseology such as ethnocracy, Zionist colonialism, oppression, narrative, Nakba, ethnic cleansing, gaining control over territories, exclusion - their publication is assured. They quote one another, justify one another, and radicalize one another, while creating a sticky hotbed of orthodox hegemony, with single-minded thinking of the Bolshevik creed.

Prof. Shlomo Zand from Tel Aviv University published a book about the fabricated invention of the Jewish People.

According to the writer, the Jews of today are descendants of communities that have converted to Judaism and have no connection to the Jews of the past, and they are in fact religious tribes, not a nation. Serious academics - there are some and they are still the majority - refute most of the claims in the book. This did not interfere with the book becoming an international best-seller.

There is nothing like an Israeli academic in the service of the anti-Zionist claim: there is no Jewish People, therefore they have no rights to a state. The tremendous success of the book made it an intellectual terrorist attack. No book refuting Zand’s nonsense, no matter how excellently researched and written, will be met with such success.

The reason for this is because something got messed up. It’s not only the level of the publication that determines its success. It is the political orientation that determines the ticket to success.

Orwell on the Silencing Orthodoxy

It must be clearly stated: the leading universities are not dominantly anti-Zionists. The majority of the professors fulfill their jobs fairly, and most of the professors with radical views do not impose their opinions on their students.

The research is limited to the Sociology faculties and indicates a slant and certain direction. The danger is not that someone exposed the direction, but in the automatic response that does not allow the voicing of criticism.

The disease may well spread. The academic freedom in Israel is indeed in danger, but not because someone dared to expose the high, exaggerated, somewhat crazed anti-Zionist quantities in certain faculties.

George Orwell had already written: “Anyone who challenges the prevailing orthodoxy finds himself silenced with surprising effectiveness”.

That is exactly what is happening today in parts of the Israeli academia. There is no “critical discourse”, as the whining Kazaks claim, only “Orthodox discourse”.

No need for banning and contacting the university donors and there is no place for dismissing professors. For the sake of free academic expression, it is necessary to expose the unpleasant facts about parts of the academia for the sake of a profound public discourse.


Before publication, I sent this blog for comment to about 60 academics, almost all from the left but not anti-Zionist. From close to 30 who have responded so far, only two claimed that the article was way off mark. Many added intelligent comments and a few volunteered reinforcing examples.

One professor, who teaches in the social-economics field and whose researches are critiqued, sent me the syllabi of the course he gives, where he instructs his students to read articles that disagree with him - and not in a figurative dosage.

That’s how it should be.

Most of the comments have been taken into account and they appear in the present version. The final responsibility, needless to say, is mine alone.

Elul 14, 5770 / 24 August 10

שטיפת מוח אקדמית

20/08/10   |   בן דרור ימיני, מעריב

האקדמיה הישראלית איננה כלי שרת של מדינת ישראל ולא אמצעי לקידום החזון הציוני, וכל חרם עליה, או קריאה לפיטורי מרצים, מימין כמו משמאל, ראויים לגינוי. אך כאשר חלקים באקדמיה הופכים לכלי שרת של החזון האנטי-ציוני ולשלוחות של עמותות שמאל רדיקליות - מותר לחשוף את המציאות. אלא שגם הזכות לחשוף ולבקר נתקלת במסע השתקה מסוכן, שמאיים על חופש הביטוי ועל הדיון הציבורי  


בתיאור הרשמי של אחד הקורסים שהתקיימו באקדמיה הישראלית נכתב כך:

"הקורס יתמקד בטכניקות שליטה אשר צמחו בתוך ההקשר של הכיבוש הישראלי בשטחים. נבחן את המקורות ההיסטוריים של טכניקות אלה וננסה למקמן בתוך ההקשר הקולוניאלי במיוחד זה הבריטי והצרפתי".
הניחוח תמוה משהו, אך נניח לכך. מותר ללמד על הכיבוש הישראלי, ומותר גם לכפות עליו קשר מאולץ לקולוניאליזם המערבי. אלא שאז מגיע ההמשך: "בנוסף להרצאות של פרופ' יהודה שנהב, עו"ד מיכאל ספרד ילווה את הקורס כמרצה אורח וכיועץ המשפטי של עמותת 'יש דין'. הסטודנטיות יפעלו, מידי שבועיים, במסגרת הפעילות של פרוייקט המשקיפים על בתי המשפט הצבאיים של 'יש דין' ובפרוייקט הסיוע במנהלות התיאום והקישור של ארגון 'מחסום watch'. הסטודנטיות תפעלנה, בהנחיית הארגונים, בפעולות של תיעוד, סנגור וקישור מול הגורמים המנהליים תוך ניהול "יומן מסע" של הפעילות. פעילותן תלווה ע'י עו'ד יעל ברדה, הן ברמה הפרטנית והן ברמה הקבוצתית, לפי קבוצות הפעילות. הסטודנטיות יקבלו דמי נסיעה למקומות הפעילות וכן מלגה שנתית על סך 1450 ש"ח. בסוף השנה, כל סטודנטית תגיש מאמר המבוסס על פעילותה וחוויותיה המתייחסים לתוכן התיאורטי של הקורס. חלק מהמאמרים יכללו בספר/חוברת בעריכתו של פרופ' שנהב, מיכאל ספרד ויעל ברדה ובשותפות עם הארגונים".

עד כאן. האם מדובר בקורס אקדמי, או שמא בשטיפת מוח של שלושה - שאף פעם לא ניסו הסתיר את הזהות הפוליטית שלהם? האם מדובר בסמינר אקדמי, או שמא בסדנת פעילות של ארגוני שמאל? האם אוניברסיטה כלשהי אמורה להוציא, בעקבות קורס שמתחזה לאקדמי, ספר בשיתוף עם גופים פוליטיים? ויתרנו על פנייה לאוניברסיטה, משום שניסיון קודם מעיד על תשובה אוטומטית: "חופש אקדמי".  

הסילבוס, שמופיע בהמשך, הרבה יותר גרוע. שורה של מאמרים, שכולם, למעט אולי אחד, יכולים לשמש בהצלחה כ"מבוא לשטיפת מוח פוליטית לצורך דה-לגיטימציה של מדינת ישראל". ויש גם סרט בסילבוס: "הספציאליסט", של אחד הבמאים האנטי-ישראליים הארסיים ביותר, אייל סיון. מה בדיוק הקשר בין הסרט, שגיבורו הוא אייכמן, לכיבוש הישראלי? ובכן, הסרט מבוסס על "הבנאליות של הרוע" של חנה ארנדט. הנאציזם, לפי ארנדט, הוא פועל יוצא של בירוקרטיה בנאלית. אין צורך ליצור את החיבור המפורש, ואין לי מושג אם הם יצרו אותו שם, באותו סמינר. אבל הקשר ברור. זו אותה בנאליות בירוקרטית - זו של הרצחנות הנאצית, וזו של הכיבוש הישראלי. פרבדה מהימים החשוכים של ברה"מ יכול ללמוד משהו מהסמינר. הם גם ימשיכו לגלגל את עיניהם לשמים: אנחנו? שטיפת מוח? מה פתאום?!

נמשיך. הסרט עצמו מתיימר להיות דוקומנטרי. למעשה, בדיקה רצינית הוכיחה שמדובר במלאכת רמייה. המטרה קידשה את האמצעים. הילל טרייסטר, שהיה מנהל הארכיון של סטיבן שפילברג, בחן את הסרט והגיע למסקנה שמדובר בהונאה רבתי. זה מתאים לתעשיית השקרים. בנוסף, האוניברסיטה העברית הגישה תלונה על הסרט, משום שמדובר במעשה רמייה. המניפולציות של סיון אכן ראויות להילמד, במסגרת קורסים על שטיפת מוח בחוק לקולנוע. לא במסגרת סמינר בחוג למשפטים.

הקורס הזה, מיותר לציין, לא נכלל ברשימת החובות של האוניברסיטה האיסלאמית בעזה, ולא בחוג למדעי המדינה באוניברסיטת טהרן. זה קורס שמופיע בפרסום רשמי של החוג למשפטים באוניברסיטה העברית. ספק אם אפשר לקרוא לזה קורס. מדובר בסדנה פוליטית, של ארגוני שמאל, עם חומרים פוליטיים, עם סרט שהאוניברסיטה מתלוננת שהוא רמייה, אך הוא כלול בקורס שמתחזה לאקדמי.

בקורס אחר שמלמד שנהב, הפעם באונ' ת"א, יש 38 הפניות למאמרים מכתב העת האנטי-ציוני המובהק "תיאוריה וביקורת". שנהב הוא עורך כתב העת. שטיפת מוח? מה פתאום. הם יקראו לזה "שיח ביקורתי". פרוייקט שאפתני אחר של האוניברסיטה העברית, "שותפות" (סמינר לסטודנטים פעילים), נערך בחסותן של עשרות עמותות, כמעט כולן מהשמאל הרדיקלי. "הנכבה" מוצגת שם על ידי פעילה ב"זוכרות", עוד עמותה שדוגלת בזכות השיבה, ובחיסולה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. האם שטיפת מוח מרוכזת כזאת, אנטי-ציונית במובהק, היא עניין אקדמי? והיכן המועצה להשכלה גבוהה? והיכן שר החינוך? ומדוע צריכים אזרחי ישראל לממן "סמינר" מעין זה?

וכפי שנחשף בפרסום של העיתונאי ישי פרידמן ב"מקור ראשון", הקרן החדשה מעניקה מלגות של 7,400 ₪ לסטודנטים שמשתתפים בפעילות של עמותות של הקרן. זה קורה בחוג לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון. האם שיתוף הפעולה הזה, עם גוף פוליטי מובהק, שכולל עמותות מהשמאל הרדיקלי, הוא עוד ביטוי ל"חופש הביטוי האקדמי"? האם יש קשר בין שיתוף הפעולה הזה לעובדה שמי שעומד בראש החוג קורא לחרם על ישראל? האם גם לכך מתכוונים ראשי האקדמיה בישראל, כאשר הם מפרסמים מודעות של תמיכה אוטומטית בכל מופע אנטי-ציוני שמתחזה לאקדמי? או שמא הם מתכוונים לדרוש שכל מידע בנושא יעבור צנזורה מוקדמת?


הלגיטימיות של הדה-לגיטימציה

ולאחר הדברים הללו צריך לומר עוד דבר: למרות שיהודה שנהב קרוב מאוד לבל"ד (לפני הבחירות הוא אירח בביתו את חנין זועבי לחוג בית), ולמרות שגם שני השותפים האחרים ל"סמינר" הם פעילי שמאל רדיקלי, ולמרות שהסמינר האמור לעיל מעוצב לפי השקפת עולמם, ולמרות שמדובר בהטפה פוליטית ובפעילות שטח פוליטית - הסמינר לגיטימי. זו משמעותו של החופש האקדמי. הוא צריך להיות מתסיס, מעצבן, חורג מהקונצנזוס. ולכן, אין מקום לקריאה לפיטורי מרצים או לאולטימטום לאוניברסיטה, כדי שזו תשנה את דרכיה. איום בחרמות הוא מכוער ומיותר, בין אם הוא מימין ובין אם הוא משמאל.    

אבל יש עוד דבר אחד שמותר לעשות: לחשוף את הקורסים הללו, את מה שכלול בהם, את המוטיבציות וההטיות הפוליטיות, את שטיפת המוח. ומותר לחשוף את העובדה שמשום מה, במסגרת ה"חופש" האקדמי, אין סיכוי למצוא סמינר שמפנה את תלמידיו ל"עבודה מעשית" במסגרת "עטרת כהנים", וגם לפרסם אח"כ ספר משותף עם העמותה. ומותר לחשוף את העובדה שארבעה או חמישה או שמונה מתוך עשרה או עשרים מרצים בחוג למדעי המדינה או סוציולוגיה הם בעלי דעות אנטי-ציוניות מובהקות.

משום שכל מי שאומר משהו אחר, טוען שלו ולשכמותו מותר הכל בכל. אבל לכל מי שחושב משהו שונה, אסור לפתוח את הפה. אסור לבקר. אסור לחשוף. אסור להפריך. משום שהקדושה האקדמית שמורה רק לשמאל הרדיקלי. וכל מילת ביקורת הופכת ל"מקרתיזם" ול"פשיזם" ושאר ירקות ממחלקת החופש האקדמי בלה-בלה-בלה.

פרופסור אמנון רובינשטיין מציין במאמר שעומד להתפרסם בקרוב, על חופש הביטוי האקדמי, שבחוקת גרמניה, חופש אקדמי היא זכות חוקתית, ובלבד (וזה סייג חשוב) שהוא לא מנוצל לערעור הבסיס החוקתי של המדינה. כך שלמעשה, ההגבלה המוטלת על אנשי אקדמיה, בגלל ובמסגרת תפקידם המעצב, גדולה יותר מזו המוטלת על שאר האזרחים. אין כאן הצעה לאמץ את המודל הגרמני. אך יש כאן חומר למחשבה לצורך הדיון הציבורי הנחוץ כל כך. 


סוציולוגיה בשירות הדמוניזציה

בשנים האחרונות הצטבר חומר רב על הטיות בקורסים, על "כנסים אקדמיים", שבינם לבין אקדמיה אין כלום, והם היו בחסות גופים פוליטיים. פה ושם, פורסמו כאן דוגמאות. והן רק קצה הקרחון. אלא שאין צורך להסתפק באנקדוטות. ד"ר חנן מוזס ערך מחקר על ההטיות הפוסט-ציוניות בחוגים לסוציולוגיה, במסגרת המכון לאסטרטגיה ציונית. הממצאים, מיותר לציין, הם חד-משמעיים. מדובר במסמך נוקב. מסע במבוכי המאפליה. הטיוטה, וטיוטה בלבד, נשלחה לחברי המועצה להשכלה גבוהה ולקרוב לאלף אנשי אקדמיה. לא כדי להתריס. לא כדי להשתיק. רק כדי להציג את הדברים וכדי לקבל הערות ותגובות, לקראת הפרסום הסופי. והנה, הפלא ופלא: נשיא אוניברסיטת ת"א, פרופ' יוסף קלפטר, ביקש לבדוק את הטענות. הוא ביקש שיוצגו בפניו הסילבוסים של קורסים מסוימים. זו הייתה תחילת האות לקמפיין ה"גוואעלד". איך זה שהוא מעז לבדוק משהו? ושוב חזרו על עצמן המילים הידועות, כמו בתגובה הפבלובית: "פשיזם, מקרתיזם". משטרת המחשבות האקדמית מעריצה חופש, ביקורת, התרסה, התססה - ובתנאי אחד: שהזכות הזאת תהיה מונופול של הפוסט-ציונים. משטרת המחשבות השיגה את מטרתה. לא תהיה בדיקה.

עיתון "הארץ", לגמרי כצפוי, החל להוביל השבוע את הקמפיין להשתקת הביקורת. במאמר מערכת, תחת הכותרת "פוליטרוקים באקדמיה", הצטרף העיתון לאחד והיחיד - יהודה שנהב, שפצח כמובן בצווחות ה"מקרתיזם". כן, זה אותו שנהב שמנסה להפוך את האקדמיה לסניף של בל"ד, ומוביל סמינר של שטיפת מוח בחסות שורה של ארגוני שמאל. אלא שהעיתון היחידי בישראל שהטיף, במאמר מערכת, למען סתימת פיות באקדמיה, הוא עיתון "הארץ". הוא ולא אחר. זה קרה כאשר פנינה ברוך-שרביט הייתה אמורה להעביר קורס באוניברסיטת תל-אביב. היא שירתה בפרקליטות הצבאית, ואישרה פעולות צבאיות. העיתון הנאור החליט שהוא מגיש נגדה כתב אישום בעניין פשעי מלחמה, וגם ממהר להרשיע ולהדביק לה קלון. והעיתון המקרתיסטי הזה מתיימר להטיף מוסר על החופש האקדמי. אין גבול.


תופעה עולמית

מחקר שנעשה בארה"ב חושף נתונים שמצביעים, כביכול, על כך שהטיה פוליטית קיימת בכל אוניברסיטה. בחוגים מסוימים, על כל מרצה עם נטייה רפובליקנית יש חמישה, עשרה או עשרים - עם נטייה דמוקרטית (שמאלנית במושגים של ישראל). אלא שההבדל אדיר. הדמוקרטים הם כחצי מהאוכלוסייה. הפוסט-ציונים, אצלנו, הם אחוזים בודדים. הבעיה איננה בנטיות יוניות ואפילו שמאלניות של מרצים רבים. הבעיה היא בכך שמדובר בנטיות שהמכנה המשותף שלהן הרבה יותר מרחיק לכת: שלילת זכותה של מדינת ישראל להתקיים כמדינה יהודית ודמוקרטית. מי שחוקר את הפשעים שבוצעו נגד הילידים, בארה"ב או באוסטרליה, אינו שולל את זכותן להתקיים, ואיננו דורש "זכות שיבה" למיליוני אחרים. לא כך אצלנו. כאן מדובר  באינדוקטרינציה פוליטית חתרנית, במסווה אקדמי.



מרצים או פעילי שמאל רדיקלי?

המחקר של ד"ר מוזס מציג את המודל של פרופ' אורן יפתחאל, שהפך לאחד הדוברים הבכירים של הפוסט-ציונות. יפתחאל שולל במאמרים ה"אקדמיים" את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וגם מגדל גם דור חדש של אנשי אקדמיה. מוזס מצביע על כך שתלמידיו של יפתחאל, למעשה, מדקלמים את מה שלמדו מרבם:
 "מושג האתנוקרטיה מככב בעבודות הללו הכוללות שימוש עקבי במונחים ובתיאוריות מבית המדרש של האסכולה הפוסט ציונית באקדמיה בכלל ושל אורן יפתחאל בפרט. המסקנות החוזרות ועולות מהעבודות מתנבאות כולן בסגנון אחד: הקולקטיב היהודי-ציוני יצר מערכת שלטונית לא דמוקרטית במטרה להתפשט במרחב על חשבון העם הפלסטיני ... האתוס הציוני-לאומי הוא העומד בבסיס האפליה, הנישול וההדרה של הפלסטינים תושבי ישראל ותנאי הכרחי להפיכתה של מדינת ישראל לנאורה ולדמוקרטית הוא ביטול יהדותה וציוניותה של המדינה ומעבר לאתוס אזרחי-ליברלי, רב תרבותי ופוסט לאומי".

אם זו הייתה גישה אחת מני רבות - ניחא. כאשר כל תלמידיו של יפתחאל לתארים מתקדמים הם שכפול גנרי שלו - לא מדובר בשיח ביקורתי או אקדמי. מדובר בתעמולה פוליטית. רבים מתלמידי יפתחאל פעילים בעמותות שמאל רדיקליות. למעשה, ספק אם יש הפרדה בין הפעילות הפוליטית שלהם לפעילות האקדמית. התוצאה מחרידה: קמפיין אדיר  שמטרתו אחת: שלילת זכות היהודים להגדרה עצמית במדינה משלהם.


מה שלא מלמדים

פרופסור אפרים יער, שאינו חשוד בנטיות ימניות, ויש לו ביקורת קשה על הימין, הבהיר במאמר שפרסם לאחרונה ב"הארץ", ש"החופש האקדמי נתון בסכנה גם מצד השמאל הקיצוני". ליער לא הייתה בעיה עם מה שמלמדים בקורס חובה. הבעיה שלו הייתה עם מה שלא מלמדים. הוא ביקש שיח רחב וביקורתי. אחדים מעמיתיו, מתברר, מעדיפים שיח אינדוקטרינרי.

כך שהבעיה איננה בחומרי לימוד מהאסכולה הפוסט-לאומית, פוסט-קולוניאלית או אנטי-ציונית. הבעיה היא שמול השפע האנטי-ציוני הזה, אין כמעט חומרי לימוד אחרים. רבים מבוגרי המסלול האנטי-ציוני אינם יודעים שלמעלה מחמישים מיליון איש עברו את החוויה הקשה של טרנספר כפוי וחילופי אוכלוסין כדי ליצור מדינות לאום; או שהנכבה היהודית הייתה קשה יותר מהנכבה הפלסטינית; או ש"ועדת ונציה", שהוקמה על ידי האיחוד האירופי, מכירה בחוקים שנועדו, בתחומים מסוימים, לתת העדפה לצורך שמירת הרוב האתני או האופי הלאומי של קבוצת הרוב (Benefit laws); או שזכות ההגדרה העצמית של העמים, כוללת את העם היהודי, בדיוק כמו של הסלובקים, הארמנים או הפלסטינים.

האקדמיה איננה צריכה להיות כלי שרת של הרעיון הלאומי או של החזון הציוני. וגם כאשר חלקים מהאקדמיה הופכים לכלי שרת של החזון האנטי-ציוני ושל עמותות שמאל רדיקליות - אין מקום לצנזורה או לחרמות. אבל צריך לחשוף ולבקר ולדרוש דיון ציבורי. אלא שגם את החשיפה יש מי שמבקש להשתיק. 


מעגל קסמים  

קידומם של חוקרים רבים תלוי בפרסומים אקדמיים בכתבי עת במערב, שבחלקם שולטת הגישה האנטי-ציונית. כך שלמעשה, הסיכוי לפרסום מאמר אנטי-ציוני גבוה יותר. התוצאה היא, כפי שמצביע המחקר, שהפוסט-ציונים זוכים להרבה יותר במות. יש כאן מעגל קסמים מסוכן. מכיוון שהקידום תלוי בפרסומים, האנטי-ציונים זוכים ליתרון אדיר. כל מי שחשוף ל"פרסומים" הללו יודע שמדובר במאמר אחד עם אינספור מוטציות גנריות. כולם כותבים אותו דבר, על אתנוקרטיה, קולוניאליזם ציוני, דיכוי, נרטיב, נכבה, טיהור אתני, השתלטות על המרחב, הדרה - והפרסום מובטח. הם מצטטים את אחד את השני, מצדיקים אחד את השני, מקצינים אחד את השני, תוך כדי יצירת חממה דביקה של אורתודוקסיה הגמונית, עם אחידות מחשבתית מהזן הבולשביקי.

פרופ' שלמה זנד מאונ' ת"א פרסם ספר על המצאת העם היהודי. לטענת הכותב, היהודים של היום הם בני קהילות שהתגיירו, אין להם קשר עם אלה שהיו כאן פעם, ומדובר בעדות דתיות, ולא בעם. אנשי אקדמיה רציניים - יש כאלה, והם עדיין הרוב - הפריכו את רוב הטענות המופיעות בספר. אלא שהספר הפך לרב-מכר עולמי. אין כמו איש אקדמיה ישראלי בשירות הטענה האנטי-ציונית המכוננת: אין עם יהודי, ולכן אין לו זכות למדינה. ההצלחה האדירה של הספר הפכה אותו לפיגוע אינטלקטואלי. שום ספר שיפריך את הבליו של זנד, ובוודאי יהיה ברמה הרבה יותר גבוהה, לא יזכה להצלחה דומה. משום שמשהו השתבש. לא רק הרמה קובעת. האוריינטציה הפוליטית קובעת.


אורוול על האורתודוקסיה המשתיקה 

יש להבהיר: באוניברסיטאות המובילות אין רוב אנטי-ציוני. רוב המרצים עושים את עבודתם באופן הוגן, וגם רוב המרצים המחזיקים בעמדות רדיקליות אינם כופים את דעתם. המחקר מוגבל לחוגים לסוציולוגיה. אלא שהוא מצביע על נטייה ועל כיוון. הסכנה איננה בכך שמישהו חושף את הכיוון, אלא בתגובה האוטומטית שלפיה אסור להשמיע ביקורת. המחלה עלולה להתרחב. החופש האקדמי בישראל אכן בסכנה, אבל לא בגלל שמישהו מעז לחשוף את המינון האנטי-ציוני הגבוה, המוגזם, המטורף משהו, בחוגים מסוימים.

ג'ורג' אורוול כבר כתב: "כל מי שחולק על האורתודוקסיה הרווחת מוצא עצמו מושתק באפקטיביות מפתיעה". זה בדיוק מה שקורה היום בחלק מהאקדמיה הישראלית. אין "שיח ביקורתי", כטענת הקוזקים המתבכיינים, אלא "שיח אורתודוקסי".

אין צורך בחרמות או בפנייה לתורמים ואין מקום לפיטורי מרצים. למען חופש הביטוי האקדמי, יש צורך בחשיפת העובדות הלא נעימות על חלק מהאקדמיה, לצורך דיון ציבורי נוקב.


אחרית דבר:

לפני הפרסום שלחתי את המאמר, להערות, לכשישים אנשי אקדמיה, כמעט כולם אנשי שמאל, אך לא אנטי-ציוני. מתוך למעלה משלושים ויותר שהספיקו להגיב, היו רק שניים שטענו שהמאמר רחוק מהמציאות. רבים הוסיפו הערות מחכימות, ואחדים גם דוגמאות מחזקות. מרצה אחד, בתחום הכלכלי-חברתי, שמחקריו זוכים לביקורת, שלח לי את הסילבוס של הקורס שלו, שבו הוא מחייב את הסטודנטים לקרוא את אלה שחולקים עליו, ולא במינון סמלי. כך צריך להיות.  

רוב ההערות נלקחו בחשבון והן באו לידי ביטוי בגרסה הנוכחית. האחריות הסופית, מיותר לציין, היא שלי  בלבד.

Back to "General Articles"Send Response
Top Page
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 246058296Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version