Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
Hebrew University
[Hebrew U] Nurit Peled-Elhanan: We must teach our children to refuse to a criminal organization (IDF) that is led by war criminals, murderers. "ON THE APPOINTMENT OF YAIR NAVEH AS DEPUTY CHIEF OF STAFF "

This article comes after the bio




Dr. Nurit Peled Elhanan is a lecturer in language and education at the Hebrew University of Jerusalem, as well as at Tel Aviv University and David Yellin Teacher’s College.   Dr. Peled Elhanan is the daughter of Mattityahu Peled, who was a late general, scholar and politician who quit the IDF two years after the Six Days War because of his objection to the peace process not starting immediately in 1967.   In the 1970’s, Mattityahu Peled was amongst the first in Israel to advocate granting the Palestinians a state.    Dr. Nurit Peled Elhanan is also married to Rami Elhanan, who is a co-founder of Israeli-Palestinian Bereaved Parents for Peace and who was on the Jewish flotilla to Gaza.   Dr. Elhanan’s daughter, Smadar Elhanan, was the victim of a suicide bombing attack on Ben-Yehuda Street in Jerusalem in 1997.   Dr. Elhanan indirectly blames the “Israeli oppression of Palestinians” for her daughter’s death.  She is also a founder of the International Committee on Education and Occupation.  


Right after the Flotilla, Dr. Elhanan claimed that Israel’s behavior towards the Turkish flotilla was similar to that of Sodom and Gomorrah.   In April 2010, Dr. Elhanan was one of the co-initiators of the Russell Tribunal on Palestine, which sought to pressure governments to take a pro-Palestinian stance on the Israeli-Palestinian conflict.   In March 2010, Dr. Elhanan announced that she will mourn on Nakba Day, that Orthodox Jewish settlers are “wicked invaders,” that the demonstrators who disturb the peace in the West Bank are “heroes,” that dozens of Israeli laws are “racist,” and that there is nothing to celebrate on Israel’s Independence Day.   In February 2010, Dr. Elhanan spoke for the Alternative Information Center on “Israeli Racist Education.”   During the one year anniversary of the Gaza War, Dr. Elhanan gave a speech in Tel Aviv where she referred to what happened in Gaza as a “slow annihilation” and claimed that Israel is teaching her children to become murderers.   In December 2009, it was announced that Dr. Elhanan was set to participate in the Gaza Freedom March, which sought to break the siege on Gaza and open the borders despite the fact that Hamas is in power.   In 2009, she addressed the European Parliament by condemning Israel, the UK, and the US while stating only positive things about Palestinians, Muslims, and Arabs, and claimed that it has been Palestinian women who have suffered the most thanks to Israel.  Also in 2009, Dr. Elhanan participated in an interview where she stated explicitly that she cares more for the children of Gaza than the children of Sderot.             



















Hebrew Follows English



The great wonderment with which the appointment of Yair Naveh has been greeted is itself to be wondered at. After all, who else could be appointed as the Deputy Chief of Staff if not Yair Naveh? Who else loves to immediately assassinate everyone who looks suspicious to him, to immediately kill whoever moves, to destroy, to devastate, to conquer, to crush? Yair Naveh is one of the best sons of the army, he learned everything he had to learn and proved himself in the field. The High Court of Justice does not interest him in the least (Uri Blau, thanks to information provided by ex-soldier Anat Kamm, Haaretz, 28 November 2008), he does not recognize human rights, he hates Arabs – or maybe they just get in his way at work. But to kill, he loves. What else is needed in a Deputy Chief of Staff of the Occupation army the functi'on of the soldiers and officers of which has been well defined over the course of forty years: killing, liquidation, destruction, devastation and abusing a civilian population of millions of people?
But those who wonder at his appointment and want to thwart it are still infused with a kind of groundless romanticism about the Israeli Occupation Army. A romanticism that claims that people like Yair Naveh are the exceptions and we must not leave the army in their hands. Nor in the hands of the settlers, nor of the mercenaries or the rabbis who preach the murder of non- Jewish children, nor of the pilots who feel a bump on the wing when they release a bomb over an inhabited house [1] nor in the hands of girl-soldiers like Eden Aberjil or in the hands of commanders like Col. Bentzi Gruber who is absolutely certain that the slaughter in Gaza was an expression of the justice of the path and that God is therefore on our side, that the killing of hundreds of children in Gaza was done according to the ethical code of the IDF that set moral boundaries for us and therefore “it is not possible that we harmed innocents,” and who does not understand why he is getting unpleasant letters that scare his wife in her beautiful reinforced house in a settlement (Yediot Aharonot, Friday 26/11.2010). In whose hands, then, should we leave the army? Maybe in the hands of those who participated as observers and helpers at the massacre at Sabra and Shatilla (see Oscar Nominated Walse with Bashir) and whose souls have been troubled since then to this very day, or in the hands of those who Break the Silence because they cannot bear the burden of their crimes and are haunted day and night by the horrified look in the eyes of a small girl in Gaza/Jenin/Nablus/Beit Umar/Bil’in/Ni’lin/Sheikh Jarrah/Beit Hanun/Jabaliya/Qalqiliya or Hebron, or in the hands of the female soldiers who, unlike Eden Aberjil, have difficulty remembering if they had smiled when they were photographed beside the corpse of a child in Hebron, for the fun of it, for the guys, for the gigs, and whose lives have been constantly troubled ever since they were released from service in the army of killing and realized what they had done?[3]
Yair Naveh, his pupils and his teachers, prevent us from fantasizing and believing despite all the evidence that forty years of abuse, killing and destruction are exceptions to the ethical code of the most immoral army in the world. The appointment of Yair Naveh prevents us from continuing to tell our pure, young, enthusiastic children who want to contribute and act and build and educate, who flow into the pre-army programmes with a wonderful fervour of self-realization, sure that they can bring about change 'from within,' that everything will be all right if only they enlist in the right units - the “combat” units – that is, the units of murder and killing and liquidation, or at least in the “combat support” units – those that provide training in killing and murder and that strengthen our forces; the appointment of Yair Naveh prevents us from continuing to tell our children that in reply to the rabbis’ pamphlets that call for killing and slaughter, they can distribute their own - and our - doctrine of peace and brotherhood among the IDF troops.
The appointment of Yair Naveh is a fitting one. None is more suitable than he to stand nearly at the head of the most immoral army in the world, the cruellest army in the world that considers itself enlightened. An army with unlimited supplies of money and power and periodically mercenaries (have they judaized all of them yet?), a mob immersed in impulses and interests not one of which is moral. That is the meaning of an army. For that reason it is not Yair Naveh but us – who have to resign from the role of creating soldiers, providing soldiers, giving birth to soldiers and educating future soldiers. We must gather up our courage and teach our children to refuse. Refuse to take part in an organization that is led by war criminals, murderers of children. An organization like that cannot be anything but a crime organization. Avoid it like you would avoid live fire, we should tell them, and think of other ways to contribute to the society in which you live. Maybe you can go to live in Yeruham for three years, help Ethiopian children who are treated with blatant racism in their promised land, or go live  in Bil’in or Ni’lin or in any other Palestinian village that the army has set its eye to destroying? Maybe you can organize more and more rescue boats to Gaza? Maybe you can block the path with your bodies when police and soldiers come to throw children out onto the street in Sheikh Jarrah and Silwan? Maybe you can help refugees who come to our shores fleeing from holocaust or genocide because they heard that there was democracy here, and help them to hide, to cope, to escape from the cruel racist government of the democracy of the Jews? Maybe you can save the Dead Sea? There are so many possibilities, children, to contribute to society, to the state if you will, to the place where you live. And those possibilities do not include the uniform of the IDF, nor its guns, nor its bombs or its commanders the model and paragon of whom is Yair Naveh, one of many whose orders you should never obey.
So it is to our advantage that one should see such a man standing at the head of the army – or nearly so. The appointment of Yair Naveh will permit us to point to a specific object and say to our children: do you see? That is the bad man. Do not go near. And when they ask in fear: what does he do to children? – We will tell them: he kills them, just like that, without the High Court of Justice and without Btselem. [2]
Translated from Hebrew by George Malent
\Translator’s notes\
1. In August 2002, shortly after the Israeli Air Force dropped a one-ton bomb on a house in Gaza, killing Hamas leader Salah Shehadeh along with 14 innocent civilians, most of whom were children, the commander of the Air Force, Dan Halutz, was asked how he felt as a pilot when he dropped a bomb. He replied: “I feel a light bump on the plane as a result of the release of the bomb. A second later, it’s over. And that’s all. That’s what I feel.” Halutz was later appointed Chief of Staff of the Israel Defence Forces. (Vered Levi-Barzilai, “Yefei nefesh, nim’astem”, Haaretz, 23 Aug. 2002. In Hebrew. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArt.jhtml?itemNo=543557 )
2. Btselem: an Israeli human rights organization that monitors abuses by the Israeli army and police in the West Bank. Website: http://www.btselem.org/English/index.asp . Prime Minister Yitzhak Rabin said he wished he could deal with "Palestinian terrorists" "Without the high court and without Betselem"
3. Reference to the documentary "to see if I'm smiling". By Tamar Yarom, 2007.


נורית פלד-אלחנן , פרופ' לחינוך

על מינויו של יאיר נווה לסגן הרמטכ"ל

אין הולם ממינויו של יאיר נווה לעמוד בראש הצבא הכמעט הכי לא מוסרי בעולם  על כן אנחנו צריכים להתפטר מתפקיד מספקי החיילים, ולהציע לילדינו לחשוב על דרכים חלופיות לתרום לחברה  דרכים לדוגמה: ספינות הצלה לעזה, הצלת ים המלח ואולי אפילו מגורים בני שלוש שנים בירוחם או בבילעין

עוד אפשר למנות לסגן רמטכ"ל אם לא את יאיר נווה? מי עוד אוהב לחסל ומיד כל מי שנראה לו חשוד? יאיר נווה הוא אחד מבכירי בניו של הצבא, הוא למד כל מה שהיה צריך 

נורית פלד-אלחנן פרופ' לחינוך  |  על צד שמאל

על מינויו של יאיר נווה לסגן הרמטכ"ל

התמיהה הגדולה בעניין מינויו של יאיר נווה צריכה להיות על התמיהה. הרי את מי עוד אפשר למנות לסגן רמטכ"ל אם לא את יאיר נווה? מי עוד אוהב לחסל ומיד כל מי שנראה לו חשוד? יאיר נווה הוא אחד מבכירי בניו של הצבא, הוא למד כל מה שהיה צריך ללמוד והוכיח את עצמו בשטח. בג"צ מעניין את סבתא שלו [אורי בלאו בזכות ענת קם, "הארץ" 28.11.08)]; זכויות אדם הוא לא מכיר, ערבים הוא שונא, או שהם סתם מפריעים לו בעבודה; מה עוד נדרש מסגן רמטכ"ל של צבא הכיבוש, שתפקידי חייליו הוגדרו היטב במשך 40 שנה - הרג, השמדה והתעללות באוכלוסייה אזרחית של מיליוני בני-אדם?

אלא שהתמהים על מינויו שרויים עדיין במין רומנטיקה חסרת-בסיס לגבי צבא הכיבוש לישראל. רומנטיקה הגורסת שאנשים כמו יאיר נווה הם חריגים, ואסור לנו להשאיר את הצבא בידיהם. וגם לא בידי המתנחלים, ולא בידי הרבנים המטיפים לרצח ילדים ערלים, ולא בידי טייסים שחשים קליק בכנף כשהם מטילים פצצות על בתי מגורים, ולא בידי חיילות כמו עדן אברג'יל. ולא בידי מפקדים כמו אל"מ בנצי גרובר, הבטוח שהרג מאות הילדים בעזה נעשה על-פי הקוד האתי של צה"ל ששם לנו גבולות מוסריים ועל כן "לא ייתכן שפגענו בחפים מפשע", ואינו מבין מדוע שולחים לו מכתבים לא נעימים ומפחידים את אשתו בביתה המוגן והיפה שבהתנחלות ("ידיעות אחרונות", 26.11.10).

אז בידי מי כן נשאיר את הצבא? אולי בידי החיילים שוברי השתיקה שאינם יכולים לשאת את נטל פשעיהם ומבטה של ילדה קטנה בעזה/בג'נין/בשכם/בנעלין/בשייח' ג'ראח או בחברון רודף אותם יום ולילה? או בידי החיילות שבניגוד לעדן אברג'יל מתקשות לזכור אם חייכו בשעה שהצטלמו לצד גווייה של ילד בחברון, בשביל הכיף, וחייהן התערערו לנצח לאחר שהשתחררו מן השירות בצבא ההרג והבינו מה שעוללו?

הבעיה היא שיאיר נווה ודומיו, מפריעים לנו לשגות בהזיות ולהאמין שארבעים שנות התעללות, הרג והשמדה הן חריגות מן הקוד האתי של הצבא הכי מוסרי בעולם. מינויו של יאיר נווה מפריע לנו להמשיך ולומר לילדינו טהורי הנפש שרוצים לתרום, ונוהרים למכינות הקדם-צבאיות בלהט של הגשמה שאין כמותו, שהם יכולים לשנות מבפנים. שהכל יהיה בסדר אם רק יתגייסו הם ליחידות הנכונות, ה"קרביות", ויפיצו, כתשובה לחוברות הרבנים הקוראות להרג ולטבח, את משנת השלום והאחווה שלהם, שלנו.

מינויו של יאיר נווה הוא מינוי הולם. אין הולם ממנו לעמוד כמעט בראש הצבא הכמעט הכי לא מוסרי בעולם. על כן לא יאיר נווה אלא אנחנו - אנחנו צריכים להתפטר מתפקיד מספקי החיילים, מולידי החיילים ומחנכי החיילים לעתיד, לאזור אומץ ולומר לילדינו: סרבו. סרבו להיות חלק מארגון שבראשו עומדים פושעי מלחמה. ארגון כזה אינו יכול להיות אלא ארגון פשע. התרחקו ממנו כמו מאש חיה, וחישבו על דרכים חלופיות לתרום לחברה שבה אתם חיים. אולי תלכו לגור בירוחם שלוש שנים, או בבילעין? אולי תארגנו עוד ספינות הצלה לעזה? אולי תחסמו בגופכם את השוטרים והחיילים הבאים להשליך ילדים לרחוב בשייח ג'ראח ובסילוואן? אולי תסייעו לפליטים המגיעים לחופינו משואה ומרצח עם כי שמעו שפה יש דמוקרטיה, ותעזרו להם להתגבר ולהימלט מיד השלטון הגזענית של דמוקרטיית היהודים? אולי תצילו את ים המלח? יש כל-כך הרבה אפשרויות, ילדים, לתרום לחברה, למדינה. והאפשרויות הללו אינן כוללות לא את מדי צה"ל, לא את רוביו, ולא את מפקדיו, שהדוגמה והמופת להם הוא יאיר נווה.

על-כן טוב וראוי שאיש כזה יעמוד בצמרת הצבא. מינויו של נווה יאפשר לנו להצביע על אובייקט ממוקד ולומר לילדינו: אתם רואים? זה האיש הרע. לשם לא מתקרבים. וכשהם ישאלו בפחד: מה הוא עושה לילדים? נאמר להם: הוא הורג אותם, צ'יק צ'ק, בלי בג"צ ובלי "בצלם"

Back to "Hebrew University"Send Response
Top Page
Your Responses
    1.  This is the kind of filth that is
     From , Sent in 06-12-2010
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 256987771Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version