מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
אוניברסיטת בן גוריון
אורן יפתחאל

 

פרופ' אורן יפתחאל     Prof. Oren Yiftachel
 Department of Geography  and Environ. Dev.    סביבתי ופיתוח לגיאוגרפיה המחלקה
 Ben Gurion University of the Negev, Beer-Sheva, Israel 84105   בנגב גוריון-בן אוניברסיטת
Email: yiftach@bgu.ac.il; Fax: 972-7-6272821 :פקס ;Ph: 972-7-6472011 :טל
 
28 לאוגוס  ט 2009  
 
בבית משפט המחוזי בבאר שבע 
בפני כבוד השופטת שרה דברת 
 
  א.ת . 7161/06 
א.ת . 7176/06
א.ת . 7275/06
א.ת . 1114/07
א.ת . 1115/07 
 
בעניי   :     סלימא מחמד אלעקבי ו16 אח   '
  נגד   
  מדינת ישראל 
 
חוות דעת מומחה 
 
 בעניי תביעת יורשי סלימא אל עוקבי לבעלות על חלקות באלעראקיב וזחיליקה 
 
ש המומחה: פרופסור אור יפתחאל . ז. ת 54484324 
מע: המחלקה לגיאוגרפיה ותכנו סביבתי, אוניברסיטת ב" גוריו, באר שבע, 84105 
 
אני הח"מ נתבקשתי על ידי משפחת אלעוקבי (התובעי) לחוות דעתי המקצועית בשאלת
הגיאוגרפיה ההיסטורית ומער( בעלויות הקרקע של האזורי בה נמצאות החלקות הנתבעות.
חוות דעתי נמסרת לצור( תביעת של שישה עשר יורשיו של סולימא אל"עוקבי,  הטוענ  י
לבעלות קניינית של מקרקעי הידועי כ" "ערקיב 2" (חלקה 1 בגוש 400367 ", ) ערקיב6" ( חלקה  1
בגוש 400371 ", ) ערקיב 60" (חלקה 1  בגוש 400369 ", ) שריעה 133" ( חלק 1 ה  בגוש 400526)
"ו שריעה 134" (חלקה 134 בגוש 400527 ,  ) הנמצאי בשני מיקומי עיקריי כ"12 עד כ 30"  ק"מ
צפונית" מערבית לבאר שבע – אל"עראקיב (כיו כארבעה ק"מ דרומית לרהט , ) וזחיליקה (שריעה)
(היו ליד מושב תלמי ביל , )ו" המסומני במפה המצורפת לתביעה. מקרקעי אלה משתרעי
יחדיו על 822 דונ (  להל: "המקרקעי שבמחלוקת ו/או המקרקעי נשוא התביעה   ")
 
חוות דעת זו ניתנת במקו עדות בבית המשפט ואני מצהיר בזאת כי ידוע לי היטב, שלעניי
הוראות החוק הפלילי בדבר עדות שקר בבית המשפט, די חוות דעתי כשהיא חתומה על ידי כדי
עדות בשבועה הניתנת בבית המשפט   . 2
2
פרטי השכלתי   :
• א.ב . לימודי עירוניי – הטכניו של מערב אוסטרליה 
• .מ א בתכנו עיר ואזור – אוניברסיטת קרטי, אוסטרליה 
• דוקטוראט בגיאוגרפיה של פיתוח אזורי –  אוניברסיטת מערב אוסטרליה והטכניו,
חיפה   .
• פוסט"דוקטוראט בתכנו מרחבי אסטרטגי – הטכניו, חיפה   .
 
פרטי ניסיוני המקצועי   :
• 1982"1987: מתכנ עירוני וגיאוגר/ ברשויות וחברות שונות באוסטרליה וישראל 
• 1987 עד היו: חוקר, מרצה ופרופסור באוניברסיטאות בישראל, אוסטרליה, איטליה,
דרו אפריקה, הודו וארצות הברית   .
• 1999"2003:  ראש המחלקה לגיאוגרפיה באוניברסיטת ב" גוריו בנגב   .
• 2007 עד היו: ראש המגמה לתכנו עיר ואזור, אוניברסיטת ב"גוריו בנגב   .
• 1987  עד היו: שות/ בפרויקטי תכנוניי שוני, כולל "ישראל 2020" (תוכנית אב
לישראל של שנות האלפיי , ) שני שלבי עיקריי של התכנית למטרופולי באר" שבע,
תכנו כפרי בדווי, תוכנית אב לאופקי, ותוכניות דיור ופיתוח קהילתי לקבוצות
תרבותיות בבאר שבע.
• 2003 עד היו – יוע0 תכנוני וגיאוגרפי למועצה הבדווית לכפרי לא מוכרי. במסגרת
זאת הופעתי והצגתי לפני גופי רבי בנושא הבדווי, כולל ועדות הכנסת, ועדות שרי,
עיריות ומועצות אזוריות, ועדות תכנו וועדות מיוחדות כגו ועדת גולדברג   .
 
פרסומי# ומעמד מדעי:   
 
עבודותיי התפרסמו במיטב הבמות המקצועיות והמדעיות בתחומי הידע שלי. פרסמתי עשרה
ספרי ולמעלה ממאה מאמרי ופרקי, המפורטי בנספח. עקב כ(  התמנית לשורה של
תפקידי, כולל תפקיד עור(, וחברות במערכות של שישה כתבי"עת מדעיי מהמובילי בעול,
מינוי כפרופסור אורח באוניברסיטאות מובילות ברחבי העול, הזמנה להרצאות מליאה במגוו
של כנסי בינלאומיי, וזכייה בסדרה של מענקי מחקר גדולי מקרנות ישראליות ובינלאומיות   .
פרסומי רבי שלי נגעו ישירות בנושא האמור – המערכת המרחבית ויחסי יהודי"ערבי באר0
ובנגב. להל רשימה של שלושי הפרסומי הרלבנטיי ביותר בניה   :
Books:
1 Yiftachel, O. (1992): Planning a Mixed Region in  Israel: The Political Geography of ArabJewish Relations in the Galilee, Avebury, Gower Publishing Limited, Aldershot, Hampshire,
UK, 376pp, 44 maps and figures, 39 tables, 13 plates. ISBN: 1-85628-255 4.
2.  Yiftachel, O. (1995) 'Planning as Control: Policy and Resistance in Deeply Divided Societies',
Progress in Planning Series, Vol. 44, Pergamon-Elsvier, Oxford, UK, 89 pages, 9 figures, 4
tables, ISBN: 0305-9006-95. 3
3
3. Yiftachel, O. (1997), Guarding the Grove:  Majd  al-Krum as Fable, The Institute for Israeli
Arab Studies (The 'Seamline Series'), Beit Berl; 126 pp., 7 maps and figures, 6 tables, ISBN:
0305-9006-95 (Hebrew).
4. Yiftachel, O. (2006) Ethnocracy: Land, and the Politics of Identity Israel/Palestine (PennPress
- the University of Pennsylvania Press, 306 pp. 26 figures, 4 tables).
5. Yiftachel, O. and Meir, A. (editors) (1998), Ethnic Frontiers in Israel: Landscapes of
Development and Inequality in Israel, Boulder, Westview Press, 337 pages, 18 tables, 25
maps and figures, ISBN 0-8133-8929-1.
Articles in Refereed Academic and Professional Journals:
1. Yiftachel, O. (1991): 'State Policies, Land Control and an Ethnic Minority: the Arabs in the
Galilee, Israel', Environment and Planning D: Society and Space, Vol. 9: 329-362.
2. Yiftachel, O. (1992), 'The Arab Minority in Israel and Its Relations to the Jewish Majority',
Studies in Comparative International Development, Vol. 27, No. 2: 57-83.
3. Yiftachel, O. (1992) 'The State, Ethnic Relations and Democratic Stability: Lebanon, Cyprus
and Israel', Geojournal, Vol. 23: 2: 319-332.
4. Rumley, D. and Yiftachel, O. (1993) 'The Political Geography of the Control of Minorities', 
Tijschrift voor Economische and Sociale Geografie, 84, No. 1: 51-64.
5. Yiftachel, O. (1993) 'Power Disparities in the Planning of a Mixed Region: Arabs and Jews
in the Galilee, Israel', Urban Studies, Vol. 30, No. 1: 157-182.
6. Yiftachel, O. (1994), 'Spatial Planning, Land Control and Arab-Jewish Relations in Galilee',
Ir Ve'ezor (City and Region), Vol. 23: 35-55 (includes parts from the 1991  Society and
Space paper translated to Hebrew, with two newly written sections).
7. Yiftachel, O. and Carmon, N. (1997), 'Ethnic Mix and Social Attitudes: Jewish Newcomers
and Arab-Jewish Issues in the Galilee', European Planning Studies 5 No. 2: 219-238?
8. Yiftachel, O. (1997) 'Nation-Building or Ethnic Fragmentation? Ashkenazim, Mizrahim and
Arabs in the Israeli Frontier', Space and Polity, Vol. 1: 2: 149-169.
9. Yiftachel, O. (1997) 'Israeli Society and Jewish-Palestinian Reconciliation: Ethnocracy and
Its Territorial Contradictions', Middle East Journal, Vol. 51: 4: 505-519..
10. Yiftachel, O. (1998) 'Land Day: Arab Protest and the Israeli 'Ethnocracy', Teorya Uvikkoret
(Theory and Critique), Vol. 12, special issue for Israel's 50th anniversary (Hebrew).
11. Yiftachel, O. (1999) 'Between Nation and State: 'Fractured Regionalism' among
Palestinian-Arabs in Israel', Political Geography Vol. 18 No. 3: 285-307?
12. Yiftachel, O. (1999)  ‘”Ethnocracy”: the Politics of Judaizing Israel/Palestine’,
Constellations: International Journal of Critical and Democratic Theory, Vol. 6: 3: 364-390.
(Published in German in Marxistische Blatter, Vol. 4, No. 1: 32-40.)
13. Yiftachel, O. (2000). “Ethnocracy, Democracy and Geography: Notes on the Judaization of
the Land” Alpayim 19: 78-105 (Hebrew). Two-thirds of this paper are  translated from the
“Constellations” paper above. Translated to Arabic: Al-Siyassa al-Filastiniyya, vol. 7, No.
26: 152-166).
14. Yiftachel, O. and Kedar, S. (2000) ‘Landed Power: the Making of the Israeli Land Regime’,
Teorya Uvikkoret (Theory and Critique), Vol. 16: 67-100 (Hebrew).
15. Yiftachel, O. (2000), ‘Ethnocracy and Its Discontents: Minority Protest in Israel’, Critical
Inquiry, 26: 725-756 (summer 2000).
16. Yiftachel, O. (2000)  ‘The Homeland and Nationalism’, a major item in the international
Encyclopedia of Nationalism, Academic Press, Vol. 1: 359-383 (fully refereed,  one of 15
long essays selected to open the encyclopedia).
17. Yiftachel, O. (2002),  ‘Bedouin-Arabs and the Israeli Settler State: Land Policies and
Indigenous Resistance’, Transeuropeaness, 22: 233-258 (French).
18. Yacobi, H. and Yiftachel, O. (2003) ‘Urban Ethnocracy: Ethnicization and the Production of
Space in an Israeli ‘Mixed’ City’, Environment and Planning D: Society and Space, Vol. 21:
3: 322-343.
19. Yiftachel, O. 2008, 'Studying the Negev/Naqab Bedouins: towards a Colonial Paradigm',
Hagar: Studies in Polity, Identity and Culture, Vol. 8: No. 2, pp. 168-192..
20. Yiftachel, O. 2009.  'Towards Recognizing Indigenous Rights? Beer Sheva Metropolitan
Planning after the Goldberg Commission', Tichnoon (Planning), Vol. 11: 56-71 (Hebrew) 4
4
Book Chapters in Edited Academic and Professional Collections:
1. Yiftachel, O. (2003),  ‘Bedouin-Arabs and the Israeli Settler State: Land Policies and
Indigenous Resistance, in abu-Saad and Champaign (eds) The Future of Indigenous
Peoples: Strategies for Survival and Development, UCLA, University of California Press:
pp. 21-47.
2. Yiftachel, O. and Ghanem, A. (2004), 'Towards a  Theory of Ethnocratic Regimes:
Learning from the Judaization of Israel/Palestine', in Kaufam, E. (ed) Rethinking Ethnicity:
Majority Groups and Dominant Minorities, London: Routledge: 179-197 (about half based
on article No. 70 below).
3. Kedar, S. and O. Yiftachel (2006). Land Regime and Social Relations in Israel.  In: H. de
Soto and F. Cheneval, Realizing Property Rights: Swiss Human Rights Book. Zurich,
Ruffer & Rub Publishing House. 1: 129-146.
4.  Yiftachel, O., Goldhaber, R. and Nuriel, R. (forthcoming, 2009), 'Urban Justice and
Recognition: Affirmation and Hostility in Beer Sheva', in Marcuse, P. et al (eds) In Search
of the Just City, London, Routledge.
5. Yiftachel, O. (2009), 'Arab Citizenship in Israel', in Rouhana, N. and Sabbagh, A. (eds)
Palestine and Israel: Key Terms, Mada Center for Applied Research, Haifa (in press,
English, Arabic and Hebrew, in press).
  5
5
חוות הדעת 
 
 
חוות דעתי המקצועית תתמקד בשני  היבטי מקומיי של סוגיית הבעלות בקרקעות
שבמחלוקת – א ( ) קיומ הרצו/ של עיבודי חקלאיי וחיי יישובי בשני האזורי בה
מצויי החלקות ב(; ) קיומה של מערכת קרקעית"קניינית מסורתית באות שני אזורי ו( בקרב
ערביי הנגב בכלל). אבקש להראות כי בשני האזורי הללו ובתוכ החלקות הנתבעות, התקיימו
חקלאות והתיישבות ערבית"בדווית  במש( דורות לפני המנדט הבריטי וקו מדינת ישראל.
מערכת יישובית וחקלאית זו, פעלה על בסיס משפט מסורתי מקובל ומתפקד היטב, אשר הסדיר
את שאלת בעלויות הקרקע.  חלק שלישי של חוות הדעת ידווח על שינוי כיוו בשני העשורי
האחרוני במדיניות הנהוגה במדינות כלפי  עמי ילידי, ובמיוחד אימו0 גישת 'הצדק המעברי',
המשליכה ישירות על הבדווי בנגב, ובתוכ שבט אל"עוקבי   .
 
בהתבסס על מומחיותי בנושאי המערכות הקרקעית והיישובית של אר0"ישראל/פלסטי,
אות אני חוקר כ  " 20  שנה, הגעתי למסקנה  שהקרקעות בחלקות הנדונות שמיקומ  בסביבת
היישובי עראקיב (שלוש חלקות הידועות כעראקיב 60 , ,6 2) וזחיליקה (שתי חלקות הידועות
כשריעה 134 ,133) היו מוכרות עד קו מדינות ישראל וא/ במקרה של עראקיב עד 1951 כקניי
משפחת אל"עוקבי   .
 
למסקנה זו הגעתי על בסיס ניתוח המער( היישובי" חקלאי באזור הנתו וההתייחסות אל
חלקות אלה על"ידי משטר המקרקעי המסורתי ששרר באזור, ועל"ידי השלטונות העותמאני
ובריטיי; וכ על בסיס עיו מדוקדק במסמכי, מפות, תצלומי אוויר, וכתיבה אקדמית
והיסטורית רלבנטית. אטע כי ל2 היו הקרקעות הללו עוברות הלי( הסדר מקרקעי עותמאני ו/או
בריטי, ה היו מסווגות כ '" מירי', עקב היות מעובדות ומיושבות   .
 
אבסס כאמור את דברי להל על חומרי היסטוריי הקיימי בידי, על הידע שצברתי
בעבודות המחקר שלי על ההתיישבות בנגב, על מסמכי ועדויות הקיימי לגבי החלקות הנתונות
במחלוקת, ועל ידע השוואתי אותו צברתי בעבודה ע אוכלוסיות במצב דומה ברחבי העול   .
 
 
נימוק ראשו: התיישבות ועיבוד רצופי# 
 
היסטוריית התיישבות, עיבוד וקניי קרקעי בשני איזורי החלקות 
 
הנימוק הראשו לתמיכה בתביעת הבעלות של משפחת אל"עוקבי היא הצטברות הראיות
לקיו קהילת שבט אל"עוקבי (אשר נקראו ג ' יבנ  עוקבה' במסמכי ישני) במקו במש( דורות
רבי באזור עראקיב בו שוכנות הקרקעות הנתבעות, תו( שה מורישי את הקרקע מדור לדור,
מעבדי את שדותיה, ומקימי יישובי באזור   .
  6
6
באזורי כפריי כמו הנגב הצפוני, קניי קרקעי מסורתי קשור ישירות בעיבוד המתמש(
של הקרקעות ובהתיישבות עליה. עיקרו זה הוכר ג על"ידי העותמאני והבריטי, כמו ג על"
ידי החוק הבדווי המסורתי. שבט אל"עוקבי היה חלק מהחברה הערבית"בדווית בנגב, ועניינו צרי(
להתברר תחילה במסגרת הידע הקיי על הגיאוגרפיה האנושית הכללית באזור. עדויות רבות של
חוקרי ישראלי ואחרי  , מצביעות על שליטה ובעלות של הבדווי בקרקעות נרחבות בנגב מזה
דורות רבי, כולל  הסדרי מרחביי וקרקעיי אליה הגיעו הבדווי ע השלטונות
העותמאני מאז המאות ה"16  וה" .17
i
החוקר סלמא אבו"סיתה מציג למשל בספרו את דפי
הרישו של תשלומי מיסי '( דאפתרי"מופאסל' משנת 1596 –  ראו נספח מס , )1' בה רשומי
אזורי החקלאות של הבדווי, ומפורטי גידוליה ""  חיטה, שעורה, תירס ומילוני. הרשימה
מציגה את שמות השבטי הגדולי, כגו אל"הוזייל 'ג, ובאראת, אבו"סיתה, "אל ווייחידאת, אבו"
רביע, ע" אל טאונה, קאדירת וכו . ' רוב השבטי ברשימה זו עדיי קיימי בנגב או בסביבה
הקרובה, ומעידי על הקשר ארו( הטווח של הבדווי, לא רק לרעייה, אלא ג לעיבוד חקלאי
באזור   .
 
קיימי מקורות נוספי, כמו למשל, רשמיו של הכומר תומספו (WM Thomson),  אשר
ביקר באזור "ב 1856, ובספרו "האר0 והספר , " מתאר את הנו/ לאור( וואדי עזה (הוא נחל הבשור
של היו, העובר כ"20 קילומטר דרומית מערבית לקרקעות הנתבעות ", ) חיטה, חיטה ואוקיינוס
של חיטה". ג ויקטור גוארי (Victor Guerin) שהגיע מצרפת למפות את האר0, וכתב שבעה
כרכי של תיאור גיאוגר , פי ציי את הימצאות הברורה של קהילות בדוויות בעלות טריטוריות
ברורות. בצורה דומה ג החוקר האל (Hull) אשר כיה כראש משלחת גיאולוגי בריטית כותב
על אזור באר שבע במאמר מ 1883 ""  ש עיבוד האדמה באזור אינטנסיבי, וייצור תבואות השעורה,
החיטה והתירס, עולה על צרכי האוכלוסייה." מקורות אלו מראי בברור, שהקרקע באזור הייתה
לא הייתה שוממה, כפי שנטע תדיר בדיוני היסטוריי, גיאוגרפיי ומשפטיי.
ii
  
 
חוק המקרקעי העותמאני 1858, ניסה  כידוע להסדיר את רישו המקרקעי באר0, ובו"
בזמ להמרי0 את 'החייאת' קרקעות 'המוואת . ' החוק הגדיר קרקע מוואת כ ": קרקע שאינה
בחזקתו של משהוא ולא הוקצתה לציבור... קרקע שוממה הרחוקה מייל וחצי או מהל( חצי שעה
ממקומות יישוב   ."
 
ככל הידוע, המשטר העותומאני לא התערב במערכת המקרקעי שהייתה נהוגה בנגב, יוה א
המשיכה  להתנהל באופ בדווי מסורתי  ובחסות הריבו. זוהי נקודה חשובה –  העותמאני,
ולאחריה ג הבריטי, קיבלו את המערכת הקרקעית הבדווית, וסמכו על רישומי העברת
המקרקעי הפנימיי (המעוגני בהסכמי '"  ה ס? נ? ?ד , )' כאסמכתא לבעלות, אותה נית לתרג לסוג
'מירי' לפי החוק העותמאני, כיוו שנגעה לקרקעות כפריות למגורי ולעיבוד   .
 
עדות ברורה ליחס זה של השלטונות הייתה רכישת הקרקעות לבניית העיר באר שבע משבט
המוחמאדי (ממטה העזאזמה " ב) 1891, "על ידי השלטונות העותמאני, עליה מדווחי חוקרי
רבי, כגו עאר/ אל"עאר/, יהודה גרדוס, יוס/ ברסלבסקי, ורות קרק
iii
( נספח  ).2 על פי 7
7
עדויותיה של החוקרי,  העותמאני ג העניקו קושאני לקרקעות אות רכשה הקק"ל מידי
הבדווי ובכ( הכירו למעשה בבעלות המסורתית המקורית, בלי צור( לברר את מעמדה המדויק
"ב 1858 כפי שדורשת ישראל היו   .
 
הנושא נוגע לענייננו שכ א קרקעות האזור היו 'מתות' כפי שטוענת המדינה, לא היה צור(
לרכוש או , ת ג בתקופה העותמאנית. א( העותמאני התייחסו אליה  כקניינ  של המשפחות
הבדוויות, ורכשו אות כדת וכדי בעת שה עצמ ביקשו לבנות עליה יישוב, או העניקו בעניינ
קושא בעת שאחרי רכשו אות. יש כא התייחסות המאשררת את בעלות הבדווי על הקרקע
על ידי המשטר העותמאנ , י זה שחוקק את חוק המקרקעי של 1858   . 
 
עדויות נוספות מהתקופה העותמאנית תומכות בתקפות הבעלות המסורתית בקרקע. למשל,
בידי מסמ( המעיד על הכרה בבעלות קרקעית באזור כרכור, כשלושה קילומטר דרו" מערבית
לקרקעות עראקיב הנתבעות. המסמ( מ"1883 מאשרר שהקרקע נמצאת בקניי ובעיבוד אחמוד
" אל ווחיידי ממטה תראבי בתו( שטחו של מטה העזאזמה. על המסמ( חתומי 17  שייח'י
בדווי – שבעה בני עזאזמה, חמישה מתראבי וחמישה ממטה שכ – הטיאהא (נספח   .  )15
 
נמצא ברשותי ג העתק של מסמ( חשוב נוס/ בו מגדירה הממשלה העותמאנית בשנת
1891, בעקבות סקר של משלחת מיוחדת, את תחומי השבטי הבדווי, ששטח הכולל היה
חמישה מליו דונ, תו( אישור וחתימה של מועצה צבאית מיוחדת לעניי, יחד ע חתימות
השייחי הבדווי. מסמ( זה מעניק לבדווי את רשות ה '" תסארו/', מעמד קרקע המתקרב
למושג 'חכירה לדורות', כלומר בעלות בחסות האימפריה.  בתו( כל טריטוריה שבטית שכזאת,
אשר סומנה לפי 'מטות '(' קבאיל' בערבית, מעי 'שבטי" , )'על התארגנו השבטי לפי 'דירות',
כלומר תחומי  מחייה, אשר בה היתה לכל שבט שליטה, חזקה ולפי מסורת בעלות על כל
הקרקעות (נספח .)16
iv
 
 
יותר מאוחר ג הבריטי, אשר חוקקו את פקודת קרקעות המוואת ב"1921,  נתנו א/ ה
גושפנקא לתפקודה של מערכת הקרקעית והיישובית הבדווית, כפי שעולה למשל מדבריו של
ווינסטו צ' , יל'רצ שהיה אז המזכיר לענייני הקולוניות, בפגישה ע הנציב העליו הרברט סמואל
"ב 1923   :
 
"מערכת הבעלויות בבאר שבע [הכוונה לאזור באר שב , ]ע כפי שנקבעה עלידי
החוק המסורתי, מוכרת עלידי הממשל הבריטי."
v
 
 
 
ודוגמא נוספת ""   יש בידי עותק של הסכ תוו( " מ 1934, חתו ומבויל בשלושה בולי
בריטיי של עשרי מיל, המעיד על כוונת רכישת קרקעות של שני יהודי בש יוס/ יאיר וחיי
אברה, מידי חמד אבו ע" ראד ה באזור בי אל" שושה, " אל קרי  ושנק, הנמצא ב י קרבת אופקי
של ימינו.  הגושפנקא שנתנו השלטונות לרכישה, מעידה שג ה כיבדו את הבעלות המסורתית
של מחזיקיה הקודמי של הקרקע (נספח   .)3
  8
8
כידוע הסדר המקרקעי הבריטי לא הגיע לנגב, ואפילו סקרי מקדימי לא נערכו בו. כ(
שלבדווי לא ניתנה אפשרות לרשו את קרקעותיה בצורה מסודרת על"פי מדידה ותחקיר
רשמיי, כפי שהתרחש באזורי צפו האר0 ומישור החו/. מכא שההכרה דה"פאקטו שנת
השלטו הבריטי לדי המקרקעי המסורתי באזור, הינה ראייה חזקה להכרה בזכויות הקניי של
הבדווי על אדמותיה. אשר על כ צודקת בעיני הטענה, כי שאי להעניש כיו את הבדווי על
העובדה שהבריטי לא השלימו את רישו הסדר המקרקעי בנגב.
vi
  
 
ועוד – המדינה וחוקרי מסוימי נוטי להדגיש את פקודת הקרקעות המתות הבריטיות
"מ 1921  ואת אי הרישו של הקרקעות הבדוויות בתקופה שהקצו לכ( הבריטי כפוסלת את
בעלות כיו. א( יש להוסי/ שהבריטי עצמ, ככל הידוע לי, לא השתמשו בפקודת המוואת
לשלול את הבעלות בקרקע מא/ אד. ובנוס/, בפקודת הקרקעות (סידור זכות הקני " מ) 1928
(וג בנוסח החדש שהחלי/ פקודה זו ב"1969) נאמר בפירוש ש '" כפר "' כולל אדמות כפר המצויות
בשטח עיריה או באזור שבטי או הגובלות באות אזורי או כל חלק מאות קרקעות  ... כולל ג
"כל קרקעות כפרי הנמצאות בתו( ובצמוד לאזורי מוניציפאליי, אזורי שבטיי, או חלקי
של הגדרות אלה...". א כ(, ג אזורי שבטיי, כלומר כאלה בה היו פזורי מקבצי מאהלי
כאשר הקרקע אינה רשומה אצל הריבו, נחשבו כיישובי    .
 
אשר על כ,  במסגרת מערכת הבעלויות המסורתיות התקיימה בנגב הצפוני במש( דורות
רבי מערכת מסועפת של חקלאות והתיישבות ערבית, אותה תיארו חוקרי רבי, ואשר בתוכה
השתלבו בני שבט אל"עוקבי. כ( למשל מציי החוקר הידוע אליהו אפשטיי, במאמר משנת 1939,
שבנגב הצפוני עובדו (באופ 'פרימיטיבי' לדבריו) בי 2.1 " ל 3.5 מליו דונ של דגני. עקב תנאי
האקלי, חלק מהחלקות עובדו רק פע בשנתיי, א( המינימו לפי הסקר שלו היה 2.1 מליו
דונ, כלומר רוב השטח הידוע כ '" נגב הצפוני ב', י שדרות של היו לדימונה   .
 
ג הארכיאולוג המפורס ג'ורג' עד קירק, סוקר במאמר מ"1938  את היישובי באזור,
ומצביע על מערכת מתפקדת וברורה יחסית של יישובי (הנקראי לעיתי 'ח' רבה –'  כלומר
יישוב הקיי במקו של שרידי של  יישוב אחר, לעיתי יישוב עונתי, אבל בכל מקרה יישוב
פעיל , ) של גבולות, ושל עיבודי, כלומר איזור שאינו שומ. הוא מציי שג מזרחית לבאר שבע,
באזור ואדי משאש, היו שדות גדולי של דגני, א( ככל שהוא נע מזרחה, לכוו ואדי הערבה,
העיבודי נפסקו והאזור שימש בעיקר למרעה.
vii
  
 
ג מפות מהתקופה הבריטית אות בחנתי, למשל מפות מחוזות  Beersheba  ו Hebron
משנת sheets 12, 15) 1936) המבוססות על צילומי אוויר, מציינות שטחי נרחבי מסביב לעיר
באר שבע כמעובדי '( cultivated' ,)  כולל אזורי קרקעות של בני שבט אל"עוקבי המצוינות במפה,
כמעובדות (נספח , 24( 23 . המפות מציינות רצ/ של אזורי מעובדי עד 30 ק"מ מזרחית ודרומית
לבאר שבע, וכ( הולמות את תיאוריה של חוקרי התקופה אפשטיי, קרק וקירק.  חשוב לציי
שהאזורי  המעובדי בצפיפות רבה יותר היו מצפו לבאר שבע, ובתוכ אזורי החקלאות של
שבט אל"עוקבי   .9
9
נהיר שמערכת מסועפת שכזאת לא יכולה להתקיי במצב של אנרכיה או סכסוכי
מתמשכי. להיפ(, העדויות מראות שהיא תפקדה היטב כמערכת רגולטיבית"חוקית לכל דבר,
תו( ידיעה וקבלה ברורה של גבולות השבטי ושל דפוסי הבעלויות בתו( הטריטוריות השבטיות
(נספחי 41( . ,40 זאת ועוד, מערכת מסועפת זו, לא יכולה לצמוח יש מאי ו, היא נבנתה במש(
דורות, תו( שהיא כוללת ג יישובי מגורי לעשרות אלפי האנשי שהתגוררו באזור, שאחרת  –
היכ היו מתגוררי? אליהו אפשטיי הערי( את גודל הקהילה הבדווית בנגב באמצע שנות
השלושי של המאה העשרי ב"50,000 איש בקירוב, תו( הסתמכות על המפקד הבריטי של 1931
אשר מנה 47,981 ערבי באזו . ר
viii
 
 
ג חוקרי של תקופת המנדט מאשרי את הטענות שהושמעו לעיל. ה מעידי ברוב
שההסדרי הקרקעיי, החקלאיי  וההתיישבותיי באזור נמשכו שני רבות, והיו שרירי
וממוסדי.  למשל, עבודתה המעמיקה של רות קרק על ההתיישבות היהודית בנגב מפרטת
מקרי רבי של מכירת קרקעות בדווי למוסדות יהודי (בעיקר לקק ל" ) מכירות בה הכירו
השלטונות, ואשר הסתכמו ב 41,000  דונ ע( ' ).80
ix
 בהכרה זו טמונה ג הכרה בסמכות של
מוכרי הקרקעות להעביר ליהודי, כלומר בבעלות של המוכרי המקוריי. כ( למשל מביאה
קרק בספרה ' ע( 74) פירוט של רכישות קרקע מפורטות במיקומי שוני בנגב, ממד'בח במזרח
(ליד דימונה של היו , ) עד עסלוג (' אזור רביבי) ועד מישור החו/ הדרומי בקרבת רפיח.  קרק
מתייחסת רבות בספרה ל '" בעלי הקרקע הערביי' בנגב (למשל, עע' 76"78 , ) ומציגה את מערכת
הבעלויות המסורתית כמתפקדת ומסומנת בבירור. "הבעלות זעירה ומפוצלת לחלקות קטנות"
היא כותבת ע( ' , )78 א כי היא מסייגת ש "" אי רישו חוקי" של קרקעות אלה  (ראו נספח  7
למפת רכישות הקק"ל מהבדווי   .)
 
בנוס/ קרק מציגה את מערכת בעלויות הקרקע במספר מפות, כמו מפה מס  6' בספרה ' ע(
28) של אזור א"סיר, על הכביש היוצא דרו"מזרחה מבאר שבע, בה מסומני בבירור גושי
נרחבי המשתרעי על כמחצית משטחה של המפה, המצויני כ '" קרקע בבעלות ערבית'.  מכא
שקרקעות אלה לא היו קרקעות מוואת, למרות שככל הידוע לי ה לא נרשמו במסגרת פקודות
הקרקעות המתות של  1921 ואילו הסדר המקרקעי הבריטי כידוע מעול לא הגיע לאזור   .
 
בנוס/ מרחיבה קרק בעבודתה על המער( החקלאי ששרר בנגב בתקופה הבריטית ובו עובדו
שטחי של מעל שני מליו דונ. גבולות השטח המעובד, לפי החוקרת היו בצפו גבול נפת באר
שבע, בדרו מערב –  גבול מצרי' במערב  – 10  ק"מ דרומית לשוקת אל"סופי, ובדרו –  הקו
העובר בי עוג'ה אל חפיר ועד כורנוב (צמוד לדימונה). קרק ג מציינת ע( ' 58) שלמעלה מ%89
אחוז מערביי הנגב עסקו בחקלאות. מכא שאזורי אל"עראקיב וזחיליקה, עליה נסובה העתירה
הנוכחית נמצאי בבירור בתו( השטח המעובד, ושרוב תושביה הבוגרי עסקו בחקלאות. קרק
מציינת אומנ ע( ' 58) שרוב הקרקע הייתה  "מסוג 'מוואת (' אדמה עזובה שאי עליה בעלות
רשמית)... כל בדווי מחזיק בחלקתו ורואה אותה כרכושו הפרטי". א( לטענתי טענה זו של קרק
בעייתית ואינה מתיישבת ע החוק העותמאני בו הוגדרה כזכור קרקע מוואת כ " " קרקע שאינה
בחזקתו של משהוא ולא הוקצתה לציבור... קרקע שוממה...". א כ(, לפי עבודתה ההיסטורית
של החוקרת קרק עצמה, נראה שקרקעות הבדווי לא יכולות להיות מסווגות כקרקעות מתות   .10
10
דוגמא נוספת לתפקודה של המערכת הקרקעית"יישובית מצויה במאמרו של  אליהו
אפשטיי מ" 1939 שהוזכר לעיל בו הוא פורש את תוצאות סקר בעלויות קרקע (בהסתמ( על
סקרי בריטיי משנת 1931  ועבודת שדה , ) ומפרט ע( ' 72) את מער( בעלויות הקרקע, כאשר
7,869 משפחות רשומות כ '" בעלי " ו', 2,508 '"כ שוכרי'.  הסיווג כ '" בעלי' חשוב ביותר לעניינו
(למרות שאפשטיי מסייג שהקרקע היא ללא רישו רשמי). רישומ של אלפי משפחות, אשר סעדו
קהילות של עשרות אלפי אד '"כ, בעלי הקרקע' בסקרי הבריטי, מעיד בו" זמנית ה על מערכת
בעלויות מסורתית מתפקדת היטב ו, ה  על התייחסות הריבו הבריטי אל המערכת הקרקעית
כלגיטימית, ורישומה בסטטיסטיקה הרשמית של המנדט. מכל המחקרי שסקרתי בתחו, לא
עולה אפילו ערעור אחד של הבריטי על המערכת המסורתית  . נהפו( הוא, מקורות רבי, כפי
שיתברר ג להל בהתייחסות לאדמות בני שבט אל"עוקבי, מצביעי על קבלת הבעלות
המסורתית כתקפה   .
 
כפי שמראה החוקר אבינוע מאיר, המתמחה בתהלי( ההתיישבות ובגיאוגרפיה של
הבדווי, מערכת הבעלויות וחלוקת הקרקע התמסדה במש( שני ארוכות בתהלי( ההתיישבות
ההדרגתי של הבדווי, אל תו( דפוס יישובי ייחודי המאגד מאהלי וכפרי קטני. תהלי( רב"
דורי זה, נת ג משמעות ייחודית למושג 'יישוב', השונה ממשמעותו במרכז וצפו האר0 '. יישוב'
בנגב כלל שטח נרחב יחסית ב, תוכו פזורי מקבצי קטני יחסית של אוהלי, לרוב בקרבת
מוקדי מרחביי בה היו  בתי אב, ולציד מספר מבני מבנייה 'רכה'  לשימוש חקלאי
ולמטרות שירות המקנה  (הנקראי לעיתי 'עיזבה' בערבית . ) מחקריו של האנתרופולוג הנודע
עמנואל מרקס חושפי לפרטי פרטי את תהלי( ההתקבעות, בו גלעי הישוב – בו התגורר בדר(
הכלל השיח  ""' הפ( לאתר קבוע במרחב, ומספר מאהלי שבטיי מסביבו מוקמי כחלק מצרכי
העיבוד החקלאי העונתי ופעולות הרעייה.
x
   
 
ג ממחקרי אחרי עולה בברור שמקבצי אלה תיפקדו בהחלט ככפרי, כלומר כ, עוג
יישובי קבוע של קהילות קטנות  שעסקו במגוו פרנסות –  מרעה, חקלאות ומסחר. פרשנות
גיאוגרפית"היסטורית חשובה זאת מאירה באור אחר את הגיאוגרפיה היישובית של הנגב, ומראה
שנוס/ לעיבודי הנרחבי, השטח היה זרוע ביישובי. אלו אמנ אינ "הישובי 'הרגילי " '
שהחברה הישראלית אימצה כדימוי נפו0 בדמות כפרי הצפו, ואול היסטורית, גיאוגרפית
וחברתית – פונקציונאלית ומהותית – מדובר ביישובי.
xi
 
 
עדות  נוספת להתייחסות הבריטית הנפרדת למשטר הקרקעות המסורתי, א כי באזור
אחר, הוא ההסדר הייחודי אותו ביצעו הבריטי באזור הג'יפטליק הבדווי ליד בית שא. ההסדר
הייחודי התבסס על ההסדרי המסורתיי בקרקע ולא על רישו במסמכי. הסדר זה נעשה לפני
הסדר המקרקעי 'הגדול' מתו( ידיעה ברורה שלא נית להחיל על הבדווי את הדרישות
הפורמאליות התקפות לאזורי בעלי התיישבות כפרית שגרתית יותר לאזור צפו האר0.
xii
  
  11
11
אדמות אלעוקבי   :
 
במקרה של שבט "אל עוקבי ה, קרקעות הנתבעות ב "אל עראקיב וזחיליקה במשפט זה ה רק חלק
קט משטחי נרחבי המעורכי על"ידי עדויות בעל"פה בכ"19,000 דונ שהיו בחזקת ובעיבוד
השבט במחצית  הראשונה של המאה ה"20. לשבט היו ארבע חמולות (קוראיש, סביחאת, אב
פוואז) אשר התגורר בעיקר בשני כפרי  – "אל עראקיב וזחיליקה. זחיליקה נהרסה במלחמת 1948
וחלק  תושביה נמלטו לעזה וירד ו, חלק הועבר  לאל"עראקיב לאחר המלחמה.  בידי מסמ(
שהוצא על"ידי הממשל הצבאי ב"19  ליולי 1949  המורה לכל בני  שבט אל"עוקבי להתרכז תו(
מספר ימי ב "" יישובו המקורי של השבט "" "  אזור אל"עראקיב . 2 המסמ( מעיד על קיומו הרצו/
של יישוב באזור זה ג אחרי קו המדינה, וג על חסימת האפשרות לבני שבט אל"עוקבי לשוב
לכפר בזחיליקה (נספח  י , 37(.   17
 
בנוגע לחלקות הנתבעות, קיימות עדויות ברורות לקיומ של עיבוד באופ מתמש( במש(
דורות רבי והתיישבות קרובה. רציפות זו נקטעה בשנות החמישי המוקדמות של המאה" , 20 עת
הועבר השבט בכפייה מאדמתו כ"30 קילומטר מזרחה לאזור הסייג, ליד העיירה חורה של ימינו
(ראו נספחי , 29 28 , 26 לעניי ההעברה בכפייה לאזור חורה   .)
 
אי בידינו  מידע על תארי( תחילתה של התיישבות המשפחה בקרקעות הנדונות. על פי
מסורת שבעל"פה ה הגיעו לאזור מאל" 'חיג  (אז סעודיה של ימינו) במאה "ה 18, והתיישבו על
קרקעות במסגרת ההסדרי שהשיגו ע השבטי השולטי באזור –  ובעיקר ע שבט אל"
ווחיידאת. בהדרגה ה החלו לעבד את הקרקעות, בעיקר בעקבות מדיניות האימפריה
העותומאנית במאה ה"19  לעודד עיבוד חקלאי. הקרקעות אות עיבדו אל"עוקבי, ואשר הוכרו
כשייכות לה בדי המסורתי, הורשו מדור לדור.  עאר/ אל" עאר/, ההיסטוריו ומושל מחוז באר
שבע, מצביע על קיומו של שבט אל"עוקבי בשכנות לשבט אל"ווייחידאת מאז המאה ה 18"  ומציי,
תו( הסתמכות על עדויות בעל"פה, את השתתפות של בני השבט במלחמות השבטי שהתקיימו
בשנות ה "ה, 50 "40 וה"70 של המאה ה" . 19 ג חוקר גרמני בש אולריק סיצ, מנה את שבט אל"
עוקבי בי השבטי שמצא בנגב בסקר שער( ב"1807.
xiii
 
 
אחת העדויות לקיו השבטי הרצו/ באזור היא מציבת קברו של סב של התובעי,  'חג
מוחמד אל"עוקבי, אשר עמדה בבית הקברות 'מקברת "אל שייח סאלח . ' בית קברות זה היה נמצא
במקו בו נסללה מאוחר יותר צומת 'תלמי ביל 'ו"  והוכשרו שדות המושב הסמו(, בצמוד
לקרקעות זחיליקה הנתבעות על"ידי העותרי. בית הקברות וה '" מקא (' קבר קדוש) שעמד בו,
מוזכרי ג בספרו של ששו בר"צבי (שהיה מושל צבאי של האזור , ) עאר/ אבו"רביע וגדעו
קרסל
xiv
.  בית הקברות, בו היו לפי עדויות בעל"פה למעלה מ"250 קברי, נהרס בעבודות התשתית
של הקמת הכביש החדש בשנות החמישי. מצבת קבר חג' מוחמד אל"עוקבי נמצאה בזמ עבודות
התשתית על"ידי ב משפחה והובאה לביתה החדש ליד חורה. על המצבה חרותי שמותיה של
שבעה דורות אשר לפי ההיסטוריה המשפחתית היו בני הקהילה המקומית  – " ' חג מחמד "  ב
סאל " ב סלי " ב עמר " ב סלי " ב סלמא " ב סעד אלקוראישי "  אל עוקבי". בני המשפחה 12
12
יכולי להצביע בדיוק על מיקומה הקוד של המצבה באתר בית הקברות שנהרס. זוהי כמוב
עדות לקשר היסטורי ארו( ורצו/ של קהילת השבט למקו.  ג בעראקיב קיי בית קברות, בו
נקברו לאור( השני בעיקר ילדי או אוכלוסיית שוליי של השבט. בסיור במקו מצאתי שבית
הקברות עצמו עדיי נמצא בעראקיב ובו למעלה מ"100 קברי, והוא בולט בשטח    .
 
לפי הכתוב במצבה, השייח ' חג מוחמד אל"עוקבי נפטר ב"1945 בגיל . 89 משמע,נולד ב"1856.
הוא בנה בית אב בעראקיב והשתמש בבאר  ובור מי  (שרידי של שניה קיימי עד היו
במקו). בתו של חג' מוחמד דוו, חה אל" עוקבי (היו אל"הוזייל) ואחותו של שייח סולימא אל"
עוקבי (אביה של התובעי) אשר נולדה ב" 1925, עדיי חיה בעיר רהט, ובזיכרונותיה מחזקת את
האמור לעיל   .
 
ספרי שוני אות סקרתי אלה שנכתבו על" ידי עאר/ אל" עאר/, יוס/ ברסלבסקי  וששו
"בר צבי שהוזכרו לעיל, מזכירי ג ה את קיומ של מנהיגי שבט אל"עוקבי באזור אל" עראקיב,
הכוללי את אב התובע חג' מוחמד, ובניו סלימא ואברהי .  , האחרו חי מ"1914 עד 1993 וקבור
כיו בבית העלמי שבצומת שוקת. עדות נוספת לקיו הקהילה הוא מיניו של שייח' סולימא אל"
עוקבי על"ידי ממשלת ישראל כ קאדי פ( וסק רשמי , ) בבית משפט אשר פעל באותו הבית באדמות
עראקיב עליו תובעת המשפחה בעלות    .
 
מסמכי רשמיי אות בדקתי, כגו הודעה לרישו בבחירות הראשונות של 1949,
ותשלומי מס שוני  (נספח , )42 אשר הופקו בידי מדינת ישראל, מאשרי את היות הכפר
בעראקיב כתובתו הרשמית של סולימא אל" עוקבי, וכ ג בית של ארבעה מילדיו אשר התגורר  ו
עמו עד פינוי הכפר הכפוי בשנת 1951 (נספחי 18"21 .)  לשייח סולימא נולדו עוד ארבעה ילדי
בכפר החדש ליד חורה אליו נעקרה המשפחה לאחר 1951
xv
 
 
קיימות בידי תעודות רבות המעידות על תפקוד המערכת הקרקעית המסורתית באדמות
" אל עוקבי. כ( למשל קיי מסמ( כתוב המחלק את קרקעות אל" עראקיב לחמישה בניו של חג'
מוחמד אל"עוקבי בשנת 1930. מסמ( זה טיפוסי לשיטת ' ד'הג ייה', כלומר העברת הקרקע בירושה
מדור לדור, הנהוגה בחברה הערבית באר0. המסמ( מתעד את השיטה בה יחולקו הקרקעות
'( קורעה  "' מעי הגרלה, נספח ) 39 ואת האחריות של כל אחד לעיבוד חלקתו. בנוס/, קיימות בידי
תעודות המצביעות על הסכמי מגווני בי חג' מוחמד,  שייח אברהי,  ובי סולימ אל"עוקבי
לבי ילדיה,  בנוגע לבעלות, אחריות, עיבוד ושימור הקרקעות באל" עראקיב ובזיליקה (נספחי
, 38(. 34 , 33 , 32  למשל, יש בידי תעודה של הסכ הרשאה לבנייה 'סדה (' מאגר מי) בשנת 1935;
הסכ מכירה של חלקת הבית ב"1942, והסכ שיעבוד של חלקה חקלאית באל"עראקיב בי האב
מוחמד לבנו סלימא בשנת 1947. תעודה מעניינת נוספת הנמצאת בידי מעידה על הסכ השכרה
שלה ע השכ ארשוד אלטורי,  המבקש להשכיר קרקע חקלאית באל"עראקיב מסולימא אל"
עוקבי לשנה אחת ב"1943. תעודה זו מעידה על ההכרה של הבדווי השכני בבעלות שבט "אל
עוקבי על קרקעות אל"עראקיב (נספחי   )4 ,5
  13
13
עדויות נוספות לתפקוד המערכת הקרקעית בסביבת אל" עראקיב עולות מתעודות אות
אספתי בארכיו קיבו0 משמר הנגב, השוכ כשלושה קילומטר מערבה מהחלקות הנתבעות. למשל,
מפה ששורטטה בידי המודד המוסמ( יוס/ דובינסקי ב"1926  מפרטת את גבולות החלקות ואת
שמות הבעלי מה נרכשו אדמות עבור הקיבו0. הטבלה מציינת בעלי קרקעות כגו אל"קריני,
אנקיז, אבו ש" ילחה ומזאקיל ומצביעה על מערכות מקרקעי מסורתית מסודרת ומתפקדת באזור
הגובל מיידית באל"עראקיב (נספח . )8 נמצא בידי ג מכתב מעור( הדי יואב צוקרמ למוסדות
הקר הקיימת לישראל מ  " 3.3.1944, המפרט שמות של בעלי מקרקעי נוספי מה נרכשו
קרקעות עליה התיישב קיבו0 משמר הנגב, ואת גודל חלקותיה המסתכמות ב" 4,764, דונ
(נספח . )9 ג צילו אוויר מתארי( 13.1.1945 הנמצא בידי מצביע על עיבודי חקלאיי מסודרי
מזרחית לאדמות הקיבו0 באזורי של אדמות עראק   .יב
 
צילומי אוויר נוספי מינואר 1945 ( נספח ) 10 מכסי במדויק את חמש החלקות הנתבעות  .
מתו( עדותו של המפענח המקצועי שלמה ב"יוס/, ומניסיוני המקצועי כמתכנ וגיאוגר/, אני יכול
לאבח  שבתקופה זו התקיי עיבוד אינטנסיבי המכסה את רוב של החלקות באל"עראקיב. ג
שתי החלקות  בזחיליקה  מעובדות בכיסוי כמעט מלא.  נית להבחי בצילומי באינטנסיביות
בולטת של העיבוד לאור( גדות היובלי המובילי לנחל גרר (ואדי עראקיב בו, ) עיבוד אינטנסיבי
פחות בחלקות המרוחקות מהנחל, המחולקות בצורה האופיינית לגידולי שדה כגו שעורה ודורה  .
נית להבחי בצילו ג במאגר המי שהיה ביישוב עראקיב ומצפו לה בבית השייח' ומספר
אוהלי ומבני חקלאיי מסביבו, המקושרי בשבילי, ומספר דרכי מרכזיות. צילומי האוויר
"מ 1945  מעידי א כ( על דפוס חקלאי" כפרי טיפוסי ליישובי הבדווי בצפו הנגב – פיזור של
ריכוזי מגורי קטני, חקלאות בעל אינטנסיבית (לפחות בחודשי החור/ , ) ומבני לטיפול במקנה   .
 
תעודות ומסמכי נוספי מצביעי בבירור על עיבוד מתמש( של אדמות אל"עוקבי באל"
עראקיב וזחיליקה. כ( למשל, נמצאי בידי עותקי של קבלות 'מס מעשר' אותו שילמה המשפחה
לשלטונות הבריטי עבור היבולי אות גידלה בשטחי עראקיב וזחיליקה, משנת 1922 עד  1946
(נספח ,  36( . ,35 6 למשל, בתעודה 'פדיו מעשרות' אותה הנפיקו השלטונות הבריטיי ב" 1937
לאזור זחיליקה ואל"עראקיב, מוזכר בפירוש בעמודת 'הבעלי הידועי' משפחת אל" עוקבי (בני
עקבה). התעודה עבור זחיליקה מתוארכת 22  ספטמבר 1937, ואילו תעודת אל"עראקיב נותרה
ללא תארי(, א( יש להניח שהונפקה במועד סמו(, כי שמות בעלי הקרקע בשניה זהי וכתב היד
נראה זהה.  בשתי התעודות מוזכר סווג הקרקע כ '" אמירי (' הש המלא של 'מירי ) ' בנוסח הערבי"
תורכי (שפת המקור), ואילו בעברית כתוב 'אדמת ממשלה', ובאנגלית 'state domain,
המתייחסי לעובדה שקרקעות מירי הקנו סוג של בעלות בחסות הממשלה הריבונות, המציינת
כאמור בטפסיה את שבט אל"עוקבי כ '" בעלי הידועי' של קרקעות אל"עראקיב  .  כידוע הסדר
המקרקעי המסודר אותו ערכו הבריטי לא הגיע לאזור, ולכ הרישו כ '" מירי' מעיד על מצב של
הקרקעות במעובדות, ועל קבלה של הבריטי של הסדרי המקרקעי המסורתיי, כפי שהוסבר
לעיל   .
  14
14
ג סיור מקצועי שערכתי בשטח אישש את קיומ של שרידי ברורי של קהילה מתפקדת.
פקדתי את הריסות בתו של שייח' סולימא אל"עוקבי בעראקיב 2, מספר בארות, בורות  מי
(הראבות , ) סכרי ו, בית קברות שנותר כשהיה ב"1948. פקדתי, סקרתי וצילמתי ג את הריסות
ביתו של חג' מוחמד ושל סאל סלי אל"סביחת אל"עוקבי (סב של חלק מהתובעי מצד הא).
שני הבתי האחרוני אינ כלולי בתביעה הנוכחית, א( קיומ ניכר בברור בשטח, וה תפקדו
כמוקדי כפריי לקהילות החקלאיות הקטנות אשר היו פזורות באל"עראקיב  (ראו צרופת
תמונות בקוב0 נפרד   ).
 
התמונה המסועפת והמצטברת הזו של מסמכי, נתוני וראיות – ה במישור הכללי וה
בהקשר הקונקרטי של בני אל"עוקבי והאדמות הנתבעת על יד–  מובילה אותי למסקנה, כי 
התקיימו התיישבות ועיבוד רצופי ממושכי באדמת אל"עוקבי, וכי קיימת הסתברות רבה לכ(
שאלו התיישבות ועיבוד שראשית בתקופת זמ משמעותית הקודמת ל"1922  (שהוא תארי(
התעודה הרשמית הראשונה בידינו , ) כלומר בעומק התקופה העותמאנית   .
 
        עדות נוספת לחיי בעראקיב לפני הפינוי הוא צילו אוויר רשמי של המרכז למיפוי ישראל
הנמצא בידי מ"2.10.1949 ה מצביע בבירור על קיומו של כפר פעיל בקרקעות עראקיב, לאחר
הריכוז של כל בני השבט שנותרו בחלקת אל"עראקיב 2. בצילו נית לראות ש בניי אב,
כארבעה מקבצי אוהלי, כנראה לפי החמולות,  כל אחד ב 10"30  אוהלי, בית קברות, מחס
תבואות, סכר ובריכת מי גדולה, ומספר מבני כגו דירי ואורוות. כל אלה מעידי על רציפות
קיו הכפר ושימושי הקרקע החקלאיי סביבו ג לאחר הקמת המדינה (נספחי , 12(  .   30 , 11
 
בנוס/, קיימי ג מסמכי ישראליי המעידי על בעלות שבט אל"עוקבי בקרקעות
הנתבעות. כ( למשל מעידות קבלות הנמצאות בידיי על תשלו מס של שבט אל"עוקבי לממשלת
ישראל עבור יבולי אל ער" אקיב עד הפינוי הכפוי ב  " 1951 (נספח . )21 בחלק מהתעודות מצוי סיווג
הקרקע כ '" מירי  .' יתר על כ, ברשימות הנמצאות בידיי מארכיו צה ל" , קיי פירוט של בעלי
הקרקעות בכל אזורי הממשל הצבאי. בעמודי המוקדשי לאזור עראקיב מצוינות רשימות של
עשרות מעבדי קרקעות, ובעמודת 'בעלות' רשו ליד רוב  ' "אל עוקבי' 'או עוקבה', כאשר סוג
הקרקע מסווג כ '" מולק (' בעלות מלאה ופרטית).  כ( מצאתי בפירוט של קרקעות עראקיב
(הרשומות לעיתי כ '" עראגיב' 'או ראגיב' "על פי הלהג הבדווי המקומי , ) שמות רבי של מעבדי
קרקע, כולל שייח סלימ אל"עוקבי כמעבד חלק מהקרקעות, ואילו חלקי רבי אחרי של
קרקעות הרשומות בפירוש כשייכות לאל" עוקבי, מעובדות על"ידי שוכרי כמו" עבד כרי סבח,
אבו שהאב 'ג, בר אברהי אב ברי, חליל שחדה אבו סיא, סעיד אל חג' מחמוד, ועוד רבי
אחרי (נספח   .)13
 
זאת ועוד  "" ג בתעודות הרישו של אדמות אל"עוקבי תחת רשות הפיתוח של ממשלת
ישראל " ב 1956 שהעתקה מצוי בידי, מצוי סיווג הקרקע בכל החלקות המופקעות, המשתרעות על
1,087.9 דונ, וכוללת את חלקות עראקיב וזחיליקה '"כ מירי  (' נספח .)14  בתעודה מצוי שהקרקע
מופקעת בהתא לחוק רכישת מקרקעי, אישור פעולות ופיצויי תש ג"י . כלומר, ג מדינת
ישראל הכירה ב"1956 בקרקע כשייכת למשפחת אל"עוקבי וראתה לנכו להפקיע אותה   .15
15
 
עדות נוספת לחיי בעראקיב לפני הפינוי הוא צילו אוויר רשמי של המרכז למיפוי ישראל
הנמצא בידי מ"2.10.1949 ה מצביע בבירור על קיומו של כפר פעיל בקרקעות עראקיב, לאחר
הריכוז של כל בני השבט שנותרו בחלקת אל"עראקיב 2. בצילו נית לראות ש בניי אב,
כארבעה מקבצי אוהלי, כנראה לפי החמולות,  כל אחד ב 10"30  אוהלי, בית קברות, מחס
תבואות, סכר ובריכת מי גדולה, ומספר מבני כגו דירי ואורוות. כל אלה מעידי על רציפות
קיו הכפר ושימושי הקרקע החקלאיי סביבו ג לאחר הקמת המדינה (נספח   .  )11
 
קיו הכפר במיקומו בחלקת עראקיב 2 מצביע על היבט חשוב נוס/ – הימצאות כל החלקות
הנתבעות בעראקיב ברדיוס של עד שני קילומטר ממרכז הכפר. החלקות בזחיליקה היו רחוקות
מעט יותר, א( קרובות לכפר הקט זחיליקה שכאמור היה קיי באזור ו, מרחק קצר מכפר גדול
יותר שהתקיי באזור עד 1948 בש מוחרקה   .
 
היבט נוס/ הראוי לציו בהקשר של הקשר שבי שבט  אל"עוקבי  ליישוב אל"עראקיב
ולקרקעותיו, הוא הסכ שנחת בי 16 שייחי בדווי שכללו את סולימא אל"עוקבי לבי ראשי
כוחות הצבא הישראליי, מיד לאחר כיבוש האזור בידי צה"ל באוקטובר 1948 ושוב בטקס רשמי
וגדול בינואר 1949. תמורות התחייבות השייחי שלא לפגוע בביטחו המדינה, התחייבה המדינה
לשמור על כבוד, נשק ואדמת של הבדווי. המסמ( אינו נמצא בידי, א( ישנ עדויות
ילה מצאו במקומות שוני, כמו למשל  בספרו של החוקר אבינוע מאיר ע ( ' , )65 המחקרי של
חנינא פורת, או עבודת המ א. . של החוקר זאב זיו ' ע( 62"63 .)
xvi
  
 
קיומו של הסכ זה מעיד שפינויו הכפוי של שבט אל"עוקבי והלאמת קרקעותיו היו מנוגדות
ג להסכמי עליה חתמו נציגי  מדינת ישראל.  חשוב להזכיר שמדינת ישראל עצמה הכירה
לתקופת מה בנקודת היישוב אל"עראקיב במסמכי שוני עד הפינוי הכפוי, כמו ג במיקומו של
בית משפט בחסות המדינה בכפר, וג ההקצאה של שטחי ליד חורה היתה זמנית, עד שיחזרו
לאדמת המקורית (נספח   .)21
 
נימוק שני  – 'צדק מעברי' עבור עמי# ילידי#  
 
לאחר שנימקתי את מסקנתי בדבר ההיסטריה הגיאוגרפית של משפחת אל עוקבי בקרקעות
הנתבעות על ידה, אני מבקש להצביע על טענה השוואתית הרלבנטיות לנושא הנדו בפני כבוד בית
המשפט. מדובר בהצגתה שלגישת ה '" צדק מעברי'  (transitional justice , ,) המאפשרת למערכת
המדיניות הציבורית ליצור נורמות ייחודיות לאוכלוסיות מיעוט, כדי לשמור על זכויותיה וקניינ
במצב של מעבר בי משטרי.   
לפנינו  א כ נימוק נוס/ התומ( בתביעת שבט  אל"עוקבי, אשר יכולה להבטיח שדומה
לאופ בו  זכויות הקניי הקרקעי של השבט שרדו את תקופות המעבר בי המשטר העותמאני
לבריטי, כ( ראוי שישרדו את המעבר בי המשטר הבריטי לישראלי. אני נסמ( כא על הידע 16
16
ההשוואתי שרכשתי במחקריי במדינות כגו אוסטרליה, הודו, דרו אפריקה ומזרח אירופה.
הנימוק או הטענה ה כי המסגרת המוסדית, המשפטית והגיאוגרפית המתאימה להתייחס  ות
לתביעותיה של משפחת אל"עוקבי היא זו של כפי שהוא חל על מיעוט 'ילידי'. גישה זו התפתחה
בעקבות פגיעות חמורות בזכויות האד ובקניינ של מיעוטי ועמי ילידי כתוצאה ממעבר בי
משטרי   . 
 
הערבי הבדווי בנגב, עליה נמנית משפחת אל"עוקבי, מהווי ע יליד (indigenous
people). המוסדות הבינלאומיי התגייסו בעשורי האחרוני ביתר נחרצות למת הגנה על
קהילות ילידות, ואכ בשנת 2007 התקבלה ברוב עצו הכרזת האו" בדבר זכויותיה של עמי
ילידי. עמי וקהילות ילידות מזוהי ככאלה בהתא למאפייני הבאי   :
• קדימות בזמ ביחס לנוכחות ושימוש במרחב הנתו  ;
• רציפות תרבותית (שפה, דת, מנהגי, מסורת, כלכלה, חוקי ומוסדות   ;)
• חברה מסורתית (תדיר ע רקע נוודי ו/או שבטי   ;)
• זיהוי עצמי כקבוצה תרבותית   ;
• היסטוריה של אפליה, דחיקה, נישול והצרה על" ידי המדינה המודרנית (במיוחד אובד
שליטה מרחבית   ).
 
האוכלוסייה הבדווית בנגב מתאימה למאפייני האלה והמאבק שהיא מנהלת חופ/ בחלקו
למאבקי של עמי ילידי אחרי בעול. גישת הצדק המעברי גורסת שבמעבר בי משטרי, יש
לשמור ככל האפשר על זכויות האד והקניי אשר חלו במשטר הקוד, ויש בה כאמור תשומת לב
גדולה לזכויות של בני אד המשתייכי לקהילות ילידות   .
 
גישה זו גורסת, בי היתר, שיש לפצות קבוצות ויחידי אשר נפגעו ממהלכי שרירותיי
של השלטונות החדשי, ויש להשיב לה את רכוש וזכויותיה, ככל האפשר בקרבה מרבית
לצורת המקורית  . משמע, היא מבקשת להשיג את האמור לעיל ללא פגיעה משמעותית
באוכלוסיות החדשות שהגיעו בתו לב לאזורי המיעוטי.
xvii
 המקרה של משפחת אל"עוקבי יכול
להיות מוסדר בצורה נאותה תחת מסגרת זו. כלומר, השבת זכויות המשפחה, ללא פגיעה
ביישובי של תושבי חדשי שהגיעו לאזור לאחר פינוי המשפחה מאדמותיה   .
 
אי זה המקו להרחיב בפרטי, כיוו שכוונתי להדגיש את הגישה העקרונית. ראוי ע
זאת להזכיר מקרה אחד שיש לו רלבנטיות מיוחדת לעניי הבדווי – זכויות הילידי באוסטרליה,
ש הושגה פריצת דר( תקדימית  בנושא הסדרת זכויות הקרקע לעמי ילידי כאשר בית
המשפט הגבוה האוסטרלי פסק בעניי מאבו נגד מדינת קווינסלאנד (1992 , ) כי יש  להעניק
לתובעי זכות של בעלות מסורתית בקרקע. הפסיקה האוסטרלית הסתמכה על הדי הבינלאומי
ועל האמנות עליה חתומה אוסטרליה כדי לשנות את הדי הקרקעי ששרר במדינה זו במש( שני
ארוכות.
xviii
  
  17
17
פסיקת מאבו שינתה את דוקטרינת 'הקרקע הריקה (' terra nullius) אשר הייתה תקפה
בחלקי גדולי של האימפריה הבריטית והותירה את העמי הילידי ללא בעלות על
קרקעותיה ההיסטוריות. הפסיקה הכירה בקניי מסורתי"ילידי (native title) המבוסס על
רציפות תרבותית וקהילתית, ועל זיקה נמשכת לקרקע, ג ללא מסמכי בעלות כתובי.  הגדרת
'בעלות מסורתית"ילידית' יצרה סוג קניי חדש, והפכה לציו דר( חשוב ביותר במאבק של עמי
ילידי להכרה היסטורית בבעלות על נכסיה הקרקעיי   .
 
המאבק האוסטרלי כאמור הנה חלק משורה ארוכה של מאבקי של עמי ילידי,
באמריקה הצפונית והדרומית, באפריקה, באסיה ובמזרח התיכו. מאבק זה הגיע לשיא בינלאומי
מרשי ע קבלתה של ההכרזה  ההיסטורית בדבר זכויותיה עמי ילידי על ידי מליאת
האומות המאוחדות ברוב עצו בספטמבר 2007  . ההצהרה התקבלה לאחר מהל( שנמש( כעשרי
וחמש שנה לעג את זכויות הקבוצות הילידות להג על אדמותיה, משאביה ותרבויותיה.
הכרזה זו אמנ אינה מחייבת בצורה משפטית גורפת את החברות באו", א( היא מציבה נורמות
ברורות המתוות את ההתייחסות הראויה לעמי ילידי.  נורמות אלה כוללות, בי השאר, את
ההוראות הבאות הלקוחות מתוכה   :
 
• סעי/ :10 "עמי ילידי לא יפונו בכוח מאדמת או מאזורי מחיית. לא יהיה יישוב
מחדש ללא הסכמה חופשית, מוקדמת ומודעת של העמי הילידי, וללא פיצויי
הוגני ומלאי."
• סעי/ 2"1 ,26:  "לעמי ילידי הזכות להיות בעלי, להחזיק, להשתמש, ולשלוט על
הקרקע, הטריטוריה והמשאבי אות ה מחזיקי בכוח הבעלות המסורתית...
וזכות להשבה של קרקעות ומשאבי שנגזלו מה...".
 
• סעי/ 3: 26,  "מדינות יעניקו הכרה והגנה חוקית לקרקע, לטריטוריה ולמשאבי
השייכי לעמי ילידי או מוחזקי על"יד. הכרה שכזו תיעשה תו( הענקת כבוד
למנהגי, למסורות ולשיטות בעלות הקרקע של העמי הילידי..."    
 
למרות ההבדלי שבודאי קיימי בי מדינות שונות, נית וראוי לומר שההתפתחויות
בזירה הבינלאומית, ובראש הכרזת האומות המאוחדות, מצביעות על הצור( והאפשרות להכיר
בבעלות המסורתית של הבדווי בקרקעות בה החזיקו לפני 1948, זאת ללא רישו פורמאלי לפי
הדי הקיי בפרשנותו הנוכחית. עקרונות הצדק המעברי אשר יושמו במדינות אחרות הכירו
במערכות הבעלויות הקד"מדינתיות שפעלו במחוזות המיעוט היליד, א אכ נית היה להוכיח
שהעניקו זכויות קניי לאוכלוסיות הנדונות. אשר על כ, המקרה של משפחת אל" עוקבי בהחלט
מאפשר הכרה בבעלות מסורתית, אשר בעיני אינה עומדת בספק במבח הראיות ההיסטוריות   .
 
סיכו#   :
חוות דעתי לעיל ביקשה להראות שעד לפינו וי  הכפוי של השבט "ב 1951 הקרקעות הנמצאות
בדיו היו מוחזקות, מעובדות ומיושבות על"ידי שבט אל"עוקבי בכלל ו, משפחתו של סולימא "אל
עוקבי  בפרט  . כזכור, לשו החוק העותמאני (1858 , ) כמו ג פקודת המוואת הבריטית (1921 , )
קובעות שקרקע 'מתה   :'18
18
 
"אינה בחזקתו של משהוא ולא הוקצתה לציבור... קרקע שוממה
הרחוקה מייל וחצי או מהל/ חצי שעה ממקומות יישוב." 
 
על סמ( תחומי התמחותי  והראיות אות הצגתי, אני יכול להעיד בביטחו שמבחינה
גיאוגרפית"היסטורית התנאי שלעיל  לא התקיימו.  דהיינו  ""  הקרקעות היו  בחזקת המשפחה
דורות רבי,   ה  לא הוקצ  ו לאחר או לציבור, ה עובדו ברציפות, ונמצאו בקרבת מקומות יישוב
פעילי   . .
הוספתי את דעתי, ולפיה ההכרה של העותמאני והבריטי בזכויות הקניי המסורתיות
בקרקע אינה רק עובדה היסטורית, אלא גור בעל משמעות גיאוגרפית, תכנונית ומוסרית דהיו. 
משטרי אלה  כידוע  רכשו או אישרו רכישה של  קרקעות מהבדווי והכירו  בתקפות הדי
המסורתי. הנורמות הבסיסיות של רציפות קניינית, הגינות שלטונית וזכויות אד, מובילות
לדרישה הבסיסית שג ישראל תנהג כ(     .
 
כפי שהראיתי, הגישה של מדיניות 'צדק מעברי' המכבדת משטרי מקרקעי קודמי נעשית
יותר ויותר מקובלת בעול, בעיקר במדינות בה קיימי מיעוטי ילידיי. מדינות שונות שינו
את גישת בשני האחרונות, ואימצו תפיסה זו, המגינה על קניינ של מיעוטי במהל( המעבר
בי משטרי   .
 
אחרית דבר: הראיות העובדתיות כפי שפורטו בהרחבה בחוות  דעתי דלעיל, מלמדות
מו צביעות בבירור,  שהקרקעות הנדונות נשוא חוות דעתי היו בחזקה ובעיבוד "רב דוריי " על ידי
שבט אל"עוקבי עד לפינויו הכפוי מ הקרקע. הוס/ על כ(, בשי לב לגיאוגרפיה ההיסטורית של
המקו, ההכרה על"ידי משטרי קודמי, קיומו של די מסורתי מתפקד ומוכר, רציפות חזקה
ועיבוד במש( דורות על ידי השבט, אלו ג אלו, מובילי למסקנה אחת המתבקשת מאליה ש  יש
להכיר בקרקע  ות הנדונות כשייכות ליורשיו של סולימא אלעוקבי   .
 
                                              
i
  ראו – פרקים היסטוריים בספריהם של ברסלבסקי . י, 1947, הידעת את הארץ – ארץ הנגב;  גרדוס . י, 1973. ספר באר שבע;
 Abu-Sitta, S. 2003. The Denied Inheritance: Land   . (,, ערבית) ושבטיה שבע באר תולדות ,1934 ,ע . עארף אל-
,Ownership in Beer Sheba ,( העתק אצל כותב חוות הדעת   ).
ii
Thompson, W. M. The Land and the Book, Longon, Thomas Nelson, 1911, p. 556; Hull, E. Mount  : ראו 
Seir, Sinai and Western Palestine, London, Richard Bentley and Son, 1885, p. 139; Guerin, Description
de la Palestine & Volumes, Amsterdam, Orientall Press, 1969, see Vol. 2, pp. 178-290.
iii
  ראו ברסלבסקי, -אל עארף, לעיל . י;  גרדוס . י, לעיל;, קרק . ר, 1973. תולדות ההתיישבות החלוצית הציונית בנגב, -תל אביב:
אריאל  .
iv
 ראו דיון מפורט בעבודותיו של הגיאוגרף אבינועם מאיר, למשל  –  ,Meir, A. 1997, As Nomadism Ends
Westview: Boulder.
v
 בספרו של מקדונאלדס מצוטט ווינסטון צ' א, יל'רצ ז המזכיר הכללי של האימפריה, בפרלמנט הבריטי כאומר  -  The Colonial"
Secretary, Winston S. Churchill, confirmed, in the presence of the High Commissioner, Herbert Samuel,
that the ownership of land in Beer Sheba, determined by the Custom Law, is recognized by the British
(.Government (.” McDonnell, Law Reports of Palestine, 1920-1923, Public Records Office, p.458  .
vi
  לדיון בהסדר המקרקעין הבריטי והשפעות על מערכת הבעלויות בישראל, ראו  .Forman, G., Kedar, S. 2003
Colonialism, Colonization and Land Law in Mandate Palestine: The Zor al-Zarqa and Barrat Qisarya
Land Disputes in Historical Perspective, Theoretical Inquiries in Law, Vol. 4, No. 2, article 11:
  http://www.bepress.com til/ /default/vol iss/4 ar/2 11t19
19
                                                                                                                                     
vii
Epstein, E. 'Bedouin of the Negeb', Palestine Exploration Quarterly, 1939'' p. 70-72; Kirk, G. 1938,  :ראו
'Archaelogical Explorations of the Southern Desert', Palestine Exploration Quarterly, pp. 214-216.
viii
 ראו Epstein לעיל, ' עע 71-73   .
ix
קרק . ר, 1973. תולדות ההתיישבות החלוצית הציונית בנגב, -תל אביב: אריאל  .
x
 ראו את תיאור הקשר בין הרועים ליישובי הקבע בהם התגוררה רוב האוכלוסייה,, אצל מרקס . ע, 1974. החברה הערבית
בנגב, כפר חב : ד" הוצאת רשפים
xi
ראו מרקס, להלן,   –' עע 76-78 וגם ניתוח על משמעות המילה 'כפר' אל מול החקיקה העותמאנית   -  .Meir, A
 in the land conflict  2008. 'Contemporary state discourse and historical pastoral spatiality: contradictions
between the Israel Bedouins and the state', Ethnic and Racial Studies, vol. 32: 823 – 843.
xii
 לעניין קרקעות הג פ' טליק בעמק בית שאן (שנקראו גם ר'ור מודאוורה בערבית) ראו – גביש . ד, 1992 '. הסכם ר'ור מודאוורה
והסדר הקרקעות בארץ ישראל, מחקרים בגיאוגרפיה של ארץ ישראל,   13
ראוי גם לציין שבתחומים אחרים, ובולט מכולם הוא תחום דיני המשפחה, המשיכה ישראל להכיר בדין הבדווי המסורתי : . -13
21. 
Stein, K. The Land Question in Palestine (Chapel Hill: University of North Carolina Press, 1984). 59-64.
למאמרים מרכזיים נוספים העוסקים בשאלת המוואת וההתיישבות בקרקע, ראו:  Forman, G. 2002. Settlement of the
Title in the Galilee; Dowson's Colonial Guiding Principles, Israel Studies; Volume 7, Number 3, Fall
2002, pp. 61-83; Forman, G., Kedar, S. 2003. Colonialism, Colonization and Land Law in Mandate
Palestine: The Zor al-Zarqa and Barrat Qisarya Land Disputes in Historical Perspective, Theoretical
 :   ראו http://www.bepress.com til/ /default/vol iss/4 /2 art11Inquiries in Law, Vol. 4, No. 2, article 11:
xiii
 אל-עארף . ע, 1934, תולדות באר שבע ושבטיה (ערבית , ) עע', 116-120, וגם 183-185 ,175-181; סיצן א, . 1854, מסע
בסוריה, פלשתינה, פניקיה, עבר הירדן, ערביה, פטראיה ומצרים התחתית (מצוטט אצל יצחק ביילי   ).
xiv
-בר צבי , .צ, .ש, אבו-רביעה . ע, וקרסל . ג, 1995.  קסם הקברים : מנהגי אבלות ופולחן צדיקים בקרב בדוויי הנגב
' ע( 103   ).
xv
  ראו ברסלבסקי . י, 1947ץ הידעת את הארץ, ' עע 270-273   .
xvi
 ראו פורת . ח, 2009 .  הבדווים בנגב: בין נוודות לעיור, 1948-1973, באר-שבע, מרכז הנגב לפיתוח אזורי1  וזיוון . ז,
1990, יחסי הישוב היהודי והבדווים בנגב – חזית המגע והשפעתה על עיצוב ספר ההתיישבות בשנות הארבעים והחמישים,
תיזת מ , .א. אוניברסיטת בן-גוריון   .
xvii
 Teitel, R. 2003. Transitional Justice Genealogy, Harvard Human Rights, vol. 15, 69-94; Gross,  :ראו 
A. 2004.    Constitution, Reconciliation, and Transitional Justice: Lessons from South Africa and Israel,
Stanford Journal of International Law, Vol. 47: 1-55.
xviii
Butt, P. Eagleson, R. Lane, P. 2001. Mabo, Wik and Native Title, Federation Press; Howitt, R :.  ראו
1998.  Recognition, Respect and Reconciliation – Steps towards Decolonization? Australian Aboriginal
Studies, Vol. 18: 54 74- ; Pearson, 2004.  The Concept of Native Title in Common Law,
http://www lib. .latrobe.edu au. /AHR/archive/Issue-March-1997/pearson.html    .
 
 
               
     בכבוד רב   ,
 
 
 
פרופ' אור יפתחאל  
 

חזרה ל "אוניברסיטת בן גוריון"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 242850554שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb