מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
אוניברסיטת בן גוריון
ד"ר ארז צפדיה

http://web.bgu.ac.il/NR/rdonlyres/718C7DB8-8BD6-47CD-9C2A-16E824166341/105913/%D7%90%D7%A8%D7%96%D7%A6%D7%A4%D7%93%D7%99%D7%94%D7%95%D7%91%D7%AA%D7%99%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%93%D7%93%D7%90%D7%95%D7%92%D7%95%D7%A1%D7%982010.pdf

מבט השוואתי על התפתחות ההכרה
בזכויות העמים הילידים בקרקע: 
המקרה של הערבים-הבדווים בנגב 
 
דו"ח סופי 
חוקר ראשי 
ד"ר ארז צפדיה  
המחלקה למדיניות ציבורית, מכללת ספיר 
 
חוקרת משנית 
ד"ר בתיה רודד  
המחלקה לגיאוגרפיה ותכנון סביבתי, אונ' בן- גוריון 
מוגש למרכז רוברט ארנו לחקר החברה הבדווית והתפתחותה 
אוגוסט 2010 
באר-שבע 
  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 2
הקדמה 
בשנת 2010 היינו עדים למספר תהליכים ואירועים המסמנים את התכוונותה של המדיניות
הישראלית שלא להכיר בזכויות הבדווים על הקרקע. מנגד, ניתן לראות את המשך העמידה העיקשת
של הבדווים שלא לוותר על האדמות שבתביעה  . אי הכרעה מתמשכת זו והקיטוב הגובר מולידים
"מרחב אפור" הכובש את הנגב. אין הכרה ביישובים הלא מוכרים ובמועצה לכפרים הלא מוכרים
שהקימו  – הם לא חוקיים. אך הם קיימים וממשיכים להיבנות "מלמטה" וקיומם מזדקר בע ווני ,
בהזנחתו וממיט עלבון וכישלון על הנגב כולו   .
ניכר  , כי המדינה החמירה את מדיניותה בנושא הריסות הבתים, הדה לגיטימציה של הבדווים
בתקשורת ומעל לכל, הרשות להסדרת ההתיישבות הבדווית, גוף שהוקם כדי ליישם את המלצותיה
של וועדת גולדברג  , מסתמן כגוף המתכנן מבצע לפינוי המרחב הבדווי הלא-מוכר תוך הכרה בחלק
מהכפרים   .
האסטרטגיה הוותיקה של המשך הייהוד בנגב באמצעות הקמתם של יישובים חדשים קיבלה חיזוק
עם אישור הקמתה של עיר חרדית, כסיף, שתאכלס כמאה אלף תושבים ותיבנה מול העיירה כסייפה;
הסדרת חוקיותן של חוות הבודדים; ותכנון של מספר יישובים נוספים אל מול המשך גרירת הרגליים
הבירוקרטית לגבי הליכי התכנון של יישובי אבו בסמה, שזכו בעשור האחרון בהכרה   .
עם זאת, המשפט בו תובע נורי אל עוקבי מהמדינה הכרה בבעלות שבטו על האדמות מלפני 1948,
עשוי לחולל נקודת מפנה, גם אם לא ייפסק לטובתו  . עבודת המחקר רבת הכיוונים והמעמיקה
שנעשתה סביב המאבק המשפטי מערערת לראשונה תפיסות המקובעות במערכת המשפט מאז
פסיקת חלימה ב- 1984. נשבר הטאבו של ההסתמכות חסרת הביקורתיות על מסעות הנוצרים
מהמערב בני המאה ה 19- ; יקשה על המדינה בעתיד להציג בחוות הדעת ידע סלקטיבי מוטה;
ובעיקר  , וה בהר כי מערכות המשפט בנגב תחת השלטון העות'מאני והבריטי התנהלו על פי החוק
המסורתי הבדווי; וכי היו בדווים בעלי קרקעות ולא כל אדמות הנגב היו אדמות " מוואת  " על פי חוק
הקרקעות העות'מאני מ  - 1958   .
אחד ההיבטים שעלו הן במשפט זה והן בפני וועדת גולדברג הוא היותם של הערבים הבדווים בנגב
"עם יליד". במחקרנו זה  , בחרנו להציג את המאבקים על הזכויות הקרקעיות של הבדווים כחלק
מקשת רחבה של מאבקים ילידיים דומים במדינות אחרות. גישה השוואתית זו מאפשרת למקם את
ישראל בין מדינות העולם, להבין מגמות ולבחור אסטרטגיות ומטרות להמשכו של המאבק בנגב   .
  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 3
ראשי פרקים 
נושא 
עמוד 
 .1 פתיחה  
 .2 מבוא   
א  . שאלת המחקר ומטרות המחקר  
ב  . מתודולוגיה 
 .3 מסגרת תיאורטית  – זכויותיהם שקרקע של עמים ילידים בראי הצדק החברתי 
א  . העמים הילידים   –
  .1 רקע ותמונת מצב
  .2 פוליטיזציה והכרה
ב  . מקולוניאליזם לדמוקרטיה רב-תרבותית
ג  . צדק חברתי והכרה  
ד  . הזכויות בקרקע כמדד מרכזי להכרה
 .1 ההיבט המשפטי
 .2 ההיבט הפוליטי
ה  . לסיום, מגמות בהכרה העכשווית של עמים ילידים
 .4 מחקר השוואתי  – התפתחות המדיניות והמשפט כלפי עמים ילידים בזכויות בקרקע 
א  . אוסטרליה 
ב  . קנדה 
ג  . ברזיל 
ד  . סיכום  – השוואה ותובנות כלליות 
 .5 ישראל  - הערבים הבדווים בנגב
א  . מבוא  - עם יליד
ב  . רקע גיאוגרפי-היסטורי
 .1 הגעתם של הערבים הבדווים לנגב
 .2 נוודות למחצה ומרחביות   
ג  . מצב קולוניאלי
 .1 מצב קולוניאלי חיצוני
 .2 מצב קולוניאלי פנימי
 .1 השליטה שלאחר 1966  -  גופים מיוחדים
 .2 אפליה אזרחית
ד  . המדיניות הקרקעית
 .1 היסטוריה
 .2 הנתיב המשפטי
 .1 פסיקות בג"צ
 .2 תביעות ותביעות נוגדות
 .3 החלטות ממשלה, וועדות, ותכנון מלמעלה
 .1 תכנון, תיחום, ניהול ופיתוח
 .2 הכרה חלקית מול המשך מדיניות הריכוז
 .4 התארגנות עצמית וסיוע של ארגוני המגזר השלישי
 .1 המועצה לכפרים הלא מוכרים
 .5 וועדת גולדברג
 .1 הקמת הוועדה 
 .2 דו"ח הוועדה
 .3 ביקורת על החלטות הוועדה
 .4 יישום ההמלצות  – האומנם שינוי  ?
ה  . דיון 
 .6 ממצאים ומסקנות
 .7 רשימת מקורות 




11 
11 
11 
  13
14
18
21
23
24
25
27
27
41
53
65
68
69
69 
69 
70
71
71
72
73
74
75
76
77
78
79 
82
82
88
92
92
93 
93
94
95 
98
99 
  104
  107
  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 4
רשימת איורים 
איור   1
איור   2
איור   3
איור   4
איור   5
איור   6
איור   7
איור   8
איור   9
איור   10
איור   11
איור   12
איור 13 
המשטר האתנוקרטי: כוחות, בסיסים וכוחות-נגד 
מפת תפרוסת הקרקעות שבבעלות אבוריג'ינית 
מפת תביעות ילידים, חוזים ותביעות כריה, קנדה 
מפת שמורות האינדיאנים בברזיל 
ברוא יערות הגשם באגן האמזונס בברזיל, 2010 
השוטרים בשחור מול הריסות ערקיב 
תפרוסת הערבים הבדווים לפני 1948 
היישובים הבדווים ואזור הסייג  
מפת תביעות הבדווים, 1971 
פירוט גראפי של תביעות הקרקע לפי מצב הסדרי 
דיאגראמה של אוכלוסיית העיירות הבדוויות, 2007 
התיישבות בדווית ויהודית באזור הסייג, 2007 
מפת הכפרים הבדווים בכביש  6 קטע   21
16 
  36
41
54
60 
68 
71
73 
80
81
83
85
  91
רשימת לוחות 
לוח   1
לוח   2
לוח   3
 
לוח   4
לוח   5
לוח   6
לוח   7
לוח   8
לוח   9
לוח 10 
רמות וסוגים של הכרה במסגרת שינויים משטריים במדינות מתיישבים 
רמות וסוגים של הכרה במסגרת שינויים משטריים באוסטרליה 
פסיקות של בית המשפט הגבוה לצדק בקנדה בענייני זכויות בעלות  
ילידית על הקרקע 
רמות וסוגים של הכרה במסגרת שינויים משטריים בקנדה 
רמות וסוגים של הכרה במסגרת שינויים משטריים בברזיל 
לוח השוואה בין אוסטרליה, קנדה וברזיל 
התפלגות האוכלוסייה הבדווית לפי הרכב אתני 
לוח השוואה בין המלצות הוועדה לבין שיח זכויות ילידיות בקרקע 
רמות וסוגים של הכרה במסגרת שינויים משטריים בישראל 
לוח השוואה בין אוסטרליה, קנדה  , ברזיל וישראל 
10 
39 
  47
 
  51
63
65
82
95
  100
  102
   
 
  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 5
1 .פתיחה 
"אין די במענה לאי צדק מרחבי בפתרון מרחבי, אלא יש לשנות את התנאים
החברתיים, הפוליטיים והכלכליים, תוך התייחסות אל ההקשר ההיסטורי"    
(Marcuse, 2009, 5   ).
ראש ממשלת אוסטרליה ( עד יוני 2010 , ) קווין ראד, הגיש אתמול ( 13.1.2008  ) לפרלמנט הצעת חוק
לפיה תתנצל המדינה לפני תושביה האבוריג'ינים על העוולות, העלבון וההשפלה העמוקים שגרמו להם
ממשלות קודמות (הארץ, 13.1.2008   ).
לרגל השנה החדשה, שבט הסאמי בצפון שוודיה עשה צעד נוסף לקראת הגדרה עצמית, כשזכה
מהממשלה לשליטה מלאה על רעיית עדרי האיילים. כעת, בני השבט, הידועים יותר בשם לאפים, עומדים
לצאת לקרב מכריע יותר: קרב על זכויות על האדמה שבה הם חיים ורועים באלף השנים האחרונות
(הארץ, 16.1.2007   ).
"חוק ההכרה בזכויות היער , " שעבר בפרלמנט בדצמבר, מעניק ליותר מ  40- מיליון הודים עניים שחיים
בפארקים זכויות על אדמתם. הוא עשוי לשים קץ לסבלם של רבים מהם, לאחר שבמשך שנים רבות הם
הוזנחו על ידי הממשלה ונאלצו לדאוג לעצמם (רויטרס  , 2.1.07   ).
The federal government announced on Tuesday that it intends to pay $3.4 billion to settle
claims that it has mismanaged the revenue in American Indian trust funds, potentially
ending one of the largest and most complicated class-action lawsuits ever brought
against the United States (New York Times, 8.12.2009).
In September 2007, the Canadian government began to make compensation payments
to former students of Indian Residential Schools. By July 2008, the government had
received 94,085 applications for the Common Experience Payment and issued payments
to 66,232 survivors. Exactly a year ago today, the Canadian government apologized for
its Residential Schools policy. In May 2009, three  commissioners were appointed to
begin the work of the Indian Residential Schools Truth and Reconciliation Commission,
intended to foster reconciliation (IntLawGrrls, 11.6.2009).
The New Zealand government has agreed it will pay millions of dollars to a group of
indigenous Maori tribes who say they were victims of illegal land seizures and breaches of
the Treaty of Waitangi (February 11th, 2009 http://sydney.indymedia.org.au). 
The United Nations Declaration on the Rights of Indigenous Peoples has been approved
after 143 Member States voted in favour, 11 abstained and four – Australia, Canada,
New Zealand and the United States – voted against the text (UN.org, 13.9.2007). 
הציטוטים הנ ל  " מבשרים על התקדמות בהכרה בעוול שנגרם על ידי מתיישבים ומדינות ברחבי
העולם לעמים הילידים  , לקראת צעדים של צדק מעברי וצדק משקם מתוך רצון להגיע לפיוס והשלמה  .
זאת בעוד המידע האחרון בעיתונות בישראל מדבר על " : הריסת הבתים הלא חוקיים בפזורה הבדווית
תשולש בשנת 2010, כך החליטו משרד הפנים, מנהל מקרקעי ישראל ומפקד מחוז הדרום
במשטרה, ניצב יוחנן דנינו, בישיבה שנערכה לפני כחודש ( " הארץ, 18.2.2010  ).
ביולי, 2005, פנו הבדווים בישראל לפורום העמים הילידים ( indigenous peoples) באו"ם בבקשה
להכיר בהם כעם יליד ונציגתם נוכחת בפגישות הפורום הקבוע באו"ם לעמים ילידים בשנים
האחרונות.  מהלך זה הוא חלק מאותו תהליך המתקיים מאז שנות ה  80- של המאה ה  ,20- הכש חל
להתפתח הדיון במעמדם של העמים הילידים בזירה העולמית   . התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 6
אין הגדרה אחת מוסכמת על הכל של העמים הילידים כקבוצה מובחנת בקרב קבוצות מיעוט
במדינות. מקובלות בעיקר ההגדרות של קבוצת העבודה של האו"ם על עמים ילידים, והגדרת  Cobo
Martinez באו  " ממ -
1
:   1972
• קדימות בזמן ביחס לנוכחות ושימוש במרחב הנתון
• רציפות תרבותית ייחודית (שפה, דת, מנהגים, מסורת, כלכלה, חוקים ומוסדות  ) ורצון להמשיך
כקולקטיב נפרד   .
• חברה מסורתית (תדיר חצי נוודית, שבטית   )
• זיהוי עצמי כקבוצה תרבותית נפרדת 
• חדירה קולוניאלית והיסטוריה של השמדה, אפליה, דחיקה, נישול והדרה, בעיקר מרחביים  , על-
ידי המדינה  המודרנית.
כלומר, מסגרת של דפוס קולוניאלי של פלישה, כיבוש, שינוי תרבותי כפוי ושוליות פוליטית של
החברה הילידית. האוכלוסייה הבדווית בנגב טוענת כי הוא עונה לרוב המאפיינים ה ולל , והמאבק
שהיא מנהלת חופף בחלקו למאבקים של עמים ילידים אחרים בעולם ( Shaddow Report, 2006   .)
 
                                               
1
  www.un.org/esa/socdev/unpfii/.workshop_data_background.doc :מ"האו באתר -  ההגדרות ראוהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 7
2 .מבוא  
א  .שאלת המחקר ומטרות המחקר 
המחקר מבקש להעריך באיזה שלב עומדים יחסי העמים הילידים במדינות מושבם ולהתחקות אחר
זירות המאבק אל מול התפתחות המדיניות הקרקעית של המדינה. זאת, כדי למקם את שלב ההכרה
בזכויותיו של המיעוט הערבי- הבדווי על הקרקע ביחס להתנהלות ולפתרונות שמציעה להם ישראל.
במסגרת זו, תיבחן מידת ישימותן של המלצות וועדת גולדברג ומשמעותן. לשם כך, מציע המחקר
מסגרת השוואתית המזמנת הבנה טובה ומאוזנת יותר של השלב בו נמצאת ישראל על הרצף שבין
חברת מתיישבים לבין חברה דמוקרטית רב- תרבותית, בהשוואה למדינות אוסטרליה, קנדה וברזיל
בהן חיים עמים ילידים  .
המחקר יבדוק מערך יחסים זה במסגרת המ תימסד ומאפייני המשטר במדינה  . דהיינו  , בזירה
המשפטית  – קוח , חוקה, פסיקות, חוזה; הממשלית-הפוליטית  - ביסוס ההכרה והזכויות באמצעות
החלטות ממשלה, יוזמות של חברי פרלמנט, והקמת וועדות לטיפול בנושא, שיתוף העמים הילידים
בוועדות העוסקות בעניינן, בתכנון בו ייצוג פוליטי שלהם.
2
  
המחקר יסקור בקצרה את תולדות ההתפתחות של היחסים הנ"ל בכל מדינה, במטרה לבחון האם
ניתן לאתר מערך מאפיינים ליניאריים של מעבר מחברות מתיישבים קולוניאליות לחברות דמוקרטיות
רב-תרבותיות; ההשוואה שתיעשה תעלה את ההכללות המאפיינות מערך יחסים זה בד בבד עם
מאפייניה הייחודיים של כל מדינה ותצביע על המגמות המסתמנות. מתוך כך, ניתן יהיה לפרוס
תמונה מדויקת המצביעה על השלב בציר ההתפתחות הליניארית בו מצויה ישראל ביחסיה
המרחביים עם הערבים הבדווים בנגב, ומתוך כך לשער את הצפוי ביחסים אלה   .
למחקר המוצע שתי שאלות מרכזיות    :
ברמה התיאורטית ברצוננו לתרום לתשובה על השאלה  - מהם הגורמים המשפיעים על מדינות
מתיישבים לעבור אל השלב הפוסט קולוניאלי ביחסה כלפי העמים הילידים, בעיקר, בתחום
הזכויות בקרקע    ?
העיסוק בעמים ילידים וביחסיהם עם המדינה בה הם חיים הניב מחקר עשיר ומסועף (ראו
Howitt, 1996; Ivison et al., 2001; Kymlicka, 2000; Nitzen, 2003; Nicoll, 2002 ; :מביניהם
המרחיקות אף ,היישומיות התוצאות אולם ( , Scheinin, 2004; Smith, 2005; Tsotsie, 2001
לכת שבהן באשר לזכויות בקרקע, לא שיפרו באופן משמעותי את מצבם החברתי- כלכלי של קהילות
אלה ביחס לחברה בה הם חיים. לכן, ברצוננו לבדוק את רמת ההכרה (Fraser, 2003) בהם
ובזכויותיהם במובנים של עשיית צדק, תיקון העוול ופיוס   .
                                               
2
חשוב לבדוק את תרומתן של הפעולות של החברה האזרחית "מלמטה": התגייסות, התארגנות ומאבקים של
העמים הילידים עצמם ושל עמותות לא ממשלתיות של אזרחי המדינה וכן, לבדוק קשרים גלוקליים בין עמותות
פנים-מדינתיות לבין הגלובליות. אלא שמסגרת מחקרית זו קטנה מלהקיף גם היבטים אלה   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 8
ברמה האמפירית  - מהם הגורמים הו תהליכים המשמרים את המדיניות של חברת המתיישבים
בישראל והאם ניכרים בקיעים במדיניות זו לקראת מגמות של דמוקרטיזציה, רב- תרבותיות
והכרה בזכויות הקולקטיביות של הבדו יםו על אדמותיהם    ?
הרעיון של התייחסות אל האוכלוסייה הבדווית כאל חלק מעמים ילידים במסגרת המחקר המרחבי
Abu-Saad, 2005; Falah, 1989; Fenster, 1997; Gradus  and  :למשל ראו) חדש אינו
Lithwick, 1996; Negev Coexistence Forum, 2005; Yiftachel, 2003; Yiftachel and
 ;Yacobi, 2004). עד כה לא נערך מחקר השוואתי שמתמקד ביחסים המרחביים בין המדינה לבין
העמים הילידים, הכולל את הערבים הבדווים. אומנם ישנם מחקרים שערכו השוואה בין הבדווים
לעמים ילידים אחרים בתחום המרחבי, אך השוואה זו התמקדה בתחום המשפטי (קדר, 2004  ) או
בבנייה הבלתי חוקית (Yiftachel, 2009  ) והסגרגציה בה הם נתונים (  ,Yiftachel, Goldhaber
Nuriel, 2009 . ) לדעתנו, חשוב להציב קבוצה זו בתוך מסגרת השוואתית בפרספקטיבה משטרית  ,
כדי ליצור נקודת מוצא מוצקה לתביעות להכרה ולפיתוח   .
מאז קום המדינה נע יחסה כלפי הערבים הבדווים  , בעיקר בין התעלמות והזנחה לבין דחיקה
מרחבית ואי לגליזציה ( למשל: קדר, Falah, 1989; Yiftachel, 2003; 2009  ;2004). הסכסוך
המתמשך בינם לבין המדינה על זכויות הבעלות על הקרקע הוא המקור העיקרי למצבם הקשה בכל
תחומי החיים על שיפורם נאבקת קבוצה זו. כלומר, הנושא הטריטוריאלי הוא ציר מרכזי, וממנו
נגזרים שורה ארוכה של עימותים. מצב דברים זה, הפך את הקהילה הבדווית לחלשה ביותר בדרוג
החברתי- כלכלי בישראל   .
כיוון שישראל נמנעת ממתן הכרה ליישובים הבדווים הלא- מוכרים ומהקצאת תחומי שיפוט
מוניציפאליים המבטיחים קיום סביר (ובכלל זה ליישובים המוכרים , ) מן הראוי לאבחן את מערך
יחסיה של קהילה זו עם המדינה בתחום הנחקר ואת ההשתנות לאורך השנים. בעיקר  , דרך חקר
יחסה של המדינה לזכויות הבדווים בקרקע, עד להמלצותיה של וועדת גולדברג, התגובות להן,
ובחינת הסיכוי ליישומן. כל אלה, לשיטתנו, עשויים להצביע על שינוי או שימור אופייה המשטרי של
המדינה   .
ב .מתודולוגיה 
המחקר חותר לחשוף את המטרות הגלויות והסמויות של המדיניות המרחבית כלפי העמים הילידים.
לשם כך הוא משלב שתי גישות מתודיות מחקריות השואבות מהמסורת הפוסט פוזיטיביסטית:
הפוסט המחקר ,שכן ,  Interpretive policy analysis-ו Comparative policy analysis
פוזיטיביסטי מאפשר להתבונן בשינוי מדיניות כבעיה הרמנויטית התובעת גישה פרשנית. המחקר
יהיה מחקר רוחב השוואתי בין מספר מדינות, שייעזר במתודה של ניתוח מדיניות השוואתי ( Deleon
and  Resnick-Terry, 1999; Key, 2009) וישמש כבסיס וכנקודת מוצא למחקר עומק המתמקד
בישראל   .
המחקר ישלב דיון תיאורטי, השוואה וחקר מקרה אמפיריים ויקשר ביניהם; ייבחן את הרקע
ההיסטורי- גיאוגרפי של מדינות המחקר; יסקור וינתח את התפתחות המדיניות כלפי העמים הילידי ; םהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 9
ובתוכה  , יתייחס במפורט אל התפתחותו של תחום הזכות הילידית בקרקע. גישה מחקרית כזו  , מכילה
את יתרונות ההשוואה בצד אלו של חקר המקרה  , על בסיס ההכללות העולות מן המחקר ההשוואתי.
לעבודת הרוחב נודעת חשיבות רבה כשרוצים לגשר בין הטענות לבין בניית מודל או ביסוסו. הנתונים
למחקר במדינות השונות ייאספו ממקורות משניים ובישראל, ממקורות משניים וראשוניים   .
יתרון חקר הפוליטיקה ההשוואתית בין מדינות בכך שהוא וח קר מדינות באופן פרטני, משווה בין
מדינות אלה ויוצרת שפה משותפת ככלי לאבחון נושאים משותפים. הידע הנצבר מסייע לפרש
התפתחויות ומאיר את מדינת החוקר באור חדש המונע הטיה אתנוצנטרית. כלומר, ציר ההשוואה
מפנה מרחב ניכר למחקר בתוך כל מדינה, כדי לאפשר לממצאים להציף אל פני השטח את הנושאים
המרכזיים ולקבל לבסוף פרספקטיבת- על לשרטוט המבנים הגדולים שיאובחנו מתוך המכלול ויהוו את
הבסיס המשותף להכללה (Dogan & Pellasy, 1984; Hague & Harrop, 1987  .) גישה זו חשובה
במיוחד בישראל, הנתפסת בעיני חוקרים רבים כמקרה ייחודי שאינו בר השוואה (Barnnett, 1996  ,)
ובפרט  - התפיסה של הבדווים כעם יליד, הזוכה להתנגדות בקרב חוקרים בישראל (קרק, 2010   ).
האתגר לתרגם את סך המדיניות למסקנות בדבר דמותו של המשטר הנוהג ומערכת המקרקעין על
ציר התפתחות בין קולוניאליזם לדמוקרטיה רב- תרבותית במושגים של צדק והכרה, מחייב אימוץ
כלים פרשניים של ניתוח. לשם כך בכוונתנו לאמץ מתודה של ניתוח מדיניות פרשני ( Interpretative
המשמעויות את פרשנית בדרך החושף ( , Yanow, 2000; Fischer, 2003) (policy analysis
השיחיות והערכיות של המדיניות  – גלויות וסמויות כאחד. במילים אחרות, הידע הנצבר כתוצאה
מהפרשנות ומההשוואה יסייע לגבש מתוכו מודל התפתחות במשטר המקרקעין מהשלב הקולוניאלי
אל הדמוקרטיזציה והרב-תרבותיות   .
ניתוח השיח עוסק בחקר השימוש בשפה המשקפת מערכות סמלים וסדרים חברתיים  , בהקשרה
הטקסטואלי. הוא בוחן הבניות פוליטית, היסטורית וגיאוגרפית על תפקודיהן  , וחושף את המנגנונים
"מוליכי השולל  " כדי להציע אלטרנטיבות שיקדמו את החברה על בסיס עקרונות של שוויון וצדק
חברתי. 2000 ) Howarth) מדגיש את חשיבותו של השיח בחקר היחסים בין מבנה, סוכנות ושיח;
המורכבות של הזהות הפוליטית והשוני; הכינון של תצורות הגמוניות; ייצור הסובייקטיביות והגיון
קבלת החלטות; והקשר בין תפקיד הזהויות לאינטרסים   .
המודל צעוהמ יתבסס על סוגים ורמות של הכרה, למן העדר הכרה במסגרת המשטר הקולוניאלי ועד
להכרה מ השנ  , לפי התבחינים בלוח . 1 הרמות השונות מתמיינות לסוגי משטר שונים. על סמך איתור
המדדים השונים בכל מדינה ניתן יהיה לדרג את יחסה לעמים הילידים  . עם זאת, חשוב להדגיש
דינאמיקה מתמדת  של שינוי היוצרת  , במקרים רבים,  אי הלימה מלאה בין ההגדרות לבין המציאות   .
  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 10
לוח : 1 רמות וסוגים של הכרה במסגרת שינויים משטריים במדינות מתיישבים
3
 
משטר  סוגי הכרה   סוג המדיניות   יחסי מדינה-ילידים 
קולוני
אליז
ם 
העדר הכרה 
 
 
− התרחבות
− השתלטות
− ניצול
− דיכוי
− גזענות 
− הרג 
− גרוש 
− נישול ממקום ומקור מחיה 
− הרס המשפחה 
− הטמעה 
הכרה 'מגוננת'  − סגרגציה
− פיקוח, חסות והגבלת זכויות 
− אזרחות וזכויות מוגבלים 
א 
ת 
נ 
ו 
ק 
ר 
ט 
י 
ה 
 
הכרה עוינת –
מודעות לקיומה
של הקבוצה
במובן של
"הפרעה"
ו"איום   "
 
 
− אי שוויון מרחבי בהקצאת משאבים יוצר ריבוד
אתני-מעמדי 
− זכויות אזרח לא מלאות 
− דחיקה מרחבית 
− אפליה כלכלית-חברתית-תרבותית
− הכרזה על הכרה ללא יישום 
− נקיטת פרקטיקות של  הכרה לא פורמאלית
− מנגנוני אפליה ואי שוויון, דיורה ודה פקטו:
"זמניות , " אין זכות הצבעה מקומית 
− קונפליקט גלוי  בשל
אנטגוניזם וקיטוב, העלול
להיות מלווה באלימות
 
− מרחבים אפורים ופיתוח
לא-פורמאלי 
הכרה אדישה 
 
 - הכרה זוחלת
 - הכרה רטורית  
− קונפליקט מתון בהעדרן
של קטגוריות ברורות 
דמוק' 
ליבר-
לית 
 - הכרה פאסיבית אינה מכירה בצרכיה הייחודיים
של קבוצה מובחנת 
− שליטה, אפליה ושוליות  
 
הכרה מאשרת 
 
− שילוב החוק המסורתי במערכת המשפט 
− צדק חלוקתי 
− תכנון ופיתוח + תקצוב ותמיכה 
− הסדרת גוף נבחר ילידי 
− ייצוג פוליטי על בסיס ליברלי
− רפורמה/תיקון חוקתי 
− התנצלות ופיוס  
− פסיקות מקדמות הכרה וזכויות של בג צ  "  
− פיתוח מערך חקיקה העונה לצרכים 
− מחאות ומאבקים בנתיבים
ממוסדים
− השגת הישגים במאבקים
מלמטה
 
ד 
מ 
ו 
ק 
ר 
ט
י
ה 
 
ר 
ב 
  -
ת 
ר
ב
ו 
ת
י
ת 
− הכרה בזהות הקבוצה ובצרכיה  – סכנה לשוליות
− שילוב החוק המסורתי במערכת המשפט 
− צדק חלוקתי 
− תכנון ופיתוח + תקצוב ותמיכה
− הסדרת טריבונל ילידי 
− צדק מעברי  
 
 
הכרה משנה  
 
− ייצוג פוליטי על בסיס קהילתי
− הזכות לקרקע בבעלות מסורתית 
− הזכות לפיתוח שוויוני/מתקן ומשתף 
− הכרה בשוני: מתחשב בזכויות כלכליות,
חברתיות, תרבותיות ייחודיות 
− מניעת תלות ופיתוח אוטונומיה  
− מסגרת בת קיימא למו"מ על זכויות בקרקע 
• פיתוח יכולות המתחשב בצרכים ובשונות של
כל קבוצה  לפי אג'נדה מקומית 
• שותפות משביעת רצון
• חלוקה מחדש של משאבים, פיצוי, השבה
• חירות, ביטחון ויציבות 
− עריכת הסכם/חוזה 
− מתן זכות ההגדרה העצמית 
− הפריה הדדית חברתית-תרבותית- משפטית-
כלכלית-סביבתית 
 
− מיתון הקונפליקט
 
− סיום הקונפליקט 
                                               
3
ראו דיון בעמ  .18' התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 11
3. מסגרת תיאורטית – זכויותיהם בקרקע של עמים
ילידים בראי הצדק החברתי 
הצורך לקשור מבנה משטרי של המדינה לרמות ההכרה שלה בעמים הילידים  , על הפרקטיקות
המגדירות אותם, מביא אותנו לעסוק בשלושה גופים תיאורטיים: משטרים, צדק חברתי ועמים ילידים
כקבוצת מיעוט בעלת מאפיינים ייחודיים  . כיוון שהמחקר שם לו למטרה לבחון את תהליכי עיצובה של
המערכת הקרקעית, הוא יתמקד בבחינתה של המדיניות המרחבית של המדינה באמצעות הנתיבים
המשפטי, ובעיקר הפוליטי-תכנוני שלה, והם שיגדירו את המצב המשטרי בכל מדינה   .
א. עמים ילידים  
1. רקע ותמונת מצב
מחקרים העוסקים במצבם של עמים ילידים ובמדיניות הציבורית שהונהגה כלפיהם, מצביעים על
דמיון רב המתמצה ביחס של נתינות פוליטית, אפליה חוקית וחברתית, הזנחה, בידוד והדרה ועם
זאת, תחייה פוליטית, תרבותית, משפטית וכלכלית מאז שנות ה  60- של המאה ה . 20- כיום, עם
התפתחותו של שיח פוסט קולוניאלי מתקן, גדלה ההכרה בהיותם המגזר הגדול ביותר
4
בחברה
ששבירותו גבוהה  -  מצבם החברתי- כלכלי, המשפחתי, התרבותי והפוליטי של העמים הילידים הוא
החמור מבין כל עמי העולם כפי שדיווח הבנק העולמי בשנות ה   :90-
The living conditions of the indigenous people were abysmal, and that their poverty was
persistent and severe, especially when compared to those of the non-indigenous population
(Psacharopoulos and Patrinos 1994, 206–7).
לפיכך  , חשוב שהמדינות ידאגו להעצמה ופיצוי על שנות השמדה, הדרה ודחיקה, כדי שעמים אלה
יוכלו להמשיך ולקיים את תרבותם בכבוד ובשוויון. ואכן במספר מדינות נעשים צעדים להעצמת
קהילותיהם וארגוניהם, שמירת ייחודיות אורח חיים בד בבד עם השתלבות ושילוב מערכות הידע
שלהם בחברה הכללית   .
את השינוי במדיניות הובילו בעיקר תהליכי דמוקרטיזציה בחלק מהמדינות והקמתו של ארגון העמים
הילידים באו"מ.
5
ההגדרות השונות של העמים הילידים מדגישות רציפות היסטורית בטריטוריה
בטרם בוא הכובש, חוויית כיבוש ודיכוי קולוניאליים, זהות תרבותית ייחודית והכרה עצמית כילידים
(:   UN, 2008)
1. The ILO’s Indigenous and Tribal Peoples Convention, 1989 (No. 169) applies to:
                                               
4
מספרם מוערך בכ-  320 מיליון החיים כיום בלמעלה מ  70- מדינות   .
5
1957 נחקק באו"מ החוק הראשון: אמנה על אוכלוסיות ילידיות. כיום ישנו פורום קבוע לנושאי ילידים שהחל
להיפגש ב-2002 ומכין דרך קבע דוחות על מצב זכויות אדם של עמים ילידים. אם ב-1957 דובר על פיתוח
ושילוב של אוכלוסיות אלה. ב- 1982 נוסדה הקבוצה(WGIP), ב-1993 אושררה טיוטת הצהרת זכויותיהם של
העמים הילידים על ידי האסיפה הכללית של האו"מ וב-2007 אושרה האמנה (  The International Decade of
(the World's Indigenous People (INAC   ).התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 12
• Tribal peoples whose social, cultural and economic conditions distinguish them from
other sections of the national community, and whose status is regulated wholly or
partially by their own customs or traditions or by special laws or regulations.
• Peoples who are regarded as indigenous on account of their descent from the
populations which inhabited the country, or a geographical region to which the
country belongs, at the time of conquest or colonisation or the establishment of
present state boundaries and who, irrespective of their legal status, retain some or all
of their own social, economic, cultural and political institutions.
• The Convention also states that self-identification as indigenous or tribal shall be
regarded as a fundamental criterion for determining the groups to which the
provisions of this Convention apply.
2. The Study on the discrimination against indigenous peoples (Martínez Cobo Study) puts
forward the following “working definition”: 
• Indigenous communities, peoples and nations are those which, having a historical
continuity with pre-invasion and recolonial societies that developed on their territories. 
• Consider themselves distinct from other sectors of the societies now prevailing in
those territories, or parts of them.
• They form at present non-dominant sectors of society and are determined to
preserve, develop and transmit to future generations their ancestral territories, and
their ethnic identity, as the basis of their continued existence as peoples, in
accordance with their own cultural patterns, social institutions and legal systems. 
3. The Working Group on Indigenous Populations’ Working paper on the concept of
“indigenous people”:
• Priority in time, with respect to the occupation and use of a specific territory; 
•  The voluntary perpetuation of cultural distinctiveness, which may include the aspects
of language, social organization, religion and spiritual values, modes of production,
laws and institutions;
• Self-identification, as well as recognition by other groups, or by State authorities, as a
distinct collectivity; and
• An experience of subjugation, marginalization, dispossession, exclusion or
discrimination, whether or not these conditions persist. 
כאמור, האסטרטגיות ביחס לחברת הילידים במדינת מתיישבים החלו ברצח- עם ובנישול מזכויות
בקרקע וכיום הן עוסקות ודנות בהשבת זכויות אלה, בקשת סליחה, פיצוי, צדק חלוקתי ומעברי,
ממשל עצמי. כל זאת, תחת מטריה בינלאומית של אמנות וחוקים לזכויות אדם, בפרט לעמים
הילידים. תהליכי השינוי שונים ממדינה למדינה, אך בהכללה ניתן לומר, כי ברבות מהן חל מעבר
ממשטר קולוניאלי למשטר דמוקרטי או שהן מצויות כיום בתהליכי דמוקרטיזציה ליברלית ו/או רב
תרבותית   .
מחקרים אמפיריים העוקבים אחר מידת הצלחתן של תוכניות פיתוח באזורי שוליים, בהם האוכלוסייה
הילידית מנהלת אורח חיים פסטורלי  . מוצאים, כי על אף שפע התקציבים, נדיר שתהליכי התכנון
והפיתוח יסתיימו בהצלחה במונחים סביבתיים וחברתיים- כלכליים כאחת. הניסיון להכפיף אזורים
אלה לתפיסה ההגמונית, מדיניות של הפרטת קרקעות והכוונה לקראת כלכלה מסחרית, אינם
מולידים העצמה והתארגנות עצמית מקדמת. לעומת זאת, הם מעוררי התנגדות, מעצימי קונפליקט
ומייצרים אזורי ספר פריפריאליים, אנטגוניסטים ולא יציבים ( ;Asian Development Bank, 1998
  .(   Dixon & Scheurell, 1995; Sullivan & Homewood 2003התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 13
בד בבד, החלו העמים הילידים להבנות לעצמם כיום מקומות בעלי ביטוי פרטיקולארי וגלובאלי,
כאחד. כלומר, התביעה המקומית לנבדלות נשענת על מאבק במסגרתה של תנועה עולמית. זוהי
זהות התנגדותי-מקומית שהיא בינלאומית במופעה. לתהליך זה, כפי שרואה אותו 2004) Castree , )
יש משמעות פרוגרסיבית גם מבחינה מוסרית. קיימת תלות הדדית המשלבת בין רמת המקרו לבין
הרמה המקומית תוך משא ומתן מתמשך ביניהם, היוצר דינאמיקה של שינוי. בהקשר זה נוצרת
"מקומיות פתוחה , " גם היא לא נקייה מהדרה ומפוליטיזציה של הילידיות (  indigenism
indigeneity/). יחסי גומלין אלה מעצימים את הקבוצות המוחלשות ומקשיחים את עמדותיהם
ותביעותיהם כלפי המדינה 
 .3 פוליטיזציה והכרה 
הילידיות היא מושג אופוזיציוני הבא להצביע על עוולות העבר, כגון השמדה, נישול והדרה מזכויות
אדם ואזרח. מושג זה הובנה באופן מודע, כדי ליצור סולידאריות בינלאומית ולשמש משאב במאבק
להשגת הכרה בקבוצה ייחודית זו ובזכויות שהיא תובעת לעצמה, שהראשונה מביניהן היא הזכות
למקום. השליטה על המקום מייצרת זכות על משאבים חומריים, תרבותיים ואת הידע
האינסטרומנטאלי, הסמלי, המוסרי והאסתטי שלו (שם   ).
לעומת Castree, בוחן 2001 ) Widlok , ) את מערך היחסים בתוך המדינה  , שם ניצבת חברת
הילידים בפני דילמה של השתלבות בישות פוליטית ליברלית באופייה, מול שמירה על נבדלות
מרחבית- תרבותית. למעשה, כדי להשתלב נדרשים הילידים לוותר על ההתבדלות ובכך, ללחום נגד
עקרונותיהם. המתח מתקיים מתוך הדרישה לשוויון אזרחי מחד, ולזכויות קהילתיות-ייחודיות,
הפוגעות בעיקרון זה, מאידך. הפרדוקס שנוצר מקבל בולטות בעיקר סביב נושא הקניין הקרקעי. שכן,
משמעותו הכלכלית-מעמדית רבת חשיבות והמאבק על הקרקע לובש צביון שאינו מתמצה בזכות
אבות ובערך תרבותי בלבד   .
הקושי להתיר את הבעיה עולה ממספר כיוונים, שהבולטים מביניהם, המערכת הפוליטית, מערכת
המשפט המערבית ומערכת התכנון, הקפיטליסטיות באופיין, וסוג התאגיד שיכוננו כדי לממש את
זכותם על הקרקע. על פי הפסיקות נקבעת זכות הבעלות וצורת ההחזקה בקרקע והיא ברוחו של
החוק המקובל, שהתפתח בתנאים היסטוריים מסוימים ומותאם כיום לסדר של מדינת הלאום. העמים
הילידים מוכפפים למערכת המשפט במדינה בה הם חיים ועימה עליהם לשאת ולתת על אופן
ההחזקה בקרקע. הוא האמור במערכת תכנון, מודרניסטית, על פי רוב. כדי להיטיב ולפתור קושי זה,
יש להגמיש את המערכת ולבזר סמכויות ולדאוג שהגופים שינהלו את המערכה מטעם העמים
הילידים יהיו כאלה שיזכו להכרה על סמך, אופן בחירתם, אמינותם ואיכותם המקצועית (  ,Widlok
2001   ).
היחס לקרקע 
עבור העמים הילידים היחס לקרקע אינו מתמצה בערכה הקנייני לפרט. האדמה היא הקושרת בין
הקהילה לבין כל תחומי החיים  . ולכן, המשמעויות המיוחסות לה הן עמוקות ביותר. זוהי ראייה
קהילתית הוליסטית המזינה את זהותה של הקבוצה ומקיימת אותה. קווי המתאר של הנוף השבטיהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 14
הם המגדירים את הזהות והשייכות ומעניקים שורשים. זהו יחס בר- קיימא, מכבד, הדדי ומאזן:
הקרקע היא מולדת, תרבות, רוחניות, מסורת, קברי אבות וסביבה. זאת, מעבר לערכה הכלכלי,
הנובע מתכנון, פיתוח ומקורות תעסוקה. כלומר, ריבונות תרבותית ואתיקה קרקעית הם המנחים את
הפעולות של העמים הילידים ביחסם כלפי אדמותיהם (מביניהם:  ,Muir, 1998; Reynolds
 .(   1987;1989; Stavenhagen, 2004; Tsotsie, 2001
כאמור, בעשורים האחרונים עלה נושא העמים הילידים לסדר היום הבינלאומי. קשת של החלטות
בינלאומיות, תקדימים משפטיים בינלאומיים ואמנות בינלאומיות, על חלקם חתומה ישראל, מגדירים
מסגרת חדשה להתייחסות הראויה לגורלם של עמים ילידים. שלושה היבטים של הדין הבינלאומי
רלבנטיים במיוחד  – זכויות ילידיות בקרקע, הגנה בפני אפליה בדיור ומקרקעין, וזכויות הקניין,
הביטחון ושמירת הזהות של המנושלים מאדמותיהם. זוהי מסגרת התובעת שינוי של ההתייחסות
המפלה כלפי הילידים   .
יש בכוחה של הסדרת הזכויות בקרקע להשתית בסיס לשיקום הקהילה מחדש ולשיפור תנאי החיים,
המצב המשפחתי, השירותים, במקביל להעצמה קהילתית ופיתוח יכולות. מכאן, העוצמה בתביעה
לייצוג, אוטונומיה והגדרה עצמית כנקודת המראה בהיבט הפוליטי. אוטונומיה, ריבונות והגדרה
עצמית, לכולם בסיס מרחבי בלעדיו לא יכונו ומכאן מקומן במסגרת הדיון הקרקעי (Widlok, 2001   ).
סוגיות מתן הריבונות וההגדרה העצמית לעמים הילידים במדינות מתיישבים, זוכות מאז שנות ה  90-
של המאה ה  20- לדיון רחב ומגוון בהיבט המשפטי- פוליטי בתחומי הדעת השונים של מדעי החברה.
הריבונות במובן האירופי האוניברסאלי של המושג תופסת את הריבונות במשמעותה הילידית  ,
הפרטיקולארית  , כ"בעיה  " לחברת המתיישבים. זאת, משום שצעד כזה מאתגר את ריבונות המדינה
"הלבנה" המגנה על טוהר הגזע. לכן, הנטייה של המדינה היא לדחות הכרה בריבונות הילידית.
תפיסת הקניין של חברת המייסדים כהיגיון מארגן, מתפקדת כבעלת הידע ומאמצת מנגנונים
מסדירים המגבילים ומחלישים את החברה הילידית בדרכים מסוימות (שם   ).
אם כן, הדיון יעסוק בדרכים הדרושות כדי לזכות בהכרה קניינית, תרבותית ופוליטית לעמים הילידים
במסגרת מאבק, המתרחש בזירות הלאומית והגלובלית, במקביל. תהליך שהוא פרויקט מודרני,
המתקיים במשולב במסגרות המקומית, הלאומית והגלובלית (Dirlik 2003   ).
ב. מקולוניאליזם לדמוקרטיה רב-תרבותית
הסקירה הקצרה של עיקרי המבנים המשטריים שלהלן, אמנם נראית כרצף לינארי התפתחותי  , בו
המדינה עוברת מצורת משטר אחת לזו שאחריה מן המשטר הקולוניאלי ועד לדמוקרטיה הרב-
תרבותית. אך גישתנו היא, שהתפתחות הדגם המשטרי יכולה להיות רגרסיבית, כגון חזרה אל
האתנוקרטיה או אל הקולוניאליזם, אף ממשטר דמוקרטי, והרצף המובא בזה, הוא רק לצורך הצגת
המבנים המרכזיים של כל אחד מהם   .
קולוניאליזם 
2005 ) Hansen & Stepputat) מגדירים ריבונות קולוניאלית, לא כיסוד במדינה  , אלא כתוצר לא יציבהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 15
שלה. לדבריהם, ריבונות זו מושלטת באלימות  מתמשכת כגרסה של כוח במדינה המודרנית. בכך
הם מחזקים את גישתו של 2003 ) Mbembe , ) המציע לראות את המושבות הקולוניאליות כמקבילות
לספ?ר: מיושבות ב"פראים , " ללא ארגון מדינתי, והן לא יצרו אפשרות של קיום אנושי לילידים  . תפיסת
היליד כחיה המעוררת פחד מקנה היתר מוסרי להרוג אותו. ריבונות מסוג זה היא אלימה ועריצה   .
האגרסיה הקולוניאלית פוגעת לא רק במרחב הכבוש, אלא גם בחיים עצמם (Gregory, 2004).
מאות שנות שליטה של האוכלוסייה הלבנה בעמים הילידים  , היו תהליך דינאמי ומשתנה. ראשיתו,
בגירוש בו השמדה של האוכלוסייה הילידית תוך התנחלות קולוניאלית והשתלטות על אדמות  , והמשכו
בניכוס מנגנוני הכוח תוך הבנייה של לגיטימציה פוליטית ותרבותית לשלילת זכויות לילידים שנותרו.
משטר שההגנה על הזכות הקניינית של הלבנים והתייחסות דרוויניסטית לילידים היו נר לרגליו, ללא
הבחנה בעוול שנגרם למוכפפים   .
הקולוניזציה האירופית שייסדה בהמשך מדינות לאום עצמאיות בנתה חברה מרובדת ", חברת
מתיישבים". במדינות אלה צאצאי האירופים נותרו דומיננטיים על פני הילידים בכל המישורים.
ההטרוגניות בחברה ניתבה את חברת המייסדים לתחום ולהדיר את הילידים, להבנותם כנחותים
וליצור היררכיה של מעמדות אתניים: חברת המייסדים ההגמונית דואגת לשעתוקו של המבנה שיצרה
כדי לשמר את עוצמתה רבח; ת המהגרים  , ממוצא אתני שונה מזה של המתיישבים, נטמעת באיטיות
ותוך שמירת פערים בחברת המייסדים (Tzfadia, 2000) ו; חברת הילידים מודרת מתהליך בינוי
אומה ונותרת מבודדת ולכודה בשולי החברה ( Pearson,  Stasiulis & Yuval-Davis, 1995
( .   2000;
המתיישבים בעלי התפיסה הליברלית-קניינית ראו את הקרקע כ  - terra nullius ", אדמה ריקה" מאין
יושב, אשר התירה את נישולם של הילידים ממקומותיהם ואדמתם. סיוע נוסף לגישה זו בא מפיתוחה
של התבוננות היררכית בברואי עולם, שהציבה את האדם הלבן בראש הסולם ואת היליד בשלב שבין
האדם לבעלי החיים ( Frawley, 1999; Kark,1995   ).
במקרים רבים הגירוש מאזורי המחיה, הרג, מלחמות, מחלות וציפוף במחנות, תוך פירוק המשפחה,
ואורח החיים, גזילת המשאבים והחלת אימפריאליזם תרבותי, הובילו להשמדה פיסית ושבר חברתי-
קהילתי שהעמים הילידים מתקשים להתגבר עליהם ממנה עד היום  . מצב זה ניתן לראות במדינות
(.   Sullivan and Homewood, 2003 ) רבות מתיישבים
רבים הטוענים כי הקולוניאליזם שינה צורה אך לא שינה מהות   :
Colonialism has not changed, just shifted, and it is now wearing judicial robes of respect
for "perspective"... It is clear that the Court has no difficulty in stepping over Aboriginal
"perspectives" (as it calls them) if it is of benefit to the Crown’s assertion of sovereignty
(Quoted in Nicoll (2002) from: Monture-Angus, 2000: 134)
הטענה מתמקדת בכך, שהחוק המקובל והפוליטיקה "הלבנה" במדינות המתיישבים "עיוורים"
לתפיסה הילידית ואינם מסייעים בתום לב לשיקומם   .
אתנוקרטיה 
רוחה של הראשית הקולוניאלית בצרוף עם הלאומיות והקפיטליזם חברו יחד ליצירת המשטרהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 16
האתנוקרטי  . על פי הגדרתו של 2006)   Yiftachel)  , זהו סוג מובחן של משטר, השואב את
הלגיטימציה שלו מסדר מדינת- הלאום, אך בה בעת הוא חותר תחת סדר זה ( ראו איור . )1 יסודות
האתנוקרטיה הם אתניזציה ושליטה בטריטוריה ובפוליטיקה של המדינה. האתנוקרטיה הפתוחה
משלבת ייצוג מעין דמוקרטי ופתיחות פוליטית יחסית, עם מנגנונים ומוסדות המעודדים ומאפשרים
את ניכוס מנגנון המדינה ומרחביה על- ידי קבוצה אתנית דומיננטית ותפוצותיה, תוך כדי הדרתם או
השלייתם של מיעוטים וקבוצות שוליים, מחד, וקבלת לגיטימציה מן הקבוצה, מאידך. היווצרותו נובעת
משילוב בזמן-מרחב של "חברת מתיישבים" קולוניאליסטית, חיצונית או פנימית;
6
הבנייתה של
לאומיות אתנית חזקה הנתמכת בלגיטימציה בינלאומית לזכת להגדרה-עצמית; וכינונה של מערכת
כלכלית- חברתית  - מרחבית לא שוויונית בעלת הגיון אתני   .
איור : 1 המשטר האתנוקרטי: כוחות, בסיסים וכוחות-נגד 
 
  Yiftachel, (2006, 29) :מקור
 
באתנוקרטיה האתניות (אתנוס) ולא האזרחות (דמוס , ) היא המפתח הארגוני לחלוקת המשאבים
במדינה, סמליים וחומריים כאחת: ניכוס ועיצוב של מוסדות המדינה והמערכת הפוליטית בכל תחומי
החברה כדי לשלוט במדינה ובטריטוריה שלה; הגבולות הפוליטיים מעורפלים; ההיגיון האתני מקטב
את המערכת המפלגתית; תהליכי אתניזציה מייצרים חברה שסועה עמוקות ומתבדלת כמו גם - ריבוד
חברתי- כלכלי לאורך הציר האתני. התנועה שבין העיקרון האתני מה ביא תדיר לעריצות הרוב לבין
הניסיון לשמר סממנים דמוקרטיים וחזות דמוקרטית, מייצרת מתח בין האתנוקרטיה לבין הדמוקרטיה
ומובילה לאי יציבות פוליטית ( איור   . )1
כדי להשיג לגיטימציה  , לשליטה הטריטוריאלית ולפיתוחה של כלכלה קפיטליסטית גייסה המדינה את
מוסדות השלטון, הצבא, החינוך והמשפט. בכוחה של הלגיטימציה שהושגה נישלה המדינה ועודדה
גירוש של ילידים תוך יוזמת "הנדסה דמוגראפית , " באמצעות הקמת היאחזויות והתיישבות של
הסוכנים החלוצים בני אומת הרוב. צמיחתה של מודעות אתנית בקרב הילידים וההגנה שלה זוכות
                                               
6
" חברת מתיישבים פנימית  - " המעוצבת על-ידי פיזור אוכלוסיות ויישובן במרחב השליטה של המדינה על בסיס
אתנו-לאומי ואתנו-מעמדי כדי לחזק את שליטת קבוצת הרוב במיעוט. ראו קדר ויפתחאל, 2000   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 17
תביעותיהם ברמה הבין- לאומית יוצרים מתח פנימי המוביל לאי יציבות של המדינה (  McGarry
1998; Mann 1999; Pearson 2000  ). מצב זה מקדם את האתנוקרטיה לפרשת דרכים  : האם פניה
לכיוון העריצי, או שניתן לזהות סימני התפתחות של דמוקרטיזציה   ?
דמוקרטיזציה 
שיח הזכויות שהחל לעלות בשנות ה , 70- לאחר מאבקים חברתיים בשנות ה  60- על שוויון זכויות
לנשים, מיעוטים וגזעים והקמת פורומים בינלאומיים בתחום זכויות האדם, פינה מקום לדמוקרטיה
הרב תרבותית (Garkawe 1995). שאלת הריבונות עולה ביתר שאת לאור תהליכי הגלובליזציה,
המערערים את משמעותה המדינתית ומעמידים את היחסים הגלוקליים בין העמים הילידים לבין
הפורום העולמי שלהם ביחסים המכפיפים את מדינות הלאום לסדר זה ומפעילים על המדינות לחץ
:(   Ivison et.al., 2000; Moreton-Robinson , 2006; Sassen, 2009) ופוליטי מוסרי
Article 33: “Indigenous peoples have the right to promote, land reform: critical debates and
perspectives develop and maintain their institutional structures and their distinctive juridical
customs, traditions, procedures and practices, in accordance with internationally recognized
human rights standards” (Declaration on the Rights of Indigenous Peoples).
בוביו (1993) טוען שדמוקרטיזציה היא הרחבת מעגל האזרחות. וביתר פירוט, היא מובנת אצל
24( , 1999 ) Collier, כאימוץ או כינון של מוסדות דמוקרטיים, או תהליכים פוליטיים המכוונים לכך,
לקראת כינונו של משטר דמוקרטי. דמוקרטיזציה נמדדת על- פי אמות המידה של: אוטונומיה
חקיקתית ממשית, עצמאות משפטית, ירידת כוחו של הצבא, הפחתת המונופול על האלימות בידי
אמצעי הכפייה הלגיטימיים, ליברליזם מובחן, הצבעה חופשית ואוניברסאלית  , הגנה על קבוצות מיעוט
והקצאה שוויונית של משאבים   .
דמוקרטיה רב-תרבותית 
1996 ) Kymlicka) ו  - 1999 ) Gilligan) הופכים את מצב המיעוטים במדינה למדד מרכזי המסמן
דמוקרטיה: יחס הוגן ושווה בפני החוק של כל אזרחי המדינה; חופש הדיבור, האמונה והמחשבה;
זכות אוניברסאלית לקניין; אספקת שירותי בריאות, דמי אבטלה וקצבת זקנה לכל אזרחיה  . Gilligan
אף מוסיף מדד שמבחינה תיאורטית מעניק כלי נוסף ' - זכויות העצמה (' empowerment rights שם,
 - ) 44 כדי להרחיב את גבולות האזרחות   .
הגישות הרב- תרבותיות לסוגיהן ( יונה ושנהב, Kymlicka, 1996 ;2005) ןה דוגמה לזכויות כאלה
הכוללות מגמות וכוונות של הממשל לכונן סובלנות ורב-תרבותיות, לפתח מערכת מכלילה של כל
מגזרי האוכלוסייה בכל תחומי החיים, לפתח גישה פלורליסטית  , מערכת חוק שוויונית לכל ולקדם
תובנה רציונאלית- מוסרית ביחס לכל אזרחי המדינה  . כאמור, השיח הרב תרבותי אינו מונוליתי והוא
מתמודד עם אתגרים מגוונים ומציע פתרונות האמורים להתאים לנסיבות פוליטיות שונות  . כפי
שטוענים יונה ושנהב (124 ,2005): "הפרוגרמה הרב-תרבותית לא הצליחה לחלחל במידה
משמעותית לפרקטיקות של חברות רבות". (176): "השילוב המלא והשווה של קבוצות חברתיות
בחברה מחייב אפוא בעיקר התמודדות עם התשתית הערכית והתרבותית שמנרמלת את היחסים
הלא-סימטריים בין הקבוצות הללו והופכת אותם למובנים מאליהם.שילוב כזה הוא בלתי אפשרי ללא
סדר יום רב- תרבותי שמטרתו מתן לגיטימציה לשונות התרבותית המאפיינת את החברה ומתן ביטויהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 18
מוסדי לשונות זו בהסדרים הציבוריים   ".
אחד ההסדרים הללו, בפרט בהקשר של עמים ילידים  , הוא זכות ההגדרה העצמית  . רעיון  , שמקורו
בהגות המאות ה  18- וה  19- ועוגן בחוק בינלאומי במסגרת אמנה ב-1960. גם באמנה הבינלאומית
לזכויות אדם מופיעה זכות ההגדרה העצמית כזכות יסוד של כל אדם כדי שיזכה לייצוג פוליטי. עם
זאת, זכות ההגדרה העצמית הפנימית של מיעוטים נותרה פתוחה. אמנם, יש ביטוי ברור לסיום
הקולוניאליזם והאמנה מ-1991
7
מדברת על השתתפות פוליטית, תביעה התומכת באמצעים למימוש
של הגדרה עצמית, אך אין לה יישום בחוק (Castellino and Gilbert, 2003). אמנת האו  "מ
שאושרה ב- 2007
8
כבר עוסקת במפורש בנושא זה   :
Article 4: Indigenous peoples, in exercising their right to self-determination, have the right to
autonomy or self-government in matters relating to their internal and local affairs, as well as
ways and means for financing their autonomous functions.
לפיכך, המאבק על תחום השיפוט ומיקומו הם תוצאת המאבק על זהות נפרדת ועל עקרון הרב-
תרבותיות. מאבק, המאפשר החלת ריבונות על בסיס התביעה המוסרית לזכות הפוליטית של הגדרה
עצמית. במסגרת זו ישררו אוטונומיה חברתית, עצמאות כלכלית וקיום בר-קיימא ( ;Tsosie, 2001
 .(   Varese, 2001
ג  . צדק חברתי והכרה 
העיסוק בעמים הילידים ובזכויותיהם ושינוי מעמדם במדינות מתיישבים נסב סביב הדיון בצדק.
הגישה הליברלית לצדק כלפי הפרט על פי הגותו הליברלית של 1971 ) Rawls) אינה הולמת דיון זה
המצריך צדק קולקטיבי. החוקר שמצא דרך לגשר בין זכויות קולקטיביות לבין ליברליזם היה
1996 ) Kymlicka  ,) שראה את האוטונומיה של הפרט כערך תרבותי מרכזי לשם שגשוגה של
החברה ולא מצא סתירה בין צדק לפרט וצדק לקהילות בחברה. החירות התרבותית של קבוצה
מהותית לערך הליברלי של אוטונומיה  . מכאן האפשרות לראות בזכות ההגדרה העצמית צירוף של
זכויות הפרט עם אלה של הזכויות הקיבוציות. לשם כך נדרש פיתוח של מדיניות חברתית- תרבותית
המכירה בשונות במדינה בה יותר מתרבות אחת, כזו הנעשית מתוך כבוד, הערכה והכרה בריבונות
(Culpit, 1995   ).
הצדק החברתי בהיבט המרחבי שלו הופך לצדק חלוקתי שהתכנון מתרגם את עקרונותיו למהות
פיסית, אם כבסיס לאתר חדש ואם כחלוקה מחדש המתקנת עוולות קודמות  . הולמים כאן עקרונות
הצדק בתכנון מרחבי על פי 1993 ;1973 ) Harvey) ו  - 1990 ) Young). הללו כוללים חלוקת
משאבים, תועלות ועלויות במרחב על פי: צרכים; תרומת החלוקה לכלל; פיצוי על קשיים (העדפה
מתקנת); ובנוסף, פיתוח בר- קיימא כצדק רב-דורי. המוטו: חלוקה צודקת בדרך צודקת (  just
 .(   distribution justly arrived
                                               
7
Convention Concerning Indigenous and Tribal Peoples in Independent Countries, (ILO No
  169), 72 ILO Official Bull 59, 1989 (Entered into force 5 September 1991).
8
United Nations Declaration on the Rights of Indigenous Peoples (2007). Adopted by General
Assembly Resolution 61/295 on 13 September 2007:
http://www.un.org/esa/socdev/unpfii/en/drip.html    התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 19
1990 ) Young  ,) העוסקת בצדק חלוקתי ובפוליטיקה של שוני, לוקחת את הדמוקרטיה לכיוון של
פוליטיקה מכלילה, ללא דיכוי, באמצעות צדק חלוקתי לאור תפיסה שמעבר לשוויון  . זו  , המעבירה
משאבים מאלה שיש להם לאלה שאין להם  , על פי חמישה מדדים שיש לתקנם  : ניצול  , כלכלי בעיקרו;
שוליות  -  הוצאת קבוצה אל מחוץ למקומות ולתחומי פעילות מרכזיים כיעד לניצול וקיפוח כלכלי;
יה חלשות  - מחסור בסמכות, סטאטוס ותחושה, שאינם מזכים בכבוד ובהערכה; אימפריאליזם
תרבותי  - התעלמות ממאפייניה התרבותיים של קבוצת שוליים עד למצב של כפייה תרבותית; אלימות
כנגד קבוצת המיעוט, לשם זריעת פחד  , הרס והשפלה  .
1992 ) Harvey) מקדם עוד גישה זו  . לטענתו, יש להתמודד בנפרד עם כל מרכיב של אי-צדק  :
מדיניות שתמזער ניצול פועלים במקומות עבודה או מגורים; לאתגר שוליות ועוני, בלא תחושת
פטרונות והתנשאות; העצמה, נגישות ועידוד להשתתפות בפוליטיקה העירונית ובמוקדי קבלת
החלטות ומתן זכות למחאה; פיתוח רגישות לנושא האימפריאליזם התרבותי והעלמתו; ריסון אלימות
המשטרה וקבוצות מאורגנות נגד מיעוטים; ואוה מוסיף את מדד איכות הסביבה  – לשקול השלכות
אקולוגיות של פרויקטים על התושבים ועל הדורות הבאים  .
אם כן, הצירוף של החברתי עם המרחבי מקדם את ההבנה של עוול, הן מהבחינה התוכנית והן
הצורנית. הניסיון להבין את הקשר בין צדק חברתי לבין צדק מרחבי מוביל את 2009 ) Marcuse)
לטעון שצדק חלוקתי הוא תנאי הכרחי אך לא מספיק  . יש לתמוך בהתפתחותו של כל פרט ולכן יש
לתת מענה לצרכים החברתיים של האנשים בתהליך דמוקרטי פתוח. הוא מצביע על שתי צורות
מרכזיות של אי-צדק  : גטואיזציה של קבוצה והקצאה לא שוויונית של המרחב. הוא טוען כי אי צדק
חברתי הוא תמיד בעל אספקטים מרחביים, אך אין די במענה לאי צדק מרחבי בפתרון מרחבי, אלא
יש לשנות את התנאים החברתיים, הפוליטיים והכלכליים, תוך התייחסות אל ההקשר ההיסטורי.
משום כך דבריו חשובים במיוחד לצרכי מחקר זה   .
'צדק מעברי (' transitional justice  ) הוא מושג נוסף הנדון בעשורים האחרונים וחש בי ותו רבה כשחל
מעבר מסוג שלטון אחד למשנהו  . משום כך  , הדיון בו חשוב לעניין הפוליטיקה של העמים הילידים,
ההולכת ומשתנה במדינות מושבם  . במעבר ממשטר קולוניאלי, או עריצי למשטר דמוקרטי עולה
השאלה  – כיצד אמורות חברות להתמודד עם עוולות העבר שעוללו? כך פותחת 1999 ) Teitl) את
ספרה הדן בצדק מעברי בו תפקידו של המשפט בעת שינוי פוליטי. השינוי הפוליטי נמשך פרק זמן
קצוב ואמור להניב שינוי נורמטיבי ממצב לא דמוקרטי למצב דמוקרטי המבוטא בחקיקה משפטית  .
ההתבוננות בדמוקרטיזציה כאן היא במובן רחב שמעבר למשמעות הפורמאלית   .
מושם דגש על המשמעות הנורמטיבית של התהליך  – שינוי פרדיגמאטי בתפיסת הצדק. תפקידיו הם
ליצור יחס של דה-לגיטימציה כלפי מעשי העבר ולגיטימציה להתכוונות העתידית. לכן הם כרוכים
בשינוי חוקתי וחקיקתי ב; חקירה וענישה לשם עשיית צדק פלילי; עשיית צדק היסטורי; תיקון כצדק
מרפא; התוויית המדדים ? לחברות הפוליטי של השתתפות ובניית הקהילה באמצעות צדק מנהלי;
וחיבור חוקה שתבטא את השינוי שחל בסדר ותתווה קו ברור בין החוקי ללא חוקי ושיוג ר בין עבר
לעתיד (שם   .  )התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 20
גישה זו שונה ממקרה למקרה ותלויה בזווית המבט בעת המעבר. היא אומצה במספר מקרים,
שהבולט יניבמ הם הוא המקרה של דרום- אפריקה במעבר מאפרטהייד לדמוקרטיה. כדי לצלוח את
המעבר הוקמו וועדות הפיוס שעוררו דיון סוער בשעתו על איכות התהליך שיצרו. דוגמא בולטת
אחרת היא אימוץ האמנה של ארגון העבודה הבינלאומי ( ) ILO ב-1991,
9
אשר קראה להכרה בזכויות
הקניין וההחזקה של העמים הילידים ביחס לקרקעות שה וקיחז בהן באורח מסורתי. באמנה נאמר
גם, כי במקרה הצורך ינקטו צעדים שישמרו את זכויות הילידים בקרקעות שאינן מוחזקות על ידם
באופן בלעדי, אך שעשו בהן שימוש באופן מסורתי. בהקשר של מחקר זה  , תינתן תשומת לב מיוחדת
לתהליכי פיוס בכפוף להתייחסות הפוליטית והמשפטית של המדינה (Short, 2003   .)
מדרישות אלה לצדק חל במחקר של שנות ה-2000 מעבר לדיון במושג מכליל יותר " - הכרה"
(recognition , ) ש-2000; 2003 ) Fraser  ) מקפלת בתוכו שתי פרדיגמות נפרדות המתכתבות
בדרכים שונות עם העוול  – חלוקה  , המקושרת בעיקר עם המבנה הכלכלי של החברה והכרה,
המקושרת למבנה החברתי-תרבותי של החברה  . יחסי הגומלין ביניהן אינם מכפיפים אחת ןמה אל
השנייה. ההכרה תובעת תיקון מאשר, שאינו הופך סדרי עולם  , אלא מבקש לשפר את הסדר הקיים
במסגרת רב- תרבותית; ואילו החלוקה תובעת תיקון משנה, המאתגר ושואף לפרק מערכות חברתיות
של סדר היררכי. השינוי מפחית אי שוויון ובכך מקדם גם את יחסי ההכרה   .
Fraser ( שם) מציעה אם כן, דרך חדשה של חשיבה על הפוליטיקה של ההכרה, כך שלא תגביר את
העוול באמצעות מתן אישור להתבצרות של קבוצות בזהות תרבותית צרה  , המתעלמת מנושא הצדק
החלוקתי. לכן  , היא קוראת לפרק דיכוטומיות כמו קבוצות אתניות/מגדריות/גזעיות מול קבוצות
דומיננטיות ולקיים שדה של ריבוי, זרימה והשתנות  . המודל שהיא מציעה תובע לבטל דפוסים
מוסדיים המקבעים כפיפות ולשבור את מעגל הקסמים הלז בו המבנה הכלכלי והסטאטוס החברתי
מבצרים זה את זה   .
פירושה של הכרה  , היא הפיכת הכפיפים לחברים מלאים בחברה  , היכולים לקחת בה חלק כמו כולם  .
במקרים בהם לכפיפים חסרים המשאבים והכלים כדי להתמודד עם חברות מלאה בחברה יש לציידם
ביכולות כדי להתקדם. ברוח זו, 2003 ) Lopes and Theison) ו-2005 ) Hunt) מציעים גישה
לפיתוח המתמקדת בבניית היכולות האנושיות (capacity development)
10
, כדי לחזק יכולות
ונכסים קיימים: הון אנושי פרטי, המביא אדם למכסם את יכולותיו ולהשתמש בהם באסרטיביות; הון
חברתי לחיזוקה של החברה האזרחית; ותפקוד סביבתי בר- קיימא מקיף. סביבה במובן של מערכת
ערכית, משפטית, שניהולה מאופיין באחריותיות ביחס לניצול המשאבים וביחס למערך היחסים
בתהליך כולו   .
                                               
9
    ראו אמנת ארגון העבודה הבינלאומי מס'  169 בעניין זכויות העמים הילידים  –  The Convention
Concerning Indigenous and Tribal People in Independent Countries;
  http://www.unhchr.ch/html/menu3/b/62.htm
10
פיתוח יכולות (Capacity development) הוא מושג שהתפתח בשנות ה  80 - ונתפס כמושג משלים
לנושאים השולטים בחשיבה של פיתוח: בינוי, פיתוח וחיזוק מוסדיים, פיתוח המשאב האנושי וניהול הפיתוח.
בנוסף, פיתוח ארגוני, קיימות קהילתית כאסטרטגיה מקיפה לטווח רחוק ליצירת שינוי חברתי ( Lithous et al
1999  ).התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 21
בנקודה זו חשוב להאיר את הזווית ההפוכה, המקרה של מניעת הכרה. 1994 ) Taylor) מזהיר מפני
מצב כזה  . לטענתו, הוא עלול לגרום לשנאה עצמית בעקבות קריסת הסדר ההיררכי שהיה נהוג בעבר
כבסיס לכבוד במובן הדמוקרטי העכשווי  . באין הכרה נוצר מצב של דיכוי   .
ברצוננו לאמץ את הגישה הביקורתית שפיתחו 2008 ) Yiftachel, Goldhaber and Nuriel) ביחס
למודל של Fraser בהיבט המרחבי. הם טוענים כי חסרה אצלה התייחסות להיבט החומרי של אי
השוויון ולדיכוי ובהעדר חוקה חזקה עולה סכנה של  תיוג משפטי ופוליטי של שונות קיבוצית אשר
תגביר את מוחלשותה של הקבוצה. לפיכך, הם מציעים ליצור רצף של סוגי הכרה, אשר יבהירו
מושגים, כגון רב- תרבותיות, שוני, זהות ומגוון. סוגי ההכרה שפרטו הם: הכרה מאשרת, הכרה
אדישה והכרה עוינת. סוגים שאינם שלמים והם משתנים תמידית   :
• הכרה מאשרת  – עוסקת בזהות הקבוצה  , בצרכים  : החברתי-תרבותי, החומרי ובשאיפותיה.
היא נחלקת לשני סוגים: הכרה יחסית והכרה מועדפת המשקפות יחסי כוח פוליטיים. קיימת
סכנה שיחסים רב-תרבותיים ושילוב בין קבוצתי יגבירו את שוליותה של קבוצת המיעוט   .
• הכרה אדישה  – יחס פסיבי כלפי הקבוצה בתהליך המדיניות: אי הכרה פורמאלית בקבוצה
כבעלת צרכים ייחודיים. מצב כזה מוביל לשליטה ואפליה בהעדרן של קטגוריות ברורות לגביה.
כך נמנעת מהקבוצה היכולת להגדיר מטרות לגיטימיות   .
• הכרה עוינת  – המודעת לקיומה של הקבוצה המבנית כ"הפרעה" או "איום". הכרה כזו מובילה
לייצורם של מרחבים אפורים, פיתוח לא פורמאלי ומכאן  – לאנטגוניזם ולקיטוב   .
אנו מוסיפים את הקטגוריה הקיצונית של העדר הכרה המייצרת, לא פעם  , רצח- עם  , נישול ופירוק
החברה  , שעל פי רוב רווחה בעת הכיבוש והכרה מגוננת, קולוניאלית גם כן ונובעת מתוך התייחסות
אל הילידים כאל ילדים הדורשים חסות והשגחה. בנוסף, יל ווינו את ההיררכיה של הצדק בפירוט
הפרקטיקות הכלולות בכל קטגוריה (טבלה  1 עמ  ).7 ' מהאמור לעיל עולה  , כי בבסיס הסדר מרחבי
צודק יש לכלול הכרה במגוון על בסיס של שוויון הזדמנויות, כלב ליבו של הדיון במחקר זה   .
ד. הזכויות בקרקע כמדד מרכזי להכרה
המדיניות הקרקעית, או משטר המקרקעין מהווים תשתית למערכות הפוליטית והחברתית של
המדינה. במקרה של מדינת מתיישבים קולוניאלית, הוא מתמצה בדוקטרינה שנבחרה להסדרי
השליטה בקרקע, כגון הלאמת הקרקע מבלי להתחשב בקיומם של הילידים, העברת קרקעות
באמצעות כלים פורמליסטים של החוק והערמת/עקיפת מכשולים בירוקרטים, מיסוד אתני/אזרחי של
מערכות תכנון וחקיקה, הקצאות שוויוניות/מפלות, תקנות ופסיקות הנאכפות בדרך שונה/שווה על
קבוצת הרוב ועל קבוצת המיעוט. רשויות החוק מגינות על הזכויות של קבוצת הרוב בלבד, או על כלל
אזרחי המדינה אי; /אכיפת חוקים שנחקקו לשם הגנה על המיעוט או השבת אדמות שנגזלו   .
מטרת הדיון כאן היא לבדוק כיצד תפיסת קניין לאומית-אתנית יכולה להפוך בידי הקבוצה הדומיננטית
במדינה לכלי לניכוס אדמות, בכלל, ובעת התנגשותה בתפיסות קניין בתרבויות אחרות, בפרט  ?
ובהמשך, לעקוב אחר השינויים החלים בתפיסה לאורך זמן   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 22
הקולוניאליזם הציג את הילידים שנושלו מקרקעותיהם כאיום, כתת- תרבות וכ"פראים" ודימויים אלה
הכשירו את הקרקע להדרתם מהאומה וממשאביה. מכאן הבנת הקניין כזכות בקרב הקבוצה
השלטת, מהווה תשתית לחשבון מורכב ומדוקדק של אינטרסים בקרקע הנתמכים בתיאוריה
הפוליטית החבויה בדוקטרינת החז?קה (Gray & Gray 1998   ).
יש להבחין בין ריבונות לבין בעלות על הקרקע: הריבונות על טריטוריה קובעת מערכות של חוקים
המכוונות את הסמכות השלטונית ונובעות ממנו  . לעומת זאת הבעלות  , כקניין  , מתארת סוג של כוח על
משאבים, שכ כוח בהקשר החברתי מופעל על משאב בעל ערך בחברה. שימוש כזה במושג משקף
את מערך יחסי הכוח  , אך בעלות מבטאת גם אוטונומיה, זהות והגדרה עצמית ( רוטנשטרייך 1983,
. )6 תפיסת עולם קהילתנית מ מיפנ ה את ערך "האחריות החברתית  ," כמרכיב מכונן של זכות הקניין
ומניחה קשרי גומלין מתמשכים בין חברי הקהילה  , היוצרים מקור נורמטיבי של חובות כלפי בני אדם
הו ללו, מושפעים מרכושם (דגן, 2000). גישה כזו מקדמת שוויון מהותי בחברה ומקרבת את ההבנה
שהייחודיות המבדלת ?עם היא בסיס לתביעה להגדרה עצמית  , הקשורה הדוקות לטריטוריה ריבונית.
לפיכך  , ההסכמים הנערכים בין המדינה לקהילות ילידיות לקראת ממשל עצמי והגדרה עצמית הם
האמצעים להישרדות פיסית ופוליטית-תרבותית עבורו ( Tsotsi, 2001   ).
במובן הזה, זכות קניין בקרקע פירושה הצהרת ריבונות עליה, תהליך המלווה בתחושות ביטחון,
שייכות ושליטה  , היפוכם של רגשי ניכור, החלשה ותלות באחר (תחום ה-possession יותר מ–
ownership). התרבות הקולוניאלית, לעומת זאת  , דגלה בתפיסה הקניינית של אירופה
הקפיטליסטית. ההסתכלות מזווית של חוקי קניין אירופיים ברוחם של Vattel ו-Locke
11
נגדה את
התרבות הילידית, לא טרחה להבינה ולא כוננה מערכת יחסי קניין המקובלת על שני הצדדים. החוק
הבינלאומי של המאה ה  18- הקל על תהליך ההתרחבות של מדינות אירופה ונתן לגיטימציה לתפיסה
של "טרה נוליוס  –" אדמה שאינה שייכת לאיש  . בחלק ממדינות המתיישבים הוכרה בכל זאת
ריבונותם על הטריטוריה, אך לא בעלותם על הקרקע ( Short, 2003   .)
התביעה לזכות לאוטונומיה לעמים הילידים נתמכת בעליית המודעות לזכות זו ועיגונה בגופים
בינלאומיים. אי בהירותו של המושג היא יתרון, שכן היא מקנה גמישות לשם תאימות של התנאים
המשתנים בזמן- מרחב ( Loukacheva, 2005 . ) מושג האוטונומיה עלה מתוך התנגדות למצב התלות
שיצר הקולוניאליזם, הפוגע באורח החיים המסורתי ( Madisson, 2009   :)
It is more fundamentally about the sense of ownership and control people have over their
lives (Rowse 1992, 35)… The right to self-determination is ‘not a right to secession’ but rather
a ‘right to some form of autonomy within the Australian nation’ (ibid, 55).
זכות ההגדרה העצמית, טבועה במהותה וברוחה של האוטונומיה, והיא ליבת העיקרון המשפטי בחוק
הבין לאומי. עם השנים נוצרה הבנה שיש להגמיש את עקרון ההגדרה העצמית ואין להתעלם
ממשמעותו הנורמטיבית בהקשר של עמים ילידים. ההצהרה על כך באמנה של פורום העמים
הילידים מ-2007  , המציעה להכיר בזכותם של העמים הילידים לאוטונומיה, להגדרה עצמית פנימית,
                                               
11
"The people of Europe, too closely pent up at home, finding land of which the savages stood
in no particular need, and of which they made no actual and constant use, were lawfully
entitled to take possession of it, and settle, with colonies." Vattel (1758). “As much land as in
tills, plants, improves, cultivates and can use the product of, so much is his property” Locke,
quoted in Dorsett, 1998, 281. התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 23
לשימור מורשתם התרבותית, לטריטוריה, חינוך, שפה, לקניין תרבותי ולקיום ופיתוח של מערכות
( .   Castellino and Gilbert 2003). ) ילידיות וכלכליות חברתיות
הסכמים וחוזים  – לחוזה או הסכם מעמד חוקתי ומכאן חשיבותו העצומה להגדרת יחסי המדינה עם
העמים הילידים החיים בה. שילובן של זכויות הילידים בתוך העוצמה של המדינה, מעניק לגיטימציה
לקיומה של זהות ייחודית בטריטוריה  - כוח פוליטי  . יש כאן פוטנציאל חשוב ולייצ ר של יחסים חדשים
כל עוד הדחיקה ל"שמורות" מותירה סיכוי לדיון בהשבת אדמות ואוטונומיה פוליטית לאלה המשמרים
קשר מסורתי לאדמה  . ללא הסכם, ההצהרות המדיניות על פיוס ושינוי נותרות ברמה הרטורית,
עמומות ובלתי מחייבות ואינן מבשרות תיקון יעיל ועמוק של העוול (  ,Maddison, 2009; Taylor
2003   ).
אחת הדוגמאות לאי הבנת מערכת המשפט הילידית והדינאמיות שלה, היא הטענה לבעלות משותפת
בקרב כל העמים הילידים כחלק מתרבותם. רבים התומכים במתן זכויות מסורתיות בקרקע טוענים
שההשבה של הקרקע המלווה בהפרטתה נוגדת את המערכת הילידית והורסת את המרקם הקהילתי
המסורתי. מחקר מעמיק שערך 2001 ) Bobroff) מצביע על כך שהתפיסה שגויה לגבי האינדיאנים
באמריקה במאה ה . 19- לטענתו, ההתבוננות באופן זה על המערכת הקרקעית הילידית מקפיאה
מערכת דינאמית ומשתנה שיש בה מגוון צורות של בעלות, כולל קרקע פרטית. לפיכך, חשוב להקצות
את הקרקעות ולהשאיר לילידים את ההחלטה לגבי סוג הבעלות לפי צרכיהם   .
כאמור, הכלים ליצירת משטרי המקרקעין במדינות מתמקדים בעיקר בחקיקה, הסדרה מנהלית,
חוקות והחלטות משפטיות. החוק והמשפט מרכזיים לעיצובה של המדיניות הקרקעית  , אך לא פחות
מכך  , מדיניות התכנון והפיתוח, תיחום הגבולות המנהליים והזרמת הון מהווים חלק מרכזי בתהליך.
ךכ , שהפוליטי- מדיני והמשפטי הם שני נתיבים המתקיימים בתלות הדדית  , שלובים זה בזה  , והם
המייצרים את הנתיבים לקידום או הסגת העמים הילידים והפיוס בינם לבין המדינה   .
1. ההיבט המשפטי 
חוקרי חברה ומשפט שרויים בויכוח בדבר מידת היעילות והלגיטימציה של בתי המשפט ליצור תפנית
במדיניות
12
. 1998 ) Schultz) מעלה את האפשרות שמשפט הוא "תקווה חלולה" ואילו  & Dear
1989 ) Wolch) רואים בהביטוס המשפטי את אחת הפרקטיקות החברתיות ארוכות הטווח והעמוקות
המעצבות את חיי היומיום, כחלק מהמבנים בתוכם יוצרים הסוכנים את נופי המדינה   .
חשוב לענייננו, כי השיח המשפטי הוא פרקטיקה חברתית- פוליטית תלוית גיאוגרפיה והיסטוריה. הוא
לא רק משפיע, כי אם גם מושפע מן השיח הציבורי המשקף הלכי רוח בחברה ומבנה אותם כתרבות
המתהווה והמקודמת על בסיס אתני, דתי, בטחוני, כמו גם דמוקרטי וליברלי. כן יש לזכור, כי גם אם
המשפט הוא תגובתי באופיו, הוא דיכוטומי ומורכב, בכוחו גם לשנות היררכיות ומשמעויות. המשפט
מחנך להגמוניה ומנרמל אותה, אך גם בוחן את גבולותיה ומצוי במתח המתמיד והדינאמי שבין ערכי
צדק ושוויון לבין האידיאולוגיה ההגמונית  -  אמצעי למימוש ההגמוניה וגם שדה התנגדות לה. שכן, גם
הקבוצה המודרת בחברה מנסה להיכלל בהליך המשפטי והיא הופכת את בית המשפט לזירת
                                               
12
ראה דיון בנושא אצל 761-2 ,2005 ) Steinman  ).התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 24
התקוממות וכלי לניגוח ולזעקת אפלייתה (שפרינצק Hirsch and Lazarus-Black 1994 ;1987   ).
עם זאת, במקרים רבים הפסיקות אינן רואות את קבוצת המיעוט אל מול עיניהן בעת הדיון הודות
לכיווניו ומאפייניו של שיח משפט, היוצר ומשעתק תרבות ונורמות אתנוצנטריות. האפליה נוכחת
בתודעתם של כותבי הטקסט, אבל נעלמת בין שורותיו, ומופיעה שנית ביישום היומיומי והמעשי שלו
 .(   Merry 1991; 2000 ,זרייק)
הוויכוח על מידת השפעתם של החוק והמשפט מוביל את החוקרים לבדיקתן של אסטרטגיות
ופרקטיקות המשמשים את העמים הילידים במאבקם להכרה בריבונותם. 2005 ) Steinman) טוען,
שהחוק והמשפט והמודעות להם בציבור  , הם קרש קפיצה להשגת יעדים בידיה של מנהיגות יזמית
המגייסת את הבסיס המשפטי כדי לפתח לגיטימציה ומהלכים חוץ משפטיים. לחוק או לפסיקה
תהודה בינלאומית, לא פעם  , המסייעת גם היא למאבק "מלמטה" לקראת השגת שינוי חברתי. כלומר,
הפסיקות והחוקים המכוננים מהווים תשתית ונקודת מוצא למאבק "מלמטה" שבהמשך מתנתק
מהזירה המשפטית וגולש לזירה המוסדית של יחסים בין שתי ממשלות. יוצא  , שהזירות השונות  –
המשפטית, הפוליטית, התכנונית  - שלובות זו בזו במאבק על הזכויות הילידיות בקרקע    .
2. ההיבט הפוליטי-מדיני 
המדיניות הקרקעית מבוטאת באמצעות תכנון, מפעלי פיתוח, הקצאת משאבים, כיווני זרימת ההון,
תיחום מנהלי ( Yiftachel, 1992  ) וממשל מקומי. החלטות הקובעות מדיניות זו וביצועה נתונות בידי
מוסדות השלטון, כגון הפרלמנט, וועדת  , שרים  , או ממשל מקומי ומוסדות העוסקים בניהול הקרקע.
בהמשך, עם התפתחות המדיניות בתחום, מוקמים גופים ילידיים שינהלו את יישומה של המדיניות
הקרקעית. בעיה נוצרת כשפסיקה משפטית יוצרת מפנה לקראת דמוקרטיזציה, אך היישום המעשי
שלה מאבד את "רוח הדברים" כשהוא מתורגם לחוקים, הסדרים וקביעת הסמכויות של הגופים
המייצגים. המאבקים של בעלי העניין השונים מנתבים את התהליך תוך נסיגה והתקדמות בדרך לא
עקבית לפי שקול הכוחות המכונן אותם   .
תכנון ופיתוח 
Effective planning is crucial for (i) protecting indigenous interests by engaging the planning
activities of the state, (ii) the successful acquisition of lands through legal land claim
processes, and (iii) helping indigenous communities achieve their goals by implementing
effective community-based planning processes (Lane, 2006, 385).
התכנון מהווה את צירו המרכזי של הפיתוח ויכולתם של העמים הילידים ליטול בו חלק מצביעה על
עשייה ועל רצינות מוסדית (2002 ) Lane and Cowell .(Gow, 1999) טוענים ששלושה גורמים
מסבירים את תהליך ההפיכה של אוכלוסיית ילידים לשוליים באמצעות תכנון ומתכננים . 1: כוחם של
רעיונות הקדמה האירופים כחלק משיח ופרקטיקה של תכנון נוטה להדיר את זוויות הראייה הילידיות
בתכנון ובתהליכי קבלת החלטות . 2. יחסי הגומלין בין הגורמים הפוליטיים, תרבותיים, כלכליים
וגיאוגרפיים מכשילים ואף מונעים השתתפות ילידית יעילה בתהליך הפוליטי המגדיר שימושי קרקע
ומשאבים . 3. אפיסטמולוגית התכנון הדומיננטית, התחומה בפרדיגמה הרציונאלית. הנוטה להסיט
פרספקטיבות ילידיות לשוליים, ומונעת " דרכי ידע אחרות  " שניתן לשלבן בהחלטות תכנון   .
"Managing our  -  כ התכנון את (Sandercock, 2000, 13 :בתוך ,3  1997 ) Healey של הגדרתההתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 25
"co-existence in shared space, הולמת גישה זו. לקבוצות שונות, טוענת Sandercock  , ישנן
תביעות שונות מהמרחב בו הן חיות. הפוליטיקה של השוני היא גם הפוליטיקה של ההכרה
התרבותית כמאבק על הזכות לשונות. הזכות להשמיע קול בקבלת החלטות משפיעה על קבוצות
מיעוט שונות ועל עיצובו של מרחב המחיה שלהם   .
עם זאת, מזהיר 2005 ) Peters) מפני הסכנה הטמונה בתכנון משתף, בעיקר בערים. תכנון כזה
מעניק עוצמה לקבוצות חזקות בחברה ואז, נשקפת סכנת הדרה של קבוצות מיעוט או תהליך קבלת
החלטות של NIMBY
13
. Peters מדגיש את החשיבות של זכויות ההגדרה העצמית והממשל העצמי
בעת התכנון, גם בערים מעורבות. רק הכרה בשוליות החברתית-כלכלית- תרבותית של העמים
הילידים והתכוונות לקבוצה הייחודית בקרב העמים הילידים וצרכיה, כזו שתיקח בחשבון הן את
השונות בתוכם והן את השוני בין צורות ואזורי היישוב השונים, תתכונן התבוננות תכנונית מחודשת.
לשם כך, על הממשל המקומי לשנות את תפיסות הציבור בקשר שבין היחסים בין התרבויות
האבוריג'יניות לבין חיי העיר, יש לבדוק את מידת ההלימה של הנהלים וליצור נראות שלהם בנוף   .
בהקשר זה עולה ההיבט החברתי של ההצמחה "מלמטה (, " גרדוס, 11(,  ,1988 כחלק אינטגראלי
של האזרחות  -  המעורבות בתכנון (Fenster, 1997)  . הכרה בייחוד ובשוני של הקבוצה, מחד,
והוצאתה מן הבידוד וההפרדה בהם היא נתונה, מאידך, הם המפתח להעצמתה (סדן, 1997  ). שכן,
מן הנמנע לחמוק מנרטיב העל של הפיתוח במדינות הלאום, אך במסגרתו מנסים הארגונים השונים,
כולל ארגוני העמים הילידים, לשמר את תהליך התכנון "מלמטה . " כלומר, הכרחית ראייה המשלבת
את כל צרכי האזור והיבטיו מתוך תפיסה, שחולשתו של אזור אחד או תחום אחד מחלישים את כל
השאר ( Gow 1997; IDB 1999; Taylor, 2003; Wolfe-Keddie 1996   ).
רבים מהחוקרים
14
, טוענים בהקשר זה, כי בלא הכללת הידע הילידי, הבנה וכבוד בעת הסיוע לכינונה
של סביבה התומכת בגישה של קבלת החלטות משתפת בפיתוח, נדון תהליך השבת הצדק ותיקון
העוול לעמים הילידים לכישלון. לדידם, מושג המפתח הוא 'זהות תרבותית', כשהתרבות מובנת
במשמעותה הרחבה ביותר וחובקת את מערכות הידע המקומי, הטכנולוגיה, ערכים, מסורות ואמונות
המגבשים קבוצה. ההתבוננות בתרבות בהקשר זה, היא במובן הדינאמי, משתנה ובין תחומי, שחלקו
מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות. הכללת ארגונים ילידיים על בסיס תפיסה זו מקל ומעלה את סיכויי
ההצלחה של התהליך   .
ה. מגמות בהכרה העכשווית בעמים הילידים 
מאז שנות ה  80- החל עולה העניין המחקרי במערכות ידע של העמים הילידים ושל ארגונים מקומיים
היכולים לתרום לניהול עצמי ולשיפור בר-קיימא בתנאי חייהם של אוכלוסיות (Uphoff 1996). כיוון זה
הוביל את ההתארגנות הבינלאומית לשיאה בספטמבר 2007 םע קבלת ההצהרה של עצרת האומות
המאוחדות בזכות ההגנה של העמים הילידים. ההצהרה התקבלה לאחר תהליך שהתפתח במשך
כעשרים וחמש שנים כדי לעגן את זכויות הקבוצות הילידות ולהגן על אדמותיהם, משאביהם
                                               
13
NIMBY – not in my back yars, שפירושו, הרחקת מטרדים על ידי הקבוצות החזקות בחברה   .
14
Warren et al, 1995 ;Sheehan, 2009; Peters, 2005 ; Lane, 2006 ;Aguis et al , 2003 :ביניהםהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 26
ותרבויותיהם. אמנה זו אינה מחייבת בצורה גורפת את החברות באו"ם, אך היא מציבה נורמות
ברורות המתוות את התייחסות לעמים הילידים   . 
המדיניות כלפי העמים הילידים היא, אם כן, דינאמית ולא לינארית. התפניות חללו בדרך כלל בבתי
המשפט, אך נשענו על מגמות משתנות בשיח הציבורי והפוליטי. התגבשותה של גישה חדשה צומחת
מתוך ויכוחים עזים בין קבוצות העניין השונות. עיגון הזכויות הקיבוציות של העמים הילידים בקרקע
נעשה במגוון של הסדרים. ישנן מדינות המכוננות את יחסיהן עם העמים הילידים על בסיס הסכמים
וחוזים. הסכם יכול להיות נקודתי ולהוות חוליה אחת בתהליך הפיוס. אפשרות אחרת, היא בחירה
בדרך המשפטית של "כתב זכויות" הקיימת בארה"ב, בניו זילנד ובקנדה. צעדים נוספים לקראת
הכרה עמוקה, הם שילוב החוק הנוהג  , הילידי  , בחוק המקובל או האזרחי, הכרה בבעלות שיתופית על
קרקע, הקצאות קרקע כפיצוי וחקיקה המעניקה זכויות שונות בקרקע, תוך הודאה בשגיאות העבר
ובקשת סליחה. מגוון זה יבוא לידי ביטוי במחקר ההשוואתי שלהלן   .
  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 27
4 .מחקר השוואתי  : אוסטרליה, קנדה וברזיל 
כדי לחשוף ולפרש את מנגנוני המדיניות הקרקעית והפרקטיקות שנוקטת ישראל ביחסיה עם הערבים
הבדווים בנגב, בחרנו לבסס תהליך מחקרי זה על ההכללות שיעלו מהשוואה בין שלוש מדינות
מתיישבים הנמצאות בדרגות שונות של תהליכי הכרה בזכויותיהם של העמים הילידים החיים בתוכם   .
בכל פרק העוסק באחת מהמדינות, אוסטרליה, קנדה וברזיל נכללים: רקע היסטורי-גיאוגרפי שיסקור
את היווצרותה של חברת המתיישבים ואת טיב היחסים בין המייסדים לבין הילידים והתפתחותם;
המדיניות הקרקעית היא הנושא המרכזי והוא נחלק לנתיב המשפטי ולנתיב הפוליטי, הכולל החלטות
ממשל, תכנון ומבנה פוליטי שהוקם לעמים הילידים, כגון טריבונל או גוף ייחודי המטפל בנושאי
הקרקע הקשורים בתביעותיהם; עיקרו של הסיכום הוא ניתוח ממצאי במדיניות בצורת הטבלה
המשייכת פרקטיקות ואסטרטגיות לסוגי הכרה המזהים את סוג המשטר  . חשוב לחזור ולהדגיש את
המלאכותיות של הפרדה בין הצד המשפטי לבין זה הפוליטי ולכן היא אינה מדויקת, כיוון שהתהליכים
שלובים זה בזה. ובכל זאת, חשוב היה לדעתנו, להאיר את ההדגשים של כל נתיב בנפרד, כדי לבחון
אילו כלים שמשו את המדינה מצד אחד, ואת הילידים, מן הצד השני, בניהולו של המאבק על הזכויות
המסורתיות בקרקע   .
א  . אוסטרליה   
אוסטרליה קבלה את עצמאותה ב- 1901 ומאז היא חברה בחבר העמים הבריטי ומלכת בריטניה
מיוצגת בה על ידי מושל כללי. באוסטרליה מתקיים מבנה של פדרציה בת שש מדינות ושתי
 Australian Capital Territory, New South Wales, Northern Territory,  :טריטוריות
תהליך .Queensland, South Australia, Tasmania, Victoria, Western Australia
ההתיישבות של האדם הלבן בה החל עם גילויה על ידי רב החובל קוק ב  - 1770. באוסטרליה כיום
22.4 מיליון תושבים  , מהם כ-470,000, אבוריג'ינים  - %2.1 מאוכלוסייתה. התפרוסת באוסטרליה
עדיין משקפת משהו מאורחות החיים של הילידים. בעוד  %90 מאוכלוסיית אוסטרליה מרוכזת לאורך
החופים המזרחי והדרום מערבי, על פני %2.6 מן השטח, %90 מן האבוריג'ינים יושבים על פני %25
 .(   Australian Bureau of Statistics, 2010; Foster & Stockley, 1988) היבשת משטח
רקע היסטורי- גיאוגרפי 
חברת המייסדים האנגלו-קלטית החלה את השתלטותה על יבשת אוסטרליה ב- 1778 והתנחלה בה,
תוך נישול הילידים האבוריג'ינים מאדמתם, דחיקתם לשמורות והשמדתם. עד לבוא המתיישבים
האירופים מעריכים כי חיו 300,000 ל-700,000 ילידים ביבשת מתוכם הושמדו %90  . מאז המאות
ה  18 - וה  19 - עברה אוסטרליה כברת דרך ארוכה במתן זכויות אזרח לאבוריג'ינים, שביטויה החוקי
עם קבלת העצמאות ב  - 1902  , הסיג חלק מהמדינות בפדרציה מסטאטוס של אזרחות מלאה. אז
נשללה האזרחות מהאבוריג' םיני , ו ברק שנות ה-60-70 של המאה ה  20- החל מפנה עם חקיקת חוק
האזרחות וחוק האפליה הגזעית ( Foster & Stockley, 1988    .)התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 28
היחס של חברת המייסדים הלבנה לאבוריג'ינים במאות ה- 18-19 היה כאל יצורים שהם חלק
מהטבע, על סף החיה. יחס זה התחלף בשנות ה-30-60 של המאה ה  20- בשיח מוגזע המבטא
עליונות לבנה השואפת להטמיע את האבוריג'ינים בתוכה. רק משנות ה  70- החל השיח להשתנות
לקראת מתן זכויות, אי הפלייה והכרה בישות נפרדת ( Moran, 1999; 2005   ).
בשנות ה  70 - וה  80 - של המאה ה  20- עברה אוסטרליה רפורמה בתחומים אחדים ביניהם גם
מערכת המשפט, שביטאה שאיפות לרב- תרבותיות. הנושאים העיקריים בהם עסק החוק נגעו לסיוע
משפטי, ולאבוריג'ינים ניתן סיוע מיוחד; חקיקה נגד אפליה; חקיקה בתחום זכויות אדם; וחוקי
משפחה. הרפורמה דנה בצורך לקחת בחשבון את התרבות משעולות שאלות של אתניות בבית
המשפט או במשטרה; חינוך לרב- תרבותיות במסגרת לימודי משפטים; ולימוד הזכויות המשפטיות
בקרב קבוצות אתניות (Foster & Stockley 1988)   .
ב  - 1972 נבחר לראשונה שר לענייני אבוריג'ינים. כלומר, אישור לכך שהם מהווים עניין לאומי והם
מנושלים, מנוכרים וראויים ליחס מפצה. בעקבות זאת, הועברו סמכויות החקיקה בענייניהם לפדרציה
האוסטרלית בשנת 1973 וההחלטות על קבלת אזרחות מלאה קבלו תוקפן בשתי רמות הממשל.
הלחצים מחוץ, התגברות המחאה האבוריג'ינית והצטרפות לפורומים בינלאומיים הקוראים לחקיקה
שווה לזו של קנדה וניו-זילנד, הובילו לחקיקת "חוק האפליה הגזעית"
15
Racial Discrimination
Act 1975 והוא חייב את אוסטרליה לבטל כל חוק מפלה הקיים בה. ב-1980 חוקקה הפדרציה
Aboriginal Development Commission for Capital Funds to  -  להקמת חוק האוסטרלית
Assist Aborigines. על אף זאת, המחלקה לענייני האבוריג'ינים טענה שהפדרציה לא עונה לציפיות
והמדינות נעו באיטיות. האבוריג'ינים זכו אמנם להכרה במישור הפוליטי, אך מצבם החמיר   .
במסגרת הרפורמה הושגו שלושה הישגים מרכזיים: איסור אפליה, הכרה חוקית בזכויות על הקרקע
ובסיוע לקידום הגדרה עצמית אבוריג'ינית. ניכר מעבר מהכרה בשוויון אזרחי להכרה בשוויון אתני
ובעוול ותוצאותיו (תהליך של צדק מעברי). אך הפחד מאובדן ההגמוניה האנגלו- קלטית ביסס מדיניות
פורמאלית ורטוריקה ללא המהות ודילק ם של שוויון וצדק  . אוסטרליה המשיכה במדיניות הגזענית
 .(   Webber 1995; Mercer 1997)
עד למקרה מאבו (עמ' ) 31 דובר על חוזה שיחתם בין הממשל לאבוריג'ינים וב-1979 הוקמה לשם
כך ועדה. ב  - 1982 וועדת הסנט המליצה על תיקון בחוקה שיעניק לחבר הלאומים כוח להיכנס
להסכם עם האבוריג'ינים. גם ראש הממשלה הוואק תמך ברעיון החוזה עד לחגיגות המאתיים ב  -
1989  . המוסדות התבססו על לגיטימציה הולכת ומתרחבת לשינוי המדיניות בחברה האוסטרלית.
אחת הסיבות היא המצב אליו הגיעו קהילות הילידים: עוני, אלכוהוליזם, חוסר שירותים בסיסיים
ומחלות, המערערים את אמונותיה של החברה האוסטרלית בעצמה. לכן במקביל, הוליד מצבם
הקשה של האבוריג'ינים ב- 1990 את התוכנית הממשלתית ל"עשור הפיוס . " נוסדה מועצה לפיוס עם
האבוריג' ניםי , ב- 1991 ולה משימה בת עשור לקדם הבנה בין האבוריג'ינים ללבנים, אלא שלאחר
מקרה מאבו חל מפנה שגנז את רעיון החוזה והצריך חשיבה מחודשת ומפורטת בכפוף לרוח
הפסיקה השונה מכל קודמותיה (Mercer 1997; Levy 2000   ).
                                               
15
החוק הבינלאומי בנושא זה נחקק עשור קודם לכן   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 29
רעיון הפיוס מעוגן בחוק ויעדיו התמקדו בחינוך, אחריותיות ממשלתית, חקיקה, גוף שיממש את
המדיניות למען קיום הפיוס, קידום ההכרה באבוריג'ינים והקטנת הפערים שנוצרו (  Reconciliation
Australia, 2002 . ) הממשל הפדראלי פיגר אחר המדינות החברות בו ורק בסוף 1999 הביע ראש
הממשלה הווארד חרטה על המעשים, אך ללא הבעת צער. כמו-כן, הוא נכשל בתשלום הפיצויים,
בהכרה בהפרת זכויות אדם והתנצלות ובהבטחה לאי הישנותם של המעשים (Buti, 2000). יוצא,
שהייתה זו מסכה של לאומיות שהסוותה את התקיימותה של מדינת המתיישבים תחת דה קולוניזציה
אמיתית (Moran, 1999). הניסוח שהפך לחלק בלתי נפרד מהשיח בנושא עסק ב-  one nation”
של זה סוג  . (Moran, 1999, quoted in Short, 2003, 7) and one state, in one territory”
גישה, בעוד האבוריג'ינים מדברים על שייכות לאומות אבוריג'יניות (Reynolds, 1996 , ) לא הוביל
לפיוס המקווה   .
בסוף 1999 הצביע העם האוסטרלי על שינוי חוקתי בנוגע לשתי שאלות: האם להפוך לרפובליקה?
האם לכתוב מבוא חדש ובו פסקה המתייחסת ל"אומות הראשונות ? " הרוח החיה של יוזמה זו היה
סנטור ריג'וויי, הנציג האבוריג'יני היחידי בפרלמנט אלא שהויכוח סביב ההצעה הותיר אותה חסרת
משמעות והתקווה לפיוס מלא נכזבה פעם נוספת. אירוע זה חשף את היחס המטעה והאנטגוניסטי
לילידים בממשל (de Costa, 2000   ).
בשנים האחרונות עולה ומתחזק שיח "החזון הירוק  " אל מול שיח הפיתוח למען צמיחה כלכלית. הרצון
לשמר נכסי נוף ייחודיים שהתפתח בשנות ה  70- העמיד יתרונות לא חומריים של הרמוניה עם הטבע
ופיתוח בר קיימא, מתוך ראייה מוסרית של יחסי אדם- סובב. תנועה גלובלית זו החדירה את המדיניות
הירוקה אל כל רמות הממשל. המאבקים לשימור כוללים אתרים אבוריג'יניים ומעמיקים את ההבנה
בתרבות האבוריג'ינית. המושגים של "פיתוח אקולוגי בר קיימא  " ו"שימוש נבון במשאבים , " מספקים
מצע משותף לשתי החברות באוסטרליה (  Frawley 1999 . ) ניתן לומר שאוסטרליה עברה ביובל
האחרון תהליכי דמוקרטיזציה, אך חברת המתיישבים האתנוקרטית ממשיכה לרבד את החברה
לאורך הציר האתני: מתיישבים, מהגרים וילידים   .
מסמך ביקורת שפרסם הארגון הילידי הנבחר Aboriginal and Torres Strait Islander  ) ATSIC
NTR, 2003 ()19 , Commission) מבטאים את הפער הקיים עדין במדיניות   :
• The right to self-determination based on inherent rights and the laws, traditions and
cultures of the Indigenous peoples of Australia is central to the development of ATSIC as
an organisation. 
• Aboriginal and Torres Strait Islander peoples should be able to engage with
governments on the basis of equality and mutual respect about policies and programs
affecting them.
• The goal of sustainable and equitable outcomes for Aboriginal and Torres Strait
Islander peoples in respect of economic, social and cultural rights is a major priority in
achieving social justice.
• Flexibility of ATSIC structures and processes is important in order to reflect and
represent the full diversity of Indigenous cultures and situations in Australia, whether at
family, clan, community, and language group or nation level.
• The rights of traditional owners and native title holders need to be protected through
negotiated agreements regarding new regional structures, developments and plans. התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 30
למעשה, המדיניות של האבוריג'ינים בכל תחומי החיים עטופה בתפיסה אידיאולוגית רחבה של
"מולדת  " ועשיית צדק לאור מושג ילידי זה. האבוריג'ינים חותרים לכינון מולדת על מוסדותיה
ותפקודיה  , אך בעיקר במובן הטריטוריאלי המסורתי של שייכות לקרקע ולמקום: זכות הבעלות על
הקרקע, שימור האתרים המקודשים המצויים בטריטוריה, אופיים של היישובים, שימור המיקומים
והתנגדות לכל דחיקה מרחבית נוספת, ושמירה על מסגרת השייכות השבטית ( Head, 2000 . )
בעשור האחרון נראה, שהממשל האוסטרלי משתדל לפגוש תפיסה זו בתוכניות להעצמה ילידית. 
אם עד 2005 הייתה זו מדיניות לא פורמאלית בחסות הרטוריקה של הפיוס, הרי שמאז ועד 2007
התפתחה מדיניות פטרנליסטית וזו הפכה לאחר מכן, למדיניות מטמיעה. השר לענייני אבוריג'ינים
הוביל בחסות ראש הממשלה דאז, הווארד ", מדיניות חרום" כנגד השכרות והאלימות במשפחה
בקרב האבוריג'ינים. מדיניות זו נאכפה בטריטוריה הצפונית על ידי המשטרה והצבא על סמך סעיף
"הערכות מיוחדות" בחוק נגד אפליה. במקביל, בוטלה תכנית לפיתוח תעסוקה קהילתית שתוכננה
לשנת 2008. גם בערים הפכה מדיניות הרווחה אמצעי "רך" לשליטה, המרחיקה אפשרות לצמיחה
של אוטונומיה. יוצא, שמדיניות ההגדרה העצמית היא בבחינת ארגון ומנהל שהפרקטיקות חיסלו את
מהותו (Maddison, 2009   ).
במקביל לתהליך האיטי של הכללת הילידים במוסד האזרחות האוסטרלי, חלו התפתחויות לשינוי
המדיניות בתחומי הרווחה, הבריאות והחינוך מהגנה בראשית המאה ה , 20- להטמעה בשנות ה  30-
עד שנות ה , 50- לשילוב עד שנות ה  70- ולהכללה מתרחבת מאז ואילך. עם זאת, המצב העלה
היבטים ביקורתיים: התלות שיוצרת מדיניות כזו, בעיקר במקומות מרוחקים ממקורות תעסוקה;
ושיברור, כפילות וחפיפה של תוכניות המובילים לחוסר יעילות, מאבקי כוח בין המשרדים השונים,
העדר כתובת ברורה לאבוריג'ינים ומניפולציות מצדם, והופכים לתחליף לטיפול הממשלתי המתחייב   .
אוסטרליה חתומה על חוזים לשמירת זכויות אדם במסגרת ומנגנונים בינלאומיים מפקים על חוקיה
בהתייחס לאוכלוסייה הלא-לבנה. בחוק הביתי שלה משולבים מספר חוזים שהוצאו לפועל באמצעות
חקיקה. לאחרונה, עלו לסדר היום נושאי זכות ההגדרה העצמית לילידים והפרדיגמה של הרלטיביזם
התרבותי, כנושא לדיון בקרב החוקרים ומערכת המשפט, גם באוסטרליה עצמה. עם זאת  , כפי
שהראתה הסקירה שלעיל, האבוריג'ינים נתפסים עדיין כ"בעיה" למדינה המודרנית "הלבנה" ובינם
לבין הישות הפוליטית קיימים עימותים בעיקר בתחום הזכויות בקרקע וזכות ההגדרה העצמית   , כפי
שיפרט הפרק הבא ( Foster & Stockley 1988; Mercer 1993; 1997; Moran, 2005   ).
המדיניות הקרקעית 
השיח בתחום הקרקעי-טריטוריאלי מעלה מושגים תלויי תרבות וזמן המתנגשים ביניהם. ערכה
הקנייני של הקרקע מול ערכה הקולקטיבי הרוחני-דתי באופיו; המשמעות של מולדת וריבונות אל מול
המשמעות של קניין; היותה משאב לפיתוח וניצול אל מול חיים בהרמוניה עם הטבע. כל אלה
משתתפים בשיח הזכויות הילידיות באופן מורכב וקשה, לעתים  , לפתרון   .
  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 31
ההיבט המשפטי 
מערכת המשפט באוסטרליה תרמה לכינונם של מנגנוני שליטה קולוניאליסטים, שהיוו חלק ממודעות
הציבור ויסוד רווח ומובן מאליו. דחיקת האבוריג'ינים נשענה על יחסם ותפיסותיהם של המתיישבים,
אך בתי המשפט והכיוון שהתוו לחוק המקובל העניקו לתהליך גושפנקה חוקית. מוסד זה סייע
לשעתוק היחסים החברתיים המכלכלים את ההגמוניה האנגלו- קלטית, בעיקר מן הזווית האתנית
המשפט בית נקט ,  בהמשך אך ( , Foster & Stockley 1988; Chesterman & Galligan 1997)
העליון בתפקיד פוליטי רב חשיבות ונתן לקולו של האחר להישמע, הייתה למפנה רב החשיבות ביחס
לעמים הילידים בשנות ה . 90- הפסיקה בעתירת מאבו ב- 1992, שהכירה לראשונה בקדמות הבעלות
האבוריג'ינית על הקרקע על פני זו של האדם הלבן, היא תוצאה של ביקורת שיפוטית מפנית
בהיסטוריה של אוסטרליה, היא החליפה תפיסה משפטית בת מאה וחמישים שנה   .
הבריטים תבעו ריבונות על אוסטרליה בתוקף הטיעון להיותה תגליתם ורק מעטים העלו את זכויות
הבעלות על הקרקע בנסיבות אלו.
16
ה-Privy Council, בית המשפט הבריטי הגבוה לערעורים אישר
ב  - 1889 את תפיסת "terra nullius  " שרווחה באוסטרליה. הבעלות המסורתית שהתקיימה עד
1788
17
נמחקה מן המפה והארץ נכבשה באמצעות "גילוי  " פנים הארץ והתיישבות. הכתר הבריטי
הפך לבעל זכות מלאה בקרקע והזכויות של הילידים לא שרדו, אלא אם כן, הוכרו בחוק. תכניהם של
חוקי הקרקעות התפתחו בהתאם לצרכים ולקונפליקטים בחברת מתיישבים קפיטליסטית    .
הדוקטרינה של השופט בלקבורן מ-1971 ופסקי דין מאוחרים יותר ביססו שלוש הנחות שלובות:
המשפט המקובל, בעת יישומו בקולוניות כלל דוקטרינות של בעלות עליונה, פררוגטיבה של הכתר . 2.
לא היו בעלים אחרים למקרקעין בזמן ההתיישבות . 3. כתוצאה משני הסעיפים הללו, כל השטחים
בקולוניות הפכו לרכוש הכתר לטובת "העם ( " Tehan, 1997; Bhuta, 1998 ,) בניגוד לפרשנות ברוב
מקרי הביקורת השיפוטית (case law), שהצטברו מראשית המאה ה  ,19 - וכך נמנעה ההכרה בזכות
הילידית על קרקע עד לפסיקת מאבו   .
החקיקה במדינות התפתחה החל משנות השבעים והעבירה לאבוריג'ינים בחכירה שטחי ארץ
גדולים, כינון של נאמנות על האדמות, וצורות שונות של בעלות וניהול  . התהליך קרה אומנם באיחור
והיה איטי, אך החקיקה מעידה על תהליכי דמוקרטיזציה שניתן להם ביטוי מרחבי. במקביל, מורגשת
עלייה בכוחו של הממשל הפדראלי שחוקי המדינות ופסיקותיהם כפופים לחוקתו. המדינות פירשו
מצב זה כהתערבות בענייניהן הפנימיים (Evans 1985b,730, in: Mercer 1987, 191)   .
 
                                               
16
המשלחת הבריטית הגיעה ל-NSW אך תבעה ריבונות על אוסטרליה כולה בשנים 1788-1829, כדי
שמדינות אירופיות אחרות לא תתבענה חלקים מן היבשת החדשה. אך תביעת בעלות היא דבר שונה, התהליך
היה מנוגד לחוק הבינלאומי של אותם ימים שפסק כי הגילוי לכשעצמו אינו אקט של בעלות, אלא אם הארץ
אינה בבעלות קודמת ( Reynolds 1987, 11   ).
17
זאת, למרות הוראות הכתר לקוק לפני צאתו למסע, שאם הארץ מיושבת יש להגיע להסכמה עם המתיישבים
כדי לקבל או לרכוש קרקע (Reynolds, 1987)   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 32
מקרה מאבו נגד קווינסלנד
18
  
תפקידו של בית המשפט העליון באוסטרליה הוא בעל חשיבות פוליטית רבה בהתפתחות הפדרליזם
האוסטרלי והוא שיצר את התפנית ההיסטורית בניסיון לבטל את הפגם במערכת החוק בנושא
הסדרת זכויות הקרקע לעמים ילידים  . הייתה זו פסיקה תקדימית של בית המשפט הגבוה האוסטרלי
בעניין מאבו נגד מדינת קווינסלאנד (1992). פסיקה זו הגיעה לאחר מספר עשורים של מאבקים
שונים לצדק מעברי באוסטרליה ובקרב מדינות במצב דומה. הפסיקה האוסטרלית הסתמכה על הדין
הבינלאומי ועל האמנות עליהן חתומה אוסטרליה כדי לשנות את הדין הקרקעי ששרר במדינה זו
( . Butt et al, 2001; Howitt, 1998; Pearson, 2004 ) שנה מאתיים במשך
משפט מאבו עלה ב-1979 כש- QLD צרפה את איי מוריי אליה תוך התייחסות לקרקע כאל שטר קניין
המופקד בקרן נאמנות (deed of grant in trust). האבוריג'ינים טענו, שהגדרה זו אינה מתאימה
למצבם המהווה מקרה של ישיבה רצופה על הקרקע מאז ומעולם והיא לא בהתבטלה מפני ריבונות
הכתר. בנוסף, רוחו של שטר קניין מנוגדת לרוח חוק האפליה הגזעית, 1975 של הפדרציה. על סמך
כך, הילידים עתרו לבית המשפט העליון, נגד קווינסלנד ונגד הפדרציה   .
פסיקת מאבו שינתה את דוקטרינת terra nullius  . הפסיקה הכירה בקניין מסורתי- ילידי (  native
title) המבוסס על רציפות תרבותית וקהילתית המלווה בהחזקה רצופה של החברה המסורתית
בקרקע, גם ללא מסמכי בעלות כתובים.  הגדרת "בעלות מסורתית-ילידית  " יצרה סוג קניין חדש,
החלש יותר מבעלות פרטית בקרקע, כיוון שהוא קהילתי, וקיימים סייגים על תהליך מסחורו ומכירתו.
הבעלות הילידית מתקיימת כל עוד לא התבצעה פעולה ממשלתית המבטלת אותה  . לפיכך  ,
2004 ) Pearson) המגדיר את הפסיקה כהצהרת הכרה, מצביע על הבעיה העולה מסעיף הסתייגות
בפסיקה, המבוטא במושג extinguishment. לדידו, המשמעות היא  – ביטול ההכרה. בנוסף, חוק
מאבו לא משווה את אוסטרליה למדינות כתר אחרות משום הסתמכות כמעט בלעדית על החוק
המקובל, בעוד שיש המשלבות לתוכו את החוק הנוהג (Levy, 2000)   .
חוקים ותיקונים המעגנים את הזכויות הילידיות בקרקע הפכו להכרח לאחר החלטת מאבו. החשוב
שבהם הוא: (Native Title Act 1993 (Cth שבא לספק דרך ונוהל להגן על הזכויות הילידיות 
בקרקע ברמה המעשית . 1: לספק הגנה לבעלות ילידית על הקרקע; . 2 לכונן דרכים בהן ניתן יהיה
לנהל עסקות עתידיות שישפיעו על בעלות ילידית על הקרקע ולקבוע סטנדרטים לעסקאות אילו; . 3
לכונן מנגנון שיגדיר תביעות בעלות ילידית על הקרקע; . 4 לספק תיקוף של פעולות העבר שלא היו
תקפות משום קיומה של בעלות ילידית על הקרקע  . חוק זה מסתמך על החוק המקובל ולא על החוק
הנוהג  - הוא מכיר בבעלות ילידית לצמיתות ולכן, בקרקע סחירה (Levy 2000)   .
במסגרת החוק הוקמה קרן קרקעות לשיפור השירותים הציבוריים לאבוריג'ינים וטריבונל ילידי שיטפל
בתביעות הבעלות על קרקע החוק הבטיח כי בעתיד ניתן יהיה לבטל את הבעלות הילידית רק על
סמך הסכמה בין הילידים לבין הממשלה והפקעה לא מפלה שתתוגמל בפיצוי ( 16
th
Report 2000  ).
אך האינטרסים המנוגדים ויחסי הכוח ופסיקות סותרות של הטריבונל האבוריג'יני ובית המשפט
                                               
18
Mabo and Others v. QLD (No. 2) (1992) 175 CLR 1 F.C. 92/014התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 33
הפדר ליא , הקשו על טיפול נאות ברמת המדינות. בעקבות מקרה מאבו בכפוף לחוק זה ול "- חוק
האפליה הגזעית 1975" של הפדרציה, הפרלמנטים נדרשו לחוקק חוקים המתקפים בעלות ילידית
על הקרקע. זו הייתה ראשיתה של חקיקה האמורה לטפל בגוף חוק גדול ומסובך ובעקבות פסיקות
שנתנו במסגרת מקרים משפטיים, עלה הצורך לתקנה (  ;Mercer 1993; 1997; Young 1995
 .(   Chesterman & Galligan 1997
The National Native Title Tribunal נוסד בשנת 1994 כגוף פדראלי מכוח חוק הזכויות
הילידיות בקרקע. הוא חלק ממשרדו של התובע הכללי ומטפל בתביעות ילידיות בקרקע בהנחייתו של
בית המשפט הפדראלי באוסטרליה   .
התפתחות גוף החוק העוסק בזכויות ילידיות על הקרקע והקשיים הנלווים ניכרו בהזדמנות שנוצרה
The Wik & Thayorre Peoples v. The state of  :של במקרה ,הדרושים התיקונים להכנסת
Queensland 1996. בית המשפט העליון החליט שהחכרת קרקע למרעה אינה מבטלת בהכרח
זכויות ילידיות על אותה קרקע, כלומר, דו קיום של שני מצבי בעלות. במקרה זה, החוק הנוהג
דומיננטי מן החוק המקובל, בו הקרקע נחשבת כבעלות מסורתית קולקטיבית ולא כבעלות לצמיתות.
עם זאת, הפסיקה יצרה חוסר ביטחון מסוים, בעיקר באשר לעתידן של פעולות ממשלתיות להקצאת
קרקע. הממשלה החליטה על חקיקה שתהלום את החלטת השופטים במקרה זה, והעלתה בכך את
חמתם של נציגי השמרנים בפרלמנט, אשר קראו להגביל את עוצמת החוק והמעמד הסטטוטורי של
(Butt et al, 2001; 16  בקרקע ילידית בעלות זכויות
th
(Report, 2000; Edmonds, 2000   .
Native Title Amendment Act 1998, בא לאזן בין זכויות ילידיות בקרקע לבין אינטרסים אחרים
במדינה. הוא נועד לחזק את הזכויות הילידיות  , להקל על פעולות המועצה לזכויות הבעלות על
הקרקע (NTRB) ולפשר בין הבעלות הילידית וזכויות ההחכרה למרעה מהחלטת Wik באמצעות
הכפפת ההחכרה של השטח למרעה לזכויות הילידיות, במקרה של אי הלימה ביניהם והרחבת טווח
הפעילויות החוזיות  -  ILUAs) Indigenous Land Use Agreements). למרות זאת, החוק החמיץ
הזדמנות זו בהיותו מפלה ומכרסם בסמכויות הגופים האבוריג'ינים ( Way, 1999; 16
th
 Report
2000; O’leary, 2000 . ) למעשה, כפי שטוענת 1999 ) Gibson) אין מדיניות עקבית לחקיקה בתחום
הזכויות האבוריג'יניות בקרקע. הפסיקות והחוקים אינם מלווים בניהול בעל ראייה הוליסטית משולבת
ופיתוח תוכניות לממשל עצמי   .
הוועדה הבינלאומית למניעת אפליה, CERD, בדקה את החוקים והתיקונים שנעשו באוסטרליה
וטענה כי הם מדירים את הילידים ומפלים אותם בארבעה תחומים . 1: הזכות לנהל משא ומתן . 2.
התנאים להתפתחות החוק המקובל בתחום של הקצאת קרקע לבעלי זכות ראשונים, מונעים נגישות
לתביעות על זכויות בעלות ילידיות על הקרקע באמצעות בתי המשפט . 3. התנאי לשדרוג הייצור
הראשוני מאפשר לשדרג את טווח הפעילויות המאושרות שלו במסגרת החכרה למרעה ללא הסכמת
המחזיקים בזכות הילידית על הקרקע. ואילו במקרה של מחזיקי קרקע שלא בבעלות ילידית, החוכרים
מחויבים בהרשאה, אי שוויון בפני החוק . 4. הכרסום בזכויות האבוריג'ינים נבע ממתן תוקף לפסיקות
משפטיות מן השנים 1994-1996, אף כאלו שאין להן תוקף מכוח החוק של 1993 והפסיקה ב- Wik.
תביעות קרקע רבות של ילידים הפכו לבלתי תקפות בטרם נתנה האפשרות להשמיען. כמו- כן, התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 34
הוועדה מצאה  , כי האבוריג'ינים לא שותפו בניסוח התיקונים והם נעשו ללא הסכמתם למרות המלצה
מפורשת של האמנה הבינלאומית לביטול כל צורה של אפליה על רקע גזעני. ניתן להיווכח שמקומו
של החוק הבינלאומי הפך רלבנטי יותר בקשר שלו למקומי והוא מצמצם את סמכותה של המדינה
16 )
th
Report 2000; O’leary 2000; Edmonds 2000   ).
עם זאת, (Indigenous Land Use Agreement (ILUA עסק בתיקון לחוק בסוגיה החשובה של
הסכמים על תביעות ילידיות בקרקע  . הסכם שנוסח ב  - 1998:
19
  
14. The Amended Native Title Act does not impose any general limits on the conditions
which can be included in indigenous land use agreements. It does not authorise conditions
which contravene any law. Presumably, this includes State and Territory laws, so that the
payment of royalty based compensation for mining, prohibited under the Mining Act 1978
(WA), could not be included in an indigenous land use agreement.
16. The differences between the different types of agreement concern the nature of the
area covered by the agreement (specifically, whether there has been an approved
determination of native title over the whole of the area), who the parties are, what the
agreement can effectively do, and registration requirements and procedures. 
גישותיהם של חוקרים שונים, המנתחים את המהלכים ומנסים לקדמם על פי השקפתם, מצביעות על
תהליכי דמוקרטיזציה. ניתן לסכם את העימות על הקרקע בהתאם לסוגי הסכסוך שהגדיר Tully
(2000): פנייה לבתי משפט מקומיים ובינלאומיים; הכנסת שינויים בחקיקה ובחוקה; חתימת חוזים או
כל משא ומתן פוליטי אחר; פעילות מדינה או חברות רב לאומיות, חרף מחאה ילידית; חתירה לקראת
חיים במסגרת ממשל עצמי ומערכת חוק עצמית של הילידים. העימות מלווה בתהליכי העצמה של
האבוריג'ינים המאיימים על הלבנים מפני גידול בכוחם, בד בבד עם התפיסה שהילידים הם חיצוניים
לנושאי פיתוח משאבים (Howitt et al 1996)   .
כיום ברור, כי יש לשבץ את החוק האבוריג יני  ' המתייחס לסוגיית הבעלות על הקרקע בתוך המשפט
המקובל ולראות את הבעלות השבטית כחלק מחוקי מדינת המתיישבים. בנוסף לעקרונות החוק
המקובל ביחס לאבוריג'ינים, קיימת חובת אפוטרופסות של הכתר. תפקידה ליצר סטנדרטים של
אחריותיות הכתר וקבלת החלטות אל מול האבוריג'ינים. מאחר שעד 1999 לא עוגנו זכויות
האבוריג'ינים בחוקה הייתה לדוקטרינה זו חשיבות רבה (McHug, 1996   ).
Native Title (Indigenous Land Use Agreements)  - לחוק נוסף תיקון נחקק 2006 -ב
Amendment Regulations 2006 (No. 1) Select Legislative Instrument 2006 No.
.49. בנוסף, הממשלה בטריטוריה הצפונית החליטה אותה שנה על תיקון לחוק  -  The Aboriginal
ההחכרה משך את והאריכה -  Land Rights (Northern Territory) Act 1976 (Cth) (ALRA)
של הקרקע ל  99- שנים באזורי המחיה של האבוריג'ינים על קרקע בבעלות קולקטיבית  , אך הניהול
של האדמות עבר לידי הממשל במקום לבעלים המסורתיים, כדי לתת ביטחונות למשקיעים שאינם
ילידים ( Native Title Report (NTR) 2006, 2007  ).
בהכללה, העדפת המסגרת המשפטית יצרה אומנם את המפנה המקווה, אך מעבר לו היא יוצרת
מסגרת צרה ונוקשה המקשה על שילוב הזכויות הילידיות בקרקע עם מטרותיו של פיתוח בר-קיימא  .
                                               
19
ראו ניתוח של ILUA Under The Amended Native Title Act אצל 1998 ,van Hattem   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 35
זהו נתיב אחד מבין קשת רחבה של אפשרויות לבניה של משטרי מקרקעין שמטרתם ליצור הכרה
בזכויות ילידיות בקרקע (NTR, 2003, 2004   ).
ה בהי ט הפוליטי 
גופים ממשליים וייצוג 
ב- 1989 החליט הממשל על הקמתו של גוף נבחר  , ארגון An Aboriginal and Torres)  , ATSIC
Strait Islander Commission , ) שניהל    60 מועצות אזוריות, אך שלט רק ב %60 מתקציבי
האבוריג'ינים. תפקידו היה לכונן מדיניות אבוריג'ינית ולהוות גוף מסנגר. אלא שטריבונל זה הוגדר
כ"פרלמנט שחור  " הפועל "מטעם , " כמנגנון ממשלתי כפוי החוסם תביעות אבוריג'יניות לריבונות.
הארגון תבע מהממשל לנהל משא ומתן על שינוי בחוקה והסכם להכרה בזכותם לממשל עצמי,
Reynolds 1987; Chesterman & Galligan 1997; Mercer  ) נענתה לא אוסטרליה ממשלת
1997). בשנת 2004 הוחלט בממשל לפרק את ארגון ATSIC והמועצות האזוריות הכפופות לו והוא
The Aboriginal and Torres Strait Islander  חוק הצעת הוגשה .  2005-ב נסגר
Office of Indigenous Policy הוקם ובמקומו 2005 ממרץ שהוחלה Amendment Bill 2004
 (Coordination (OIPC בתוך משרד ההגירה, ענייני ילידים ורב תרבותיות. במדינות הוקמו
(Indigenous Coordination Centres (ICCs המתואמים עם המשרד הפדראלי. שיטה זו
מאפשרת טיפול הן "מלמעלה  " והן "מלמטה  " בענייני הילידים, תוך ביזור סמכויות, תיאום בין אזורי,
הצמחת מנהיגות והחלטה עצמית על השימוש בתקציבי הממשל. העקרונות הבונים את הציר הרעיוני
של המוסד החדש הם: אחריות משותפת, שותפות, כל סוכנויות הממשל יטפלו בנושא תוך תיאום
ביניהן במסגרת מוסדית אחת לשם ייעול המערכת מפרספקטיבה אזורית, גמישות במערך השירותים
והתכנון כדי לסגלם לאוכלוסיות השונות ולצרכיהן, ובחינת התוצאות בכפוף להשפ הע על האוכלוסייה.
אלה ישמשו מצע להצמחת מנהיגות עם ההתקדמות לקראת הגדרה עצמית (OIPC, 2005   ).
הקרקע היא בסיס הבנייה המחודשת של הקהילות ולאבוריג'ינים בעלות על %15 מאדמות אוסטרליה
(איור . )2 המקרה של הקמת הגוף ILC ) Indigenous Land Corporation) ב- 1995 בעקבות
חקיקת ה-NTA יכול להוות מקור להבנת המדיניות הקרקעית כלפי העמים הילידים באוסטרליה. גוף
זה נועד לסייע לעמים הילידים לרכוש קרקע; לנהל את הקרקעות שברשותם לטובת הדורות הבאים;
ויש להם סמכות נרחבת בכפוף לחוק בתהליך עימותי ומורכב  . 2005 ) Lane) שבחן פעילות זו
מנקודת מבט ביקורתית מגיע לתובנות, כי הגוף סיפק ניהול יעיל ברמה של קניין פרטי. בתחומים
אחרים של המדיניות הייתה אי בהירות: חוסר התחשבות בהקשרים של מוסדות, סביבה ותרבות;
מחסור בפרטי כל המרכיבים של המדיניות למן תכנון ועד לניטור; מתחים מבניים בין הצורך בגמישות
לבין הצורך במדיניות לאומית עקבית ומקיפה; חוסר בהנחיות ספציפיות ואופרטיביות לאופן בו יש
ליישם את המדיניות בקנה מידה אזורי ו; חוסר עניין בצרכי קהילות האבוריג'ינים העירוניים   .
Lane מציע גישה על בסיס הסכמי שותפות של ה  ILC עם ארגוני אבוריג'ינים אזוריים, כמו מועצות
קרקע. בצורה כזו תפותחנה האוטונומיה ויכולתם הניהולית של ארגונים אלה וה  -  ILC יוכל להתמקד
בהעצמתם  , בניטור התוצאות והשתתפות במדיניות הקהילות הרלבנטית כדי להבטיח את המשךהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 36
המעורבת בניהול הקרקע. באופן כזה תותאם התוכנית לשונות האזורית ותסייע בשילובה עם
התוכניות הסביבתיות (שם). פעם נוספת, עולה מהמחקר כי המדיניות אינה חותרת כמטרה מוצהרת
לקראת הסכמים משותפים, אוטונומיה או הגדרה עצמית של העמים הילידים   .
איור : 2 מפת תפרוסת הקרקעות שבבעלות אבוריג'ינית 
 
  1999 ,Indigenous Land Corporation :מקור
מאז 2003  , ניכר כי המדינה כמנהלת הקרקע והמשאבים מחפשת ניצול יעיל ורווחי ולכן מאשרת
לבעלי עניין שונים לנצל את אדמות האבוריג'ינים  . מדיניות זו מגבילה את הזכויות הילידיות על
הקרקע. הממשלה דוחקת לעבור לשיטת הסכמים על החכרת הקרקעות הילידיות ל  99- שנים.
חתימה על הסכם כזה מקנה תמריץ לדיור, שירותים ותשתיות  , אך שוללת שליט הת בקרקע  : מי יחכור
את אדמתם ומה ייעשה בה. בנוסף, לקהילות הקטנות והמרוחקות ביטלו את השירותים, בו נכך דחקו
מאדמות אלה או יהפכו למבודדים ללא פיתוח ( NTR, 2003-2010   ).
הסכמים, ממשל עצמי והגדרה עצמית 
הדיונים בתחום ריבונות, ממשל עצמי, הגדרה עצמית ואוטונומיה לאבוריג'ינים הם חלק מהדיון בזכות
הילידית לקרקע. לפיכך, ראוי לפתוח בטענותיו של החוקר הוותיק הנרי ריינולדס (1996;
Reynolds,  2006  ,) שמחקריו הרבים עוסקים בתולדות התפתחות היחס כלפי האבוריג'ינים
באוסטרליה  . קביעתו, כי נושא זכות ההגדרה העצמית כמעט ולא עולה לדיון הציבורי והמשפטי
באוסטרליה והוא מעלה שאלות מתריסות ( 2(:   1996,
• Did the Aboriginal tribes exercise a form of sovereignty, however rudimentary, before
annexation?  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 37
• If so, could it have been recognised by European international law of the eighteenth
century and early nineteenth century? 
• If Australia was not a legal desert how was Aboriginal sovereignty lost and when? 
• Has remnant sovereignty survived? 
• A society or community was thought to be sovereign if it was independent of outside
control. So, did the Aboriginal tribes measure up to that definition and how did the
colonists judge the question? 
הוא תובע מאוסטרליה להתעמת עם העובדה שריבונות זו הוכחדה, חרף ההכרה לה זכתה מאז
פסיקת מאבו  , בהדגישו, כי לריבונות האבוריג' תיני משמעות גורלית על אזורי חיותם ( 11( .   2006,
נושא הריבונות וזכות ההגדרה העצמית, שריינולדס דן בהם ברמה העקרונית  , נדון כיום בהרחבה
בקרב החוקרים באוסטרליה  . מביניהם, 1996 ) Poynton) הדן בזכות הריבונות מהזווית של המשפט
הבינלאומי  – זכותם של האבוריג'ינים להגדרה עצמית פנימית במדינה, אל מול הצורך בממשל
אוטונומי במסגרת ביזור הכוח הפוליטי של הרשויות. 2000 ) Bern & Dodds) מפרקים את הדיון
בזכות לממשל עצמי פנימי, הגדרה-עצמית וזכויות האבוריג'ינים בקרקע בהתמקדם בשוני בין קבוצות
ילידיות ובאינטרסים השונים שלהם בקרקע. ההכרה הפורמאלית בזכות זו יוצרת הכרה באינטרסים
נפרדים של אבוריג'ינים על הקרקע וקידום הגדרה עצמית של קהילות אבוריג'יניות. את הטענה
הכללית ניתן לסכם כפי שמבטאים אותה 2003 ) Aguis et al): במקום לעסוק בזכות ההגדרה
העצמית עוסקים בהיבטים הטכניים של חוק הזכות הילידית לקרקע (NTA). במקום להניב דיון צודק
בר קיימא ושוויוני בתוצאותיו יצר החוק מחדש את  פרקטיקת האדמה הריקה (טרה נוליוס    ).
תכנון ופיתוח 
התכנון מהווה את צירו המרכזי של הפיתוח ויכולתם של העמים הילידים ליטול בו חלק מצביעה על
עשייה ועל רצינות מוסדית (2002 ) Lane & Cowell .(Gow 1999) מצביעים על שלושה גורמים
מסבירים לתהליך השוליות של אוכלוסייה ילידית באמצעות תכנון ומתכננים . 1: כוחם של רעיונות
הקדמה האירופים כחלק משיח ופרקטיקה של תכנון נוטה להדיר את זוויות הראייה האבוריג'יניות
בתכנון ובתהליכי קבלת החלטות . 2. יחסי הגומלין בין הגורמים הפוליטיים, תרבותיים, כלכליים
וגיאוגרפיים מכשילים ואף מונעים השתתפות אבוריג'ינית יעילה בתהליך הפוליטי המגדיר שימושי
קרקע ומשאבים . 3 . אפיסטמולוגית התכנון הדומיננטית, שניתן לתחמה בפרדיגמה הרציונאלית  -
כוללנית, נוטה להסיט פרספקטיבות אבוריג'יניות לשוליים, בהתייחסה אליהן כאל שרידים ארכאיים
לא רציונאליים. סוג זה של שיח תכנוני מונע "דרכי ידע אחרות  " שניתן לשלבן בהחלטות תכנון   .
התבוננות מערכתית ברמה האזורית, כזו שמנתחים 1998 ) Howitt) ו  - 2003 ) Taylor  ) ממליצה על
שינוי התרבות המוסדית הקיימת. טיילור מביא את המקרה של הטריטוריה הצפונית, שם מתאפשר
לטענתו תכנון אזורי במובן המנוגד לתכנון מגזרי והפורמאלי, הצופה צרכים בהתאם לשינויים צפויים
בהרכב וגידול האוכלוסייה. הוא סבור ש-%72 מתושבי האזור האבוריג'ינים, יקבלו בצורה כזו מענה
הולם לקשר עם האדמה עליה הם חיים, בעוד שעד כה הודרו מתהליך התכנון בטריטוריה הצפונית  .
המרכיב החיוני בתכנון האזורי הוא פיתוח היכולות של הקהילה כדי שתוכל לקחת חלק מושכל
בתכנון. תכנון מסוג זה, מומלץ להחיל על אוסטרליה כולה, כיוון שטמונה בו אפשרות טובה יותר
לשיפור המצב החברתי- כלכלי של קהילות הילידים ( שם   .)התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 38
2009 ) Sheehan) המעלה שאלות דומות, מציע לבחון גם את העלות הכלכלית של העדר הסכמים
ביחסים הנוכחיים. כדי להבטיח יחסים הולמים בין האבוריג'ינים, כציבור פגיע, לבין משטר התכנון
האוסטרלי הקיים  , יש צורך לבחון ארבעה היבטים  : המציאות הקיימת; עלותה של ההתעלמות מקיום
הזכויות; שיעור הפיצוי הראוי; ויכולת ההגמשה של תהליכי התכנון העכשוויים  . לטענתו, אבסורד
ההכרה בשפת החוק המקובל בלבד יכולה לבוא על תיקונה רק בהסכמים עם הממשל המקומי הדנים
גם בהשלכות סביבתיות, כלכליות ועוד. מסקנתו היא, כי עלות המדיניות הקיימת גוררת תשלום
פיצויים, לכן, היא גבוהה לאין ערוך מהאפשרות לפתח נהלי תכנון ההולמים את צרכי האוכלוסייה
הילידית. האפשרות הנפתחת להימנע מפיצויים תוביל בסופו של דבר להגמשת המערכת המשפטית   .
מבט על המימד התהליכי של מו"מ על הקרקע כמשאב כלכלי מביא 1995 ) O’Faircheallaigh  ,)
הבוחן את ניהול המשא ומתן מול חברות משאבים. הוא מזכיר שלקהילה האבוריג'ינית, בנבדל
מהממשל, אין בעלות על המינרלים הנמצאים באדמתם ואין להם ריבונות על אדמה זו. כמו כן, לא
עומדים לרשותה די משאבים, מידע ויכולת לנהל את המו"מ במקצועיות. עם זאת, הם מגיעים מידי
פעם להצלחות המעידות על השפעת גורמים נוספים מחוץ לשדה המשפט, כמו לחץ מוסרי על דעת
הקהל באמצעי התקשורת, הפגנות וגיוס הירוקים  , ובעיקר, מדיניות מעצימה באמצעות מסגרת חוקית
נאותה, תקצוב מספיק וסיוע ביישום ההחלטות   .
דיון זה מצביע על הפגיעות של האבוריג'ינים במסגרת יחסי העימות עם התכנון המרחבי באוסטרליה  .
היחסים הקיימים מכבידים על אפשרות לפתרון . 1: התבטלות ה-  NT אל מול מערכת התכנון . 2.
המרת הקרקע לנדל"ן, כך שהיא עוברת הפרטה ומאלצת את האבוריג'ינים לרכוש או לבטל זכות . 3.
תהליך ההפרטה של הממשל  – מכירת אדמות הכתר . 4. רכישה כפויה של נכס בבעלות פרטית,
המבטלת כל אפשרות לקיום ה- . NT מצב זה מעיד על העדר הכרה בצדדים הרגשיים והתרבותיים
של העמים הילידים ביחס לקרקע ולכן, אבדן הזכות עליה  . בנוסף, הדיון מצביע על האפשרויות
השונות שבאמצעותן ניתן לטפל בנושאי הזכויות הילידיות בקרקע ועל מורכבותו של הנושא והקושי
לאתר את הגישה המיטבית  . הצעות החוקרים מקדמות רעיונות, כגון פיתוח יכולות, שיתוף, משא
ומתן והכרה בחוק המנהגי, ככאלה שיש בהם כדי לקדם מהלכים, ובישייט עם שני הצדדים   .
לסיכום 
אוסטרליה חתומה על אמנות של זכויות אדם בינלאומיות, אך בשונה מניו זילנד, קנדה וארה"ב,
ההכרה ב םעמי הילידים מתנהלת בעצלתיים  . מייחסים זאת לגישה בה מטפלת המדינה בזכויות
הילידיות בקרקע, שהן מקור הבעיה והבסיס לפיוס  : העדרה של מדיניות מקיפה; שיטת החוק
המקובל, ללא שילוב החוק המנהגי; שדולה רבת עוצמה לאינטרסים כלכליים באדמות; הכרה בזכויות
שולית בסדר היום; אין באוסטרליה מוסד מקביל לזה האמריקאי של מנהיגות ילידית:  Native
 ,סיוע לקבלת לפנות יכולים אליו ,  Nations Institute for Leadership Management and Policy
המציע מידע, אסטרטגיות ותוכניות. לכן, קולם של האבוריג'ינים לא נשמע וההשתתפות בתהליך
הבנייה של המדיניות מעטה; הגופים הילידיים ללא כוח ממשי למימוש הזכויות, לניהול הקרקע
ולשמירת הבעלות הקולקטיבית; לא נעשה די לשימור התרבות; יןוא זכות להגדרה עצמית (  ,NTRהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 39
2007; 2008).תחת ממשלתו של קווין ראד, ב-2009, עלתה ההתקדמות על זו שבכל חמש השנים
( .   Collard et al 2005; Huton, 2005; NTR, 2009; 2010) לה שקדמו
הסכמים כדוגמת אלה שערך הממשל בקנדה וניו זילנד טרם נערכה באוסטרליה והאבוריג'ינים
סובלים מנראות לקויה  , ומזלזול מצד הממשל. על גבי מצע תפיסתי כזה לא ניתן לכונן שיתוף וקידום
אמיתיים. מה גם שהקצאת כוח ומשאבים מעטים, אין בהם כדי לשנות את המצב. הממשל האוסטרלי
מנסה לעקוף את הממשל האבוריג'יני הקיים ולרדת ישירות אל הקהילות. בכך, הוא מחליש עוד יותר
מנהיגות זו ( Huton, 2005    .)
הסיכום בלוח  2 מגדיר באוסטרליה הכרה פורמאלית שהיא בעיקרה מסוג ההכרה המאשרת
בדמוקרטיה ליברלית ורק מיעוטה גולש אל ההכרה המשנה שארעה עם פסיקת מאבו. מניתוחי
המחקרים והדוחות בתחום עולה תמונת מצב מורכבת יותר: יש תנועה בין סוגי ההכרה, החל בזו
המגוננת, העוינת  , ועבור לאדישה ועד המאשרת, הנגועה גם כן בשוליות. חלקה של ההכרה העוינת
קטן עם השנים וחלקה של ההכרה המאשרת מתרחב לאיטו. המדיניות עדין אינה מכלילה את צרכי
הילידים במסגרת של מדיניות רחבה ואי חיבור בין מדיניות הזכויות הילידיות בקרקע לבין מדיניות
הפיוס, חסר תהליך שיביא להכרה משנה.  
לוח : 2 סיכום רמות ההכרה באבוריג'ינים ובזכותם לקרקע באוסטרליה 
סוג  
משטר 
סוגי הכרה של
המדינה  
מדיניות   יחסי מדינה-ילידים 
קולוני
אליז
ם 
העדר הכרה 
מ-1788 
עד 1948  –
קבלת אזרחות 
− השמדה
− השתלטות
− ניצול
− דיכוי
− גזענות 
− השמדת %90 מהילידים, נישול
משטחי המחיה, מחנות
− כוח עבודה זול 
− הטמעה 
− מיהו אזרח? ללא אזרחות וזכויות 
הכרה 'מגוננת' 
עד 1972 
− סגרגציה ופיצול משפחתי
− מדיניות של פיקוח 
 - פירוק המשפחות ולקיחת הילדים
− 2007 מדיניות חרום לילידים נגד
אלכוהוליזם, תוך אכיפה מחמירה 
הכרה עוינת  –
במידה מסוימת
 – עד היום 
בקרקע  - עד
פסיקת מאבו
ב-1992 ו-NTA
ב-1993 
 
− חלוקה לא שוויונית של משאבים
במרחב יוצרת ריבוד אתני- מעמדי 
− זכויות אזרח לא מלאות 
− דחיקה מרחבית 
− אפליה כלכלית-חברתית-תרבותית
− הכרזה על הכרה ללא יישום 
− נקיטת פרקטיקות של  הכרה ללא
הכרה פורמאלית
− הכרה רטורית 
 - אי הכרה בזכות הבעלות בקרקע  –
1971 השופט בלקבורן 
  1967  עד 1948
 - נמשכת 
− סלאמס בערים  %, פשיעה גבוהים,
אבטלה קשה במקומות מרוחקים
− הזנחה 
 - הכרה רטורית 
− קואופטציה, פרלמנט מטעם, תלות,
והתערבות אדנותית 
אתנו 
קרט   '
 
הכרה אדישה 
עד היום 
 
 
− מנגנוני אפליה ואי שוויון, דיורה ודה
פקטו: "זמניות , " אין זכות הצבעה
מקומית
- הכרה פאסיבית אינה מכירה בצרכיה
הייחודיים של קבוצה מובחנת 
 - הכרה זוחלת  
− מערכת תכנון מודרניסטית-רציונאלית  .
− החוק המקובל 
דמוק' 
ליבר-
לית 
הכרה מאשרת 
 
זו רמת ההכרה
העיקרית
הרווחת
− שילוב החוק המסורתי במערכת
המשפט 
− צדק חלוקתי 
− תכנון ופיתוח + תקצוב ותמיכה 
− הסדרת גוף נבחר ילידי 
− ייצוג פוליטי על בסיס ליברלי
− מוביל לשליטה, אפליה ושוליות
− 1972-שר לענייני אבוריג'ינים 
− מחאות ומאבקים בנתיבים ממוסדים
− %15 מקרקע המדינה בבעלות
1990-2005 ATSIC −
− חברי פרלמנט פדראלי ומדינתיהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 40
באוסטרליה 
באופן מעשי
ומהותי, כמעט
ואין הכרה
משנה 
− רפורמה/תיקון חוקתי 
− התנצלות ופיוס  
− פסיקות מקדמות הכרה וזכויות של
בג צ  "  
− פיתוח מערך חקיקה העונה לצרכים 
− 1967  – משאל עם לשינוי חוקה 
ראה"מ קווין ראד ב- 2007 
1992 פסיקת מאבו 
 -   1994 ; NTA  –  1993
The National Native Title Tribunal
ד 
מ 
ו 
ק 
ר 
ט
י
ה 
 
ר"ת 
 
− הכרה בזהות הקבוצה ובצרכיה  –
סכנה לשוליות
− שילוב החוק המסורתי במערכת
המשפט 
− צדק חלוקתי 
− תכנון ופיתוח + תקצוב ותמיכה
− הסדרת טריבונל ילידי 
− צדק מעברי  
− ייצוג פוליטי על בסיס קהילתי
− הזכות לקרקע בבעלות מסורתית 
 
− ILC  -1995 גוף אב' לענייני קרקע
− הכרה אדנותית ומדיניות של תלות
בשירותי הרווחה
− התקדמות בהכרה בזכויות בקרקע
ושילוב מועט של החוק המנהגי
− אין תהליך פיוס ממוסד
− פסיקת מאבו ואילך
− חלקית, תכנון אזורי הלוקח בחשבון את
הצרכים המיוחדים של הילידים ושיתוף
 – מעט בטריטוריה הצפונית
− נציגות בפרלמנט ובממשלי המדינות.
גוף מתאם ומתווך OIPC ן-  ICC
במדינות
−תוכניות מעטות ולא תוכנית מקיפה
וממוסדת לפיתוח יכולות והשתחררות
ממדיניות התלות
− התחמקות מחתימה על חוזה וממתן
זכות ההגדרה העצמית ואוטונומיה  
− עקרון ההדדיות אינו פועל
− מיתון הקונפליקט 
  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 41
ב. קנדה 
קנדה, בעלת מדד הפיתוח האנושי מהגבוהים בעולם, יושבת על שטח השני בגודלו בעולם, דלילת
אוכלוסין ועשירה. הפדרציה הקנדית מורכבת מעשרה חבלים ושלוש טריטוריות:  Newfoundland
and Labrador, Nova Scotia, New Brunswick, Prince Edward Island, Quebec, Ontario,
 .Manitoba, Saskatchewan, Alberta, and British Columbia Nunavut, Northwest  Yukon
זוהי צורת ממשל המכונה "פדרציה קו-אופרטיבית  " שבה הרשתות בין החבלים (provinces) לבין
הממשל הפדראלי אינן פורמאליות. חלק מן ההחלטות המשמעותיות ביותר התקבלו באופן לא
פורמאלי. שיטה זו היא יעילה וגמישה, אך במקביל היא סובלת ממיעוט בלגיטימציה  , מחויבות
ושקיפות   .
כיום  , החברה האזרחית דוחקת לנגישות רבה יותר ולמערכת קבלת החלטות כנה, פתוחה ומ להיכל ,
מתוך כבוד הדדי והכרה בזכויות. מספר תושביה מעל  33 מיליון, מתוכם 1.73 מיליון ילידים המהווים
%5.24 מאוכלוסייתה. תפרוסת האוכלוסייה אינה אחידה, %85 מאוכלוסי קנדה יושבים על  300
קמ"ר בדרום, לאורך הגבול עם ארצות הברית. לעומת זאת, הילידים נשארו במקרים רבים על
אדמותיהם ותפרוסתם רחבה יותר ומשתרעת גם בחבלים הצפוניים של המדינה ( איור ( )Statistics  3
 .(   Canada, 2010
איור : 3 מפת תביעות ילידים, חוזים ותביעות כריה, קנדה 
 
  The International Boreal Conservation Campaign (IBCC) , 2008 :מקור
  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 42
רקע גיאוגרפי-היסטורי  
הילידים הגיעו ליבשת צפון- אמריקה לפני כ-10,000 שנה  . החל מסוף האלף הראשון הגיעו מגלים
שונים אל חופיה, אך רק ב- 1605 נוסדה ההתיישבות האירופית הראשונה. ב  - 1849 זכתה קנדה
? למנהל עצמי פנימי  – הדומיניון וב-1867 קבלה קנדה את עצמאותה מן האימפריה הבריטית וכוננה
פדרציה. לאחר מלחמת העולם הראשונה הצטרפה קנדה לחבר העמים הבריטי  . הופעת הלבנים
במאה ה  17- במערב קנדה מציינת את ראשיתה של חדירה אירופית כלכלית ותרבותית ולאחריה,
פוליטית. חדירה זו דחקה את מערכת החוק הילידי והשליטה את חוקיה. חל איסור על מפגש עם
ילידים עד 1700, חוק שלא עמד במבחן המציאות לאור ריבוי נשואי התערובת. עד 1830 ניהלו
הרשויות את יחסיהם עם הילידים כבני ברית אפשריים נגד מדינות אירופיות, לא התערבו בסכסוכיהם
הפנימיים, אך כפו עליהם את מערכת החוק המקובל. במקביל, ילידים נרצחו ללא תגובה מצדן של
רשויות החוק, נדחקו ממסחר הפרוות, שהיה מקור פרנסתם העיקרי  , ונושלו מאדמתם, שיושבה מאז
ראשית המאה ה . 19- כ- %90 מעמים אלה הושמדו בהרג ומחלות. למן מחצית המאה ה  19- ועד
לראשיתה של המאה ה  20- הייתה כלפי הילידים מדיניות של הגנה ופיקוח כדי שיהיו "אזרחים טובים"
( .   Frideres, 2001; Pratt, 1995; Smandych and  Linden, 1995)
כדי להכניס סדר במערכת היחסים שבין הילידים ללבנים רבו החוקים שנחקקו בענייניהם ואוגדו ב  -
Indian Act, 1876. במסגרת חוק זה הוגדר בפירוט "מיהו אינדיאני , " סטאטוס שבוטל רק ב- 1985.
ענייניהם נוהלו על ידי המשרד הפדראלי לענייני אינדיאנים. נאסר עליהם לקיים את טקסיהם, צעדיהם
הוגבלו בתחומי רכישת קרקעות, עיסוק במסחר ושתיית אלכוהול ועד 1960 לא הייתה להם זכות
בחירה, בד בבד עם שמירה על בלעדיותם בשטחי השמורות וקידום שירותי הבריאות והחינוך. Indian
 Act שופץ ב  - 1951 והמשיכו לתקנו עד לסוף המאה ה . 20- הוא משקף ניסיונות להטמעה "כפתרון
לבעיה האינדיאנית  ". םלוא צעדים אלו עוררו את המודעות האינדיאנית לזהות נבדלת. השלב הבא
היה תוכנית לשילובם כחברים שווי זכויות בחברה (שם   ).
ב  - 1967 התפרסם דו ח  " Hawthorn, דו"ח מקיף ביותר שיזם המשרד הפדראלי לענייני ילידים.
הדו"ח הקיף את כל תחומי החיים והמליץ המלצות מרחיקות לכת שיקדמו את הילידים ויאפשרו להם
להתמודד עם העולם המודרני ובד בבד לשמר את תרבותם ואת משאביהם. יש לזכור כי דו"ח חשוב
זה יצא לאור בשעה שאוסטרליה הצביעה בפעם ראשונה במשאל עם על שינוי בחוקה כדי להחיל את
זכות האזרחות לילידים   .
בית המשפט בקנדה העניק לילידים זכות לממשל עצמי, שכוחו מקביל לזה של ממשל מקומי או
עירייה, אך קבלת פיצויים אפשרית רק במידה מוגבלת. ניסיונות להכליא את החוק המקובל עם
המנהגי בשיפוט של זכויות בעלות על קרקע לא צלחו עד כה. השינוי המהותי חל ב- 1998 כשנחתם
הסכם בין הצדדים: עם הניסגה, ממשלת קנדה וקולומביה הבריטית. ההסכם מבטיח בעלות על  750
מיילים רבועים ויוצר רמה חדשה של ממשל עצמי שכוחו רב מכפי שמעניק החוק האינדיאני. ב  - 1999
חל שינוי מפליג עוד יותר כלפי האינואיט. החצי המזרחי של הטריטוריה הצפון מערבית הפך
לטריטוריה של ממשל עצמי נונווט   . התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 43
בהכללה, קנדה בחרה בדרכה של ניו-זילנד  - המדינה המכלילה ביותר ביחסה כלפי הילידים (  Ian
1999). למרות זאת, על פי מחקר מקיף שנעשה על ידי   2000 ) Maxim et al) הפערים הכלכליים
בין הילידים ללא- ילידים גדולים. הפרופיל הסוציו- אקונומי של הילידים מצביע על אוכלוסייה צעירה
יותר, פחות משכילה ומועסקת במקצועות בעלי מיומנויות נמוכות ביחס ללא-ילידים. ההכנסה
הממוצעת של לא- ילידים ב-1995 היא 27,188  $ בעוד שהכנסת הילידים נעה בקבוצות השונות סביב
19,000 . $ מצב זה לא השתנה באופן מהותי במשך עשור וחלקו נעוץ בעובדה שרבים מן הילידים
אינם משתתפים בכוח העבודה והיקף הפשיעה בקרבם גבוה   .
ממסורתיות למודרניזציה ומהדרה לשיתוף 
עקב הנושאים הפדראליים- חבליים השונים המשפיעים על טיבו של השירות בשמורות האינדיאנים,
לא ניתן לתאר מערכת אחידה על פני הארץ כולה. אך ניתן לומר שהיחס הפטרנליסטי חלף, ניסיונות
ההטמעה הפכו סמויים וצנועים יותר. מ"הבעיה הילידית  " עברה המדיניות ל"בעיות  " בקרב הילידים.
עם זאת, ניסיונות השילוב יצרו תלות כפויה וכליאה בגטאות, שלא על בסיס שוויון אזרחי ולא על
בסיס הלימה לצרכים. הייתה זו חזרה נוספת על "הבאת קדמה קפיטליסטית לנחותים  " ללא עניין
בחוקיהם, תרבותם וצרכיהם (Shewell and Spagnut, 1995   ).
מדיניות של חסות ותלות יצרה חשש מהתנתקות מסינורה המגונן של הממשלה הקנדית ולחוסר אמון
בעתיד אחר. אך כאמור, אין מצב אחיד ותמונה זו היא יוצאת דופן כיום. תוכנית מנהיגות לשנת
2006, בקרב צעירים בני 18-22 שאפה להגדיל את יכולותיהם ואת ביטחונם באמצעות פעילויות
המבוססות על מסורות ילידיות. הצעירים אמורים היו לרכוש מיומנויות שיסייעו להם, למשפחותיהם
ולקהילותיהם להשתנות. הפעילויות קשו לאתגר את המשתתפים פיסית, נפשית, רוחנית ורגשית.
שלושה מרכיבים עיקריים היו בתוכנית: פיתוח, החייאת התרבות וגילויה מחדש, ומנהיגות  . הפעילויות
חתרו להתמקד בבניית צוותים, סגנונות ופרקטיקות של מנהיגות, דינאמיקה קבוצתית, פתרון
קונפליקטים, הבנה בין תרבותית וכישורים לתפקוד במרחב הטבעי. בעזרת הלמידה של תולדות
העמים הילידים בקנדה ובמישור הבינלאומי. גם המבוגרים ישולבו בתוכנית (  Ghost River
Rediscovery, 2005   ).
1998 ) HRDC  -) דו"ח המסכם את מצבם של הילידים בתחומים השונים בהתייחס לתוכניות פיתוח
עד לשנה בה נכתב. מסקנת הדו"ח מתמצה בשלושת המרכיבים שמציין 1997 ) Cornell, שם, סעיף
3.6) לאור מחקריו את האינדיאנים בשמורות הקנדיות . 1: ריבונות למעשה במובן שלילידים יש
שליטה על ענייניהם . 2. הזכות לממשל עצמי אינה מספיקה, נחוצים גם המוסדות הממשליים, כגון
אכיפת חוק, תהליכי שיפוט בסכסוכים ואכיפת קיום החוזים . 3 . על הממשל העצמי להתיישב עם
המסורות התרבותיות של הקבוצה. על בסיס המסקנות הללו הוסק הצורך בשלוש קטגוריות כלכליות,
המתואמות ביניהן . 1: הזדמנויות חיצוניות . 2. נכסים פנימיים . 3. אסטרטגיית פיתוח   .
דו"ח אחר מהשנים DPR, 2005 ) 2004-5) התייחס לשיפורים והלקח שנלמד  : מודעות נכונה יותר
כלפי העמים הילידים ומוסדותיהם והבנה טובה יותר של התפקוד שמאפשר שיתוף פעולה טוב יותר.
עדין יש לשפר את התיאום בתוך ובין המשרדים בממשלים. קיים צורך להבהיר טוב יותר את טיבן שלהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 44
התוכניות המיושמות ולהתאימ לן שונות של הקבוצות השונות. מערכת היחסים בין העמים הילידים
לממשל בקנדה מבוססת על הגנה חוקתית, מחד, ועל היסטוריה רצופה של הסכמים בין מנהיגי
שבטים לבין הממשל הקנדי, מאידך. ההסכמים כוננו יחסים הדדיים משתפים, מכבדים ומחייבים
וספקו ביטחון בזכויות הקרקעיות והמשאבים וסייעו בהפעלת הממשל העצמי   .
הנתיב המשפטי 
הגנה חוקתית 
בעיקרון, כל יבשת צפון אמריקה הוכרזה כ-terra nulius בתוקף דוקטרינת הגילוי והעליונות
האירופית על פני אוכלוסיות שאינן נוצריות ו"מתורבתות . " אך המשמעות החוקתית של אינטרסים
טריטוריאליים אבוריג'יניים משתקפת כבר ב  - Royal Proclamation ב  - 1763 שהבחינה ב:  Great"
"Frauds and Abuses  , שבוצעו בידי פרטים שרכשו קרקעות מידי האינדיאנים. הוא כונן את
המסגרת החוקתית ("Indian Bill of Rights") למשא ומתן עם העמים הילידים במסגרת החוזים
ונחשב ל"מגנה כרתה" של האינדיאנים. החוקה לא העניקה להם ריבונות בתוך המערכת הפדראלית
שהוכפפו לה בכפייה, ולא התייחסה אל העובדה שהילידים השתייכו לאומות שהתבססו על צורות
ממשל שהפעילו סמכות ריבונית על אנשים וטריטוריה. פסקה ) 91 )24 בחוקת 1867 הוחלה עליהם
ועל שטחיהם כדי לאפשר חקיקה עתידית (Pratt 1995; Macklem 2001   ).
למרות שהחוק הקנדי הכיר בקדמותם של הילידים על אדמת קנדה, ולכאורה סבר כי זכותם לקבל
לפחות אותה הגנה על זכויות הקניין שלהם בקרקע שהוא מספק ללא-אבוריג'ינים, נחשב הכתר
למחזיק המקורי בכל קנדה. משום כך, נשמרה זכותם לבעלות על הקרקע בשוליים בלבד, כהחזקה
אישית (ולא ברמה של בעלות מוחלטת  - fee simple) או כ-sui generis ( בעלת אופי ייחודי . ) לא
יוחסה חשיבות לענייניהם של הילידים וזכויותיהם הקנייניות לא זכו להגנה מהסוג לה זכו לא- ילידים
בחוק המקובל. עד סוף שנות ה  90- סירבה מערכת המשפט לקבל את המשמעות הנורמטיבית
העמוקה של קדמות הילידים והיא לא שימשה כקריטריון בהקצאות של זכויות בעלות בקרקע, החוק
לא הבחין בין יליד ללא-יליד בזכאות לבעלות על הקרקע. נטען שראשית לכל יש להתחשב בחלוקת
העושר בחברה מודרנית  . תפיסה ליברלית, התובעת התייחסות גם אל הילידים כזכאים להגנה ולנתח
( .   Macklem, 2001 ) מהמשאבים
החוק הילידי, לעומת זאת, עסק בבעלות קולקטיבית על הקרקע ובזכויות צייד ולקט ולא רק באתר
המגורים. למרות שהחוק המקובל הכיר בחוק הילידי, כבודו נשחק והוא לא היווה גורם לעצירת
ההתפשטות הלבנה בספר. יותר מכך, הממשלות, הפדראלית והמדינתיות, הן בעלות סמכויות
קנייניות משום שהן בעלות זכויות בקרקעות מדינה שבתחומיהן (אדמות כתר , ) כמו- כן, יש להן זכויות
חקיקתיות (שם   ).
ממשל עצמי 
עד שנת 1982 הייתה הזכות של הילידים בקרקע מוגנת הגנה חוקתית המכירה בזכויותיהם באזורים
הריקים בלבד. בשנת 1982 העניקה ממשלת קנדה מעמד חוקתי להכרה בקיום זכויות הראשונים שלהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 45
הילידים ואישרה אותם בתיקון ה- Constitution Act, פסקה )35 )1 ;
20
מעמדם עוגן בחוזים המקנים
לעמים הילידים זכות לנהל את ענייניהם הקשורים באורח החיים המיוחד ובצורכיהם הייחודיים
בתחומי המדיניות, התרבות, החוק והחברה.
21
כתוצאה מכך, הזכות הילידית בקרקע הפכה לזכות
בחוק המקובל. סיבה נוספת לצורך בהגנה חוקתית נובעת מן השוני העקרוני שבין קניין לטריטוריה.
האינטרסים הילידיים אינם מתמצים בבעלות הקניינית על הקרקע בלבד, אלא בעיקר במשמעותה
הטריטוריאלית המסמלת זהות קהילתית פוליטית וחברתית מסוימת  – מעמד של אדמת אבות  , כחלק
מהאופי הקולקטיבי של הזכות הילידית. יותר מכך, נדרשה ריבונות, הכרה בצורך של קהילה זו
להביע את זהותה הנבדלת ומבחינה זו, התיקון לחוקה של 1982 מאשר את זכותם של הילידים
לממשל עצמי שיהיה לא רק פורמאלי, כי אם גם בעל מימד ישותי שווה, המסביר מדוע מערכות
ממשל מקבילות הולמות את המקרה של הילידים בקנדה (Macklem, 2001   ).
במקביל, יש להדגיש, כי המערכת המשפטית הילידית במסגרת הממשל העצמי צריכה להתנהל
בהרמוניה עם מערכות משפט אחרות, החבלית והפדראלית. כמו- כן, ממשל עצמי אינו מקנה ריבונות
במשמעותה הבין-לאומית, אלא מעודד את הילידים להשתלב במערך הפדראלי ולא לבודדם  .
2000 ) Levy) שחקר את ההיבטים של שילוב החוק המקובל עם החוק הנוהג (הילידי) במערכת
המורכבת של פדרציה וממשל-עצמי מדגיש, כי מאחר שזכויות האחזקה בקרקע של החוק הנוהג
חלשות מאלו של החוק המקובל, אינן מקנות יתרון לילידים גם אם הן מקבלות העדפה ולעתים
הממשל עושה מניפולציה בעובדה זו. בחוק הקנדי הכוח הפוליטי של הילידים בממשל העצמי הוא
כשל ממשל מקומי או עירייה. תביעה לשינוי מצד הילידים מחייבת תיאום מלא עם מדיניות החבל בו
עולה הבעיה ובהלימה עם החוק הפדראלי. היחסים המשפטיים בין הכתר (הפדרציה) לילידים הם
בעלי היסטוריה ארוכה, מה שלא כן לגבי יחסיהם עם החבלים, כך שההסכמים עלולים להשתנות.
22
בקנדה, ההעברה של קרקע מדור לדור אצל הילידים מונעת פעילויות של כרייה ומכירת קרקע. עובדה
המעוררת תמיהה  - מדוע בית המשפט מרחיק לכת כל-כך גם לגבי צעדים שאינם מסורתיים, בעוד
                                               
20
 Part II Rights of the Aboriginal Peoples of Canada
Section 35 [General Rights]
(1) The existing aboriginal and treaty rights of the aboriginal peoples of Canada are hereby
recognized and affirmed.
(2) "aboriginal peoples of Canada" includes the Indian, Inuit, and Metis peoples of Canada.
(3) For greater certainty, in Subsection (1) "treaty rights" includes rights that now exist by way
of land claims agreements or may be so acquired.
(4) Notwithstanding any other provision of this act, the aboriginal and treaty rights referred to
in Subsection (1) are guaranteed equally to male and female persons. 
Section 35.1 [Constitutional Amendments]
The government of Canada and the provincial governments are committed to the principal
that, before any amendment is made to Class 24 of Section 91 of the "Constitution Act, 1867",
to Section 25 of this act or to this part,
(a) a constitutional conference that includes in its agenda an item relating to the proposed
amendment, composed of the Prime Minister of Canada and the first ministers of the
provinces, will be convened by the Prime Minister of Canada; and
(b) the Prime Minister of Canada will invite representatives of the aboriginal peoples of
Canada to participate in the discussions on that item.
Canada Act 1982 (c 11).
21
לפירוט של כל התחומים ראו באתר הממשלתי של המשרד לענייני אבוריג'ינים: -http://www.ainc
  inac.gc.ca/index-eng.asp
22
ראו פירוט נוסף על התפתחות של זכויות הממשל העצמי בסעיף הבא העוסק בהסכמים   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 46
נמנעת המשכיות של מנהגים ופרקטיקות. התשובה היא שבקנדה כמו באוסטרליה החוק מתיישב עם
זכות הבעלות הילידית. המקור העיקרי הוא בארצות הברית, בפסיקתו של ג'ון מרשל ב  - 1763,
המכירה בילידים כיחידה ריבונית זרה ללא אופיו המסורתי- קהילתי של עיבוד הקרקע. יש כאן הפרדה
בין בעלות לריבונות עקב ההתנגשות בין מערכת החוק הפדראלית לבין זו המדינתית ( שם   ).
נקודות מפנה בחוק המקובל 
הפרק ויעס ק בנקודות מפנה בתולדות היחסים המרחביים-פוליטיים שבין הממשל הקנדי לילידים   .
  Delgamuukw v. British Colombia, 1997
פסיקה זו התוותה את קווי היסוד של זכויות העמים הילידים בקרקע: הזכות לקרקע; הזכות
להשתמש בקרקע, לאו דווקא בצורה המסורתית; כולל משאבים בקרקע; קיימת מלפני הכיבוש
הקולוניאלי; זכות קולקטיבית; בכוחה להתחרות בזכויות קניין אחרות על בסיס שווה. לפיכך, כפי
שראינו בפרק שעסק באוסטרליה, מקרה זה חזק מהמקרה האוסטרלי שאינו מקנה אפשרות
להתחרות בזכויות קניין אחרות על בסיס שווה ( Native Title Report, 2003, 2004   ).
ראשי השבטים  Gitksan ו  - Wet’suwet’en תבעו ב-1984 בעלות על שטח בהיקף של 58,000
קמ"ר מהטריטוריה המסורתית שלהם בחבל קולומביה הבריטית. בשלב ראשון פנו לבית המשפט
העליון של קולומביה הבריטית, הסבירו ונימקו את בעלותם על טריטוריה זו באמצעות ההיסטוריה
והחוק שלהם. השופט פסל את זכותם לממשל עצמי מתוך פרשנות צרה של זכויות ילידיות מתוקף
החוקה הקנדית. הוא אף הצר את זכויות החזקה שלהם באזורים ללא בעלות. השבטים עתרו ב  -
1993 לבית המשפט לערעורים בחבל וקבלו פסיקה דומה, אם כי השופט למברט פסק בדעת מיעוט
בדומה לפסיקה במאבו, כי יש להכליל את המסורת הילידית שבעל פה כעדות תקפה וכי זכות
ההגדרה העצמית הולמת את המקרה של הילידים ( Strelein, 1998   . )
בשלב הבא  , פנו העותרים ב- 1993 לבית המשפט העליון של קנדה שדן בהרחבה בנושא לאור
העקרונות: אופן הטיפול בשיטת ההוכחה הילידית; צורות האחזקה בקרקע של ילידים; הצרת צעדי
הממשל החבלי והפדר ; ליא ומשא ומתן מתוך כוונה טובה. החלטות השופטים היו דומות ברוחן לאלו
שבמקרה מאבו האוסטרלי ומעבר לכך  . הם דנו בזכות הקיבוצית לקרקע שמעבר למשמעות הכלכלית
-חוקית שלה. בכך כוננו את הבסיס לרעיון ההגדרה העצמית, בצורך לשלב את החוק הנוהג בחוק
המקובל ובחיוניות של הגנה חוקתית מיוחדת ועצמאית על זכויות הילידים בקרקע (Strelein, 1998   ).
בית המשפט העליון של קנדה פסק במקרה זה  , במונחים חוקתיים  , בקשר שבין הכרה בזכויות קניין
לבין הכרה במסגרת ערכים "שונה . " זהו תהליך המעלה משמעות חדשה  – מודל של דמוקרטיה רב-
תרבותית. העותרים משתמשים בנרטיב תרבותי כדי להשיג את מבוקשם: היסטוריה מסופרת,
טוטמים, וביטויים אחרים של צורות שיח. בית המשפט העליון קיבל צורת טיעון זו כקבילה לצורך
הגנה חוקתית על זכויות הילידים והכליל אותה במארג של המשפט המערבי. מפנה זה מייצג השלמה
מוסרית, גמישות רבה בהתייחס לאופן בו הציגו העותרים את טענותיהם ולתמונת העולם ממנה ובא ,
וכך יש נתה העובדה המשפטית את משמעותה המקובלת והעידה על העדרו של קולוניאליזם. אין כאןהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 47
הטמעה של שיטה אחת לתוך השנייה, כי אם תהליך הידברות של הבנה הדדית  , הסכמה והודאה
בעוולות העבר באמצעות אימוצה של גישה מתקנת (Means, 2002   ).
ב- 2002 נחקק First Nations Governance Act חידוש ועדכון לגבי הסדרים של ממשל עצמי.
החוק שם דגש על ממשל אחריותי, אך לטענת החוקרים הוא מתעלם מהצד המשפטי, מהצורך ברמה
המוסדית של הממשל ומהשונות בין העמים השונים (Cornell et al, 2002   ).
הפסיקות שבלוח  3 מראות כיצד ההכרה בזכות הילידית לקרקע מתרחבת  , דרך הענקת טריטוריה
שתאפשר זכות הגדרה עצמית, הזדמנויות כלכליות, הסדרת היחסים עם הממשל, קידום של שיתוף
פעולה ושותפות עם השכנים בניהול הקרקע והמשאבים  , כהבטחה של קיום וכיבוד הזכויות בקרקע   .
לוח : 3 פסיקות של בית המשפט הגבוה לצדק בקנדה בענייני זכויות בעלות ילידית על הקרקע 
Case Date Outcome
Calder 1973 Title recognized unless extinguished by the Crown.
Nowegijick 1983 Treaties must be liberally interpreted.
Guerin 1984 Ottawa must recognize the existence of inherent
Aboriginal title and a fiduciary (trust) relationship based
on title.
Sioui 1990 Provincial laws cannot overrule rights in treaties.
Sparrow 1990 Section 35(1) of the Constitution Act of 1982 containing
the term ‘existing rights’ was defined as anything
unextinguished.
Delgamuukw 1997 Oral history of Indian people must receive equal weight
to historical evidence in land claim legal cases.
Marshall 1999 Mi’kmaq have the right to catch and sell fish (lobster) to
earn a ‘moderate living’.
Haida & Taku 2004 The government has a legal duty to consult and to
accommodate concerns of Aboriginal groups. 
  Bone, 2003, p. 195; Parks Canada, 2008 :מקור
הנתיב הפוליטי 
A Federal Steering Committee שהוקמה ב-2004, עוסקת בכל הקשור לתאום ויישום של
הזכויות הנגזרות מהממשל העצמי.
23
וועדה זו מרכזת בידיה את כל הנושאים הקשורים ברמה
הפדראלית ומנטרת את ההתקדמות של הממשל העצמי. מצופה שחלוקת התפקידים בין הפדרציה
והילידים תשתנה. האחרונים ייטלו על עצמם עם הזמן תפקיד פעיל ויתר אחריות על עיצוב אורח
חייהם ויקטינו את חלקה של הפדרציה באחריות זו. יש לפתח אם כן מנגנונים לשקיפות, השתתפות
רחבה, העצמה קהילתית ופיתוח אחריותיות (Richardson, 2002 ) (accountability   ).
The Assembly of First Nations הוא תוצאה של תנועה להקמת גוף צ'יפים ב- 1980, אשר יהוו
קול לילידים הקנדים בתוך האספה הדליברטיבית הקנדית. פרט לייצוג זה קיימים גופים נבחרים
במסגרת החבלית
24
 
                                               
23
http://www.ainc-inac.gc.ca/ai/mr/nr/m- :Indian and Northern Affairs Canada
  a2005/02665afn-eng.asp
24
ראו הרחבה בנושא ב  – The Canadian Encyclopedia:
  http://thecanadianencyclopedia.com/index.cfm?PgNm=TCE&Params=A1ARTA0000352התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 48
הסכמים 
להסכמים הקנדיים מסורת ארוכת ימים, למעלה מ  -  250 שנות התנהלות של שיח ושיג אירופי-ילידי  .
צורה זו של יחסים, גם אם לא היו הוגנים במקרים רבים, ביססה מערכת של משא ומתן כדרך
לפתירת בעיות. ההסכמים הם מעין חוזים, שיש להם גם היבטים חוקתיים. הם נחתמו לכל אורך
השנים ונועדו להסדיר את תחומי השטחים שהוחכרו לילידים, סוגי השימוש והיקפם באופן ענייני
ובהיר. את הזכויות המעוגנות בחוזים, הסכמים, זיכרון דברים וחקיקה הולמת, מבלי לפתוח הסכמים
קודמים   .
The James Bay and Northern Quebec  :1975-ב המודרניים הקרקע תביעות הסכמי ראשון
,Agreement  . כל ההסכמים
25
היו תוצר של משא ומתן ממושך והעניקו לילידים בעלות מלאה על
שטחי קרקע מסוימים; אחזקה וזכויות שימוש וניהול קרקע, מים ומשאבים; פיצוי כספי כתחליף
לשטחים שלא הוחזרו; חלק בהכנסות ממשאב; זכויות פיתוח כלכלי; פיתוח משאבי המורשת
ופארקים. הסכמים מסוג Treaty Land Entitlement מסתמכים על פסקה ) 91 )4 בחוקה של 1867  ,
נקבעה בהם מחויבות החבלים להקצות קרקע לממשל הפדראלי עבור העמים הילידים. אך לא  - זכות
לממשל עצמי  . בכל זאת הם מקור עוצמה פדראלי וחוקתי והם מעניקים סמכות ריבונית על בסיס של
צדק חלוקתי (Ivanitz, 1997; Macklem, 2001; Richardson, Craig and Boer, 1995   ).
התנאים האופטימאליים למשא ומתן לקראת הסכם: הרצון הטוב של שני הצדדים; משך הזמן
המתארך חיוני כדי לאמץ ראיה בת קיימא לטווח רחוק; השונות התרבותית בין הצדדים מקשה על
ההבנה ההדדית, לכן יש ללוות את המשא ומתן בתוכנית שתספק מידע וחינוך שיגשרו בין העמדות
המנוגדות; חשוב שמידע מהימן ומחקר ילוו את התהליך כדי שתשתית ההסכם תהיה מוצקה; כדי
להבטיח ישוב סכסוך הוגן יש להעצים את יכולותיהם של העמים הילידים לנהל משא ומתן מול
המדינה; הנציגים בכל צד חייבים להיות לגיטימיים ויעילים בעניין שלפניהם ולכן עליהם להציג חזית
אחידה ועקבית ורמת ארגון טובה, בפרט העמים הילידים ( Richardson et al, 1995   ).
ההסכם עם הניסגה 
ההסכם בין בני הניסגה לבין ממשלת קנדה וממשלת קולומביה הבריטית היווה נקודת מפנה נוספת.
עד העת האחרונה התיר החוק הקנדי לניסגה להחזיק בארבע שמורות קטנות שהוענקו להם במהלך
ממשלתי חד צדדי ב- 1871  , כשקולומביה הבריטית הצטרפה לפדרציה. היא סירבה להכיר בזכות
הילידים לקרקע ולכן לא היו לה הסכמים עם העמים הילידים שבשטחה, פרט להסכם מספר  8 שגלש
מאלברטה. הניסגה ניסו לתבוע הכרה לאורך כל השנים ( Levy, 2000; Macklem, 2001   . )
הפסיקה של בית המשפט העליון של קנדה ב-1973 במקרה של   Calder v. Attorney General
of British Columbia הביאה להכרזה שהזכות הילידית בקרקע שרירה וקיימת בתוקף היותה
                                               
25
The James Bay and Northern Quebec Agreement, the Northeastern Quebec Agreement,
the Inuvialuit Final Agreement, the Nunavut Land Claims Agreement, the Gwich'in
Comprehensive Land Claim Agreement, the Sahtu Dene  and Métis Comprehensive Land
Claim Agreement, the Champagne and Aishihik First Nations Final Agreement, the Vuntut
Gwitchin First Nation Final Agreement, the First Nation of Nacho Nyak Dun Final Agreement
,or the T eslin Tlingit Council Final Agreement, שם   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 49
ארץ אבות מקדמת דנא, גם מבלי שממשלת החבל תכיר בעובדה זו. אך עד שנת 1975 לא התנהל
עימם משא ומתן, וקולומביה הבריטית לא הצטרפה למהלך זה עד 1990 ". ההסכם הסופי של
הניסגה  " שנחתם ב-1998 הנו תולדה של משא ומתן רב- שנים וסיפק, בנוסף לזכות אחזקה בקרקע,
מעמד חדש של ממשל- עצמי, שעוצמתו עולה על זו לש המועצות שכוננו על פי החוק האינדיאני
(Indian Act). ההסכם מהווה תקדים לחמישים קבוצות נוספות של עמים ילידים (שם   ).
ל-5,500 בני השבט הוענקה זכות בעלות מוחלטת (fee simple) על 27,000 קמ"ר. בסמכותם
לחוקק בתחומים של ניהול משאבי הטבע שבבעלותם, תרבות, שפה, תעסוקה, עבודות ציבוריות,
שימושי קרקע ונישואין. הממשל העצמי מחייב הקמת רשויות: מבצעת ומחוקקת דמוקרטיות נבחרות,
מערכת צדק ברוח החוק הנוהג ומועצת זקנים לקידום התרבות. הממשלים הפדראלי ושל קולומביה
 .(   Nisga’s Final Agreement, 2002; AIP, 2003) ובכספים בתשתיות לסיוע מחויבים הבריטית
מדינת נונווט – Nunavut 
כינונה של נונווט ב  - 1999 שינה את דפוסי ההסכמים אל מעבר לצורת ההסכם עם בני הניסגה.
ההסכם הושג לאחר משא ומתן בין האינואיט לבין ממשלת קנדה בתביעות על קרקע וים. נונווט
משתרעת על פני חמישית משטחה של קנדה  , שטח עושה בר לבעלותה של קהילה זו. כך הפכה
המחצית המזרחית של הטריטוריות הצפון-מערביות לטריטוריה תחת ממשל- עצמי של רוב אינואיטי.
הבעלות והריבונות נותרו במשמעותם הנבדלת ורוכשים מבחוץ רשאים לרכוש חלקות קרקע
בטריטוריה זו, בכפוף לנהלים שבין נונווט לממשל הפדראלי. החוק הנוהג וזכויות ילידיות זכו להכרה
בעליונותן על החוק המקובל, אך אינם מחליפים אותו (Levy, 2000   ).
שבט הסליאמון  
לעומת המקרים האופטימיים הללו קיים מקרה שונה של שבט הסליאמון המצוי בשפל המדרגה  .  600
מתוך 900 החברים שבו מתגוררים בשמורה בתנאי מצוקה וניוון; שיעור האבטלה מעל %70,
האלכוהוליזם מכה בכל בית ומספר המתאבדים גבוה. בני השבט מסוכסכים בינם לבין עצמם
ובאחרונה אף החלו מדברים בגלוי על פיצול. בניו הגאים של שבט הסליאמון, מהמפוארים שבחוף
המערבי, היו לקהילה מדוכאת של נתמכי סעד. דווקא התהליך שהיה אמור להציל את בני הסליאמון,
כמו את יתר קהילות האינדיאנים של מחוז בריטיש קולומביה, הוא שקורע אותם כעת מבפנים. לפני
כעשר שנים החלו ממשלת המחוז וארגוני האינדיאנים בתהליך של גיבוש "אמנות , " שיעניקו לשבטים
ממשל עצמי וכן בעלות על אדמותיהם ועל מקורות המחיה שלהם. זה היה אמור להיות צעד מרכזי
בדרך לפיוס ולהשלמה בין האבוריג'ינים לבין ממשלת המחוז וממשלת קנדה ( גוטמן  , 2002   .)
עשר שנים עברו, ונראה שהתהליך תקוע, אם בגלל השלטונות המנהלים את המשא ומתן עם
השבטים ואם בגלל הפחד שתקף את תושבי השמורות וחברי הקהילות האינדיאניות מקבלת אחריות
על עתידם, אחרי שהורגלו לחיים של תלות בממסד הלבן. הממשלה החדשה של מחוז בריטיש
קולומביה מנסה לחזור לאחור ולצמצם את הזכויות שיינתנו לילידים במסגרת תהליך האמנה, תושבי
המחוז הלבנים חשים כעס על מה שנתפש בעיניהם כמתן זכויות יתר לאינדיאנים, והאינדיאנים עצמם
רואים את חזונם  - חזרה לקרקעות שלהם ולאורח החיים שנגזל מהם  - הולך ומתרחק. שבט
הסליאמון היה מהראשונים שניהלו משא ומתן עם הממשלה על חתימת אמנה. שמורת הסליאמוןהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 50
מתפרשת על פני שטח כבן  20- קמ"ר. לפי השטר האבוריג'יני, האדמות ההיסטוריות של השבט
משתרעות על 3,340 קמ"ר ( שם   .)
    Thaidene Nene פרק להקמת Lutsel K’e Dene שבט הסכם
החל משנות ה  60- ניסה השבט Dogribs ) Tlicho)  , שהם העמים הילידים הקנדיים מה"דין" החיים
בטריטוריות הצפון מערביות, להגיע להסכם ראוי עם הממשל הפדראלי של קנדה, אך אינטרסים
במשאבי האזור מנעו הסכם כזה. בשנת 2000 נחתם הסכם על האופן שבו השבט יקיים מו"מ על
הטריטוריה ותביעת זכויות צייד ודייג. בשנת 2004 הצ'יף ארצ'י קתוליק והמועצה שלו נכנסו למו  "מ
עם קנדה מתוך כוונה ליצור שיתוף בתכנון בפרק המו עצ . ב-2005 שבט לוטצל-קה-דין הצליח לקבל
57,000 קמ"ר, חלק מהטריטוריה המקורית שלו, כפרק לאומי חדש בשם “Thaidene Nene”  - ארץ
אבות. ב- 2006 בדקו את הייתכנות לקיום בשטח הפרק וב-2007 נוסף שטח של 33,000 קמ  "ר
לשטחו  – הזרוע המזרחית של הפרק הלאומי  . זה הפרק השלישי בגודלו בקנדה. כיום, עובר השבט
החי בפרק אימון קהילתי ופיתוח יכולות כדי להשתתף בתכנון ( -Tlicho Land Claims and Self
(.   Government Agreement: 2007
ההסכם כולל קרקע ומשאבים, תשלום של  100 מיליון $ , השבטים יכוננו ממשל משותף בעל כוחות
חקיקה על קרקע ובני אדם, וגביית מסים  . חוקי השבטים יוכפפו לחוקי הפדרציה, הסכם בין ממשלתי
לגבי שירותים חברתיים, משאבים, מים, ציד והגנת המורשת (Native Title Report, 2003; 2004   ).
תכנון ופתוח 
התכנון לעמים הילידים התנהל "מלמעלה" בגישה הפיתוחית (developmentalist  ) הרציונאלית
והעמיק את שוליותם  . הוא נסמך על "הספר הלבן" מ-1969 שהתווה מדיניות ליברלית של שוויון
אזרחי ללא עדיפות לקבוצה  . לאחר שבית הדין הפדראלי הגבוה לצדק פסק את פסיקתו פורצת הדרך
בעניינו של שבט הניסגה  , כיום רווחת התביעה לשיתוף על בסיס הזכות לטריטוריה, ממשל עצמי,
צדק חלוקתי והזכות להגדרה עצמית (Lane, 2006; Lane and Hibbard, 2005    ).
במהלך השנים ננקטו גישות שונות בתכנון במחוזות מושבם של העמים הילידים: יוזמת הפיתוח
הקהילתי במניטובה בשנות ה 60- ; יוזמת התכנון הקהילתי המקיף של המשרד לענייני האבוריג'ינים
בשנות ה  70- וראשית ה 80- ; מושג ביזור האחריות לרמת הקהילה בשנות ה . 80- אז החלו תהליכי
תכנון בהם השתתפו שני הצדדים, המדינה והעמים הילידים, מתוך הבנה שיש להתחשב בצרכים
התרבותיים-חברתיים- כלכליים של האחרונים, אך לא ניתן לתכנן בטריטוריה הילידית באופן הסוגר
את המרחב בלא תאום עם המדינה בתוכה שוכנת טריטוריה זו ( Copet, 1992   ).
הצלחת תוכניות אלה הייתה חלקית. היישום היה חלקי, הבירוקרטיה פגעה ביעילות והדגש על יועצים
כלכליים פגע ברגישות התרבותית. רק בסוף שנות ה  80- הצליחה תכנית שהתבססה על שיתוף
הקהילה בתהליך קבלת ההחלטות וקיימות  , כזו שהניחה בבסיסה הדדיות. גישה זו הרחיבה את
יכולת הקבלה ההדדית ולכן הייתה יעילה יותר. הגישה מניחה איכויות של מנהיגות, קיימות ואיכות
חיים המתמצים בשוויון והגינות בין אנשים (קהילות בריאות  ) מתוך כבוד ואחריות ביחסי אדם וקרקע. התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 51
תהליך המחייב חינוך, השתתפות והעצמה לשם הרחבת ההבנה ההדדית והשליטה על המקום. גישה
כזו מגמישה את אפשרויות התכנון כדי להתאימן לייחודיות של כל קבוצה (Copet, 1992   ).
.2005 ) Fraser et al) כמו 2005 ) Lane and Hibbard) מביאים לדיון תכנון משתף בו קיים צד
שלישי, כגון התאגידים כורתי היערות. בנוסף, לא פעם המימון של גופים בינלאומיים יוצר ניכור של
הקהילה. התוצאות מצביעות על שליטה משותפת, תוצר דיון מתמשך המכליל גורמים רבים בכל
התחומים ומוביל בסופו של דבר להעצמה של הנוטלים בו חלק, קול שלא נשמע בעבר בדיונים על
הזכויות בקרקע ובמשאבים   .
מחצית בני העמים הילידים חיים בערים במעין גטאות ישו להחיל עליהם את הגישה התכנונית
הנוהגת, כמו באזורים המרוחקים, הכפריים  . התכנון הראשון שנעשה בעיר בגישה זו היה בססקאטון  .
התהליך התאפשר הודות לחתימה על הסכם בין הממשל לעמים הילידים בססקצ'ואן (TLEFA) ב-
1992 סעיף   9 להסכם כולל החלטה על הקמת שמורה עירונית. המתכננים שתפו בתכנון את נציגי
השמורה  , להם מנהיגות נפרדת, שהגדירו מטרות ויעדים כולל תכנון של תעסוקה והכללת העמים
הילידים כחלק מהעיר כולה באמצעות ההכרה בשמורה  ,Peters, 2005; Sully and Emmons
(.   2004)
מסקירה קצרה זו ניתן להבין שהתפתחות הגישות התכנוניות והמחקר בתחום הובילו לשיפור
מתמשך. הנטייה לגישה קהילת יתנ  , שהתפתחה עם השנים במקביל להסכמים שנחתמו והפסיקות
שקדמו את ההכרה בזכותם של העמים הילידים להגדרה עצמית ולהשבת האדמות עליהן חיו
אבותיהם הובילו לתכנון מעברי מדיכוי לשיתוף מעצים ( Lane and Hibbard, 2005, 174   . )
סיכום  - יתרונות וחסרונות במדיניות, בתכנון וביישום 
כפי שעולה מהמחקר ומסיכומו בלוח  4 היחס אל העמים הילידים בקנדה עבר מקולוניאליזם ויצירת
תלות להכרה מאשרת. עם זאת, מצבם של הילידים במקומות רבים עדין ירוד, בעקבות השבר שחוו
והתפרקות ממסורות שבטיות המקשים על איסוף כוח וי זו מה לשינוי הנדרש, בפרט בערים. הודות
להסכמים הכרוכים במשא ומתן מורכב ובדו-שיח מתמשך, בולט יתרונה הרב של קנדה על פני
מדינות אחרות. בתהליך זה טמון זרע ההצלחה של תוכניות רבות שקידמו עמים אלה ( Ray, 2006   .)
לוח : 4 סיכום רמות ההכרה באומות הראשונות ובזכותם לקרקע בקנדה 
סוג  
משטר 
סוגי הכרה של
המדינה  
מדיניות   יחסי מדינה-ילידים 
קולוני
אליז
ם 
העדר הכרה 
מ-1605 
עד 1960 –
השתתפות
בבחירות 
הכרה
'מגוננת' 
 - התרחבות
 - השתלטות
 - ניצול
 - דיכוי
 - גזענות
 - סגרגציה 
 - מדיניות של פיקוח, הכרה בזהות ייחודית 
− עד ראשית המאה ה  - 20-
וה ושמד %90 מהילידים, נישול
משטחי המחיה ומקורות המחיה 
Royal Proclamation 1763 −
− ללא אזרחות וזכויות
− כפיית החוק המקובל ב-1876
Indian Act עד  ראשית המאה   20-
א 
ת 
נ 
הכרה עוינת  –  
ןאי הכרת
זכויות בקרקע
עד 1982 
− חלוקה לא שוויונית של משאבים במרחב
יוצרת ריבוד אתני-מעמדי 
− זכויות אזרח לא מלאות 
− דחיקה מרחבית 
 
 - השר לענייני העמים הראשונים
אחראי על מימוש החוקהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 52
ו 
ק 
ר 
ט 
י
ה 
 
הכרה אדישה 
 
− אפליה כלכלית-חברתית-תרבותית
− הכרזה על הכרה ללא יישום 
− נקיטת פרקטיקות של הכרה ללא הכרה פור  '
− מנגנוני אפליה ואי שוויון, דיורה ודה פקטו:
"זמניות , " אין זכות הצבעה מקומית
−   הכרה פאסיבית אינה מכירה בצרכיה
הייחודיים של קבוצה מובחנת
− הכרה רטורית 
האינדיאני. קיים עד היום   .
− סלאמס בערים 
אבטלה עמוקה במקומות
המרוחקים והזנחה 
 
 - 1969 " הספר הלבן  – " גישה
ליברלית אינדיבידואליסטית ל   IP-
 - תכנון פיתוחי עד שנות ה 80-  
דמוק' 
ליבר-
לית 
הכרה מאשרת 
 
 
− שילוב החוק המסורתי במערכת המשפט 
− צדק חלוקתי 
− תכנון ופיתוח + תקצוב ותמיכה 
− הסדרת גוף נבחר ילידי 
− ייצוג פוליטי על בסיס ליברלי
− רפורמה/תיקון חוקתי 
− התנצלות ופיוס  
− פסיקות מקדמות הכרה וזכויות של בג צ  "  
− פיתוח מערך חקיקה העונה לצרכים 
− שליטה, אפליה ושוליות  
 
 - דו  "ח Hawthorn ב- 1967
1973 Calder פסיקת -
The Assembly of First 1980  -
  Nations
- לכל טריטוריה שבהסכם יש גוף
ממשלי, מעל  600 כאלה 
-תכנון שמורות עירוניות 
 - 1982 תחוק העמים הילידים 
 - מחאות ומאבקים בנתיבים
ממוסדים 
ד 
מ 
ו 
ק 
ר 
ט
י
ה 
 
ר 
ב 
  -
ת 
ר
ב
ו 
ת
י
ת
 
הכרה מאשרת 
 
 
 
הכרה משנה  
מאז 1998 
− הכרה בזהות הקבוצה ובצרכיה  – סכנה
לשוליות
− שילוב החוק המסורתי במערכת המשפט 
− צדק חלוקתי 
− תכנון ופיתוח + תקצוב ותמיכה
− הסדרת טריבונל ילידי
− צדק מעברי כולל תכנון מעברי 
− ייצוג פוליטי על בסיס קהילתי
− הזכות לקרקע בבעלות מסורתית 
− הזכות לפיתוח שוויוני/מתקן ומשתף 
− הכרה בשוני: מתחשב בזכויות כלכליות,
חברתיות, תרבותיות ייחודיות 
− מניעת תלות ופיתוח אוטונומיה  
− מסגרת בת קיימא למו"מ על זכויות בקרקע 
• פיתוח יכולות המתחשב בצרכים ובשונות
של כל קבוצה  לפי אג'נדה מקומית 
• משילות בקרקע ושותפות משביעת רצון
• חלוקה מחדש של משאבים, פיצוי, השבה
• חירות, ביטחון ויציבות 
− עריכת הסכם/חוזה למתן זכות להגדרה
העצמית 
− הפריה הדדית בכל תחומי החיים 
− הכרה אדנותית ומדיניות של
תלות בשירותי הרווחה
−שילוב מועט של החוק המנהגי
 - 1982 מעמד חוקתי להכרה
בקיום זכויות ראשונים של
הילידים ואישור בתיקון
' 35 )1(  פ ,Constitution ct
 - תכנון משתף וחולק כוח על
משאבים, תכנון שמורות עירוניות 
Delgamuukw v. British  -
Colombia, 1997
− 1998  – הסכם הניסגה
− 1999  - מדינת נונווט
− התייחסות לקרקע מההיבט
התרבותי
−  +
− 2005 הסכם פרק Thaidene
Nene
− עדין קיימות תביעות על קרקעות
−  +
−  +
− מיתון הקונפליקט 
  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 53
ג. ברזיל 
ברזיל, החמישית בגודלה מבין המדינות, היא רפובליקה פדראלית דמוקרטית המונה  26 מדינות.
במקור, יישבו את הארץ שבטי נוודים החל מהמאה השישית לפני הספירה והם מהווים כיום חצי אחוז
מתוך 201 מיליון תושביה. מהמאה ה  16- היא נשלטה בידי הפורטוגזים עד 1822, אז הכריזה על
עצמאות. 1954-1985 שרר בברזיל משטר צבאי. ב-1988 נכתבה חוקה חדשה  , דמוקרטית ברוחה   .
רקע היסטורי- גיאוגרפי 
האינדיאנים התיישבו בשטחים הכלולים כיום במדינת ברזיל לפני כ- 8,000 שנה והיו שליטיה
הבלעדיים עד הגעת הפורטוגלים בשנת 1500. בעת "הגילוי , " רוב האינדיאנים חיו חיי נוודות למחצה
וכלכלתם התבססה על ציד, דיג, ליקוט מזון וחקלאות  . בשנת 1500 הוערך מספרם של האינדיאנים
בין 3-5 מיליון נפש  . כ-%90 מ- 2,000 השבטים והעמים שחיו אז בברזיל נספו במלחמות, בטבח
ובמחלות והוטמעו באמצעות נישואי תערובת. עד 1755 היוו האינדיאנים חלק מהעבדים שעבדו
במטעי הגומי, הסוכר והקפה. המיסיון הישועי דאג לנצרם. מספרם ירד לכ- 100,000 בשנות ה  50-
  .(Johnson-Steffey, 2004; Report, 1997 ) שבטים 217  -ב -20  ה המאה של
רוב האינדיאנים ששרדו נטמעו בחברה הברזילאית החדשה. החל מאמצע המאה ה  20- השקיעה
הממשלה מאמצים ניכרים בפיתוח האינדיאנים והגנה על המיעוט ששמר על אורחות חייו ביערות
הגשם של האמזונס. בזכות התמיכה הממשלתית מספרם עלה ל-900,000 ( כאלה שהגדירו עצמם
אינדיאנים . ) %50 מהאינדיאנים יושבים באגן האמזונס, המהווה את עיקר הטריטוריות שלהם. %50
הנותרים חיים בחלקה הדרומי של המדינה על %2 מהאדמות ( םש ( ) ראו איור   .)4
תשע שנים לאחר קבלת העצמאות ב-1831 חקקה הממשלה חוק ראשון הנוגע לעמים הילידים. זאת
לאחר שהכתר הפורטוגלי תמך במלחמה טוטאלית בהם. החוק הברזילאי הפך אותם לזכאים לצדק
כיתומים, מעין בית משפט לצעירים. משמעות הדבר  – העדר יכולת לתפקד בחברה "מתורבתת  – "
הזקוקים להשגחה ולהגנת המדינה עליהם. כדי שיהפכו לאזרחים מהשורה עליהם לעבור תהליך
הטמעות בחברה. גישה אדנותית מטמיעה זו המשיכה בשתי מסגרות החוק המשמעותיות ביותר
שעדין מורגשות בבסיס המדיניות במקביל לחוקה, הם ה"קוד האזרחי , " 1916 ו"החוק האינדיאני , "
Carvalho, 2000; Rodrigues, 2002)1973    ).
הקוד האזרחי מכפיף אותם למעמד של חוסים ובגיל  20 היה עליהם להתייצב בפני בית המשפט
ולעבור בחינת יכולות. סעיף  6 קבע כי –   
"Establish[ing] that the Indians have relative incapacity to practice the acts of civil life
under a regime of tutorship. The same provisions foresee that the incapacity shall cease if
and when the Indian becomes integrated into the civilization."
המשטר הצבאי בברזיל שלט בשנים 1964-1985  , חסם את החברה האזרחית ועודד קשרים כלכליים
בין תאגידים בינלאומיים לאליטה הכלכלית במדינה. המדיניות התבססה על ביורוקרטיזציה
ופוליטיזציה של נושאים על סדר היום באמצעות נגישות ישירה אל דעת הקהל והקצנתה. יצא,
שנמנעה נגישות מהקואליציות שהתנגדו לפגיעה בעמים הילידים בעוד התומכים בחדירה לאגןהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 54
האמזונס לצרכי פיתוח זכו לתמיכה בלתי מסויגת. יוזמת הממשל להקמת מפעל חוצה אמזונס
(טראנסאמזוניקה  ) פתחה את המרחב לזרם בלתי פוסק של פולשים, כורים ומבראי יערות שקרבתם
לעמים הילידים זרזה את השמדתם במחלות, דחיקה והרג. התנגדות השבטים וגיוסם להתנגדות של
גופים בינלאומיים יצרה באזור אי יציבות (Carvalho, 2000; Green, 2003   ).
המעבר ממשטר עריצי לדמוקרטי באמצע שנות ה  80- שינה את הגישה הו יא נוטה להכיר בזכות
ההגדרה העצמית לעמים הילידים. החוקה החדשה, שנולדה בעקבות לחץ בינלאומי של הוועדה הבין
אמריקנית לזכויות אדם  , העניקה לעמים הילידים זכות להחזיק ב-%87 מהטריטוריות בהן הם חיים  .
ל-900,000 הילידים הברזילאים הזכות להחזיק ב-946,000 קמ"ר, %12 משטחה של ברזיל.
טריטוריות אלה משתרעות בעיקרן על פני אגן האמזונס ( איור  ,)4 המשתרע על פני מספר מדינות.
%40 משטחו נמצא בברזיל והשאר נחלק בין פרו, קולומביה, ונצואלה, בוליביה, גיאנה, אקוודור
וסורינאם. חשיבותו העצומה של יער הגשם לאקלים, הרפואה והחמצן בעולם ממקדים אליו את
תשומת הלב ומפעילים לחצים על מדינות אלה ובעיקר על ברזיל. תהליך זה מלווה בשיתוף והעצמה
(.   Report, 1997; 2010; Rodrigues, 2002 ) ילידיים וארגונים וגופים NGO's של
איור . 4 שמורות האינדיאנים בברזיל 
  
   http://en.wikipedia.org/wiki/File:Indigenous_brazil.jpg:מקורהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 55
בזירה המשפטית היו מספר פריצות דרך בשנים האחרונות: הטריבונל הפדראלי האזורי ציווה על
המדינה לפצות שבט שסלילת כביש חצתה את הטריטוריה שלו; פסיקה מחייבת בכוח יישומו של
החוק החדש נגד רצח- עם, שנחקק ב- 2001; בדצמבר 2008 פסק בית המשפט העליון לטובת  5
שבטים ב  - Raposa-Serra do Sol שנאבקו  30 שנה כדי להשיג הכרה בזכויותיהם בקרקע. הפסיקה
כללה גם הוראה לכפריים שאינם אינדיאנים בשטחים אלו לעזבם. למרות התקדמות עצומה זו בתחום
החקיקה מצבם מוסיף להיות חמור, עד כדי המשכיותו של רצח-העם מהעבר הקולוניאלי. תוחלת
החיים עוד ירדה בהשוואה לשנים קודמות וישנם אזורים בהם היא עומדת על  38 שנים   .
המדיניות הקרקעית 
במקרה של ברזיל המעורבות העולמית במדינה רבה לאין שיעור מכפי שהיא באוסטרליה ובקנדה.
קשה להפריד לעתים בין האינטרס העולמי של שימור יערות הגשם באמזונס לבין הגנה על העמים
הילידים. שני נושאים אלה כרוכים זה בזה בגורל משותף  . כיון שלא ניתן להפריד תרבות וחברה
מטבע ושימור ווכיו ן שאי השוויון החריף במדינות דרום אמריקה מקשה להגיע להסכמה על דרכי
השימור  , הכרחי להגיע לדיאלוג משותף בין כל הגורמים כשכל קבוצה מביאה את תפיסותיה, העמים
הילידים בכלל, לגבי צורת הקיום המשותף של טבע וחברה ( Vivalco, 2003    .)
המעורבות אינה רק של ארגוני סביבה ו-NGO אלא של ה , G -7- האיחוד האירופי והבנק העולמי.
26
אמנם, תחת מטריה זו פעל ה-The National Indian Foundation ) FUNAI) בצורה יעילה ומהירה
יותר, אך הממשל הברזילאי לא אהד את ההתערבות מבחוץ וסרב לתרום את חלקו בתקציב. במקרה
של The Indigenous Lands Project ) PPTAL , ) זמן קצר לאחר השינוי בחוקה והקמת גוף זה,
יצא צו 1775 ( להלן) ומנע את האפשרות להתקדם לעבר יעד התיחום של שטחי הילידים ועיגונם
בחוק. למרות העימותים המקומיים והלאומיים, חלה התקדמות רבה והיא זוכה כיום להצלחה יחסית.
האוטונומיה של הילידים גדלה, תוחמו שטחים נרחבים והתהליך היה משותף והוביל להעצמה
(   Fearnside, 2003; Lisansky, 2005)
הנתיב המשפטי 
מערכת המשפט הברזילאית נמנית על החוק האזרחי ( civil law  ) הגרמני. שיטה זו אינה מקודמת על
ידי השופטים, כי אם שואבת מקודקס חוקים קיים בכפוף לחוקה (  ,The Brazilian Legal System
2007  ). משום כך, אין במקרה של ברזיל פסיקות המקדמות את זכויותיהם של העמים הילידים, אלא
ביטול חוקים או מעשים הנוגדים את הכתוב בחוקה   .
כבר ב- 1850 נחקק חוק המגן על אדמות הילידים ונוסדו שמורות שספקו ערבות מסוימת לזכויות
the Indian Protection Service and Localization of  -  להקמת חוק עבר 1906 -ב .הילידיות
(National Workers (SPI   .
                                               
26
The Pilot Program to Conserve the Brazilian Rain Forest - the Brazilian government,  
  The Indigenous Lands .הגשם יער לשימורBrazil’s civil society and the international community –
 Project (PPTAL), 1995  - לשיפור השמירה על משאבי טבע ואזורי הילידים ולשפר את איכות החיים על
אדמותיהם שיוסדרו תוך שיתופם ופיתוח יכולותיהם (Lisansky, 2005, 31)   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 56
המשטר הצבאי ייסד ב  - 1967 גוף לטיפול בילידים הנמצא בתוך משרד המשפטים (תולדה של SPI
or Indian Protection Service סדונש ב- 1910 ומטרתו הייתה הטמעה של הילידים באוכלוסייה  .)
הגוף הוקם לאחר שדו"ח מעמיק (Figueiredo report, 1967) חשף את כל הפשעים והעוולות
המתבצעים כלפי העמים הילידים. תפקידו של המשרד כיום להגן על השבטים לפי החוק ולפתח
מדיניות שתיטיב עימם בכל תחומי החיים, למנוע התערבות בחייהם ולהגן על רצונם לבידוד. כמו- כן,
עליו לספק שירותים הולמים בתחומי הבריאות, החינוך והרווחה ( האתר הרשמי של FUNAI)
27
  .
המקרה של שבט הינוממי יכול להדגים את מצב הזכויות של העמים הילידים באדמותיהם בתקופה
Yanomami Community v. Brazil, Case 7615, Decision of 5  :1988 חוקת שלפני
March 1985   .
ב- 1980 הוגשה נגד ממשלת ברזיל עתירה לוועדה הבין אמריקנית לזכויות אדם על פגיעה בזכויות
בני איה ימנומ  , בעקבות החלטת הממשל על סלילת דרך והקצאת רישיונות כרייה באדמותיהם. הם
ותבע הגנה על הזכות לאזרחות, לבריאות ולאדמות אבותיהם. הוועדה המליצה לממשל להמשיך
בתיחום שטחי היאנוממי ולנקוט בצעדי מניעה של הידבקות ותחלואה, לדאוג לשירותי חינוך ראויים  .
המלצה זו המריצה את ממשלת ברזיל להשלים את תיחום השמורה ורק ב- 1992 הושלם תיחום
"פרק הינוממי  ." ב-1995 הוקמו שירותי בריאות, אך הפלישה והכרייה המשיכו והפיקוח של המדינה
חלש ולא עקבי (Anaya and William, 2001; Inter-American Commission on HR, 1996   ).
תחוק 1988 החליפה את קודמתה מ-1967 וקדמה לה חוקת 1934 בה הועלה נושא העמים הילידים
כיעד להטמעה בחברה השלטת. ה החוק החדשה מהווה שינוי פרדיגמתי בהדגישה את נושא
הטריטוריות הילידיות כזכות להגדרה עצמית ורמיוש השפה והתרבות  . למעשה, ה-"Indigenato"
28
מ-1755 קיבל תוקף חוקתי בסעיף  231 בחוקה זו. הוא מקדם הכרה מרחיקת לכת בזכויות הילידים
על אדמות אבותיהם באזור האמזונס, בהם י ושלט באמצעות ממשל עצמי המוכפף ישירות לממשל
הפדראלי  , יוי הנו מהמשאבים בכפוף לבעלות עליונה של המדינה ( Akerman-Shef, 2010    :)
CONSTITUTION OF BRAZIL, CHAPTER VIII – INDIANS:
Article 231. Indians shall have their social organization, customs, and languages. Creeds
and traditions recognized, as well as their original rights to the lands they traditionally
occupy, it being incumbent upon the Union to demarcate them, protect and ensure respect
for all of their property.
Paragraph 1 -Lands traditionally occupied by Indians are those on which they live on a
permanent basis, those used for their productive activities, those indispensable to the
preservation of the environmental resources necessary for their well-being and for their
physical and cultural reproduction, according to their uses, customs and traditions. 
Paragraph 2 - The lands traditionally occupied by Indians are intended for their permanent
possession and they shall have the exclusive usufruct of the riches of the soil, the rivers
and the lakes existing therein. 
Paragraph 3 - Hydric resources, including energetic potentials, may only be exploited, and
mineral riches in Indian land may only be prospected and mined with the authorization of
the National Congress, after hearing the communities involved, and the participation in the
results of such mining shall be ensured to them, as set forth by law. 
                                               
27
2010 ,/http://www.funai.gov.br  .
28
עוד בהיותה מושבה פורטוגלית נוסד ב-1755 חוק המאשר את עיקרון שמירת הקרקע הילידית גם בעת
העברתה לבני אדם פרטיים, בהיותם הבעלים המקוריים של הקרקע   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 57
Paragraph 4 - The lands referred to in this article are inalienable and indispensable and
the rights thereto are not subject to limitation. 
Paragraph 5 - The removal of Indian groups from their lands is forbidden. Except ad
referendum of the National Congress, in case of a catastrophe or an epidemic which
represents a risk to their population, or in the interest of the sovereignty of the country,
after decision by the National Congress, it being guaranteed that, under any
circumstances, the return shall be immediate as soon as the risk ceases. 
Paragraph 6 - Acts with a view to occupation, domain and possession of the lands referred
to in this article or to the exploitation of the natural riches of the soil, rivers and lakes
existing therein, are null and void, producing no legal effects, except in case of relevant
public interest of the Union, as provided by a supplementary law and such nullity and
voidness shall not create a right to indemnity or to sue the Union, except in what concerns
improvements derived from occupation in good faith, in the manner prescribed by law. 
Paragraph 7 - The provisions of article 174, paragraphs 3 and 4, shall not apply to Indian
lands. 
Article 232. The Indians, their communities and organizations have standing under the
law to sue to defend their rights and interests, the Public Prosecution intervening in all the
procedural acts.
על פי סעיף  67 בחוקה החליטה הממשלה הפדראלית לתחם במלואו את כל השטח האמור לעבור
לידי הילידים עד 1993. מוסד התיחום בברזיל כלל זיהוי הטריטוריה, תיחומה הפיסי ורישום. הוא
הסיבה למספר מחלוקות בארץ. בעוד החוקה מספקת לו הגנה, חלק מחוקרי המשפט המוערכים
ביותר הפריכו את הצורך בקיומו בגישה מגזרית מוטה. עד 2001 תוחמו %87 מהשטחים. הבעיות
שצצו בעקבות ההחלטות הנוגעות לזכויות בקרקע של העמים הילידים נבעו מניצול של סתירות
הקיימות בתוך החוקה, מתוספת של  140 תיקונים מוצעים הטומנים בחובם ביטול של זכויות הילידים
בקרקע, מפער בין החוקה לחוקים שנבעו ממנה וממצב כרוני של אי ליגליזם (  ,Akerman-Shef
( .   2010; Johnson-Steffey, 2004; Lisansky, 2003
"those lands traditionally occupied by  : Article 20, section-ב מצויה חוקתית סתירה
"the Indians כלולות ברכוש הממשל הפדראלי מול האזכור של "original domain" שמשמעותו
 – בעלות אינדיאנית שלפני החוק. גם ב-Article 49, Section XVI החוקה מצהירה, כי:  i]t is]"
exclusively the competence of the  National Congress to authorize, in Indian
lands, the exploitation and use of hydric resources and the prospecting and
".mining of mineral resources. הצהרה זו עומדת בניגוד לס' 231 המעניק להם אוטונומיה
(שם  .) מאז 1991 נעשים מאמצים להעביר חוק ליישם של רוח החוקה אך העברתו בפרלמנט נכשלת   .
ציון דרך היסטורי להכרה בזכויות בקרקע של העמים הילידים בברזיל הוא בפסיקת בג"צ במרץ,
2009 לגבי התיחום של רפוזה סרה דל סול ברוריימה ( Raposa Serra do Sol in Roraima)
(להלן  ). תקדים זה של זכויות אדם יכול להוות דוגמה לא רק בברזיל, כי אם באמריקה הלטינית כולה
(Akerman-Shef, 2010  ). באותה שנה קיבלו שבט ה-Surui זכות לסחר בפחם באדמותיהם
(Greenbang, 7/12/2009).
29
 
                                               
29
http://www.greenbang.com/indigenous-people-in-brazil-own-carbon-rights-law-firmfinds_12912.htmlהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 58
בברזיל בולטים הישגיהם של העמים הילידים בשיתוף עם ארגונים בינלאומיים. הם מנהלים מאבק
שעל פי רוב אינו אלים, אך הוא עקשני, בן עשרות שנים לא פעם, ובמקרים אחדים הוא מצליח גם מול
תאגידים ואינטרסים רבי עוצמה   .
הנתיב הפוליטי 
כאמור  , (Indian Protection Service (SPI  , גוף שנועד להגן על האינדיאנים באמצעות תהליך של
היטמעות תוך שהוא מעביר את השליטה בהם מהכנסייה למדינה. צעד זה היווה שינוי עמוק, אך ה-
SPI שקע בחוסר מעש ובשחיתות, הזניח, גרם סבל רב וסיכן את האינדיאנים. הדו"ח שחובר על
התנהלותו של גוף זה (Report Figueiredo, 1967) הוביל ב-1967 לייסודו על ידי הממשל
הפדראלי של הגוף the National Indian Foundation ) FUNAI  ) לענייני העמים הילידים של ברזיל  .
FUNAI הוקם מתוך רצון להגן על העמים הילידים במקומותיהם המבודדים, אלא שהוכפף לנושאי
ביטחון וכלכלה לו א יצר קשר עימם  . כיום, נוצר קשר רק במידה שהקבוצה המבודדת נמצאת תחת
איום חמור ( Survival, 1969-2010  .) על פי חוק, השבטים חייבים בהרשאה על כל מהלך למן סלילת
כבישים ועד למכירת זרעי מהגוני ומפעלי פיתוח ( Johnson-Steffey, 2004    .)
מפעל הענק של כביש חוצה אמזונס ומפעל ההתיישבות שליווה אותו בעת המשטר הצבאי היה מהלך
השתלטות על המרחב "מלמעלה" ששיקף את יחסו האדנותי, יוצר התלות והמושחת של המשטר.
הוא התעלם מתרבות וצרכים של האינדיאנים ועורר את התנגדותם. בתהליך הדמוקרטיזציה שעבר
המשטר, זכה מאבקם זה במספר ניצחונות (Green, 2003). אך קשה מאוד לסכור את הסכר
שנפרץ, בעיקר נוכח תהליכי הגלובליזציה ושאיפתה של ברזיל להגיע לצמיחה בכל מחיר   .
אגן האמזונס נתפס בברזיל כספר המאוים על ידי חדירה של אינטרסים זרים. כיוון שנתפס כמקום
ריק הלם אפשרות של חלוקת קרקעות לאליטות וכמקור לניצול משאבים. האינדיאנים סובלים מהדרה
פוליטית למרות החוקה ואינם יכולים לממש את זכות ההגדרה העצמית ולבנות לעצמם עתיד של
צמיחה (Carvalho, 2000; Johnson-Steffey, 2004  ). תמונת המצב כיום משקפת מיעוט באכיפה
של ההחלטות, העדר פיתוח בר-קיימא שיפסיק את כריתת העצים, חוואות מתפשטת  , תמיכת הצבא
בכפריים, ונסיגה מדבר החוקה, כפי שיפורט להלן (Borgs and Combrisson, 1998   ):
.1 בינואר 1996הוציא הנשיא פרננדו קרדוסו צו Presidential Decree 1775  , שהסיג את
המהלך מרחיק הלכת של החוקה. צו אנטי חוקתי זה בא להחליף צו קודם , 1991 )22) שהתיר חוקית
את תיחום אדמות הילידים. הצו הנוכחי נוצר בעסקה פוליטית עם הטריטוריה הצפון-מזרחית
(בשטחה רוב אדמות הילידים . ) הוא רומז לאינטרסים בשטחי הילידים, סולל דרך לתביעה לזכויות
בקרקעות השייכות לילידים, ומצמצם את היקף אדמותיהם. יותר מ-545 תביעות על  45 טריטוריות
ילידיות הוגשו ל-FUNAI תהליך המעיד על התעלמות מההצהרה הגורפת לשייכות האדמות לילידים
ופתח מילוט להמשך ההשתלטות על הקרקעות (שם  ).
הוצאתו של הצו נבעה מטענה לדה לגיטימציה של התיחום  – נעשה בצורה "לא חוקית , " תוך שהוא
פורץ דרך לכורים, חוטבים, פולשים ואיכרים ולכל הרוצה בכך לתבוע זכות על האדמות שנלקחו בתוך
 90 יום לשר המשפטים שיעביר את החלטתו לאישורו של הנשיא (העברת סמכויות מהרשותהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 59
השופטת למבצעת). הפלישה לאדמות הייתה, לא פעם אלימה: רצח, שיעבוד ונישול. הפרוצדורה של
התביעה גרמה לעיכוב בתיחום השטחים למשך שנים. אף מפלגה לא ערערה על המהלך המסיג,
משום אותם אינטרסים כלכליים אנטי ילידיים   .
  הצו העלה גל מחאה לאומית ועולמית של גופי זכויות אדם, תנועות סביבתיות ופרלמנטים, כולל
הפעלת לחץ על הבנק העולמי למנוע הלוואות לברזיל. המחאה נמשכה בעוצמה מספר חודשים
ועכבה את מימושו. בסופו של דבר, הוגשו 800 תביעות שחציין התקבלו וההסדרה של הקרקעות
שונתה כתוצאה מכך. הצו פגע בזכויות בעלות מלאות על 344 מתוך 554 שטחים המהווים %57
מסך שטחי הילידים   .
.2 ממשלי המדינות בפדרציה הברזילאית באזורי חיותם של שבטי הילידים מתנכלים להם.
בשנים 1993-1997 התרחשו מעל 1000 מקרי רצח של אינדיאנים מתוכם זכו למשפט רק  8 מהם ו-
 6 איש בלבד הואשמו. הם מפתחים פרקטיקות המצמצמות את שטחיהם: מתן סיוע משפטי לאיכרים
התובעים את אדמותיהם בחינם; תיחום גבולות מוניציפאליים המותיר את הילידים כמובלעת או מפצל
את שטחם; העדפה של יישובי הלא-ילידים; קואופטציה של מנהיגים ילידיים על ידי צירופם לממשל
והתעלמות מהממשל העצמי שלהם. הממשל הפדראלי אינו מסוגל לאכוף את החוק. המשטרה
חלשה ואין בכוחה להגן על הילידים ולנטר את גבולות שטחם  .
.3 שני סוגי פעילויות חודרים אל שטחי הילידים . 1: מפעלי ענק, כגון בניית סכרים וסלילת
כבישים . 2 פעילויות פרטניות, ספונטאניות  , של פלישה, כרייה, ברוא היערות ( איור , )5 התיישבות
איכרים וחוואים  - כל אלה נעשים ללא התייעצות עמם, ללא הסדרה חוקית של השימוש באדמות
שבשטחם ובניגוד לחוקה. המשתלטים על האדמות מגלים יחס אלים כלפי הילידים  : ריבוי רציחות,
שיעבוד הילידים במכרות, נישולם מאדמותיהם, ניצול משאביהם. בנוסף, הילידים נחשפים למחלות,
זיהום, הרס אקולוגי ותופעה של התאבדויות  . מספר הכורים הלא-חוקיים עלה מ- 300 ב-1995 ל-
2000 ב-1996. כ-  208 מתוך  561 שטחי ילידים מזוהים עברו לשימושים אחרים בצורה לא חוקית  .
.4 פגיעה קשה בבריאות  – חשיפת השבטים הנידחים למפגש עם אוכלוסיות זרות מביא
להדבקתם במחלות הקוצרות בהם: תוחלת השנים ירדה בעשור האחרון מ  48- שנים ל 60-80% ; - 42
מהם סובלים ממחלה כרונית כגון, מלריה  , שהיקפה הוכפל בין 1994-8 צהבת, שחפת; תמותת
ילדיהם נאמדת ב %13 לעומת %1.5 בקרב לא ילידים; סלילת כביש 152 עלתה בחיי אחד מכל
ארבעה ילידים. ניתן למתן לו זכו בטיפול רפואי, אך הוא מועט ביותר והם אינם מקבלים חיסונים  .
.5 ג'רימנדרינג  - פיצול אדמות ילידים שיש עליהן תביעות או שתוחמו על ידי יצירה של מועצות
חדשות  . החלוקה הזו מפצלת את הקהילות הילידיות ומתעלמת מהמבנה הפנימי של הממשל הילידי.
בד בבד עם שינוי המאזן הדמוגראפי לטובת היישובים הלא-ילידיים  .
המצב המצטייר מעלה תמונה מדאיגה בתחום הבריאות, התזונה, הנגישות לשירותים והפלישות
לטריטוריות לצרכי התיישבות, הקמת תשתיות, כרייה וברוא היערות במקום ראשון בעולם (איור ). 5
מכאן החשיבות הטמונה בסיום התיחום הטריטוריאלי, כולל רישום הבעלות; כינון של שיטור והגנה
יעילים; הגברת המודעות של הבנק העולמי לתוצאות מפעלי הסכרים שהוא מקים והכבישים שהוא
מממן את סלילתם; והענקת טיפול רפואי וחיסונים   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 60
ביוני 2003 עם כיכובן של סוגיות הבריאות, התיחום והכרייה בתחומי האדמות הילידיות בחזית השיח
ממספר מורכב זה גוף . the Forum for the Defense of Indigenous Rights הוקם ,הפוליטי
קואליציות וארגונים מובילים של עמים ילידים, מספר גופים ממשלתיים ואנשים פרטיים ומסונף
למתאם הפדראלי בין הממשלות בברזיל. התאגדות זו יצרה ציפיות לדיאלוג עם המנהל חסר
המדיניות, אך המשבר הכלכלי, הוריד את הנושא מסדר היום   .
גופים וארגונים של זכויות אדם וסביבה יוצרים משענת מוצקה לאינדיאנים כחזית למאבק למען השבת
זכויות בקרקעותיהם כבר משנות ה . 60- מאבקי הקואליציות הללו החלו להניב תוצאות לקראת
החוקה של 1988  . מאז מתנהלת ההתקדמות ב ואיטי ת ולא פעם גוברים הצעדים לצמצום שטחי היער
והטריטוריות הילידיות. להלן מספר מקרי חקר המצביעים על חליפין בין מדיניות המשלבת את
הקולוניאלי- המודרניסטי- והגלובלי לבין מדיניות גלוקלית שבין גופי זכויות אדם והעמים הילידים   :
במהלך טקס ארגון התעשיינים בסאו פאולו בדצמבר, 2006 קיבלו נציגי שבט קאיאפו באופן רשמי
זכויות ניהול בשטח בגודל  15 מיליון דונם בו הם חיים ביערות הגשם באמזונס, השטח הגדול בעולם
עליו ניתנת זכות מסוג זה. שבט הקאיאפו ניהל בשנים האחרונות מספר מאבקים נגד הממשלה
בברזיל עקב ניסיונות לבנות סכרים ולכרות את יערות הגשם בהם השבט חי. קבלת זכויות הניהול על
אדמתם היא ההישג הגדול ביותר שהשבט הצליח להשיג לאחר מאבק תקשורתי וציבורי ממושך
(Zimmerman et al., 2001   ).
איור : 5 ברוא יערות הגשם באגן האמזונס בברזיל, 2010 
 
  2010 ,Mongabay.com :מקור
    Tupinikim and Guarani indigenous peoples vs Aracruz Cellulose
מפעל הצלולוז ומטעי האיקליפטוס המתרחבים שבבעלות תאגיד Aracruz Cellulose הוקמו מאז
1967 על אדמת הטופיניקים תוך התעלמות מהכרה בבעלותם של בני השבט על הקרקע וטענההתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 61
שהייתה זו "ארץ ריקה". המאבק שהחלו השבטים נעצר ב- 1998, לאחר שהופעל עליהם לחץ כבד
לחתום על הסכם עם החברה. ההסכם נבע מהחלטה אנטי חוקתית של שר המשפטים. הוא תחם את
אדמות השבט בהיקף של  26 קמ"ר מתוך 136 קמ"ר שהוכרו על ידי FUNAI, הגוף הממשלתי
הממונה על ענייני העמים הילידים בברזיל. 110 קמ"ר הועברו לידי התאגיד. ב-2005 החליטו
השבטים לחדש את מאבקם. באוגוסט 2007 הפתיע שר המשפטים ג'נרו בהחלטתו להקצות לשבטים
  .(NACLA's Report on the Americas, 2007) התאגיד של שליטתו תחת שהיו ר"קמ 270
כדי להבין את מורכבתה של הזירה וריבוי השחקנים ניתן לבחון את המקרה של   אדמות הילידים
חיים אינדיאנים 14,000 ( . Raposa Serra do Sol in Roraima ) ברוריימה סול דל סרה ברפוזה
על שטח בן 17,000 קמ"ר  . פרט לאינדיאנים חיים שם כפריים לא-ילידים שסולקו מהשמורה ללא
פיצויים מהממשל  . ההבחנה בין ילידים לאחרים גורמת לאפליה, להתעוררות קונפליקטים ולהעמקת
הזהות האתנית. כמו-כן עולה השאלה " מיהו יליד ? " שהתשובה עליה לא תמיד ברורה  . גורם נוסף
שהשפעתו הולכת וגדלה הם ארגונים לא ממשלתיים NGO's בינלאומיים, שנוכחותם באזור נתפסת
כאיום על ריבונותה של ברזיל  . האזור שוכן על הגבול עם ונצואלה וגיאנה ויש בו פעילות ערה של סחר
בסמים ושל קבוצות חמושות  . הסכנות הביטחוניות הללו מצריכות שיטור ופעילות צבאית שוטפת.
התנגשויות האינטרסים השונים באזור מולידה עימותים ואלימות ובעיקר התעלמות מהמחויבות
לתיחום הנובעת מהחוקה. במקביל משמשת הרטוריקה הפוליטית בחוקה כתריס בפני התערבות של
גופי זכויות אדם בינלאומיים ( Akerman-shef, 2010   ).
מקרה נוסף ב  - Gleba Nova Olinda במדינת פארה, שטח החיוני למחייתם של שבט Arapiuns  .
אך שם גם מרוכזים עיקר המאגרים של משאבי הטבע בברזיל ולכן סובל האזור ממאבק טריטוריאלי,
אלימות ושחיתות כשהשלטון פועל בניגוד לחוק ומבצע פשעים סביבתיים  . המדיניות מתנהלת בשני
מישורים, ברמה ההצהרתית קיים עידוד לשיתופם של העמים הילידים וצמיחה של יוזמות מלמטה של
פיתוח בר- קיימא. לעומת זאת, הבנק העולמי מוביל מגמה של פיתוח תשתיות, ברוא וכרייה, חקלאות
מתועשת וחוואות (Baletti et al, 2010  ).
הארגון לתכנון כלכלי, אקולוגי (ZEE) הפך למסווה "ירוק" של התוכנית להאצת הצמיחה (PAC)
הכוללת הקמת סכרים, דרכים ונתיבי מים. ב- 2009 המדינה והממשלות הלאומיות העבירו מספר
חוקים ומדיניות שהקלו על שינוי יעודי קרקע שיועדו לשימור כשטחי ה-ZEE. החוקים שינו את הארגון
המרחבי כדי להקל על התרחבות מפעלי החקלאות, תעשיית העץ והמינראלים במסגרת ה  - PAC  .
שטחי ה  - ZEE ירדו מ-%80 של היער ל  - %50. קיימת גם תוכנית לאפשר לחוואים לחכור שטחי
שמורה מחוץ לשטחיהם, כולל שטחים מוגנים לצרכי ברוא. אנשי השבטים והכפריים פנו לממשל
בבקשה להכרה משפטית בזכויותיהם הטריטוריאליות בשמורה שהוכרה לפני  13 שנים וזכו הן מצד
הממשל והן מהגוף האחראי FUNAI להתעלמות (שם   ).
אחת הבעיות המרכזיות קשורה באחזקת קרקעות לא לגאלית ולכן הועבר ב- 2009 חוק "אדמה
חוקית , " אך הטריטוריות שהוגדרו בחוק בבעלות השבטים ננגסות על ידי הממשל בניגוד לחוק או 
שתחומן מושהה ובינתיים מצטמצם והולך  . התושבים ניסו לסגור את הנמל כדי להפסיק את שיווקהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 62
העץ עד שייכפה החוק, אך זכו למטח יריות והשיווק המשיך תוך הפשעת התושבים והארגונים
הבינלאומיים שסייעו להם בעיתונות (שם   ).
תכנון של סכר ענק, בלו מונטה, יפחית 1,000 קמ"ר מיער הגשם בשטחו חיים שבטי Xingu, ייבש
חלק מערוץ הנהר וימנע נגישות לנהר ושימוש במים. בנוסף, יהיה צורך לפנות 30,000 ילידים.
הירוקים טוענים שהאזור יסבול ממדבור ויהרוס את יער הגשם ומקורות המחיה של השבטים
(Huntingtonnews, 11/3/2010).
30
 
"We will never be able to do :(23.12.2009 mongabay.com ) פיוס לקראת פועל לולה הנשיא
enough for the indigenous people, the debt is historic and we can never reimburse
הטריטוריות אישור עם נישא נאומו .through money, we can only make concrete gestures."
של חמש שמורות לשבטים שאושרו בשלהי 2009  . מאז 2007 אושרו בצו  39 שמורות ועתה יש  663
כאלה בברזיל החולשות על למעלה ממיליון קמ"ר. כלומר, יותר ממחצית שטח האגן הברזילאי של
האמזונס נמצא תחת הגנה. התוכנית היא להפחית את ברוא היערות ב- %70 בעשור הבא (איור   ).5
אך במקביל, מצבם של העמים הילידים מוסיף להיות חמור על פי הדיווח של  Amnesty
:   International Report  2010
Mato Grosso do Sul continued to be the focus of grave human rights abuses against
Indigenous Peoples in Brazil. The state government and the powerful farm lobby used the
courts to block the identification of Indigenous lands. Guarani-Kaiowá communities were
attacked by security guards and gunmen hired by local farmers.
סיכום 
האינדיאנים זכו להכרה חוקתית בברזיל כצעד ראשון ומכאן החל מפנה איטי ורב נסיגות במדיניות.
צעד ראשון זה כונן תשתית ונקודת מוצא לתביעותיהם של הילידים וצייד אותם בעוגן לתביעותיהם.
נקודה כבדת משקל נוספת המתערבת מבחוץ היא הסכנה המאיימת על העולם עם הברוא המהיר
של יערות הגשם באמזונס. דאגת העולם לגורל היערות קשורה בדאגה לאינדיאנים משום שאורח
החיים שלהם הוא חלק מקיומו של יער הגשם. על רקע זה העניין המוביל למאבק בברזיל הוא רב
עוצמה ויכול להוות לא רק עמדת לחץ שתוליד התקדמות ביחס לעמים הילידים, אלא איום שברזיל
רואה בו פגיעה בריבונותה והוא מעורר התנגדות   .
ניתן לראות לאורך השנים מדיניות כפולת פנים של ברזיל ביחס לעמים הילידים. מחד גיסא, השילוב
של מדיניות הצמיחה הכלכלית המהירה כדי להתחרות בכלכלה הגלובלית ומאידך גיסא, לעתים
חקיקה, החלטות ופסיקות המקדמות את הסדרת הטריטוריות של העמים הילידים ושימור יערות
הגשם (Simmons, 2002). נראה, כי התחרותיות הכלכלית גוברת על ההסדרה מול חוסר
המוחלטות של הוועידות העולמיות להפסקת ברוא יערות הגשם. שילוב כזה אינו פועל לטובת העמים
הילידים בברזיל ומחליש את המאבק הגלוקלי של הילידים והארגונים הבינלאומיים המסייעים להם.
במצב זה, חרף התרחבותה של הטריטוריה הילידית, נמנעת האפשרות למימושה המלא של זכות
ההגדרה העצמית של העמים הילידים, כפי שמתאר הדו"ח של אמנסטי   :
                                               
30
  http://www.huntingtonnews.net/columns/100311-sommer-columnsbrazil.htmlהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 63
Indigenous Peoples fighting for their constitutional rights to ancestral lands continued to
suffer killings, violence, intimidation, discrimination, forced evictions and other human
rights violations, often pushing them into poverty. Delays in judicial decisions contributed
to continuing violence against Indigenous Peoples (Amnesty International Report, 2009).
על פי הסיכום בלוח  5 ניתן לראות שברזיל נעה בין הכרה עוינת לבין הכרה מאשרת, כשעיקר
המדיניות כיום מתרכזת סביב הכרה זוחלת הנכנעת ללחצים של ארגונים גלובליים ומדינות העולם
המערבי. וכן ", שבויה" בחוקתה המתקדמת, המהווה נקודת מוצא למאבקי הילידים על זכויותיהם   .
לוח  :5 סיכום רמות ההכרה באומות הראשונות ובזכותם לקרקע בברזיל 
משטר  סוגי
הכרה  
מדיניות   יחסי מדינה-ילידים 
קולוני
אליז
ם 
העדר
הכרה 
 
 
− רצח-עם
− גזענות
− התרחבות
− השתלטות
− ניצול
− דיכוי 
− השמדת כ- %90 מהאוכלוסייה. רצח-עם
המתמשך עד היום  . מלחמה טוטאלית
− אימפריאליזם תרבותי  - סיוןיהמ
− בהרג ומלחמות, מחלות ודחיקה גוברת
מהטריטוריות: ברוא הכריו   .
'מגוננת   ' − הכרה בייחודיות ובצורך להגן
− פיקוח 
− SPI  -1906 גוף להגנה על אדמות ילידיות
− החוקות 1916-1988 בני חסות 
עוינת  − סגרגציה
− דחיקה והצרת צעדים וזכויות 
− כיום, פלישה, רצח וניצול משאבים (ל"פ   )
א 
ת 
נ 
ו 
ק 
ר 
ט 
י
ה 
 
הכרה
עוינת  –  
קיים עד
היום
בצבא,
בעיקר
באזורי
הגבול 
 
 
− זכויות אזרח לא מלאות
 
− דחיקה מרחבית
− אפליה ואי שווון כלכלי-חברתי-תרבותי-
פוליטי דיורה ודה פקטו ": זמניות , " אין זכות
הצבעה מקומית
− הכרזה על הכרה ללא יישום ואף בניגוד
לחוקה ולחוקים  - רטורית 
 
− 1916  -  הקוד האזרחי
− 1973  – חוק האינדיאנים  – חסות
− 1964-1985 משטר צבאי דרבן פלישה
וכניסת תאגידים, אי הכרה בזכויות  
 - והתיישבות מתוכננת וספונטאנית +
תשתיות בספר הברזילאי
 - תאגידי ברוא וכרייה
 - חוקת 1988 כתריס בפני NGO's
 - Presidential Decree 1775  -  1996   .
 - העדר פיקוח על כריה  , ברוא, פלישות
 - מדיניות ספ?ר  - צבא עוין לילידים ו-NGO
 - הקמת מפעלי פיתוח והיתר לתאגידים
2009 -ב ZEE  -ו PAC -
 - ב-2009 חוק "אדמה חוקית" לא מקוים  
הכרה
אדישה 
עד היום 
 
− הכרה זוחלת
 
− הכרה בזכות לשוויון 
 
 - הרישום החוקי של הקרקע מפגר ביחס
לתיחום
Yanomami Community v. Brazil −
1992 – יישום חלקי 
 - התרשלות בתהליך תיחום הטריטוריות
ובפינוי פולשים 
דמוק' 
ליבר' 
הכרה
מאשרת 
− צדק חלוקתי 
− הסדרת גוף נבחר ילידי 
− ייצוג פוליטי על בסיס ליברלי
− רפורמה/תיקון חוקתי 1988 ויישומו
− פסיקות מקדמות הכרה וזכויות של בג"צ
− פיתוח מערך חקיקה העונה לצרכים 
 
− תכנון ופיתוח + תקצוב ותמיכה
−   
 - התנצלות ופיוס 
Figueiredo report -  1967 -
 - 1967  -  המשרד לענייני ילידים FUNAI  
1990 PPTAL  -
 - חוקת 1988 בלחץ בינלאומי
 - תיחום של %87 משטחי העמים הילידים
 - שיטת החוק האזרחי  
Tupinikim and Guarani IP vs  -
2007 - Aracruz Cellulose
 - הפסיקה במקרה רפוזה סרה דו סול ב-
2009 ו  5- שמורות חדשות
 - פגיעה בשבטים  - תכנון לסכר שלישי ענק
בשטח יער הגשם  .
 - הצהרת הנשיא לולה ב- 2009  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 64
ד 
מ 
ו 
ק   '
 
ר"ת 
הכרה
מאשרת 
 
 
− הכרה בזהות הקבוצה ובצרכיה שילוב
החוק המסורתי במערכת המשפט 
− צדק חלוקתי 
− תכנון ופיתוח + תקצוב ותמיכה
− הסדרת טריבונל ילידי 
− צדק מעברי 
− במקרה של ברזיל ההכרה הפכה את
הקבוצה לשולית במקרים רבים
− זכות חלקית לקרקע בבעלות ילידית תוך
ניצול לרעה
− 2009-זכות לסחר בפחם בטריטוריה
הילידית 
הכרה
משנה 
− ראשיתו של שילוב החוק הנוהג בחוק
האזרחי 
− 2008  – לראשונה קבלת עדות שבעל
פה של עמים ילידים בבג"צ 
  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 65
ד .סיכום  - השוואה ותובנות כלליות 
במהלך שלושת הפרקים שעסקו באוסטרליה, קנדה וברזיל ניתחנו את המדיניות הקרקעית של
המדינה לאורך זמן באמצעות הפרשנות של תהליכים משפטיים: פסיקות, חקיקות, שינוי החוקות,
מידת ההכלה של החוק המינהגי במערכת המשפט הקיימת. וכן באמצעות ניתוח ההסכמים, מערכות
התכנון וגישותיהן המשתנות, מאבקים "מלמטה" והישגיהם, ושינוי ביחס המבוטא בבקשת סליחה או
הצהרות על שינוי, הקמת גופים ילידיים לניהול נושא ההכרה בזכויות על הקרקע. העלאת האירועים
החשובים וניתוחם הפרשני ציירו תהליך המסמן את סוג ההכרה ואת אופייה המשטרי של המדינה   .
השוואה 
מההשוואה בין שלוש המדינות ( לוח  ,)6 עולה, כי המדיניות הקרקעית כלפי העמים הילידים שונה
ממדינה למדינה, הן באסטרטגיות והפרקטיקות  , הן בעוצמת הלחץ הבינלאומי על המדינה להגיע
להסדר והן ברמת ההכרה   .
לוח : 6 השוואה בין אוסטרליה, קנדה וברזיל 
מדינה/ 
קריטריון 
ברזיל  אוסטרליה  קנדה 
רקע
קולונ   '
כיבוש ספרדי במאה ה  - 15-
 500 שנות שליטה והשמדה 
כיבוש בריטי והתיישבות מסוף
המאה ה . 18- הושמדו %90
אבוריג'ינים 
כיבושים והתיישבות החל
מהמאה ה . 1867 -17
עצמאות מהבריטים   .
מעמד
אזרחי 
בני חסות עד 1988  מעמד אזרחי רק מ  - 1948   .
1967 משאל עם על תיקון
בחוקה לקבלת זכויות אזרח   .
1975  – חוק איסור אפייה
והכפפה לממשל הפדראלי   .
רצח, נישול מתעסוקה
ואדמות   .
מיהו -Indian Act, 1876
אינדיאני  – בוטל ב-.1985 
1960  -  זכות בחירה   .
ייצוג
פוליטי 
נבחר נציג אחד ב- 1983  נציג אחד בפרלמנט. נציגויות
במדינות 
עיקר הייצוג  - בארגון ה ייליד .
תת-ייצוג בפרלמנט 
מצב
חברתי
כלכלי של
הע"י 
הפרת זכויות הילידים, ברוא
יערות  , הצבא עוין, פלישה,
מגיפות, רצח. אי ליגאליזם   .
תוחלת החיים ירדה בעשור מ  -
  48 ל . 42 מגיפת התאבדות   .
ל- %60-80 מחלה כרונית.
תמותת ילדים %13   .
החלשים בחברה בפער גדול
מהממוצע   :
עוני   ,
אבטלה   ,
פשיעה, אלכוהוליזם 
מחלות   ,
אלימות במשפחה 
האוכלוסייה הילידית צעירה
יותר, פחות משכילה, העסקה
ברמה נמוכה מלא-ילידים.
פער הכנסה ממוצעת: כ-
$ .   8,000
רבים לא בכוח העבודה
פשיעה נרחבת   .
מערכת
החוק 
האזרחי-גרמני 
 ,67 . 231-2 'ס 1988 חוקת
אין גיבוי הולם של חקיקה   .
ענייני הילידים מוכפפים
ישירות לפדרציה 
המקובל+עדות בע"פ וזכויות
ילידיות בקרקע  
חוקה המקדמת את מעמד
הילידים 
ענייני הילידים מוכפפים
ישירות לפדרציה 
המקובל +  ילידי 
חוקה 
הגיבוי בחקיקה לוקה בחסר 
ענייני הילידים מוכפפים
ישירות לפדרציה 
מדיניות
קרקעית 
חוקת 1988  – הכרה ב- %12
משטח המדינה כאדמות
ילידים  . מאז תהליך תיחום   .
צו 1775  – מכרסם בקרקעות
ילידיות   .
רק %87 מהקרקעות הילידיות
אושרו חוקית במקום ב-1993   .
תהליכי פלישה ל"פ, ברוא
ונישול וניאו ליברליים בתמיכת
המדינה   .
אדמות כתר-טרה נוליוס 
פסיקת מאבו ב  - 1992
חוק זכויות ילידיות בקרקע
1993
הקמת טריבונל קרקע ילידי
WICK –  1996
 .NTAל תיקונים -  2001 ,1998
ILUA
התקבלו רק חלק מתביעות
הבעלות מאז .1993 
. 1 הגנה חוקתית משנת
1982 להכרה בקיום זכות
ראשונים לילידים. אושרה
 ,Constitution Act  בתיקון
בין הסכמים 35 )1 .(2 .
מנהיגי שבטים לבין הממשל   .
הענקת זכות לממשל עצמי   .
. 3 ב-1998 נחתם הסכם עם
הניסגה 750  - מיילים רבועים. 
נתונים על ב-87% 10/93 מאדמות %15 משטחה של אוסטרליה הילידים מהווים %5.24התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 66
קרקע
באחזקה 
הילידים נתחמו, %11.13
משטח המדינה לחצי  %
מהאוכלוסייה 
מוגדרים כזכויות ילידיות
בקרקע  – %2.1 מהאוכ   .'
מהאוכלוסייה ו-%13 משטחה
של קנדה רשומה על שמם   .
ממשל עצמי אין ממשל עצמי  כמעט ואין אוטונומיה   .
מגוף ייצוגי פוליטי בממשל
לביזור אזורי   .
קיום אוטונומי. 1999 נונווט   .
Delgamuukw v. British
Colombia, 1997 ועוד   .
רמת עימות  גבוהה  בינונית-נמוכה  נמוכה 
הכ' מרכזית בין עוינת למאשרת  מאשרת  משנה 
עם זאת, ניכר קו לא לינארי הדומה בהתנהלותו בכל המדינות, במעבר מקולוניאליזם והלאה. קו זה
נעצר במשטר אתנוקרטי לקראת דמוקרטיזציה בברזיל והגיע לדמוקרטיה רב- תרבותית בקנדה, אך
בכל המדינות ישנה פסיקה או חקיקה מפנית ממנה מתחילה התפתחות מהירה או איטית לקראת
דמוקרטיה. לא ניתן להתעלם מבולטותם של הגורמים המרכזיים היוצרים את השוני בין המדינות   :
• הגלובליזציה מבוטאת בשני כיוונים: האחד, שיח זכויות אדם, בכלל  , וזכויות ילידיות, בפרט. והשני,
אוהני -ליברלי שיוצר לחץ של תאגידים לניצול משאבים, שרבים מהם מצויים בטריטוריות הילידים  .
• תרבות דמוקרטית ותהליכי דמוקרטיזציה
• סכסוכים ומלחמות עם מדינות שכנות או קונפליקט ברמה הגלובלית
• עוצמת המאבק "מלמטה , " שלא פעם הוא בעל גוון גלוקלי 
לחץ בינלאומי חזק מופעל על ברזיל שהוליד את החוקה המתקדמת ביחסה לעמים הילידים בעת
המעבר ממשטר צבאי לדמוקרטי. עם זאת, חוסר המוכנות הפנים- לאומית והלחץ של הגלובליזציה
הכלכלית מניעים את המדיניות אל הקוטב המונע זכויות ונוגס במה שכבר הוכר והוקצה. לפיכך,
המצב בברזיל עדין מצוי בפער גדול ביחס למדינות האחרות. גם על אוסטרליה הופעל לחץ בינלאומי,
אך הוא התקדם ביתר הלימה עם השיח הציבורי והפוליטי ולכן, גם התנודות בין הקטבים מאז פסיקת
מאבו פחות קיצוניות מאלה שבברזיל. קנדה משמשת חלוץ לפני המחנה, שם ההתנהלות לכל אורך
השנים הייתה מתונה יותר ומכירה בזכויות. התהליכים ההסכמיים שהתבססו על חקיקה הולמת
הובילו להיכרות, פשרה והכרה שהולידו הישגים מסויימים ומיתנו את העימות   . 
אוסטרליה וקנדה הטמיעו מסורת דמוקרטית שירשו המדינות מהבריטים. אך התרבות האוסטרלית
באה מהבנייה של "אוסטרליה הלבנה , " כך שעד שלהי המאה ה  20- מדיניותה הייתה אתנוקרטית  .
כיום היא נושאת אופי של דמוקרטיה ליברלית. לעומת זאת  , בקנדה היה מלכתחילה אופי משטרי
פתוח יותר ש יהכ ר חוקתית בזכות הראשונים של העמים הילידים כבר ב  - 1867. בברזיל לעומ ןת ,
קיימת מסורת לא דמוקרטית, ירושת האימפריאליזם הפורטוגלי. בעברה שנות משטר צבאי שרק
בשנים האחרונות החלה להיחלץ מהשפעותיו. לפיכך, ניתן להגדירה כמדינה בתהליכי דמוקרטיזציה   .
1996 ) Kymlicka) מדגיש את החיוב שברעיון הזכות להגדרה עצמית של קבוצה בתוך מדינה. אמנם
טמון בו סיכון מסוים של התבדלות, אך סיכון זה עומד מול הסיכון לאי יציבות פוליטית, במידה
שתביעות הקבוצה אינן נענות והיא חשה שאין מכירים בצרכיה. מובן שזכות להגדרה עצמית ללא
השילוב בממשל, הזכויות והקצאת הכוח הנלווים אליה  , מייצרת מצב הפוך, של גטו או מובלעת,
כדוגמת הבנטוסטנים של דרום אפריקה   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 67
חוזים והסכמים בין הממשל לילידים כאסטרטגיה מובילה  , התנהלו לאורך כל השנים בקנדה, כתהליך
בעל משמעות של הכרה הדדית ויכולת להגיע לפשרות. עקרון זה של משא ומתן היווה תשתית טובה
להתפתחות היחסים הטריטוריאליים והמשפטיים לעתיד לבוא. התהליך של הקצאת טריטוריות
נרחבות ומשאבים לעמים הילידים וסמכויות לשלוט בעתידן ובעתיד היושבים בהן מעיד על צעדים
מרחיקי לכת במסגרת של דמוקרטיה רב-תרבותית מכלילה ותומכת   .
תובנות כלליות 
מן ההשוואה עולה  , כי   -
 - ניכר קושי להיחלץ מהפרדיגמה הקולוניאלית, לאחר קימה הממושך והיותה הגורם המחולל את
המדינה במבנה הנוכחי שלה  .
 - בכל המדינות לא ניתן לציין מדיניות המתכנסת אל סוג הכרה אחד, אך ניתן לאבחן סוג הכרה
מרכזי. המדיניות משקפת טווח רחב של סוגי הכרה, חלקם שוליים או זניחים  . ברוב המקרים
המדיניות הקרקעית משקפת סתירות מהותיות בהיותה לעתים קולוניאלית ולעתים דמוקרטית  .
 - יש צורך חיוני בתמיכת הממשל בתוכניות השונות לשיפור מצבם של העמים הילידים. המחקרים
והדוחות מראים שתהיה התוכנית להעצמה טובה ככל שתהיה, ללא מעטפת בינלאומית
וציבורית  , המעניקה לגיטימציה לממשל לפעול הוא יתקשה להגיע להצלחה. הרמות המקומית
והגלוקלית נסקרו אך במעט במחקר, אך התרחבות המגזר השלישי,מחד, והתרחבות העיסוק
בזכויות אדם מאידך, תרמו רבות להעצמה של העמים הילידים ולהתגברות עוצמת המאבק   .
 - ניכר כי עם הזמן התוכניות הולכות וקרבות אל הילידים ונעשות פחות ופחות מטמיעות ופטרוניות   .
 - לנקודת הזמן בה מתרחשים השלבים השונים במדיניות חשיבות רבה לגבי עוצמת הקונפליקט.
גופי זכויות האדם ופורום העמים הילידים קמו והתעצמו עם השנים עד כדי השפעה מוחשית על
המדינות ובעיקר על העמים הילידים ומאבקיהם. הסתפחותם לגופים וארגוני מגזר שלישי
מחזקת את המאבק עד להשגת הישג והוא לובש צורה של מאבק גלובלי  .
 - כללית, מצבם של העמים הילידים בכל המדינות פחות טוב ביחס לשאר קבוצות האוכלוסייה.
עדיין ארוכה הדרך התפיסתית- הכרתית, הרעיונית, הממשלית והתקציבית עד להשגת הישגים
ראויים, כדי לשקם את האובדן, ההרס  , הנישול והדיכוי שנזרעו בעבר   .
 - בפרט, בולטת ההתנגדות לאחר שנפסקה פסיקה תקדימית או הוכנס תיקון בחוקה. הללו מהווים
עוגן המאפשר נקודת מוצא למאבקי הילידים, גורם הדוחק את המדינה אל הקיר ומחייבה
לשקיפות ואחריויות. תהליך זה קיים בשלושת המדינות, אך בולט כיום במיוחד בברזיל   .
 - הידע המרחבי שמצטבר כתוצאה מהמאבקים וההישגים במדינות השונות נלמד והוא כלי רב ערך
לקהילות המנהלות מאבק  .
למרות ההבדלים הקיימים ממדינה למדינה, האמנות, החוקים והנוהג הבינלאומיים מתרחבים
ומצביעים על אפשרות מעשית (ואיתה התקדמות פוליטית) להכיר בבעלות המסורתית של הבדווים
בקרקעות בהן החזיקו לפני 1948, גם ללא רישום פורמאלי. עקרונות הצדק המעברי שיושמו במדינות
אלה הובילו לשיפור משמעותי ביחסים בין המדינה לבין העמים הילידים. היבטים אלה רלבנטיים
ביותר למצבם של הבדווים בנגב, כפי שנבדוק בפירוט בפרק הבא  – הפרק המרכזי במחקר   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 68
5. ישראל  -  הערבים-הבדווים בנגב 
על אף מספר פסיקות של בית המשפט הישראלי שאימצו חלק מהנורמות הבינלאומיות המעגנות את
עיקרון השוויון וכבוד האדם וחירותו  , כגון פ תסיק בג"צ בעתירתו של קעדאן, או במסקנותיה של וועדת
אור,
31
  עיקר מדיניותה של ישראל כלפי הערבים הפלסטינים שבתחומה הריבוני מתנהל לאורך הציר
האתני, ולאחרונה, אף הוחמר היחס כלפיהם במגוון תחומים. הערבים הבדווים הם חלק מהערבים
הפלסטינים בישראל וככאלה  , המדיניות כלפיהם מפלה ברוב תחומי החיים  . בתוך הקהילה הערבית,
מבחינה המדיניות בין נוצרים, דרוזים, מוסלמים ובדווים. במסגרת מחקר זה נייחד את ההתבוננות
במדיניות הקרקעית כלפי הערבים הבדווים בנגב כקבוצה ילידית בעלת מאפיינים ייחודיים   .
מחקר זה שם לו למטרה לחשוף את התפתחותה של המדיניות הקרקעית של ישראל כלפי הערבים
הבדווים בנגב  . החשיפה הנחבאת בהחלטות, תוכניות, חקיקה, פסיקות וביצוע בשטח של אסטרטגיות
ופרקטיקות שונות  , תדרג את רמת ההכרה של ישראל בזכויותיהם המסורתיות על הקרקע של העמים
הילידים שבקרבה  . לאור זאת, ובהסתמך על הכלים הפרשניים שמחקר זה מאמץ, נסקור את מהלך
המדיניות לאורך השנים כולל המגמות המסתמנות כיום, כדי לדרג את סוג ההכרה הקיים בישראל  .
ובעזרת המתודולוגיה ההשוואתית, נבחן את סוג ההכרה שהתפתח בישראל ביחס למדינות אחרות   .
לפיכך, ובהתאם לתובנות המתודולוגיות שהצגנו בראשית הדו"ח, בחרנו בתכנים ובנתונים המסייעים
לנו להעריך באופן פרשני את סוג ההכרה ולהשוותה לסוגי ההכרה שזיהינו באוסטרליה ברזיל וקנדה.
המחקרים והדו"חות על הערבים הבדווים בכל בנגב בכל תחומי החיים  , ובפרט בתחום הקרקעי, הם
רבים מאוד ומפורטים מאוד ולכן נמנענו מאריכות יתר. עם זאת, מצאנו כי הכרחי להקיף את מגוון
הנושאים והתחומים ובמידת האפשר, על פי רצף כרונולוגי. את החומרים מיינו בהתאם להיבטים
המרכזיים שזיהינו ביחס לכל אחת משלוש המדינות המשמשות להשוואה, דהיינו, ההיבט המשפטי  ,
ההיבט התכנוני  , וההיבט הפוליטי שמתמקד בהחלטות ממשל בכלל ובהמלצות וועדת גולדברג בפרט
ות ך דיון ניתוח פרשני של משמעות החלטותיה והמלצותיה   . 
כיום, התוכניות ליישום ההמלצות מבשרות החמרה בכוחנות, בנישול ובהדרה מזכויות מסורתיות
בקרקע  , כפי שמלמד הרס הכפר ערקיב בנוכחות 1,500 שוטרים ב-27.7.2010    :
איור : 6 השוטרים בשחור מול ההרס בערקיב 
 
  27.7.20100 ,הארץ :מקור
                                               
31
  בג  "ץ 6698.95, קעדאן נגד מינהל מקרקעי ישראל, פסקות 21 ,32 ; ועדת אור, דו"ח סופי, סעיף   .33התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 69
א   . מבוא  - עם יליד 
חוקרים רבים העוסקים בנושא תמימי דעים כי בדוויי הנגב הם חברה ילידית  . ביניהם  : Coates
Al- ;(2006 ) Berman ;(2001 ) Abu-Saad and Champane ;(2005 ) Abu-Saad ;(2004)
פנו 2008 בשנת ( . 2004) וקדר ;(2007) מאיר ;(2003 ) Yiftachel ;(2008 ) Graham -  ו Krenawi
הערבים- הבדווים לפורום לעמים ילידים באו"מ בבקשה להתקבל כעם יליד  . בבקשתם  , העלו את
( :   Negev Coexistence Forum for Civil Equality, 2008 ) הבאים הילידיים מאפייניהם
− קביעה עצמית כי הם עם יליד
− היותם צאצאי מטות ושבטים שחיו בנגב קודם להקמת מדינת ישראל 
− הם משמרים זיקה לאדמות המרעה והחקלאות המסורתיות, לבורות ובארות המים, לקברים
ולכפרים, ששימשו אותם טרום 1948   .
− השפה, החוק, התרבות ומערכת האמונות והמנהגים בקרבם מבוססים על אלו של עמי ערב
והאסלאם, אך גם נבדלים בייחודיותם   . 
− לבדווים מערכת חברתית המבוססת על שייכות שבטית בהקשר של תחומי נדידה " - הדירה"
ובמקרים רבים הם משמרים כלכלות מסורתיות   .
− הבדווים פועלים במישור האזרחי, הפוליטי והמשפטי, להשיב אליהם את ריבונותם בקרקעות
שהיו בבעלותם על פי החוק המסורתי   .
קביעות אלה חופפות את ההגדרות השונות של האו"ם וניתן להוסיף עליהן את נושא  - חוויית כיבוש
ודיכוי קולוניאליים ( עמ' 11-12  ) שעליה נעמוד עתה   .
ב . רקע היסטורי- גיאוגרפי
 .1 הגעת הבדווים לנגב  
גלי ההגירה של שבטי הבדווים מחצי האי ערב החלו עם תחילת כיבושי האסלאם, במאה השביעית
לספירה. הסיבה הראשונית להגירת הבדווים הייתה הצטרפותם לצבאות הכיבוש המוסלמיים. סיבות
נוספות להגירה היו חיפוש מקורות מים ושטחי מרעה בשנות בצורת ובריחה מפני נקמת דם  . החדירה
וההתיישבות בנגב היו בעיקר מהמאה ה  13- ועד למאה ה . 18- המרחב של חצי האי סיני ועבר הירדן
היו לזירת המאבקים בין השבטים השונים שכבשו טריטוריות והתנחלו ( Beiley, 1980; 1985   . )
משה שרון (1964) מתאר בעבודתו את הפלישות של המטות הבדווים מדרום ערב שחדרו החל
מהמאה ה  16- משלושה כיוונים עיקריים: מדרום מזרח, דרום מערב וצפון מזרח אל מרחבי סיני,
חיג'אז וארץ ישראל. הם נמשכו למאבק שהתחולל בין שני נציבים עות'מאניים בשתי פרובינציות
חדשות, סוריה ומצרים. בסוף המאה ה  18- הסתיים תהליך ההיווצרות של החברה הבדווית, פרט
לשבטי הת'ראבין, התיאהה והג'בראת שהתעצמו לאחר שנות ה  30- של המאה ה , 19- בעקבות
המהלומה שהונחתה על שבט הווחידאת על ידי אברהים פשה (איור 7) (שם   ).התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 70
החברה הבדווית היא חברה מרובדת וכוללת נוסף על הבדווים שהגיעו מחצי האי ערב פלאחים,
כפריים, שהגיעו במאות ה  19- וה  20- מאזור מצרים והגדה המערבית והסתפחו אל החברה הבדווית.
חלקם היו אריסים שעיבדו את האדמות שהחזיקו הבדווים. קבוצה נוספת היא של ? " "הע דים" שהגיעו
מסודן ושימשו כעבדי הבדווים ועד היום מעמדם הוא הנמוך בחברה הבדווית (בן דוד, 1996   ).
 .2 נוודות למחצה ומרחביות 
החוקרים
32
העוסקים בחקר בדוויי הנגב מצביעים על היותם נוודים למחצה ועל חשיבותה של
הטריטוריה לאורח חייהם ותרבותם. אשכנזי (23 ,31( , 1956]2000, ] טוען שבדוויי הנגב: "התקשרו
לאדמה והתיישבו עליה, אך לא פסקו מלעסוק בגידול הצאן והבקר....נודדים בשטח מוגבל  ." מרקס
(1973) מתייחס לארגון הטריטוריאלי ולקשר שלו לאורח החיים, קשרי נישואין והמערך הצבאי. קרסל
ואח (' 39-40 ,1991) ובן דוד (18-20 ,1996) מגיעים גם כן למסקנה, כי בשבטים הטריטוריה היא
תנאי בסיסי לארגון הפוליטי ול יקב עת זכויותיהן של קבוצות השארות הגדולות. הפיקוח והשליטה
נובעים מהצורך להתגבר על התנודות והמקריות בגשמים ולמנוע פלישת שבטים זרים. היחס הישיר
בין כוח לבין בעלות על האדמה מבליט את חשיבות הלכידות הקבוצתית, שהיא היסוד להתהוות הכוח   .
אדמות המרעה היו משותפות לכלל " - דירה  :" שטח ארץ המשותף ליחידה חברתית לא גדולה, בעיקר
לצרכי מרעה ומקורות מים  . השטח חולק לאגני ניקוז משניים המתנקזים אל אגן ניקוז ראשי, תוך
חלוקה של כל יחידה לחלקות מזרע ושטחי מרעה. כך יוצא  , שאדמה המשמשת כנכס משותף לכלל
אנשי המטה, לצרכי מרעה, הפכה ברבות השנים לאדמת מזרע  , ועם התפתחות החקלאות גבר הצורך
לבטא יתר- זכות על הקרקע. הדבר חייב פרצלציה של ה"דירה" השבטית לחלקות קטנות יותר  , בעיקר
באדמות הראויות לעיבוד חקלאי בין השנים 1890-1917 וקבלת תוקף משפטי (בן דוד, 2004   . )
הביטוי לחזקה על הקרקע בעבר, היה בנעיצת רומח באדמה. הסימון הראשוני באבנים ביטא את
החלוקה הטריטוריאלית בין שבטי המטה, לפי יחסי הכוחות ביניהם. בעלי זכויות באדמות אלה נהגו
בהן מנהג בעלים ויכלו גם למכרן. הבדווים פתחו חוקים משלהם, שלבד מעקרון הכוח התבססו על
הגנאלוגיה והמערכת הנורמטיבית המינהגית, שמטרתן לשמר את זכויות םיה על הקרקע. המכירות
שבוצעו בבתי הדין הבדווים אושרו ב"סנד , " מסמך רשמי מסורתי ( מרקס, 1982; קרסל ואח', 1991   ).
אם כן, המערכת הבדווית הפנימית התפתחה כחלק מתהליך ההתיישבות של חברה חצי- נוודית
מתקבעת, אשר במשך מספר דורות שילבה בכלכלתה חקלאות של גידולי בעל. בבסיס תהליך זה
עומדת יציבות יחסית במערכת חלוקת המרחב בין המטות, שהושגה בתיווך עות'מאני ויצרה אזורי
שבטים מתחומים. מכאן  , שמערכת הבעלויות המסורתית בנויה על רציפות רב-דורית של קיום שבטי
באתר ספציפי למן התקופה העות'מאנית (יפתחאל, 2010א   ). 10, '
 
                                               
32
אשכנזי  , 1956]2000]; מאיר, 2007; גרוסמן, 1991 בן; -דוד, 1985; מרקס, 1973  .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 71
ג  . מצב קולוניאלי  
 .1 קולוניאליזם חיצוני 
השלטון העות'מאני במזרח התיכון היה רופף ובמאות ה- 17-18 שלטו שייכים במישור החוף, בצפון
הארץ וגם בנגב. השלטון העות'מאני, החיל את שליטתו דה פקטו על אזור הנגב במדיניות התנזימאת
בסוף המאה ה . 19- במסגרת זו של אכיפת השלטון על הבדווים תוחמו גבולות השבטים בנגב (איור
) 7 והוחלט על הקמת באר- שבע כמקום מרכזי המשרת, מפקח ומהדק את השליטה (Avchi, 2009 . )
בבאר שבע הוקמו מסגד, שוק ובית משפט שהכיר במבנה המסורתי של החברה הבדווית, כיבד אותו
ופעל על פיו ( בר צבי, 1991 ;1979). הבריטים המשיכו במדיניות זו ורישום הקרקעות לפי פקודת
הקרקעות מ-1921בתקופת המנדט לא הגיע אל הנגב (ערף אל ערף, 2000). 
איור : 7 מפת השבטים בנגב שנקבעה סופית ב-1891 
 
מקור: שמעוני, 1947  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 72
הבריטים שכללו את כלי השליטה, שהשימוש בהם החל בימי שלטון העות'מאנים, המשטרה ומערכת
המשפט  , עמלו קשות כדי להכפיף את הבדויים תחת שלטונם. המנדט הבריטי יסד בראשיתו בתי דין
שבטיים, המורכבים משיח' םי שופטים. מטרתם הייתה לשפוט את הפונים אליהם לפי המנהגים
השוררים בין הבדווים, אך לא בתחום המשפט הפלילי. הקשר בין הממשלה והמוכתאר הכניס את
השבטים בעול הממשלה: סדר, ביטחון ומסים. השלטונות אסרו נשיאת נשק וסחר במלח ובטבק
(אשכנזי, 52-3 ,2000). אך חרף ניסיונות אלה הבדווים לא צייתו לכללים הנוקשים, כפי שמתאר
2008 ) Nasasra). הם פתחו שלל פרקטיקות של התנגדות, אלימות ולא אלימות ובסופו של דבר זכו
בעצמאות משמעותית בנגב   .
 .2 קולוניאליזם פנימי 
החלטת האו"ם משנת 1947 על חלוקת הארץ לשתי מדינות  , יהודית וערבית  , הותירה חלקים גדולים
של הנגב מחוץ לתחומי המדינה היהודית, אך הוא נכבש ב  - 1948 ונכלל בהסכמי שביתת הנשק ב-
1949 כחלק ממדינת ישראל. ערב הקמת המדינה הייתה אוכלוסיית הנגב מורכבת מכ--65,000
100,000בדווים  , בעיקר באזור הצפוני והצפון-מערבי של הנגב  . במהלך המלחמה  , מרבית הבדווים
ברחו או גורשו לירדן ולעזה ולא הורשו לחזור עם תום הקרבות, ובנגב נותרו כ-11,000 בדווים. לפני
1948 היו בנגב כשבעה מטות שהכילו מאה שבטים, ולאחריה, נותר מטה אחד ו  17- שבטים (בן דוד,
1996; מוריס, 1995   ).
השבטים שנותרו בתחומי הנגב הועברו מחלקו הצפון-מערבי אל תוך  1.2 מיליון דונם בחלקו הצפון-
מזרחי, שם ישבו עד אז שישה שבטים, שהיוו שליש מהאוכלוסייה על פני כשני שלישים מהשטח  .
האזור החדש קיבל את השם " אזור הסייג ( " איור ) 8 והוא משתרע בין ערד, באר-שבע, דימונה ורהט.
מ-1948 עד  1966 היו הבדווים נתונים תחת ממשל צבאי  , כשאר הערבים הפלסטינים בישראל.
גבולות מדיניים חדשים ניתקו את הבדווים מאזורים שעימם היו להם יחסי גומלין הדוקים ויצרו מיעוט
מנותק מקבוצת השתייכותו, מקשריו החברתיים-תרבותיים- כלכליים, וחסר כוח פוליטי, בעל תחושת
ארעיות ופליטות, שמרבית האדמות שהיוו מקור מחיה הופקעו מידיו (עמירן ואח', 1979). 
אזור הסייג לא נותר בשלמותו בידי הבדווים שנעקרו אליו  . במשך השנים הפקיעה המדינה באזור זה
שטחי קרקע המסתכמים בכ-235,000 דונם. מאז 1948 ועד היום  , המדינה גורסת כי אדמות הנגב -
הן אלה שעליהן ישבו עד 1948 והן אלה שאליהן נעקרו לאחר 1948  - הן אדמות מדינה וכי לבדווים
אין זכויות בעלות עליהן  . לכן  , מאז  1948 המדינה חותרת לממש את בעלותה הפורמאלית תוך
דחיקתם של הבדווים מן האדמות והעברתם אל מספר קטן של יישובים עירוניים   .
ב-1962 הומלץ להקים יישובי קבע לבדווים על שטח כולל של כ-7,600 דונם  . מימוש ההמלצות נועד
לשים קץ לתביעות הבדווים לזכויות בעלות על הקרקעות שאליהן הועברו לאחר 1948 ולהעביר את
מרבית אדמות אזור הסייג לידי המדינה. הדו"ח, הפך למסמך יסוד לעתיד לבוא והביא ב-1965
לאישור ההקמה של תל שבע ועד 1989 הוקמו רהט, לקייה, חורה, כסייפה, שגב שלום וערערה. אלה
הפכו ל"יישובים המוכרים" המצויים בתחתית הדרוג הכלכלי-חברתי במדינה, בעוד שכמחצית הבדווים
שנותרו מחוץ לערים חיים ב"יישובים לא מוכרים". בשנת 2004 אישרה הממשלה הכרה ב  12-
יישובים נוספים במסגרת מועצה אזורית אבו בסמה ( יפתחאל, 2009   .)התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 73
איור : 8 היישובים הבדווים באזור הסייג בנגב 
מקור: דו"ח ממ"י לצוות התכנון המטרופוליני, 2003 
.1 השליטה שלאחר 1966  - גופים ממשלתיים מיוחדים
33
 
עם ביטול הממשל הצבאי עברה האחריות הממשלתית על הבדווים לשרים האזרחיים  . אלא שבמקום
שענייניהם האזרחיים יתנהלו על ידי מגוון של שרים הם נוהלו על ידי ועדות שרים מיוחדות  . ב-1965
ערב ביטולו של הממשל הצבאי  , הקימה הממשלה את " ועדת הבדווים העליונה  " שנועדה לפעול
לכינוס הבדווים ביישובים שיוקמו על ידי הממשלה באזור הסייג  . בראש הוועדה הועמד היועץ לענייני
ערבים במשרד שרא הממשלה ועם חבריה נמנו המושל הצבאי של הנגב  , נציג ממ"י ונציגי משרדי
הביטחון  , החקלאות  , העבודה והפנים ( סבירסקי וחסון, 2005    ).
"ועדת הבדווים העליונה  " יהי תה אחראית מלבד לתכנון לו הקמה של היישובים  , על קיום קשר עם
האוכלוסייה הבדווית כדי לעודד התיישבות ביישובי הקבע  . היא הפסיקה לפעול ב-1979 ךא גם עד אז
לא פעלה באופן סדיר  . את מקומה תפסה ב-1980 עם חקיקת " חוק השלום  ," ועדת שרים חדשה  - 
"ועדת שרים לתיאום המדיניות והפעילות במגזר ויוהבד  ." לתפקיד יו"ר הוועדה מונה שר האוצר ועם
חבריה נמנו שרי הביטחון ,החקלאות  , המשפטים והפנים (סבירסקי וחסון, 2005,14   ).
                                               
 
33
לרשות להסדרת ההתיישבות הבדווית ייוחד תת-פרק במסגרת הפרק העוסק בוועדת גולדברג  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 74
מנהלת הבדווים במינהל מקרקעי ישראל ( ממ"י  )
ענייני הבדווים נתונים למרותה של ועדת השרים לענייני המגזר הלא יהודי ו"המנהלה לקידום
הבדווים  ," גוף הדומה במידה רבה ליחסים ששררו בעבר בין מדינות מטרופולין ובין הילידים,
שהוקמה ב- 1992, הפכה ףלגו הממשלתי העיקרי המרכז בידיו סמכויות בכל הנוגע לתושבים
הבדווים בנגב והיא פועלת במינהל מקרקעי ישראל  . מאז 1986 משמש ממ"י כמוסד השלטוני המרכזי
לענייני הבדווים ( פורת, 2000    ).
הסיירת הירוקה 
בשנת 1977 החליט שר החקלאות דאז, אריאל שרון "לעשות סדר" בנושא הקרקע של בדוויי הנגב,
שהתבטא במספר פעולות: החזרת הבדווים ממרכז הארץ לנגב; הפעלת ה"סיירת הירוקה"; אכיפת
חוקי הבניה ונטילת חלק במדיניות היישוב מחדש של הבדווים (בן-דוד, 1997). היחידה לפיקוח
בשטחים הפתוחים " – הסיירת הירוקה  –" הוקמה בשנת 1976 כדי לפקח ולשמור על קרקעות
המדינה, על מקורות המים, על הנוף ועל איכות הסביבה בשטחים הפתוחים. היחידה פועלת
באמצעות ועדת מנכ"לים בעבור המוסדות השונים: צה"ל, קק"ל, משרד החקלאות, משרד הביטחון,
משרד הפנים ומשרד הבינוי והשיכון (מינהל מקרקעי ישראל). היחידה כפופה לגוף שמטעמו היא
מבצעת את הפעילות הספציפית, כגון משרד החקלאות, המשפטים, הפנים  . למעשה, עיקר פעולתם
של  35 מפקחי "הסיירת הירוקה" בא למנוע פולשים ומסיגי גבול מלפגוע בבעלות על הקרקעות
בדרכים שונות כגון פלישת עדרים לשטחי מרעה, כרייה וחציבה לא מורשים, התנחלות שלא על פי -
הרשאה, הקמת מבנים בניגוד לחוק, תפיסת חזקה על קרקע באמצעות עיבוד חקלאי ועוד (טביביאן-
(.   2004,6 ,מזרחי
הרשות לחינוך הבדווי 
הרשות הוקמה בשנת 1981 מכוח צו של שר החינוך מכוח סמכותו על פי סעיף  1 לחוק לימוד חובה,
התש"ט  - 1949. במקום שאין בו רשות מוניציפאלית, מוקמת על ידי השר כמעין תחליף לרשות
שאיננה קיימת וממלאת את תפקידיה בתחום החינוך  : מינוי חמישה שייח'ים המשתייכים לכפרים הלא
מוכרים בנגב כ"רשות חינוך מקומית". סמכויותיה מוגבלות ומסויגות לתחומים משקיים בכל הקשור
לאספקת שירותי חינוך במסגרת המשאבים הכספיים העומדים לרשות ( סבירסקי וחזן, 2005 . ) נטען,
כי תפקידה ריק מתוכן וכי הרשות כפופה למנהלת מחוז דרום במשרד החינוך  , ולפיכך נפגם מעמדה
האוטונומי מול משרד החינוך  . מבדיקה שנערכה, אין כל מידע בנוגע לתדירות המפגשים אשר עורכים
חברי המועצה, ומהי מידת מחויבותו של מנהל הרשות לדיווח לחברי הרשות עצמה על פעילותו  , או
מחויבותם כלפי הנהלת מחוז הדרום במשרד החינוך (ברק- מדינה, 2001  ). בוטלה ב-2006   .
 .2 אפליה אזרחית 
הבדווים בנגב, כשליש מאוכלוסייתו, מהווים את אחת הקבוצות המוחלשות ביותר בחברה הישראלית
באופן עקבי מאז כינון המדינה. זו הקבוצה האזרחית היחידה שעדין נאבקת לא רק על הכרה
בזכויותיה על קרקע, כי אם על קבלת שירותים  . הם מודרים מתוכניות הפיתוח בנגב ונשלטים על ידי
גופים שהוקמו על ידי המדינה לשם שליטה נפרדת מיתר אזרחי המדינה ( סבירסקי וחסון, 2005   ). התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 75
אל עובייד ואח (' 2010) טוענים, כי “גזענות מבנית" הינה חלק בלתי נפרד ומשמעותי ביחסה של
ישראל לתושביה הערבים, בפרט בנגב  , על פי אמנת האו"ם בדבר ביעור כל הצורות של אפליה
גזעית. הדו"ח האחרון של הארגון הבינלאומי Human Rights Watch ", לא על המפה ( " 2009 , )
מפרט בשיטתיות את אפליית הבדווים בישראל, וסוקר גם את ההפרות של אמנות בינלאומיות אותן
מבצעת ישראל אל מול הבדווים. הדוח מדגים את הצורך הדחוף של המדינה לעמוד בסטנדרטים
הבינלאומיים המחייבים את ישראל, בעיקר בנושאי דיור, הכרה ושוויון בקבלת שירותים ומשאבים   .
תשתיות ושירותים ציבוריים 
התשתיות: מערכות ביוב, כבישים, הקצבות מים, תחבורה ציבורית  , חשמל  , תקשורת ומוסדות ציבור,
כולם ברמה נמוכה לאין ערוך בעיירות הבדוויות מאלה הקיימות בערי הפיתוח בנגב  . בכפרים הלא
מוכרים חסרים רוב התשתיות והשירותים, והם אינם מקבלים  : תקציבים מוניציפאליים  , שירותי מים  ,
חשמל וביוב  , ושירותי חינוך  , בריאות ורווחה. המשמעות המעשית של היות יישוב בלתי מוכר היא,
שאין לו תכנית מתאר ולכן לא ניתן לקבל בו היתרי בנייה  . כתוצאה מכך, כל בנייה – בין אם של בתי
מגורים  , בין של מבני ציבור ובין של תשתיות – היא בלתי חוקית ונתונה לסכנת הריסה
34
.  
הפער בין ההקצאות וההשקעות שבתוך הנגב ( שהן הנמוכות במדינה  ) מעצים את אי השוויון וטמון בו
פוטנציאל להחרפת העימות בין הערבים הבדווים לבין המדינה  . בעוד שהוקמו בנגב 125 יישובים
יהודיים קיימות  7 עיירות בדוויות מוכרות, המצויות בתחתית הסולם החברתי- כלכלי בישראל. בתכנון
ובהקמה  12 יישובים נוספים, שאמורים לשרת את הכפרים שנותרו מחוצה לה ובכך, להכביד על
תקציביה ושירותיה  .
הסירוב של המדינה להעניק זכויות קולקטיביות לקבוצת המיעוט הפלסטינית ובתוכה, הבדווית,
מפלה ציבור זה באופן קולקטיבי במובהק. משלילה הזו עולה סתירה אתנוקרטית, הסירוב של
המדינה לראות באזרחי המדינה הפלסטינים קולקטיב  , נסתר מעצם אפלייתם כקולקטיב  . בנוסף, כפי
שנראה להלן, אפליית הקולקטיב מצמיחה ארגונים ויוזמות אלטרנטיביות משלו המעצימות את
ייחודיותו ולכידותו, במיוחד מתמקד הקונפליקט בנושא הקרקע וזכויות הבעלות עליה   .
ד  . המדיניות הקרקעית 
האתניות בישראל היא משתנה מרכזי במדיניות של זכויות ה ייןקנ , בפרט במדיניות הקרקעית  . היא
נועדה לשמש ככלי לחסימה מרבית לש כניסת מיעוטים לטוב המשותף ולנכסי המדינה. אי הכרה
והכרה עוינת כלפי הערבים-הבדווים מבוטאת במדיניות קרקעית מנשלת, דוחקת ומדירה. היא מצויה
באסטרטגיות ובפרקטיקות הבאות, שיפורטו במהלך הפרקים הבאים   :
א. כיבוש צבאי, נישול וריכוז הבדווים באזור הסייג והחלת וממשל צבאי עד 1966 
ב. שימוש צבאי בקרקעות והשתלטות על אדמות באמצעות הכרזה על "שטחי אש   "
ג. אי הכרה משפטית בזכויות בעלות על הקרקע  – פסיקת " ומ ואת  – " אדמות מדינה 
ד ". הנדסה דמוגראפית" לכיבוש הספר: פיתוח והקמת יישובים לאוכלוסייה היהודית בלבד 
                                               
34
ראו אצל: אבו ראס, 2006; לא על המפה, 200; סבירסקי וחסון, 2005; עצמון, 2007; שוגרי, 2008;
   Abu-Saad and Lithwick, 2004 26-7; Shadow Report, 2009;Yiftachel, 2003התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 76
ה. עיור כפוי ב  7- עיירות ללא אזורי תעשייה ומסחר וללא מקורות תעסוקה, שירותים ברמה נמוכה 
ו. אי הכרה ב  45- יישובים בדווים הקיימים בשטח ( הכרה בתהליך לכ  13- יישובים נוספים    )
ז. פרקטיקות להגב תל התפרסותם של הבדווים: העברת קרקעות בנגב לידי הקק"ל, ייעור ושמירה,
סלילת כבישים, פריסת חוות בודדים, פעולות הסיירת הירוקה ותוכנית הרשות להסדרה 
ח. תיחום מנהלי  - הקמת מועצת אבו- בסמה: סחבת בתהליכי תכנון והרשאה  , ללא רצף טריטוריאלי  :
צפיפות ומחסור במקורות ארנונה  , עוני והגבלת התרחבות עתידית של הישובים  . אין עתודות קרקע
גם לעיירות הקיימות   .
ט. שלטון מקומי  – בחירות רק מ- 1993 ובאבו בסמה מינוי ראש רשות מטעם משרד הפנים. לכפרים
הלא מוכרים אין הכרה ואין רשות, לא מקומית ולא אזורית   .
   1. היסטוריה 
ניתן לחלק את המדיניות כלפי הבדווים למספר תקופות   :
• עד 1948  - החיים תחת האימפריות העות'מאנית והבריטית
• מ-1948 עד שנות ה  – 50- ריכוז האוכלוסייה הבדווית שנשארה באזור הסייג
• שנות ה-60-80  -  הקמת  7 העיירות
• שנות ה  – 90- קיפאון
• סוף שנות ה  -  90- הכרה זוחלת
• מ-2005  – עירוב של פרקטיקות קולוניאליות במקביל להכרה ושיתוף 
כאמור, באזורים כפריים כמו הנגב הצפוני, קניין קרקעי מסורתי קשור ישירות בעיבודן המתמשך של
הקרקעות ובהתיישבות עליהן. חוק המקרקעין העות'מאני 1858 ניסה להסדיר את רישום המקרקעין
בארץ, אך הוא לא התערב במערכת המקרקעין שהייתה נהוגה בנגב, והיא המשיכה להתנהל באופן
מסורתי ובחסות הריבון. פקודת הקרקעות הבריטית מ-1921, שאמורה הייתה להסדיר את הבעלויות
על הקרקע בארץ ישראל לא הגיעה עד הנגב, כיוון שהרישום התנהל מצפון לדרום וכשהבריטים עזבו
את הארץ ב-1948 רישום המקרקעין טרם הספיק להגיע לנגב. בנוסף, הבריטים הבטיחו לבדווים כי
זכויותיהם של המחזיקים בקרקע על פי המשפט המסורתי לא ייפגעו ( יפתחאל, 2010א   .)'
לבעיית יישוב הבדווים בנגב מספר סיבות היסטוריות חשובות, אך הבולטת שבהן היא סירוב ממשלות
ישראל להכיר בבעלותם על קרקעותיהם ההיסטוריות, ומדיניות הריכוז והעיור שנכפתה הבדווים  .
במקרים רבים הקרקעות אותן תובעים או מחזיקים הבדווים כיום היו בחזקתם לפני 1948, אך ישראל
סיווגה כקרקע "מוואת ( " לא מעובדת, לא מוקצית ולא מיושבת , ) אשר על פי החוקים העות'מאניים
והבריטיים אמורה להירשם על- שם המדינה. טענת המדינה היא שהיות והבדווים לא רשמו את
הקרקעות ב- 1921 בתגובה לפקודת הקרקעות הבריטית, והיות ובאזור לטענתם לא היו קיימים
כפרים באותה תקופה  , הן צריכות להיות רשומות כקרקעות מדינה ( שם   . )
אך כיום, הולך ומתפתח שיח אלטרנטיבי לטענות בלתי משתנות אלה של המדינה. הידע המחקרי
משתנה ומציע מבט שונה על המציאות ההיסטורית בנגב. התיעוד ההיסטורי מעיד שבשטח היו לפני
קום המדינה עשרות כפרים אשר עיבדו שטחים המוערכים בין  1.5 ל  3- מליון דונם ( גרנובסקי, 1949;התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 77
וויץ, 1949; קרק, 2002).  הבדווים לא רשמו את הקרקע בספרי הטאבו מסיבות היסטוריות
ותרבותיות מורכבות ומעצם היותם קהילה אוראלית, שההיסטוריה שלה הועברה מדור לדור בעל פה.
אך הייתה להם מערכת משפטית מנהגית שהיו בה דיני קניין ורבים מהם מחזיקים בסנד, שטר קניין
על פי החוק הבדווי המסורתי  . בנוסף, הסדר הקרקעות הבריטי דרכו נרשמו רבים מהמחזיקים בקרקע
בצפון ובמרכז, לא התבצע בנגב, ולכן כל מנגנון הרישום היה מרוחק ולא נגיש לתושבים. הוכחה
נוספת לזכויות בעלות באה מתשלום עבר בצורת שהבריטים העניקו ומקניית אדמות על ידי התנועה
הציונית ( ; שם בר צבי, 1991 בן; - דוד, 2004; קרסל ואח', 1991; שחר, 1996   .  )
מספר מחקרים מאששים קיומה של התיישבות בדווית בתקופה העות'מאנית והבריטית. יישובים אלה
היו שונים בפרישתם מהכפרים בצפון הארץ, ולכן לעיתים לא נחשבו ל"כפרים  " בעין מערבית  , ולכן גם
על- ידי השלטונות העותמאנים או הבריטים, אשר שאבו את הידע שלהם מהאזורים הצפוניים. על אף
זאת, הם היו מרכזי אוכלוסייה לכל דבר וסביבם חקלאות ומרעה ששימשו עשרות אלפי בדווים.
לפיכך, רוב הקרקע בצפון הנגב לא יכולה להיחשב כמוואת ( מאיר, 2007; קדר, 2004  .) שבטים
שלמים הועברו מאדמותיהם בתואנה של צרכי ביטחון ואדמות אלה לא הוחזרו  . לבדווים לא הוענקו
זכויות קניין בקרקעות שהועברו אליהם והם ממשיכים להיות עקורי פנים מזה כ  60- שנה. גם מי
שהמשיך להתגורר על אדמתו בסייג לא זכה להכרה בזכויותיו הקרקעיות   .
.  2 הנתיב המשפטי 
המשפט הוא כלי חשוב בעיצובה של המדיניות הקרקעית כלפי הבדווים, כלי שאישרר את אי ההכרה
של המדינה בזכויות הקניין בקרקע של האוכלוסייה הבדווית מזכות הקניין בקרקע. ראשיתו של
התהליך ברישום והסדר קרקעות, והמשכו בהעברת הקרקעות לגופים שמופקדים בפועל על ייהוד
הקרקע. תהליך זה נסמך על חוקי הפקעה שונים, כגון חוק נכסי נפקדים  , התש"י 1950; חוק רכישת
מקרקעין ( אישור פעולות ופיצויים התשי"ג-1953); חוק התכנון והבניה, 1965; חוק רכישת מקרקעין
בבנג , 1980  , שבהמשך הוחל על הנגב כולו בהחלטת ממשלה כהסדר 2749 ב.ד  7/
1.10.199"תכנית הסדר קרקעות ופיצוי למפונים בפזורה הבדווית בנגב"
35
; וחוק סילוק פולשים 2005
(תיקון לפקודת המקרקעין).
36
הפסיקה היא כלי נוסף לנישול מאדמות על  ידי פרשנות מרחיקת לכת
של חוקים עות'מאניים ובריטיים (שוגרי-בדראנה, 2008). 
כפי שטוען שמיר (1991 , ) המשפט משחק תפקיד חשוב בהפיכת החזון הציוני למציאות מתבקשת
באמצעות התפיסה הקונספטואלית. נוודות היא היפוכו של המשפט המודרני ולכן הקונספטואליזם
מוביל לכך שהנוודים הופכים לבלתי נראים מבחינה משפטית (ניתן להפקיע את אדמותיהם  ) ךכו הם
הופכים לאובייקטים ניידים  , המדינה יכולה להזיזם במרחב ללא קושי  . כך בתי המשפט מניעים תהליך
בו היסטוריה, ותרב ת ומדיניות הופכים את התרבות הבדו תיו ואת מאבקה בשלטון לאמת חד ממדית  .
                                               
35
נחקק לאחר חתימת הסכם השלום עם מצרים  . במסגרת פינוי סיני בחר צה ל  " להקים שדה תעופה בתל
מלחתא שבאזור הסייג הבדווי. בתחילה ביקשה המדינה להפקיע לצורך זה שטח של 300 אלף דונם  , לבסוף  ,
הסתפקה ב  65- אלף דונם. נוצר צורך לפנות וליישב מחדש כ-7000-5000 בדווים  . הפינוי נקבע בחוק זה אך
נודע בשם" חוק השלום ( " מאיר 31 .(  1999,
36
החוק מעניק סמכויות מרחיקות לכת לנציגי הרשות המבצעת ומסמיכם לפעול נגד כל מי שמוגדר כ"פולש"
למקרקעי המדינה מבלי להיזקק לאישורה של הרשות השופטת. בכדי לאכוף צווי הריסה ניתנו ביד הפקח
סמכויות שיטור מפליגות, בדומה לאלו הנתונות לשוטר (המועצה לכפרים הבדווים הלא- מוכרים, 2006   ).התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 78
כזו, המייצרת עבורם נרטיב משפטי נפרד שצירו המרכזי חותר לראיית אדמות הנגב כמוואת, אדמות
מתות. להלן נדגים מספר פסיקות בג  " וצ הסדרים המשקפים את גישת המשפט בישראל לבדווים   .
 .1 פסיקות בג"צ 
טענת המדינה שהקרקע היא 'מוואת' ודינה להיות רשומה בבעלות המדינה, על בסיס חוקי המקרקעין
העות'מאניים והבריטיים קיבלה עיגון בפסיקת בית המשפט העליון מ- 1984 המכונה "פסיקת
חלימה - " אל-הואשלה נ' מדינת ישראל.
37
בעתירה זו ביקשו  13 בדווים מבית המשפט להכיר
בזכויות החזקה והבעלות שלהם על מספר חלקות אדמה בנגב, בטענה שזכויותיהם בקרקע קיימות
מקדמת דנא ומדורי דורות. השופט חלימה הגן על ההחלטה המנהלית לדחות את תביעות הבדווים,
בנימוק שהחלקות הנידונות היו מסוג מוואת, בהסתמכו על סעיף 155 לחוק המקרקעין תש ך  "  –
1969, אשר קבע שכל האדמות מסוג מוואת יירשמו על שם המדינה, אלא אם כן ממציא פלוני שטר
קניין חוקי על הקרקע הנידונה שההזדמנות האחרונה לקבלו הייתה ב  - 1921. פסיקת חלימה מקובלת
עד היום והיא מאיינת את האפשרות של הכרה בבעלות כזו (דו"ח וועדת גולדברג, 18(,  ,2008 על
אף שהמחקרים שנעשו מאז מצביעים על היותה שגויה ( מאיר, 2009   ).
דוגמה נוספת לנקודה זו הוא בג"צ אל-וכילי
38
בו תבעו מספר בדווים הכרה בזכויות בעלות על
חלקות קרקע שכבר נרשמו על שם המדינה מכוח חוק רכישת מקרקעין תשי  "ג 1953. חוק מחמיר
זה יצר קושי ניכר לבדווים, מכיוון שרבים מהם נעדרו מאדמתם ב  - 1952 מכוח גירושם ממנה לאזור
הסייג ממנו נאסרה עליהם היציאה. העותרים טענו כי ב  - 1952 עדיין ישבו על אדמתם וכי הקרקע לא
יועדה מעולם לצורכי פיתוח, לכן לא הייתה הצדקה להעברתה לידי הרשות לפיתוח. השופטים פסקו,
כי טענת העותרים כי לא נודע להם על דבר העברת רישום הקרקעות אינה יכולה לעמוד כנגד טענת
השיהוי. מהעובדות, כפי שהובאו לעיל, עולה, כי הקרקעות שעליהן סבה העתירה אינן שלהם (או אינן
עוד שלהם , ) ולפיכך גם הסכימו לחכור אותן (בג"צ אל וכילי, 182   ).
הבדווים ניסו ללמוד את לקחי בג"צ אל-וכילי בפרשת אבו-סולב
39
. המערערים העלו טענת מרמה,
שהייתה אחת העילות שקבעה פקודת הסדר זכויות במקרקעין כעילה המצדיקה שינוי רישום זכויות
בפנקס המקרקעין, בניגוד להוראות החוק, שחייב הודעה מוקדמת. תשובת בג"צ מתבצרת בגישה
המתעלמת מתרבות שונה ונצמד למיפוי כסמכות, שהיא בעייתית בהיותה מקפיא הזמן של הנוף   .
נקודת ההתחלה, אם כן, היא שהקרקע בבעלות המדינה מכוח חוק רכישת מקרקעין, עובדה שלא
ניתנת לערעור בשל הגבולות החדשים של הזמן המשפטי מאז 1948. אם יחכרו את אדמתם,
לשעבר, לא יוכלו לשוב ולטעון כי שלהם היא, אך אם לא יחכרוה ייחשבו משיגי גבול. בית המשפט
מתעל למינוח משפטי המקשה על שיח של זכויות קולקטיביות והיסטוריות של הבדווים  . שכן   , יש
לזכור, כי אין בנמצא יהודים בסטאטוס בעלות קרקע מסוג זה. פרט לחסמים הפורמאליים
והביטחוניים בהם משתמש בג"צ, ניכרת מחיקת העבר הבדווי. הזמן הפעיל הוא זה שהחל עם
הפיכתן של אדמות הנגב לאדמות מדינה, אף כי בית המשפט הודה שהעותרים עיבדו את האדמות
                                               
37
218/74 אל הואשלה ואח' נ' מדינת ישראל ואח', פ"ד ל"ח, 1984) 141-154   ).
38
בג  "צ 84/83 אל-וכילי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל  "ז , 173 4   .
39
בג  "צ 815/86 אבו סולב נ' מקרקעי מנהל מקרקעי ישראל פ"ד מ  "ב , 518 4   .  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 79
והועברו מהן שלא ברצונם. כן, יש התעלמות ממצבם בשנות ה  50- וה  60- תחת הממשל הצבאי, ללא
ידיעת השפה, הנהלים והחוקים שהתקיימו בישראל ( רודד, 2005   .)
בעניין אבו כף ב  - 1994 טען העותר   , כי הופלה ביחס להתיישבויות בודדים יהודים בנגב  , עם דחיית
בקשתו לקבלת שטח לשם התיישבות כזו. על כך השיב בג"צ, בהעמידו חסם מנהלי וללא התייחסות
לאי הצדק החלוקתי בנגב " : למותר לומר כי טענת הפליה סתמית המופרחת לחלל בית המשפט  –
בלא שתתמוך עצמה בכל נתונים של ממש  – אין בה ולא כלום ( " אבו כף נ' שר החקלאות, 393   ).
הנימה הפטרונית-אוריינטליסטית משתקפת היטב בפסיקות. החלת מערביות על חברה מסורתית
נעשית תוך התעלמות ויחס של ביטול למסורותיה ולצרכיה. בנוסף, יש כאן סגירות כלפי הנושא
בהקשר הרחב יותר של זמן- מרחב, והתנערות מהקשר לניכוס הקרקעות של קבוצת מיעוט מופלית.
התהליך המפלה עומד בניגוד גמור לנעשה בחברה היהודית, בה כל אדם זכאי לבחור את סוג
היישוב, כפרי או עירוני, בו הוא רוצה להתגורר (למעט בתקופת ההגירה ההמונית) ומאז שנות ה  90-
כ  30- חוות בודדים נפרשו על פני הנגב לנוכח הצטמצמותו של המרחב הבדווי   .
פסיקה שונה באופייה ניתנה בבג צ " ע"א 496/89 אל קאלאב ואח 'נ 'אוניברסיטת בן גוריון בנגב
ומנהל קרקעי ישראל ( פ"ד מה ": ) המערערים היו תושבי הנגב המרכזי עד לשנת 1959, עת הועברו
על ידי הממשל הצבאי לאזור נחל סכר שבנגב והגישה לאדמותיהם הקודמות נאסרה עליהם "..." אין
לראות חזות הכול בטענה כי המערערים לא הציגו מסמכים בכתב, המעידים על העברת הבעלות
במקרקעין או על זכויות שהוקנו להם בקרקע "...." הרשות שנתנה לתובעים להשתמש במקרקעין
הכוללים את אדמת המריבה, נתנה להם חלק ממ קרקעים קודמים  , מהם נותקו על ידי הממשל
הצבאי, רשות זו נתנה להם מתוך התחושה של מחייבות מוסרית אך גם כדי לשכך את מחאתם
הצפויה ולמנוע מהם צעדי מחאה...". מפסיקתו של השופט מליץ עולה כי הבדווים שהועברו לסייג
ממקומות אחרים הם "בני רשות , " אך המדינה בחרה להתעלם מפסיקה זו   .
אנו עדים אפוא, לסתירה מבנית במשפט המדינה: פסיקת חלימה סותמת את הגולל על אפשרות
משפטית של הכרה בזכויות אחזקה של הבדווים על קרקעותיהם ואילו חוק השלום ובג"צ קאלאב
מכירים בזכויות אלה. מצב זה מצביע על הדואליות ביחסה של המדינה כלפי התביעות והוא ניכר גם
בהחלטות ממשלה ובמדיניות הכללית של פיקוח, תכנון בנגב ובהמלצותיה של וועדת גולדברג (להלן   ).
 .2 תביעות ותביעות נוגדות 
בסיס המחלוקת נוגע לתביעות בעלות שהוגשו על-פי פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש , ]
תשכ ט "  – 1969. ב- 5.2.1971 הוגשו במסגרת זו 3220 תביעות של בדווים בנגב הצפוני, הנוגעות
לכ-  777 אלף דונם. עם השנים ניתנו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע פסקי דין בהיקף של 50,050
דונם, בתביעות שהעביר עד כה פקיד ההסדר לבית המשפט (  223 תיקים).  13 פסקי דין מתוכם ניתנו
במסגרת פשרה שהושגה עם התובעים ו  67- פסקי דין דחו את התביעות והקרקעות נרשמו על שם
המדינה. אף לא פסק דין אחד קיבל את טענת התובע הבדווי  . נכון ליולי 2008 נותרו עומדות 2749
(%88) תביעות בשטח כולל של כ-592 אלף דונם ( %82 ( ) איורים 10-9 , ) מהם מחזיקים הבדווים
386,000 דונם ( . דו  "ח וועדת גולדברג, 2008; משרד ראש הממשלה, 2009; עצמון, 2007   .)התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 80
המלצות וועדת אלבק
הבדווים תלויים בשיקול דעת המדינה, ללא זכויות מעוגנות או קריטריונים ברורים. שש שנים לאחר
שהוקם מנגנון הסדר המקרקעין  , גיבשה הממשלה לראשונה את עמדתה ואת תנאיה  , בהסתמך על
המלצות "וועדת אלבק , " שמונתה ב-1975. ווה עדה הממשלתית בראשות פליאה אלבק  , מנהלת
המחלקה האזרחית בפרקליטות המדינה, הגישה המלצות להסדר מקרקעין  , ש וקבע  , כי כל אדמות
אזור הסייג הן אדמות מוואת  , היות שבעת פרסומה של פקודת הקרקעות העות'מאנית לא היה באזור
הנגב שום יישוב קבע  . כןל , אין הבדווים יכולים לרכוש באדמות אזור הסייג שום זכויות  , אפילו לא
מכוח החזקה ועיבוד ממושכים ולפיכך כל האדמות הן אדמות מדינה ( סבירסקי וחסון, 2005    .)
איור : 9 מפת תביעות הבדווים, 1971 
 
מקור: עצמון, 31.   2007,
עם זאת, קבעה הוועדה שלא יתכן מבחינה אנושית  , שהבדווים יפונו מכל אזור הסייג ללא כל פיצוי
במסגרת הסדר המקרקעין לאחר שחיו שם דורות  , אך ורק לאור הטענה שלא היה במקום יישוב כפרי
או עירוני בנוי בשנת 1858 ויש להניח שגם בית המשפט העליון לא יאשר זאת  , כאשר יגיע הסדר
המקרקעין לפתחו  . לפיכך  , קבעה הוועדה הסדר "לפנים משורת הדין  :" הבדווים ופי צו תמורת פינויים
מהשטחים שהם מחזיקים בהם או החזיקו בעבר ותובעים עליהם זכויות  . הממשלה אימצה את
ההמלצות (החלטת ממשלה מס. 968 ע ,15.8.1976 1) והן שימשו בסיס לכל ההצעות הממשלתיות
המאוחרות יותר להסדר שאלת קרקעות הבדווים בנגב ( שם   ).
התוצאות של ניסיון הסדרי הפשרה ( איור  )10 עד כה, לפי עצמון (2008  ) הן   :
• מאז תחילת ההסדרים בשנת 1977 נחתמו הסכמים על 156,000 דונם, הכוללים את חוק
השלום, הסדרים שוליים עם שייח'ים והסדרים עם תובעים  .
• מחצית משטח יישובי הקבע מוחזק עדיין על  ידי תביעות המונעות את התפתחותם   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 81
• בתקופה זו נתפשו מעל 60.000 דונם קרקעות מדינה בנגב   .
• לסיכום בשלושים שנה בוצעו הסכמים בהיקף של כ-3,700 דונם לשנה בממוצע   .
המסקנה: הבדווים דוחים את מודל הפשרה המוצע ולכן התהליך נכשל. תהליך זה מלמד על עוצמת
ההתנגדות הבדווית וניצחון חלקי של עיצוב המרחב מלמטה. הבדווים אינם מכירים בהסדרים
המדינתיים הנכפים עליהם ואילו המדינה פוסחת על שתי הסעיפים ויוצרת מבנה הסותר את עצמו  : אי
הכרה יחד עם הסדר ופיצוי, המעיד על הכרה מסוימת ( דו"ח וועדת גולדברג, 2008; עצמון, 2008   .)
במשך למעלה משלושים שנה נמנעה המדינה מלדון בתביעות המקרקעין של רוב הבדווים. מדיניות
השהייה זו הייתה מלווה בפרקטיקה של מתן פיצויים חלקיים (שנעו בין  10 ל  20- אחוז בקרקע או
בכסף , ) עבור קרקע נתבעת או מוחזקת  , בתמורה להסכמת התובעים להסדר שיעביר את ייתרת
הקרקע בהסכמה לבעלות המדינה. משום כך נותרה רוב האוכלוסייה הבדווית בכפרים הלא-מוכרים
בשל התביעות לבעלות על הקרקעות   .
איור : 10 פירוט תביעות הקרקע של הבדווים לפי מצב הסדרי 
 
מקור: אלי עצמון, 2008 
מאז 2003 הגישה המדינה כ-370 תביעות נוגדות על שטח של יותר מ-160,000 דונם  . נפתחו  150
תיקים בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע. בתקופה זו, הורה בית המשפט על רישום  40 אלף דונם
בטאבו על-שם המדינה. מרבית פסקי הדין ניתנו בהעדר הגנה, לאחר שהתובעים לא התייצבו לדיון 
(שרביט, 2007 ; סבירסקי וחסון, 2005  .) תכליתן של תביעות נוגדות אלה לאיין את זכותם של
הבעלים בקרקע או לכפות עליהם "פשרה  ," כביכול, המתבססת על התכחשות לזכות (או ל" הזיק ") זו.
לאחר  60 תשנו התכחשות לזכויותיהם, מוטלת עליהם לפתע החובה לבוא ולהציג ראיות באשר
לזיקתם ההיסטורית לקרקע  , אך ורק כדי לזכות בפיצוי חלקי ומזערי (אל ריפאיעה, 2008). 
  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 82
3. החלטות ממשלה, וועדות ותכנון "מלמעלה" 
כאמור, רוכזו הבדווים שנותרו בנגב לאזור הסייג  , כןל םרוב נמצאים במקומם הנוכחי כתוצאה של
מדיניות הממשלה, או עקב מיקומם ההיסטורי באזור  . כך נוצרו שני סוגי כפרים לא מוכרים: כפרים
היסטוריים היושבים על קרקע השייכת לכפר מלפני 1948 ו; כפרי עקורים (פליטי פנים) אשר הועברו
לאזור לאחר 1948 ( לוח () 7 בן דוד, 1996  ). מכאן  , שהם אינם פולשים, כנטען על- ידי המדינה, אל
"משיגי גבול  " ובנייתם ה "- לא חוקית  " הבענ מהכורח בדיור על קרקע לא מוסדרת. ההזנחה והימנעות
מ ןתכנו הובילו באופן פורמאלי לעיצובו של מרחב אפור, לא פורמאלי   .
הנתיב המשפטי שיקף דואליות במדיניות המדינה כלפי תביעות הבדווים להכרה בזכויותיהם בקרקע.
עם זאת, עלתה תמונה שיש בה בעיקר סירוב להכיר בזכויות אלה. בפרק הבא נבחן את היחס שבין
סירוב להכרה של המדינה בנתיב הפוליטי, המונע על ידי מדיניות של ראש ממשלה ומבוטא
בהחלטות ממשלתיות, כגון הקמת גופים וועדות והכרה/אי הכרה בתביעות בעלות; והנתיב התכנוני,
המיישם מדיניות זו ומעצב בכך את המרחב הנגבי על ידי הקמה של יישובים, מתקנים, שטחי צבא,
תשתיות ושירותים עבור המגזר היהודי על חשבון המרחב הבדווי ההולך ומצטמצם   .
לוח : 7 התפלגות האוכלוסייה הבדווית לפי הרכב אתני 
יםובדו פלאחים
53% 47% באוכלוסייה
ביישוביי הקבע %75% 25
בכפרים הל"מ %30% 70
תובעי קרקע %18% 82
מקור: עצמון, 2008 
.1 תכנון, תיחום, ניהול ופיתוח  
מדיניות התכנון והבעלות על הקרקע קשורות זו בזו והן בלב הבעיה של הכפרים הלא מוכרים בנגב.
האפליה של מדינת ישראל כלפי הבדווים באה לידי ביטוי גלוי ובוטה בתכנון. התכניות המקומיות,
תוכניות המתאר ותכנית- אב, כולן מצביעות על צמצום המרחב לבדווים, נישול ודחיקה אל מול
התפרסות והתרחבות לש האוכלוסייה היהודית וגידול מתמיד במספר היישובים המתוכננים ונבנים
עבורה  . הייתה התעלמות מעצם קיומם של הכפרים שהיו קיימים בשטח והעלמ םת המ תוכני תו    .
אתריהם של הכפרים הלא מוכרים סומנו כמיועדים לשימושים ציבוריים  , כדוגמת מפעלי ביוב  , פארקים
ציבוריים או אזורי תעשייה  . כך בתכנית המתאר המחוזית הראשונה לנגב, תמ"מ 1972 4; תכנית
"קדמת נגב  " מ-1991; תכנית מטרופולין באר שבע מ-1995; והמחוזית המתוקנת מ-1998. יישובי
אבו בסמה נמצאים בהליכי תכנון והסדרה ואושרו ארבעה יישובים חדשים במסגרת תוכנית מטרופולין
באר שבע  , שאושרה ביולי 2010  . אך הם באים להעיד על הכלל  , הימנעות מהכרה בישובי הבדו יםו
מלבדם  , המלווה בניסיון להפוך את החיים בהם לבלתי-נסבלים  , באמצעות הליכי אכיפה ילפ חוקהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 83
התכנון והבניה בגין בניה " בלתי-חוקית . " הללו כוללים קנסות והריסות בתים  , תוך מניעת שירותים
חיוניים לישובים (יהודקין, 2007; סבירסקי וחזן, 2005;פורת, 2003 Yiftachel ;2009   .)
עיור כפוי מלמעלה 
תהליך התכנון ליישובם של הבדווים החל עוד בשנות החמישים מתוך צורך במדיניות ממלכתית
לפיתוחו של הנגב למען צרכיה של האוכלוסייה היהודית ופיתוח תשתיות. הנושא לא זכה מעולם
לדיון, לתוכנית או לתרגומה המעשי עד לעלייתו של הצורך בשטח עליו חיים הבדווים. השגת יעד זה
נראתה אפשרית על ידי פיתוח יישובים בדווים על כל הצרכים והשירותים הנדרשים. הממשלה
החליטה לקבץ את כל הכפרירים לשבע עיירות, כל אחת בת כמה עשרות אלפי נפש ( איור  ,)11 כדי
למנוע את המשכה של מערכת היישובים הקיימת (איור Meir, 1988) ( 8   ).
איור : 11 אוכלוסיית הבדווים בנגב, 11.2007  
 
מקור: עצמון, 2008   .
זוהי מסגרת רעיונית של תכנון ויישום " מלמעלה , " ללא דיון פתוח בצרכיה, ללא שיתופה של
האוכלוסייה הבדווית וללא בקשת הסכמה לשינוי המהפכני שעומד לחול באורח חייה, מבלי שניתן לה
לבחור ביותר מצורת יישוב אחת. השוני בגישה בין שתי צורות היישוב עולה מניסוחם של ב"ץ וכהן
בתוכנית המתאר משנת 1976 ששמה לה למטרה לתכנן את הנגב לקראת שנת 1979 ) 2000
,700): "פיזורם הרב של הבדווים והשטחים הנרחבים שהם תופסים, גורמים לקשיים רבים בתכנון
אזורי כולל ובהקמת פרויקטים כדוגמת שדה התעופה של באר שבע. לכן, תוכננו בעבורם שבע
עיירות להתיישבות קבע   ."
העיירות, שללא תכנון תעסוקתי ואזורי תעשייה הן בתחתית הדרוג החברתי-כלכלי, הפכו לקיני עוני
ואבטלה מוזנחים. לא צלח גם הניסיון, בסוף שנות ה  90- להפכן לאטרקטיביות באמצעות הגדלת
תקציבים וקצב פיתוח, כשהמטרה המוצהרת היא, הגברת קצב המעבר של הבדווים אליהן    .
באפריל 2010 נחנך אזור תעשייה חדש המשותף למועצה מקומית להבים, מועצה אזורית בני שמעון
ועיריית רהט. עד כה נרשמו  18 יזמים. השאלה היא, האם יינתן מקום גם ליזמים בדווים, כשהמטרההתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 84
להקים מפעלים גדולים  ? והאם יונצח העוני באמצעות תעסוקת צווארון כחול, ששכרה נמוך, כגון
המשחטה שנחנכה השנה בשגב שלום ( שנשרפה בינתיים ? ) מה גם שהארנונה אינה מופנית
למועצות (השתיים היהודיות עשירות , ) כי אם לאזור התעשייה עצמו. כך מודרת רהט מהכנסות ולא
ברור יתרון השותפות    .
עם זאת, לא ניתן להתעלם מעצם היוזמה המכירה באפשרות של שיתוף ונותנת הזדמנות ליזמות
בדווית. בנוסף, נחנך הראשון מבין שמונה מרכזי תעסוקה מתוכננים ביישובים המוכרים
40
. ניכר אם
כן, מאמץ לשיפור המצב בישובים אלה כדי להפכם לאטרקטיביים יותר, אך הוא רחוק מרחק רב
מנדרש לשם שינוי   .
היישובים הלא-מוכרים   
באין תוכנית ומדיניות ברורה באשר ליישובים בדווים, התפתחה באזור הסייג התיישבות ספונטנית,
המהווה צמיחה מלמטה ומתמשכת עד היום (Fenster, 1993)
41
 . נוצרה התפשטות מהירה של
התיישבות בסייג סביב בעלות על הקרקע וזכויות חזקה המשקפים את המבנה החברתי של הבדווים
(נח, 2009א . )' בעלות על הקרקע הפכה לגורם חשוב בעיצוב דגם היישוב הבדווי בתוך הסייג ( ,Meir
1988  ). הם משתרעים על פני אזור של כמיליון וחצי דונם ביותר ממאה יישובים  , הנמצאים בשלבים
שונים של התפתחות, בהתאם לזמני הקמתם ולאזור בו קמו. בחלק מן האזורים קיים רצף
טריטוריאלי בין היישובים ( יפתחאל, 2009   .)
כפי שניתן לראות בלוח  ,8 הבעלות על הקרקע משפיעה על הבדווים, הנמצאים כיום על אדמותיהם
המקוריות, באופן שונה משהיא משפיעה על שבטים ופלגים שאינם יושבים על אדמתם. אצל "בעלי
הקרקע" יש מגמה של יישובים פזורים  - יצירת יישובים משפחתיים קטנים, הבנויים כל אחד מיחידה
משפחתית אחת. בניגוד לתהליך שחל אצל "בעלי הקרקע , " יצרו מחוסרי הקרקע והפלגים שהועברו
לעיירות, יישובים מרוכזים. יישובים אלה מתאפיינים במספר גדול של יחידות דיור הבנויות בצפיפות
רבה, יחסית. הסיבה נעוצה בנוהג לפיו אין לבנות על קרקע שאיננה נחשבת לקניין ( עצמון, 2008   .)
המגמה של ממשלות ישראל לצמצם את מספרם של יישובים לוא . חיים םבה כ-65,000-85,000 בני
אדם, והם חסרי תשתיו ות שירותים  . רבים ממוקמים בסמוך לאזורים מסוכנים מבחינה בריאותית, כגון
ואדי נעם בסמוך לרמת חובב או סמיכות לקווי מתח גבוה, מחצבות ואתרי פסולת  . נגד רובם הוצאו
צווי פינוי והריסה. כ-12,500 מבנים השייכים לשבטים הבדווים בנגב סומנו כמבנים בלתי חוקיים
( .   Shadow Report, 2009) להריסה המיועדים
תיחום מנהלי 
מבט על החלוקה המוניציפאלית בנגב בגישת הצדק החלוקתי ועקרון השוויון, מצביע על שליטה של
המרחב הכפרי בנגב. הוא מהווה %86 משטח נפת באר שבע וחיים בו 40,000 נפש. יישובים יהודים
                                               
40
הודעה לעיתונות של משרד התמ"ת ": השר בן אליעזר חנך היום את המפעל "עוף עוז  –" יעסיק  600 ובדו ים
מאזור הדרום; היקף ההשקעה:  170 מלש  "ח (27.4.10  .)
41
לא ניתן להרחיב כאן על מצבם של הכפרים הלא-מוכרים  , המפורט במקורות רבים. ביניהם: הדוחות של
עמותת במקום  , פורום דו קיום  , האגודה לזכויות אה זרח  , HRW; סבירסקי וחסון, 2005; יפתחאל, 2009   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 85
בנגב מקבלים היתרים להרחבה מבלי להתייחס לקיומה של אוכלוסייה בדווית על השטחים האמורים,
כגון מועצה מקומית עומר, עיריית באר-שבע וחמור מכך, אכלוס יישוב גבעות בר שיועד לשבט אל
עוקבי ביהודים (נח, 2009א   ).'
בתוך מערך הז של אי הכרה  , השטח עליו פרוסים עיקר הכפרים הבדוויים אהל -מוכרים הוא שטח
ללא שיפוט מוניציפאלי, אי הכרה בזכותם לבעלות על קרקע  , וסירוב להעניק להם ייצוג וזכאות
לתקציבים או לשירותים מוניציפאליים. עמותת "במקום" המליצה למשרד הפנים להקים מועצה
אזורית בשטח הגלילי בו נמצאים הכפרים הלא מוכרים. שר הפנים קיבל המלצה זו לגבי מועצת אבו
בסמה, אך ללא רצף מרחבי בין היישובים. צורת תיחום כזו גוזרת על המועצה מחסור בשטח להקמת
אזורי תעשייה ומסחר ופוגעת בעקרונות השוויון והצדק החלוקתי (אילן וברוך, 2003   ).
היישובים העירוניים הבדו ייםו מתאפיינים בשטחי שיפוט קטנים  , כפי שניתן לראות באיור 12 ביחס
לשטחים המוניציפאליים של היישובים היהודים  . למרות שאוכלוסיית היישובים מהווה %16 מכלל
אוכלוסיית נפת באר שבע תחום השיפוט של היישובים,  60 קמ"ר  , מהווה רק %0.5 משטח הנפה
ומשתרע על פני 12,945 קמ"ר  . כך  , דימונה בעלת שטח שיפוט של פי 3.5 מתחום השיפוט של רהט
על אף שאוכלוסייתה קטנה מזו של רהט  . אוכלוסייתה של עומר כמחצית מזו של תל שבע  , אך תחום
השיפוט השל גדול פי 2.7 ( לא על המפה  , 2004   .)
איור 12: התיישבות בדווית ויהודית באזור הסייג 
 
מקור: עצמון, 42.   2007,
שלטון מוניציפאלי  
במשך רוב שנותיה של מדינת ישראל לא נהנו הבדווים משלטון מקומי עצמי. המועצות נוהלו על ידי
ממונים מטעם משרד הפנים, כגון מועצות אזוריות משוש ושוקת שנסגרו ב- 1996. לראשונה התקיימו
בחירות מקומיות בתל שבע וברהט ב-1989 וב-1993. ליישובים הלא מוכרים אין מערכת שלטון
מקומי ("המועצה לכפרים הבדווים הלא מוכרים" אינה גוף ייצוגי פורמאלי ומוכר  ). תושבי היישוביםהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 86
המצויים בתחומי השיפוט של רשויות מוניציפאליות יהודיות  , כגון המועצות האזוריות בני שמעון ורמת
הנגב אינם מקבלים שירותים מרשויות אלה  . לבדווים מועצה אזורית מוכרת אחת  – אבו בסמה  –
שהוקצתה עבורה קרקע ליישובים בלבד. החוות בזבזניות השטח בולטות ביתר שאת על רקע ציפוף
מכוון זה של הבדווים (סבירסקי וחסון, 2005  ). כאן בולטת שליטה באמצעות אי הכרה של המדינה  :
הם חסרי מועצה בהיותם מוכפפים ישירות למנהלת הבדווים שאינם מיוצגים בה  , ואינם זוכים לטיפול
יוש רות ברמה המוניציפאלית.   
תוכנית המתאר המחוזית למחוז הדרום ( תמ"מ 14/4)  
התכנית תמ מ  " 4/14 הופקדה ב-1996 בלא שהסדירה תכנונית אף ישוב כפרי עבור למעלה מ  -
50,000 הבדו יםו  , שהתגוררו אז בכפרים הבלתי מוכרים והיוו כמחצית האוכלוסייה הערבית במחוז
הדרום. זאת, למרות שבשטח נפת באר שבע הוכרו בתוכנית 106 יישובים כפריים עבור 73,000
אזרחים יהודים  . התוכנית הותירה את האוכלוסייה הערבית הבדו יתו בפני הברירה ל רועק מיישוביהם
הכפריים אל אחת משבע העיירות  , או להמש ךי ולגור בתנאים מחפירים ביישובים הבלתי מוכרים  .
האגודה לזכויות האזרח הגישה ב-2000 עתירה לבג"צ נגד תוכנית זו בשם תושבי מקצת הכפרים
ומספר ארגונים
42
 , נבה ודרש לתקן את התוכנית, המנציחה מדיניות מפלה הכופה אורח חיים עירוני  ,
באופן שיחייב תכנון יישובים כפריים ישו כלול הנחיות לתכנון היישובים ויתחשב באופן מרבי בצרכי
האוכלוסייה ובמאו יהוי ( שוגרי- בדראנה, 2008   ).
בג"צ הורה בפסיקתו למשרד הפנים לתכנן חלק מהתכנית מחדש תוך התייחסות ליישובי הבדווים
ושיתוף התושבים. התכנית המחודשת הופקדה ב-2006 והיא מהווה אכזבה לבדווים כיוון שגם היא
מאפשרת להם חיים בעיירות בלבד (נח, 2009א', 59). המועצה לכפרים הל מ  " (2006  ) ועמותת
"במקום" (יהודקין, 2007) העלו טענות כלפי תמ  "מ 23/4/14, כי אין מימוש להצהרה על כוונה לנקוט
במדיניות של העדפה מתקנת  . להיפך, רק היישובים היהודים זוכים לפיתוח נרחב ואיכותי. בנוסף,
ממשיכה ההתעלמות מסכסוך הקרקעות ותהליך צמצומו של המרחב הבדווי ומזכות התושבים לקרקע,
לדיור, לשירותים ותשתיות ראויים. אין פיתוח של מנופים כלכליים ואין הכרה תכנונית ביישובים כיאות  .
התכנית איננה מאפשרת מגוון סוגים של יישובים עבור האוכלוסייה הבדו יתו , לא מגדירה כלים
להעצמה ופיתוח יכולות של הקהילה. התכנית נעשתה ללא שיתוף הציבור בעל הצרכים הייחודיים    .
ביולי 2010 אושרה "תוכנית מתאר מחוזית חלקית למטרופולין באר שבע  – תמ מ " 4/14 שינוי מס'
 ,"23 כשהפעם יש התייחסות לאוכלוסייה הבדווית: "מתן מענה להתיישבות בדווית תוך הכוונת
מיקומה וקביעת כללים שיאפשרו מגוון של צורות התיישבות" (שם , )7, תוך התאמה רבה ככל האפשר
לאופייה החברתי והתעסוקתי של האוכלוסייה 17( ). התוכנית מכירה בארבעה כפרים  - עתיר, אל-
ג'רא, כר מה וסעווה ( דו"ח חוקר לתמ מ  " 2010 ,4/14/23). בפרק הרציונל בהמלצות לתוכנית
בנושא הבדווים  , נאמר כי לא ניתן להיעתר לפיזור הנוכחי, אך יש להתאים את צורת יישוב לאופי
החברה ולתרבותה  , ויש לכרוך את ההתיישבות עם הסדר התביעות בקרקע לפי המלצותיה של וועדת
                                               
42
בג"צ 1991/00 אבו-חמאד נ 'המועצה הארצית לתכנון ולבניה.התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 87
גולדברג. "על המדינה חלה חובה לפתח את הארץ לרווחת כל תושביה , " קרוב ככל הניתן לאזור בו הם
נמצאים כיום, לשמר חלק מהמבנים ולשמור על המארג החברתי בכל מקבץ (שם    ).19,
התוכנית הלאומית האסטרטגית לפיתוח הנגב (2005)   
תכנית זו הוכנה באמצעות עמותת "דרומה" עם אוריינטציה מכוונת פיתוח המשלבת בין הממשלה לבין
השוק החופשי, וגם היא משתלבת במגמה של פיתוח והשקעה ביישובים יהודים  , ללא פריצת דרך
ביחס לאוכלוסייה הבדווית. עיקר מטרותיה בכיוון זה עוסקות בצמצום פערים והשתלבות בתעסוקה,
כפי שמצהירים הוגי התוכנית   :
בישראל, ההופכת צפופה מיום ליום, הנגב מהווה הזדמנות לשימוש טוב יותר במרחב, צמצום פערים, וניצול
נכסים קיימים לצמיחה לאומית. מימוש הזדמנויות אלה מצריך התערבות המדינה ליצירת התנאים שבהם
המגזר הפרטי יוכל להוביל את ההשקעות והפיתוח, יצירת איכות חיים שתמשוך אוכלוסייה לאזור ויצירת
מומנטום תוך תיאום ואינטגרציה בין תחומים שונים ( נגב 2005 ,2015, א   ).3-
תוכנית המועצה לביטחון לאומי ( 2006) 
תוכנית נוספת  , מעשה ידיה של המועצה לביטחון לאומי, יצאה בראשית 2006 הו יא מתבססת על
התוכנית הממשלתית לנגב מ-2003  : לוח זמנים קצוב של עד חמש שנים לפתרון "הסוגיה"; יצירת
מלאי מקומות דיור ופינוי מהיר מהכפרים הלא מוכרים תוך התראה מראש; יש להיוו בעץ אוכלוסייה
ולהכין תוכנית מותאמת, אך להכין במקביל תוכנית פינוי; להכיר ביישובים נוספים בתנאי שכל היישוב
יעבור, יש בו מסה קריטית והתוכנית לא תסתור את תוכנית מטרופולין באר שבע; לצרף קבוצות
ליישובים מוכרים סמוכים; הגדלת התמורה בפשרות הקרקעיות. לאחר פקיעת המועד ינקטו צעדי
כפייה ואמצעים כוחניים ( פראוור וסירוס, 2006   .)
לסיכום 
מהתוכניות, פרט לתמ  "מ 4/14/23 עולה   , כי התכנון הכולל נועד ליהודים בלבד ואילו עבור האוכלוסייה
הבדווית מייחדים גופים תכנוניים ברוח צבאית. הוא מתבצע בנפרד מהתוכניות הלאומיות ויוצא מתוך
תפיסה לא שוויונית במובנה, כי יש לצמצם את המרחב הבדווי ככל שניתן. התוכניות נעטפות במלל
של הקטנת פערים ופיתוח לעיירות הקיימות וצרכים הומאניים בכפרים הלא מוכרים  . אך בפועל  , קורה
לא פעם, כמו בתמ  "מ 4/14/23, בתכנון הכבישים ובתוכנית ההרחבה של עומר  , שהתוכניות מתעלמות
מהיישובים הבדווים או מתנגשות ויוצרות מתחים ומאבקים    .
בנוסף, ההפרדה בין סוגיית הזכויות בקרקע לבין התכנון היא כלי של שליטה, אך היא מובילה בסופו
של דבר, לאובדן שליטה משום ההמשך העיקש של ההתנגדות הבדווית ולאי המ ומי ש של התוכנית.
מערכת התכנון היהודית מציגה גישה אחידה למדי ונתונה במסגרת תפיסתית קולוניאלית הנעה בין
"קולוניאליזם נאור" לבין זה הכוחני. אין שיתוף  , אין שינוי בשיח התכנוני ואין ולו תוכנית פורמאלית
אחת הפורצת תפיסה זו   .
על רקע זה בולט בהכרתו המאשרת שינוי  23 שהוכנס בתמ"מ 4/14 ונקווה שהיישום לא יאחר לבוא   .
  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 88
 .2 הכרה חלקית מול המשך מדיניות הריכוז   
תוכנית ברק  -  החלטת ממשלת ברק, 2561 ערב  43/ מיום  30.11.2000  , קראה לגיבוש תכנית רב
שנתית מקיפה וכוללת להקמת יישובי קבע לבדווים בנגב  , בשיתוף נציגי האוכלוסייה הבדווית  ,
שתתחשב בצרכים ובמאוויים של השבטים השונים  . במסגרת זו יוקמו כ  10- יישובים חדשים, לא
כפריים  . עוד קבעה הממשלה  , כי יימשך תהליך הסדר הקרקעות בתביעות על בעלות בקרקע  , כתנאי
להקמת יישובי הקבע נולה גשת שירותים לאוכלוסייה שבכפרים הלא מוכרים. בנוסף  ,הממשלה
החליטה להתחיל מיד בהקמתם של מרכזי שירותים לתושבי היישובים הלא מוכרים  , כדי שניתן יהיה
להעניק שירותים עוד לפני השלמת תהליכי התכנון והפיתוח של היישובים המוכרים החדשים  .
בעקבות החלטה זו  , המועצה הארצית לתכנון ולבנייה אישרה הקמה של  16 מתוך  19 מרכזי
השירותים שעליהם המליצה המועצה האזורית לכפרים הבלתי מוכרים בנגב.
43
  
כלומר, מדובר בהכרה והקמה של חלק מהיישובים הלא מוכרים  ; בנכונות לוותר על ההתניה של
הענקת שירותים בהכרה ביישובים; התקדמות בתהליך הסדר הקרקעות; ובהחלטה לשתף את
הבדווים תושבי היישובים הבלתי מוכרים בתהליך קבלת ההחלטות. אך גם יוזמות אלו, למרות שגובו
בכוח ממשלתי לא קטן, ולמרות הקצאה לא מבוטלת של תקציבים, לא קידמו את הפיתרון בצורה
משמעותית. חלק ניכר מהבעיה נעוץ בחוסר התמודדת עם שאלת הקרקעות ובהתעלמות מעיקרון
השוויון  , מההיסטוריה והזהות הבדוויות ומתהליך שיתוף של האוכלוסייה בגיבוש ההמלצות ( ראו
הערת שוליים  ).40 בנוסף, החלטה זו מתעלמת משאר  36 היישובים שלא זכו להכרה במטרה
לצופפם בתוך אלה המוכרים   .
תכנית שרון  - ב-2003 התקבלה בממשלת שרון החלטה על תכנית רב-שנתית שנועדה להיפרס על
השנים 216 ) 2003-8 ערב 1/ ). החלטה נוספת 881, ערב  15/ אישרה את המשך התכנון של פיתוח
תשתיות ושירותים לעיירות והקמת שבע עיירות נוספות, כהמשכה של מדיניות הריכוז  . כ- %38
מתקציבה הוקדש  לאכיפה. עיקרה, הקמת מנהלה לתיאום בין גופי אכיפת דיני מקרקעין ובנוסף,
הקמת יחידה משטרתית ייעודית ומחלקה מיוחדת בפרקליטות. בשלהי אותה שנה, הקים שר הפנים 
את המועצה האזורית "אבו בסמה  " והציב בראשה את עמרם קלעג'י כנציגו  . המועצה נועדה לכלול את
היישובים הבלתי מוכרים שזכו להכרה: תראבין  , אבו קרינאת  , ביר הדאג , ' קסר א-סר  , מכחול  ,
דריג'את  , אום בטין ומולדה ושכונה או יישוב לשבט אל אסייד  . בעקבות התוכניות הנ ל " בנושא הסדר
הקרקעות בנגב קיבל מנהל מקרקעי ישראל החלטה (1028 מיום 2.5.2005  ) על הגשת תביעות
נוגדות (ע , )79' בין השאר גם בתיווכם של גורמים פרטיים (נח, 2009א   ).57, '
גם ברק וגם שרון בעת שכיהנו כראשי ממשלה, הזמינו את מועצת הכפרים הלא מוכרים לאשר את
התוכנית ובשתי הפעמים נתקלו בסירוב. להחלטות אלה ?  נראות של הכרה מאשרת, אך הנחבא
מאחוריהן ראוי להגדרתו של יפתחאל (2009  – ) גטואיזציה ואפרטהייד זוחל, המחזק את המצב
הקולוניאלי  . המדינה המשיכה להזניח את שבע העיירות הבדוויות  , ללא חלופה ראויה לכפרים הלא
מוכרים  , בשעה שהמגזר היהודי מתפתח  : תיעוש, הקמת תשתיות ומהלך התיישבותי נרחב, הכולל
יישובים קהילתיים, חוות בודדים ועיר חרדית  , כסיף  , מול העיירה הבדווית כסייפה   . 
                                               
43
ראו אצל: חמדאן, 2005; יפתחאל, 2009 נח; , 2009; סבירסקי וחסון, 2005  .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 89
סכסוך הקרקעות הולך ומעמיק את המתח שבין המדינה לבין הבדווים לאורך זמן. ההשלכות
החמורות של התעלמות מהצורך לפתור סכסוך זה מעכבות את הפיתוח  , בכל היישובים הבדווים. כגון
בעיירות לקייה וכסייפה בהן שטחים גדולים עומדים בשיממונם בשל תביעות הבעלות. גם בכפר אום
בטין ליד צומת שוקת  , הנמנה עם יישובי אבו בסמה, שורר מצב דומה: הכפר הוכר בשנת 2000
במיקומו ההיסטורי, אך האתר המתוכנן עדיין לא אוכלס או פותח מאותה סיבה. תושבי הכפר נאלצים
להמשיך ולחיות ללא אספקת שירותים חיוניים וללא היתרי בנייה ( שם   . )
מדיניות של שליטה בד בבד עם הזנחה והתעלמות מצרכים, יצרה מעין יציבות ביחסים לטווח הקצר
עקב דחיקת המיעוט לשוליים, החלשתו ופיצולו. אך המדיניות מייצרת יסודות רעועים בשל אי- שוויון
עמוק ופגיעה בזכויות האזרח, ולכן מאיימת בהתדרדרות היחסים ובהעמקת הסכסוך בטווח הארוך.
עם זאת, יש כאן מפנה בצורת החשיבה כלפי מצבם הקשה של הבדווים ולא ניתן למחוק את הישג
ההכרה ביישובי אבו בסמה ובהקמה של מועצה אזורית, זו הפעם הראשונה   .
מדיניות קולוניאלית –לקראת שינוי   ?
בשנת 2005 התקבלו שתי החלטות חשובות הנוגעות לבדווים. את האחת קיבל היועץ המשפטי
לממשלה, דאז, מני מזוז והיא אישרה לפתוח בתוכנית גישור בין המדינה לבדווים, ראשונה מסוגה.
ההליך נועד לפתור את חילוקי הדעות על הקרקעות ואת בעיית הכפרים הלא- מוכרים, כדרך חלופית
למדיניות של הריסה ואי לגאליזציה  . תוכנית זו מעולם לא קרמה עור וגידים   .
את ההחלטה השנייה קיבל מנהל מקרקעי ישראל. כחלק מתוכנית השתלטות על קרקע שבה גרים
בדווים, או שיש בה תביעות בעלות של בדווים, החליטו במנהל ( החלטה 1045 מיום 18.5.2005)
44
למסור קרקעות בנגב לידי הקרן הקיימת לישראל ( יהמ יעדת קרקע ליהודים בלבד) לצרכי ייעור
ושמירה על הנוף והטבע, תוך התניה מפורשת על איסור מגורים בשטחים אלה. מאז, הופכת הקרן
הקיימת בשיטתיות את צפון הנגב לאזור מיוער  . הייעור המסיבי והנמרץ משתרע על פני עשרות אלפי
דונמים באזור גבעות גורל ובאל-ערקיב, אזור שיש עליו תביעת בעלות ומתברר כיום בערכאות
המשפטיות. במקום לחתור לפתרון מוסכם, נעשה שימוש בכוח ונקבעות עובדות בשטח (, נח, 2010;
רינת, 2009  ,) שהחמורה שבהן היא הרס הכפר של בני אל עוקבי ב-27.7.2010   .
אחת הבעיות המרכזיות שאיתן מתמודדים רועי הצאן בשנים האחרונות היא צמצום שטחי המרעה
בנגב. משרד החקלאות פוגע בשיטתיות ברועים, מונע מרעה מעדריהם, ומסרב להכיר בהם
כחקלאים מאורגנים בעלי זכויות  . סוגרים עוד ועוד שטחים לרעייה  : בשביל הצבא, חוות בודדים של
יהודים, שמורת טבע וכביש חדש. תהליך מתמשך זה גורר בעקבותיו תסכול תרבותי- כלכלי רב  , עוני
מעמיק ואבטלה מתרחבת   .
פגיעה קשה בזכות הבסיסית של האזרחים הבדווים בנגב לדיור מתבצעת באמצעות הריסת בתי םה
כתוצאה מסירוב המדינה להסדיר את היישובים. בשנת 2009 חלה עלייה במספר הריסות הבתים
ובפעולות למניעת בנייה לא חוקית: 254 מבנים נהרסו ו-  45 אלף דונם אדמה בסביבתם נחרשו
כדי למנוע בנייה באזור. ב-2008 נהרסו 225 מבנים לא חוקיים ו-700 דונם אדמה נחרשו.
                                               
44
http://www.mmi.gov.il/MoatzaWeb/interHAchResults.aspx?all=true   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 90
הריסת הבתים תשולש בשנת 2010, כך החליטו משרד הפנים, מנהל מקרקעי ישראל ומפקד מחוז
( .   Shadow Report, 2009 ) במשטרה הדרום
פרקטיקה וותיקה היא הקמת יישובים יהודיים חדשים  , במנוגד להמלצתן של תוכניות מתאר  35
ומטרופולין באר-שבע להימנע מכך. לאחרונה, אושרה העיר החרדית כסיף ומתוכננים מספר יישובים
קהילתיים, כגון יתיר  , שדות בר, באר מילכה, נווה תמרים, כירכור, אגוז, מירשם, זעק  , חירן ועירא. לא
מופעל שיקול דעת רחוק טווח לגבי השלכותיה של בנייה זו על השטחים הפתוחים, על מאזן ההגירה
הפנימי בנגב, על המצב החברתי- כלכלי, על צרכים עתידיים לדורות הבאים ועל השכנים הבדווים,
להם לא מוקמים יישובים   .
הכפרים שאינם 
מספר תוכניות מצביעות על כך, כי לא פעם, הכפרים הבלתי מוכרים לא קיימים בעיני המתכנן
וחושפים גישה קולוניאלית. שתי הדוגמאות לכך הן: התוכנית החדשה של כביש  31 ותוכנית הקטע
הדרומי של כביש  6 מצומת להבים ועד צומת הנגב. בשתיהן לא נלקחה בחשבון העובדה שקיימים
יישובים בדווים באזורים המתוכננים, לא נדון גורלם והם לא שותפו בתהליך התכנוני   .
•תוכנית כביש  31 מתל שוקת לערד ( ד/267(  /03/11 מתוכנן להפוך לכביש דו מסלולי מהיר ושוליו
יורחבו לכדי 200-372 מ' בכל צד ( מעבר למותר בתמ  "מ  )3 וסדרה של מחלפים, בכלל זה כניסות
ליישובים המוכרים  . אך היא מתעלמת מיישובים לא מוכרים: אל גרין, סועה, אל באט, אל סראיעה,
אל חומרה, אל זערורה ומשפחות בודדות  , אלפי תושבים  . הכביש יגביל בנייה על פני%68 משטח
התוכנית  , יגזול אלפי דונמים של אדמות בבעלות פרטית, היסטורית ותרבותית, יחייב פינוי
אוכלוסייה זו והרס בתיה ועסקיה וייחסמו  14 דרכי גישה לארבעה כפרים. התוכנית אינה מציעה
פתרון דיור והתיישבות חלופיים עבור המפונים. היא מתעלמת מהמלצות וועדת גולדברג (2009,
להלן , ) התובעות הגדרת מדיניות ברורה וכוללת לאוכלוסייה הבדווית בכפרים הלא-מוכרים
(פסקאות  -109 108). יוצא, שאישור התוכנית ימנע פתרון ופיתוח עתידיים של אוכלוסיית הכפרים
הלא-מוכרים והוא נעשה ללא שיתוף והסכמה (אבו מודיע'ם ואח', 2009 אל; - גווילי ואח', 2009).
• יתכנות כביש  6 בקטע הדרומי ( איור ( )31 תמ"א/ 31 /א  21 /תכנית כביש   6 דרום , ) מתעלם
מקיומם של כפרים ויישובים בדווים שבכל אחד מהם בין 1,400 ל- 5,000 תושבים: מדובר בכפרים
הלא מוכרים אלמסאעדיה  , אלגרין  , חירבת אלווטן  , ביר אלחמאם  , ח'שם זנה  , סווין  , א-שאהבי  , ואדי
אל נעם וואדי אל משאש  , רובם קיימים עוד מלפני 1948. התוכנית מתעלמת גם מהיישוב אום בטין
שזכה להכרה ב-1999, מאחר שהכביש חוסם כל אפשרות לפיתוחו העתידי   . גם במקרה זה, כמו
בקודמו יש פגיעה ישירה באנשים, מגוריהם ופרנסתם; אי השלמת תכנון קודם של תוכנית מתאר
מטרופולין באר שבע; ופגיעה ביכולת היישום של המלצות וועדת גולדברג. בעיה נוספת העולה כאן
ביתר שאת, היא שטחים בתביעת בעלות שחלקים מתוואי הכביש עובר עליהם. הפקעה שרירותית
תעמיק את הסכסוך ותרחיק אפשרות עתידית להסדר (יהודקין ואבו סמור, 2010  ).
ניש המקרים נלקחו מהמחצית השנייה של שנות האלפיים והם מהווים עדות לקיומן של פרקטיקות
קולוניאליות הפוגעות בצדק המרחבי, מוחקות את התושבים ומנשלות אותם מהזכות לקניין, הזכות
לדיור והזכות לפרנסה. תהליכי הדחיקה והאפליה והתבטאויות של שרים וחברי כנסת  מחדירים לנגבהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 91
אוירה של שנאה וגזענות המלווים בהפחדה. למרות ההכרה שזוכים לה הבדווים במסגרות ויוזמות
ממשלתיות שונות, באופן פורמאלי ומעשי  , הצעדים הננקטים כלפי אוכלוסייה זו  , בעיקר ימצ רים את
אפשרויותיה לחיים בכבוד. הגדרת היישובים והבתים "כלא חוקיים , " מחד, ומניעת אפשרות להפיכתם
לחוקיים, מאידך, הופכים את הנגב לאזור שהחוק בו מאבד מתוקפו והוא מקבל דימוי שלילי.  
איור 13: הכפרים הבדווים בכביש  6 קטע   21
 
מקור: יהודקין ואבו סמור, 2010   .
 .3 התארגנות עצמית וסיוע של ארגוני מגזר שלישי 
גופים וארגונים רבים מעורבים בהצמחת תוכניות ומאבקים "מלמטה". חלקם בדווים, חלקם אירופים
או בינלאומיים, חלקם יהודיים וחלקם מעורבים. מחקר זה לא יעסוק בהיבט החשוב של הצמיחההתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 92
מלמטה ובחלקם של ארגוני המגזר השלישי על סוגיהם השונים. שכן, נושא זה דורש מחקר מקיף
ומעמיק בנפרד. אך כדי להבין את מהות ההכרה הזוחלת יש להכליל את ההתבוננות ביוזמה
"מלמטה" של המועצה לכפרים הבדווים הלא מוכרים  . אסטרטגיות ההתנגדות הללו מבוטאות בנתיב
המשפטי, התכנוני, הן כבניית תוכניות אלטרנטיביות והן כהגשת התנגדויות לתוכניות הממסד. סוג
אחר של התנגדות מרחבית היא עצם מימוש הזכות לדיור ללא היתר ובניה חוזרת שוב ושוב לאחר
ביצוע הריסות הבתים ( נח, 2009א    .)'
.1 המועצה לכפרים הבדווים הלא מוכרים " - אל עונה"   
נדבך מרכזי במדיניות הממשלה היה הניסיון לפצל את הבדווים ולהגיע להסכמים פרטניים עם
משפחות ושבטים  , תוך הימנעות מהענקת מעמד מוניציפאלי לכפרים  , שמנעה בתורה אפשרות של
התפתחות הנהגה מקומית  . נטען  , כי לבדווים אין הנהגה כדי להתעלם מהצורך בשיתוף האוכלוסייה  .
חרף הסירוב של המדינה להכיר ביישובים בדווים לא מוכרים כזכאים למועצה אזורית, החליטו חברי
וועדת התכנון האסטרטגי הבדווית  , שהוקמה  , לקיים בחירות ולבחור את נציגיהם למועצה שלא תוכר
על ידי משרד הפנים " - המועצה האזורית לכפרים הבדווים הבלתי מוכרים בנגב ( " מאיר, 1999    .)
המועצה  , שהוקמה ב  17- במאי 1997, התגבשה כהנהגה על בסיס בחירות והקמת ועדים בכפרים,
ועל בסיס ייצוג שוטף של הכפרים. יאה פועלת לשינוי המציאות הקשה ממנה סובלים תושבי הכפרים
הבלתי מוכרים  , מייצגת את הקהילות השונות מול מקבלי החלטות  , מנהלת מאבקים משפטיים  , מכינה
תוכניות מתאר אלטרנטיביות  , מייצרת תשתית מידע עבור מערכות השלטון השונות  , מספקת
שירותים ומקדמת העצמה קהילתית של תושבי הכפרים ( שם   . )
בסוף שנת 1999 הגישה המועצה תכנית אזורית אלטרנטיבית להכרה ב  45- היישובים הלא מוכרים
במקומותיהם הנוכחיים " – תכנון התנגדותי" "מלמטה , " כתיקון לתוכניות המדינתיות עבורם (נח,
2009; מאיר, Yiftachel, 2003; 2003 , ) כפי שמיטיב לבטא זאת מאיר (1:(   2003,
בתכנית זו הם מנסים להבנות את השיח התכנוני ולהציבו כנגד שיח התכנון הממסדי הקונבנציונלי, הר#וח
בקרב רשויות התכנון מזה כחמישים שנה  . משמעות השיח הבדווי המתנגד היא הבניה מחדש על-ידי
הבדווים של מלאכת התכנון הקשורה בהם כקליינטים. בהבניה זו הם מתכוונים להציג פרשנות של
ההיסטוריה ושל המציאות הנוכחית של חייהם בנגב, השונה מן הפרשנות שהציג עד עתה הממסד התכנוני.
פרשנות זו מציגה היבטים תרבותיים  , חברתיים ומרחביים, כפי שהבדווים תופשים אותם, וכפי שלדעתם
צריך לקבל אותם הממסד התכנוני, כך שמילוי צורכיהם יבוא לידי ביטוי הולם   .
מאיר מדגיש שלושה היבטים העולים מניתוח הבנייתו מחדש של שיח התכנון האלטרנטיבי: התרבותי-
זהותי והחברתי-מבני המבטאים פוליטיקה של זהות ושוני, וההיבט המרחבי-יישובי ההופך את המקום
לסובייקטיבי. כל אלה מייצרים ידע אלטרנטיבי שהמדינה מחרישה אותו ומתעלמת מקיומו   .
מזה מספר שנים נעשית עבודת תשתית יסודית לקראת תכנון הכפרים באמצעות איסוף נתונים נרחב
בכל כפר: דוחות מומחים, ניתוח גיאוגרפי, מבנה דמוגראפי, ניתוח תצלומי אוויר. מסד נתונים זה
יהווה תשתית לתכנון העונה לצרכים בדרך מיטבית (יפתחאל, 2010ב    ).'
המועצה אמנם אינה מוכרת באופן פורמאלי, אך היא זוכה להכרה בכך, שמקבלים את התוכניות
שהיא מגישה, גם אם לא נענים להן, ונבחריה מוזמנים אל ראשי המדינה. הווה אומר, שיש הכרה
מסוימת, זוחלת, בגוף נבחר זה   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 93
 .4 וועדת גולדברג   
עד כה, התקבלו, לא פעם החלטות שנשמעו מרחיקות לכת והוקמו לא פחות מ  40- וועדות האמורות
"לפתור את הבעיה הבדווית". רק בין מאי  1996 ודצמבר  2000 מונו חמש ועדות או צוותים בין-
משרדיים למתן המלצות לגיבוש מדיניות כוללת לטיפול במגזר הבדווי  , אך אף אחד מן הגופים לא
הצליח לממש את המטרה, עקב סחבת בירוקרטית ומיעוט תקציבים ( דו"ח וועדת גולדברג, 2008    .)
.1 הקמת הוועדה
החל משנת 2003 עסק האגף לתכנון מדיניות במשרד ראש הממשלה בסוגיית הבדווים בנגב
לו מדיניותה היה משקל משמעותי בתהליך שהוביל שר השיכון והבינוי דאז, מר מאיר שטרית. האגף
היה שותף משמעותי בגיבוש החלטת הממשלה מיולי 2007, שהביאה להקמת "הרשות להסדרת
התיישבות הבדווים בנגב . " על האגף הוטל, יחד עם משרד השיכון והבינוי, להביא להקמת וועדה
ציבורית משותפת לממשלה ולנציגות הבדו יתו , אשר תמליץ על כללים    להסדרת ההתיישבות  הבדווית
בנגב לרבות גובה הפיצויים, הסדרים  להקצאת קרקע חלופית, אכיפה  אזרחית ולוחות זמנים לביצוע.
הממשלה אישרה את כינונה של ועדה בראשות השופט העליון (בדימוס) אליעזר גולדברג, המורכבת
מנציגי הבדו יםו , נציגי ציבור ונציגי הממשלה ( דו"ח לשנת 2007 במשרד ראש הממשלה, 2008   . )
החלטה מס. 1999 של הממשלה מיום
45
15.07.2007 היא המשך   להחלטות   הממשלה מס  .  881
(ערב  )15/ מיום 17.9.2003  ומס  .   631 מיום  5.11.2006 להקים במשרד  הבינוי והשיכון את   
"הרשות  להסדרת ההתיישבות הבדווית בנגב  " שיעודה, תפקידיה ומבניה הארגוני מפורטים להלן    :
) (1 ייעוד: הסדרת התיישבות הבדווים בנגב, לרבות הסדרת תביעות בעלות על הקרקע  , מגורי קבע, כולל
תשתיות ושירותים ציבוריים  , הן לגבי יישובים קיימים והן לגבי יישובים חדשים, סיוע בהשתלבות בתעסוקה
ותיאום שירותי חינוך, רווחה וקהילה   .
 (2) תפקידיה וסמכויותיה העיקריים  : לרכז מידע על המצב הקיים של האוכלוסייה בפזורה ובישובים הקיימים,
כולל תביעות בעלות  ; ליזום ולבצע הסדר משולב של קרקע ופינוי; ליזום ולתכנן פתרונות התיישבותיים
מתאימים  , לרבות כאלה המתייחסים לאפיוני הקבוצה, יחסי גומלין חברתיים, מיקומים אפשריים וכו  ;' לקדם  
תכנון  ופיתוח תשתיות מקומיות ואזוריות לפתרונות קבע  ; ללוות את האוכלוסייה בכל שלבי ההתיישבות  ;
להמליץ על סדר עדיפויות לאכיפה  ; לתאם בין הרשויות השונות, ולעקוב אחר ביצוע ההחלטות   .
) (3 מבנה ארגוני: הרשות תפעל במסגרת משרד הבינוי והשיכון ומנכ"ל המשרד יעמוד בראשה  . הליד   תוקם
ועדת היגוי בין-משרדית שתפקידה לדון בחסמים להסדרת  ההתיישבות ויישום ייעודי הרשות  . לרשות   תמונה
מועצה, אשר תפקידיה להתוות את  קווי הפעולה של הרשות ולייעץ למנכ"ל הרשות    בכל הקשור לביצוע
מדיניות הרשות  . ליד מנכ"ל הרשות תפעל ועדת פשרות ותמורות   בראשות   שופט בדימוס   , שתפקידה
להמליץ  בדבר הסכמים אשר יובאו בפניה  . המלצות הוועדה תוגשנה לאישור מנכ"ל הרשות   . על
רש הבינוי והשיכון למנות ועדה ציבורית בראשות שופט בית משפט עליון   בדימוס, שתגיש לשר   את   
המלצותיה לשם גיבוש הצעת חוק  בעניין הסדרת התיישבות המגזר הבדווי בנגב לרבות  גובה הפיצויים  ,
הסדרים להקצאת קרקע חלופית  , אכיפה אזרחית, ולוח זמנים לביצוע ההסדרים  . לוועדה   ייבחרו נציגי ציבור
שאינם   בעלי עניין ואין להם ניגוד אינטרסים    .
בעקבות החלטה זו מונתה ביום 23.12.2007 וועדה בראשותו של השופט העליון בדימוס, אליעזר
גולדברג. וועדה זו הייתה היסודית והקיפה את הנושא מכל צדדיו במשך שנה. היו בה שני נציגים
בדווים ושני נציגים מהנגב. הוועדה קיימה  20 ישיבות וארבעה סיורים בשטח. ישיבותיה היו פתוחות
לקהל הרחב והופיעו בפניה פוליטיקאים, אנשי אקדמיה וממסד, מראשי היישובים בנגב, נציגי
                                               
45
http://www.pmo.gov.il/PMO/archive/decisions/2007/07/des1999.htm :בכתובתהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 94
הקהילה הבדווית, נציגי עמותות וגופים שונים של בעלי עניין  . ישיבות הוועדה סימנו שינוי מסוים באופי
הפטרוני של דרך קבלת ההחלטות  שהייתה קיימת עד אז, ללא הקשבה לאוכלוסייה הבדווית   .
 .2 וד "ח הוועדה 
דו"ח הוועדה עסק בשלושה תחומים: קרקע, התיישבות ואכיפה, מתוך הבנה שיש לשלב את שלושת
התחומים לכלל מדיניות כוללת כדי להסדיר את התיישבות הבדווים בנגב. מתוך דו"ח הוועדה עולים
שלושה עקרונות העומדים בבסיס כל הסדר . 1: גיבוש מדיניות משולבת לנושאי קרקע והתיישבות . 2,
המיישבת בין צרכי הבדווים וצרכי המדינה ו . 3- ניתנת ליישום מה רי . נוסף לכך ממליצה הוועדה כי כל
הסדר יעוגן בחקיקה באופן שיבטיח מדיניות מוגדרת, עקבית ושוויונית  . בתוך שנה, ב- 11.12.08
הגישה הוועדה לשר הבינוי והשיכון, מר זאב בוים, דוח הכולל את מסקנותיה והמלצותיה שעיקריהן  :
. 1 ליצור, באמצעות חקיקה, מסלול תכנוני מוגבל בזמן ובמרחב גיאוגרפי, שיאפשר יישום של המלצות
הוועדה בפרק זמן קצר   .
. 2 להקים ועדת תכנון ייחודית להסדרת התיישבות הבדווים בנגב, ליד הוועדה המחוזית דרום   .
. 3 להכיר בחלק מהכפרים הלא מוכרים בהתאם לסף מינימאלי של מספר תושבים, ולשלבם ככל
הניתן במערך היישובים הקיים   .
. 4 לאפשר לתושבי כפרים לא מוכרים לבקש להעתיק את הכפר למיקום מוגדר בנגב הצפוני, וכן
לאפשר להם לבחור את צורת ההתיישבות המועדפת עליהם במיקום החדש   .
. 5 להכיר חלקית בזכות הבעלות של הבדווים על הקרקעות, ולפצות אותם בתמורה כספית על יתר
הקרקעות   .
. 6 להגדיר מבנים שנבנו ללא היתר טרם הקמתה של הוועדה, אשר מצויים בתחום תכנית תקפה,
כמבנים "אפורים" ", יישוב במעבר  ," בתנאי שאינם פוגעים ביישום התכנית או בתשתיות. הגדרה זו
תכשיר אותם, ותאפשר לחברם לתשתיות באופן חוקי   .
. 7 לאכוף בנחישות את החוק ביחס להריסת מבנים שנבנו ללא היתר לאחר הקמת הוועדה.  
וועדת גולדברג נראתה כבשורה וכתפנית היסטורית במדיניות. וכך פותח הדו"ח את פרק ההמלצות   :
הבדווים הינם תושבי המדינה ואזרחיה, וככאלה אין הם "שקופים" וחסרי מעמד וזכויות. יש להאזין
לטענותיהם ולהתחשב בצורכיהם, ויש לשתפם בתהליכים לקביעת עתידם. אין להתעלם מניודם הכפוי של
חלק מהם לאזור הסייג לאחר הקמת המדינה, ולאחיזתו רבת השנים של חלקם האחר בקרקעות שבאזור
הסייג. לא ניתן לומר על השבטים שהיו ועל אלה שהועברו, כי הם פלשו לאזור הסייג, גם אם ברור כי הם
הרחיבו במשך השנים את גבולם באזור שלא כדין מעבר לגבולות הקרקע המקוריים. בנסיבות אלה נחוצה
יוזמה תכליתית, מעבר לפן המשפטי, שתוביל לפיתרון הוגן ובר ביצוע של המאבק על הקרקע והמחלוקת על
ההתיישבות, פיתרון שיהיה בו לחדש את אמונם של הבדווים במדינה ובכוונותיה. שכן, שילובם של הבדווים
בחברה הישראלית הוא אתגר שעל המדינה להציב לפניה ויעד שעל הבדווים לשאוף אליו (דו"ח וועדת
 ,26.(   2008 ,גולדברג
מהצהרה זו עולות מספר נקודות חשובות: הוועדה קוראת להכרה בבדווים כאזרחי מדינה השווים
בזכויותיהם; היא מכריתה את "הפלישה" ו"אי החוקיות" לאור ההיסטוריה שלאחר 1948; קוראת
לשילובם בחברה; להתחשבות בצורכיהם; וקוראת לשיתופם בתכנון של יישוביהם; להכרה בכמה
שיותר כפרים; הכרה בבעלות חלקית בקרקע הנתבעת. בנוסף, ממשיך וממליץ הדו"ח לשלב את
נושאי הקרקע, ההתיישבות וכל שאר הנושאים, תחת גוף אחד ללא פיצול בין מספר רשויות, התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 95
בעקביות, בנחישות ובמהירות. אך פריטת הצעות הוועדה ברמה הפרקטית, מתמעטת בין שלל
ההוראות וההנחיות רוחה היפה של ההצהרה, כפי שנראה להלן   .
 .3 ביקורת על המלצות הוועדה 
אם כן, דו"ח וועדת גולדברג נמדד בשני מישורים: האחד, המישור ההצהרתי שניתן לשייכו לסוג של
הכרה מאשרת, דמוקרטית, הכוללת מעין צדק מעברי. כלומר, משמעותה של ההצהרה בהשוואה
ליחס עד כה בישראל מהפכני, בהן היבט ההיסטורי והן בהיבט של זכויות אדם ואזרח. באך מישור
ההמלצות בפועל, מצמצם הדו"ח את הישגי ההצהרה  . כדי להבין את רמת ההכרה שהוא משקף,
בחרנו להעמיד את ההמלצות מול הצעות שהוגשו לוועדת גולדברג בגילוי דעת שחתמו עליו  35 אנשי
אקדמיה.
46
גילוי הדעת מציג תביעות לשינוי העקרונות לש הסדרת המרחב הבדווי המושתתות על
המקובל בעולם בתחומי זכויות ילידיות, שוויון אזרחי  , חלוקה צודקת, העצמה ושימור תרבותי ובהתאם
לכך הן היוו נקודות להשוואה אל מול המלצות הוועדה, כפי שניתן לראות בלוח   .8
לוח : 8 טבלת השוואה  - המלצות הוועדה מול שיח זכויות ילידיות בקרקע 
המלצות וועדת גולדברג  שיח זכויות ילידיות בקרקע 
-הקמת מנגנון הסדרה קרקעית, בו יוכלו הבדווים
לקבל זכויות בעלות בכל הקרקעות אותן הן תובעים,
על סמך המצאת ראיות היסטוריות (ולאו דווקא
משפטיות מתאימות);  
המנגנון יכלול גם אפשרויות לפיצוי בקרקע חלופית או
בכסף עבור קרקעות אשר הוקצו על פי חוק
לאוכלוסיות אחרות; מנגנון ההסדרה יכלול גם קרקעות
נתבעות אשר נרשמו על שם המדינה לפני רישום
תביעות הבדווים;
הכרה בזכויות קנייניות ומעין קנייניות  - כגון רישיון
במקרקעין, והכרה בהחזקה ארוכת טווח כמקימה
זכויות  .
להכיר חלקית בזכות הבעלות של הבדווים על
הקרקעות, ולפצות אותם בתמורה כספית על היתר   :
-קרקע שוועדת התביעות קבעה כי הוחזקה ועובדה
לפני קום המדינה  20: ד' ירשמו ע"ש התובע, %50
מהקרקע הנותרת תירשם ע"ש המדינה והשאר  – %40
ע"ש התובע ו-%60 בכסף   .
• קרקע נתבעת ומוחזקת (392 אלף ד - )' תמורה
בכסף ובקרקע  .
• קרקע נתבעת ולא מוחזקת (  200 אלף ד - )' תמורה
בכסף ובקרקע   .
• קרקע שהוסדרה במסגרת תביעה נגדית  50( אלף
ד  - )' תמורה בכסף ובקרקע   .
• קרקע עליה לא התאפשר להגיש תביעות (  270
אלף דונם  -) תמורה בכסף   .
להחיל ההסדר גם על אדמות מרעה, לא על שטחים
חדשים; לא על שטחים חדשים, או שהוסדרו בדין  .
הכרזה על הקפאת הריסות הבתים הקיימים בתקופת
ההסדרה  ;
להגדיר מבנים שנבנו ללא היתר טרם הקמתה של
הוועדה, אשר מצויים בתחום תכנית תקפה, כמבנים
"אפורים ", " יישוב במעבר , " בתנאי שאינם פוגעים
ביישום התכנית או בתשתיות. הגדרה זו תכשיר
אותם, ותאפשר לחברם לתשתיות באופן חוקי. בתים
שלא יוגדרו כנ  "ל  – יהרסו  . לאחר מכן, אכיפה נחושה  .
הכרה בכפרים הל"מ ע"פי תבחינים מקובלים של
יישוב במערכת התכנון הישראלית, לפיו רשימת  45
כפרים שהכינה המועצה האזורית לכפרים הל  "מ
המייצגת את האוכלוסייה בנושאי תכנון וממשל מקומי  .
להכיר בחלק מהכפרים הלא מוכרים  : סף מינימאלי של
מספר תושבים וליש; בם במערך היישובים הקיים אם
לא בסתירה לתמ" ; מ צמוד ליישוב מוכר  – יצורף אליו;
למצוא מקום חלופי תוך חצי שנה   .
-הצעת מניפת פתרונות יישוביים לבדווים ותכנונם על
פי מגוון אפשרויות המקובלות על הקהילות, כגון חוות
בודדים, יישובי רועים, חקלאיים, כפריים ופרבריים,
ותוך שימוש בסטנדרטים ישראליים   .
לאפשר לתושבי כפרים לא מוכרים לבקש להעתיק את
הכפר למיקום מוגדר בנגב הצפוני, וכן לאפשר להם
לבחור את צורת ההתיישבות המועדפת עליהם
במיקום החדש   .
-במידת הצורך, הקצאת קרקעות מדינה לכפרים
כתוספת לקרקעות הבדוויות, על בסיס תבחינים
בכפרים הבלתי מוכרים שיוכרו ויישארו במקומם  , או
יועברו למקום אחר, תהיה מגמה לתת לתושבים חסרי
                                               
46
גילוי דעת  : תמיכה בזכויות הקרקע והתכנון של הכפרים הבדווים בנגב:
plannersnet.ios.st/IOS/Users/plannersnet.ios.st/Files/goldenbergoren.docהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 96
קרקע מעמד של חוכרים בהתאם להחלטות ממ"י  . שוויוניים לאוכלוסייה היהודית באזור  ;
-מתן אפשרות לכפרי עקורים לשוב לאדמתם
ההיסטורית אם זה רצונם, ואם קרקע זו אינה בשימוש
לגיטימי אחר;
בעיקרון, מוצע להכיר ככל שניתן בכל אחד מהכפרים
הב"מ, בהתאם למגבלות שפורטו בראש הטבלה  .
-כיבוד הזכות לשימור אורח החיים והתרבות הבדווית
בתכנון היישובים  ;
-הפסקת פעילותם של גופי שלטון מיוחדים לטיפול
בבדווים
המלצה ליישום באמצעות הרשות להסדרת
ההתיישבות הבדווית
-הקמת מוסד מיוחד שיפעל כנאמן עבור הבדווים
בשאלת הקרקעות. הגדרת הנאמנות ותנאיה תיעשה
בשיתוף עם בדווים ואנשי אקדמיה   ;
להקים ועדת תכנון ייחודית להסדרת התיישבות
הבדווים בנגב, ליד הוועדה המחוזית דרום    .
נחוץ מנגנון פשרה ומנגנון הצטרפות תוך חצי שנה
-הענקת העדפה מתקנת לכפרים הבדווים בתשתיות
חברתיות וכלכליות, כפיצוי על שישים שנות הזנחה   ;
-הקמת מערך מוניציפאלי שינהל את המרחב הבדווי   ;
-דפוסי אכיפה שוויוניים לאחר ההסדרה הקרקעית-
תכנונית   ;
לאכוף בנחישות את החוק ביחס להריסת מבנים
שנבנו ללא היתר לאחר הקמת הוועדה   .
-הנהגת דפוסים ארוכי טווח של ייצוג הולם לבדווים
במוסדות התכנון והשלטון באזור   .
ליצור, באמצעות חקיקה, מסלול תכנוני מוגבל בזמן
ובמרחב, שיאפשר יישום המלצות הוועדה במהירות   .
מניתוח הלוח עולות מספר נקודות שיש חשיבות לדיון בהן  :
• מספר המלצות הן מהמרחיקות לכת ביותר לכיוון של צדק מעברי, עקרון השוויון והכרה מסוימת
בזכויות מסורתיות על הקרקע: האפרת הבתים הלא חוקיים, הכרה בזכויות בעלות מלפני 1948
על %20 מהשטח וזכות ההחלטה של הבדווים על סוג היישוב שברצונם להקים  .
• ההמלצות נותנות למדינה נתיבי מילוט מההצעות ה"נועזות" יותר שבדו"ח: לא יוקמו כפרים או
תינתן קרקע במקומות בהם מתוכננים צרכים אחרים או שהם סותרים את תוכניות המתאר. על
פי תכנוני הכבישים  6( ו ) 31- ותמ  "מ 4/14/23, כבר נמצאנו למדים כיצד הם משמשים כלי לנישול
בידי המתכננים  . כך גם לגבי הקצאת קרקע לחסרי קרקע. המלים "תהיה מגמה" או " בהתאם
להחלטות" (פסקה 117) הן נתיבי מילוט ממחויבות חד משמעית וברורה בכלליה  .
• אין הוועדה קוראת להכרה בייחודיות תרבותית-חברתית נבדלת ובזכויותיהם המסורתיות
המלאות על הקרקעות של הערבים הבדווים. כלומר, מלכתחילה אין הכרה ברורה בילידיות
ובזכויות הנובעות מכך  .
• אין הצעה לקבל תוכניות שתוכננו בידי הכפרים ביוזמתם  , או לקרוא ליוזמה כזו תוך הטלת
מגבלות חוקיות, אלא להיפך  – השלטה מלמעלה " – תאפשר הרשות לכפר להשמיע את טענותיו
לגבי המקום שאיתרה, אופיו של היישוב ותוכנית המתאר שלו" (פסקה  ,)114 כולל האפשרות של
צירוף יישובים לעיירות הקיימות ( פסקה  .)115 פירוש הדבר, המשך המדיניות הקיימת שסירבה
לקבל תוכניות, כגון זו של המועצה לכפרים הבלתי מוכרים, או של כפרים בודדים  . בניגוד למצב
ביישובים יהודיים הסמוכים זה לזה, כגון גבעות בר ולהבים, עומר ובאר- שבע, מיתר וכרמים   .
• למעשה, מבססת הוועדה על המלצותיה של פליאה אלבק מ-1975 " - לפנים משורת הדין  " ועל
פסיקת חלימה מ- 1984 ומכירה בהעדר זכות שבדין על הקרקעות. הווה אומר, שההצעה מקשה
על האפשרות להוכיח בעלות, ואינה מקצה את כל הקרקע שבתביעה  , גם אם תוכח במלואה.
כמו- כן, אין שינוי לגבי האפשרות של הכרה אלטרנטיבית בתעודות קנייניות על פי החוק הנוהג,
או קבלת עדות שבעל פה מחברה אוראלית, המקובלת באוסטרליה  , בקנדה ובברזיל  .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 97
• מהמחקר רב השנים במדינות בהן חיים ילידים, הובהר כי חברה שדוכאה במשך זמן רב ומצויה
במשבר לא תוכל להתמודד לבדה עם היוזמות רבות ההיקף שהיא נדרשת להן, כגון הגדרת
מטרות והנהגה עצמית. יש ללוות את הקהילות בתהליך של העצמה ופיתוח יכולות, שאם לא כן
התוצאות יהיו מאכזבות, גם אם המדינה תפצה ותקצה בנדיבות  . תהליך זה לא עלה בהמלצות,
ואילו הקצב המהיר שמגדירה הוועדה לא הולם צורך זה  .
• הגבלת משך הזמן המוקצה לביצוע התהליך רחב ההיקף והמורכב הזה  , ללא מתן שהות
להסתגלות ואימוץ השינוי מנוגדת לגשת החוקרים המציינים לטובה את אריכות התהליך
ואיטיותו. כך הוא מאפשר היכרות בלתי אמצעית ולמידה הדדית ומאפשר לילידים להגיע להישג
ראוי  . בהמלצות אין תהליך, כי אם מילוי פקודה בהול ומבולבל שלא ניתן להיערך אליו כיאות. לכן,
התוצאה שתתקבל תהיה שונה מאלה המתקבלות בעת עריכת ההסכמים בקנדה, למשל.
• ההצעה קוראת להגביל את פרויקט ההסדרה במרחב אזור הסייג  . יוצא, שהיא ממשיכה במידה
מסוימת את המסורת של מדיניות הריכוז והדחיקה של הבדווים.
לסיכום, המלצות הוועדה ובעיקר הצהרתה, הן מן המרחיקות לכת שהיו בתולדות המדינה. ניתן לומר
שהוועדה מתחה את השיח העכשווי בישראל עד לגבולותיו הנושקים לדמוקרטיה ואף מעבר לגבולות
השיח, אך בהשוואה לעקרונות הצדק והשוויון, עדין קיים פער לא קטן.
מתח וקיטוב בין התגובות להמלצות הוועדה 
לאחר שעומתה גישת הוועדה עם עקרונות הצדק והשוויון יש לעמתה עם השיח הציבורי והפוליטי, כדי
לבדוק את מידת הלגיטימציה שלה בקרב הציבור ופרנסיו   .
התנועה לשמירת אדמות הלאום אומרת שאם אכן ממליצה הוועדה להעניק לתובעי הבעלות  45 אחוז
מתביעתם "מדובר בפשיטת רגל של המדינה בנושא הקרקע  " התנועה מביעה דאגה עמוקה מהכוונה להלבין
עשרות אלפי מבנים בהליך גורף ( הארץ, 11.12.2008   ).
עדי ניב יו"ר מכון קרקע של הקק"ל כותב: הוועדה ממליצה "להלבין  " חלק גדול מהעברות אותן עברו הבדווים
במהלך כל שנות קיום המדינה בכל הקשור לקרקעות עליהן השתלטו בהשתלטות "פראית" ועליהן הם
יושבים היום. האם נתנה הוועדה את דעתה על המשמעות ה"ישראלית" של הגדרת מבנים אלה כ"אפורים"
שהלבנתם למעשה הכרחית לדבריה? האם העמיקה הוועדה לחשוב על ההשלכות הקיצוניות העשויות
להיות להחלטותיה על החברה הישראלית כולה ( ? 16/05/2009 ,News 1   ).
תגובת ראש מועצת רמת הנגב, שמוליק ריפמן: "החלטה להקים כ  46- יישובים בדווים היא החלטה חמורה
שלא עומדת במבחן ציבורי, לא עומדת במבחן סביבתי ותכנוני. הערכה שלי, שאם לא הממשלה הבאה  , אז
הכנסת הבאה תדחה את הדו  "ח על הסף" (11/12/2008   ).
תגובת המועצה האזורית לכפרים הבדווים הבלתי מוכרים בנגב וארגונים רבים אחרים דוחים מכל וכל את
המלצות הוועדה: "אנו קוראים לכל התושבים בקהילה הערבית בנגב לדחות את המסקנות ולא לשתף פעולה
עם ישומן. כמו כן אנו פונים לממשלת ישראל וקוראים לה לגנוז את ההמלצות המקפחות ולהכיר בזכויות
הלגיטימיות של הערבים בנגב באדמתם  ". הם תובעים . 1: הכרה בזכות הבעלות ההיסטורית של הערבים
בנגב לאדמתם . 2 . הכרה בכל הכפרים הבלתי מוכרים ותכנונם בהתאם לצרכיהם התרבותיים והכלכליים של
תושביהם . 3 . יישום עקרון השוויון בחלוקת המשאבים והשירותים בכל תחומי החיים לכל אזרחי מדינת
ישראל  , בלא קשר למוצאם האתני (הצהרת עקרונות של המועצה, 7.12.2008   .)
רבים מפרנסי הנגב, כמו גם פרנסי המדינה, תמימי דעים עם שמואל ריפמן ועדי ניב  , כשם שרבים
הבדווים המסכימים עם דעת המועצה. הקיטוב לא יקטן בעקבות המלצות המתקבלות כמרחיקות לכת
ואף מחוצפות בעיני הרוב השולט ודלות מידי בעיני הבדווים. ההתנגדות "מלמטה" רק מקילה על
המשך המדיניות הקיימת  , המשאירה את המצב האפור במרחב הבדווי בנגב, או מבטלת אותוהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 98
באלימות קשה והיא מבשרת שינוי לרעה כלפי קבוצת המיעוט  . לאחר למעלה משישים שנים של
התייחסות במסגרת ההגמונית אל הבדווים כאל קבוצה שונה לא בשל ייחודיותה ותרבותה, כי אם
כעוינת ומסוכנת  , הגישה עדיין שוללת אזרחות מלאה ושווה. הפחד מפני "האיום" מבוטא היטב בדבריו
של איתן בן- דוד, מזכיר תנועת המושבים: "באר שבע תיהפך למובלעת יהודית בתוך הפזורה
הבדווית" (דה מרקר, 9.7.2010 . ) קשה להחדיר שיח חדש ושונה, אנטי הגמוני ברוחו, הנושא רעיון
שיש פלג אוכלוסיה הכפוף לשיטת משפט אחרת או לכללים אחרים שיש לכבד, וכי התפיסה שהייתה
לאבן פינה עד כה לא תצלח   .
 .4 יישום ההמלצות  - האומנם שינוי? 
בהמשך להחלטות הממשלה מס' 1999 מיום 15.7.07 ומס' 2491 מיום 28.10.07, ולדו"ח הוועדה
להצעת מדיניות להסדרת התיישבות הבדווים בנגב בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג,
הממשלה דנה בדו"ח ב-18.1.2009 והחליטה כדלקמן
47
  :
הממשלה קבעה כי העקרונות הבאים, שבאו לידי ביטוי בהחלטה על הקמת הוועדה והעומדים גם בבסיס
המלצותיה, יהוו את התשתית להסדרת סוגיית התיישבות הבדווים בנגב: גיבוש מדיניות מערכתית כוללת
המשלבת טיפול בנושא הקרקע ובנושא תכנון והסדרת ההתיישבות  . אשר תביא בחשבון את צרכי
האוכלוסייה הבדווית, את תביעותיה לזכויות בקרקע, את צרכי המדינה ואת משאביה הקרקעיים והכספיים  .
שתהא בת- יישום בתוך תקופה קצרה, באופן שיהא בו כדי לבסס ולחזק את מערכת יחסי האמון בין הבדווים
לבין המדינה  .
הסדרת הסוגיה תיעשה ככל הניתן וככל הנדרש בחקיקה כך שיובטח פתרון מקיף, מוגדר ועקבי  .
יש למנות צוות יישום ויישוב הסתייגויות אשר יגיש לממשלה מתווה מפורט ובר- יישום להסדרת התיישבות
הבדווים בנגב. כגוף המטה לצוות תשמש הרשות להסדרת ההתיישבות הבדווית בנגב   .
 
תכניתה של הרשות  , שבראשה עומד יהודה בכר  , הוגשה לאישורו ולהחלטתו של ראש הממשלה,
בנימין נתניהו. איפול על החלטות אלה מונע אפשרות לראיין עובדי רשות ולהבין בצורה מוסמכת מהן
ההחלטות והאם הן אכן יישום של המלצות וועדת  גולדברג. מהעיתונות (ישראל היום, 23.6.2010;
(16.7.2010 ,מעריב
48
ניתן להבין, כי במסגרת פרויקט "גבול  30 הימים" יחולק הנגב לאזורים  , יבוצע
מעקב אחר "משתלטים" וייערכו "התנפלות וחיסול פלישה" ו"חניקת בנייה טרייה". לשם כך הוקמה
יחידת קומנדו וגויסו כ  30- פקחי הריסה. בנוסף, יוקמו מערך לאומי לאכיפת דיני התכנון והבנייה
ומניעת השימוש שלא כדין במקרקעי הציבור, ומערך תכנון לאומי שיסדיר את ההתיישבות והאכיפה
במגזר המיעוטים  . במעשים התחלנו לחזות בערקיב, האירוע בו פתח הפרק העוסק בישראל   .
ה .דיון 
מן הסקירה הנרחבת בפרק זה מצטיירות שתי מגמות בולטות. האחת, מצביעה על דואליות ביחסה
של המדינה כלפי הבדווים מיום הקמתה ועד היום הזה. השנייה, משקפת שני נתיבים המתרחקים זה
מזה  : זה של המדינה, המתפתל בין הכרה מסוימת לסירוב והדרה  , ואילו השני  , הוא קו שמגמתו היא
                                               
47
www.akhbarna.com/upload_file/2396781232302308.doc   .
48
http://digitaledition.israelhayom.co.il/Olive/ODE/Israel/Default.aspx?href=ITD%2F2010%2F06%2F23התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 99
התנגדות עיקשת, אך לא אלימה בדרך כלל  , ההולכת ומתחזקת עם השנים מצד הבדווים  –
" אדינ מיקה של שליטה והתנגדות" כפי שנח (2009א ) ' מגדירה אותה   .
המגמה ההולכת ומתבהרת היא הקשחה גוברת של המדינה  , הנענית בעיקשות גוברת של הבדווים
בנושא הקרקעות  . ככל שהמדינה מקשיחה עמדותיה, בשטח לא יקרה השינוי שהיא מייחלת לו ומצב
האי הכרעה ימשיך ויעמיק את המרחב האפור, את אי היציבות ויעצים את הקונפליקט  . גבולות הכוח
ויחסי הכוח בין המדינה לבין הבדווים הם המכתיבים את התנהלותה של המדינה, כשההיבט הגלובלי
משפיע עליהם במידה הולכת וגוברת, באמצעות ארגוני המגזר השלישי  . הידע שרוכשים הבדווים
בתחום הזכויות ובדרכי ניהול המאבק מעצימים את כוחם לנהל את המאבק   .
לא ניתן לבדל את התכנון לבדווים בלא הכללתו בתוכניות הכלליות לנגב  . נדרש רוחב יריעה של הנגב
כולו כיחידה אחת שבתוכה קיים מגוון של קהילות וצרכים, אך יש לתכנן ולפתח אותה בצורה
הוליסטית, מקיפה, תוך מתן ביטוי למגוון ולצרכים ייחודיים. רק גישה כזו תוכל לחשוף את הפער
העצום בינה לבין ההיגיון האתני ההגמוני בישראל. במצב הנוכחי, המנגנונים הפועלים במרחב
משולים לפעולה בשני קווים מקבילים כשהאחד מדיר את האחר, תפיסה של משחק סכום אפס: כדי
שקבוצה אחת תשגשג ותתרווח במרחב המשותף על האחרת להתפנות או לחיות בתנאי אי וודאות,
עוני והשפלה   .
אך כפי שציינו, אין קו לנארי יחיד של מדיניות. המורכבות באה לידי ביטוי בהחלטות מדירות ודוחקות
ובמקביל החלטות המעניקות הכרה ומקדמות. נדגים טענתנו זו באמצעות שלושת האירועים
שהתחוללו בסוף יולי וראשית אוגוסט, 2010: אישור תוכנית מטרופולין באר שבע; הרס הכפר הלא
מוכר אל עראקיב; ואישור התיקון לחוק הרשות פיתוח הנגב " – חוק חוות הבודדים    ".
. 1 תוכנית מטרופולין באר שבע הכירה בארבעה כפרים לא מוכרים ועוסקת בשילוב האוכלוסייה
הבדווית במרחב המטרופוליני ברמה של הכרה מאשרת חלקית (ראו דיון מפורט בעמ   .)86'
. 2 הרס הכפר הלא מוכר של שבט אל טורי בעראקיב לווה ב-1,500 אנשי משטרה ומג"ב שבאו כדי
לעוקרו משורש, מלווים בהליקופטרים ובולדוזרים  . תושבי שבט אל-טורי, כמו תושבי רוב הכפרים
הבדוויים, הם בעלי הקרקע המסורתיים ששכנו במקום, עיבדו את האדמות ורעו בהן דורות לפני
הקמת המדינה. בתחילת שנות ה-  50 הם פונו בכפייה "באופן זמני" וקרקעותיהם נותרו ריקות כ  -
 50 שנה. לפני כעשור שבו ובנו אנשי השבט את הכפר על אדמתם ההיסטורית, אשר גורלה עדיין
תלוי ועומד בבתי המשפט. לאחרונה מייערת הקק"ל את האזור ( ראו דיון בעמ' ( )89 הארץ,
   (. 2.8.2010 ,NRG ,Ynet
 .3 אישור התיקון לחוק הרשות לפיתוח הנגב שאושר בקריאה שנייה ושלישית בכנסת ומכונה "חוק
חוות הבודדים". המסגרת אותה מסגרת מרחבית  – אזור הנגב, אך הוא "שומם" "מסוכן" ו"ריק" עבור
היהודים, ומלא בשימושי קרקע קיימים ומתוכננים וחסום בפני הבדווים. היחס כלפי האוכלוסייה
השלטת הוא ניגודו של היחס כלפי קבוצת המיעוט הילידית. הצעת החוק מאשרת קיומה של מדיניות
קולוניאלית גלויה ובוטה   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 100
סיפור החוות בדרך היין נפתח בסוף שנות ה  80- ובהתחלת שנות ה , 90- כשהחליטה הממשלה לעודד
יהודים לעבור לגור בנגב באמצעות מתן הטבות. המטרה של מדיניות זו הייתה "אמצעי לשמירה על
קרקעות המדינה בנגב ובגליל , " כפי שקבעה ממשלת ישראל בשנת 2002  , כנגד " התפשטות"
האוכלוסייה הבדווית בנגב. במסגרת מדיניות זו, עודדה הממשלה הקמת "חוות יחידים" של
מתיישבים יהודים, אשר קיבלו חלקות קרקע לשימוש כלכלי ( סוייד, 2010; צפדיה, 2010ב   . )'
גובשה גם תוכנית מתאר מחוזית מיוחדת, המאפשרת להקים חוות בודדים. ואכן נחתמו חוזים
והמתיישבים הקימו שם את עסקיהם. אלא שאז הסתבר, כי אותם בעלי חוות חרגו מההיתרים שניתנו
להם ובנו ללא רישיון  . זה הרקע האמיתי להתגייסות של קבוצת חברי כנסת להכניס תיקון בחוק
הרשות לפיתוח הנגב, כך שהפרות החוק של בעלי חוות הבודדים יולבנו ויקבלו מעמד חוקי, בטענה
שהם קיבלו "הבטחה שלטונית ( " שם   .)
ונשמעת עוד הצדקה להקמת חוות הבודדים בנגב: הן נועדו "להפריח את השממה". אכן מטרה נאה,
אך הבדווים גם כן מיטיבים להפריח את הנגב כתושביו מדורי דורות  . אולם כאשר באים בדווים תושבי
היישובים הלא-מוכרים ומבקשים שיאפשרו להם להקים כפרים חקלאיים מוכרים, כדי לפתח חקלאות
בנגב  – הממשלה, המחויבת ל"פיתוח הנגב , " דוחה את בקשותיהם  . מתברר, שחוות הבודדים אינן רק
אמצעי לפיתוח תיירות וחקלאות בנגב, הן גם משרתות צרכים מדומיינים של חלק מן האזרחים  ,
היהודים. לכן ראוי להלבינן, גם אם יש צורך לכופף מעט את עקרון השוויון ( שם). 
סיפור החוות מלמד היטב עד כמה האתוס של "כיבוש הספר" מושרש עמוק בשיח היהודי. המרחב
היהודי מנותק לחלוטין מהמושג "זכויות ילידיות בקרקע " , הוא מחובר היטב אל תשתית דמונית:
מרחב מאוים על ידי "האויב" המתפשט בתוכו ללא שליטה וללא חוק בקצב מזורז. מכאן, שהמרחב
מייצר סתירה מהותית במבנה המשטרי, כפי שצפדיה (2010ב ) ' מנסח בהקשר של חוות הבודדים:
"כיצד ניתן מצד אחד לייצר הגדרות שיעניקו מעמד חוקי לכל החוות הקיימות, ומצד שני לא להעניק
מעמד חוקי לאף כפר בדו יו  ? כיצד ניתן יהיה להיענות לעקרון השוויון ובאותה עת להעניק העדפה
לחוואי דרך היין על פני הבדו יםו   "?
שלושת האירועים הסמוכים חושפים את הסתירות העמוקות בתוכן מתנהלת המדיניות כלפי הבדווים:
הרס אלים וגירוש במקביל לאישור והכרה  . לוח  9 מעלה את הנקודות והנושאים המדרגים את רמת
ההכרה ומגדירים את סוג המשטר בישראל על סמך ניתוחן הפרשני של האסטרטגיות והפרקטיקות
המעצבות את המדיניות המרחבית   .
לוח : 9 סיכום רמות ההכרה בבדווים בישראל ובזכותם לקרקע  
משטר  סוגי
הכרה  
מדיניות   יחסי מדינה-ילידים 
קולוני
אליזם 
העדר
הכרה 
 
עד היום 
הכרה
מגוננת 
− רצח-עם
− התרחבות
− השתלטות
− ניצול
− דיכוי
− סגרגציה
− פיקוח
− הכרה בייחודיות 
− 1948-1953  – גרוש, נישול וריכוז בסייג תחת ממשל
צבאי  
− בהמשך, טיפול מיליטריסטי: הצבא  – שטחי אש  , תכנון
מחנות צבא ואימונים; משטרה; קומנדו; הסיירת הירוקה  .
− ייהוד המרחב עד היום  125 יישובים יהודים
− המשך הדחיקה והריכוז משנות ה  60- תכנון העיירות
− אי הכרה בזכויות מסורתיות על הקרקע  
− הרס בתים וכפרים וגירוש
− שלטון מקומי עצמי רק מ-1993 וחלקי (אבו בסמה  )התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 101
− גוף אחראי  - המנהלת 
אתנו   -
קרטיה 
הכרה
עוינת  –  
עד היום  
 
 
− חלוקה לא שוויונית של
משאבים במרחב יוצרת ריבוד
אתני-מעמדי 
− זכויות אזרח לא מלאות 
− דחיקה מרחבית 
− אפליה כלכלית-חברתית-
תרבותית
− הכרזה על הכרה ללא יישום 
− נקיטת פרקטיקות של  הכרה
ללא הכרה פורמאלית 
 - אי שוויון ואפליה במרחב: הקצאות, שירותים, תשתיות
ותעסוקה  - חלק הארי ליהודים
 - הרס בתים, ריסוס שדות, החרמת עדרים
 - זכויות אזרח פורמאליות. למעשה אין בחירה של צורת
מגורים, אין תכנון הוגן ומשתף
 - תכנון כבישים ויישובים על אדמות שבתביעה ועל
יישובים קיימים בלא הסדרה
 - חלק מתוכניות ברק ושרון
 - תוכנית הרשות להסדרת ההתיישבות
 - שיח התפשטות ואיום
 - הריסות בעת דיון משפטי בנושא בטרם פסיקה
 - ביישובים הלא מוכרים אין כתובת, אין ממשל מקומי
פורמאלי והצבעה, אין תשתיות ושירותים מספקים 
הכרה
אדישה 
 
עד היום 
 
 
− מנגנוני אפליה ואי שוויון,
דיורה ודה פקטו: "זמניות  , " אין
זכות הצבעה מקומית
 - הכרה רטורית 
− הכרה פאסיבית אינה מכירה
בצרכיה הייחודיים של הקבוצה
הכרה זוחלת 
 - תוכניות והכרזות על זכויות לבדווים ועל הצורך לפצות
ולתקצב  .
 - המלצות גולדברג ללא יישום  .
 - מעט מאוד התחשבות בצרכים הייחודיים של הקבוצה 
' - כניעה' לבג"צים  – מתן שירותים, הפסקת ריסוס,
התנגדות לתמ  "מ 4/14/23
 - הכרה מסוימת במועצה לכפרים הל"מ 
דמוק'
ליברל'  הכרה
מאשרת 
בראשי
תה   ?
− השוואת תנאים חב -' כל   '
 
− ייצוג פוליטי על בסיס ליברלי
− פסיקות בג"צ מקדמות הכרה
− פיתוח מערך חקיקה מקדם
− תכנון ופיתוח + תקצוב
ותמיכה
 - צדק מעברי, התנצלות ופיוס 
 - הקמת אזור תעשייה משותף ומרכזי תעסוקה בערים
 - הקמת מרכזי שירותים ורווחה
 - ההכרה ביישובי אבו בסמה, 2000  
 - הקמת מועצה אזורית ב-2003
 - ח"כ אחד
 - אין בתחום הקרקעי
− אין
− תמ  "מ 4/14/23 חלקי
 - הקמת וועדה מיישמת וגוף ביצועי להמלצות וועדת גול  '
− המלצות וועדת גולדברג  – לא מלא 
 
לאור הפרקטיקות ודירוגן בלוח, בולטים שני סוגי הכרה  - הכרה עוינת והכרה אדישה ההולמים משטר
אתנוקרטי העושה שימוש בפרקטיקות קולוניאליות  . הוא נע בין אתניזציה לבין הרצון להיראות
דמוקרטי ופתוח. חשוב לציין, כי ההכרה העוינת וההכרה הזוחלת מייצרות מרחב לא פורמאלי  –
"אפור  –" שיקשה להסיר ולהסדיר עם חלוף הזמן. במקביל, מתקיימת מגמה ברורה של הכרה
מאשרת, דמוקרטית בטיבה  .
החוקרים העוסקים בחקר המאבק הקרקעי בנגב בין המדינה לבין הבדווים, מפרשים את המצב
באמצעות גישות שונות. יפתחאל וצפדיה (יפתחאל וצפדיה, 2008; צפדיה  , 2010 '; א יפתחאל, 2009
Yiftachel et al, 2009) מציעים התבוננות בפרקטיקות קולוניאליות  . מאיר (2009) עוסק רבות באי
ההלימה של המדיניות החברתית- כלכלית הו משפטית במרחב, בהתייחס לתרבות והנכסים
המסורתיים של עמים ילידים. קדר ( 2004) מאיר את הפן של החוק הבינלאומי בגיאוגרפיה
המשפטית בהתייחס לקהילה הערבית-בדווית. חוקרים רבים מנתחים את המדיניות לאור העקרונות
של שוויון זכויות וצדק חלוקתי (חזן וסבירסקי, 2005; פורת, Abu-Saad and Lithwick,  ;2009
2004) ואפילו בן דוד (2004) השולל את הזכות הקרקעית לבדווים, כולם תמימי דעים לגבי מדיניותה
הלקויה של המדינה ביחסה לקבוצה הילידית בנגב, הנובע מתוך תפיסה חד-צדדית תוך שהיא עושה
שימוש חלקי ומניפולטיבי בידע   .התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 102
נסיים בטענתו של 2009 ;2003 ) Yiftachel  ,) כי חוסר יכולתה של המדינה לכפות את תכניותיה על
הבדווים מסמלת תהליך של שברור והחלשה הנובע מסתירות שהן חלק מהמשטר האתנוקרטי. הללו
מייצרים מרחב אפור בו מזדחל לאיטו משטר אפרטהייד מרחבי. ככל שישראל מנסה לייהד את
האדמות ולשלוט במיעוטים, כך ההתנגדות של המיעוטים המוחלשים כלפי צעדיה אלה רבה יותר
ולעתים אף אלימה  . אך אין זו התמונה הבלעדית, כפי שראינו, יש גם מגמה מקבילה להכרה ושינוי
ביחס כלפי הערבים הבדווים. לא ניתן לומר, כי במשך כל שנות קיומה של המדינה לא חל שינוי, אך
הוא אינו די משמעותי, שקוף ומוצהר בכנות ומיושם, ואין לו עיגון בפסיקה וחקיקה. כלומר, מדובר
במדיניות שסתירותיה אינן ניתנות לגישור וההחלטות נעות בין שני קטביה   .
ואכן, לפי לוח  10 ניכר הפער הרב בין המקרה של הבדווים בישראל במהלכו הנוכחי  , בעידן הגלובלי,
העכשווי, לבין המקרים  , האוסטרלי, ה יקנד וגם הברזילאי  . ישראל עדיין שקועה ברוב מאפייני
מדיניותה בהכרה עוינת ואדישה   .
לוח : 10 השוואה בין אוסטרליה, קנדה  , ברזיל וישראל 
מדינה/ 
קריטריון 
ברזיל  אוסטרליה  קנדה  ישראל 
רקע
קולונ   '
כיבוש ספרדי במאה
ה  - 500  -15 שנות
שליטה והשמדה 
כיבוש בריטי
והתיישבות מסוף
המאה ה . 18- הושמדו
%90 אבוריג'ינים 
כיבושים והתיישבות
החל מהמאה ה . 17-
1867 עצמאות
מהבריטים   .
כיבושים עות'מאני
ובריטי מאז המאה ה-
. 16 שלטון רופף
המאפשר אורח חיים
מסורתי   .
מעמד
אזרחי 
בני חסות עד 1988  מעמד אזרחי רק מ  -
 .   1948
1967 משאל עם על
תיקון בחוקה לקבלת
זכויות אזרח   .
1975  – חוק איסור
אפייה והכפפה לממשל
הפדראלי   .
רצח, נישול מתעסוקה
ואדמות   .
 -Indian Act, 1876
מיהו אינדיאני  – בוטל
ב-.1985 
1960  -  זכות בחירה   .
גרוש ונישול 1948  -
ממשל 48-66 .1953
צבאי. קבלת אזרחות
ישראלית ב-1951,
אך סוג האזרחות
חלקי  – אפליה
בשירותים, תקציבים,
דחיקה מרחבית  
ייצוג
פוליטי 
נבחר נציג אחד ב-
  1983
נציג אחד בפרלמנט.
נציגויות בפרלמנטים
של המדינות 
עיקר הייצוג  - בארגון
ה ייליד . תת-ייצוג
בפרלמנט 
ח"כ אחד 
ראשי העיירות 
מצב
חברתי
כלכלי
של
הע"י 
הפרת זכויות הילידים,
ברוא יערות  , הצבא
עוין, פלישה, מגיפות,
רצח. אי ליגאליזם   .
ירידה בתוחלת החיים
בעשור מ   48 - ל . 42
מגיפת התאבדות   .
ל- %60-80 מחלה
כרונית. תמותת ילדים
%13   .
החלשים בחברה
בפער גדול מהממוצע   :
עוני   ,
אבטלה   ,
פשיעה, אלכוהוליזם 
מחלות   ,
אלימות במשפחה 
האוכלוסייה הילידית
צעירה יותר, פחות
משכילה, העסקה
ברמה נמוכה מלא-
ילידים. פער הכנסה
ממוצעת: כ-8,000   . $
רבים לא בכוח
העבודה פשיעה
נרחבת   .
האוכלוסייה הבדווית
צעירה מאוד (עד
%70 מתחת לגיל
, )18 פחות משכילה,
העסקה ברמה נמוכה
מיהודים, אבטלה
ואבטחת הכנסה
גבוהות  . רמת
הבריאות נמוכה ורמת
הפשיעה גבוהה יותר. 
מערכת
החוק 
האזרחי-גרמני 
חוקת 1988 ס' -231
. 2 ,67 אין גיבוי הולם
של חקיקה   .
ענייני הילידים
מוכפפים ישירות
לפדרציה 
המקובל+עדות בע  "פ
וזכויות ילידיות בקרקע  
חוקה המקדמת את
מעמד הילידים 
ענייני הילידים
מוכפפים ישירות
לפדרציה 
המקובל +  ילידי 
חוקה 
הגיבוי בחקיקה לוקה
בחסר 
ענייני הילידים
מוכפפים ישירות
לפדרציה 
המקובל + חוקים
העות'מאנים ובריטים   .
אין חוקה   .
החוק והפסיקות אינן
מכירות בזכויות
ילידיות בקרקע   .
ממ"י הגוף האחראי   .
מדיניות
קרקעית 
חוקת 1988  – הכרה
ב-%12 המ שטח
כאדמות ילידים    .
צו 1775  – מכרסם
אדמות כתר-טרה נוליו   '
פסיקת מאבו ב  - 1992
חוק זכויות ילידיות
בקרקע 1993
. 1 הגנה חוקתית
משנת 1982 להכרה
בקיום זכות ראשונים
לילידים. אושרה
אדמות הנגב מוואת  –
חלימה 1984   .
"לפנים משורת הדין   ".
אי הכרה בזכויותהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 103
בקרקעות ילידיות   .
רק %87 מהקרקעות
הילידיות אושרו חוקית
במקום ב-1993   .
תהליכי פלישה ל"פ,
ברוא ונישול וניאו
ליברליים בתמיכת
המדינה   .
הקמת טריבונל קרקע
ילידי
WICK –  1996
תיקונים -  2001 ,1998
לNTA. הקמת ILUA
מאז 1993התקבלו רק
חלק מתביעות
הבעלות  
בתיקון  Constitution
 ,35 )1 .(2 . Act
הסכמים בין מנהיגי
שבטים לבין הממשל   .
מתן ממשל עצמי   .
. 3 ב-1998 נחתם
הסכם עם הניסגה
750  - מיילים רבועים   .
ראשונים בקרקע.
אפשרות להגשת
תביעות וניסיון לבטלן   .
הכרה בכ  24- יישובים   .
עשרות כפרים לא
מוכרים ללא הסדרה   .
הצעות הסדרה
מפלות ונמוכות   .
נתונים
על
קרקע
באחזקה 
87% 10/93-ב
מאדמות הילידים
11.13% ,נתחמו
משטח המדינה לחצי
 % מהאוכלוסייה 
%15 משטחה של
אוסטרליה מוגדרים
כזכויות ילידיות
2.1% –  בקרקע
מהאוכ   .'
הילידים מהווים
מהאוכלוסייה 5.24%
ו- %13 משטחה של
קנדה רשומה על
שמם   .
600,000 דונם של
תביעות בדוויות   .
רוב שטחי היישובים
לא מוכרים, פרט
לשטחי כ  20- יישובים 
ממשל
עצמי 
אין ממשל עצמי  כמעט ואין אוטונומיה   .
מגוף ייצוגי פוליטי
בממשל לביזור אזורי. 
קיום אוטונומי. 1999
נונווט  . ב- 1997
Delgamuukw v.
    British Colombia,
ומקרים נוספים   .
אין, פרט לממשל
מקומי בעיירות 
רמת
עימות 
בינונית-גבוהה  בינונית-נמוכה  נמוכה  גבוהה, אם כי
בעיקרה לא אלימה 
הכ'
מרכזית 
בין עוינת למאשרת  מאשרת  משנה  בין עוינת לראשיתה
של מאשרת 
משטר  דמוקרטיזציה  דמוקרטיה ליברלית  דמוקרטיה רב-
תרבותית 
אתנוקרטיה 
  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 104
 
6. סיכום ומסקנות 
נראה לנו, כי המתודולוגיה שהצענו, הקושרת בין פרקטיקות, רמות הכרה וסוג המשטר, אכן סייעה
לאתר ולהגדיר את תמונת המצב של יחסיה המרחביים של המדינה כלפי העמים הילידים החיים בה.
הגישה ההשוואתית עוד מחדדת את המצב בכל מדינה ביחס למדינות אחרות על סמך בסיס משותף.
ביחד, מסייעות הגישות הללו להגיע ל קודי רב בניתוח תמונת המצב והגדרתו   .
עוד עולה מהמחקר  , כי בעידן הגלובליזציה המדינה הלכה ואבדה מדימוי " ימ הכל כוח" וריבונותה אינה
סוגרת את התנהלותה בפני השפעה גלובלית. לפיכך, ניכר כי המסלול האופטימאלי לקראת הכרה
בעמים הילידים משלב שינוי גלובלי ביחס לקולוניאליזם ולזכויות אדם עם בשלות השל שיח הציבורי
לדמוקרטיה ולצדק מעברי ברמה הלאומית  . הם המקדמים  , לרוב  , ראשיתה של הכרה בעמים הילידים,
בצורת פסיקה או שינוי בחוקה או בחוק. בשלב הבא, מנקודת המראה זו  , ניתן לצאת למאבק  ,
שבמקרים רבים הוא גלוקלי  - מגייס שילוב של הזירה הגלובלית עם זו המקומית. זירה זו מקדמת
באמצעות שיח זכויות וקוראת לשינוי ברמות ההכרה ודמוקרטיזציה של המשטר   .
מכאן ואילך מתנהל מאבק כוחות בין שאיפות כלכליות של תאגידים, פוליטיקה לאומית, ילידים
וארגונים בינלאומיים. שקול הכוחות המשתנה הוא המייצר מדיניות במהלכים  , המקדמים הכרה
ומסיגים אותה לחליפין  , מו תווים מגמה של דמוקרטיזציה או קולוניזציה  . אם כן, גורם מרכזי המקדם
לקראת הכרה בעמים הילידים במדינה הוא מידת הבשלות של השיח הציבורי והפוליטי. בשלות כזו
לקראת שינוי, מושפעת המהן מצבים, מה שטרי והגיאופוליטי  , בו נתונה המדינה והן מהמדיניות
הגלובלית ועוצמתה ביחס לזכויות העמים הילידים   :
• הפורום של העמים הילידים באו"מ יצר מודעות עולמית באשר לגורלם בעת השלטון הקולוניאלי
ולסבלם והדרתם העכשוויים. האמנה, עליה חתומות רוב המדינות מהווה סוג של עוצמה לשימושם
של העמים הילידים כדי למנף את ההכרה בזכויותיהם לקרקע, להגדרה עצמית ולריבונות  . אליהם
נספחים ארגוני סביבה וזכויות אדם המשמשים, לא פעם שופר לגישה זו  . אלא שבישראל אין מכירים
במעמדם של הבדווים כעם יליד וכל שיח הזכויות נשלל  .
• מנגד, עוצמת יתר של הלחץ הבינלאומי בטרם בשלה הקרקע במדינה פנימה עלולה להסב נזק
ולהסיג את המדינה מהחלטותיה לקראת הכרה. הללו נותרות ברמה ההצהרתית ומעט מהן מיושם,
כמו במקרה של ברזיל. בנוסף, בעידן הגלובלי בו מתחרה המדינה על חלקה בפעילות הכלכלית הניאו
ליבראלית, קיימים לחצים כבדים לניצול משאבי קרקע וטבע. המדינה נלכדת בין שיח ומעש של
זכויות קרקעיות לבין שיח ומעש של צמיחה כלכלית ומתן זיכיון לניצולם על ידי תאגידים. עתידה
הכלכלי בטווח הקצר מפתה מזה הארוך ופוגע בזכויות הילידיות   .
• כאמור, פסיקה תקדימית, שינוי בחוקה, או חוק שנחקק  – הם המהווים עוגן ונקודת מוצא
להתגייסות למאבק ולשינוי השיח הציבורי והפוליטי. התפנית התקדימית מהווה כלי במאבק הדוחקהתפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 105
ומאלץ את מוסדות המדינה לקיימם  . מאבק מתוקשר מסוג זה, מצליח, לא פעם  , להחדיר שינוי
במדיניות התכנון, באסטרטגיות הפיתוח ובמדיניות המוסדית לטיפול במתן זכויות מרחביות בכלל
וקרקעיות בפרט  . לכן, הזירה המשפטית היא קריטית בעת יצירת השינוי, אך אין היא מנותקת מזירות
אחרות ואינה עומדת כשדה מאבק לעצמו  . בישראל אין לבדווים עוגן כזה ולפיכך המאבק שהם
מנהלים נתקל בחסמים רבים וחסר כלי בעל עוצמה ניגוחה של המדינה  .
• מתוך מעקב אחר התהליכים במדינות עולה מרכזיותו של ההיבט הטריטוריאלי- קרקעי כציר
שסביבו מתנהלים המאבקים המרים והממושכים ביותר. המדינה מתקשה לוותר על מרחבי קרקע
ומשאבים, גם אם שטחיה נרחבים  . בלא השבת האדמות וזכויות השימוש במשאבים  , החברה
הילידית מאבדת את מהותה וזהותה. לתיחום הטריטוריאלי לא רק משמעות כלכלית ותרבותית, הוא
מייצר משמעות פוליטית של זכות ההגדרה העצמית  , נושא המערים קושי נוסף למדינות, החוששות
מאבדן שליטה ופיקוח הדוקים על המרחב כולו בגישה הליברלית   .
בישראל, המאבק הטריטוריאלי הוא כה רחב יריעה, עמוק ומתמשך  , עד כי הוא מחריש כל סוג אחר
של מאבק. תהליך הייהוד לא נעצר מעולם והשיח המלווה אותו מדבר מראשית הציונות על שני
יעדים: השתלטות על קרקעות רבות ככל האפשר והקמה של יישובים חדשים ליהודים. מטרות אלה
מקפלות בתוכן תפיסת עולם קולוניאלית שאינה עולה לדיון פתוח וביקורתי. במסגרת זו, הנגב הוא
"מרחב עוין" הסובל "מהתפשטות" בדווית על מרחביו הנחוצים והמתוכננים ליהודים   .
לסיום  , המדיניות הקרקעית במדינות מפוזרת במדינות על פני קשת של סוגי הכרה  . אך בכל מדינה
בולט ריכוז של התבחינים המתקבץ סביב סוג הכרה דומיננטי והוא המגדיר את סוג המשטר. לאור
זאת, ניתן לומר שבקנדה הצד הדומיננטי של ההכרה מצוי בסוג ההכרה המשנה המסמן משטר
דמוקרטי רב-תרבותי; באוסטרליה ההתקבצות נעה בסביבות ההכרה המאשרת והיא דמוקרטיה
ליברלית בעיקרה; בברזיל ההכרה הדומיננטית היא זו הזוחלת. כלומר, ברזיל נמצאת בתהליכי
דמוקרטיזציה בה משמשות התקדמות ונסיגה חליפות; ולבסוף בישראל ניכרת תנועה על הציר שבין
הכרה עוינת לבין זו האדישה, כהכרה דומיננטית. המגמה המסתמנת כיום אף מטה את המטוטלת
לעבר ההכרה העוינת ביתר תוקף מבעבר. לפיכך מסגרת המדיניות בה היא קולוניאלית- אתנוקרטית
בעיקרה  . אך כפי שציינו, במקביל יש מגמה של הכרה מאשרת שגם היא הולכת ומתחזקת. כלומר,
הפערים  במדיניות הולכים וגדלים, הולכים ומקצינים  – הסתירות מתגברות ומעמיקות   .
המלצות למחקרי המשך 
המחקר שם דגש על תיאור וניתוח ההתפתחות של המדיניות הקרקעית ומגמותיה ביחסי מדינה-
ילידים ועסק פחות בחקר הגורמים לסוג ההתפתחות בכל מדינה. וראוי היה להרחיב בתחום זה
במחקר נוסף   .
חרף זיהוים כנמנים על "האויב , " המדיניות כלפי הערבים הבדווים היא שונה ונבדלת, כפי שנוכחנו. יש
להמשיך ולחקור עד כמה קשור המצב בנגב לנקודת הזמן שלאחר התכנסות אל תוך גבולות המדינה
מרצועת עזה, מחד  , ואיום לצמצום טריטוריאלי במקרה של הסכם עם הפלסטינים  , או תהליך שלום
עם הסורים  , מאידך. ייתכן, כי לחצים אלה מחזקים את הקולוניאליזם הפנימי מבית  . הוא האמור
באשר לשיח הציבורי והפוליטי הנגועים בגזענות ופאשיזם מתגברים בשנים האחרונות   . התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 106
יש לזכור   , כי ההיסטוריה של ישראל קצרה יחסית, שטחה מצומצם, הקבוצה הילידית מהווה חלק
מלאום שישראל נאבקת עימו על המולדת והוא המהווה %20 משטחה הריבוני וכשליש האוכלוסייה
בספר הנגב  . בניגוד למקרי ההשוואה, מדינות בנות 200 שנה ומעלה  , שטחיהן עצומים והעמים
הילידים מהווים בהם עד %4 מהאוכלוסייה. ולכן, במחקר המשך יש לאתר מדינות שמצבן קרוב יותר
בנתוניו לזה של ישראל   .
חשוב ביותר לחקור את תפקידם של ארגוני מגזר שלישי מכל הסוגים בעיצוב המדיניות הקרקעית  , הן
כחלק מהמאבק "מלמטה  ," עם הבדווים  , כנגד המדיניות  , והן כזרוע המשתתפת בעיצוב המרחב
"מלמעלה" במדינה  . פורום הכרה, דו- קיום, אג'יק, שתיל ובמקום, הן רק דוגמאות אחדות של גופים
הפועלים ומשנים יחד עם הבדווים, אל מול התנועה לשמירה על אדמות הלאום, תנועת אור ואחרות
השואפות לדחוק את רגליהם של הבדווים מהנגב ולמלאו ביהודים רבים ככל שניתן. ארגונים אלה הם
חלק מהמאבק ויש לבדוק את מידת השפעתם בכל ההיבטים   .
לסיום, ברצוננו להודות לקרן רוברט ארנו על שאפשרה קיומו של מחקר מרתק זה ותרמה בכך
לקידום הידע בתחום העוסק בעמים ילידים ומדיניות קרקעית   .
  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 107
רשימת מקורות 
אבו עבייד, ה , . תירוש, נ. ונח, ח. (2010). היום הבינלאומי נגד גזענות  21, למרץ 2010 היישובים הערביים
בנגב, תמונת מצב. הפורום לדו קיום בנגב    .
אבו מדיע'ם, ס. חמדאן, ה. ונעאמנה, ח. (2009). תכנית דרך ד/11/03/267, דרך מס  31' בקטע צומת שוקת-
ערד: המשך אפליה תכנונית, הירחון האלקטרוני של עדאלה , 67, דצמבר 2009:
  www.adalah.org/newsletter/heb/dec09/hebrew%20briefing%20paper.doc
אבו ראס, ת. (2006). מחלוקות קרקע בישראל :המקרה של הבדווים בנגב. גיליון עדאלה האלקטרוני , 24 ,
אפריל 2006   .
אילן, א. וברוך, נ. (2003). מסמך עקרונות לוועדת החקירה לגבולות היישובים במטרופולין באר-שבע.
עמותת במקום: www.bimkom.org/dynContent/articles/met%20borders.pdf    .
אל-גווילי  , א  . ברוך, נ. ויהודקין, ס. (2009). התנגדות לתכנית מס' ד/11/03/267  – דרך מס  31' בקטע צומת
שוקת-ערד. מועצת הכפרים הבדווים הלא-מוכרים ועמותת במקום  , למר אבי הלר, יו"ר הוועדה המחוזית
לתכנון ולבנייה מחוז דרום  8, בדצמבר, 2009:
  .pdfסופית-%20%20מועצה%20במקום%2031%20כביש%20התנגדותwww.bimkom.org/.
אל ריפאיעה, ח. (2008). תגובה לדו"ח הוועדה להסדרת התיישבות הבדווים. המועצה לכפרים הבדווים
  http://www.akhbarna.com/upload_file/6088421235722138.pdf :2008 ,בדצמבר ,28  מוכרים -הלא
אלבק, פ  ,. יו"ר (20.10.1975 ).דו"ח מסכם של צוות המומחים לעניין הסדר מקרקעין איזור הסייג והנגב
הצפוני .ירושלים   .
אשכנזי, ט. (1956 ] 2000]). הבדווים בארץ ישראל. ירושלים: הוצאת ספרים אריאל   .
בוביו, נ. (1993 , ) עתיד הדמוקרטיה, המכון הישראלי לדמוקרטיה, הוצאת מגנס, האוניברסיטה העברית, י-ם   .
בן- דוד, י. (1985 . ") הבדווים בנגב, 1960-1900" בתוך: נאור  , מרדכי ( עורך , ) יישוב הנגב, 1900-1960 : 
מקורות ,סיכומים, פרשיות נבחרות וחומר עזר, עידן , 6 יד יצחק בן צבי.  
בן-דוד, י. (1993). יישוב הבדווים בנגב ,מדיניות ומציאות1992-1967. ירושלים: משרד הבינוי והשיכון ומכון
ירושלים לחקר ישראל    .
בן- דויד, י. (1995). הקונפליקט הקרקעי בין בדווי הנגב לבין המדינה. קרקע, : 46-67 40   .
בן- דוד, י. (1996). מריבה בנגב: בדווים, יהודים, אדמות. המרכז לחקר החברה הערבית   .
בן- דוד, י. (2004). הבדווים בישראל  – היבטים חברתיים וקרקעיים. המכון לחקר מדיניות קרקעית ושימושי
קרקע. מכון ירושלים לחקר ישראל   .
ב"ץ מ , . וכהן, ש (, . 1979) "תכנון פיסי בנגב לקראת שנת 2000 , " בתוך: שמואלי, א. וגרדוס, י. (עורכים)
ארץ הנגב, אדם ומדבר, תל-אביב  : משרד הביטחון ההוצאה לאור, עמ' 691-709   .
בר- צבי, ש. (1979). "מאפיינים של חיי הבדווים בנגב בטרם התנחלות." בתוך: א. שמואלי וי. גרדוס (עורכים , )
ארץ הנגב, אדם ומדבר. תל-אביב: ההוצאה לאור של משרד הביטחון, ע' 621-630   .
בר- צבי, ש. (1991). מסורת השיפוט של בדוויי הנגב. משרד הביטחון  – ההוצאה לאור   .
ברק-מדינה, ד. (2001). מסמך רקע לדיון בנושא: "מעמד הרשות לחינוך הבדווי בנגב". מוגש לוועדה לקידום
מעמד הילד, הכנסת-מרכז מחקר ומידע: www.knesset.gov.il/mmm/data/docs/m00266.rtf   .
גוטמן, נ ( . 2002 " ). שטחים תמורת שלום, המקרה האינדיאני". 25.3.2002 YNET   .
גרדוס, י. (1988 , ) מבנין אומה לפלורליזם חברתי ולקראת פלורליזם טריטוריאלי, אופקים 5-11 :24-23   .
גרוסמן, ד. (1985). היישוב הכפרי במישור-פלשת ובשפלה הנמוכה, 1945-1835  . קתדרה : 57-87 ,45   .
גרוסמן  , ד. (1991). "הכפר הערבי ובנותיו" בתוך ד. גרוסמן וא. מאיר (עורכים , ) היישוב הערבי בארץ ישראל  –
תהליכים גיאוגרפיים   .
גרנובסקי, א. (1949). המשטר הקרקעי בישראל, תל אביב, דביר.  
דגן, ח. (2000 " .) קניין, אחריות חברתית וצדק חלוקתי  ." בתוך: מאוטנר, מ. (עורך , ) צדק חלוקתי בישראל,
אוניברסיטת תל-אביב: הוצאת רמות, 97-120   .
דו"ח הוועדה בעניין הסדרת ההתיישבות הבדואית בנגב  , בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג (2008).
 http://www.moch.gov.il/NR/rdonlyres/770ABFE7-868D-4385-BE9A-:11/12/2008-ב נמסרה
  96CE4323DD72/5052/DochVaadaShofetGoldbergHebrew3.pdf
דו"ח חוקר לתמ  "מ 4/14/23  – תכנית מתאר מחוזית חלקית למטרופולין באר שבע  – האוכלוסייה הבדווית
שמחוץ ליישובים המוכרים. עדכון  - 2.6.2010   .
דו"ח משרד ראש הממשלה 
הללי א. (1983). "הזכויות במקרקעין: רקע היסטורי כללי של התפתחות הקניין בארץ". בתוך  : א. שמואלי, נ.
קליאוט וא. סופר (עורכים , ) ארצות הגליל, חיפה: אוניברסיטת חיפה ומשרד הביטחון, כרך , 2 ע' 611-575.  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 108
המועצה האזורית לכפרים הערבים הבלתי מוכרים בנגב (2006). נייר עמדה: תוכנית הנגב: תנופת פיתוח או
המשך הקיפוח? נתקבל מיעלה לבנת רענן, המועצה האזורית לכפרים הבלתי- מוכרים  8, בנובמבר 2006   .
וייץ, י (. 1949  ). המאבק על האדמה  . תל-אביב: קק"ל    .
וועדת הכספים בכנסת ( 2010). ישיבה בנושאי: מצב תשתיות ודיור בקרב הבדווים בנגב. 25.5.2010  :
http://oknesset.org/committee/meeting/1993/   .
זרייק, ר. (1999 , ) על משפט ועיצוב המרחב, מחברות עדאלה : 30-33 ,1   .
חמדאן, ח. (2005 "). מדיניות ההתיישבות ו"ייהוד המרחב "בנגב". גיליון עדאלה האלקטרוני , 11, מרץ 2005   .
טביביאן-מזרחי, מ. (2004). מסמך רקע בנושא: פלישה לקרקעות ולמבנים. מוגש ליו"ר הוועדה לענייני
  .www.knesset.gov.il/MMM/data/docs/m00996.doc :ומידע מחקר מרכז –  הכנסת .המדינה ביקורת
יהודקין, ס. (2007). הכפרים הלא מוכרים בנגב: הכרה ושוויון זכויות, נייר עמדה, עמותת במקום  :
http://www.bimkom.org/publicationView.asp?publicationId=116   .
יהודקין, ס. ואבו סמור, ס. (2010). תמ"א/ 31 /א 21 /תכנית כביש 6 דרום ( בין מחלף להבים ועד למחלף
הנגב) חוות דעת תכנונית. עמותת במקום והמועצה האזורית לכפרים הלא-מוכרים, אפריל, 2010:
http://www.bimkom.org/lawActivity_objectionView.asp?objectionId=4  .
יונה, י. ושנהב, י. (2005). רב-תרבותיות מהי? על פוליטיקה של השונות בישראל  . הוצאת בבל   .
יפתחאל, א ( . 2009). לקראת הכרה בכפרי הבדווים  ? תכנון מטרופולין באר שבע מול ועדת גולדברג. תכנון  ,
): 184-165  6)1   .
יפתחאל, א. (2010א ). ' חוות דעת מומחה: תגובה לחוות הדעת של פרופ' רות קרק בעניין תביעת יורשי
סלימאן אל-עוקבי לבעלות על חלקות באל-עראקיב וזחיליקה. באר- שבע: בית המשפט המחוזי   .
יפתחאל, א. (2010ב  ).' ראיון עומק מיום  27 ביוני, 2010. 
יפתחאל, א  . וצפדיה, א (. 2008 . ) ספ?ר ? יפ?ריה  – ערי הפיתוח והמקום המזרחי, כתב העת בלוק   .8 ,
"לא על המפה, הפרת זכויות קרקע ודיור לכפרים הבדוויים הבלתי מוכרים בישראל" (Human Rights  .(2008
www.hrw.org/he/reports/2010/02/12 ,5 : ,20 Watch  .
מאיר, א. (1999). המתח בין בדווי הנגב למדינה, מדיניות ומציאות. ירושלים: מכון פלורסהיימר למחקרי
מדיניות. 
מאיר, אבינועם (2002). מסינגור תכנוני לתכנון עצמאי: בדווי הנגב בנתיבי הדמוקרטיזציה בתכנון. באר-
שבע: מרכז הנגב לפיתוח אזורי, אוניברסיטת בן-גוריון בנגב   .
מאיר, א. (2003 .) תכנון מרחבי לבדוויי הנגב  -  השיח הבדווי המתנגד. רשימות בנושא הבדווים   .35,
מאיר, א. 2007. בחינה אלטרנטיבית של הסכסוך הקרקעי בין המדינה לבדווים: היבטים גיאו- משפטיים, קרקע   .
מרקס, ע. (1973). "הבסיס האקולוגי של החברה הבדווית" מתוך: הבדווים  – רשימות ומאמרים, מדרשת שדה
בוקר: http://www.snunit.k12.il/beduin/arti/jebra73.html   .
מרקס, ע. (1979)."בדויי הנגב בשנות ה ." 60- בתוך: א. שמואלי וי. גרדוס (עורכים , ) ארץ הנגב, אדם ומדבר.
תל-אביב: ההוצאה לאור של משרד הביטחון, ע  ' 631-651   .
מרקס, ע. 2004 ". החברה הבדווית בנגב  ". בתוך  : י. בן- דוד ( עורך) הבדווים בישראל: היבטים חברתיים
וקרקעיים: 47-64   .
משרד ראש הממשלה, יו"ר מטה ההסברה ויועץ ראש הממשלה לתקשורת (2009  ). דיון בדין וחשבון להצעת
מדיניות להסדרת התיישבות הבדוויים בנגב (ועדת גולדברג), 18.1.2009:
  www.akhbarna.com/upload_file/2396781232302308.doc
נגב 2015 – תכנית לאומית אסטרטגית לפיתוח הנגב ( 2005). בכתובת האינטרנט:
http://www.negev.gov.il/Negev/Templates/NegevPlan/NegevPlan.aspx   .
נח, ח. (2009א . )' הכפרים שישנם ואינם. חיפה: פרדס הוצאה לאור   .
נח, ח. ( 2009ב'). "המלצותיה האמיתיות של ועדת גולדברג". העוקץ, 25\2\2009:
www.haokets.org/default.asp?PageID=10&ItemID=4288
נח, ח. (2010). פרויקט הנישול של הקרן הקיימת לישראל. העוקץ, 21 במרץ, 2010:
  http://www.haokets.org/default.asp?PageID=10&ItemID=4729
נתנזון, ר. ואח (' 1999). תכנית כוללת לטיפול בבעיות הבדווים בנגב. תל-אביב: המרכז למחקר משפטי
וכלכלי במזרח התיכון, בשיתוף המכון הישראלי למחקר כלכלי וחברתי:
http://www.macro.org.il/lib/2179925.pdf   .
סבירסקי, ש. וחסון, י. (2005). אזרחים שקופים: מדיניות הממשלה כלפי הבדווים בנגב. שוויון   .14,
סדן, א. (1993  .) העצמה בהקשר של תכנון קהילתי: פיתוח תאורטי  . חיבור מחקר לשם מילוי חלקי של
דרישות לקבלת תואר דוקטור למדעים, חיפה  : הטכניון   .
סוייד, ח. (2010). "בין "חוות בודדים" ליישובים לא מוכרים". לפי נאום בכנסת על חוק פיתוח הנגב, ב  12- ליולי,
  http://www.maki.org.il/en/component/content/article/57/8273 :2010התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 109
עארף אל עארף (2000). תולדות באר- שבע ושבטיה: שבטי הבדווים במחוז באר שבע. [מהדורה מצולמת]
ירושלים: אריאל ומרכז ג'ו אלון   .
עמירן, ד. שנער, א. ובן-דוד, י. (1979 ") יישובי הבדווים בבקעת באר- שבע."בתוך: א  . שמואלי וי. גרדוס (עורכים)
ארץ הנגב, אדם ומדבר, תל-אביב  : משרד הביטחון ההוצאה לאור, ע' 652-665. 
עצמון, א. (2007). הצעה להסדרת ההתיישבות של האוכלוסייה הבדווית בנגב. דו"ח לשר הבינוי והשיכון זאב
  .pdfאחרון%20דוח%20בהסכמה%20הסדרwww.eliazmon.co.il/UserFiles/File/. :בוים
עצמון, א. (2008). הבדווים בנגב  : קונפליקטים ותהליכים מואצים בדרך להשתלבות. מצגת בפני וועדת
  .pptלפתרון%20הצעה%20מצגת/קישוריםwww.eliazmon.co.il/UserFiles/File/ :   גולדברג
פורת  , ח. (2000). "מהלכי מדינת ישראל וחלופות השמאל לפתרון שאלת הבדווים בנגב 1960-1953". עיונים
    .476-420 :10 ,ישראל בתקומת
פורת, ח. 2007 ' . הבדווים בנגב: עימות ומחלוקות בשאלת הקרקעות והקמת יישובי הקבע 1960-1973 . '
 .   129-156 :125 ,קתדרה
פורת, ח. (2009). מספר מדבר למטרופולין תכניות האב ותכניות המתאר לפיתוח הנגב 2002-1952. תל-
אביב:הוצאת מוסד ביאליק   .
צפדיה, א. (2010א ). ' מיליטריזם ומרחב בישראל. סוציולוגיה ישראלית ): 337-361 ,11)2   .
צפדיה, א. (2010ב'). "ההבדל בין חוות בודדים לכפר לא מוכר."  18 ביולי , 2010, אתר YNET דעות:
  http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3920404,00.html
קדר, ס. 2004. הסדר הקרקעות בנגב בהקשרים של המשפט הבינלאומי, מחברות עדאלה הגיליון האלקטרוני,
גיליון , 1-9 8   .
קרסל  , ג  ,. בן דוד  , י  ,. אבו רביע, ח. (1991). תמורות בבעלות הקרקע אצל בדוויי הנגב במאה השנים האחרונות.
המזרח החדש, כ  "ג (39-69:(129-132. 
קרק, ר. (2002). תולדות ההתיישבות החלוצית היהודית בנגב עד לשנת 1948. ירושלים: הוצאת ספרים
אריאל   .
קרק, ר. (2010). חוות דעת מומחה במשפט: סלימאן מוחמד אלעוקבי ז"ל ואח'נגד מדינת ישראל, בבית
המשפט המחוזי, באר-שבע   .
רודד, ב. (1999). פיתוח אזורי ויחסים אתניים  : בחינה השוואתית בין ישראל וסרי-לנקה. חלק מהדרישות
לקבלת התואר "מוסמך למדעי הרוח והחברה . " באר-שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב. 
רודד, ב. (2005). התמרחבות במולדת האתנית, מחקר השוואתי של ישראל. עבודה לשם קבלת תואר
דוקטור לפילוסופיה. באר-שבע: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב   .
רוטנשטרייך . (, 1983  ). בסיס וקניין, קרקע, יולי 6-10 :1983   .
רינת, צ. (2009). האם התוכנית לייעור הנגב באה לסלק את הבדווים? הארץ  23, ביולי, 2009  :
  www.haaretz.co.il/hasite/spages/1102239.html
שוגרי- בדראנה, ב. (2008). "זכויות האוכלוסייה הערבית בנגב". נייר עמדה, מוגש לוועדה הממשלתית
להצעת מדיניות להסדרת ההתיישבות הבדווית בנגב, בראשות השופט בדימוס אליעזר גולדברג. האגודה
לזכויות האזרח בישראל: www.acri.org.il/story.aspx?id=1910   .
שחר, ע. (1996). "טרילמה בדיוני בית-הדין אלמחכמה אלשרעיה בבאר שבע כנקודת מפגש  ." יום עיון בנושא
הבדווים לזכר יצחקי נצר ז"ל, , 28 שבט תשנ"ו, פברואר snunit.k12.il/beduin/arti/2850.html :1996   .
שיחה עם פרופ' עמנואל מרקס "האם הנגב הוא מולדת הבדווים " ? סביבות, ,6 נובמבר 1982.הוצאה: המכון
לחינוך סביבתי, מדרשת שדה בוקר. עורך: עזרא אוריון   .
שמעוני (, 1947). ערביי ארץ ישראל. תל-אביב, עם עובד   .
שפרינצק, א. (1987). איש הישר בעיניו יעשה: אי לגליזם בחברה הישראלית. תל-אביב: ספריית הפועלים   .
שרון, מ. (1964). ערביי ארץ ישראל במאות ה  18- וה 19- . עבודת גמר לתואר מוסמך. ירושלים: האונ' העברית   .
תוכנית לאומית אסטרטגית לפיתוח הנגב ( 2005). החלטות   ממשלה מס   . 3489    מיום 31.3.2005   , ומס   '
4092 מיום http://www.pmo.gov.il/PMO/Archive/Decisions/2005/11/des4415.htm :9.8.2005   .
תוכנית מתאר מחוזית חלקית למטרופולין באר שבע  – תמ  "מ 4/14 שינוי מס .2010 ) '23   ).
 
Abu-rabia, S. (2008). Between memory and resistance, an identity shaped by space: The
case of the Naqab Arab Bedouins. Hagar, 8(2): 93-120.
Abu-Saad I. (2005) Re-telling The History: The Indigenous Palestinian Bedouin in Israel,
AlterNative, An International Journal of Indigenous Peoples, Vol 1(1), pp. 26-49
Abu-Saad I. (2008) Spatial Transformation and Indigenous Resistance: The Urbanization of
the Palestinian Bedouin in Southern Israel, American Behavioral Scientist, Vol. 51(12), pp.
1713-1754 התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 110
Abu-Saad, I. and Champagne, D. (guest eds.) (2001) Special Issue on Indigenous Peoples.
Hagar: International Social Science Review, Published by Ben-Gurion University of the
Negev, 2 (2): 157-331.
Abu-Saad, I. and K, and Lithwick, H. (2004). A Preliminary Evaluation of the Negev Bedouins
Experience of Urbanization, Beer Sheva: Negev Center for Regional Development.
Aguis, P., Howitt, R., Jarvis, S. and Williams, R. (2003). Doing Native Title as Self
Determination: Issues From Native Title Negotiations in South Australia. Draft Paper to be
presented to International Association for the Study of Common Property Pacific
Conference1 Brisbane, Queensland September 2003.
http://ntru.aiatsis.gov.au/ifamp/decision/pdfs/Agiusetal_2003.pdf. 
AIP - Summary of Labrador Inuit Association Land Claims Agreement in Principle, (2003).
Government of Canada: http://www.schoolnet.ca/aboriginal/nisga1/ipma-e.html .
Akerman-Shef, A. P. (2010). The Dispute over the Raposa Serra do Sol Reserve
Demarcation: A Matter of Indigenous Constitutional Rights or National Sovereignty?
Anuario Mexicano Derecho International, 10: 279-303.
Al-Krenawi A., Graham J. R. (2008) Helping Professional Practice With Indigenous Peoples,
University Press of America: Rowman & Littlefield.
Amnesty International Report 2009 - Brazil:
http://report2009.amnesty.org/en/regions/americas/brazil
Amnesty International Report 2010 - Brazil:
http://www.unhcr.org/refworld/country,,,,BRA,,4c03a83c5,0.html. 
Anaya, S. J. and William, R. A. (2001). The Protection of Indigenous Peoples’ Rights over
Lands and Natural Resources Under the Inter-American Human Rights System. Harvard
Human Rights Journal, 14 Apr. 2001:
http://www.law.harvard.edu/students/orgs/hrj/iss14/williams.shtml 
Asian development bank ADB (1998). Policy on Indigenous Peoples, Electronic reference
format. Retrieved December 4, 2005:
http://www.adb.org/Documents/Policies/Indigenous_Peoples/default.asp.
Australian Bureau of Statistics (ABC) (1998). Australia in Profile, A Regional Analysis 1996,
W. McLennan, Australian Statistician, Canberra, Cat. No. 2032.0. Retrieved November 2,
2005: http://www.deh.gov.au/soe/techpapers/indigenous/
Avci, J. (2009). The Application of Tanzimat in the Desert: The Bedouins and the Creation of
a New Town in Southern Palestine (1860–1914). Middle Eastern Studies, 45(6): 969–983
Bailey, C. (1980).  The Negev in the nineteenth century: reconstructing history from Bedouin
oral tradition. Asian and African Studies 14 (1): 35-80. 
Bailey, C. (1985). Dating the Arrival of the Bedouin Tribes in Sinai and the Negev." Journal of
the Economic and Social History of the Orient 28: 20-49.
Baletti, B. Rego, G. and Sena, A. (2010).  "If World Wishes to Save Brazil's Amazon It Has to
Trust the Forest's People": brazzil.com/home-mainmenu-1/212-january-2010/10325-ifworld-wishes-to-save-brazils-amazon-it-has-to-trust-the-forests-people.html 
Barnett, M.N. (1996). "The Politics of Uniqueness: The Status of the Israeli Case," in. M.
Barnett (ed.), Israel in Comparative Perspective: Challenging the Conventional Wisdom.
Albany: SUNY Press: 173-198. 
Bennett, N. et al. (2007). "Aboriginal and Local Perspectives on the Community Benefits of
Conservation: A Case Study of a Proposed Canadian National Park and the Lutsel K’e
Dene First Nation." Lutsel K’e and Thaidene Nene, A collaborative research project
exploring the role of a National Park in a community’s development:
http://lutselkeandthaidenenene.files.wordpress.com/2008/06/nathan-bennett-thesisconservation-community-benefit-capacity-building-and-the-social-economy-a-case-study-oflutsel-ke-and-the-proposed-national-park.pdf
Berman G. S. (2006) Social services and indigenous populations in remote areas,
International Social Work, Vol. 49(1), pp., 97-106
Bern, J. and Dodds, S. (2000), On the Plurality of Interests: Aboriginal Self-Government and
Land Rights, In: Ivison, D. P. Patton. and W. Sanders (Eds). (2000), Political Theory and
the Rights of Indigenous Peoples, Cambridge: Cambridge University Press: 163-182.התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 111
Bhuta, N. (1998). Mabo, Wik and the art of Paradigm Management. 22 Melbourne U. L.R. 24,
April .
Bobroff, K. H. (2001). Retelling Allotment: Indian Property Rights and the Myth of Common
Ownership, Vanderbilt. Law Review, 54: 15591623.
Bone, R. M. (2003). The Geography of the Canadian North: Issues and Challenges (Second
ed.). Toronto:Oxford University Press. (Chapter 2 “The Physical Base” pp.16-43).
Borges, B. and Combrisson, G. (1998). Indigenous Rights in Brazil: Stagnation to Political
Impasse. SAIIC, Linking Indian Peoples of the Americas: saiic.nativeweb.org/brazil.html 
The Brazilian legal system. (2007). The Hemispheric Information Exchange Network:
http://www.oas.org/juridico/mla/en/bra/en_bra-int-des-ordrjur.html
Buti, A. (2000). Unfinished Business: The Australian Stolen Generations:
http://www.murdoch.edu.au/elaw/issues/v7n4/buti74_text.html 
Butt, P., Eagleson, R. and Lane, P. 2001. Mabo, Wik and Native Title, Federation Press:
Sydney.
Culpit, I. (1995), "Bi-Culturalism, Social Policy and Parallel Development: The NewZealand/Maori Experience" in in Dixon, J. & Robert P. Scheurell (Eds), Social welfare with
indigenous peoples, London: Routledge: 230-262.
Carvalho, G. O.(2000). The politics of indigenous land rights in Brazil. Bulletin of Latin
American Research, 19: 461-478
Castellino, J. and Gilbert, J. (2003). Self-Determination, Indigenous Peoples and Minorities.
Macquarie Law Journal,  3: 155-178.
Castree, N. (2004). Differential geographies: place, indigenous rights and ‘local’ resources. 
  Political Geography, 23 (3): 133-167. 
Chester, J. & Galligan, B. (1997). Citizens without Rights. Cambridge: Cambridge University
Press.
Coates K. S. (2004). A Global History of Indigenous Peoples: Struggle and Survival,
Houndmills: Palgrave Macmillan.
Coexistence forum, 2005
Collard, K. S. et Al (2005), “Mutual” obligation in Indigenous health: can shared responsibility
agreements be truly mutual? The Medical Journal of Australia MJA, 182 (10): 502-504:
http://www.mja.com.au/public/issues/182_10_160505/col10143_fm.html
Collier, R. B. (1999), Paths toward Democracy, Press Syndicate of the University of
Cambridge, UK.
Convention Concerning Indigenous and Tribal Peoples in Independent Countries, (ILO No
169), 72 ILO Official Bull 59, 1989 (Entered into force 5 September 1991). 
Copet, W. (1992). An Approach to Community Planning in Aboriginal Settlements. The
Canadian Journal of Native Studies, 12(1): 37-50.
Cornell, S., Jorgensen, M. and Kalt, J. P. (2002). The First Nations Governance Act:
Implications of Research Findings from the USA and Canada. Report to the British
Colombia Regional Vice-Chief Assembly of First Nations, Arizona: Native Nations Institute:
http://www.fngovernance.org/pdf/StephenCornell_Final.pdf.
Dear, M. & Wolch, J. (1989), “How Territory Shapes Social Life”, in Wolch, J. & Dear, M.
(Eds) The Power of Geography, Unwin Hyman, Boston: 3-18.
De Costa, R. (2000). Reconciliation or Identity in Australia, National Identities, 2 (3): 277-291.
Deleon, P. and  Resnick-Terry, P. (1999). Comparative Policy Analysis: Déjà vu All Over
Again? Journal of Comparative Policy Analysis, 1(1): 9-22.  
Dirlik, A. (2002), Rethinking Colonialism: Globalization, Postcolonialism and the Nation,
Interventions: international journal of postcolonial studies, 4(3): 428-448.
Dirlik, A. (2003), Globalization, Indigenism, and the Politics of Place, New Bulgarian
University, Retrieved 5/10/06 from:
www.nbu.bg/PUBLIC/IMAGES/File/antropologiq_03/32.pdf -
Dixon, J. & R. P. Scheurell, (1995), "Preface" in Dixon, J. & Robert P. Scheurell (Eds), Social
welfare with indigenous peoples, London: Routledge: ix-xii.  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 112
Dorsett, S. (1998). “Land Law and dispossession: Indigenous Rights to Land in Australia“, in
Bright, S. & Dewar, J. (Eds), Land Law, Oxford University Press, Oxford, N.Y.: 279-301.
DPR 2004-2005, Indian and Northern Affairs Canada and Canadian Polar Commission
(2005): http://www.tbs-sct.gc.ca/rma/dpr1/04-05/INAC-AINC/INAC-AINCd4503_e.asp#gov.
Edmond, M. (2000). The Treatment of Indigenous Land Rights in Australia: Are Human Rights
Being BreachEd? E-Law: Murdoch University Electronic Journal of Law:
http://www.murdoch.Edu.au/elaw/ 
Falah, G. (1989). Israeli State Policy Toward Bedouin Sedentarization in the Negev, Journal
of Palestine Studies, 14, pp. 35-51. 
Fearnside, P. M/ (2003). Conservation Policy in Brazilian Amazonia: Understanding the
Dilemmas World Development, 31(5): 757–779.
Fenster, T. (1997). Spaces of Citizenship: the Bedouin and Israeli Frontier Development,
Progress in Planning, 47(4), pp. 291-306 
Fischer, F.  (2003). Reframing Public Policy: Discursive Politics and Deliberative Practices, 
Oxford; New York: Oxford University Press.
Foster, L. & Stockley, D. (1988), Australian Multiculturalism: A Documentary History and
Critique, Multilingual Matters LTD, Clevedon, Philadelphia. 
Fraser, D. G. et al. (2006). Bottom up and top down: Analysis of participatory processes for
sustainability indicator identification as a pathway to community empowerment and
sustainable environmental management. Journal of Environmental Management, 78: 114–
127. 
Fraser, N. (2000). Rethinking Recognition, New Left Review 3: .
Fraser, N. (2003). Social Justice in the Age of Identity Politics: Redistribution, Recognition,
and Participation, In:  Fraser Nancy and Honnet Axel. Redistribution or Recognition? A
Political-philosophical Exchange, London: Verso, pp. 7-109.
Fraser, N. (2008). Scales of Justice: Reimagining Political Space in a Globalizing World.
Cambridge: Polity Press.
Frawley, K. (1999). “A ‘Green’ Vision: The Evolution of Australian Environmentalism”. in:
Anderson, K. & Gale, F. (Eds), Cultural Geographies, Longman, Harlow, Essex: 265-291.
Frideres, J. S. (2001). “Indian Act of Canada," Microsoft® Encarta® Online Encyclopedia
http://members.lycos.nl/shades/nativeamericans/indianactcanada.htm.
Garkawe, C. (1995), The Impact of the Doctorine of Cultural Rrelativism on the Australian
Legal System, Murdoch University Electronic Journal of Law, 2(1). Retrieved November 20,
2005: http://www.murdoch.edu.au/elaw/issues/v2n1/garkawe21.html
Ghost River Rediscovery (2005), "Empowerment of indigenous youth leadership exchange": 
   http://www.ghostriverrediscovery.com/idig_exchange.htm
Gilligan, Ch. (1999), “Citizenship, Ethnicity and Democratisation after the Collapse of Left and
Right”, in Cordell, K. (Ed) Ethnicity and Democratisation of the New Europe, RoutlEdge,
London & N. Y.: 37-48.
Gow, D. (1997). Can the Subaltern Plan? Ethnicity and Development in Cauca, Colombia. 
Urban Anthropology. 26(3-4): 243-292. 
Gradus, Y. and Lithwick, H. (1996). Frontiers in Regional Development, Rowman & Littlefield.
Gray, K. & Gray S.F. (1998), “The Idea of Property in land”, in Bright, S. & Dewar, J. (Eds),
Land Law, Oxford University Press, Oxford, N.Y.: 15-52.
Green, J. N. (2003). Indigenous Struggle at the Heart of Brazil: State Policy, Frontier
Expansion, and the Xavante Indians, 1937-1988 Reviews - book review. Journal of Social
History, 36(3): 809-811. 
Greene, J. P. (2007), Colonial History and National History: Reflections on a Continuing
Problem, The William and Marry Quarterly, 64(2): 235-250.
Gregory, D. (2004) The Colonial Present: Afghanistan, Palestine, Iraq. Malden,
MA: Blackwell. 
Gurr, R. T. (2000). Peoples versus states: minorities at risk in the new century. Washington,
D.C.: United States Institute of Peace Press. התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 113
Hansen, T. B. and Stepputat, F. (2005). Introduction. In T. B. Hansen, and F. Stepputat,
(Eds). Sovereign bodies: citizens, migrants, and states in the postcolonial world (pp. 1-38).
Princeton, N.J.: Princeton University Press.
Harvey D. (1973). Social Justice and the City, London, Edward Arnold.
Harvey, David. (1992). Social justice, postmodernism and the city. International Journal of
Urban and Regional Research, 16(4): 588-601.
Harvey, D. (1993). Class Relations, Social Justice and the Politics of Difference. In: Keith, M.
and Pile, S. (Eds.). Place and the Politics of Identity, London: Routledge:  41-66. 
Head, L. (2000), Second Nature: The History and Implications of Australia and Aboriginal
Landscape, Syracuse University Press, N.Y.
Healey, P. (1996). “Planning Through Debate: The Communicative Turn in Planning Theory,”
in Scott Campbell and Susan Fainstein (Eds). Readings in Planning Theory. Cambridge,
MA: Blackwell Publishers.
Hirsch, S. F. & Lazarus-Black M. (1994), “Introduction/Performance and Paradox: Exploring
Law’s Role in Hegemony and Resistance”, In: Lazarus-Black M. & Hirsch, S. F. (Eds),
Contested States: Law, Hegemony and Resistance, Routledge, NY: 1-34. 
Howarth, D. (2000), “Introduction”, in: Howarth, D. (Ed), Discourse, Philadelphia &
Bachingham: Open University Press, p. 1-15. 
Howitt, R. (1998). "Recognition, respect and reconciliation: steps towards decolonisation?".
Australian Aboriginal Studies. FindArticles.com. 04 Feb, 2010.
http://findarticles.com/p/articles/mi_hb3326/is_n1_v1998/ai_n28710801/
Howitt, R. with J. Connell and P. Hirsch (Eds). (1996). Resources, nations, and indigenous
peoples : case studies from Australasia, Melanesia, and Southeast Asia.  Oxford University
Press.
Howitt, R. and Suchet-Pearson, S. (2006). Rethinking the Building Blocks: Ontological
Pluralism and the Idea of 'Management' Geografiska Annaler: Series B, Human Geography,
88(3): 323 – 335.
HRDC - Evaluation and Data Development Strategic Policy Human Resources Development
Canada (1998). "Lessons Learned: Literature Review on Employment, Labour Market and
Economic Development Policies, Programs and Services for Aboriginal Peoples" Technical
Report: http://www.hrsdc.gc.ca/eng/cs/sp/hrsdc/edd/reports/1999-002502/page03.shtml.
Huggins, J. (2003), Indigenous good governance begins with communities and institutions, a
speech given to the 10th Annual Cultural Heritage and Native Title Conference, held in
Brisbane on 30 September 2003. Retrieved from the WWW:
www.onlineopinion.com.au/view.asp?article=784.
Human Rights Watch, (2008). Off the Map: Land and Housing Rights Violations in Israel’s
Unrecognized Bedouin Villages: http://hrw.org/reports/2008/iopt0308.
Hunt, J. (2005), Capacity Development in the International Development Context: Implications
for Indigenous Australia, Disscusion Paper 278. Centre for Aboriginal Economic Policy
Research. Electronic reference format. Retrieved december 4, 2005:
www.anu.edu.au/caepr/. 
Ian, L. (1999), “Archeology and Indigenous Land Rights in Settlers Society into the 21
st
Century”, World Archeological Congress 4, University of Cape Town.
IDB: Inter-American Development Bank (1999). "Involuntary Resettlement in IDB projects,
Principles and Guidelines." Electronic reference format. Retrieved November 20, 2005:
http://www.iadb.org/sds/IND/publication/publication_133_105_e.htm.
The Indigenous Bedouin of the Negev Desert in Israel (2008). Submitted to the UN Working
Group on Indigenous Populations, April, 2008:
http://www.dukium.org/user_uploads/docs/yelidim_4UNations_ver3.pdf
Inter-American Comission on Human Rights, (1996). Yanomami Community v. Brazil, Case
7615, Decision of 5 March 1985, resolution 12/85, Annual Report 1984-1985:
http://www.cidh.org/annualrep/84.85eng/brazil7615.htm
Ivison, D. P. Patton. and W. Sanders (Eds.) (2000), Political Theory and the Rights of
Indigenous Peoples, Cambridge: Cambridge University Press. התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 114
Johnson J. T., Cant, G., Howitt, R. and Peters, E. (2007), Creating Anti-colonial Geographies:
Embracing Indigenous Peoples' Knowledges and Rights, Geographical Research,
45(2): 117 – 120.
Johnson-Steffey, S. (2004). Still Waiting after Winning Recognition in 1988, Decade was
Dismal for Brazil’s Indigenous. Cultural Survival Quarterly,  (Fall 2004) The International
Decade of the World's Indigenous People:
http://www.culturalsurvival.org/publications/cultural-survival-quarterly/brazil/still-waitingbrafter-winning-recognition-1988-decad
Jonas, W. AM, (2003). Aboriginal and Torres Strait Islander Social Justice Commissioner
(2004). Native Title Report 2003. Human Rights and Equal Opportunity Commission, The
Hon Philip Ruddock MP, Attorney-General, Canberra: Parliament House
Kark, R. (1995), “Planning, Housing and Land Policy 1948-1952: The Formation of Concepts
and Gavernmental Frameworks”, in: Truen, I. & Lucas, N. (Eds), Israel – The First Decade
of Independence: 460-480.
Key, A. (2009). Understanding Policy Change as a Hermeneutic Problem. Journal of
Comparative Policy Analysis: Research and Practice, 11(1): 47 – 63.  
Kymlicka, W. (1996). Liberalism, Community and Culture, and Multicultural Citizenship,
Oxford: Clarendon Press. 
Kymlicka, W. (2000), American Multiculturalism and the 'Nation within', In: Ivison, D. P.
Patton. and W. Sanders (Eds). Political Theory and the Rights of Indigenous Peoples,
Cambridge: Cambridge University Press, 216-236. 
Lane, M.B. (2005). The Indigenous Land Corporation’s First Land Management Policy:
Reconciling National Policy with the Contingencies of Local Context Geographical
Research, 43(2): 224–237.
Lane, M.B. (2006). The role of planning in achieving indigenous land justice and community
goals. Land Use Policy 23: 385-394. 
Lane, M.B. and Cowell, S. (2002). "Land and Resource Planning and Indigenous interests:
Reproducing or transforming the social relations of resource use" In O. Yiftachel, J. Little,
D. Hedgcock, and I. Alexander, (eds.) The Power of Planning: Spaces of Control and
Transformation. London: Kluwer Academic, p.155-170.
Lane, M. B. and Hibard, M. (2006). Doing It for Themselves: Transformative Planning by
Indigenous Peoples. Journal of Planning Education and Research, 25: 172-184
Lemke, T. (2003). Comments on Nancy Fraser :Rereading Foucault in the Shadow of
Globalization. Constellations, 10(2): 174.
Levy, J. T. (2000). “The Models of Incorporating Indigenous Law” in: Kymlicka, w. & norman,
w. (Eds), citizenship in diverse society, n.y.: oxford univ. press, 297-325.
Lisansky, J. (2005). “Fostering Change for. Brazilian Indigenous People during the Past
Decade: The Pilot Program´s Indigenous Lands Project (PPTAL). LCR Sustainable
Development, Working Paper No. 20: 31-42. www.conservationdevelopment.net/.GTZ_2005_Zusammenarbeit_mit_indigenen_Voelkern.pdf.
Lopes, C. and T. Theisohn (2003), "Ownership, Leadership and Transformation: Can we do
better for Capacity Development?" Earthscan/ UNDP. Electronic reference format.
Retrieved November 20, 2005:
http://www.capacity.undp.org/indexAction.cfm?module=Library&action=GetFile&DocumentI
D=5015.
Loukacheva N. (2005). Institutions of Arctic Ordering: The Cases of Greenland and
Nunavut.Globalization and Autonomy Online Compendium. The electronic original is
available at: globalautonomy.ca/global1/article.jsp?index=RS_Loukacheva_Arctic.xml.
Lusthaus, C. et Al (1999), Capacity Development :Definitions, Issues and. Implications for
Planning ,Monitoring and. Evaluation. Universalia Occasional Paper n. 35. University of
Waterloo Electronic reference format. Retrieved December 20, 2005:
www.universalia.com/files/occas35.pdf. 
Loukacheva, N. (2005). “On autonomy and law.” Working paper for the MCRP on
‘Globalization and Autonomy," McMaster University, Canada, June 2005):
www.globalautonomy.ca/global1/article.jsp?index=RA_Loukacheva_AutonomyLaw.xml.  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 115
Macklem, P. (2001). Indigenous Difference and the Constitution of Canada. Toronto, Buffalo,
London: University of Toronto Press.
Maddison, S. (2009). Australia: Indigenous autonomy matters. Development, 52(4): 483-489.
Marcuse, P. (2009).Spatial Justice: Derivative but Causal of Social Injustice. Spatial Justice,
1, september 2009: http://jssj.org/media/dossier_focus_vo4.pdf
Mamdani, M. (2001). Beyond settler and native as political identities: overcoming the political
legacy of colonialism, Comparative Studies in Society and History, 43 : 651-664.
Mann, M. (1999), The Dark Side of Democracy, the Modern Tradition of Ethnic and Political
Cleansing, New Left Review, 235: 18-45.
Maxim, S. et al. (2000), An Analysis of Wage and Incom Inequolity Dispersion and
Polarization of Income among Aboriginal and non-Aboriginal Canadians, First Nations
Cohesion Project, Disscusion Paper no. 00-9. ttp//:www.ssc.uwo.ca/sociology/firstnations,
(29/3/03).
Mbembe A. (2003). Necropolitics. Public Culture, 15(1), 11-40.
McGarry, J. (1998) ‘Demographic engineering’: The State-Directed Movement of Ethnic
Groups as a Tchnique of Conflict Regulation, Ethnic and Racial Studies, 21 (4): 613-638.
McHugh, P. (1996). “The Legal and Constitutional Position of the Crown in Resource
Management”, in: Howitt, R. & Conell, J. & Hirsch, P. (Eds), Resources, Nations and
Indigenous Poeples, Oxford University Press, Oxford, Oukland, N.Y.: 300-316.
Means, A. K. (2002).F Narrative Argumentation: Arguing with Natives, Constellations, 9
(2):221-245.
Meir, A. (2009). Socially Sustainable Development: Planning Empowerment Among the
Bedouin in Israel. CORP, Sitges, Spain. CORP – Competence Center of Urban and
Regional Development and information society:
www.corp.at/Download/CORP2009/realcorp2009programme.pdf. 
Mercer, D. (1987). Patterns of Protest: Native Land Rights and Claims in Australia. Political
Geography Quaterly, 6 (2):171-194.
Mercer, D. (1993). Terra Nullius, Aboriginal Sovereignty and Land Rights in Australia. Political
Geography, 12 (4): 299-318.
Mercer, D. (1997). Aboriginal Self-Determination and Indigenous Land Title in Post-Mabo
Australia. Political Geography, 16 (3): 189-212.
Merry, S.E. (1991), Law and Colonialism, Law & Society Review, 25 (4): 889-921.
Mongabay.com (2009). Brazil establishes 20,000 sq mi of new indigenous reserves in the
Amazon. December 23, 2009: http://news.mongabay.com/2009/1223-brazil.html.
Moran, A. F. (1999). Imagining the Australian nation: settler- nationalism and aboriginality.
PhD thesis, Department of Political Science, University of Melbourne.
http://repository.unimelb.edu.au/10187/1224
Moran, A. (2005). White Australia, Settler Nationalism and Aboriginal Assimilation. Australian
Journal of Politics and History: 51(2): 168-193.
Moreton-Robinson, A. (2006). Towards a new research agenda? Foucault, Whiteness and
Indigenous sovereignty. Journal of Sociology, The Australian Sociological Association,
42(4): 383–395.
Muir, K. (1998). This Earth Has an Aboriginal culture inside. Native Title Research Unit,
Australian Institute of Aboriginal and Torres Strait Islander Studies, 23.
Muller, S. (2008), Accountability Constructions, Contestations and Implications: Insights from
Working in a Yolngu Cross-Cultural Institution, Australia, Geography Compass, 2(2): 395 –
 413.
NACLA's Report on the Americas (2007). Taking on Big Cellulose: Brazilian Indigenous
Communities Reclaim their Land. 2007 Nov/Dec issue of:
http://globalalternatives.org/node/84.
Nisga’s Final Agreement (2001/2002). Annual Report 8/9, INCOME – Indian and Northern
Affares Canada, http://www.ainc-inac.gc.ca/ . התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 116
Nsasra, M. (2008). "Bedouin Resistance to the Imperial State: Memories from the Naqab
during the British Mandate 1917-1948." Presented at MESA Annual Conference in
Washington DC/November 2008.
Native Title Report 2003 (2004) Aboriginal & Torres Strait Islander Social Justice
Commissioner: http://www.hreoc.gov.au/social_justice/nt_report/ntreport03/index.htm. 
Native Title Report 2006 (2007). Aboriginal & Torres Strait Islander Social Justice
Commissioner: http://www.hreoc.gov.au/social_justice/nt_report/ntreport06/index.htm.
Native Title Report 2007 (2008). Aboriginal & Torres Strait Islander Social Justice
Commissioner: http://www.hreoc.gov.au/social_justice/nt_report/ntreport07/index.html. 
Native Title Report 2009 (2010). Aboriginal & Torres Strait Islander Social Justice
Commissioner: http://www.hreoc.gov.au/social_justice/nt_report/ntreport09/index.html. 
Negev Coexistence Forum for Civil Equality (2008) The Indigenous Bedouin of the Negev
Desert in Israel, Submitted to the UN Working Group on Indigenous Populations:
www.dukium.org/user_uploads/docs/yelidim_4UNations_ver3.pdf
Nicoll, F. (2002). De-facing Terra Nullius and Facing the Public Secret of Indigenous
Sovereignty in Australia. Borderlands e-journal, 1(2):
http://www.borderlands.net.au/vol1no2_2002/nicoll_defacing.html
Nietzen, R. (2003), The Origins of Indigenism, Human Rights and the Politics of Identity,
Berkeley: University of California Press.
Nwaka, G. I. (2004),Using Indigenous Knowledge to Strengthen local Governance and to
Promote Government-Community Partnership in Nigeria, in K. J.Peters, D.Kirschke et al
(Eds), Book of Abstracts Rural Poverty Reduction through Research for Development and
Transformation, Humboldt-Universität zu Berlin.
O’faircheallaigh, C. (1995), “Negotiations between mining companies and Aboriginal
communities: process and structure” discussion paper No. 86/1995. The Centre for
Aboriginal Economic Policy Research, seminar series ‘Policy Aspects of Native Title’:
http://catalogue.nla.gov.au/Record/2266147.
O’leary, T. (2000). Indigenous Land Use Agreements under the Native Tittle Act 1993:
Opportunities for Agreements Under the New Regime, E-Law, Murdoch University
Electronic Journal of Law: http://www.murdoch.Edu.au/elaw/
OIPC (2005), New Arrangements in Indigenous Affairs. Electronic reference format, retrieved
December 12, 2005: http://www.oipc.gov.au/About_OIPC/new_arrangements.asp.
Pearson, D. (2000). The Ties that Unwind: Civic and Ethnic Imaginings in New Zealand,
Nations and Nationalism, 6 (1): 91-110.
Pearson, N. (2004).  The Concept of Native Title in Common Law,
http://www.lib.latrobe.edu.au/AHR/archive/Issue-March-1997/pearson.html
Peled, Y. and Rouhana, N. (2004). Transitional Justice and the Right of Return of the
Palestinian Refugees. Theoretical Inquiries in Law, 5(2): 317-332.
Peters, E. (2005). Indigeneity and marginalisation: Planning for and with urban Aboriginal
communities in Canada. Progress in Planning 63: 327–404.
Pratt, J. (1995). “Aboriginal Justice and ‘good citizen’: An Essay on Population Management”,
in: Hazlehurst, K. M. (ed), Legal Pluralism and the Colonial Legacy, Averbury, Aldershot &
Brookfield USA: 39-71.
Rawls, J. (1971). A Theory of Justice, Oxford University Press.
Ray, A. (2006).Ethnohistorical Evidence and First Nations, Métis, and Tribal Claims in North
America: A Review of Past and Present Experiences with an Eye to the Future. Discussion
paper for workshop: Ethnohistorical Evidence and Aboriginal Claims in Canada and the
United States Woodrow Wilson International Center for Scholars May 4, 2006.
Reconciliation Australia, Australian Declaration Towards Reconciliation (2002):
http://www.austlii.Edu.au/au/orgs/car/towards/pg3.htm
Report on the Situation of Human Rights in Brazil, Chap. VI: Human Rights of the Indigenous
Peoples in Brazil (1997). Inter-American Commission of Human Rights:
http://www.cidh.org/countryrep/brazil-eng/chaper%206%20.htm.התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 117
 Report 2010, Brazilian Indigenous Ethnic Groups. Organized by Ronaldo Lidório. The
databank of the Department of Indigenous Affairs (DAI) of the AMTB.
www.indigena.org.br/.index.php?...10%3Abrazilian-indigenous-groups-report-2010
Reynolds, H. (1987). The Law of the Land, Penguin Books, Australia.
Reynolds, H. (1989). Dispossession, Allen & Unwin, Sydney.
Reynolds, H. (1996). After Mabo, What About Aboriginal Sovereignty? Australian Humanities
Review: http://www.australianhumanitiesreview.org/copyright.html.
Reynolds, H. (2006). Reviving Indigenous Sovereignty? Macquarie Law Journal, 6: 5-12.
Richardson BJ, Craig D and Boer B, (1995). Regional agreements for indigenous lands and
cultures in Canada, Australian National University, North Australia Research Unit, Darwin.
Richrdson, M. (2002). Aboriginal Self-Government, Improving the Treaty Process Report of
the Tripartite Working Group, The Government of Canada's Approach to Implementation of
the Inherent Right and the Negotiation of Aboriginal Self- Government:  http://www.aincinac.gc.ca/pr/agr/index_e.html.
Rodrigues, M. G. M. (2002). Indigenous Rights in Democratic Brazil. Human Rights Quarterly,
24(2): 487-512.
Rozental, J. P. (2006). Politics, Culture, and Governance in the Development of Prior
Informed Consent in Indigenous Communities, Anthropology, 47(1): 119-142. 
Sandercock, L. (2000), When Strangers become Neighbors: Managing Cities of Difference,
Planning Theory & Practice, 1(1): 13-30.
Sassen, S. (2009). Interview of Saskia Sassen: Space and Power Chapter 7
 http://www.columbia.edu/~sjs2/PDFs/Gane-Sassen.pdf.
Smith, D. (2005). Regionalism for Indigenous Governance: Emerging Models and Policy
Challenges, CAEPR-Reconciliation Australia, ICG Project Workshop, with Northern
Territory & Australian Government Partners, Darwin, NT, 5 December. 
Scheinin, M. (2004). Indigenous Peoples' Land Rights under the International Covenant on
Civil and Political Rights. Torkel Oppsahls minneseminar April 28 2004 Norwegian Centre
for Human Rights, University of Oslo.
Schultz, D. A. (Ed), (1998). Leveraging the Law: Using the Courts to Achieve Social Change,
N.Y.: Peter Lang Publishing, Inc.
Shadow Report (2009). "The Bedouin-Arabs in the Negev-Naqab Desert in Israel." Submitted
by: Negev Coexistence Forum for Civil Equality:
http://www2.ohchr.org/english/bodies/hrc/docs/ngos/Negev_Coexistence_Forum_Civil_Equ
ality.pdf.
Sheehan, J. (2009). Native Title Holders as Vulnerable Publics: Conflict between Spatial
Planning and Native Title Law in Australia Geography Research Forum. 29: 132-140.
Short, D. (2003). Reconciliation, Assimilation, and the  indigenous Peoples of Australia.
International Political Science Review  24(4): 491–513.
Shewell, H. and A. Spagnut, (1995). "The First Nations of Canada: Social Welfare and the
Quest of Self-Government" in Dixon, J. and R. P. Scheurell (Eds), Social welfare with
indigenous peoples, London: Routledge, 1-53.
Simmonson, C. S. (2002). The Local Articulation of Policy Conflict: Land Use, Environment,
and Amerindian Rights in Eastern Amazonia. The Professional Geographer, 54(2): 241–
258.
Sixteenth Report: Consistency of the Native Title Amendment Act (1998). with Australia's international      
obligations under the Convention on the Elimination of all Forms of Racial Discrimination
(CERD).: http://www.unya.asn.au/Reports%5CCERD/default.asp.
Smandych, R. & Linden, R. (1995), “Co-existing Forms Aboriginal and Private Justice: An
Historical Study of the Canadian West”, in: Hazlehurst, K. M. (ed), Legal Pluralism and the
Colonial Legacy, Averbury, Aldershot & Brookfield USA: 1-38
Stasulis, D. & Yuval-Davis, N. (Eds) (1995), Unsettling Settler Societies: Articulations of
Gender, Race, Ethnicity and Class, Sage, London. 
Statistics Canada (2010).Population counts by Aboriginal identity, 2006:
http://www.statcan.gc.ca/pub/89-645-x/2010001/count-pop-denombrement-eng.htm. התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 118
Stavenhagen, R. (2004), Indigenous Peoples in Comparative Perspective – Problems and
Policies, United Nations Development Programme, Human Development Report Office,
Occasional Paper, Background paper for HDR 2004, 2004/14. 
Stavenhagen, R. (2006). "Indigenous Peoples: Land, Territory, Autonomy, and SelfDetermination". In P. M. Rosset, R. Patel and M. Courville (Eds). Promised Land:
Competing Visions of Agrarian Reform: 208-217. Food First/ The Institute of Food and
Development Policy, a non-governmental organization:
Reformhttp://www.foodfirst.org/files/bookstore/pdf/promisedland/11.pdf.
Steinman, E. W. (2005). Legitimizing American Indian Sovereignty: Mobilizing the Constitutive
Power of Law through Institutional Entrepreneurship. Law & Society Review, 39(4): 759-
791.
Strelein, L. (1998). ‘Beliefs, Feelings and Justice’ Delgamuukw v. British Colombia: A
Judicial Concideration of  Indigenous Poeples’ Rights in Canada Native Title Issues
Papers, Australian Institute of Aboriginal and Torres Strait Islanders Studies:
http://www.aiatsis.gov.au/archprod/aspc/rasp/asp_cat2_frame.htm. 
Sullivan, S. and K. Homewood (2003), On Non-Equilibrium and Nomadism: Knowledge,
Diversity and Global Modernity in Dry Lands, Centre for the Study of Globalisation and
Regionalisation, Working Paper n. 122/03, University of Warwick, UK, Electronic reference
format. Retrieved december 4, 2005: www.csgr.org.
Sully, L. A. and Emmons, M. D. (2004). Urban Reserves: the City of Saskatoon’s Partnership
with FIRST NATIONS. City Planning Branch, City of Saskatoon, SK for a conference held in
Calgary, AB hosted by Pacific Business & Law Institute, April 22, 2004.
Survival, the Movement for Tribal Peoples (1969-2010).FUNAI – National Indian Foundation
(Brazil): http://www.survivalinternational.org/about/funai.
Taylor, C. (1992). "The Politics of Recognition." In D. T. Goldberg, Multiculturalism, Oxford &
Cambridge: Blackwell, P. 75-106.
Taylor. C. (1994). The State as a Container: Territoriality in the Modern World System,
Progress Human Geography, 18 (2): 151-162.
Taylor, J. (2003). "Data issues for regional planning in Aboriginal communities". Paper
presented to the Contemporary Indigenous Issues in North Australia Seminar Series, North
Australia Research Unit, The Australian National University, Darwin 8
th
 May, 2003.
Tehan, M. (1997). Case Note: The Wik Peoples v Queensland, the Thayorre People v, 21
Queensland, Melbourne U. L.R. 343.
Teitel, R. (1999). Transitional Justice. Oxford: Oxford university press.
Tlicho Land Claims and Self-Government Agreement (2007):
http://www.collectionscanada.gc.ca/webarchives/20071124232758/http://www.aincinac.gc.ca/pr/agr/nwts/tliagr2_e.pdf
Trigger, D. and G. Griffiths, (Eds). (2003). Disputed Territories: Land, Culture and Identity in
Settler Societies. AberdeenIHong Kong: Hong Kong UP.
Tsosie, R. (2001), Land, Culture and Community: Envisioning Native American Sovreignity
and National Identity in the 21
st
 century, Hagar 2(2): 183-200.
Tully, J. (2000)., “The Struggles of Indigenous Peoples for and of Freedom”, in: Ivison, D. &
Patton, P. & Sanders, W. (Eds), Political Theory and the Rights of Indigenous Peoples,
Cambrigde University Press, Cambridge: 36-59.
Tzfadia, E. (2000). “Immigrant Dispersal in Settler Societies: Mizrahim and Russians in Israel
under the Press of Hegemony”, Geography Research Forum, 20: 52-69.
United Nations Declaration on the Rights of Indigenous Peoples (2007). Adopted by General
Assembly Resolution 61/295 on 13 September 2007:
www.un.org/esa/socdev/unpfii/en/drip.html
United Nations Development Group Guidelines on Indigenous Peoples' Issues (2008). Issues
were prepared by a task team of the Inter-Agency Support Group on Indigenous, Feb,
2008: www.un.org/esa/socdev/unpfii/documents/UNDG_guidelines_EN.pdf.
Uphoff, N. (1996), "Preface" in Blunt, P. and Warren, M. D. (Eds), Indigenous Organizations
and Development, London: Intermediate Technology Pub.: v-ix.  התפתחות הזכויות בקרקע של העמים הילידים  – צפדיה ורודד 119
Van Hattem, P. (1998). Indigenous Land Use Agreements Under The Amended Native Title
Act. E LAW | Murdoch University Electronic Journal of Law:
http://www.murdoch.edu.au/elaw/issues/v5n3/vanhattem53.html
Varese, S. (2001), The Territorial Roots of Latin American Indigenous Peoples' Movements
for Soveriegnity, Hagar 2(2):201-218. 
Vivanco, (2003). "Conservation and Culture, Genuine and Spurious". In B. A. Minteer and R.
E. Manning (eds). Reconstructing Conservation: Finding Common Ground. Washington,
DC, USA: Island Press: 57-74.
Warren, M. D., Slikkerveer, J. L. and Brokensha, D. (1995), "Introduction", in Warren, M. D.,
Slikkerveer, J. L. and Brokensha, D. (Eds), The Cultural Dimension of Development,
Indigenous Knowledge Systems, London: Intermediate Technology Pub.: xv-xix.
Way, F. (1999) Governance Structures for Indigenous Australians on and off Native Title
Lands. Reconciliation and Social Justice Library, Murdoch University, New-South Wales:
     http://www. austlii.Edu.au/
Webber, J. (1995). The Jurisprudence of Regret: The Search for Standards of Justice in
Mabo. Sydney Law Review, 17: 5-28.
Widlok, T. (2001), Equality, Group Rights and Corporate Ownership of Land, Discussion
Paper 21, Max Plank Institute for Social Anthropology Working Papars, Electronic reference
format. Retrieved December 10, 2005: www.eth.mpg.de
Wolfe-Keddie, J. (1996), "Aboriginal Agenda or Agency Agenda? Community Development
Planning Projects in Australia" in Blunt, P. and Warren, M. D. (Eds), Indigenous
Organizations and Development, London: Intermediate Technology Pub.: 159-183.
Yanow, D. (2000). Conducting Interpretive Policy Analysis, Thousand Oaks, CA: Sage.
Yashar DJ (1998). Contesting citizenship: Indigenous movements and democracy in Latin
America, Comparative Politics, 31 (1): 23-42.
Yiftachel, O. (1992), Planning a Mixed Region in Israel: The Political Geography of Arab
Jewish Relations in the Galil, Avebury: Aldershot.
Yiftachel, O. (2003). Bedouin-Arabs and the Israeli Settler State: Land Policies and
Indigenous Resistance, In: Champagne, D. and Abu-Saad, I. (eds.). The Future of
Indigenous Peoples: Strategies for Survival and Development, Los Angeles: American
Indian Studies Center Publication, UCLA, pp. 21-47.
Yiftachel, O. (2006), Ethnocracy: Land, Politics and Identities in Israel/Palestine, Pen Press,
Pennsylvania.
Yiftachel, O. (2009). Critical theory and ‘gray space’: Mobilization of the colonized. City, 13(1-
2): 240-256.
Yiftachel, O. and Yacobi, H. (2004). Control, Resistance and Informality: Urban Ethnocracy in
Beer-Sheva, Israel, in: Ananya Roy and Nezar AlSayyad, (eds.). Urban Informality:
Transnational Perspectives from the Middle East, Latin America, and South Asia, Oxford:
Lexington Books, pp. 210-239.
Yiftachel, O., Goldhaber, R. and Nuriel, R. (2009), "Urban Justice and Recognition:
Affirmation and Hostility in Beer Sheva", in Marcuse, P. et al (eds) Searching the Just City,
London, Routledge: 120-143.
Young, E. (1995). Third World in the First: Development and Indigenous Peoples. London and
New-York: Routledge.
Young, I. M. (1990). Justice and the Politics of Difference, Princeton Univ. Press, Princeton,
New Jersey.
Zimmerman, B., Peres, C.A., Malcolm, J.R. and Turner, T. (2001). Conservation and
development alliances with the Kayapó of south-eastern Amazonia, a tropical forest
indigenous people. Environmental Conservation, 28:10-22.

חזרה ל "אוניברסיטת בן גוריון"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 243830510שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb