מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
אוניברסיטת בן גוריון
[בן גוריון, סוציולוגיה] איסמאעיל נאשף: ביצור החרם בעקרונות ההתנגדות


http://jadal.mada-research.org/UserFiles/file/Jadal_PDF_2011/jadal11-heb/final-nashef.pdf

ג'דל 1 מדה אלכרמלמס, 11.ספטמבר 2011
ביצור החרם בעקרונות ההתנגדות
אסמאעיל נאשף*
החרם, על מגוון צורותיו, שהוטל על המשטר הקולוניאלי בפלסטין הוא צעד מבורך כל עוד מטרתו לקעקע משטר זה. יש להניח שכוונותיהם ומטרותיהם של הממונים על הקמפיינים הקוראים לחרם הן אכן לקעקע את המשטר הציוני בפלסטין, בהתבססם על סתירות המשטר הזה. ואולם החרם על המשטר הקולוניאלי בפלסטין מעלה כמה שאלות שלרוב נעלמות מאופק העשייה הפלסטינית הקולקטיבית. השאלה הבולטת היא סוגיית היחסים שבין כלי ההתנגדות לבין המשתמשים בהם. שאלה זו קשורה במסגרת החזון שממנה נגזרים ישירות כלי ההתנגדות. מן הבחינה הזו החרם אינו קיים בפני עצמו, והוא יכול להיות יעיל רק אם מדובר בפרקטיקה המתנהלת במסגרת כללית יותר השואפת לקעקע את הקולוניאליזם. במאמר זה אנסה לבחון את היחס בין המסגרת הכללית החברתית, הרעיונית-פוליטית של החרם בהיותו כלי התנגדות מצד אחד,לבין הפלסט/ינית המשתמשים בכלי זה לקעקוע המשטר הקולוניאלי בפלסטין מצד אחר. השאלה שבאמצעותה ננתח בחינה זו היא: מהי צורת הסובייקט הקולקטיבי הפעיל שיכול להיווצר אם משתמשים בחרם כפרקטיקה מרכזית במסגרת היחסים הכלליים השוללים את המשטר הציוני בפלסטין? ייתכן שהמאפיין החשוב של החרם ככלי הוא התבססותו על אופי המשטר הציוני הן כמשטר שמקורו במבנה הקפיטליסטי מן הבחינה הכלכלית-החברתית מצד אחד, והן כמשטר השואף לנכס לעצמו בלעדית את המוסריות של הקורבן ואת הלגיטמציה הנובעת מכך, כדי לבנות את מוסדותיו הכלכליים והצבאיים, מצד אחר. החרם הוא יצירת סיטואציה חברתית-פוליטית המונעת מפרטים, מקבוצות,ממוסדות ומחברות רווחיות להשתתף בפעולות התורמות לשימור המשטר הקולוניאלי ואף לחיזוקו במקרים מסוימים, אם מן הבחינה הכלכלית-צבאית ואם מבחינת הלגיטימיות המוסרית שלו. המניעה האופטימלית היא תוצר של הימנעות רצונית של הפרטים, של המוסדות ושל החברות מלקחת חלק במעשים כאלה. כלומר מדובר בהפנמה קולקטיבית של המבנה התודעתי-רגשי המסרב לקחת חלק (או אף לשתף פעולה עם מי שלוקח חלק) במערכות הקולוניאליות השוללות את הקיום הפלסטיני, אלא אם כן היה קיום זה מקור רווח שלאותן מערכות. המניעה, בצורתה המוסרית המינימלית, דומה למשטרת מוסר תקיפה הרודפת אחר המפריםאת המניעה, במטרה לנדותם מההקשר החברתי-פוליטי-הגמוני,ובכך משיגה את ההימנעות מהמעשים(הכלכליים, הצבאיים והמוסריים) המשרתים את הקולוניאליזם.שני הקטבים הללו–הימנעות רצונית ומניעה משטרתית–מגדירים סוג מסוים של המשכיות הכוללת תערובת מגוונת משני הסוגים בהתאםלמצב החברתי-כלכלי הנוכחי בהקשר הפלסטיני הספיציפי. לכן, כמו כל אמצעי התנגדות אחר, יש למצב כלי זה בהקשר של היווצרותו ושל השימוש בו.כלומר למצבו בהקשרים הפלסטיניים על סוגיהם השונים דעות והשקפות וביחסים בין הסוגים הללו מבחינת החרם וההתנגדות לקולוניאליזם הציוני ולמי שעומד מאחורי קולוניאליזם זה.ישנם צומתי דרכים פלסטיניים רבים הנוגעים ישירות בשאלת החרם. צמתים אלה כופים עלינו חשיבהמחודשת ביחסים האפשריים עם המשטר הקולוניאלי. אתייחס לצמתים האלה: הפלסטינים של' 48 הגדה המערבית ועזה;הפזורה הפלסטינית הגולה במדינות ערב השכנות. במצב הנוכחי אין בנמצא שום מסגרתחברתית-רעיונית-פוליטית כוללת של החלקים הפלסטיניים האלה.לפיכך כל חלק מאלה מנותק מהאחר ובעל ה?קשר עצמאי שונה,המחייב סוג אחר של כלי התנגדות בכלל ושל החרם בפרט.רוב הפלסטינים של' 48על כל תולדות חייהם החומריים והסמליים מעורבים במשטר הקולוניאלי ובמנגנוניו השונים המתווים את חיי היום-יום שלהם.זאת בצד שוליים צרים של פעילות חברתית השואפים לפרוץ את מעגל התלות במשטר. באשר לגדה המערבית,הרשות הפלסטינית היא בבחינת קבלן משנה של המשטר הקולוניאלי.תפקיד זה הוגבל בתקרה מבנית שיועדה לרשות,ולכן אין הדבר תלוי בזהות עובדיה והממונים עליה,אלא בתפקידה המבני בתוך המאבק הקולוניאלי בפלסטין.הניסיון של עזה הוא חרב פיפיות. תנועות ההתנגדותהצליחו אמנם ליצור מצב מכריע ולהביא לנסיגת המשטר מעזה,ואולם נסיגה זו הובילה לשליטה מסוג אחר בתנועת האנשים וחומרי הגלם הבסיסיים ולהנצחת ניתוקה של עזה מכל גוף פלסטיני אחר. הפזורה הפלסטינית הגולה שקועה בסתירות פנימיות ואחרות עם המשטרים הערביים ההגמוניים.עובדה זו דרדרהאת הצורך בבחינת יחסיה עם המשטר הקולוניאלי למקום השלישי או הרביעי בסולם העדיפויות. לכן לסוגיית החרם בפזורה השלכות שונות זולת סוגיית המניעה שהזכרתי לעיל.סקירה ראשונית זו מלמדת כי החרם בצורתו הנוכחית נוצר ישירות מניסיון הגדה המערבית ומתוך שלילת אופיו של מבנה הרשות הפלסטינית כקבלן משנהשל המשטר הקולוניאלי.בולט כאן במידה רבה היעדרחזון כללי או מסגרת חברתית-רעיונית-פוליטית של הקולקטיב הפלסטיני. היעדר זה גרם לניווןהפרקטיקות של החרם ולרדוקציה שלו עד כדי עלייתן של אליטות עירוניות מסוימות בעקבות הנסיגה הכוללת של החברה הפלסטינית על כל רכיביה.אליטות פלסטיניות אלה–מסיבה הקשורה באופי מנגנוניהקולוניאליזם המופעלים עליהן–תופסות את החרם כפרקטיקה שמטרתה המוצהרת היא כפיית החוקה בינלאומי על ישראל ומטרתה הבלתי מוצהרת היא השימוש באסטרטגיה של ההיטהרותב(כלומר טיהור הפלסטיני מישראליותו) זאת במסגרת המאבק המתנהל בין אליטות אלה לבין האליטות של הרשות הפלסטינית על השליטה בחברה הפלסטינית ועל בלעדיות הייצוג שלו מול הקהילה הבינלאומית. הרשות הפלסטינית מתאפיינת ביחסיה עם ישראל,בעוד רוב האליטות,המשתמשות בחרם כאמצעי העיקרי שלהן,מתאפיינות בניסיון לנהל שיח השולל מצד אחד את ההיבט החומרי ביחסים הללו (הסחורות,) ומצד אחר את היבטם הסמלי(הלגיטימיות של הכיבוש בגדה המערבית). הבעיה העיקרית בצורת החרם הנוכחי היא שהוא נובע מהתנסות פלסטינית חלקית,אך נעשה ניסיון להתייחס אליו כאילו הוא כולל את כל המקרה הפלסטיני.כך למשל קורא החרם למציאת פתרון מהותי בגדה ובעזה באמצעות סיום הכיבוש,ובה בעת מציע לפלסטיני' 48 להסכים לשוויון מלא ולהשתלבות באותו משטר שהחרם יוצא נגדו במקומות אחרים.נוסף על כך קורא החרם לשיבת הפליטים ללא שום התייחסות מהותית לסוג המשטר שיחזרו אליו.אין די בחרם החומריוהסמלי-מוסרי על המשטר הקולוניאלי כשלעצמו,כל עוד הוא אינו מוביל לבחינה מעמיקה של הפלסטיני–יהא אשר יהא ההקשר הספציפי שלו–כפרט פעיל בהיסטוריה החברתית המעצב את זהותו הקולקטיבית.כאשר משתמשים בחרם ככלי,הופך הסובייקט הפלסטיני לסך כל הפרקטיקות השוללות את הנוכחות הקולוניאלית.מן הבחינה הזו קיומו תלוי באותה נוכחות כדי לשלולאותה.אחד המאפיינים של תצורת הקולוניאליזם ההתיישבותי בפלסטין הוא מוחלטותה הכמעט מלאה בכל תחומי החיים, מצב שמקורו בהתהוות הציונות ובשקיעתה בפרויקט הקפיטליסטי. הנוכחות הקולוניאליסטית כוללת אפוא את כל תחומי חיי היום-יום,ובכלל זאת החיים הסמליים,של הפלסטינים. שלילת צורות הנוכחות הקולוניאליסטית מחייבת, אם כן, התגייסות בכל תחומי החיים הפלסטיניים,כך שתתאם את הגיון הקולוניאליזם הטוטליטרי ותאפשר להפעיל עליו חרם ולשלול אותו. מבוי סתום זה הואגורם עיקרי להתהוות הסובייקט הפלסטיני כקרבן שאינו מסוגל להיחלץ מהנכבה שלו,ולכך שהפלסטינים יתפסו אותו בתור שכזה,ולמיצוב הסובייקט בתוך רשת המנגנון הקפיטליסטי בכל שלביו. אך הגורם העיקרי שמאפשר למערכות המשטר הקולוניאלי להתייחס לעצמה כאקט היסטורי הוא הקורבנות השוניםובעיקר הפלסטינים. ייתכן שהראיה העיקרית להליכים אלה היא חלוקת הפלסטינים לסוגים בהתאם לצורת נוכחות הקולוניאליזם בגופם הקולקטיבי והפרטי.מכאן, מידתו וצורתו של החרם השולל את הקולוניאליסט ואת נוכחותו בפלסטינים יוצרים את הפלסטינים מחדש כאילו היו חזרה טרגית על מבנה הקורבן. ההיסטוריה של ההתנגדות הפלסטינית אינה סובלת מהיעדר פיתוח כלי התנגדות כפי שהיא סובלת מהיעדר שיח ביקורתי שיכול לשפר את פיתוח הכלים הללו ולשכלל את ההתנגדות לכדי אופקי שחרור עמוקים וכוללים יותר.החרם ככלי התנגדות מנכיח את היעדר המסגרת הפלסטינית הכללית המכילה את כל הקבוצות של הקולקטיב הזה, מסגרת שאינה נגועה בסתירות של המשטר הקולוניאלי ותלויה בו.לפיכך על החרם לכלול לפחות את תלות התודעה הפלסטינית בפעילות הקולוניאלית הציונית כדי לפתח מודעות לתלות זו ולצורך להתנתק ממנה. אכן רק אירוע פלסטיני זה יכול לכלול את כל הקבוצות הפלסטיניות השונות בלי שיהיה תלוי במציאות האירוע הקולוניאלי ובלי שילך בדרכו. החרם, בהיותו נגזר מחממת התודעה המשוחררת מהתלות בתודעה ההגמונית,אינו פועל באופן המשועבד לצורת נוכחות המשטר הקולוניאלי בתוך הסובייקט הפלסטיני. אלא חותר לקראת רגע הנוכחות הפלסטינית לאחר שלילת עקרון נוכחות הפושע בעיצוב הקורבן הפלסטיני. האחר הוא רק אחת הצורות להגדרת הסובייקט והמטפורה האופקית שלו.לעומת זאת, שלילת הסובייקט פותחת אפשרות לחדור למעמקים שונים שלתודעת הסובייקט הקולקטיבי. דבר זה מחייב אותנו למ?צּ?ב את כלי החרם בתוך הקשר תרבות היסטורי ערבי-אסלאמי כמקור סמכות עיקרית, ולא בתוך הקשר של סמכות היטהרות מערבית, כפי שזה קורה כיום. כך שהחרם נהפך לחלק בלתי נפרד מאירוע ההשתחררות מהנוכחות הקולוניאלית בתוך הסובייקט. האירוע הפלסטיני שלאחר הרגע הקולוניאלי שלו הוא אירוע ערבי אסלאמי,מפני שמצד אחד הוא מהווהא?שרור לשכבות הגאולוגיות של המורשת התרבותית ברגע אירוע ההשתחררות המכונן אותו,ומצד אחר הוא מכוון מורשת זו לעבר צורות הוויה ארעיות בגין מטענו האנושי.הדבר החשוב ביותר במסגרת קריאת האירוע הפלסטיני מחדש דרך החממה הערבית האסלאמית הוא שאלת החתירה לכינון הקולקטיב הלאומיהפלסטיני מחדש.

*ד"ר אסמאעיל נאשף מרצה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר שבע.
חזרה ל "אוניברסיטת בן גוריון"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
התגובות שלכם
    1.  מ ז ע ז ע
     מאת זה, נשלח בתאריך 30-07-2013
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 245140642שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb