Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
General Articles
BGU Yossi Yona and TAU Gadi Algazi - Experts for All Seasons

     south hebron solidarity convoy    
Prof. Yossi Yona                             Prof. Gadi Algazi 
Education BGU                               History TAU      
Email: yyona@bgu.ac.il                   Email: gadi.algazi@gmail.com

Editorial Note:
Experts for All Seasons
Yossi Yona (BGU), a professor of education and an activist in the Keshet Mizrahit (Mizrahi Rainbow Coalition) which sought to create an alliance between the Mizrahi Jews and Palestinians against the "hegemonic Zionist establishment" has remade himself into an Iran expert.
Gadi Algazi (TAU) who teaches medieval history and veteran pro-Palestinian has also joined the new crop of "Iran experts" made up of radical faculty.
There is, of course, a good reason for discussing the future of Iran's nuclear program and the pros and cons of a possible Israeli strike. As a matter of fact, such a discussion has been taken place at all levels; the foreign policy and the intelligence agencies in both Israel and the United States have vigorously debated the issue.   The academic community has contributed a prodigious amount of research known as the "Second Nuclear Age," a quest to determine whether rogue states such as Iran have the type of nuclear rationality that sustained the Mutual Assured Destruction (MAD) of the Cold War.  Thomas Schilling, a leading expert on rational choice theory whose work underpinned the MAD construct, noted that the decision to pre-empt a rogue program hinges on whether the proliferator has the so-called "MAD rationality." 
Yona and Algazi show no interest in joining this legitimate discussion. In fact, their articles demonstrate deplorable  ignorance about the most basic principles involved in the Second Nuclear Age literature.
But then again, why should they study Schelling? Their goal is very different; Yona is intent on showing that Israel's current leaders are an apocalyptical bunch set on destroying the Middle East; Algazi is keen on proving that Israel is a rogue state whose undeclared nuclear arsenal is the real danger to the region.
As citizens, Yonah and Algazi have the right to write on this or any other subject. But their ignorant and hysterically shrill commentary is a sad reflection on scholarship.    


A State with a Bomb

A State with a Bomb

There's a country round here, no names mentioned, that not so long ago – really not – acquired atomic weapons and now threatens the peace of the region. It has, 'according to foreign sources' between 150-400 atomic, hydrogen and neutron bombs, enough for the whole Middle East – and for most of the world. How did it get these? "Illegally", as they say: sometimes with forged agreements with colonial powers, sometimes pulling the wool over the eyes of inspectors who came to its atomic reactor, sometimes through lies, and sometimes through "nuclear ambiguity"'.

It isn't modesty that restrains us from naming this state, since it's no secret anyway, but to enable us to think outside the state's embrace, outside the ideology with which it bombards its inhabitants – with the aid of the press, journalists, calculated leaks and the politics of fear. Because the said state believes that it has the sole right, to be a nuclear power, that only its weapons are pure, only its bombs are good and those of the neighbours are dangerous.

The US State department calls countries like these rogue states, bandit states, hoodlums. In truth, who better than the US knows about being a hoodlum state? We can trust them in such matters. And really: this state acquired its reactor in an alliance of the ostracized with a declining colonial power (France), that was sunk deep in one of the most terrible wars of the 20th century – the colonial war against the Algerian people in which hundreds of villages were wiped off the map, two million Algerians were forcibly transferred from their homes and the dead are estimated at 1.5 million.

Later, it was hard to get materials so faithful agents of the state went into action. The uranium for the reactor the state acquired in the 1960's in all kinds of obscure ways – ships disappeared, deliveries were snatched – worth reading about. And later still, when a more reliable source was needed, who came to its aid but South Africa? And so a second alliance of the ostracized was established with the Apartheid regime.

The architect of the nuclear programme worked secretly, in partnership with the eternal ruler, the state's founder. Ministers and scientists objected, they were over-ruled. The money was acquired outside the state's budget. A few years later the architect of the bomb was awarded the Nobel prize for peace. Strange world.

The nuclear state is ostensibly democratic. Yet, its citizens, Arabs and Jews, including those living close to the reactor, have never been privileged to know, for example, where the state disposes of its nuclear waste. They have never been privileged to hear about the safety measures in place at the reactor under whose shadow they live. Technicians and workers at the reactor were subject to experiments such as drinking uranium. Is this the reason for the frequency of cancer among them? The state has never given answers to these questions.

Citizens of the state have never democratically discussed whether they actually want a nuclear bomb. Once, the legendary ruler denied its existence to the Parliament; forty years later, MK Issam Mahoul of (Hadash - Democratic Front for Peace and Equality) was forced to turn to the Supreme Court in order to get a debate on the subject in the Knesset. When he began his speech, all the MK's of the Right wing parties left the plenary.

"Does this Day of Judgement weaponry promise security for the state of Israel? I think not. The world knows that Israel has an arsenal of biological, chemical and nuclear weapons that functions as a stimulus to the spread of nuclear weapons in the Middle East," said Makhoul. That's what's called civil courage.

Map of Nuclear Sites in Israel

Map of Nuclear Sites in Israel according to the report of the Carnegie Peace Foundation, 2002.

In 2003 MK Mahoul asked a question in the Knesset on the basis of detailed research by the Carnegie Foundationthat declared that Israel was storing nuclear weapons in Haifa Bay, on Mt Elaboun in the Galilee, and at Kfar Zacharia near Beit Shemesh in the Jerusalem Hills. Makhoul asked whether this was true, but received no answer. Wouldn't you like to know?

And let's not forget: when a nuclear technician dared to disseminate the truth, not to foreign powers but to the citizens of Israel and world public opinion, he was kidnapped, charged with espionage, imprisoned for 18 years, most of them in total isolation. According to all the indications, the prophet of peace of that state, who is also the architect of the atomic bomb, was the one who gave the order to embark on that project of persecution and revenge.

Now the nuclear state is preparing for war because its neighbours in the region also want a nuclear programme.The war plan is promoted by two Israeli Ayatollahs: one plays the piano, rubs shoulders with the wealthy of the world and likes to play with and deal in weapons. The other, is more or less the same, but without the piano, and with a sense of historical (hysterical) destiny. The war is not a war to stop the nuclear threat on our lives, the lives of all the inhabitants of the Middle East. The two Ayatollahs want a war to maintain their monopoly on nuclear weapons, a war for the right to make everyone tremble: Jews, Arabs, Kurds, Iranians, Turks, Greeks, what's the difference.

Let it be clear: this war won't be any nicer if it is carried out under the auspicies of world Superpower No.1, the one which already dropped two unnecessary atomic bombs in 1945 (long live the Cold War!), the superpower that hastened to flaunt its hydrogen bombs, who dropped more bombs (as well as chemical and biological weapons on Vietnam) in its colonial war there than were dropped by all the belligerent parties in entire Second World War: these lines are not written to support those circles among the ruling cliques who doubtless prefer to fight to maintain "strategic superiority", but like to do so under an umbrella provided by their favourite super-power.

Haifa, Second Lebanon War, 2006

Haifa, Second Lebanon War, 2006. Shall we give Barak another opportunity to volunteer ordinary people for a military adventure?

Because ordinary people don't have a real umbrella. Umbrellas are only for the rich and powerful. They can fly out of here in a trice when the ground starts to burn under their feet. Ordinary people don't have an umbrella, not only against nuclear weapons but against the decline of the Middle East into an inferno of war and conventional weaponry, into routine, conventional killing. (Ehud Barak promises 500 dead).

Whoever really wants to live in the Middle East has to live with the neighbours. Not under the auspicies of super-powers, or empires, nor under the auspicies of the bomb. Someone doesn't like the neighbours? Problem. This is the place, those are the neighbours. The ruling, corrupt cliques in Israel also aren't popular in the eyes of many, perhaps most, citizens. Has it helped until now? No. But it's worth a try.

The only future for the Middle East lies in a general, complete, mutual disarmament of nuclear, chemical and biological weapons of mass destruction. The only future for those living in this country is to live as equals in the Middle East: without superior rights, such as the right to bomb everyone, without the protection of colonial powers old and new, without the protection of empires, without imperial fantasies (the military commentator Roni Daniel in a news broadcast: "Israel is also a superpower. We have nothing to fear.")

We who live here, are afraid, and justifiably so, of the knights of war. He who leads to this war, may our blood be on his own head.

Gadi Algazi, 15/8/2012



יוסי יונה

אפוקליפסה עכשיו

השימוש שנתניהו וברק עושים ברטוריקה האפוקליפטית נועד לסמא את עיני הציבור, שלכאורה קיים איום קיומי מוחשי בגרעין האיראני. ההיסטוריה במזרח התיכון מוכיחה אחרת

23.08.12, 08:19

דבריו של ראש אמ"ן לשעבר, אורי שגיא, בראיון שהעניק באחרונה מעוררים שאלות חשובות ביותר. שאלות אלו לא זכו עד כה לתשומת לב מספקת בדיון הציבורי על אודות הגרעין האיראני ועל הסכנות הטמונות בו. בעודו מטיל ספק עמוק בשיקול דעתם של ראש הממשלה ושל שר הביטחון ובעודו מביע חרדה עמוקה מהעובדה שגורלנו מופקד בידם של שני הרפתקנים אלה, הוסיף ואמר: "אני לא מזלזל באיום האיראני. בפצצה גרעינית איראנית תהיה סכנה. אגב, לא בשימוש אלא בעצם ההחזקה בה. אני מתקומם על זילות השימוש במונח 'איום קיומי'".

דברים אלה נוגעים לשורשיה של מחלוקת עמוקה המפרידה בין מצדדי התקיפה על מתקני הגרעין של איראן לבין מתנגדיה. הם נוגעים למידת הרציונליות של המנהיגים האיראנים. מצדדי התקיפה נמנים עם המחנה האפוקליפטי. הם גורסים כי משעה שיהיה בידיה של איראן נשק גרעיני היא לא תהסס להשתמש בו בהזדמנות הראשונה, גם אם הדבר יהיה כרוך בהשמדה ובהרס מוחלט של איראן. לדעתם של חסידי המחנה הזה, מנהיגי איראן קורצו מחומר אנושי מפוקפק המודרך על-ידי יצר הרס חסר רסן. הוא משתקף בלהט דתי בלתי נשלט של האייתוללות לפגוע באויביה של איראן גם אם הנזק הצפוי לה מפגיעה זו יהיה גדול באלף מונים מהנזק שהם יגרמו לאויביהם.


חסידיו של המחנה האפוקליפטי אינם מוכנים ללמוד דבר מההיסטוריה של המזרח התיכון. הם אינם מתרשמים מהתנהלותו המחושבת והזהירה של סדאם חוסיין, שגם הוא נתפש בשעתו כמנהיג ששיקולים רציונליים ממנו והלאה. כזכור, האיש ביקש לערב את ישראל במלחמת המפרץ הראשונה, מתוך רצון ליצור תסיסה איסלאמית חוצת גבולות נגד קואליציה רחבה של מדינות שפלשה לארצו בהנהגתה של ארה"ב.

  לשם השגתה של מטרה זו, אימץ לפתע המנהיג החילוני לחיקו את הקוראן ושיגר לעברנו את טילי הסקאד שלו. היה ביכולתו להטעין את הטילים בראשי נפץ כימיים, אבל הוא בחר לא לעשות זאת. הוא הסתפק בראשי נפץ קונבנציונליים. את השימוש בנשק כימי עשה סדאם נגד יריב חסר אונים, נגד הכורדים בחלבג'ה בסוף שנות השמונים. בניגוד לתחזיותיו של המחנה האפוקליפטי, הפגין האיש התנהגות רצחנית ביותר אך רציונלית למופת.

התנהגותו המחושבת של סדאם חוסיין עולה בקנה אחד עם הנמנים עם המחנה האסטרטגי, אלה שמתנגדים לתקיפתם של מתקני הגרעין באיראן. הם מניחים שבדומה לסדאם חוסיין, גם המנהיגים האיראנים אינם לוקים בשכלם. אמנם מנהיגים אלה אינם נמנים עם חובבי ציון אך הם לא יעשו שימוש בנשק גרעיני, במיוחד לא נגד מדינה בעלת יכולת למכה שנייה, במיוחד לא נגד מדינה שהארסנל המלחמתי שלה כולל בין היתר, כך על-פי מקורות זרים, צוללות בעלות כני שילוח לטילים בליסטיים המצוידים בראשי נפץ גרעיני.

ועדיין, מתנגדי התקיפה אינם מקלים ראש בסכנה הכרוכה בעצם ההצטיידות של איראן בנשק גרעיני. זו אכן סכנה ממשית, אך לא קיומית. זו סכנה אסטרטגית. ההצטיידות של איראן בנשק גרעיני מגדילה מחד את מרחב התמרון הצבאי שלה ומצמצמת מאידך את מרחב התמרון הצבאי שלנו. כלומר, נשק גרעיני בידי איראן יכול להבטיח לאיראן חסינות הולכת וגדלה בבואה להיות מעורבת בשדה המערכה הקונבנציונלי בעתיד. ההצטיידות בנשק גרעיני תספק לה כוח הרתעה שיניא את אויביה מכל ניסיון להביס אותה כליל (עיינו ערך: עיראק), גם בתגובה למעורבותה בסכסוכים מקומיים, בין שבמישרין ובין שבאמצעות גרורותיה.

הרפתקה שעלולה להבעיר את המזרח התיכון

איראן מבקשת למעשה ליצור מאזן אימה מול ישראל ומול מדינות המערב. הנשק הגרעיני שיימצא ברשותה יכול להגביל את מרחב התמרון של אויביה. כך לדוגמה הנשק הגרעיני שיש בידינו - לפי מקורות זרים - הרתיע והגביל את היקפם של יעדי המלחמה של מצרים וסוריה נגדנו במלחמת יום כיפור. הן ידעו היטב שכל ניסיון להביא לתבוסה מלאה של ישראל יגרור אותה לעשות שימוש בנשק "יום הדין". איראן ומדינות האזור למדו היטב את ההיסטוריה. הימצאותו של נשק גרעיני בידיהן יגביל את חופש הפעולה הצבאי שלנו נגדן.

 ייתכן שראש הממשלה ושר הביטחון יודעים בסתר לב?ם שהנחות היסוד של המחנה האפוקליפטי רעועות. אפשר שבסופו של דבר גם הם נמנים עם המחנה האסטרטגי. ייתכן שהם יוזמים קמפיין הפחדה מבית היוצר של המחנה האפוקליפטי מתוך ידיעה שרק קמפיין מסוג זה יבטיח את תמיכתו של הציבור במתקפת מנע על מתקני הגרעין של איראן. השימוש שהם עושים ברטוריקה האפוקליפטית נועד לסמא את עיני הציבור. ראש הממשלה ושר הביטחון מניחים שקל יותר להבטיח את תמיכתו של הציבור למתקפת מנע שמטרתה לכאורה להסיר איום קיומי מוחשי מעלינו מאשר את תמיכתו בהרפתקה שנועדה לשמור על היתרון של ישראל בשדה המערכה הקונבנציונלי.

היסוד ההרפתקני של מתקפה זו טמון בנכונות של נתניהו וברק ליטול סיכון גדול וממשי כדי להבטיח יתרון זה. הוא טמון בנכונות של השניים ליזום מתקפה שתגרור אותנו לעימות צבאי ממושך עם איראן המאיים להבעיר בלהבות את המזרח התיכון כולו. יתרה מזאת, האופי ההרפתקני הכרוך במתקפה זו מתעצם למול ההערכה של גורמי צבא ומודיעין רבים שהיא לא תשים סוף לפרויקט הגרעין האיראני אלא רק תעכב את השלמתו בכמה שנים.

פרופ' יוסי יונה, אוניברסיטת בן גוריון ומכון ון ליר בירושלים. 

Back to "General Articles"Send Response
Top Page
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 248568104Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version