Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
General Articles
Or Kashti in Haaretz on the academia


Toppling Israel's ivory tower 

Faced with the campaign being waged by the right to reshape reality, academia - as an institution based on values like skepticism, tolerance and pluralism - has barely raised its voice.

ByOr Kashti| 04:46 20.01.13 | 3

Some 180 law faculty members were invited to sign a petition a month ago, protesting the Central Elections Committee's decision to disqualify the candidacy of Arab MK Hanin Zuabi (Balad ) in the upcoming election. The petition didn't contain any radical statements; all the signatories were asked to agree with was that "the right to be elected is a basic freedom in a democratic state."

Nevertheless, only 10 percent of the academics signed the petition, which was published in Haaretz several days before a panel of nine High Court Justices overruled the elections committee and approved Zuabi's candidacy. After subtracting for a relatively small number of academics who may have disagreed with the petition, it is only possible to assume the rest didn't sign the petition because they were scared.

This isn't the only example of the recent silencing of academia. Several days ago, an open letter was published calling upon politicians to commit to combating "manifestations of racism, discrimination, permissible killings, hate crimes and political violence." The letter was written by education professors Gavriel Salomon (University of Haifa ), Daniel Bar-Tal (Tel Aviv University ) and Nimrod Aloni (Kibbutzim College of Education ). Getting supporters' signatures was no easy feat. First off, those hesitating to sign mentioned their fear of a recurrence of the incident involving Prof. Rivka Feldhay. (In 2008 Feldhay signed a petition supporting Israeli soldiers who refused to serve in the Palestinian territories; last month the Israeli government disinvited her from a German-Israeli event in Berlin. ) They fear that someone in one of the government ministries will one day dig up their own published protest letter and seek to hurt the signatories.

For example, one of those hesitating had signed petitions in the past against Israel's occupation, but he also intends to request a research grant from the Education Ministry. Can anyone guarantee that this person's signature on the petition won't affect the ministry's decision regarding his grant request?

The chilling effect of the cancelation of Prof. Feldhay's participation in the summit between Israel and Germany's leaders has certainly been felt in Israeli universities and colleges. The commonplace advice the researcher received from his colleagues was to remain silent; not to rock the boat.

This silence isn't a cold that will disappear in a few days, but a bad case of pneumonia for all intents and purposes. The first symptoms could be seen when Prime Minister Benjamin Netanyahu famously whispered into the ear of the aged kabbalist Rabbi Yitzhak Kaduri some 15 years ago that the "left has forgotten what it is to be Jewish."

However, the past four years mark a significant change from the past. During this period, the right has waged a systematic campaign that included delegitimization, open and concealed threats and, at times, actual sanctions against whoever dared to undercut their complacent worldview.

The seeds of delegitimization spread through the air three years ago with the publication, by Im Tirtzu and the Institute for Zionist Strategies, of pseudo-scientific studies of the post-Zionist bias that supposedly prevails in Israeli academia. The seeds were then sown by these groups' supporters in the government, including Education Minister Gideon Sa'ar. And they were tended to by right-wing organizations like Yisrael Sheli.

Finally, these seeds yielded rotten fruit, like the targeted attacks on Feldhay. There was Adar Cohen, who was dismissed from his job as a civic-studies supervisor at the Education Ministry due to his choice in textbooks. Gilad Natan was transferred from his position as a researcher at the Knesset Research and Information Center due to published opinion pieces he wrote outside his job several years before. Add to this the Department of Politics and Government at Ben-Gurion University of the Negev, which the Council for Higher Education - under Sa'ar's leadership - has threatened to close.

Faced with the campaign being waged by the right to reshape reality, academia - as an institution based on values like skepticism, tolerance and pluralism - has barely raised its voice. At least, not in public. The number of academics who see public activism as part of their job description is declining. But even the larger organizations, like faculty groups, the various universities and the Israeli Academy of Humanities and Sciences, are trying to prevent any kind of statement being uttered about the increasingly ugly face of Israeli society. Self-censorship and conformity are more efficient than direct repression.

Hebrew version of article is here:  http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1910348




האקדמאים פוחדים

אור קשתי 20.01.2013 02:07106

כ-180 אקדמאים בתחום המשפטים הוזמנו לפני כחודש לחתום על עצומה נגד החלטת ועדת הבחירות המרכזית, לפסול את מועמדותה של ח"כ חנין זועבי בבחירות הקרובות. אין מדובר בעצומה בעלת מסרים רדיקליים. המסר שעמו התבקשו החותמים להזדהות היה: "הזכות להיבחר הינה חירות בסיסית במדינה דמוקרטית". ובכל זאת, רק כ-10% מאנשי האקדמיה חתמו על העצומה, שפורסמה ב"הארץ" כמה ימים לפני שהרכב של תשעת שופטי בג"ץ אישר את מועמדותה של זועבי. בניכוי מספר קטן של מתנגדים, אפשר להניח כי האחרים לא חתמו משום שחששו.

זו אינה הדוגמה האחרונה לשתיקת האקדמיה. לפני כמה ימים פורסם מכתב פומבי, הקורא לפוליטיקאים להתחייב לפעול נגד "תופעות הגזענות, האפליה, התרת הדם, פשעי השנאה והאלימות הפוליטית" - כניסוחם של היוזמים, הפרופסורים לחינוך גבי סלומון מאוניברסיטת חיפה, דני בר-טל מאוניברסיטת תל אביב ונמרוד אלוני מסמינר הקיבוצים. החתמת התומכים לא היתה קלה. לראשונה העלו המהססים חשש מפני הישנות הפרשה שאירעה לפרופ' רבקה פלדחי: מישהו, באחד ממשרדי הממשלה, יגלה בעתיד את הפרסום - ויפגע בחותם. למשל, אחד מהמהססים - שבעבר חתם על עצומות נגד הכיבוש - מתכוון לבקש ממשרד החינוך להשתתף במימון מחקר שלו. האם מישהו יכול להבטיח לו שחתימה על עצומה לא תשפיע על החלטת המשרד בעניין?

האפקט המצנן של פסילת השתתפותה של פלדחי במפגש בין מנהיגי גרמניה לישראל - החלטה שקיבל היועץ לביטחון לאומי, יעקב עמידרור, וזכתה לגיבוי מלא מצד ראש הממשלה - מורגש היטב באוניברסיטאות ובמכללות. ההמלצה שקיבל אותו חוקר הססן מעמיתיו היתה לשבת בשקט; לא להסתבך. השתיקה איננה הצטננות שתחלוף בעוד כמה ימים, אלא דלקת ריאות לכל דבר.

את הסימנים הראשונים היה אפשר לראות בלחישה המפורסמת שלחש בנימין נתניהו על אוזנו של הרב כדורי לפני כ-15 שנים, אבל ארבע השנים האחרונות מציינות שינוי משמעותי בהשוואה לעבר: בתקופה זו ניהל הימין קמפיין שיטתי, שכלל דה-לגיטימציה, איומים גלויים ומוסווים ולעתים גם סנקציות בפועל, נגד כל מי שהעז לערער על תפישת המציאות הנוחה לו.

זרעי הדה-לגיטימציה הופצו באוויר לפני שלוש שנים, עם פרסום הדו"חות הפסוודו-מדעיים של "אם תרצו" ו"המכון לאסטרטגיה ציונית" על ההטיה הפוסט-ציונית השוררת כביכול באקדמיה. הם נטמנו באדמה בידי תומכיהם בממשלה, בהם שר החינוך גדעון סער; זכו לטיפוח של ארגוני ימין כמו "ישראל שלי"; והפכו לפירות מרקיבים כדוגמת הפגיעות הממוקדות בפלדחי, באדר כהן, שפוטר מתפקידו כאחראי על לימודי האזרחות במשרד החינוך, בד"ר גלעד נתן, שהועבר מתפקידו כחוקר במרכז המידע והמחקר של הכנסת, ובמחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון, שהמועצה להשכלה גבוהה בראשות סער איימה לסגור אותה.

מול המערכה שהימין מנהל על עיצוב המציאות, האקדמיה - המבוססת על ערכים כמו ספקנות, סובלנות ופלורליזם - כמעט ולא השמיעה את קולה, לפחות לא בפומבי. לא רק שמספר האקדמאים שרואים בפעילות ציבורית חלק מהשליחות המוטלת עליהם הולך וקטן, אלא שגם הארגונים הרחבים יותר - ארגוני הסגל האקדמי, האוניברסיטאות השונות או האקדמיה הלאומית למדעים - משתדלים להימנע מאמירה כלשהי על פניה המתכערים של החברה הישראלית. צנזורה עצמית וקונפורמיות יעילים יותר מכל דיכוי ישיר.


Back to "General Articles"Send Response
Top Page
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 248516243Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version