Home
Search
עברית
Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Lawfare
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
Donate
Ben-Gurion University
BGU Arie Arnon - Market Economy and Poverty in Israel: A Statistical Sleight of Hand?

BGU Professor Arie Arnon

Editorial Note:  
 
The saying goes that after the collapse of the Communist bloc, socialism is still alive in Cuba and the American academy.  One can add Ben Gurion University to the mix.  The disproportionately large number of self-described neo-Marxist, critical scholars among the social science faculty created a socialist Mecca in Beer Sheva.  
 
Professor Arie Arnon (Department of Economics) is a case in point.  He has been an unabashedly advocate of a socialist, welfare state for most of his career.  A veteran activist in the peace movement, he is a member of the steering committee of the French-based Aix Group: A Joint Palestinian- Israeli Economic Working Group.  For Arnon, settling the conflict is not just a way to achieve peace but "to create welfare economies in Palestine, Israel and the region."

Representative of the thinking of the Aix Group founded with the help of the Peres Center for Peace in 2002, Arnon criticized the Israeli government (and much of the international community) for refusing to negotiate with Hamas.  In an article calling to lift the "dark clouds" from the peace process, he assured the readers that peace is achievable, urging Israel to offer the "political sector" of the Palestinians a decent arrangement.  While Arnon is vague about the identity of the "political sector," he is quite clear that the black clouds are created by the "right-wing Israeli government." 
 
Still, Arnon understands that peace may not arrive any time soon.   In the meantime, this self-described critical economist, is busy offering critique of all the wrongs of Israeli economy.  Until recently, he was the head of the Van Leer Institute's Economics and Society Program. He is also affiliated with the German-based Institute for New Economic Thinking dedicated to a return to socialist, neo-Keynesian economy. 

Arnon is a leader of the school of thought that blames the market reforms in Israel and "capitalist" globalization for the increase in poverty. Using data published by Adva under the Marxist scholar Shlomo Swirski, Arnon and his followers point out that the gaps between the rich and poor have grown since Likud initiated market reforms in the 1990s.   Swirski has used the Gini Index to show that disparities between the top and bottom groups in the population are large.  Indeed, Arnon has constantly castigated Israel for tolerating such disparities.
 
Neither Arnon nor Swirski bothered to reveal the origin of the gap.  It took the Organization for Economic Cooperation and Development (OECD) to show that disparities in wealth are created by two cultural, life-style communities; the Israeli Arabs who have a poverty rate of 50 percent above national average and the ultra-Orthodox Jews whose poverty rate tops at 60 percent. 
 
Such poverty is heart- wrenching, but both communities pose unique challenges to the state.  In the Arab demographic, high fertility rate and low rate of women participation in the labor force contribute to the problem.  The ultra-Orthodox demographics is even more daunting, as very high fertility rates are coupled with low rate of participation in the labor force for both men and women. 
 
The eminent economists and the Governor of Bank of Israel, Stanley Fischer, has long argued that the core poverty issues need to be addressed.  As a matter of fact, the new coalition government is expected to tackle the issue of integrating the ultra-Orthodox community into the military and, subsequently, into the labor force.

Much as these issues need to be addressed, Arnon, faithful to his socialist vision, has offered the standard rebuttal of market economy in his recent lecture in Van Leer Jerusalem.  
 
No one expects him to change his views any time soon as there are side benefits attached.   Van Leer tends to compensate financially the roster of its critical scholars, not a bad way to supplement an academic salary.  And then there are all these trip paid by the Aix Group to attend the steering committee meetings and write reports.  The latter seems to be a particularly profitable venture; the Aix Group, refers to its reports as 'ready-to-use' economic policies should a final status agreement between Israel and the Palestinians be concluded."  In other words, regardless of the reality on the ground, the meetings and the paid reports go on. 
 
 
    

הסכסוך הישראלי פלסטיני- איך ישראל משתמשת בכוחה הכלכלי בסיכסוך?
לילה לבן
עירית גל

לסכסוך הישראלי פלסטיני מימדים רבים, אחר מהם, שאינו נידון בדרך כלל ביסודיות הוא המימד הכלכלי. לעתים מתפרץ הסכסוך ומתנהל כמלחמה לכל דבר, אך בדרך כלל אנחנו חיים בתקופות ארוכות של הפסקות בלחימה ושקט יחסי. טבעם של החיים הכלכליים בימי ההפסקות בין סיבובי הלחימה נוטים אז ל"נורמליות". אנשים קונים ומוכרים, עובדים וסוחרים, ומנסים להתקיים בכבוד ואולי ברווחה. אך מאחורי החזות הכאילו רגילה מתנהל גם אז עימות.

מאז 1967 היחסים הכלכליים בין הישראלים והפלסטינים נקבעים על ידי הצד הישראלי. ממשלת ישראל היא שכיוונה את היחסים הכלכליים כשלנגד עיניה האינטרס הישראלי כפי שהיא תפסה אותו. מטרותיה היו לשמר את החוזק הישראלי ואת החולשה הפלסטינית גם בתחום הכלכלי. מצד שני ישראל לא רצתה להביא למצוקה שתזין את המרד בה. בערב הדיון נשוחח על הדרך בה ישראל ניסתה ובדרך כלל הצליחה, לקדם את מטרותיה בחזית זו.

מרצה פרופ' אריה ארנון, פרופסור מן המנין בחוג לכלכלה באוניברסיטת בן גוריון בנגב. ייסד ועמד בראש התוכנית לכלכלה וחברה במכון ון-ליר. משמש כמתאם הצד הישראלי וכחבר ועדת ההיגוי של קבוצת Aix (http://www.aixgroup.org/) העוסקת ביחסים הכלכליים שבין ישראל לפלסטינים. תחומי מחקרו כוללים מקרו-כלכלה, תיאוריה מוניטארית, שוק העבודה הישראלי, תולדות המחשבה הכלכלית והיבטים כלכליים של הסכסוך הישראלי פלסטיני. שימש חוקר ומרצה אורח באוניברסיטאות ברקלי, סטנפורד, פן, New School וב-SOAS בלונדון. עבד ככלכלן בכיר במחלקת המחקר של בנק ישראל וכיועץ לבנק העולמי. היה חבר במערכת הרבעון האירופי להיסטוריה של המחשבה הכלכלית.

יוקרנו "לילה לבן" ו"שדות אדומים":

שדות אדומים (ישראל 2006)

בימוי: איילת הלר | זהו סיפורו של תות שרצה עצמאות.

דמיינו סיפור על תקוה, ייאוש, כיבוש, גלובליזציה ופוליטיקה ובמרכזו פרי קטן ואדום - תות.

שתילי האם מגיעים מישראל לעזה ושם בשדות בית להיא גדלים השתילים מהם ינצנץ תות אדום המיועד לשיווק לאירופה. בשנה גורלית זו בעזה תיעדה הבמאית מלווה בצוות עזתי את המעגל החקלאי של גידול התות. השלבים השונים, התקוות, האכזבות, האירועים הפוליטיים שהשפיעו מייד על חייהם של החקלאים.

בין שדות ירוקים, פירות אדומים שמיים וים מצטיירת לרגע תמונה כמעט פסטורלית של חקלאים המנסים למצוא את לחמם בעבודת ידיים קשה ומפרכת של האדמה. אך בעזה חוקי הטבע אינם שולטים אלא הכיבוש. בדצמבר הופכים שדות התות לשדות קרב ומעגל אכזרי נפתח - חיסול מוביל לירי קסאמים המובילים לארטילריה כבדה ולסגירת מעבר קרני.

השדות של מדיחה והינדאווי, חקלאים מבית להיא, היו סמוכים לדוגית ואלי סיני. במשך שנים הם סבלו מקרבה זו שמנעה מהם לעבוד את אדמתם בשקט.

לקראת ההתנתקות באוגוסט, זמן דישון האדמה התקווה גדלה. הם ראו משדותיהם את פינוי ההתנחלויות ויציאת הצבא. חדשיים של שקט יחסי סייע להם לקטוף את הפירות הראשונים ולהספיק לשלוח אותם לאירופה בדצמבר ואז הופר השקט. החקלאים המשיכו לעבוד את האדמה גם כשהיה מסוכן להגיע אליה, הם לא מתכוונים לוותר גם השנה, האם השנה יצליחו לשווק את התות העזתי לאירופה? (60 דקות. ערבית ועברית, תרגום לעברית וערבית)


אודות הסרט

מסע לילי פורץ גבולות של נשים פלסטיניות החוצות את גדר ההפרדה אל מקומות העבודה שלהן כפועלות ניקיון בישראל. מדי לילה צועדות הנשים שעות ארוכות בחום ובקור בין ההרים, זוחלות בין גדרות, מסתתרות מפני הצבא, מתחזות לישראליות וחומקות לירושלים. מסע ההסתננות פורץ לא רק את הגבול הגיאוגרפי שבין שתי המדינות, אלא גם את הטאבו החברתי לפיו אסורה על נשים היציאה לבדן בלילות. סרט אנושי על נשים מורדות שמתפרנסות בחשאי תוך בריחה מתמדת, אמהות שיביאו לילדיהן פרנסה בכל מחיר, גם אם ידרשו לשם כך להקריב את חייהן ולהסתכן במאסר.



שם באנגלית:



White Nights

ארץ:

ישראל

שנה:

2012

אורך:

47 דקות

שפה:

ערבית

תרגום:

עברית



קישורים

שדות אדומים 

  

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4314172,00.html

 

לפזר את עמוד הענן ולבחור בשלום

 

 עננים מתקדרים מעל לראשינו והחלטות קשות לפנינו: בשטחים ובישראל. האם ישכילו שני העמים לבחור בדרך ההסדר המדיני?

אריה ארנון

 YNET

 10.12.12

המעבר ממצב המלחמה ששרר כאן רק לפני פחות מחודש אל מלחמת הבחירות והדיון בקבלת פלסטין כמשקיפה לאו"ם, חד כתער. נדמה כי רוב הציבור מעריך שהשקט שהושג בדרום רעוע כקודמו. בזמן הירי עסק הדיון הציבורי באופן טבעי בנשק הרקטי ובהתגוננות ממנו. עתה הגיע הזמן לדון במשמעויות הרחבות של העימות ובפרט בשאלה אם אפשר להשיג הסדר שהוא יותר מהפסקת אש רעועה ואם כן כיצד. ההחלטה באו"ם אולי תסייע לישראלים ולפלסטינים לחשוב באופן קצת יותר ארוך טווח והיסטורי.

 

 

מאז יוני 2007, כשחמאס השתלט על רצועת עזה ואבו מאזן נותר שליט בגדה, מתנהל העימות הישראלי-פלסטיני בשני מסלולים מקבילים. מול חמאס העמידה ישראל "קיר ברזל": לא נכיר בלגיטימיות שלו, נחרים אותו וננסה להפילו. המהלך הזה החל בתמיכת חלק ניכר מהקהילה הבינלאומית, אך עלה בתוהו. הפסקת האש עם חמאס, כך נראה, מפוררת מעט את קיר הברזל.

 

 

מול הגדה והנהגתה, שנחשבה ללגיטימית, עברנו שני שלבים: אולמרט ולבני ניהלו משא ומתן מול אבו מאזן ואבו עלא, אך כשהתחלפה הממשלה בישראל נוצר עד מהרה קיפאון. ביום שלפני החיסול של ג'עברי הודלף ממשרד החוץ מסמך שבו מוצע להפעיל צעדים נגד אבו מאזן שיביאו להפלתו, אם יפנה לאו"ם לבקש מעמד לפלסטין כמדינה משקיפה. במשרד החוץ חשבו שאם הפלסטינים בגדה אכן יפנו לאו"ם גם הם יהיו "לא לגיטימיים". אם כך יקרה, ישראל תנהל בקרוב עימות כולל עם שני הכוחות הפוליטיים העיקריים בעם הפלסטיני ולא תראה בשניהם שותפים למשא ומתן מדיני.

 

יחסי הכוחות בין חמאס והרשות הפלסטינית אינם קבועים. למרות שבמשאלי דעת קהל רציניים יש באופן קבוע רוב לתומכי "שתי המדינות" בעם הפלסטיני, חמאס זכה בבחירות ב-2006. בין השאר משום שבעם הפלסטיני פירשו את ההתנתקות החד-צדדית מעזה ככישלון צורב למבקשי הפתרון המדיני וכניצחון למתנגדיהם. בחמאס מעריכים כי המשך המאבק המזוין יביא בעתיד, על פי אמונתם, לניצחונות נוספים. חלקם הגדול של אנשי חמאס אינם מוכנים לפשרה שתשים קץ לסכסוך עם ישראל. בה בעת, הדרך המדינית, זו שמקבלת עקרונית פשרה עם ישראל, נתונה במבוי סתום זמן רב.

 

ניסיון להשיג יותר מהפסקת אש רעועה מחייב את ישראל לאמץ מדיניות שונה מאוד מזו שממשלת הימין אימצה: ישראל צריכה להציע לאגף המדיני בעם הפלסטיני הסדר הוגן. בהסדר כזה יתמכו על פי כל סקרי דעת הקהל הרציניים מהשנים האחרונות רוב הישראלים, רוב הפלסטינים וגורמים פוליטיים רבים באזור. מהוויכוחים שמתנהלים בין אנשי החמאס עולה כי אפילו שם ייתכן שיימצאו אגפים שיעדיפו הסדר הוגן עם ישראל על התנגדות לכל הסדר. רק אז יתורגם הרצון לשקט ולחיים נורמליים הפעם בשני הצדדים, שמבוטא ברוב הקיים בכל המשאלים להסדר ישראלי-פלסטיני, לכוח שייאפשר להפוך הפסקת אש רעועה לדרך חדשה.

 

רצוי היה כי העננים השחורים המרחפים מעל כל מי שחי בין הים לירדן - בעזה, בגדה ובישראל - יהפכו את הבחירות הקרובות בישראל לכאלה שיתנהלו על השאלה האסטרטגית, לאן הולכים: דרך מדינית או רק דרך כוחנית. אם כך יהיה, גם הפלסטינים יצטרכו לבחור: הסדר, שבו תומך אבו מאזן, או המשך המלחמה, שהיא דרך חמאס. לישראלים, ולפלסטינים בעזה ובגדה יש דרך אפשרית אחרת. הגיעה העת לבחור בה.

 

אריה ארנון, פרופ' לכלכלה, אוניברסיטת בן- גוריון, באר שבע

Back to "Ben-Gurion University"Send Response
Top Page
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 243658253Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version
    blueweb