Home
Search
עברית
Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Lawfare
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
Donate
Ben-Gurion University
[BGU, Sociology] Lev Grinberg's Bashing of the Israeli Democracy is Constant in a Changing Middle East
Email: lev@bgu.ac.il

29.07.13
Editorial Note:   
 
Over the years Lev Grinberg (BGU) has found creative ways of bashing the Israeli democracy.  He has claimed that it is a military dictatorship and even implies that it was a fascist state.
 
The Arab Spring inspired Grinberg to state that Israel has to learn a lot from the Arab democrats.   Even the latest bloodshed and upheaval in Egypt did not make him more positively disposed toward the political system in Israel. On the contrary, he claims that democracy is limited to Jews only, a model known as Herrenvolk democracy practiced in South Africa under the apartheid regime.
 
Grinberg's critique is not limited to popular writings.  Much of it is included in his academic work and taught to students.  Yet mainstream political science considers Israel to be a functioning democracy defined by such indicators as free and universal election, freedom of speech and association and a robust media. 

But then again, as he has proved during the years, Grinberg is not interested in imparting knowledge and creating a "marketplace of ideas" in his classroom.  For this veteran political activist, the classroom is a legitimate an extension of his political agenda. 
 
Needless to say, the Israeli taxpayer is underwriting this "agit-prop" education masquerading as academics.


Translated from Hebrew by Google


Our Limited Democracy

Lev Grinberg, Haoketz 06/07/13

If Democracy is not for everyone it is simply not a democracy. This is what the Egyptian people said the Muslim Brotherhood tried to enact a constitution as "Muslim and democratic." When would we establish a mass protest movement that would say no to the "Jewish Brotherhood" and to a Jewish and democratic state?

Demonstrations of millions in Egypt on the first anniversary of the election and the overthrow of Morsi after 48 hours, provoke jealousy among all those who are still stunned at the twist of political protest in the summer of 2011 in Israel. We thought we were following the Egyptians, and it turned out that they understood sooner than us that a democracy is not just elections and the parliamentary tyranny of the majority, but the respect of the rights of minorities (trampled in the new constitution) and compliance in the requirements, and economic needs of the people. Once the economy is depressed and the Muslim Brotherhood is trying to force Constitution that violates the rights of minorities – the President was prosecuted to account to it.

Setting the events in Egypt as a military coup exposes the difficulty in understanding the essence of democracy. In Israel it is perceived it as a formal issue of multiple parties and periodic elections, and not in the essential sense of equality among citizens, respect for civil rights and minority and representation of the public's positions. Here, while people demanded social justice, Netanyahu was busy inventing exercises how to avoid the requirement and to override the will of the majority.

First he invented the Trajtenberg Committee, without giving representation to the demonstrators, then he found enemies and dangers in formatting dependency of the public in the state, in the end he encouraged the distraction by the slogan equality in the burden which points a finger to the poorest groups that are not part of the labor market and do not serve in the army.

The fundamental problem of society is its limited democracy, that "the people" is not defined of all citizens, certainly not all its subjects. The idea of ​​peoplehood is divided and divisive, and easy to incite against each other. The basic democratic principle that all citizens are equal does not exist, but there are citizens who are more equal and less equal and there are those deprived of citizenship. Hostilities and incitement are not only toward the deprived of the citizenship - migrant workers, refugees and Palestinians - but also to Israel's Arab citizens. But racial hatred never stops, it enters the boundaries of the Jewish collective in racist expressions toward Ethiopians, haredim, Mizrahi and women, not only in words but in governmental deeds.

When statistical data is published on Israel as a leader in poverty and inequality, the Prime Minister is able to say, with a straight face that without Arabs and Haredim our situation is very good. True, without the poor the state of poverty in Israel is like in Sweden. Luckily for him the poor in Israel have the identity of the "other", so it is possible to continue to worsen their situation by cutting child allowances against all social or economic logic, and all moral principle of concern regarding our city's poor. For Netanyahu the riches of world ("The Investors") are nearer, see for example the appointment of Frenkel, the Governor of the Bank of Israel and representative of the "investors" in the country.

The failure of the democratic base underlies in the interpretation of the Chosen People which entitles us to privileges, instead of the universal duty for equality, for the citizen and the non-citizen. Cynically it is called a "Jewish and democratic state." No such a democracy only to a specific group. If democracy is not for everyone it is simply not a democracy. This is what the Egyptian People said to the Muslim Brotherhood when they tried to enact a constitution as "a Muslim and democratic." When would we establish mass protest movement that will say no to the Jewish Brotherhood and no to a "Jewish and democratic state?

Without it people have no right to claim for justice and equality. Because justice and equality, like democracy, can not be divided, and if they are give to part of its population it means injustice and inequality. On this the protest movement fell in Israel – on the incitement against the Palestinian and Sudanese first, and the ultra-Orthodox and the Zoabi's later.

This government of Israel's Jewish Brotherhood ", a Government of the anti - democratic incitement, a coalition of Jewish privileges seekers, to soldiers, settlers, and the upper middle classAs long as there is no democratic camp facing them, demanding economic equality for all citizens, which is able to overcome the internal division between parts of "the People", the rule of capital will continue to run rampant and deepen the inequality. There is no "People" to come up against it. The cognitive changes which are required are enormous, far more than in Egypt against Mubarak's dictatorship or Mursi's. To do so not enough to have civil, or social - economic agenda, what fundamental is a political change needed to drive the people's demand of justice, equality and democracy.


הדמוקרטיה המוגבלת שלנו

העוקץ
לב גרינברג 06.07.13
אם הדמוקרטיה איננה לכולם היא פשוט לא דמוקרטיה. זה מה שאמר העם המצרי לאחים המוסלמים כשניסו לחוקק חוקה "מוסלמית ודמוקרטית". מתי תקום אצלנו תנועת מחאה המונית שתאמר לא ל"אחים היהודים" ולמדינה היהודית ודמוקרטית?

הפגנות המיליונים במצרים במלאת שנה לבחירתו של מורסי והפלתו אחרי 48 שעות, מעוררות קינאה בקרב כל מי שעדיין המומים מהמפנה הפוליטי שעבר על מחאת קיץ 2011 בישראל. חשבנו שאנחנו הולכים בעקבות המצרים, ומסתבר שהם הבינו מהר מאיתנו שדמוקרטיה איננה רק בחירות ועריצות הרוב הפרלמנטרי, אלא כיבוד זכויות המיעוטים (שנרמסו בחוקה החדשה) והיענות לדרישות והצרכים הכלכליים של העם. ברגע שהכלכלה מדכדכת והאחים המוסלמים מנסים לכפות חוקה שפוגעת בזכויות המיעוטים – הנשיא נתבע לתת את הדין.

הגדרת האירועים במצרים כהפיכה צבאית חושפת את הקושי בהבנת מהות הדמוקרטיה. בישראל תופסים את האחרונה כעניין פורמלי של ריבוי מפלגות ובחירות תקופתיות, ולא במובן המהותי של שוויון בין האזרחים, כיבוד זכויות אזרח והמיעוט וייצוג עמדות הציבור. אצלנו, בזמן שהעם דרש צדק חברתי, נתניהו היה עסוק בהמצאת תרגילים איך להתחמק מהדרישה ולעקוף את רצון רוב הציבור. תחילה המציא את ועדת טרכטנברג, בלי לתת ייצוג למפגינים, אחר כך מצא אויבים וסכנות היווצרות תלות של הציבור במדינה, ולבסוף עודד את הסחת הדעת על ידי סיסמת השוויון בנטל, המפנה אמצע מאשימה כלפי הקבוצות העניות ביותר על כך שאינן משולבות בשוק העבודה ואינן משרתות בצבא.

בעיית היסוד של החברה הישראלית היא הדמוקרטיה המוגבלת שלה, לפיה "העם" איננו מוגדר ככלל אזרחי המדינה, בוודאי לא כלל נתיניה. מושג העם מפולג ומסכסך, וקל להסית את האחד נגד השני. העיקרון הדמוקרטי הבסיסי לפיו כל נתיני השלטון הם אזרחים שווים איננו קיים, אלא ישנם אזרחים ששווים יותר ושווים פחות ויש מי שמשולל אזרחות. האיבה וההסתה אינם רק כלפי משוללי האזרחות – מהגרי עבודה, פליטים ופלסטינים – אלא גם כלפי אזרחי ישראל הערבים. אך האיבה הגזענית מעולם לא נעצרת, היא חודרת לגבולות הקולקטיב היהודי, בביטויים גזעניים כלפי אתיופים, חרדים, מזרחים ונשים, לא רק במילים אלא במעשים שלטוניים.

חגיגות אחרי הדחת מורסי. צילום: Mohamed Azazy, cc by-nc-sa

חגיגות אחרי הדחת מורסי, 03.07.13. צילום: Mohamed Azazy, cc by-nc-sa

כשמתפרסמים נתונים סטטיסטיים על ישראל כמדינה מובילה בעוני ובאי-שוויון, ראש הממשלה מסוגל להגיד, בלי להניד עפעף, כי בלי ערבים וחרדים מצבנו טוב מאוד. נכון, בלי העניים מצב העוני בישראל הוא כמו בשוודיה. למזלו לעניים בישראל יש זהות של "אחר", לכן אפשר להמשיך ולהחמיר את מצבם על ידי קיצוץ קצבאות הילדים בניגוד לכל היגיון חברתי או כלכלי, ולכל עקרון מוסרי של דאגה לעניי עירנו. לדידו של נתניהו עשירי העולם ("המשקיעים") קודמים, ראו כדוגמה את מינוי פרנקל כנגיד הבנק ונציג "המשקיעים" בארץ.

ביסוד הכשל הדמוקרטי של המשטר בישראל ניצבת הפרשנות של עם נבחר המזכה אותנו בפריבילגיות, במקום החובה האוניברסלית לשוויון, לאזרח ולגר. באופן ציני קוראים לזה מדינה "יהודית ודמוקרטית". אין מצב כזה של דמוקרטיה לקבוצה מסוימת. אם הדמוקרטיה איננה לכולם היא פשוט לא דמוקרטיה. זה מה שאמר העם המצרי לאחים המוסלמים כשניסו לחוקק חוקה "מוסלמית ודמוקרטית". מתי תקום אצלנו תנועת מחאה המונית שתאמר לא ל"אחים היהודים" ולמדינה היהודית ודמוקרטית?

בלי זה אין זכות לתביעת העם לצדק ושוויון. כי צדק ושוויון, כמו דמוקרטיה, לא ניתנים לחלוקה, ואם הם ניתנים לחלק מהציבור פרוש הדבר אי-צדק ואי-שוויון. על כך נפלה המחאה בישראל – על הסתה נגד סודנים ופלסטינים תחילה, ונגד הזועביז והחרדים אחר כך. זאת ממשלת ישראל של ה"אחים היהודים", ממשלת ההסתה האנטי-דמוקרטית, קואליציה של דורשי פריבילגיות ליהודים, למשרתים בצבא, למתנחלים, ולמעמד הבינוני הגבוה.

כל עוד לא קם מולם מחנה דמוקרטי, התובע שוויון כלכלי ואזרחי לכולם, ומסוגל להתגבר על הפילוג הפנימי בין חלקי "העם", שלטון ההון ימשיך להשתולל ולהעמיק את האי-שוויון. הרי אין "עם" שיקום מולו. השינוי התודעתי הנדרש הוא עצום, הרבה יותר מאשר במצרים נגד הדיקטטורה של מובארק או מורסי. לשם כך לא מספיק סדר יום אזרחי, או חברתי-כלכלי, דרוש שינוי פוליטי יסודי כדי לכונן את העם הדורש צדק, שוויון ודמוקרטיה.

===========================================================

Grinberg in 2009

http://www.columbiaspectator.com/2009/10/07/grinberg-visits-columbia-discuss-israel-and-palestine

Grinberg visits Columbia to discuss Israel and Palestine

BY 
October 7, 12:29am

Though not a fan of the word “solution,” Lev Luis Grinberg has one for the Israel-Palestine conflict: not one, not two, but three states.

Grinberg, a guest lecturer from Ben Gurion University in Israel and author of the recently published work, “Politics and Violence in Israel/Palestine: Democracy Versus Military Rule,” came to Columbia University on Tuesday afternoon to discuss his beliefs on moving towards peace in the region by establishing three new political arenas in the area—one for each nation, and a third for a union of both sides. The discussion was hosted by the Institute for Israel and Jewish Studies and the department of sociology.

Grinberg—who is in New York for just 3 days—lectured to a packed room of faculty and students on the history and future of the regional conflict, while also diving into deeper conjecture on the meanings of political space, national borders, and violence.

He started by saying he would like to choose his words carefully. “I don’t like the word conflict, because it assumes the relations between Israel and Palestine are conflictual,” he said.

Jumping into a discussion of his book and the Israeli regime, Grinberg said, “When borders are not clear, violence appears.” This is one of the fundamental problems for Israel, he said. And political power itself can in fact be “symbolic violence,” he argued, saying that representatives have the power to silence a group when they do not speak for them.

The military, he said, is an institution that “can use violence to repress inner forces inside society.” And when they hold back their powers of violence, a political space becomes available. With a national identity which he claims is defined by fear and hatred for another group, Israel, he said, does just the opposite of what it should be doing—it closes political space.

And ultimately, closed political space, he argued, means closed doors to critique.

Near the end of his lecture, he said that the solution is in fact not to use the word “solution” at all. He said, “Talking about solution is a conflict resolution game where people that sit in armchairs think at home, what is the best thing to do.”

One and two state solutions would both fail, he said. Along with support from an outside party, he said that leaders need to think of “political institutions as containers of conflict.” And with three arenas, one for Israel, one for Palestine, and a third for union between the nations, the conflict could head in the right direction—towards an ultimate peace.

One student asked about the significance of framing each side’s opponent, to which Grinberg responded, “Definitely, it is crucial.” He argued that the issues must be discussed in manners that open up the debate to both sides.

After the lecture, Yinon Cohen, Sociology Professor of Israel and Jewish Studies, who is currently teaching a class called, “The Dynamics of Israeli Society,” said that these kinds of discussions are necessary. “As you can see, there is much interest on campus in understanding the rise and fall of the peace process.”

Grinberg—who has been traveling all over the nation for the launch of his book—said in an interview after the event that he was particularly interested in coming to Columbia. “There is a lot of repression of critiques of Israel here,” he said, “It is most important to criticize.”



Back to "Ben-Gurion University"Send Response
Top Page
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 241529252Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version
    blueweb