Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
General Articles
Israel's Academic Standing in the International Community: Additional Reflections


Editorial Note:

The recent Times ranking of Israeli universities showing a decline in international standing has created quite a stir among academics.  Predictably, the professors blame the government for cutting budgets for tertiary education and thus creating the problem. 

But as Yakir Plessner explains in his article "The Government's Allocation to Research and Development - Is There an Existential Threat to Israel?" the faculty misrepresents the issue. 


(Hebrew follows English) 

State allocation for R & D - Is there an Existential Threat to Israel?

Yakir Plessner*

May 2, 2013

Complaints claiming that Israel’s government is not allocating sufficient resources to fund research and development have been heard for years. Lately they have been formalized in a report submitted to the Prime Minister by a group of academics , backed by the Minister of Science. I will argue that the factual basis upon which the report is based (the information about it is taken from an article in TheMarker, 26/04/13) is not relevant to the question of allocation of resources by the government, nor to the level of R & D in Israel, and not even to the quality of research in the universities.

How much investment in R & D is there in Israel? Figure 1 describes the resources R & D relies on in Israel in 1993-2009 (data taken from CBS and 2009 is the last year for which it was published in details as required) .


The first thing to stress is that these R & D figures pertain only to civilian R & D. Israel also allocates substantial funds, unadvertised, to defense R & D, to which we shall return later. The diagram shows that in 1993-2009 R & D spending increased by an average of 4.7 % per year, despite the fact that since 1996 government allocation has declined. The business sector performed even better: from 1993 to 2009 it increased its R & D expenditure at a rate of 6.35 % a year. In comparison, GDP grew during this period at an average annual rate of 4.1% (it should be noted that in 2010-2011, business R & D spending increased at only 3.4%, which is probably attributable to the global financial crisis) .

The first question to ask the authors of the report is how important is the identity of the financier? According to the information provided in the report, the authors perceive the fact that Israeli R & D relies on foreign sources as dangerous. Why is this a sign of danger rather than an indication of the respect for the quality of R & D in Israel? After all, the share of  the information and communication technology sectors in Israel’s GDP in 2008 (the last year for which data are available for all OECD countries) reached 18% (CBS) while the average in the OECD countries was less than half of that - 8.2%. The next state after Israel in this area is Finland , with 13.9% . No wonder, then, that foreigners are eager to finance R & D in Israel. Moreover, the authors complain that most of the R & D is performed in the business sector. What exactly is  not acceptable to them? What purpose other than economic do the authors of the report think that R & D has? Isn't it consistent with the fact that the business sector is the engine of economic growth? They also point to an increase in government funding in many OECD countries. But even this is not surprising: many of these countries are trying to push high-tech industries, and since they don’t have the kind of  extensive business activity that Israel has, they are trying to fill the void, in many cases without success.

Figure 2 refers to research funding in higher education:

As can be seen, funding has barely changed over the period covered in Figure 2 (and in 2010 and 2011 things have not changed).  Meanwhile, the government has reduced its allocation for such research since 2000, so that by 2008 it was 28% lower as compared to 2000 . But this is not the whole story. This, because the number of university faculty from lecturer to full professor decreased from 4686 in 1992-3 to 3831 in 2008-9 - a decline of more than 18%.(CBS).

The report which was submitted to the prime-minister, described the severe consequences of the reduction in government funding in terms of the steady decline, since 2002, in the rate of scientific publications by Israelis in scientific journals, as a share of total world and OECD countries . But one should note as follows: first, this statistic is misleading. It is true that in 2002 Israel was in the 22nd place in terms of the number of publications and in 2011 in the 27th place.  But in terms of the quality of publications by Israel’s researchers (measured by the Index H, which is based on the number of citations by other researchers), Israel was in the 15th place in 2002, and stayed in it in 2011.   While China took off from 6th place in 2002 to 2nd in 2011, it remained behind Israel in terms of the impact of publications (Index H).

Second, the authors of the report are themselves academics, and professors, like all people, have interests. Increasing government funding for research in universities surely is good for researchers, but is it also good for the economy? 

All this does not mean that the state should not invest more in R & D.  A recent study reveals that R & D grants provided by the Chief Scientist enjoy high rates of return.  This means that such OCS activity is economically profitable, and the government should benefit from a reasonable share of the return (say, 10 % of the grant in case of success).

Finally, defense R & D (which is incidentally partly funded by the U.S). This R & D is aimed at improving military technology but it has, of course, consequences for the civilian sector. The most common example is Given Imaging, the development of which is based on the development of a missile. Other examples are the protection of airliners, developments in robotics and more. Even advances in artificial limbs for the disabled are related to Israel's security situation .

Under present conditions, when the citizens of Israel need to bear a heavier burden to shore up government finances, there is room to recommend appropriations for R & D of the sort that helps the economy grow. But even if the government fails to do so, the report's conclusions that the government's neglect is an existential threat to Israel, should be emphatically rejected. 



*Professor Yakir Plessner is a Senior Lecturer in Economics at the Hebrew University of Jerusalem and a Fellow and member of the Steering Committee of the Jerusalem Center for Public Affairs. He was formerly Deputy Governor of the Bank of Israel and economic advisor to the Minister of Finance. He is the author of The Political Economy of Israel: From Ideology to Stagnation. He currently serves as an acting chairman of Israel Academia Monitor.



הקצאת המדינה למו"פ - האמנם איום קיומי?



יקיר פלסנר

אנשי אקדמיה טוענים מזה זמן רב כי ישראל אינה משקיעה די משאבים במחקר ופיתוח בישראל. הטענות מגוונות, אך לכולן מסקנה אחת: ישראל צריכה לשנות את הקצאת משאביה כדי לעודד מחקר ופיתוח. אלא שעיון בנתונים מעלה תמונה מפתיעה: ללא מעורבות ממשלתית לא רק שאין פגיעה במחקר ופיתוח, אלא אף איכות הפרסומים האקדמיים אינה נפגעת. פרופסור יקיר פלסנר מנתח

הטענות נגד המדינה על כך שהיא אינה מקציבה מקורות מספיקים למימון מחקר ופיתוח (מו"פ) בישראל נשמעות כבר שנים. לאחרונה הן קיבלו מסגרת פורמאלית בצורת דו"ח שהוגש לראש הממשלה ע"י קבוצת אקדמאים, מלווים בשר המדע. בשורות אלו אבקש לטעון שהתשתית העובדתית עליה מבוסס הדו"ח (שאת המידע עליו דליתי ממאמר ב-דה-מרקר, 26.4.13) אינה רלוונטית כלל לשאלת הקצאת המקורות בידי הממשלה, או לרמת המו"פ בישראל, ואפילו לא לאיכות המחקר באוניברסיטאות.

 כמה מו"פ יש בישראל? ציור 1 מתאר את המשאבים עליהם נשען המו"פ בישראל בשנים 1993-2009.

מופ פלסנר 1

הנתונים שאובים מן הלמ"ס, 2009 היא השנה האחרונה שלגביה הם פורסמו ברמת הפירוט הדרושה

הדבר הראשון שצריך להפנות אליו תשומת לב הוא שמדובר במו"פ אזרחי בלבד. ישראל מקצה סכומים ניכרים, שאינם מתפרסמים, למו"פ ביטחוני, שאליו עוד נשוב בהמשך. מן הציור עולה, כי בשנים 1993-2009 גדלה ההוצאה למו"פ בממוצע של 4.7% בשנה, למרות שמאז 1996 פוחתת ההקצאה הממשלתית למטרה זו. הסקטור העיסקי עוד הגדיל לעשות: בין 1993 ל-2009 גדלה בו ההוצאה למו"פ ב-6.35% לשנה. להשוואה, התמ"ג צמח בתקופה הנדונה בשיעור שנתי ממוצע של 4.1% (אמנם, ב-2011-2010 צמחה ההוצאה העסקית למו"פ בשיעור שנתי של 3.4%, אך קרוב לוודאי שיש לייחס זאת למשבר הפיננסי העולמי).

השאלה הראשונה שיש לשאול את מחברי הדו"ח היא: איזו חשיבות יש לזהות המממן? על-פי מה שנמסר על הדו"ח, מחבריו רואים סכנה בכך שהמו"פ בישראל נשען על מקורות זרים. אך מדוע יש לראות בכך סכנה, במקום סימפטום של ההערכה הרבה שרוכשים בעולם לאיכות המו"פ בישראל? אחרי הכל, ענפי טכנולוגיית המידע והתקשורת הגיעו ב-2008 (השנה האחרונה לגביה יש נתונים על כל מדינות ה-OECD) ל-18% מן התמ"ג הישראלי (על-פי הלמ"ס), בעוד הממוצע במדינות ה-OECD היה פחות מחצי מזה, 8.2%. המדינה הבאה אחרי ישראל היא פינלנד, עם 13.9%.

מה הפלא, אם כן, שזרים להוטים לממן מו"פ בישראל? יתר-על-כן, המחברים קובלים על כך שעיקר המו"פ מתבצע בסקטור העסקי. אך מדוע זו בעיה? איזו מטרה מלבד מטרה כלכלית יש למו"פ שעליו מדברים המחברים? ההשקעה הרי עולה בקנה אחד עם העובדה שהסקטור העיסקי הוא מנוע הצמיחה של המשק הישראלי. המחברים גם מצביעים על הגידול במימון ממשלתי ברבות ממדינות ה-OECD, אבל גם כאן אין הפתעה; רבות מן המדינות הללו מנסות לדחוף ענפי היי-טק, ומאחר שאין בהן פעילות עסקית ענפה כמו בישראל, הממשלות מנסות למלא את החסר, במקרים רבים ללא כל הצלחה.

השכלה גבוהה במשבר פרסומים?

ציור 2 מתייחס למימון מחקר במוסדות להשכלה גבוהה:

פלסנר מופ השכלה גבוהה

כפי שאכן ניתן להיווכח, המימון לא השתנה כמעט על-פני התקופה המתוארת (וכך גם ב-2010 וב-2011). לעומת זאת, הממשלה הקטינה את הקצבתה למחקר כזה מאז 2000, כאשר המימון ב-2008 נמוך בכ-28% לעומת 2000. אלא שבכך לא מתמצה המידע הרלוונטי. זאת, מפני שמספר אנשי הסגל באוניברסיטאות מדרגת מרצה ועד פרופסור מן המניין, פחת מ-4,686 בתשנ"ג ל- 3,831 בתשס"ט – ירידה של יותר מ-18%. (על-פי הלמ"ס).

הדו"ח שהוגש לרוה"מ מתאר את התוצאות החמורות של צמצום המימון הממשלתי במונחי הירידה המתמדת, מאז 2002, בשיעור הפרסומים בידי ישראלים בכתבי-עת מדעיים, מכלל הפרסומים בעולם ובמדינות ה-OECD. על-כך יש להעיר, ראשית, כי הסטטיסטיקה הזו מטעה מאוד. אמנם ב-2002 הייתה ישראל במקום ה-22 בעולם במספר הפרסומים, וב-2011 רק במקום 27. אבל מבחינת איכות פרסומי חוקרי ישראל (לפי אינדקס H, המבוסס על מספר הציטוטים בידי חוקרים אחרים), הייתה ישראל במקום 15 ב-2002, ונותרה בו ב-2011. זאת, כאשר סין המריאה ממקום 6 בכמות הפרסומים ב-2002 למקום 2 ב-2011, אבל נותרה מאחורי ישראל במידת ההשפעה של פרסומיה.

שנית, כותבי הדו"ח הם בעצמם אנשי אקדמיה, ולמרות השמועות בעניין, גם פרופסור הוא אדם ככל האדם, וככזה יש לו אינטרסים. הגדלת המימון הממשלתי למחקר באוניברסיטאות בוודאי תהיה טובה לחוקרים, אך איזו עדות יש לכך שהיא תהיה טובה גם למשק?

השקעה כדאית במו"פ

מן האמור לא נובע שלא כדאי למדינה להשקיע יותר במו"פ. מחקר שנערך לאחרונה מגלה שמענקי מו"פ הניתנים על-ידי המדען הראשי, נהנים משעורי תשואה גבוהים. כלומר, פעילות המדען הראשי היא כדאית מבחינה כלכלית, וצריך רק לדאוג לכך שהממשלה תיהנה מחלק סביר של התשואה הזו (נניח, 10% על המענק במקרה של הצלחה).

לבסוף, נבחן את המו"פ הביטחוני (שגם הוא, אגב, ממומן בחלקו בכספים אמריקניים). זהו מו"פ המכוון לשיפור הטכנולוגיה הצבאית, אבל יש לו כמובן גם השלכות על המגזר האזרחי. הדוגמה המוכרת ביותר היא 'גיוון אימג'ינג', שהטכנולוגיה שלה מבוססת על פיתוח של טיל. דוגמאות נוספות הן הגנה על מטוסי נוסעים, פיתוחים בתחום הרובוטיקה, ועוד. אפילו הפיתוחים בתחום איברים מלאכותיים לנכים קשורים למצב הביטחוני של ישראל.

בתנאים שבהם אזרחי ישראל ייאלצו לשאת בעול כבד יותר כדי לסייע להסדיר את הפיננסים של הממשלה, יש מקום להמליץ על אותן הקצבות למו"פ המסייעות לצמיחה. אבל גם אם הממשלה לא תעשה כן, יש לכפור במסקנת הדו"ח שההזנחה מצד הממשלה מהווה איום קיומי על ישראל.

Back to "General Articles"Send Response
Top Page
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 239869402Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version