Home
Search
עברית
Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Lawfare
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
Donate
Tel Aviv University
Academic Professionalization from a Critical Perspective: Whitewash for Political Activism by TAU Minerva Humanities Center

18.10.17
Editorial Note

In the last couple of months we are witnessing a collaboration between the TAU Minerva Humanities Center (MHC) and the activist group Academy for Equality.  

The two are promoting a workshop series for the 2017-2018 academic year in order to "advance academic professionalization from a critical perspective" for first generation research students in the humanities or the social sciences.  The brochure explains that "The workshop will combine guided reading in critical texts concerning academia, with practical training in various academic skills: reading and writing academic texts (including research proposals, theses and dissertations, papers and articles etc.), writing CVs and abstracts, applying for conferences and scholarships, approaching journals, junior academic employment, academic networking, etc."  The brochure adds that participants "will be mentored by senior researchers from the Minerva Humanities Center and the Academy for Equality group."

To those who are not familiar with the jargon, the neo-Marxist, critical thought is normative, based on the view that the scholar needs no empirical evidence to his claims. Based on such methods, Palestinian and pro-Palestinian scholars were able to distort history, in particular the founding of Israel.  

Serious scholars should note that this type of scholarship is not accepted by mainstream academic journals. 

The following are two examples of scholarship from a critical perspective:

Dr. Michal Givoni of BGU's Politics and Government department was in 2009-2010 a postdoctoral fellow, at the MHC at TAU where she is still a fellow at Lexicon for Political Theory.  Her doctoral thesis proclaimed that witnessing was not about facts, but rather the projection by the witness of his or her morality on the situation.  To put it in simple terms, a fact is what a witness wants it to be.  Givoni made quite a career out of bashing Israel. She will participate in a conference to be held in Leiden, The Netherlands, on December 13th 2017.  Givoni's paper is titled "Resilient Witnessing: Occupation Testimonies and Left-Wing Despair in Israeli Documentaries". This is an adaptation of a paper she delivered last July in Berlin where she used "the case of the Israeli occupation in the Palestinian territories in order to interrogate the politics of witnessing and testimony" and looked "at two documentary films that were recently produced in Israel, which turn the spotlight on the reenactment and reiteration of testimonies about the Israeli occupation." Adding to it the "failure to delegitimize the occupation in the eyes of the Israeli public." The films, "amplify and help identify despair as the structure of feeling that currently prevails in the Israeli left". And she asked "what remains of the political promise of witnessing when hope for a better future seems bleak and witnessing appears to sustain a melancholic attachment to bygone, and currently deceptive, ideals?" In order to academize her political activism, Givoni has based her assertions on the work of the Danish philosopher Soren Kierkegaard, enabling her to claim that "left-wing despair is a far more complicated attitude than its association with passivity, impotence or depression implies."   Not to be cynical, but Givoni, who is piling frequent miles flying from one conference to another, does not seem to be passive or depressed.  

Another example is Dr. Dotan Leshem, formerly of University of Haifa's Political Science department who moved to Columbia University in NY. Recently he posted on the Academia IL Network a lengthy angry email accusing University of Haifa of not giving him tenure, the reason for his departure. According to Leshem, a lecture he gave at TAU a year ago in a conference on "Five Years to the Social Protest" was the main concern of Haifa. His fifteen minutes presentation was titled "How Democratic Social Protest Gave Rise to Right-Wing Populism." The gist of his presentation was "three moments in the short history of the protest: The democratic social protest of 2011 both social and democratic; The violent crashing of the democratic social protest of 2012 by the authorities; The rise of economic right-wing populism that appropriated the protest to itself through distortion of the protest context led by the extreme right-wing paper Haaretz-The Marker." He then discussed actions taken by the Finance Minister Moshe Kahlon, such as the bi-annual economic plan and the struggle over the gas monopoly. This is certainly not an academic lecture but polemics.  But this is not surprising, Leshem was a member of the TAU MHC political economy research group for three years. In his book The Origins of Neoliberalism: Modeling the Economy from Jesus to Foucault, Leshem thanks the MHC for granting him a post doctoral fellowship at the Political Lexicon Group headed by Adi Ophir. Interestingly, he also noted that the road for publishing his book began a decade earlier as a dissertation that was written at the Hermenetics and cultural studies program at Bar Ilan University under the supervision of Ariella Azoulay and Yuval Yonay. Bearing this in mind, Leshem spoke in December 2013, at the MHC event to celebrate the first Hebrew translation of Hanna Arendt’s The Human Condition, by Ariella Azoulay and Adi Ophir. 

David Hancock of Buckinghamshire New University who reviewed Leshem's book noted that the text is sometimes unforgiving in its "exegesis of this unfamiliar terrain (from the perspective of one who is not familiar with the intellectual history of late antiquity)."  

That the MHC is trying to proselytize a new generation of scholars is not surprising. The MHC is arguably one of the most ardent neo-Marxist, critical outfits in Israel.  Unwilling to rattle the cage, the authorities at Tel Aviv University essentially gave up all control over the Center. However, the brochure which promises "mentoring" should make them realize they are paying the salaries of faculty who are supervising students from other colleges and universities.  





Call for Participation: Academic professionalization from a critical perspective – A workshop for first generation in higher education research students
The Minerva Humanities Center in Tel Aviv University invites students to participate in a workshop for academic professionalization from a critical perspective.
The workshop is intended for MA and first-year PhD research students in the humanities or the social sciences Application deadline: October 10th, 2017
The workshop is intended for MA or first-year PhD research students in the humanities or the social sciences, who consider climbing the academic ladder.
The workshop will combine guided reading in critical texts concerning academia, with practical training in various academic skills: reading and writing academic texts (including research proposals, theses and dissertations, papers and articles etc.), writing CVs and abstracts, applying for conferences and scholarships, approaching journals, junior academic employment, academic networking etc.*
Workshop participants will be mentored by senior researchers from the Minerva Humanities Center and the Academy for Equality group.
The workshop will take place during the 2017-2018 academic year on Wednesdays, between 17:00 and 19:30, every 3 weeks (some of the meetings will be held once in 2 weeks).
The number of workshop participants is limited. Applications will be accepted according to submission order and commitment to attend all workshop meetings.
Students interested to participate are asked to send a short email with a description of their studies, their background and the reasons they would like to take part in the workshop. The email should be sent to firstgenerationacademia@gmail.com by October 10th 2017.
* Workshop program might change

============================================================================


נשמח אם תפיצו לסטודנטיות/ים שלכן, כי הסדנא פתוחה לכלל האוניברסיטאות והמכללות, ועם כל הכבוד למעגלים הרחבים שלנו, הם עדין רק המעגלים שלנו
הפרטים המלאים בלינק, אבל ההרשמה נסגרת ב-10 באוקטובר, ומטרת הסנדא להעניק כלים מקצועיים אקדמיים לסטודנטיות/ים שהן דור ראשון להשכלה גבוהה, בתקווה ליצירת אקדמיה מגוונת יותר.
למי מכן ומכם שמעוניינים בהקמת סדנא כזאת במוסד שבו הן מלמדות, נשמח מאוד לעזור ולקדם יוזמה כזאת, במקום לגרור, כמו תמיד, את כולם לתל אביב.

======================================================================





DRAFT Conference Program (sep 2017) To be held in Leiden, The Netherlands between December 13th and 15th 2017. The conference location will be at the Research Center for Material Culture within the Museum Volkenkunde (National Museum of World Cultures). 

 Resilient Witnessing: Occupation Testimonies and Left-Wing Despair in Israeli Documentaries - Michal Givoni


Image Testimonies – Witnessing in Times of Social Media (Berlin, 13-15 Jul 17)

Bearing Witness, Yet Again: Occupation Testimonies and Left-Wing Despair
Michal Givoni
How can we make sense of the persistence of testimony in conditions of protracted political violence that have proven resistant to its factual authority and emotional traction? And what remains of the political promise of witnessing when hope for a better future seems bleak and witnessing appears to sustain a melancholic attachment to bygone, and currently deceptive, ideals? In my presentation, I will
use the case of the Israeli occupation in the Palestinian territories in order to interrogate the politics of witnessing and testimony from a new perspective, which shifts attention away from the performative outcomes of stand-alone testimonies and towards the affective imprint of their repetition.   To this end, I will look at two documentary films that were recently produced in Israel, which turn the
spotlight on the reenactment and reiteration of testimonies about the Israeli occupation – Z32 (2008) and Censored Voices (2015). By staging both the tenacity of witnessing and its widely acknowledged
failure to delegitimize the occupation in the eyes of the Israeli public, these films, I will argue, amplify and help identify despair as the structure of feeling that currently prevails in the Israeli left, while allowing for a reevaluation of the ambivalent relations between despair and the political.   Based on Kierkegaard’s claim that despair is experienced as the self’s attachment to an identity that can neither be invigorated nor done away with, I will suggest that left-wing despair is a far more complicated attitude than its association with passivity, impotence or depression implies. Rather, despair as it emerges from the testimonial films just mentioned comes about through a reluctant and yet proactive maintenance of those ideals, communities, and institutions that have betrayed our political expectations. Such a view of despair as a forced but also tenacious attachment to objects of political desire that clearly hold no further promise for us turns this seemingly anti-political feeling into one of the affective foundations of contemporary citizenship. As I will show, when it is manifested through repeated enactments of what is openly portrayed as hollow political rituals, despair may help preserve the very conditions of the political when they become most fragile. Drawing on Bonnie Honig’s work on resilience and public things, I will suggest that despair may be propitious to political life insofar as it sustains an emotional commitment to the common through a faithful conservation of its remnants – a commitment that is all the more impressive given the avowed disenchantment with the political that is incarnated in despair.
MICHAL GIVONI teaches at the Department of Politics and Government at Ben Gurion University.  She works in the field of contemporary political theory and studies the intersections of non-governmental
politics and moral sensibility. Her work explores the history, ethics and politics of humanitarian action; the ethics of witnessing and testimony; cosmopolitanism; and innovative technologies of public participation. Her book, The Care of the Witness: A Contemporary History of Testimony in Crisis was published this year by Cambridge University Press.




International Committee of the Red cross (ICRC) 
16-17 Sept 2015 
Geneva

Recursive Humanitarianism: Enacting Humanitarian Principles in a Participatory Age

Dr Michal Givoni, Lecturer in Political Theory at Ben Gurion University

 
This paper will explore the notion of ‘recursive humanitarianism’; that is to say, the conviction that humanitarian practitioners must attend to the political conditions in which their actions unfold if principles such as neutrality and universality are to mean anything. By drawing on the practices of witnessing (témoignage) of Médecins sans Frontières in the 1980s and 1990s it will argue that the seeds of this reflexive consideration of humanitarian action and of its moral conditions of possibility were sown in that period. But it will further demonstrate that the active performance of humanitarian principles has only come to fruition in the 2000s with the rise of perceptions management as a new method for gaining acceptance for humanitarian interventions. Perceptions management relates to the relatively new interest of humanitarian organizations in the ways in which they are viewed by local stakeholders and to their attempt to act on and change these impressions. As I will argue, perceptions management now marks a new and important stage in the evolution of the humanitarian principles insofar as the enactment of these principles in the humanitarian theatres of operation has become such a critical issue. 


=============================================================

[Academia-IL] על קביעות ופוליטיקה


Isaac (Yanni) Nevo via listserver.cc.huji.ac.il 

Sep 23
 
 to Academia
שלום לכולם,
לפני שבועות אחדים, התפטר ד"ר דותן לשם מאוניברסיטת חיפה ופרסם את המכתב המצורף (ראו מטה) המכיל האשמות חריפות נגד דיקן הפקולטה למדעי החברה באוניברסיטה. ד"ר לשם, שהיה מרצה בכיר במחלקה, עזב אותה ועקר לארה"ב, בעקבות התרשמותו שלא יקבל קביעות. לשם לא פנה להנהלת האוניברסיטה וזו לא הייתה מודעת בזמנו להתנהגות המיוחסת על ידיו לדיקן הפקולטה ולחלק מעמיתיו.  
 
בסוף אוגוסט העביר פרופסור אלון הראל מן האוניברסיטה העברית את המכתב לידיעת המשנה לרקטור וכן לידיעת הרקטור. המכתב הגיע לידיעת הרקטור ב 13 לספטמבר. פרופסור הראל ביקש שהנהלת הפקולטה תבדוק את ההאשמות הללו ואם יימצאו מבוססות תסיק את המסקנות המתחייבות. בבדיקה עם ד"ר לשםהוברר שעד כה לא פנתה אליו אוניברסיטת חיפה לשמוע את גרסתו.
 
חלקנו מכירים את הפרשה מן המכתב בלבד ואחרים שוחחו גם עם מרצים שיש להם הכרות אישית עם ד"ר לשם. בכל מקרה, איננו יודעים מה גרסת האוניברסיטה לסדרת האירועים המתוארת במכתבו של לשם אך נראה לנו כי לאור חומרת ההאשמות על אוניברסיטת חיפה לבדוק אותן באופן יסודי, ואם יימצאו מבוססות, להסיק מסקנות כולל מסקנות אישיות נגד האחראים. גם אם יימצא שאין ביסוס לדברים, חשוב שהאוניברסיטה תפרסם את מסקנותיה ברבים.
 
ככל שהדברים המתוארים במכתב משקפים את המציאות, נפרשת לנגד עינינו תמונה עגומה של הליכים אקדמיים (לקראת קביעות) באוניברסיטת חיפה. מתעורר החשש כי במקרה הנוכחי הליכים אלה היו נגועים בשיקולים זרים, בחוסר מקצועיות אקדמית ובפוליטיזציה נטולת רסן. ד"ר לשם מתאר דרישות שהופנו כלפיו (במפורש) לבל יוסיף להתבטא בנושאים ציבוריים, בעקבות כנס אקדמי שבו השתתף (בנושא המחאה החברתית), פשפוש בתכתובות הפייסבוק הפרטי שלו והערות לגבי תקינותן, ובאופן כללי מה שהוא חווה כ"קמפיין" מכוון שנועד להכשיל את הליך הקביעות שלו. טענות אלה מהוות "כתב אישום" חמור שאין מוסד אוניברסיטאי רשאי להתעלם ממנו.
 
אנו פונים לאוניברסיטת חיפה בדרישה שתבדוק את דבריו של ד"ר דותן לשם לעומקם ובאורח בלתי תלוי, ותנהיג בדק בית יסודי, במידה שיימצא כי יש בהם ממש.
 
בברכה,
 
אלון הראל
ענת מטר
יצחק (יאני) נבו       
 
להלן מכתבו של ד"ר לשם:
 
"אתה אינטלקטואל, ואין מקום לאינטלקטואלים באוניברסיטת חיפה". 
אמ;לק הסיפור שברקע עזיבתי לניו יורק
א. פרולוג
ביוני לימדתי את השיעור האחרון שלי באוניברסיטת חיפה. את שנת הלימודים הבאה אפתח כמרצה אורח באוניברסיטת קולומביה. לפני כשבועיים ארזנו המשפחה את חפצינו ועברנו לניו יורק לזמן לא ידוע. כמו במקרים אחרים של נדידה, המעבר נובע ממגוון סיבות. איננו יוצאים דופן בעניין זה ומאז חזרנו משהות של ארבע שנים בארה"ב, מתוכן שלוש בניו יורק, ההתלבטות האם לחזור לשם לוותה את חיינו כצל. גם בעניין זה איננו יוצאי דופן. מה שנדמה לי כיוצא דופן וכראוי לשיתוף ציבורי הוא הסיבה שדחפה אותנו לעזוב שוב, והיא ההתנכלות על רקע פוליטי שחוויתי באוניברסיטת חיפה, התנכלות שלכל הפחות נהנתה מרוח גבית מעיתונאית בכירה בעיתון הארץ.
ב. סיפור המקרה
לפני מספר חודשים זומנתי לשיחה אצל ראש ביה"ס למדעי המדינה באוניברסיטת חיפה שבו אני מועסק כמרצה בכיר במסלול לקביעות. בפגישה אמר לי ראש ביה"ס שיש שני עניינים על הפרק. הראשון הוא החשש של חברי המחלקה הבכירים שלא אשא בתפקידים לאחר שאקבל קביעות (מה שהיה אמור לקרות כשנה וחצי לאחר מכן). דבר זה היה מעט מוזר לאור העובדה כי עוד בטרם הקביעות מילאתי תפקידים מנהליים ואף הבעתי נכונותי להקים ולעמוד בראש תכנית לימודים חדשה לאחר שאקבל הקביעות. 
המרצע נשלף מן השק כשעלה העניין השני: תלונות שהגיעו לאוניברסיטה בעקבות הדברים שאמרתי בכנס חמש שנים למחאה שנערך באוניברסיטת תל אביב מספר חודשים קודם לכן כמו גם שזו שיחה מקדימה לשיחה עם הדיקן בנושא זה. מרגע זה החל מחול שדים שלא דמיינתי שאקלע אליו. על מנת להבין את גודל הצרה שהתרגשה על ראשי ולהבין כיצד להתמודד עמה ניהלתי באופן מידי שיחות עם כמה מבכירי המחלקה. בשיחות אלה נאמר לי, בין היתר, שבהתבטאותיי הציבוריות אני פוגע בתדמית האוניברסיטה, שגם כך בעייתית בגלל שיש בה מלא ערבים, ושזו סיבה מספקת לא לחדש לי את החוזה. נאמר גם שאני אינטלקטואל ושאין מקום לאינטלקטואלים באוניברסיטת חיפה, שכתיבתי בפייסבוק אינה מקובלת על האוניברסיטה (כולל ציטוטים מעוותים מדברים שכתבתי) ושהיא הסיבה לכל המהומה. עוד נאמר שאם היו יודעים מה אני כותב בפייס לפני שהתקבלתי לא היו מקבלים אותי מלכתחילה, ושעל אף שאני נתפס כהזוי אז לא כך הדבר ויש לי תכנית סודית כלשהי, ועוד כהנה וכהנה דברים שכאלה. בנוסף נאמר לי על ידי שלושה חברי מחלקה בכירים שמוטב לי לחפש עבודה במקום אחר, ויותר מאחד אמר לי שאשקול אם מתאים לי להישאר בחיפה מאחר שלהיות מרצה בחיפה לא משתלב עם כתיבתי הציבורית, ושגם אם אשאר ואקבל קביעות ידאגו למרר לי את החיים עד הפנסיה. 
על מנת להגדיש את הסאה, ולאחר שהבהרתי שאין בכוונתי לחדול מכתיבתי הציבורית, כששאלתי מה עלי לעשות כדי להקל על חששותיהם במישור ה"קולגיאלי" - שלא אשא בתפקידים מנהליים - נאמר לי שאי אפשר להגיד לי מה נדרש ממני כי אז פשוט אמלא אחר הדרישות דבר שיסייע בידי בתביעה עתידית באם לא אקבל קביעות. לכל אלה התלוו אמירות פוגעניות ביותר על אופיי שברשותכם לא אחזור עליהן, כמו גם אוסף טענות קטנוניות במיוחד בדבר התנהגותי הבעייתית (כדוגמא: אני פוגעני כלפי הסגל המנהלי כי בקשתי להגביל את כמות הסטודנטים בסמינר אותו אני מעביר על ניאוליברליזם ל-12 משתתפים). 
כשניסיתי לברר מי עומד מאחורי המסע לסיום העסקתי נעניתי לרוב בחומה בצורה של התחמקויות, למעט במקרה אחד בו נאמר לי שטלי חרותי סובר, העיתונאית הבכירה של עיתון הארץ אותו אני מרבה לבקר ושאותה ביקרתי בכנס ההוא באוניברסיטת תל אביב, התקשרה למספר נושאי תפקידים באוניברסיטה והודיעה להם שאני פוגע בשמה הטוב של האוניברסיטה. אם לא די בכל מה שתיארתי, הובהר לי ביותר משיחה אחת שאין חולק על מצוינותי האקדמית ושמוסכם שאני חוקר בעל שם עולמי בתחומו, והדבר הוכר על ידי האוניברסיטה שבחרה באופן חריג להקפיץ אותי לדרגת מרצה בכיר עם כניסתי. באופן אבסורדי, הובהר לי שמצוינותי האקדמית עומדת בעוכרי, מאחר שהדיון על חידוש החוזה שלי ומתן הקביעות יתנהל במנותק מן הדיון על תרומתי כחוקר. התמונה שהתחוורה לי בסופו של סבב זה היא, כפי שציין באוזני עורך דין בעל ניסיון רב במקרים שכגון אלה עמו שוחחתי, הוא של "תפירת תיק" בו השמצות אישיות ישמשו בניסיון למנוע את חידוש החוזה שלי ואת קבלת הקביעות. 
לאחר כשבועיים זומנתי לפגישה עם הדיקן, שלטענת חלק מחברי הסגל הבכירים עמם שוחחתי, הוביל את המהלך. אין לי איך לתאר את הפגישה אלא כהזויה עד כאב. הוא הודיע לי שהגיעו מספר תלונות בעל פה ובכתב על הופעתי בכנס ההוא והתנהלותי פשוט אינה מקובלת עליו. לבקשתי לדעת ממי הגיעו התלונות ומה תוכנן על מנת שאוכל להתייחס עניינית הוא סירב לענות. בנוסף הוא טען שהוא התנגד לקבלתי מלכתחילה אולם הוא פשוט לא היה בתפקיד בזמנו ולכן לא התחשבו בדעתו. אבל, הוא המשיך ואמר, המצב היום שונה. הסיבה לכך היא כי עכשיו הכוח בידו, והוא יעשה ככל שביכולתו למנוע את חידוש החוזה שלי. בין הסיבות אותן מנה הדיקן לכך שלא אקבל קביעות הוא ציין את העובדה שלדעתו אין לביה"ס למדעי המדינה צורך בתחום העיסוק שלי, טענה בעייתית בפני עצמה כשהיא עולה כשנה וחצי לאחר שהתקבלתי גם כך. אבל בכך לא היה די, מאחר שתחום המחקר שהוא ציין כזה בו אני עוסק (שלביה"ס אין צורך בו, לדבריו) פשוט לא היה תחום המחקר שלי. וכך המשיכה השיחה. למשל, כשאמרתי שהמחלקה בוודאי תכתוב מכתב הממליץ על מתן קביעות על בסיס הישגי המחקריים כמו גם סקרי ההוראה בהם אני זוכה לציונים גבוהים ולמחמאות מן הסטודנטים, הוא אמר שהוא יודע לקרוא בין השורות ולהבין שמכתב הממליץ לקלוט חבר סגל לא באמת מתכוון לכך. לבסוף, הוא סיפר כמה זה קשה לו להודיע לי על סיום הקריירה שלי, וטרח לציין שהוא ממש בסדר בכך שהוא נותן לי התראה של שנה וחצי מראש.
בקיצור: סימנו לי את הדרך החוצה, ויותר מרמזו שאם אתעקש לנסות ולהישאר כמרצה עם קביעות לא רק שאצטרך לחדול מכתיבתי הציבורית ולכוף ראשי בפני השררה, אלא שהדרךלשם תהיה מלאה הכפשות אישיות ושימת מקלות בגלגלים וגם בסופה לא ברור האם אזכה לקביעות (ומתי). יתרה מכך, דאגו לציין באוזני שגם אם אקבל קביעות ידאגו למרר את חיי לאחר מכן בין היתר על ידי עיכובי העלאה בדרגה. ואם כל זה לא היה מספיק, אזי השיא מבחינתי הגיע מעט לאחר מכן כשקיבלתי אי מייל נוזפני עם צילום מסך של פוסט שכתבתי בפייסבוק אותו צילם חבר למחלקה כהוכחה לכך שאיני מתקן דרכיי. מה שהוביל למסקנה שחברי לעבודה מנהלים מעקב אחרי כתיבתי בדף האישי שלי בחיפוש אחר ראיות "מרשיעות" לתיק.
בשלב זה, ולאחר שכאמור התלבטנו האם להישאר בארץ או לעזוב, נפל הפור והעלנו מהלך בחיפוש עבודה בארה"ב, מתוך תקווה לחזור לניו יורק. שפר עלינו גורלנו וזוגתי קיבלה הצעה ממקום עבודתה להעתיק את מושבה לניו יורק, בעוד למזלי הרב ועל אף הפניה המאוחרת הצלחתי להתארגן על משרה זמנית של מרצה אורח באוניברסיטת קולומביה בתקווה למצוא עבודה קבועה יותר בהמשך.
3. אפילוג
האמת היא שהופתעתי מכל התנהלות המקרה. גם מחוסר הבושה של אקדמאים לומר את האמת הלא ליברלית בעליל בפנים בלי להתבייש ובלי להסתתר מאחורי תירוצים מתירוצים שונים. אבל בעיקר הופתעתי בגלל שכתיבתי הציבורית התנהלה בהנחה שבנושאים בהם אני מתבטא – כלכלה וחברה – עדיין מותר לומר את האמת בישראל בלא פחד. גם התקשיתי להאמין שדווקא עיתונאית בכירה מעיתון הארץ, המותקף חדשות לבקרים ושממצב עצמו כמגן הליברליזם בישראל, תנסה לפגוע כך במרצה באוניברסיטה. חברות לדרך עמן התייעצתי לאחר שפרצה הסערה אמרו לי שאני נאיבי ושדווקא על נושאים אלה אסור לדבר. הסיבה לכך היא שדווקא דיבור עיקש החושף את אי הצדק החברתי והכלכלי מערער על תחושת הצדק והעליונות המוסרית של אותם אלה שברור לעין כל שהם נמנים על האליטות הנהנות מהמשך הניצול. כתוצאה מכך, הנמנים על האליטות פשוט לא יכולים לחיות עם זה שאין להם על מי להטיל את האשמה, מה שקל למשל במקרה של הכיבוש, ומכאן קצרה הדרך לתגובה אלימה. במבט לאחור, אני מסכים עמן. הייתי נאיבי.
רצה הגורל ומעט אחר התפטרותי התרגשה הסערה בה נתונה האקדמיה בעקבות הקוד האתי הביזיוני אותו חיבר פרופ' אסא כשר ושאת דעתי על התנהלותו של האקדמיה בתגובה לו הבעתי זה מכבר. אני חושב שהמקרה שלי רק מדגים שלא צריך את הקוד האתי הזה כדי שהאקדמיה עצמה תתנדב למנוע כל ביקורת על האליטות ועל השלטון בישראל. תפקידו של הקוד האתי הוא לכל היותר לתת לאותם אנשים שפעלו להשתיק אותי לתחזק את הפסאדה הצדקנית כמו גם התחושה שהם מה"טובים" בעודם מגבירים את הצנזורה מרצון על כל בדל ביקורת על שלטון שרק הולך ומתאכזר מיום ליום. אף כי נסיבות המקרה שלי בוודאי מושפעות מזהות האנשים הספציפיים שלקחו בו חלק, כמו גם מן הפתולוגיות של המוסד הספציפי, איני נאיבי עד כדי לחשוב שאני מקרה ייחודי. ראיה לכך היא העובדה שרוב מי שהתייעצתי עמם, כולל אנשים שאומץ ליבם האינטלקטואלי מהווה עבורי מקור לחיקוי ולהשראה, הציעו לי פשוט לשתוק כדי שהדבר לא יחבל בקריירה העתידית שלי. וכאמור, לולא הפריבילגיה שלי וההזדמנות שנקרתה בדרכי ניתן להניח שלא הייתי שובר שתיקה. 
מה צופן העתיד? אין לי מושג. ברור שאלה זמנים חשוכים שאינם קלים עבור אנשים שמלאכתם היא אמירת אמת בפני השלטון לעיני הציבור. מאחר שאחזור בקרוב להיכלות הידע של ארה"ב ואלמד במחלקה לדת ניתן להניח שאקדיש יותר זמן לעיסוק התיאורטי והתיאולוגי ה"טהור" ופחות לכתיבה המחוברת לענייני דיומא, אם כי אני מקווה שאמצא את האנרגיה והאומץ להמשיך בכך כמיטב יכולתי. אעשה זאת מתוך תקווה שהזמנים החשוכים יחלפו במהרה, תקווה אותה מצאתי לא פעם בתמיכתם ובעצתם החכמה של חברים וחברות אמיצים פי כמה ממני, ובידיעה שאיני לבד, לא בשעות הקשות (ואפילו המעט שחוויתי הוא מאד-מאד לא נעים), כמו גם בידיעה המשותפת שמצב העניינים הנוכחי אינו סביר ואינו צודק.
 
 
Prof. Isaac (Yanni) Nevo
Dept. of Philosophy
Ben-Gurion University
Cell: 0545334025
 

Back to "Tel Aviv University"Send Response
Top Page
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 243842319Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version
    blueweb