Board & Mission Statement
Why IAM?
About Us
Articles by IAM Associates
Ben-Gurion University
Hebrew University
University of Haifa
Tel Aviv University
Other Institutions
Boycott Calls Against Israel
Israelis in Non-Israeli Universities
Anti-Israel Petitions Supported by Israeli Academics
General Articles
Anti-Israel Conferences
Anti-Israel Academic Resolutions
Lectures Interrupted
Activists Profiles
Readers Forum
On the Brighter Side
How can I complain?
Contact Us / Subscribe
General Articles
The Latest Round of Academic Controversies


Editorial Note


A number of controversies erupted recently stemming from the continuing efforts of some academics to mix politics with scholarly pursuits.    


Over the years IAM has reported on hundreds of cases in which academics mixed their political agenda with scholarship.   TAU professor Yehouda Shenhav has been a leading figure among the political activists in the academy.  Originally, a researcher of the sociology of organizations, he switched to focusing on his politics.


Although retired now, he is still very much in the public view.   Most recently, he attended the reception for Amir Makhoul who was released from prison after nine years.    Makhoul was arrested by the Shin Bet in early May 2010, in an affair that stunned Israeli society.  He was a prominent leader in the Arab community, a member of the Follow-Up Committee, as well as the head of Ittijah - the umbrella organization for the Arab society. His brother Issam Makhoul is a former member of Knesset of the Hadash party. Makhoul confessed to contacts with a foreign agent, a connection to the enemy during wartime, and serious espionage in favor of Hezbollah. The charges stated that he provided information about military bases and security facilities of the army, the Shin Bet and Mossad, to a Hezbollah man whom he met in Denmark.  The presiding judges ruled that Makhoul befriended the "most bitter enemy" of Israel.


Hezbollah’s record is well known.  Under guidance from Iran, the organization has waged a bloody campaign against Israeli citizens and the IDF.  Hezbollah chief, Hassan Nasrallah, has been very open about his desire to eradicate Israel from the map of the Middle East.  The question is why Shenhav rushed to greet Makhoul.  As  IAM repeatedly noted, the irony is that the Israeli taxpayers provide Shenhav with the means to embrace enemies of the state.


Another leading activist is BGU Prof. Oren Yiftachel. He recently participated in a conference organized by Middle East Monitor (MEMO), a pro-Hamas publication created to fill the "growing need" for supporters of the Palestinian cause. The conference focused on the Palestinian citizens of Israel, their history and the challenges they face in the "wake of Israel’s controversial Nation-State Law, which last year deprived the community of its right to national self-determination and effectively rendered 1.8 million people second-class citizens within Israel."


Yiftachel discussed the "Israeli apartheid" and promoted political group A Land for All he co-founded.  As reported by Al-Jazeera, Yiftachel's talk was about a "New stage in 'settler-colonial' process." Yiftachel was "comparing Israel with apartheid South Africa, whose government corralled the indigenous majority into self-governing 'bantustans'." Accordingly, Yiftachel said, "the Nation-State Law opens a new stage in the Israeli 'settler-colonial' process, which he called one of 'deepening apartheid'… Apartheid, of course, is illegal, it is a war crime, it is a crime against humanity."    IAM has been reporting on his kind of lectures for close to two decades, including his trademark warning about “deepening apartheid.”  Still, the likes of Al-Jazeera are always happy to quote him and other radical Israeli academics.


In another controversial move, a group of political activists, among them several scholars, published their petition to the Israeli Supreme Court, against the Knesset, the Government, and the Attorney General, about the law  “Israel and the National State of the Jewish People.      


Of course, there has been a robust debate about the new law.  However, the signatories adopted a rather bizarre approach, calling it an “Ashkenazi petition.”  They describe themselves as “Israeli citizens of Ashkenazi-Western origin” or “those to whom Western culture is a component of identity.”  The petition states that it follows a petition by 60 intellectuals and academics of Mizrachi origin or the so-called “Mizrahi petition. 


The petitioners repeat the assertion of the “Mizrahi petition” that the new law discriminates not just against the non-Jewish population of the country, but also against Jews of Mizrahi origin.  The reason for that far-fetched assertion is that bill relegates Arabic to the status of a “second language,” which allegedly hurts the Mizrahim, by reflecting their “second class status.”  It was Yehouda Shenhav, as a member in HaKeshet HaMizrahit, a group of Mizrahi academics, who published a book in the 1990s to the effect that the Mizrahim are “Arab Jews” whose Arab heritage was destroyed by the Zionist establishment.   Framing the petition in the language of ethnic origin of Ashkenazi or Mizrahi, in order to argue against the new law, would not serve the petitioners purpose. Scholars should have known better, as they have a responsibility to the public.  

In fact, the study Academic Freedom in Israel: A Comparative Perspective indicated that faculty in Israel enjoy academic freedom which surpasses anything that their peers in public tertiary education could dream. Not incidentally, this state of affairs has distorted the teaching and research in social science.  As a number of reports for the Council of Higher Education noted, some departments, notably in Ben Gurion University, are top-heavy with neo-Marxist, critical scholarship at the expense of the mainstream empirically-based research.   Because neo-Marxist, critical research is not published in mainstream journals, Israeli social sciences score poorly in comparative evaluations. 


 בבית המשפט העליון בירושלים בג"צ בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
.1 איתן ברונשטיין אפריסיו .2 גלעד הלפרן .3 בלהה גולן .4 אלון שחר .5 יואב הס .6 יפה שוסטר .7 אלאונור מרזה ברונשטיין .8 צילי גולדנברג .9 מאיר ברוכין .10 יסמין שמעון ברונשטיין .11 שלמה קו .12 עינב קפלן רז .13 איתן רייך .14 אמיתי סנדי .15 סמדר יערון .16 אבי בלכרמן .17 אסף קדר .18 אבירם מאיר גרמנוביץ? .19 ענת רייזמן לוי .20 אשר לוי 21 . לירון טל 22 . טליה פריד 23 . מירי ברק 24 . אריאלה בארי בן ישי 25 . דני גרימבלט 26 . דפנה לוי 27 . דנה אולמרט, 28 . חן תמיר 29 . אילנה לח 30 . ג?סיקה נפומנשי 31 . רבקה ויטנברג 32 . רויטל סלע 33 . יעלה רענן 34 . ליאור קריאל 35 . עידית ברסלאור 36 . עופר ניימן 37 . יהב זהר 38 . יונתן אופיר 39 . רחל גיורא 40 . זהר עתי 41 . יעקב מנור - מסרנו 42 . אסתי צאל 43 . אילת זהר 44 . ורד נבון 45 . אילת אופיר 46 . חיים דעואל לוסקי 47 . דבי פרבר 48 . פנינה טל 49 . עדי דגן 50 . דיויד גוס 51 . עינת לידר 52 . יובל הלפרין 53 . גלעד מלצר 54 . יוחנן כץ 55 . אילנה המרמן 56 . תומר גרדי 57 . מיכל פישר 58 . יהודית קשת 59 . דני ארדמן 60 . אדם קלר 61 . ביאטה זילוורסמיט 62 . רחל חיות 63 . דורית נעמן 64 . דניאל עלמה רביצקי 65 . ורדית גולדינר 66 . עדי שוסברגר 67 . יהושע רוזין 68 . מיכאל עין גל 69 . סופיה נוריה 70 . חנה ספרן 71 . שירלי מיכאלביץ 72 . ליעד קנטורוביץ? 73 . תמר הופמן 74 . לאנדרו ברונשטיין 75 . דבורה זילברשטיין 76 . יעל פלט 77 . עומר קריגר 78 . אור גילת 79 . עלמה מרים כץ 80 . רותי גוס 81 . אליענה אלמוג 82 . עדי גרנות 
 - נגד- 
1. הכנסת ע"י הלשכה המשפטית של הכנסת משכן הכנסת, קריית בן גוריון, ירושלים טל': 6408639-02 פקס: 6753495-02 2. הממשלה 3. היועמ"ש לממשלה ע"י פרקליטות המדינה, משרד המשפטים מרח' סלאח א- דין 29 , ירושלים טל': 6466591/0-02 פקס: 6467011-02 המשיבים 
עתירה לצו על תנאי 
מוגשת בזה עתירה לכב' ביהמ"ש בה הוא מתבקש להוציא מלפניו צו על תנאי המכוון אל המשיבים ומורה להם ו/או למי מהם להתייצב וליתן טעם: מדוע לא יבוטל חוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. ואלה נימוקי העתירה: 1. העותרות והעותרים הם אזרחי ישראל ממוצא אשכנזי-מערבי ואו מי שהתרבות המערבית מהווה עבורם מרכיב מרכזי בזהות. 2. עותרים מס? 1 עד 5 מגישים בזאת תצהירים בשם כל העותרות והעותרים. 3. העותרות והעותרים חתמו בכתב ידם על נוסח העתירה ובכך הם שותפים מלאים להגשתה. 4. החברה בישראל מרובדת משחר היוולדה, נכתבו על כך מחקרים רבים. הנה מספר שמות של חוקרים בולטים בתחום: סמי סמוחה, אורן יפתחאל, גרשון שפיר, ברוך קימרלינג, יואב פלד, יונתן שפירא. אלה פרשנויות שונות שיש עליהן ויכוחים ויש כמובן מי שרואים בישראל ?וילה בג?ונגל? או הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון. 5. כעת, משחוקק חוק הלאום, הוסר המסווה מעל התדמית (או התרמית) וברור לכל שמדינת ישראל היא בראש ובראשונה מדינתם של היהודים. 6. זה לא יותר עניין לפרשנויות היסטוריות תרבותיות אלא הצהרה של המדינה (באמצעות שלטונה הריבוני) שיהודים עליונים בה על פני הערבים. החוק קובע ש?ארץ ישראל היא מולדתו ההיסטורית של עם היהודי…? וש?מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי…?. מן ההן משתמע הלאו: מדינת ישראל אינה מדינתם של הלא יהודים בשטח הריבוני שלה. כל מי שאינו יהודי, ובמילים מפורשות יותר, הפלסטינים, הדרוזים והבדואים ילידי הארץ, אינם אזרחים שווים ליהודים, שישראל, כפי שהחוק הזה קובע היא מדינתם בלבד. 7. עו?ד איל זנדברג ממשרד המשפטים קבע בדיון בועדת החוקה חוק ומשפט בכנסת 28.11.2017 ) ?כי החוק ייתן לגיטימציה חוקתית להפלות אזרחים על בסיס השתייכות ) לאומית או דתית רק מפני שמישהו אחר שייך לקבוצת הרוב. זו אפליה בוטה שאין לקבל אותה.? 8. העותרים סומכים את ידם על הניתוח המפורט שעשו עורכי הדין של עדאלה בעתירתם (בג?ץ 5866/18 ) נגד חוק הלאום. הם מציינים שם שאין כיום ?חוקה שנתפשת כדמוקרטית שיש בה סעיף הדומה לסעיף 1 לחוק יסוד הלאום המנכס את המדינה ואת תכליתו של המשטר כמשרתה של קבוצה אתנית אחת וקובע שהיא מדינתם הבלעדית.? (שם פסקה ( 29 , עמ? 11 9. בנוסף לכך, אין בחוק זה מילה אחת או אפילו רמז לערכי השוויון והדמוקרטיה במדינה. כך למשל, החוק מתיר במפורש הקמה ופיתוח של יישובים ליהודים בלבד וגם מנמיך את מעמד השפה הערבית. מכאן ברור שאזרחיה הלא יהודים של ישראל, מופלים באמצעות חוק זה. 10 .הדרת השפה הערבית, לה יקבע ?מעמד מיוחד? מציבה את ישראל כמדינה מערבית שאינה מעוניינת להיות חלק מהמזרח התיכון. השפה הנהוגה בפי רובם העצום של תושבי האזור מוכרזת ע?י חוק הלאום כשפה משנית בחשיבותה. 11 . קרוב ל 60- אינטלקטואלים מזרחים עתרו לכן נגד החוק ( 1.1.2019 באמצעות עו?ד נטע עמר-שיף (בג"צ 4/19 )) וטענו שהחוק מדיר את השפה הערבית ובכך אף פוגע ומפלה כלפי היהודים המזרחים. בדברי ההסבר לחוק מודה המחוקק ש?בפועל, הן בחקיקה והן בפסיקה, מוענק לשפה העברית מעמד של בכורה.? משחוקק חוק פסול זה אפליית השפה הערבית אינה רק בפועל, בתרבות ובחברה, אלא הופכת להלכת מדינה. הפגיעה בשפה פוגעת ראשית בפלסטינים דובריה, אך היא פוגעת בכל מי שתרבותו ערבית, קרי גם ביהודים המזרחים. 12 . גור בליי, יועץ משפטי של הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה 27.11.2017 ) קבע, ש?ברמה הפורמלית, הסמלית, העקרונית, במעבר ממעמד של "שפה ) רשמית" ל"מעמד מיוחד" יש משום הפחתה.? 13 .העותרים מקבלים את שתי הטענות הנ?ל בדבר פגיעה או קיפוח (של הלא יהודים ושל המזרחים) כפגיעות הפסולות והעיקריות של חוק זה ומוסיפים עליהן את ההתנגדות כאשכנזים, שתרבותם העיקרית היא מערבית. 14 .עבורנו, יהודים אשכנזים, שוויון אזרחי הוא ערך חשוב מאין כמוהו ולכן אנו מתנגדים לחוק הזה שפוגע בו באופן ברור. אנחנו מתנגדים לחוק מתוך סולידריות לנפגעים הלא יהודים והיהודים המזרחים. 15 .עד לחקיקת חוק הלאום, לפחות מבחינה פורמלית, השוויון היה אחד מערכי ועקרונות היסוד של המשטר החוקתי במדינת ישראל. 16 .מאז הקמת המדינה אשכנזים נהנו ממעמדם העליון בפועל, אך היו גם כאלה ואנחנו ביניהם שהתנגדו לכך ופעלו לשיתוף ושיוויון עם האוכלוסייה הלא יהודית ועם היהודים המזרחים כדי לחיות בשיוויון עימם. 17 .התנגדות העותרים לחוק הלאום נובעת מכך שהוא מגדיר אותנו האשכנזים כמעמד על בישראל. אם הפלסטינים הלא יהודים והיהודים שתרבותם במקור היא ערבית נפגעים ע?י החוק, משמעות הדבר היא שלפי החוקה המתהווה של מדינת ישראל בנות ובני המערב במדינה הם עליונים עליהם. 18 .חוק הלאום מגדיר אותנו האשכנזים כאדוני הארץ. כתוצאה מכך, באופן רשמי ערכנו הסמלי והחוקי גבוה מזה של לא יהודים ומזה של יהודים מזרחים. חוק הלאום מהווה תשתית חוקית לפגיעות ולהפליה מצד אשכנזים באחרים. 19 .למעמד החוקתי הפריווילגי הזה גם השלכות חינוכיות הרסניות על ילדינו שאמורים להבין ממנו שהם עליונים על פני כל ילד בארץ שאינו יהודי ואינו אשכנזי. 20 .אנחנו לא רוצים להיות בעלי פריבילגיה. אנחנו רוצים לחיות כשווים בין שווים עם כל תושבי הארץ. איננו רוצים להיות ראשונים בשרשרת המזון החברתית, בעלי פריבילגיה לא הוגנת זו. אנו עומדים על זכותנו לסרב להיות במעמד פריבלגי דה-יורה שנכפה הר כגיגית עלינו, אזרחים אשכנזים. 21 .חוק הלאום שולל מאיתנו ?האשכנזים? את הבחירה החוקית לא להיות עליונים. חוק הלאום שולל מאתנו האשכנזים את האפשרות לחיות על פי תפיסתנו הערכית והמוסרית בעצם הכתבת המעמד הפריווילגי שנכפה עלינו ובכך מפר את כבוד האדם שלנו המעוגן בהוראות חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו ואינו עומד בהוראות פסקת ההגבלה. 22 .אדם שעל פי אמונתו אינו רוצה להיות דתי לא יתכן שיכריחו אותו לכך. אדם שאינו רוצה להיות מסווג כגזען ואינו מאמין באי שוויון לא יתכן שיכריחו אותו ע?פ חוק לחיות בניגוד למצפונו ולצו המוסרי שלו ומבחינה חוקית להיות מסווג לקבוצה העליונה. 23 .היו אשכנזים בולטים בהיסטוריה של הארץ הזו שחיו עם ערבים ושלטו היטב בערבית. עבורם זה היה טבעי, מרכיב אורגני בהשתלבות בחיי הארץ ותנאי יסוד לשיתוף ושיוויון עם ערביי המזרח התיכון. זו המסורת אליה אנחנו מבקשים להתייחס, המסורת אותה אנחנו מעוניינים לפתח, לכן מוגשת עתירה זו גם בשפה הערבית. 24 .המחנך הידוע דוד ילין נולד ב 1864- ואביו היה מפולין. הוא שלט היטב בערבית, לצד תרומתו הגדולה לפיתוח העברית המתחדשת. ב 1924- השתתף כראש הוועד הלאומי בפגישה בעמאן עם מלך ירדן. הוא כתב עליה כך: ?אנחנו היהודים היושבים בארץ ישראל (…) חפצים כולנו לפתח את הארץ בעבודה משותפת עם הערבים מפני ששני העמים הם אחים בני אב אחד, אברהם (…). (…) העבודה המשותפת שלנו הייתה גדולה במיוחד בימי הביניים, ימי החושך בארצות אירופה, בשעה שהיהודים והערבים עבדו יחד להפיץ את החכמה והמדע.? 25 . יוסף יואל ריבלין, אביו של נשיא המדינה ראובן ריבלין, נולד בירושלים, נצר למשפחה הידועה שהיגרה לארץ מווילנה בראשית המאה ה 19- . למד בבית הספר המוסלמי בירושלים ר?ו?ד?ת אל-מעארף. הוא השלים דוקטורט בערבית ולימודי אסלאם. לצד חברותו בוועד הלשון העברית, הוא תרגם את הקוראן ואת סיפורי אלף לילה ולילה לעברית. הוא גם לימד מספר שנים בבית ספר עברי בדמשק. עבורו הארץ, סוריה הגדולה, היתה המרחב בו חי ופעל והערבית ששלט בה לא הייתה ?שפת האויב? כפי שהיא מקובלת כיום בישראל, אלא שפת חייו הטבעית, בהיותה לינגואה פרנקה של המזרח התיכון. 26 . ישראל (וולפסון) בן זאב נולד ב 1899- בשכונת מאה שערים בירושלים והיה נצר למשפחה ממזרח אירופה. הוא למד בבית המדרש למורים הערבי "דאר אל-מועלמין“ בירושלים והיה לחוקר ערבית ואסלאם. את לימודי הדוקטורט השלים באוניברסיטת קהיר בנושא ?היהודים בערב בתקופת האסלאם?, כשהבולט מבין מוריו היה האינטלקטואל הערבי הידוע טהא חוסיין. בן זאב שימש כמרצה לשפות שמיות באוניברסיטת קהיר ובבית הספר דאר אל-עלום שם. ספריו יצאו לאור במצרים. הוא נעשה מאוחר יותר למפקח על לימודי השפה הערבית בישראל. גם עבורו הערבית היתה חלק מרכזי בחייו כיהודי החי בארץ ובמרחב השמי. 27 .ערבית ועברית הן שפות אחיות שמיות ולא במקרה קיים סיכול האותיות בשמותיהן. ההדרה של הערבית בישראל היא פגיעה בשמיות. כיהודים עלינו להיות רגישים במיוחד לפגיעה כזו. על מנהיגינו לחבר בין השפות, ?להחזיר עטרה ליושנה?, במקום לדחוק את הערבית למעמד מיוחד ונחות. 28 .לא רק העברית אלא אף היידיש, שהביאו יהודי אירופה לארץ, הושפעה מהערבית והתערבבה בה. מרדכי קוסובר כתב את הספר "יסודות ערביים ביידיש הארצישראלית“ (בהוצאת ראובן מס, ירושלים 1966 ). הוא מונה 454 מילים ערביות שחדרו ליידיש. אנשי הישוב הישן קלטו מילים אלו עוד בטרם סיגלו את הלשון העברית. מילים רבות הקשורות בעבודת האדמה: ואדי, טוריה, מזבלה, טאבון. מילים ערביות רבות השגורות בעברית המודרנית נקלטו על ידי היידיש בתקופות קדומות. בין המילים: "באסה", "סבאבה" ו"עלא כיף כיפאק", זיפת, דוגרי, יאללה, חביבי, יא בה יי, אודרוב, תפדאל, נאחס, מבסוט, ניג'ס, פשלה, אהלן וסהאלן, דיר באלק, מברוק, מאפיש, טמבל, דחילאק, בלאדי, אינשאללה, כיף חאלק, חאלס, חמסה, אילחמדאללה, חמסין, פינג'אן ועוד. זו ראיה נוספת לכך שיש לאשכנזים מסורת של היטמעות בארץ ובשפתה הערבית כתנאי בסיסי לחיים משותפים בה. 29 . יהודים באירופה במאה ה 19- וראשית המאה ה 20- בלטו בתחום חקר האסלאם German Jewish כתבה מאמר חשוב בשם Susannah Heschel והערביות. החוקרת היא מראה שחוקרים .Scholarship on Islam as a Tool for DeOrientalizing Judaism יהודיים מגרמניה, הונגריה וצרפת ראו את הקשר העמוק בין האסלאם ליהדות והחזיקו בתפיסה לפיה האסלאם הוא דת נאורה שאפשרה גם את שגשוגה של היהדות והיהודים בימי הביניים בספרד המוסלמית. תפיסות אלו סייעו לאמנציפציה של היהודים ולפיתוח יחס קרוב ולא מתנשא כלפי האסלאם, כפי שהיה למשל רווח אצל קולוניאליסטים אירופאים רבים. הנה כי כן, היו יהודים אירופאים שראו באסלאם ובערביות חיזוק לזהותם היהודית ולא אלמנט שנוגד אותה. למסורת האשכנזית הזו מבקשים העותרים להתייחס בשם ערכי השיוויון והאחווה ובניגוד לגזענות ולהתנשאות. 30 .בנוסף על הפרת חוק היסוד: כבוד האדם וחירותו, פסיקה בישראל הכירה בקיומם של עקרונות על שאינם ניתנים לשינוי, ולכן גם על פי הדוקטרינה הנוגעת לתיקון חוקתי שאינו חוקתי, יש לבטל את חוק הלאום (בג"צ 5744/16 עו"ד שחר בן מאיר נ' הכנסת (פורסם בנבו, 27.5.2018 ); בג"צ 4908/10 בבג"צ 4908/10 ח"כ רוני בר-און נ' כנסת ישראל; בג"צ 8260/16 המרכז האקדמי למשפט ולעסקים נ' כנסת ישראל (פורסם בנבו, 6.9.2017 ); וכן בג"צ 6427/02 התנועה לאיכות השלטון בישראל נ' הכנסת (פורסם בנבו, 11.5.2006 31) .
אשר על כן, מתבקש בית המשפט לקבל את העתירה ולהורות על הוצאת צו על תנאי.  


‘Israel’s system is galloping apartheid,’ says Israel professor

May 3, 2019 at 5:37 pm
Oren Yiftachel, Professor of political geography and urban studies at Ben-Gurion University, Beersheva, at MEMO's 'Present Absentees' conference in London on April 27, 2019 [Middle East Monitor]

Oren Yiftachel, Professor of political geography and urban studies at Ben-Gurion University, Beersheva, at MEMO's 'Present Absentees' conference in London on April 27, 2019 [Middle East Monitor]


“I have coined quite a few terms,” noted Professor Oren Yiftachel, “but ethnocracy really captures the idea of a regime that creates a state for the benefit of an ethnic project”.

In 2006, Professor Yiftachel published his book “Ethnocracy: Land and Identity Politics in Israel/Palestine”. In coining the phrase “ethnocracy” he sparked a fierce debate about the character of Israel, which since its foundation in 1948 has claimed to be the “only democracy in the Middle East”. With the passage of the Nation-State Law and a staunchly right-wing government at Israel’s helm, Yiftachel’s interpretation is more poignant than ever.

“Ethnocracy is a concept that comes out from engaging on the ground with particular centres of power,” Prof. Yiftachel told MEMO. “The ethnic project usually […] intends to ethnicise a territory in the name of the majority or most powerful group. This group is articulated in ethnic terms, that is, the boundaries are to do with blood relations, common history, very essentialised boundaries that others cannot join.”

In the case of Israel, this “ethnic project” has found expression in the concept of a “Jewish state”, prioritising the needs and interests of Israel’s Jewish community at the expense of its minorities. With Israel’s non-Jewish communities amounting to almost a quarter of the population, the majority of whom are Palestinian Arabs, this ethnocracy has marginalised and discriminated against swathes of the country’s citizens.

Present Absentees: Professor Oren Yiftachel

Embodying this discrimination is the Nation-State Law. Passed in July last year, it declared Israel to be the “historical homeland of the Jewish people” and stated that “the right to exercise national self-determination in the State of Israel is unique to the Jewish people”.

“The law is the culmination of a process that has been happening for a long time,” Yiftachel pointed out. “The right wing agenda — which is to create a more Jewish state — [has led to] many initiatives to do with immigration, family reunification and prohibiting Palestinians from the West Bank and Israel that marry from living together. There are also many land and housing laws, as well as the violence that is mainly directed against Palestinians, but all that wasn’t enough.”

In his interpretation, when this right-wing agenda is analysed in the context of Israel’s history – which saw some 750,000 Palestinians forcibly displaced in the Nakba of 1948 and the remainder of historic Palestine occupied since 1967 – the Nation-State Law becomes far more sinister. “Because of the political geography of the place and because of the evictions, refugees, colonisation and occupation, it actually translates to a constitutional order of an apartheid law.”

Once a taboo term in discussions of Israel-Palestine, Yiftachel uses the word “apartheid” openly in his analyses. “As an academic but also as an activist, I think it’s very important to use these terms and call things by their accurate description. This is what [19th century Marxist philosopher] Rosa Luxembourg taught us: if you want to start changing matters, and particularly to fight oppression, then you have to call something by its accurate name, and then you start to unpack the power that it holds.”

The Israeli professor mentioned that it was 15 or 20 years ago when he wrote about what he called “creeping apartheid” in the first article on the subject. “Unfortunately it was the right reading, because Israel intended to settle the [occupied Palestinian] territories and the regions inside Israel. It continues to confine Palestinians to enclaves and ghettos [and] when you enact Jewish-state laws, then you create apartheid-like situations.” He added that, “We have moved towards creeping apartheid or even galloping apartheid.”

This has come as a blow to Israel’s 1.8 million Palestinian citizens, who have for decades fought for equal rights and status with their Jewish-Israeli compatriots. Yet though historically this battle has been fought through the ballot box, the Nation-State Law has prompted the community to turn away from politics and increased their disillusionment with the system.

Never has this been clearer than during Israel’s General Election last month, in which voter turnout among Palestinian citizens barely reached 50 per cent; it was a historic low. “In my study of ethnocratic societies, we find quite a few common red lights or warning signs, one of which is the declining participation of minorities in the electorate and the political process,” said Yiftachel.

A number of factors were blamed for this low turnout, including the disbanding of the Joint List – an alliance of the four Arab-Israeli political parties — support for a boycott and foul play by Benjamin Netanyahu’s ruling Likud party on election day. Yet for Yiftachel, turning away from politics does not come without its difficulties: “Even though I would predict [this], it’s a hard decision to take to disengage from a political system where you have some privileges, limited as they are.”

Asked what options remain to affect change if Palestinian citizens of Israel reject politics, Prof. Yiftachel stresses that we need to think differently. “Israel-Palestine is not an exception, all the processes that are there are very intense but they are processes that happen elsewhere around the world.” Drawing on his research into other ethnocratic states – from Ireland and Malaysia to South Africa and Estonia — he believes that we must “get out of the box of the Israel-Palestine negotiation”.

To this end, Yiftachel has co-founded a movement called “Land for All: Two States One Homeland”.

The movement advocates the creation of two states along 1967 lines, but where this idea differs from the currently and generally accepted two-state solution is that these states would also belong to a confederation, with Jerusalem as a “capital region”, and a joint economy, with freedom of movement for the citizens of both states.

“We take inspiration from Europe,” he says, “which was once the graveyard of the world but has created a de facto confederation [in which] people have the right to self-determination in their countries, but also freedom of movement and many rights.” For the professor of political and legal geography, urban studies and urban planning at Ben-Gurion University of the Negev in Beersheba, “It was an amazing engineering of an era of peace.”

Of course, he accepts that the European Union is not without its problems. “But we must look at it historically; from the first half of the 20th century, when tens of millions of people were killed in the name of nationalism and territory, [we now have an] integrated Europe which has marked the longest period of peace in living memory.”

Bringing this back to the context of Israel-Palestine, he explained to MEMO: “No leader can adopt a one state agenda when international law and frameworks of power dictate that there will be two states […] While one state is a good idea on paper, when it comes to the real field of legal and political rights, it has no viability.”

The ideas behind the new movement, he said, are not particularly new. “The UN decision from 1947 outlines two states with an economic union and freedom of movement.” This was a reference to UN General Assembly Resolution 181, usually called the Partition Plan, which recommended the division of Mandate Palestine into two states with Jerusalem as a corpus separatum.

“There is something right about this idea, that the two nations can achieve self-determination within the state. The perception of the homeland among Jews and Palestinians is the same, therefore they should be allowed to have belonging and connection to all parts of the land.”

Yet following the recent election of arguably the most right-wing Israeli government to date, can any of these ideas be translated into practical change? Yiftachel believes that they must, and that everyone must take responsibility for their implementation. “What needs to be done to make these ideas happen is of course the million dollar question,” he quipped, “but a few things come to mind.”

It’s very disappointing, in fact almost scandalous, the way that Israel is exceptionalised in international law. Every country around the world that breaks international law is being called to order, condemned, sanctioned, and the only exception is Israel […] Even the great Russia is under sanctions for annexing Crimea, which is a small, very marginal kind of space. Yet Israel has no pressure on it, no sanctions, nothing.

“Even though Israelis complain all the time that there is a lot of talk against Israel there is zero action, the whole world plays lip service to the two state solution while watching it disappear, while seeing the prospects for a Palestinian state disappearing on the ground.”

Professor Yiftachel has concluded that because Israel is part of the US Empire, you cannot actually believe that the US can be an even-handed broker. “But France, the UK and Germany — two of which are directly responsible for what happened to the Palestinians — do very little. The EU is a source of hope, but it has to do much more than it has thus far […] You can start by questioning the privileges that Israel has with Europe, in trade or science, and that would create a lot of angst in the country.”

The way forward, he stressed, is nothing exceptional: “I think cooperation in the name of the principles of world governance, according to international law and what is required by all other states, can move us forward.” Like all positive ideas, it is often those which are simple which turn out to be the most reasonable.


MEMO to host conference on Arab-Israelis and the Nation-

State Law

April 25, 2019 at 11:14 am 

Middle East Monitor (MEMO) is to host a conference focused on Palestinian citizens of Israel, their history and the challenges they face in the wake of Israel’s controversial Nation-State Law, which last year deprived the community of its right to national self-determination and effectively rendered 1.8 million people second-class citizens within Israel.


Israel has passed the Nation-State Law becoming officially an Apartheid State - Cartoon [Sabaaneh/MiddleEastMonitor]

Israel has passed the Nation-State Law becoming officially an Apartheid State – Cartoon [Sabaaneh/MiddleEastMonitor]

The conference – entitled “Present Absentees: Palestinian Citizens of Israel and the Nation-State Law” – will take place on Saturday 27 April in central London and will bring together high-profile academics, politicians and journalists for a day-long debate on this often-neglected topic.

Palestinian citizens of Israel are often written out of the Israel-Palestine conflict, since they do not fit neatly into discussions of diaspora Palestinians or the occupied Palestinian territories. MEMO’s conference seeks to counter this erasure, writing them back into the discourse and exploring the challenges they face on a daily basis.

Keynote speaker Joseph Massad, a professor of Modern Arab Politics and Intellectual History at Columbia University, New York, will open the conference. Massad is the author of many books and dozens of scholarly and journalistic articles, including: “The Persistence of the Palestinian Question: Essays on Zionism and the Palestinians”; “Colonial Effects: The Making of National Identity in Jordan”; “Desiring Arabs”; and most recently “Islam in Liberalism”.

Other influential speakers include: Arab-Israeli Knesset Member (MK) Yousef Jabareen; Israeli Professor and author of “Ethnocracy: Land and Identity Politics in Israel/Palestine” Oren Yiftachel; Nazareth-based journalist Jonathan Cook; Associate Editor of the Electronic Intifada David Cronin; researcher at Adalah – The Legal Centre for Arab Minority Rights in Israel Maria Zahran; and Professor As’ad Ghanem from the University of Haifa.

WATCH: The Road to Knesset: Hadash-Ta’al Alliance #Israelex19

The day will be divided into four panels, each addressing a different aspect of the topic. The first panel will discuss the history of Palestinian citizens of Israel and the concept of “Present Absentees”, a legal mechanism which facilitated the appropriation of their ancestral homes after the Nakba of 1948.

The second panel will then explore whether Israel is, or can ever be, a “state of all its citizens”, particularly in the wake of the controversial Nation-State Law which has brought Israel’s claim to be the “only democracy in the Middle East” into question.

In the afternoon, the third panel will discuss the question of Arab-Israeli national identity, which is often bound up with notions of duality, bilingualism and Israeli civic duty. The final panel of the day will put these questions in an international context, asking what role the European Union (EU), Arab League and Jewish-American community can play in supporting Palestinian citizens of Israel.

The event is filling up fast, so if you would like to attend please register your attendance here.

You can also find minute-by-minute coverage of the event on our live blog, or follow along on social media using the hashtag #SecondClassCitizen


Israel's nation-state law to unleash 'deepening apartheid'

Experts in London warn of new stage in 'settler-colonial' process amid fears for Palestinian citizens under 2018 law.


28 Apr 2019

London, United Kingdom - Israel is poised to unleash a new round of oppressive apartheid policies against Palestinian citizens within its own borders, according to leading experts.

The re-election of Benjamin Netanyahu, a hard-right nationalist, as prime minister sets the scene for a new phase in an historic project to end the "demographic threat" posed by Palestinian citizens of Israel to the Jewish majority, they say.

On Saturday, experts at a London conference explored the challenges facing the 1.8 million Palestinian citizens of Israel, a group that comprises 20 percent of the Israeli population yet faces widespread discrimination.

Speaking to Al Jazeera, panellist Jonathan Cook, a prominent writer on Palestine, said the controversial 2018 Nation-State Law has essentially heightened a "comprehensive apartheid" that reflects the demographic fear of Palestinian citizens of Israel among the country's leaders.

Palestinian citizens had long been regarded as a "Trojan horse" by Israeli politicians, he added.

The Nazareth-based author told the conference: "Stating that the law turns Palestinians into second-class citizens or risks turning it into an apartheid state can easily become a trap.

"It suggests that Israel was a normal Western-style liberal democracy before the law. But the law changes very little: Israel was established as an apartheid state."

Middle East Monitor organised the London event, which brought together prominent academics and writers from across the world who all agreed on the characterisation of Israel as an apartheid state.

Attention has turned to Palestinian citizens of Israel since the Nation-State Law declaring Israel to be the "historical homeland of the Jewish people" was passed last summer, and since Netanyahu won a fifth term on pledges to annex additional parts of the occupied West Bank.

Lawyer Suhad Bishara, a Palestinian human rights expert, told delegates: "The Nation-State Law has no one state vision. There will be annexations, and we can see that from what's happening on the ground."

Referring to the efforts by Israel's Zionist left to conceal mistreatment of the Palestinians behind liberal democratic language, Cook said: "The law may have done us a favour: it makes it clearer what kind of state Israel is."

Speakers outlined a broad range of areas - social, economic, legal and geographic - in which apartheid policies operate to discriminate against Israeli Palestinian citizens, many of whom were declared "present absentees" by Israel under a 1950 law to enable it to appropriate their land and property.

New stage in 'settler-colonial' process

Comparing Israel with apartheid South Africa, whose government corralled the indigenous majority into self-governing "bantustans", Professor Oren Yiftachel of Ben-Gurion University said the Nation-State Law opens a new stage in the Israeli "settler-colonial" process, which he called one of "deepening apartheid".

"Apartheid, of course, is illegal, it is a war crime, it is a crime against humanity."

Mapping out the process of "Judaisation" by which the Israeli state has taken control of Palestinian ancestral lands, he said the Nation-State Law enshrines this process in a legal framework, and likened the hierarchy of citizenship that now exists in the country to that of apartheid South Africa.

Mazen Masri of City University in London explored the legal strategies that now exist in Israeli law to discriminate against Palestinian citizens.

He said: "Discrimination already exists in a range of legal strategies that are meant to discriminate without actually officially sanctioning discrimination.

"The main concern of the Nation-State Law is not really the ethnoreligious and inherently exclusivist principles and also the entrenchment of Israel's colonial nature and policy, the main problem is that this act demonstrates that Israel is closer to apartheid than democracy."

An Israeli Palestinian politician, Dr Yousef Jabareen, told the conference that he had sat in the Knesset and had to listen to other politicians making racist arguments in which the Palestinians were depicted as both a dangerous "fifth column" but also as inferior.

"The basis of democracy is equal rights and equal citizenship and for the Palestinians these have been violated for over 70 years," he said. "The Nation-State Law restates this: it opens the door for further policies and tools of oppression."



שמר על מעמדו: מסיבת השחרור של מרגל חיזבאללה

אמיר מח'ול הורשע בריגול לטובת ארגון הטרור, או כפי שקבעו השופטים "חבר למרים שבאויבי מדינת ישראל". אחרי שהשתחרר מהכלא, הוא זכה לקבלת פנים חגיגית מבכירי החברה הערבית בארץ: פוליטיקאים, עיתונאים, אנשי דת ואנשי ארגון זכויות אדם

מאות השתתפו אתמול (א') בקבלת הפנים לאסיר המשוחרר אמיר מח'ול. למביט מהצד האירוע נראה כמו חתונה בנוף המשובב של הגליל העליון: החתן עמד בפתח הכנסייה הקתולית בפקיעין לצד אשתו ושובל ארוך של אנשים ביניהם, פוליטיקאים, אנשי דת, עיתונאים, אנשי אקדמיה ופעילי ארגונים עמדו בתור לחבק אותו ביום שמחתו.

אמיר מח'ול הורשע בריגול חמור לטובת ארגון הטרור חיזבאללה. הוא נעצר על ידי שב"כ בתחילת חודש מאי בשנת 2010, בפרשה שהדהימה את החברה הישראלית. מח'ול היה איש מרכזי בהנהגת הציבור הערבי. חבר בוועדת המעקב, ראש ארגון איתג'אה – עמותת הגג שאגדה את כל הארגונים והעמותות של החברה הערבית. אחיו עיסאם מח'ול, הוא ח"כ לשעבר ממפלגת חד"ש. בכירותו של מח'ול והחיבור שלו עם ארגון הטרור חיזבאללה עוררו עניין רב בתקשורת הישראלית ושאלות קשות על ההנהגה של הציבור הערבי בארץ.

מח'ול הורשע במסגרת עסקת טיעון. הוא הודה במגע עם סוכן זר, קשר לסיוע לאויב בזמן מלחמה וריגול חמור לטובת חיזבאללה. השופטים קבעו בפסק הדין כי מח'ול חבר "למרים שבאויביה" של מדינת ישראל. "נשאלת השאלה כיצד אדם במעמדו של הנאשם, המעורה בחברה, בפעילות ציבורית וחברתית כאחת, מבצע עבירות ביטחוניות חמורות ביותר ומבקש לראות זאת כנפילה ל'מלכודת' ול'נאיביות' מצידו". בכתב האישום נגד מח'ול נטען כי הוא מסר מידע על בסיסים צבאיים ומתקנים ביטחוניים של הצבא, שב"כ ומוסד, לאיש חיזבאללה אותו פגש בדנמרק.

האירוע לכבודו של מחו'ל שהתקיים אתמול בכנסייה הקתולית בפקיעין המחיש שלמרות הרשעתו של מח'ול הוא לא איבד את מעמדו. בקרב רבים בחברה הערבית מעצרו ומאסרו רק הוכיחו את עובדת היותו מנהיג מרכזי בחברה הערבית.

מסיבת השחרור של אמיר מח'ול: 


רשימת האורחים הבכירים מהחברה הערבית שבאה לחלוק כבוד לאסיר המשוחרר הייתה ארוכה למדי. היו שם פוליטיקאים בהווה ובעבר: ג'מאל זחאלקה ומסעוד גנאים שהיו בכנסת האחרונה ברשימה המשותפת, לצד חברת הכנסת החדשה היבא יזבק מבל"ד. יו"ר וועדת המעקב, מוחמד בארכה, שהגיע עם נציגים רבים מהוועדה, נאם באירוע. בכירים ממפלגת חד"ש כמו מוחמד נאפע, אנשי דת כמו הכומר עטאללה חנא שידוע בהערצתו לאסד, לצד אנשי דת דרוזים והשיח' כמאל חטיב מהפלג הצפוני של התנועה האסלאמית.

פעילים מוכרים מארגוני החברה האזרחית כמו עו"ד חוסיין אבו חוסיין, יו"ר הנהלת ארגון עדאלה. לא מעט בני משפחות של אסירים הגיעו לשמוח בשמחתו של מחו'ל: אשתו של האסיר וליד דקה, בני משפחתו של צדקי אלמקת, תושב מג'דל שמס שהורשע בריגול ועבירות ביטחוניות למען סוריה.

גם עיתונאים ביקשו ללחוץ את ידו של מחו'ל ולחבקו. ביניהם: נאהד דירבאס, השחקנית והזמרת וחברת המועצה הציבורית של ארגון 'בצלם', אמל מורקוס שגם שרה באירוע לכבודו של מח'ול, וגם כתב 'הארץ' ג'קי חורי שחיבק את מח'ול ובירך אותו על שחרורו. מספר נציגים מהאקדמיה הישראלית הגיעו לחבק את האסיר המשוחרר – פרופ' יהודה שנהב מאוניברסיטת תל אביב ומכון ון ליר. אירוע קבלת הפנים הסתיים בשירת ההמנון הפלסטיני הלא רשמי "מולדתי".



Back to "General Articles"Send Response
Top Page
    Developed by Sitebank & Powered by Blueweb Internet Services
    Visitors: 257147089Send to FriendAdd To FavoritesMake It HomepagePrint version