מוניטור האקדמיה הישראלית
English
חיפוש
למה משמש המוניטור?
מאמרי מערכת
מי אנחנו
אוניברסיטת בן גוריון
האוניברסיטה העברית
אוניברסיטת חיפה
אוניברסיטת תל אביב
מוסדות אחרים
חרם בשיתוף עם אקדמאים ישראלים
חתימות של אקדמאים ישראליים על עצומות אנטי-ישראליות
מאמרים כלליים
פורום קוראים
צור קשר
אוניברסיטת בן גוריון
המינהל והנישול מאת: ת'אבת אבו ראס ואורן יפתחאל

המינהל והנישול

מאת: ת'אבת אבו ראס ואורן יפתחאל, 2005-03-05

יעקב אפרתי, מנהלו של מינהל מקרקעי ישראל, מנסה להתנער מהביקורת נגד מדיניות ארגונו להשמיד את יבולי הבדווים ("הארץ", 20.2.2005), וטוען שהמינהל בסך הכל הגן על בדווים אחרים אשר חכרו את הקרקע לפרנסתם. ממשלת ישראל, הוסיף, "משקיעה משאבים רבים כדי להיטיב את מצב הבדווים".

חצאי אמיתות לעיתים גרועות משקר, והיתממות גרועה מהתחזות. הבה נעמיד דברים על דיוקם: האדמות שנחרשו בברוטליות בידי המינהל באל-עראקיב, מדרום לרהט, אינן אדמות מדינה אלא קרקעות בסכסוך, אשר הוחזקו במשך דורות בידי השבטים אל-טורי ואל-עוקבי, שפונו מהן בשנת 1952, כביכול לצרכים צבאיים, וכביכול לתקופה בת שישה חודשים בלבד. לפי תסריט די נפוץ (ראו איקרית וברעם), שיבתם למקום לא הותרה עד היום. בני אל-טורי המשיכו כל השנים לקבור את מתיהם בבית הקברות המקומי – אות לדבקותם באדמתם. המדינה אמנם תובעת בעלות על קרקעות אלה, אך זו טרם הוכרעה בבית דין כלשהו.

חצי אמת נוספת היא הצגת החכרת הקרקע הנתבעת לערבים אחרים כצורה תמימה של מתן אפשרות לפרנסה. ראשית, קיימת בעייתיות רבה בהחכרה של קרקע הנמצאת בסכסוך משפטי, אך חשוב יותר, צעד זה מהווה חלק ממדיניות הלחץ המניפולטיבית האופיינית למינהל ולממשלה, המתגברת לאחרונה ומבקשת לגרום לבדווים לוותר על אדמת אבותיהם. כאן משתמשת המדינה בצורה צינית בעובדה שהבדווים נמנעו מלרשום את קרקעותיהם בתקופה העותמאנית, ותובעת עליה בעלות, הגם שאין עוררין על כך שהבדווים החזיקו בקרקעות ועיבדו אותן לפני 1948.

גם טענתו של אפרתי כי המדינה "הקימה" שבעה יישובים חדשים לבדווים היא רק חצי אמת, שנובעת מההבדל בין "הקמה" ל"הכרה". המדינה אמנם הכירה לאחרונה בשבעה יישובים מתוך 45 יישובים הקיימים ממילא בצפון הנגב, אך ממשיכה לסרב להכיר ב-37 יישובים בדווים נוספים, שבכולם יותר מ-500 תושבים. אלה אינם "פולשים", אלא יושבים במקומותיהם כבר דורות, אם מפני שהיו שם עוד לפני 1948 או בעקבות העברתם לאזור בידי הממשלה.

מניעת ההכרה, ואיתה קיפוח חריף בהענקת תשתיות בסיסיות כגון מים, חשמל, בתי ספר וכבישים, נובעת משאיפת המדינה לרכז את הבדווים בעיירות פיתוח נחשלות ולפתוח את הקרקעות להתיישבות ושימוש יהודיים. עומק הקיפוח בולט במיוחד על רקע הקמתם הנמשכת של יישובים יהודיים קטנים וחוות יחידים ליד יישובי הבדווים הלא-מוכרים, כולן על קרקעות שמקצה המינהל – האמור להיות זרוע שלטונית המתייחסת בשוויוניות לכל אזרחי המדינה. לב הסכסוך הוא אם כך הניסיון לנשל את הבדווים מאדמות אבותיהם תוך כדי אפליה גלויה ובוטה, ולא "פלישת" הבדווים לשדותיהם של בדווים אחרים כפי שמציג אפרתי.

במקום לפעול בצורה שוויונית למען כלל אזרחי ישראל, מהווה המינהל את חוד החנית של מדיניות ייהוד הנגב, תוך פגיעה אנושה בעקרון השוויון והתכנון הסביר. אמנם המינהל אכן פועל למען הסדרת חלק מהיישובים הבדווים ותכנונם, אך מעשיו היומיומיים לנישול בדווים אחרים והודאתו בינואר לפני בג"ץ בשימוש בחומרים רעילים אסורים לריסוס שדותיהם הופכים לנלעגת את אמירתו של אפרתי על "פעילות המטיבה עם כלל הבדווים".

נוכח הכישלון המתמשך של מדיניות המינהל בנגב, חייבים אפרתי, והממונים עליו אולמרט ושרון, לשקול מחדש את צעדיהם. הפתרון פשוט: על המינהל לחדול מתעלולי האפליה שלו ולהקצות קרקע לבדווים כמו לכלל אזרחי ישראל בצורה הוגנת ושקופה, על פי תבחינים של צורך וצורת התיישבות. רק כך אפשר יהיה למלא בתוכן את שורות הסיסמאות וחצאי האמיתות שהפריח אפרתי, להפסיק את נישולה של אוכלוסיית אזרחים שלמה, ולהניח תשתית לפיתוח הנגב לרווחת כל תושביו – יהודים כערבים.

חזרה ל "אוניברסיטת בן גוריון"שלח תגובה
חזרה לראש הדף
    האתר הוקם ע"י Sitebank ומתוחזק ע"י Blueweb Internet Services
    מבקרים: 242881677שלח לחברהוסף למועדפיםהפוך לעמוד הביתתצורת הדפסה
    blueweb