20.08.25
Editorial Note
As the war in Gaza continues, several Israeli NGOs that are sharply critical of the state have stepped up their activities. Among the most visible is New Profile, known as a movement to demilitarize Israeli society. New Profile recently issued a report titled “Education Under Command: Militarization of Higher Education in Israel,” which paints a picture of Israeli universities as deeply enmeshed with the country’s security establishment. The report describes military-academic programs, collaboration with the Ministry of Defense worth tens of millions of shekels, and close ties with the Shin Bet, Mossad, and arms industries.
Such claims, amplified by media outlets like Local Call, form the backbone of a narrative that Israeli academia is not only complicit in state militarism but also guilty of suppressing dissent. The report points to the destruction of universities in Gaza and accuses Israeli academia of responding with silence or even adopting the rhetoric of the army. It charges that Palestinian students in Israel have been penalized for expressing opposition to government policies, while Jewish students serving in the reserves have been rewarded.
The thrust of the document is not simply descriptive but accusatory: it frames cooperation between Israeli universities and the defense establishment as evidence of “systematic militarization,” positioning academia as an enabler of what it labels repression and even “extermination.” This framing is clearly designed to justify international academic boycotts of Israeli institutions.
The article says, “At the institutional level, academia in Israel has maintained an almost total silence regarding the destruction [of Gaza] and at times even adopted military and genocidal rhetoric; It imposed penalties (including suspension and dismissal without a hearing) on female students and academics, mostly Palestinians, who dared to criticize Israeli policy; assisted in the development of military technology; and provided financial relief and benefits to students who are reserve soldiers.” The report continues, “These phenomena are not accidental, and are not just a consequence of the vengeful, murderous, and hyper-militaristic mindset that gripped Israeli society after the October 7 attack… this is a systematic, highly funded, and long-standing collaboration between academic institutions in Israel and the defense establishment, the army, and the military industry. This cooperation makes the former active partners in the State of Israel’s military repression and violence, culminating in the current campaign of extermination of the Palestinian population in the Gaza Strip.”
The article ends by stating that “militarism and the extensive collaboration between academia and the security and military industries lead to self-censorship and the subordination of academic interests to military ones among academics. These are reflected, among other things, in the paucity of academic studies on the negative effects of militarism on civil society, and in the avoidance of institutions and faculty members from expressing public criticism and maintaining an open discourse on militarism and the values it promotes. In this way, academia shares responsibility for the crimes committed in Israel, Palestine, and around the world by the military bodies with which it collaborates, and for transforming itself into a space that promotes violence, nationalism, militarism, suppression, and silencing of critical thinking and anti-humanism.”
It added, “Academia in Israel must conduct a deep soul-searching and decide: Will it continue to serve as another arm of the regime – a position that justifies the continuation and expansion of the academic boycott against it – or will it choose to present itself as a truly civil, free and critical institution, capable of imagining and offering a different horizon.”
Beyond the allegations themselves, the article also elevates organizations such as Academia for Equality and student cell groups like Hadash, Balad, and Standing Together, presenting them as counterweights to militarization. These groups are held up as champions of Palestinian students, advocates of refusal to serve in the military, and critics of Israeli state policy.
What emerges from this campaign is less an impartial critique of Israeli higher education than an effort to mobilize academia as a tool of political warfare. The language of the report is deliberately inflammatory, blurring the lines between legitimate debate over the role of the military in society and outright delegitimization of Israel itself. Its calls for “refusal” and boycott are part of a broader pattern: for two decades, a network of Israeli academics—often in close contact with Palestinian and international activists—has worked to advance anti-Israel narratives from within. IAM has been reporting on the issue since 2004. The list includes Dr. Anat Matar, Prof. Rachel Giora, Prof. Anat Biletzki, Prof. Hannan Hever, Prof. Adi Ophir, Dr. Yishai Menuhin, Prof. Neve Gordon, Prof. Gadi Algazi, Prof. Ilan Pappe, Prof. Haim Bresheeth, and Prof. Avi Shlaim, among others.
Western universities have handsomely rewarded the cadre of anti-Israel academics – including some mentioned above – with prestigious positions, giving them both legitimacy and a powerful platform from which to continue their campaigns. Instead of using these appointments to promote scholarship, many have doubled down on their activism, working to delegitimize Israel at every turn. Previously, they pushed the fiction that Israel is a “colonial-apartheid state”; now they are amplifying the dangerous libel that the IDF is committing “genocide” in Gaza. These accusations are not only false but corrosive, designed to erode Israel’s moral standing and pave the way for boycotts, sanctions, and isolation. With the stamp of Western institutions behind them, these activists launder propaganda into supposed scholarship, feeding a global echo chamber that returns to Israel in the form of intensified pressure, hostility, and violence.
The long-term impact of this activism has been to place Israeli academia in a defensive position. Instead of being judged on scholarly merit, universities are framed as guilty by association with the state’s security needs. The ultimate aim of these campaigns is not reform of Israeli higher education but its isolation, weakening one of Israel’s most important cultural and intellectual assets.
REFERENCES:
חינוך תחת פקודה: מיליטריזציה של ההשכלה הגבוהה בישראל
עשרות תוכניות לימוד צבאיות-אקדמיות, שיתופי פעולה עם משרד הביטחון המניבים לאוניברסיטאות עשרות מיליוני שקלים, סיוע בגיוס בני נוער וסטודנטים לצבא, לשב”כ ולמוסד – דו”ח חדש פורש את עומק הקשר בין האקדמיה לגופי הביטחון, ואת המחיר הכרוך בו
מאת: ניסי פלאי24.6.2025
ב-21 במאי 2024, בתגובה לידיעה שלפיה פורום הרקטורים בספרד שוקל להשעות שיתופי פעולה עם האקדמיה בישראל בשל הפעילות הצבאית של ישראל בעזה, פנה ועד ראשי האוניברסיטאות (ור”ה) לפורום בבקשה שיימנע מהמהלך, שלטענתו יוביל ליצירת חברה “מיליטנטית יותר וליברלית פחות”, והוסיף כי המוסדות האקדמיים בישראל הם “מוסדות עצמאיים” הנהנים מחופש אקדמי.
לפי דוח של משרד האו”ם לעניינים הומניטריים, שהתפרסם ב-8 באפריל 2025, מאז אוקטובר 2023 הצבא הישראלי השמיד קרוב לשישים מבנים אוניברסיטאיים ברצועת עזה. ההפצצות המכוונות לא פסחו על אף מוסד אקדמי ברצועה. אלפי סטודנטים, אקדמאים, נשיאים ודיקני אוניברסיטאות נהרגו על ידי הצבא, וקרוב ל-90 אלף הסטודנטים ברצועה איבדו את הגישה להשכלה גבוהה. כאשר התנאים אפשרו זאת, מעטים הצליחו להמשיך בלימודיהם ובעבודתם האקדמית מתוך מחנות האוהלים. עשרות ספריות ציבוריות, ספריות אוניברסיטאיות, ארכיונים, מוזיאונים וחנויות ספרים ברצועה הושמדו כליל.
ברמה המוסדית, האקדמיה בישראל שמרה על שתיקה כמעט גורפת בכל הנוגע להשמדת האקדמיה הפלסטינית בעזה, ולעיתים אף אימצה את הרטוריקה הצבאית והג’נוסיידית; הטילה עונשים (כולל השעיה ופיטורין ללא שימוע) על סטודנטיות ואקדמאיות, ברובן פלסטיניות, שהעזו למתוח ביקורת על המדיניות הישראלית; סייעה בפיתוח של טכנולוגיה צבאית; והעניקה הקלות והטבות כספיות לסטודנטים משרתי מילואים.
תופעות אלו הן לא מקריות, ואינן רק תולדה של הלך הרוח הנקמני, הרצחני וההיפר מיליטריסטי שאחז בחברה הישראלית אחרי מתקפת 7 באוקטובר. כפי שעולה מהדוח שפרסמנו החודש בפרופיל חדש – “אקדמיה בפקודה: מיליטריזם באקדמיה בישראל“ – מדובר בשיתוף פעולה שיטתי, עתיר מימון ורב שנים בין המוסדות האקדמיים בישראל לבין מערכת הביטחון, הצבא והתעשייה הצבאית. שיתוף פעולה זה הופך את הראשונים לשותפים פעילים במערך הדיכוי והאלימות הצבאית של מדינת ישראל, ששיאו במבצע ההשמדה הנוכחי של האוכלוסייה הפלסטינית ברצועת עזה.
שיתוף הפעולה הצבאי-אקדמי מרובד וענף, ומתקיים הן במישור הקונקרטי והן בזה האידיאולוגי-מחשבתי. הדוח כולל חמישה פרקים, הבוחנים את האופן שבו תהליכי המיליטריזציה ושיתופי הפעולה מעצבים את המרחב, ההון (הסימבולי והכלכלי), המגוון האנושי והשיח האקדמיים. אלה עוסקים בתוכניות הלימוד הצבאיות-אקדמיות ובחלקם של המוסדות האקדמיים בשיווקן ובניהולן; במיליטריזציה של המרחב האקדמי וההדרה שהיא יוצרת; בשיתוף הפעולה של המוסדות האקדמיים בגיוס בני נוער וסטודנטים לצבא, לחברות התעשייה הצבאית, לשב”כ ולמוסד; בשיתופי פעולה ובמימון של גופי ביטחון במחקר ופיתוח של טכנולוגיה צבאית; וכן בתפיסותיהם של אקדמאים וסטודנטיות את שיתופי הפעולה הצבאיים-אקדמיים.
מהדוח עולה כי במוסדות אקדמיים בישראל קיימות לפחות 57 תוכניות לימוד צבאיות-אקדמיות שונות להכשרת חיילים בשירות סדיר ובני נוער (בלשון הצבא: מלש”בים, או מועמדים לשירות ביטחון; בתקופת הכשרתם האקדמית הם לרוב נקראים “עתודאים” או “צוערים”).
כפי שעולה מתשובת משרד הביטחון לבקשה לחופש מידע שהגשנו בתחילת 2023, בין השנים 2019-2022 קיים משרד הביטחון התקשרויות עם מוסדות אקדמיים בישראל בנושא של הכשרת חיילים בשווי של קרוב ל-270 מיליון שקל. עבור הכשרת ארבעה מחזורים של חיילים-סטודנטים בתוכנית “תלפיות” (תוכנית צבאית-אקדמית להכשרת חיילים לתפקידי מחקר ופיתוח של אמצעי לחימה), משלם משרד הביטחון יותר מ-32 מיליון שקל לאוניברסיטה העברית בירושלים; ועבור הכשרת שלושה מחזורים של תוכנית “ארז” (תוכניות צבאית-אקדמית להכשרת מפקדים קרביים), משלם משרד הביטחון כ-15 מיליון שקל לאוניברסיטת תל אביב. סכומים אלה משקפים מניע כלכלי מובהק בבחירתם של המוסדות האקדמיים לשתף פעולה עם משרד הביטחון והצבא, גם כאשר שיתוף פעולה זה פוגע בקהילה האקדמית ובאיכות ההוראה, כפי שעולה מעדויות הסטודנטיות, הסגל האקדמי ובוגרי תוכניות העתודה.
אחת הדוגמאות החמורות לתוכניות אלו היא תוכנית “אודם”, תוכנית-בת של “תלפיות” שצוינה לעיל, אשר פועלת בשיתוף פעולה של הטכניון, מפא”ת, המוסד, שב”כ, רפאל – מערכות לחימה מתקדמות, וחברות נוספות בתעשיית הנשק הישראלית. במסגרת התוכנית, נערים בני 14-15 מגויסים למסלול של כ-13 שנה. במהלך שבע השנים הראשונות הם עוברים הכשרה תיכונית, צבאית ואקדמית משולבת, שלאחריה הם ממשיכים לשירות של שש שנים בתפקידים שונים ביחידות הטכנולוגיה של הצבא, השב”כ והמוסד, כמפתחי “מערכות אוטונומיות”. דוגמה למשמעות המושג “מערכות אוטונומיות” בהקשר הצבאי שלו ניתן למצוא, למשל, בתיאור שמופיע בדף המוצר של “משפחת” טילי הספייק (SPIKE) באתר של חברת רפאל, ככאלה ש”מצוידים במערכת ‘שגר ושכח’, אשר מאפשרת להם לפעול באופן אוטונומי לאחר השיגור”.
תוכנית “אודם” משווקת גם על ידי משרד החינוך ובפרסומים ברשתות החברתיות. בין הפרסומים בדף האינסטגרם של התוכניות ניתן למצוא מודעות כגון: “תלמידת ט’ שמתעניינת בטכנולוגיה? השב”כ מחפש אותך!”, ו”תמיד חלמת לעבוד במוסד או בשב”כ? תוכנית אודם היא המקום בשבילך”.
עוד עולה מהדוח שהמוסדות האקדמיים לוקחים חלק פעיל בגיוס בני ובנות נוער לתוכניות אלה, באמצעות שיווקן בדפיהם ברשתות החברתיות ובאתרי האינטרנט הרשמיים שלהם, ועל ידי ארגון כנסים ואירועי חשיפה בקמפוסים האקדמיים בשיתוף פעולה עם משרד הביטחון והצבא. בחלק מהמקרים, תוכניות אלו מובילות גם למיליטריזציה נוספת של המרחב והשיח האקדמי, כמו במקרה של תוכניות העתודה ה”עיליות”, בהן תוכנית “חבצלות” להכשרת קציני מודיעין.
שיתוף הפעולה בגיוס אינו מוגבל לתוכניות העתודה הצבאיות, ומכוון גם לסטודנטים פעילים במוסדות האקדמיים השונים: השב”כ, המוסד, וחברות התעשייה הצבאית הפרטיות והציבוריות משתתפים באופן תדיר בירידי התעסוקה השונים שמארגנות האוניברסיטאות, באירועים ייעודיים, ואף בקורסים אקדמיים שמארגנות חברות הנשק בשיתוף עם פקולטות וחוגים שונים.
ככל הנראה, גם עבור רבים משיתופי פעולה אלו המוסדות האקדמיים מתוגמלים כספית. לפי התשובה החלקית שקיבלנו לבקשה לחופש מידע שהגשנו לאוניברסיטה העברית, עולה כי רפאל, אלביט מערכות והתעשייה האווירית לישראל שילמו למוסד עבור חברות במועדון קשרי תעשייה. רפאל גם העניקה מלגות לסטודנטיות, והתעשייה האווירית שילמה עבור השתתפות ביריד הקריירה האוניברסיטאי.
כפי שעולה מהדוח, גם המוסדות האקדמיים עצמם משתמשים בפרקטיקות מיליטריסטיות בהליכי הקבלה ללימודים, כאשר בטופסי ההרשמה ללימודים כלולות שאלות שנוגעות לשירות הצבאי של המועמדים, וכן מתעדפים מסיימי שירות צבאי ואנשי מילואים בקבלת זכאות למעונות אקדמיים.
בתשובתה לבקשת המידע שהגשנו, הודתה האוניברסיטה העברית כי היא מקיימת קשרים מחקריים עם משרד הביטחון וגופים אחרים בתעשייה הצבאית בישראל, אך שאלה התירו לה למסור רק מידע חלקי בנוגע להסכמים המשותפים. בתשובתה, צירפה האוניברסיטה טבלת התקשרויות כספיות בינה לבין חברת רפאל בין השנים 2019–2022 בשווי של יותר מ-3 מיליון שקל. עדות נוספות לשיתוף הפעולה בין השתיים היא הקמתו של מרכז מחקר ופיתוח של רפאל בהר חוצבים בירושלים ב-2017, במטרה להרחיב את שיתוף הפעולה בין החברה לבין חוקרים מהאוניברסיטה העברית.
בתשובתה של האוניברסיטה הוזכרו גם שיתופי פעולה במחקר עם אלביט מערכות, התעשייה האווירית, וכן הסכם בסך כ-600 אלף שקל עם השב”כ.
אוניברסיטת תל אביב, מצידה, הודתה בתשובתה שהיקף שיתוף הפעולה שלה עם משרד הביטחון, התעשייה הביטחונית, המוסד, השב”כ וצה”ל הוא כה רחב, עד כדי כך שמסירת המידע תדרוש “זמן עבודה לא סביר”. בדוח המלא מובאות כמה דוגמאות קונקרטיות לשיתוף פעולה זה.
ממצאים אלה ורבים אחרים מראים שהמיליטריזם ושיתופי הפעולה הרבים בין האקדמיה לבין גופי הביטחון והתעשייה הצבאית מובילים לצנזורה עצמית, ולהכפפת האינטרסים האקדמיים לאלה הצבאיים בקרב סטודנטים ואקדמאיות. אלה באים לידי ביטוי, בין השאר, במיעוט של מחקרים אקדמיים על ההשפעות השליליות של המיליטריזם על החברה האזרחית, ובהימנעותם של המוסדות ושל חברי סגל מהבעת ביקורת ציבורית וקיום של שיח פתוח על המיליטריזם ועל הערכים שהוא מקדם.
בכך שותפה האקדמיה באחריות לפשעים שמבוצעים בישראל, בפלסטין ובעולם על ידי הגופים הצבאיים שאיתם היא משתפת פעולה, ולהפיכתה עצמה למרחב שמקדם אלימות, לאומנות, מיליטריזם, דיכוי והשתקה של חשיבה ביקורתית ואנטי הומניזם. על האקדמיה בישראל לערוך חשבון נפש עמוק ולהכריע: האם תוסיף לשמש כזרוע נוספת של המשטר – עמדה שמצדיקה את המשך והתרחבות החרם האקדמי עליה – או שתבחר להתייצב כמוסד שהוא באמת אזרחי, חופשי וביקורתי, המסוגל לדמיין ולהציע אופק אחר.
ראוי לציין שקיימות כמה התארגנויות של אקדמאיות וסטודנטים שנאבקות בתהליכים אלה כבר שנים, בהן ארגון אקדמיה לשוויון, שכבר קרוב לעשור פועל נגד תהליכי המיליטריזציה וההפרטה של האקדמיה בישראל. זאת, על ידי הפעלת קו סיוע לתמיכה בסטודנטים פלסטינים שחוו אלימות, רדיפה או השתקה, סולידריות עם האקדמיה הפלסטינית, ובניית מאגר המידע “אקדמיה מגויסת”, שתיעד את התמיכה ושיתוף הפעולה של מוסדות אקדמיים במדיניות הכיבוש הישראלית ומיליטריזם. לכך גם מצטרפת הפעילות ארוכת השנים של תאי הסטודנטים הפלסטינים, בהם חד”ש, בל”ד, ופורום אדוארד סעיד, ההתארגנות החדשה “סטודנטים נגד המלחמה”, ותאי הסטודנטים של תנועת עומדים ביחד.
ניסי פלאי הוא אקטיביסט בפרופיל חדש – התנועה לאזרוח החברה בישראל, ומחבר הדוח “אקדמיה בפקודה: מיליטריזם באקדמיה בישראל”
===================================================
2021
politically_corret 189W
ניסי פלאי, סטודנט באוניברסיטת תל אביב כותב-
השבוע ביריד קריירה טכנולוגי באוניברסיטת תל אביב, סטודנטיות ופעילות מחו והסבירו נגד הפרת זכויות אדם בתעשיית הנשק והסייבר הישראלית.
פותחות את העיניים-לא משתפות פעולה עם הפרת זכויות אדם!
אם לא נתנגד שום דבר לא ישתנה!
זה בידיים שלנו…
קרדיט צילומים-מאיה יבין
israel-academia-monitor.com 