21.01.26

Editorial Note

Knesset Member Avichai Boaron recently initiated a bill titled “The Council for Higher Education Bill (Amendment – Strengthening Transparency and Public Oversight of the Council for Higher Education), 2025.” Boaron, a lawyer and a member of the Likud Party, placed the proposed legislation on the Knesset table for preliminary discussion. The bill is expected to be debated in two weeks.  

Boaron explains that this law “comes to correct an anomaly: Today, the Planning and Budgeting Committee, which is responsible for distributing the academy’s 15 billion shekel budget, is controlled by four universities. From now on, there will be representatives for universities and budgeted and unbudgeted colleges. It will not remain only in the hands of the conservative universities. In addition, the money will be overseen by the political echelon.”

As its title suggests, the bill seeks to “strengthen transparency and public oversight of the Council for Higher Education” (CHE).

The academic community reacted immediately, disproving the move.

For example, Tel Aviv University (TAU) issued a press release announcing plans to hold an emergency conference on the issue, inviting the entire university community to discuss possible steps against the proposed bill, which it described as aiming “to eliminate the independence of academia.”  

According to Tel Aviv University, if the bill passes, “Israeli academia will be effectively subordinated to the government, and our situation will be worse than that of academia in China or Russia.” TAU warned emphatically: “We must not let it pass, whatever the cost.”

In its statement, Tel Aviv University argued that under the proposed amendment: the Council for Higher Education would be placed under the absolute control of the Minister of Education; the Planning and Budgeting Committee (PBC), which currently serves as an intermediary between higher education institutions and the government, would be de facto subordinated to the CHE; appointments and dismissals of all senior officials in the CHE and the PBC would be controlled by the Minister of Education; the CHE would be authorized to decide on virtually any matter, thereby severely undermining the administrative and academic independence of higher education institutions; the government would be empowered to strip the CHE of its authority in matters it defines as being “of national importance” and decide such matters independently; and failure to comply with CHE directives would result in budgetary sanctions, with funding cuts imposed on a monthly basis—for example, one-twelfth of an institution’s budget for each month of noncompliance. 

According to TAU, such measures would quickly place heads of academic institutions in an impossible position: either to comply with directives that may harm academic freedom, freedom of expression, or institutional independence, or risk the financial collapse of the institutions they lead.

TAU concluded, “This is a situation that must not be allowed to happen.” 

MK Boaron addressed criticism of his proposal in a recent interview.  He downplayed the scope of government intervention, stating, “Government intervention is a very secondary part of the law. There are cases in which the government must step in to serve another value that is more important or more significant than the ongoing continuity of academia.”

As examples, he cited support for reservist students, or the establishment of a university in Kiryat Shmona—initiatives that, he argued, might not align with the immediate interests of established academic institutions.

Boaron stated, “I am in favor of preserving academic freedom, but on the condition that the money is supervised—because I am the representative of the people.”

Over the past two decades, IAM has periodically addressed the issue of governmental oversight of higher education in the West and in Israel.  A number of points stand out in this analysis. The first and most important is that, by and large, universities in Israel are public rather than private institutions.  As a rule, public universities in the United States, Great Britain, Germany, and France are tightly controlled by the government.  In the US, public higher education is overseen by state governments, which appoint the boards of governors and often confirm them by the State Senate. The governor-appointed boards appoint the university president and approve budgets. British universities are tightly controlled by the government through funding rules, regulations, and policy frameworks rather than direct control. In Germany, universities are regulated by the states, whose authorities have significant say, especially in budgetary matters and high-ranking appointments. Professors are often civil servants of the state. France’s higher education system is by far the most centralized, with the state exercising extensive administrative and legal oversight as well as tight control over university budgets.

The IAM reports have identified the underlying themes in the discourse on higher education in Israel compared to other Western countries. Namely, Israel’s permissive legal and administrative structures have granted scholars—most notably in the social sciences and liberal arts—an extraordinary degree of academic freedom, which has been leveraged to criticize harshly and, at times, delegitimize Israel. 

For example, when Israel Academia Monitor was established in 2004, a petition circulated online, signed by over 360 Israeli academics from all Israeli universities, encouraging their students to refuse to enlist in the reserve army in the Occupied Territories. Another example, Dr. Anat Matar and Prof. Rachel Giora used their office facilities at TAU to espouse anti-Israel themes, including calls to boycott Israel. Also important, in 2009, when Prof. Neve Gordon headed the Department of Politics and Government at Ben Gurion University, he called for a boycott of Israel in the Los Angeles Times. Not only did the University not sanction him, but he also had the entire department’s support. 

Such dynamics contributed to a broader rightward political mobilization among segments of Israeli society that perceive themselves as culturally and socially alienated from academic elites. 

IAM will report on these issues as they unfold.

REFERENCES:

https://m.knesset.gov.il/activity/legislation/laws/pages/lawbill.aspx?t=lawsuggestionssearch&lawitemid=2229798

הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – חיזוק השקיפות והפיקוח הציבורי על המועצה להשכלה גבוהה), התשפ”ה-2025   שמות קודמים:הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – חיזוק השקיפות והפיקוח הציבורי על המועצה להשכלה גבוהה), התשפ”ה–2025 הכנסת:העשרים וחמשסוג הצ”ח:פרטיתמספר הצ”ח:פ/6165/25סטטוס:הונחה על שולחן הכנסת לדיון מוקדם  הוועדה המטפלת:טרם נקבעה  חברי הכנסת היוזמים:אביחי אברהם בוארוןהליך החקיקה במליאה ובוועדות – “דברי הכנסת” ופרוטוקולים 21/07/2025 – הונחה על שולחן הכנסת לדיון מוקדם –  מליאהמסמכי נוסח הצעת החוקהצעת חוק לדיון מוקדם

=============================================

https://fs.knesset.gov.il/25/Plenum/25_ptm_7822514.doc

מספר פנימי: 2229798

הכנסת העשרים וחמש

יוזם:           חבר הכנסת            אביחי אברהם בוארון

______________________________________________                                          פ/6165/25

הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – חיזוק השקיפות והפיקוח הציבורי על המועצה להשכלה גבוהה), התשפ”ה–2025

תיקון סעיף 1	1.	בחוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי”ח–1958[1] (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 1, בסופו יבוא:
		“”השר” ­– שר החינוך”.
תיקון סעיף 2	2.	בסעיף 2 לחוק העיקרי, במקום “שחבריה יתמנו על ידי נשיא המדינה” יבוא “אשר תכלול עשרים ושבעה חברים שיתמנו על ידי הממשלה”.
תיקון סעיף 3ג	3.	בסעיף 3ג לחוק העיקרי, האמור בו יסומן “(א)” ואחריו יבוא:
		“(ב)     עובדי המועצה יהיו מחויבים להחלטות והוראות המועצה, וכפופים למנהל הכללי של המועצה.
		(ג)       המנהל הכללי של המועצה יהיה כפוף להחלטות המועצה.”
הוספת סעיף 3ג1	4.	אחרי סעיף 3ג לחוק העיקרי יבוא:
		“מינוי ופיטורין של בעלי תפקידים בכירים במועצה			3ג1.	(א)      מינוי, פיטורין או העברה מתפקיד של מי מבעלי התפקידים המפורטים להלן, יבוצעו על ידי המועצה על פי הצעת השר:
							(1)       המנהל הכללי של המועצה;
							(2)       סגן המנהל הכללי של המועצה;
							(3)       יושב ראש הוועדה שהוסמכה לפי סעיף 17א לעניין תקצוב המוסדות;
							(4)       היועץ המשפטי של המועצה;
							(5)       סגן יושב ראש המועצה.
						(ב)       הוראות סעיף 3ג לא יחולו על בעלי התפקידים המפורטים בסעיף קטן (א), למעט לעניין שכרם ותנאי עבודתם, ולמעט לעניין מינויים, קבלת הוראות, פיטורין והעברה מתפקיד.
						(ג)       מינוי לתפקידים המפורטים בסעיף קטן (א) יהיה על פי הצעת השר ובאישור המועצה; לעניין מינוי ולעניין פיטורין של בעלי התפקידים כאמור לא תחול על השר או על המועצה חובת היוועצות עם כל גורם אחר; הודעה על המינוי תפורסם ברשומות.
						(ד)       מי ששימש בתפקיד מהתפקידים המפורטים בסעיף קטן (א) לא יועסק במוסד או בגוף שבבעלות מוסד, אלא אם כן עברה תקופה של שנתיים מיום סיום עבודתו במועצה; על אף האמור בסעיף קטן זה המועצה רשאית לאשר העסקה כאמור בטרם חלפה התקופה האמורה.
						(ה)      עם מינויה של מועצה חדשה, בעלי התפקידים המפורטים בסעיף קטן (א) יסיימו את תפקידם.
						(ו)       בעלי תפקידים המפורטים בסעיף קטן (א) אשר ביום התחילה מכהנים בתפקידם תקופה של ארבע שנים לפחות יסיימו את כהונתם בתום 45 ימים מיום התחילה.”
תיקון סעיף 3ה	5.	בסעיף 3ה לחוק העיקרי, במקום “יהיו בדרכים שנקבעו בתקנות” יבוא “תבוצע על ידי השר ובהסכמת שר האוצר”.
תיקון סעיף 4	6.	בסעיף 4 לחוק העיקרי, במקום “מתשעה עשר” יבוא “מאחד עשר” ובמקום “עשרים וחמישה” יבוא “עשרים ושבעה”.
החלפת סעיף 4א	7.	במקום האמור בסעיף 4א לחוק העיקרי יבוא:
		“(א)    הרכב המועצה יהיה כמפורט להלן:
			(1)       השר, והוא יהיה יושב ראש המועצה;
			(2)       עובד בכיר בבנק ישראל לפי המלצת נגיד בנק ישראל;
			(3)       עובד בכיר במשרד החינוך לפי המלצת שר החינוך;
			(4)       שני סטודנטים שייבחרו על ידי השר מבין יושבי ראש אגודות הסטודנטים במוסדות או יושב ראש התאחדות הסטודנטים הארצית או סגנו;
			(5)       עובד משרד ראש הממשלה לפי המלצת ראש הממשלה;
			(6)       יושב ראש הוועדה שהוסמכה לפי סעיף 17א לעניין תקצוב המוסדות;
			(7)       חמישה חברי סגל מהאוניברסיטאות הציבוריות אשר ימונו על פי הצעת השר בהיוועצות עם נשיאי האוניברסיטאות הציבוריות;
			(8)       חמישה חברי סגל מהמכללות האקדמיות המתוקצבות על ידי המועצה אשר ימונו על פי הצעת השר בהיוועצות עם נשיאי המכללות האקדמיות המתוקצבות;
			(9)       חמישה חברי סגל מהמכללות האקדמיות והאוניברסיטאות שאינן מתוקצבות על ידי המועצה אשר ימונו על פי הצעת השר, בהיוועצות עם נשיאי המכללות האקדמיות והאוניברסיטאות שאינן מתוקצבות;
			(10)     חמישה נציגי ציבור אשר ימונו על פי הצעת השר.
		(ב)       יושב ראש ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת והמנהל הכללי של משרד החינוך ישמשו כמשקיפים בישיבות המועצה ויוזמנו להשתתף בדיוניה.”
תיקון סעיף 5	8.	בסעיף 5(ב) לחוק העיקרי, במקום “לנשיא המדינה” יבוא “לממשלה”.
החלפת סעיף 7	9.	במקום סעיף 7 לחוק העיקרי יבוא:
		“כהונתה ופיזורה של המועצה			7.	(א)      תקופת כהונתה של המועצה תחל במועד מינוי חבריה ותימשך עד להשבעתה של כנסת חדשה.
						(ב)       הושבעה כנסת חדשה תתפזר המועצה שכיהנה עד אותה עת; הוראות סעיף קטן זה יחולו החל ביום תחילת כהונת הכנסת העשרים ושש.
						(ג)       הממשלה תמנה מועצה חדשה בתוך 60 ימים, לכל המאוחר, ממועד התפזרות המועצה הקודמת או ממועד כניסתו לתפקיד של השר – לפי המאוחר מביניהם.
						(ד)       עם מינויה של מועצה חדשה בעלי התפקידים המנויים בסעיף 3ג1(א) יסיימו את תפקידם.”
תיקון סעיף 8	10.	בסעיף 8 לחוק העיקרי, האמור בו יסומן “(א)” ואחריו יבוא:
		“(ב)     החלטות המועצה יתקבלו בהצבעה ברוב קולות החברים שהשתתפו בהצבעה, נמנעים ונוכחים לא יבואו במניין; המועצה לא תקיים דיון חוזר בהחלטתה לבקשת מוסד מוכר אלא בעניינים בהם הדבר הותר במפורש במסגרת חוק זה, או לבקשת רוב חברי המועצה, או אם השר סבר כי מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.”
תיקון סעיף 15	11.	בסעיף 15 לחוק העיקרי, אחרי “כטוב בעיניו” יבוא “ובלבד שיפעל בהתאם להוראות חוק זה ובהתאם להחלטות המועצה”.
הוספת סעיפים 15ב ו-15ג	12.	אחרי סעיף 15א לחוק העיקרי יבוא:
		“נושאים בעלי חשיבות לאומית			15ב.	(א)      הממשלה רשאית להכריז בהחלטה מנומקת בכתב כי נושא המצוי בסמכותה של המועצה הוא נושא בעל חשיבות לאומית.
						(ב)       לפני הכרזה כאמור בסעיף קטן (א) תינתן למועצה הזדמנות להשמיע את טענותיה.
						(ג)       הכריזה הממשלה על נושא כבעל חשיבות לאומית תהיה לממשלה הסמכות להחליט בכל עניין הנוגע לנושא זה.
						(ד)       הכרזה לפי סעיף זה תעמוד בתוקפה למשך שלושה חודשים.
		מעמד החלטות המועצה			15ג.	(א)      החלטות המועצה מחייבות את כלל המוסדות המוכרים לכל דבר ועניין.
						(ב)       סברה המועצה כי מוסד מוכר מפר החלטה, תינתן לו התראה של 14 ימים.
						(ג)       ניתנה התראה למוסד כאמור בסעיף קטן (ב), ובחלוף 30 ימים קבעה המועצה כי המוסד לא תיקן את ההפרה, תקיים המועצה דיון מיוחד לעניין זה ובו תתקבל החלטה בדבר הפחתת תקציב המוסד ככל שהוא מתוקצב על ידי המועצה, ואם אינו מתוקצב – יותלה רישיון המוסד עד לתיקון ההפרה.
						(ד)       הפחתת תקציב לפי סעיף זה תתבצע עבור כל יום הפרה כחלק יחסי מתקציבו השנתי של המוסד; תקציב שהופחת לא יוחזר למוסד.”
הוספת סעיף 24א	13.	אחרי סעיף 24 לחוק העיקרי יבוא:
		“ועדת המשנה לפיקוח, בקרה ואכיפה			24א.	(א)      המועצה תקים ועדת משנה לפיקוח, בקרה ואכיפה (להלן – ועדת הפיקוח), לשם בירור חריגות שבוצעו על ידי מוסדות מוכרים; המלצות והחלטות ועדת הפיקוח יובאו לאישור המועצה; בסעיף זה, “חריגה” – אי-קיום של הוראות החוק, הכללים, מדיניות ונהלי המועצה והוועדה לתכנון ותקצוב והחלטותיהן על ידי מוסד מוכר.
						(ב)       על אף האמור בסעיף קטן (א), רשאית המועצה במקרה שתמצא לנכון לברר חריגה כאמור באותו סעיף קטן במליאת המועצה ולא באמצעות ועדת הפיקוח.
						(ג)       הועברה לוועדת הפיקוח, על ידי המועצה או בדרך אחרת,  פנייה המעלה אפשרות שמוסד ביצע חריגה, תפנה למוסד לקבלת התייחסותו ותינתן לו הודעה על קיום הבירור; במסגרת הבירור תינתן למוסד הזדמנות להשמיע את טענותיו.
						(ד)       ועדת הפיקוח תכלול שישה חברים, ובהם סגן יושב ראש המועצה שישמש כיושב ראש ועדת הפיקוח, ונציגים של שני מוסדות מוכרים שאחד מהם משתייך לסוג המוסדות שבעניינו מתקיים הבירור.
						(ה)      מצאה ועדת הפיקוח שבוצעה חריגה תהיה רשאית להמליץ על אחד או יותר מהאמצעים הבאים, הכול בהתאם למהות החריגה, חומרתה ונסיבותיה: השהיית תוכנית לימוד, השהיית רישום סטודנטים, הטלת מגבלות או השהיית פתיחה של תוכנית לימוד, ביטול הסמכה או ביטול היתר, הפחתת או שלילת תקציב, ביטול או התלייה של הכרה במוסד.”
תיקון סעיף 17	14.	בסעיף 17 לחוק העיקרי, בסופו יבוא “ואולם, החלטה של ועדה ובכלל זה הוועדה שהוסמכה לפי סעיף 17א, בכל עניין תכנוני או תקציבי, לרבות בעניין תקציבי המוסדות, אמות מידה לתקצוב, תכנון מערכת ההשכלה הגבוהה, תשלומים נלווים או תקצוב לתוכנית מסוימת, תאושר על ידי המועצה; המועצה אינה רשאית להאציל את סמכות האישור לפי סעיף זה לוועדה מוועדותיה”.
הוספת סעיף 26ב	15.	אחרי סעיף 26א לחוק העיקרי יבוא:
		“התייצבות לדיונים בכנסת			26ב.	(א)      עובד המועצה, חבר המועצה והעומד בראש מוסד מוכר, שזומן לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת מחויב להתייצב בפניה.
						(ב)       הוזמן גורם כאמור בסעיף קטן (א) לדיון בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת ולא התייצב, רשאית הוועדה, ברוב חבריה, לדרוש ממנו להתייצב לפניה.
						(ג)       מי שקיבל דרישה להתייצב כאמור בסעיף קטן (ב) ולא עשה כן, ולא הראה טעם צודק לכך, דינו – קנס.
						(ד)       הוטל קנס על גורם כאמור בסעיף קטן (ג), לא יינתן לו שיפוי, פטור או פיצוי בגין תשלום הקנס מהמועצה, ממוסד מוכר או ממי מטעמם.”
הוספת סעיף 32	16.	אחרי סעיף 31 לחוק העיקרי יבוא:
		“דיווח לכנסת			32.	(א)      המועצה תגיש לשר ולוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת דין וחשבון על ביצוע תפקידיה; דין וחשבון לפי סעיף קטן זה יוגש אחת לשנה, ויכלול, בין היתר, התייחסות לנושאים הבאים:
							(1)       החלטות מהותיות של המועצה;
							(2)       מינויים, פיטורים או העברות מתפקיד של בעלי תפקידים בכירים במועצה;
							(3)       הכרה, רישיון או היתר שניתנו למוסד, לרבות ביטול הכרה או התלייתה;
							(4)       תקצוב המוסדות המוכרים;
							(5)       תקציב המועצה;
							(6)       פירוט אודות הליכים משפטיים בהם מעורבת המועצה או שבהם מעורב מוסד מוכר;
							(7)       כל עניין מהותי אחר הנוגע למועצה או למוסד מוכר, בהתאם לבקשת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת.
						(ב)       דין וחשבון כאמור בסעיף זה יוגש לוועדת החינוך, התרבות והספורט לא יאוחר מ-60 ימים לאחר סיום  השנה הקלנדרית.”

דברי הסבר

חוק המועצה להשכלה גבוהה, התשי”ח–1958, נוסח לפני שנים ארוכות, ואינו משקף כהלכה את התמורות שחלו במערכת ההשכלה הגבוהה, בהלכי הרוח הציבוריים ובדין עם השנים, לרבות בכל הנוגע לפיקוח ציבורי, פיקוח פרלמנטרי ולשקיפות הציבורית הראויה.

הדברים מקבלים משנה תוקף לאור המימון הציבורי במסגרת תקציב ההשכלה הגבוהה בישראל העומד נכון להיום על למעלה מ-13 מיליארד שקלים חדשים. בנסיבות אלה, מתגבר הצורך הציבורי לחזק את הפיקוח והשקיפות במערכת ההשכלה הגבוהה. המועצה להשכלה גבוהה מתווה את מדיניות ההשכלה הגבוהה בישראל, משכך, עולה צורך להתאים חלק ממנגנוני הפיקוח שלה, לצורך קיומו של פיקוח אפקטיבי יותר מצד המועצה ומצד הכנסת.

לצד הגברת הפיקוח והשקיפות, ישנה חשיבות בשמירה על מקצועיותה ועצמאותה של המועצה להשכלה גבוהה. כך לדוגמה, לפי המוצע ישולבו במועצה נוסף על הגורמים המקצועיים, נציגי המוסדות השונים ונציגי סטודנטים, גם נציגי ציבור ונציג בנק ישראל שישקף את צרכי המשק. כמו כן, הושם דגש על ייצוג כל סוגי המוסדות האקדמיים במועצה. עוד מוצע לחזק את השפעתו של שר החינוך על המועצה ועל תקציבה, זאת כחלק מהשקפה לפיה יש לבטא בהשכלה הגבוהה את רצון הציבור הבא לביטוי באמצעות נבחרי הציבור.

מוצע לקבוע בנוסף כי המועצה להשכלה גבוהה תתפזר עם השבעתה של כנסת חדשה, ובסמוך לאחר מכן שר החינוך ימנה מועצה חדשה. כך יוכל לבטא ולקדם את המדיניות ואת השקפת העולם של ציבור בוחריו.

ביחס לבעלי התפקידים הבכירים במועצה, מוצע לאפשר למועצה, על פי הצעת שר החינוך, למנות וכן לפטר ולהעביר מתפקיד את מי שמאיישים את תפקידים אלה. הליך מינויים לא יתבצע בהליך תחרותי אלא על פי הצעת השר ובאישור המועצה, ולא תחול חובת היוועצות. על בעלי תפקידים אלה תחול תקופת צינון והם לא יועסקו במוסדות להשכלה גבוהה בתוך שנתיים מיום סיום תפקידם. עם מינוייה של מועצה חדשה בעלי תפקידים אלה יסיימו את תפקידם. זאת כדי לחזק את יכולת המועצה לבצע את תפקידיה ביעילות ובמקצועיות תוך שבמועצה מכהנים בעלי התפקידים המתאימים ביותר לשיטתה לקידום ההשכלה הגבוהה בישראל.

מוצע כי תקציב המועצה ייקבע על ידי שר החינוך בהסכמת שר האוצר. כמו כן, מוצע כי המועצה במליאתה, תקבע את תקציב המוסדות, תשלומים נלווים ותקצוב תוכניות. בכך, יוסדר גם מעמדה של הוועדה לתכנון ותקצוב כוועדה ממליצה למועצה.

ביחס לסמכות המועצה להשכלה גבוהה להטיל סנקציות על מוסדות מוכרים שביצעו חריגות, מוצע לעגן את ועדת הפיקוח והבקרה בחוק. ועדת הפיקוח תהיה אמונה על בחינה מעמיקה של חריגות, על שמיעת טיעוני המוסד שנטען כי ביצע חריגה ועל נקיטת אמצעים בהתאם לנסיבות החריגה. זאת, כחלק מתפיסה כי המועצה להשכלה גבוהה מהווה גורם בעל הסתכלות רחבה ומקצועית שתפקידה, בין היתר, לבחון את תפקוד המוסדות, את פעילותם בהתאם לחוק ובכך יחוזק הפיקוח על פעילותם. בדומה, מוצע לעגן במפורש את הדין שלפיו החלטות המועצה מחייבות את המוסדות, תוך מתן כלים למועצה לפעול במקרים בהם נמצא כי מוסד מפר את החלטותיה ולא מתקן את ההפרה.

מוצע לחייב הן את עובדי וחברי המועצה והן את ראשי המוסדות להשכלה גבוהה להתייצב לדיונים אליהם הוזמנו בוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. חברי הוועדה יכולים, בהצבעה של רוב חבריה, לדרוש התייצבות של גורם בדיון. על גורם כאמור שלא התייצב יוטל קנס.

אמצעי נוסף להגברת הפיקוח הינו חובת דין וחשבון שנתי שיוגש על ידי המועצה לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת ויעסוק בנושאים מהותיים ומשמעותיים בעבודת המועצה.

עוד מוצע כי הממשלה תוכל להיכנס בנעלי המועצה להשכלה גבוהה ולקבל במקומה החלטות בנושאים שהיא תכריז עליהם כבלי חשיבות לאומית. ההכרזה תעמוד בתוקפה למשך 3 חודשים.

——————————–

הוגשה ליו”ר הכנסת והסגנים

והונחה על שולחן הכנסת ביום

כ”ז בתמוז התשפ”ה (23.07.2025)

---

^[1] ס”ח התשי”ח, עמ’ 191.

==============================================================

https://www.israelhayom.co.il/news/politics/article/19703584בוארון:

״התערבות הממשלה זה חלק מאוד משני בחוק. יש מקרים שבהם הממשלה חייבת להכנס לשרת ערך אחר שהוא חשוב יותר או משמעותי יותר מהרצף השוטף של האקדמיה. אם למשל אני רוצה לדאוג כממשלה לכל הסטודנטים המילואימניקים, או להקים אוניברסיטה בקרית שמונה – זה לא בהכרח יהיה האינטרס של האקדמיה.

החוק הזה בא לתקן אנומליה: היום ועדת התכנון והתקצוב שאחראית על חלוקת תקציב האקדמיה, 15 מיליארד שקלים, נשלטת בידי ארבע אוניברסיטאות. מעכשיו יהיו נציגים לאוניברסיטאות, למכללות המתוקצבות ולא מתוקצבות. זה לא נשאר רק בידיים של האוניברסיטאות השמרניות. בנוסף, הכסף יפוקח על הדרג הפוליטי. אני בעד לשמור על חופש האקדמי, אבל בתנאי שהכסף יפוקח – כי אני נציג העם, שלוקח בשמו כסף ושם לאוניברסיטאות בכיס״.

״תגיד, מי השתמש בשלוש שנים האחרונות שימוש ציני באקדמיה לטובת הפוליטיקה? מי הוציא אותה להפגנות נגד הרפורמה המשפטית? ראשי האוניברסיטאות הפכו את האקדמיה למכשיר פוליטי. הם לקחו כבני ערובה עשרות אלפי סטודנטים ודרג זוטר ובכיר באקדמיה שלא מזדהה עם סדר היום שלכם. הם פשוט הורידו לזנות את האקדמיה”.

=================================================================================

https://m.tau.ac.il/events/conference-18-1-26

כנס חירום בעניין הצעת החוק לחיסול עצמאות האקדמיה

18 בינואר 2026, 10:00 

אולם יגלום, בניין הסנאט

ביום ראשון הקרוב, 18.1.26, תעלה לוועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק העוסקת, לפי לשון הכותרת שלה, ב”חיזוק השקיפות והפיקוח הציבורי על המועצה להשכלה גבוהה”. אך למעשה, אם הצעת החוק תעבור, האקדמיה הישראלית תוכפף בפועל לממשלה ומצבנו יהיה גרוע יותר מזה של האקדמיה בסין או ברוסיה. זוהי הצעת החוק הקיצונית ביותר שעולה לדיון מאז החלה המהפכה המשטרית. אסור לנו לתת לה לעבור, יהיה המחיר אשר יהיה.

על פי הצעת החוק, המועצה להשכלה גבוהה (המל”ג) תהיה בשליטה מוחלטת של שר החינוך; הוועדה לתכנון ותקצוב (הות”ת), המהווה כיום גורם מתווך בין מוסדות ההשכלה הגבוהה לממשלה, תוכפף דה פקטו למל”ג; מינויים ופיטורם של כל בעלי התפקידים הבכירים במל”ג ובות”ת יהיו בשליטת שר החינוך; המל”ג תוסמך להחליט בכל ענין ותיפגע אנושות העצמאות הניהולית והאקדמית של מוסדות ההשכלה הגבוהה; הממשלה תוכל להפקיע מן המל”ג את סמכויותיה בעניינים שתגדיר כ”בעלי חשיבות לאומית” ותוכל להחליט בנושאים אלו כאוות נפשה; ואולי החמור מכל: אי ציות להוראות המל”ג (שיישלט כאמור באופן מוחלט על ידי הממשלה) יביא לקיצוץ תקציבי לפי משך הפרת הוראות המל”ג, כך שעל חודש הפרה, למשל, יקוצץ 1/12 מתקציב המוסד ה”מפר”.

אם הצעת החוק תעבור, ראשי מוסדות אקדמיים יעמדו מהר מאד בפני הברירה אם לציית להוראות מל”ג הפוגעות בחופש האקדמי, בחופש הביטוי, או בעצמאותנו המוסדית, או לחלופין, להביא לקריסה כלכלית של המוסדות שבראשם הם עומדים. אין צורך לומר שזה מצב שאסור לתת לו לקרות.

ביום ראשון, בשעה 10:00, באולם יגלום, נקיים כנס חירום בנושא, ובו נדון בצעדים שננקוט ככל שהצעת החוק תקודם לחקיקה.

כל קהילת האוניברסיטה מוזמנת.

===================================================================

https://www.idi.org.il/knesset-committees/63109

חוות דעת

הצעת חוק המועצה להשכלה גבוהה (תיקון – חיזוק השקיפות והפיקוח הציבורי על המועצה להשכלה גבוהה), התשפ”ה–2025

הצעת החוק לתיקון חוק המועצה להשכלה גבוהה הופכת את המל”ג ואת הוועדה לתכנון ולתקצוב מגופים מקצועיים וממלכתיים לגופים ממשלתיים-פוליטיים. המהלך עתיד לפגוע פגיעה חמורה בחופש האקדמי, במקצועיותה של מערכת ההשכלה הגבוהה הישראלית, יעניק לדרג הפוליטי סמכויות אכיפה וענישה חסרות תקדים כלפי המוסדות האקדמיים ויפגע באיכות ההשכלה הגבוהה בישראל ובמעמדה הבינלאומי

17 בינואר 2026 | מאת: פרופ’ מרדכי קרמניצר, עו”ד עדנה הראל פישר

תקציר

הצעת החוק משנה מן היסוד את המועצה להשכלה גבוהה (מל”ג) והוועדה לתכנון ולתקצוב (ות”ת) ופוגעת פגיעה חמורה בעקרונות עליהם מבוססת מערכת ההשכלה הגבוהה. שינויים אלה יפגעו ביכולתה של מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל למלא את ייעודיה ומהווים איום ישיר על אינטרסים חיוניים של המדינה. המהלך מוביל לפוליטיזציה של המל”ג והות”ת,  תוך איון הכשירות והמומחיות המקצועית שלהם והפיכתם לגופים אשר תלויים במישרין בשר החינוך ובממשלה. הפגיעה במקצועיות גופים אלה, עצמאותם ואי-תלותם, והפגיעה ובחופש האקדמי של המוסדות להשכלה גבוהה, שהוא תנאי בלעדיו-אין לחברה דמוקרטית ולמחקר איכותי, יערערו את איכות ההשכלה והמחקר האקדמיים בישראל, את מעמדם הבינלאומי ומעמד התארים של בוגריה.

השינויים שמבקשת ההצעה לעשות:

• כהונת המל”ג: במקום מועצה המתמנה לתקופה קבועה של 5 שנים, תקופת כהונתה של המועצה לא תהיה קבועה מראש אלא תהיה כפופה לכהונת הממשלה ותסתיים עם השבעת כנסת חדשה. מועצה חדשה תתמנה תוך 60 יום מסיום כהונת הקודמת או מינוי שר חינוך, לפי המאוחר.
• הרכב חברי המל”ג: יבוטל התנאי המחייב רוב של אנשי אקדמיה בכירים במועצה ובפעולתה, ותורחב מעורבותו של שר החינוך במינוי חברי המועצה. המועצה תוכל לפעול גם בהעדר אנשי אקדמיה.
• יו”ר ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת ומנכ”ל משרד החינוך יוזמנו כמשקיפים לדיוני המל”ג.
• אופן מינוי המל”ג: שר החינוך יביא את הצעתו לממשלה שתאשר את הרכב המועצה. בניגוד למצב היום, המועצה לא תתמנה על ידי נשיא המדינה בהתאם להמלצת הממשלה.
• כל בעלי התפקידים הבכירים במל”ג, כולל היועץ המשפטי ומנכ”ל המל”ג, יסיימו את תפקידם עם חילופי ממשלה וימונו בהצעת השר.עובדי המועצה כפופים לאפשרות פיטורין בהחלטת השר.
• הוועדה לתכנון ולתקצוב תחדל להיות גוף בלתי תלוי, וכל החלטותיה יהיו טעונות אישור של המל”ג.
• הממשלה תוכל להכריז על כל נושא כ”בעל חשיבות לאומית” ולהפקיע את סמכויות המל”ג לידיה.
• החופש האקדמי והמנהלי של המוסדות להשכלה גבוהה יוכפף להוראות המועצה.
• המל”ג תוסמך להטיל סנקציות כבדות על מוסדות, כולל הפחתות תקציב יומיות והתליית רישיונות, אם תמצא שלא פעלו לפי הוראותיה.
• וועדת החינוך של הכנסת תוסמך לזמן את נציגי המל”ג והות”ת וכן את ראשי המוסדות להשכלה גבוהה, לדרוש דיווחים מפורטים וכן לחייב את המוזמנים בקנסות אישיים בהעדר מענים כנדרש על ידה.
  

הבעיות המרכזיות בהצעת החוק:

• איון המקצועיות והכשירות: השינויים בהרכב המל”ג, הגבלת תקופות כהונתה וההוראות לעניין החלפת עובדי המל”ג והות”ת, כל אלה יפגעו ביכולת המקצועית והאקדמית לקבל החלטות התואמות את סמכויותיה של המועצה בתחום האקדמי ושל הות”ת בתחום התקציבי והתכנוני, ויפגעו באיכות פעולות ההוראה והמחקר האקדמי במוסדות להשכלה גבוהה, וביכולת התכנון הכולל ארוך הטווח הנדרש למחקר ולמדע.
• שחיקת החופש האקדמי: הכפפת המוסדות לפיקוח אגרסיבי של המל”ג וועדת הכנסת עלולה לפגוע בחופש האקדמי של המוסדות בפעילות ההוראה ובפעילות המחקר באופן ישיר וכן ליצור “אפקט מצנן” שידכא את חופש ביטוי ומחשבה.
• פגיעה במגוון אינטרסים חיוניים לחברה, לרבות בביטחון ובכלכלה: השכלה גבוהה איכותית היא תנאי לקדמה ופיתוח במגוון אינטרסים חיוניים לחברה ובכלל זה בביטחון, בכלכלה ובתרבות. החלשתה של מערכת ההשכלה הגבוהה ופגיעה בעקרונות המסדירים את פעילותה יפגעו פגיעה ישירה בחוסן הלאומי.
• השימוש בכלי אכיפה ובסנקציות אישיות כלפי ראשי מוסדות הוא כלי להרתעה פוליטית ולא לשקיפות ציבורית.
• הפוליטיזציה של המל”ג והות”ת והפגיעה ביכולתם לבצע את תפקידיהם במקצועיות, הפגיעה בחופש האקדמי והשימוש בכלי אכיפה וסנקציות מרתיעות הם אמצעים הפגועים במערכת ההשכלה הגבוהה, ותואמים להליכים דומים המתקיימים  במדינות המצויות בנסיגה דמוקרטית